אומבריה- חלום שהפך למציאות

אמצע ספטמבר במסעדה האיטלקית הכי מוצלחת בתל אביב.
מאז שחזרנו מקרפטוס (ר' פוסט נפרד), יותם ואני התחלנו לחלום על הטיול הבא. לי היה כבר שנים חלום להגיע לפרוג'ה, עיר קטנה ורומנטית באומבריה שבמרכז איטליה, שמאמר בנשיונל ג'אוגרפיק גרם לי להידלק עליה. כבר כמה ימים שאנחנו אוכלים ים של פסטה ומפליגים בדמיונות על כמה נפלא זה יהיה- שבוע באיטליה, שנינו פלוס אוטו.
"זה באמת קורה, אה?" הוא שואל אותי.
ובאותו הרגע הייתי בטוחה- כן, זה קורה.

החלטנו לנסוע מיד אחרי סוכות, בתחילת אוקטובר. החיפוש אחר דיל "טוס וסע" משתלם לא היה ארוך מאוד בזכות אתרי השוואת מחירים כמו "טרווליסט" ו"למטייל מרקט". המחירים בזמן זה של השנה כנראה צונחים, כיוון ששילמנו כ-660 דולר לאדם על טיסה סדירה של אל-על ורכב לשמונה ימים (ידני, הכי פשוט שיש). את הדיל, אגב, סגרנו דרך "מונה טורס", שנתנו שירות מצוין.

ההפתעה הראשונה קרתה כשהגענו לדוכן של HERTZ בשדה התעופה ברומא. במקום הפיאט פנדה לה ציפינו, הגישו לנו העובדים מפתח של אאודי A8. כשניסיתי, באיטלקית הדלה שלי, להבין איך זה, אמרו לי שזה מה שיש כרגע. שאנחנו נתלונן?

התחנה הראשונה הייתה רומא, וזאת בלית ברירה- נחתנו בשבע בערב, וכבר היה חשוך.
המלון שבחרנו נקרא PALACE NARDO, והוא יושב בשולי רומא, קרוב לכביש הטבעתי המהיר המקיף אותה. בחרנו בו בגלל המחיר הזול (50 יורו ללילה), וגם כיוון שלא רצינו להתברבר בתוככי רומא בלילה ולבלות זמן רב בחיפוש חניה.
את דרכנו מצאנו בעזרת שתי אפליקציות אנדרואיד: האחת NAVFREE, שדורשת להוריד בנפרד את האפליקציה ואת סט המפות, והשנייה MAPODROID, שאינה מאפשרת ניווט אבל כן יעילה כשרוצים לראות את מפת האיזור ואין אינטרנט. מי שנוסע עם סמארטפון לא זקוק יותר ל-GPS המגיע עם הרכב, ויכול לחסוך כך כמה עשרות יורו.

השכונה והרחוב בהם שוכן המלון לא נראים מזמינים במיוחד, והם תערובת של איטלקים לא אמידים במיוחד ומהגרים אפריקאים ורוסים. הבחור בקבלה אמר לנו שהשכונה בטוחה לחלוטין, וה"BLACK PEOPLE" לא עושים דבר מלבד לדבר בפלאפונים שלהם.
המלון היה ריק יחסית (בכל זאת, לא עונה פופולרית) והחדר שקיבלנו- קטן ובסיסי, אבל עם המיטה הנוחה ביותר בה נישן באיטליה.

אחרי מקלחת קצרה יצאנו, בהמלצת הבחור החביב בקבלה, לאזור ה"VATICAN CITY", או "צ'יטה דה וטיקנו" באיטלקית. אחרי נסיעה "כל הזמן ישר" ב"VIA AURELIA", החנינו את האוטו בין מכוניות מקומיות ויצאנו לחפש משהו לאכול. נפלנו על מסעדה אקראית שאת שמה איני זוכרת, אבל קירותיה כמעט לא נראו מרוב צלחות מעוטרות שנתלו עליהם. מלבדנו הייתה שם חבורה של איטלקים ועוד חבורת ספרדים צעירים. האוכל הוכיח לנו שהם לא טעו- הפסטה הכי טובה שאכלנו באיטליה הייתה ממש שם, בארוחה הראשונה.

 אחר כך הלכנו לראות את רחבת הוותיקן בלילה. המקום היה בשחזורים קלים, אבל זה לא הפריע לכיכר סנט פטרוס ולכנסייה המרשימה לזהור בתאורה המחמיאה. עד היום איני יודעת איך נראה המקום בשעות היום, אבל שמעתי משהו על תורים ארוכים להיכנס פנימה, ובכלל על המון אדם. השיטוט סביב הכיכר בלילה הוא חוויה הפוכה. כיוון שאין חיי לילה באזור, תמצאו בו מעט מאוד אנשים בלילה.






אחרי הלילה הרגוע הזה חזרנו למלון לשינה קצרה, ובבוקר, אחרי ארוחה טובה מאוד יחסית במלון, עלינו על אוטוסטרדת ה-A1 ושמנו פעמינו לתחנה הראשונה- פרוג'ה.
לאציו, המחוז המישורי בו שוכנת רומא, מתחלף לאיטו בגבעות ירוקות שהולכות וגובהות. פעם בכמה שניות הנשימה נעתקת מרוב שיפה וירוק והשמיים בהירים.

 פרוג'ה, בירת מחוז אומבריה שבמרכז איטליה, הייתה שייכת בימי האימרפיה הרומית לאטרוסקים, וכל אומבריה (כלומר, המוזיאונים שלה) מלאה בשרידי האומנות שלהם. מה שבולט הרבה יותר ברחובות ה"צ'נטרו סטוריקו", המרכז העתיק של העיר, הוא הקתדרלות המרשימות והכיכרות המושקעות. מחוץ למרכז ההיסטורי תגלו עיר קטנה, צפופה וגדושה במכוניות, קטנועים וסטודנטים, ואחרי שהתברברנו שם לא מעט זמן, שמחנו מאוד להגיע למחוז חפצנו.





 את המלון שלנו, ששמו היה ST. ERCOLANO, לקח לנו זמן למצוא. הוא נמצא ברחוב כל כך קטן וצר, שאף מפה סלולרית או GPS לא יודעים את שמו. Via Bovaro, זה השם (גוגל יודע, אגב). מפיאצה איטליה שבקצה המרכז ההיסטורי, יש לרדת במדרגות לעבר VIA MARZIA, ומשם בעוד גרם מדרגות ששמו כשם המלון. אז כבר תהיו קרובים- פנייה שמאלה ועוד אחת ימינה תוביל אתכם לרחוב הנכון, וכל הזמן הזה תהיו המומים מכמה מעט שמיים אפשר לראות בין הבניינים הסוגרים על הרחוב הצר, בין היחידים בעיר ימי-הביניים הזו שרכב לא יכול להיכנס אליהם.



גם המלון הזה נבחר משיקולי תקציב (50 יורו ללילה, ללא ארוחת בוקר). הטוב בו הוא מיקומו- בתוך החלק השקט יותר של המרכז ההיסטורי, מרחק הליכה קצרה מהשדרה הראשית, וכן חנייה חינם ברחוב הסמוך, זה שכן נגיש לרכבים. החדרים קטנים ונעימים, אך אם רוצים פרטיות יש לסגור את החלון, כי השכנים בבניין ממול יכולים לראות כל מה שמתרחש בחדר. זרם המים במקלחות חלש למדי- אין לצפות ליותר ממלונות הממוקמים בבניינים בני מאות שנים.

 כיוון שלא נותר זמן רב עד הערב (ופתיחת המסעדות) העברנו את הזמן עד פתיחת המסעדות בשיטוט ברחוב הראשי- קורסו ונוצ'י, על שמו של הצייר פייטרו ונוצ'י בן המקום. הרחוב מתחיל מפיאצה איטליה, ומסתיים בפלאצו דיי פריורי, המתהדרת בכל מה שכיכר צריכה- מזרקה, כנסייה, ומדרגות. המון מדרגות.





 מקום מעולה לאכול בו בערב הוא פיצריה בשם MEDITERRANA, שנמצאת בסוף קורסו ונוצ'י וימינה. תמצאו כאן תערובת של איטלקים ותיירים, ופיצות גדולות ונדיבות שכדאי לאכול עם יין. דבר נהדר באיטליה שהוא שכל "יין הבית" הכי אלמוני שתמצאו יהיה נפלא ויעלה 2-3 יורו לכוס, ו-10 לבקבוק.



קורסו ונוצ'י מלא חנויות- בוטיקים, בנקים, חנויות ממתקים (וגם אחת של פרוג'ינה, יצרנית השוקולד באצ'י) וכל מה שתייר צריך. הוא גם מלא מוזיאונים ושאר פנינים היסטוריות, אותן תגלו בעצמכם. הרחובות היוצאים מקורסו ונוצ'י יפים לא פחות, והמכוניות החונות בהם רומזות כי בכל מקום גרים אנשים. קורסו ונוצ'י הוא החלק הגבוה של המרכז ההיסטורי, והרחובות הצדדיים היוצאים צפונה משתפלים ממנו כמו נחלים במדרון יחסית תלול- הטיפוס חזרה מאתגר משהו, אבל הנוף הנשקף מבין הבניינים יפתיע. הרחובות בצדו השני מלאים עוד יותר בחנויות ובבתי קפה- כל מה שלא נכנס בקורסו ונוצ'י בגלל האתרים ההיסטוריים. מומלץ במיוחד זה של LAVAZZA הנמצא ברחוב המקביל- VIA BAGLIONI שם הקפה משובח וזול להחריד, המלצרים רושמים את ההזמנה על מחשב כף יד, והישיבה בחוץ בצל הבניינים הצבעוניים פשוט מופלאה.
 מי שלמד מעט איטלקית ייהנה במיוחד להזמין קפוצ'ינו וקרוסטטה (עוגת בצק פריך עם ריבה), ועוד יותר ייהנה מכמה שהם טעימים. יותם מוסר שגם השוקולטה שלהם מדהימה, ועד היום הוא מחפש אחת דומה בארץ.



 דבר נחמד נוסף שאפשר לעשות הוא סיור במפעל של פרוג'ינה שנמצא מחוץ לעיר. שימו לב שהסיורים מתחילים בשעות קבועות בבוקר. לנו לא היה זמן לזה, והמשכנו לתחנה הבאה- אסיזי. אבל לפני שעוברים פוסט, עוד שתי תמונות לסיום, מקורסו ונוצ'י באהבה.