האם גם לכם יש בראש תמונה של פסל או תבליט קדום, נכס תרבות אנושי מפורסם? אם כן, רוב הסיכויים שהמוצג עצמו שוכן ב”מט”- מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ששוכן בשדרה 5 צמוד לסנטרל פארק. המוזיאון הענק הזה, שחזיתו נמתחת על פני 4 בלוקים שלמים של השדרה, מכיל הכול- ממקדש מצרי שלם שהועתק ממקומו ועד לגרסה הראשונה (והקטנה) של פסל “האדם החושב” של רודן. אי אפשר לעבור על פני כל אולמותיו לא ביום ולא ביומיים; בכל יום יש להחליט מה באנו לראות. כיוון שהתשלום בכניסה הוא לפי רצון ויכולת המבקר, אפשר לחזור יום אחרי יום, גם אם אתם עניים מרודים, ונראה כאילו הקופאים האדיבים מאומנים לא לשפוט איש.

חובבי מצרים העתיקה ירוו נחת באגף הענקי, שאולמותיו מסודרים לפי ציר הזמן של שושלות המלוכה, עד לימי השלטון הרומי. פסלים מפורסמים של הפרעונים הגדולים ביותר, כולל חדר שלם המוקדש לחאתשפסות, הפרעה-האישה החשובה מכולן, ירגשו כל חובב היסטוריה.

סביב המקדש של דנדור, שניתן לארה”ב כמתנה על עזרתה בשימור האתרים ההיסטוריים בעת בניית סכר אסוון, נבנה אולם שלם לאחר הצבתו, שעושה כבוד למוצג הנדיר הזה.

כל-כך נהניתי מהשהייה שם, עד שלמחרת היום חזרתי לבד. לצד כל השפע הצפוי של אומנות יוון ורומא וציור ופיסול אירופאיים, יש אגף מיוחד במינו שמוקדש לאומנות של אפריקה, אוקיאניה ואמריקה הילידית. באולם של אוקיאניה גם אתם תעצרו את נשימתכם: פסיפס עצום של לוחות עץ מעוטרים, שמורכב לצורה דמוית ספינה שטוחה, ירחף מעליכם ויגרום לכם לתהות מה, מי ולמה. פסלי עץ צרים וארוכים עד אינסוף כמעט, שצורתם מזכירה אדם, ימשכו את מבטיכם מעלה וייטעו בכם את התחושה שאולי בכל זאת יש משהו מעבר. סירות קאנו באורך 20 ו-30 מטר, שחיים שלמים מגולפים בהן בעדינות, אולי יגרמו גם לכם צער שלא השתמרו יותר ממצאים מהתרבויות המופלאות הללו, שדיברו יום-יום עם רוחות ועם אבות קדמונים וחיו בין העולמות. שוב, ההתפעלות מנעה ממני לצלם. התהלכתי שם פעורת פה ועיניים ולא רציתי לצאת, גם כשכאבו הרגליים.

בין המוזיאונים, אין כמו השתרעות בסנטרל פארק לצפייה בציפורים ובאנשים. אם תשכבו מספיק זמן בלי נוע, אולי תראו גם אתם ציפור צהובה זעירה, שנראית כאילו יצאה מפוסטר עתיק של “ציפורי הסנטרל פארק”. וגם אם לא- אדומי החזה והסנאים יספקו לכם אקשן בלי סוף. נראה אם תעמדו בפיתוי לצלם אותם, וכך לחשוף את עצמכם כתיירים.

בקרו גם במוזיאון ההיסטוריה של הטבע (Natural History), הנמצא בצד המערבי של הפארק. לגבי מוזיאון זה עליכם לדעת כי התשלום “כפי יכולתך” יקנה לכם כניסה רק לתצוגות הקבע, כמו הדינוזאורים, החלל ועוד. עבור תערוכות מתחלפות, כמו זו של המומיות המוצגת בימים אלה, תהיו חייבים בתשלום נוסף, שהוא קבוע וגבוה למדי (יש מחיר מיוחד לסטודנטים, כ-16$). תצוגות הקבע יכולות לספק לכם תעסוקה ועניין ליום שלם ואף יותר מכך, אבל אם יש לכם קצת כסף ואתם מתעניינים במיוחד בנושא של תערוכה מתחלפת- אל תוותרו עליה. במוזיאון זה לא רק המוצגים עצמם מרשימים, אלא גם החלל, התאורה והעזרים הטכנולוגיים שמלווים את התצוגה.

מוצגי הקבע כוללים העתקים של שלדי ענק של דינוזאורים. בשנה שעברה נוסף לשם אחד שמרוב גודלו, ראשו מזדקר החוצה מהאולם לעבר העוברים ושבים- מין של ”טיטנוזאור” ארוך צוואר באורך 37 מטר, שהובא מאזור פטגוניה בדר' אמריקה. זהו השלד הראשון מהמין הזה שהתגלה אי פעם. רק באוגוסט האחרון הוכרז רשמית שמו המדעי של המין הזה- אחד מהגדולים ביותר שידועים כרגע למדע.

תערוכה מעניינת נוספת היא של קרוביהם הקדמונים של יונקים בני ימינו. תמצאו שם המוני שלדים של חיות משונות, חלקן מעידן הדינוזאורים וחלקן בנות כמה מיליוני שנים, והמסכים יגלו לכם בלחיצת כפתור מיהם הצאצאים המודרניים שלהם ואילו תכונות גוף משותפות להם. התוצאות מפתיעות מאוד.

אחרי שפע ההיסטוריה והטבע, וביקור נוסף ב-Goodwill, הגיע זמן ה-Happy Hour. זו נפוצה לא רק בברים באזור העסקים של מנהטן, אלא מגיעה לכל קצוות האי, כולל האפר-ווסט סייד השוכן ממערב לפארק, באזור מוזיאון הטבע. נסו את זו של Sarabeth's בשד' אמסטרדם (שד' 8), שמציעה מגוון קוקטיילים מיוחדים וטאפאס ב-5$ ליחידה (לפני מס, כמובן). ברגיל, זה מקום יוקרתי ודי יקר, ולכן תוכלו לשעה קלה להרגיש כמו בני עשירים. שימו לב- זו רשת שלה כמה סניפים במנהטן, אך לא בכולם תמצאו Happy Hour. הסניף בשד' 8 הוא אחד מאלה שמציעים אותה.

אם אתם באיזור ומחפשים משהו לקרוא, היכנסו לחנות הספרים Westsider. תמצאו שם ספרים יד שניה, חלקם במצב חדש לחלוטין וחלקם פנינים נדירות, במחירים מצחיקים. לדוגמא: ספר אמרות השפר של מרק טוויין- 1$. “המלט” בגרסת הקומיקס- 3$. את שני אלה לא תוכלו למצוא שם כרגע, כי אני קניתי אותם, אבל מרקוס החביב יעזור לכם לאתר מציאות נוספות.

ומשם, בהליכה מאומצת דרומה, הגעתי לשכונת Hell's Kitchen הסמוכה לטיימס סקוור. פעם זו הייתה שכונה של פועלים עניים, כנופיות אלימות, זנות וכאלה. מאז שנות ה-80, בלחץ מחירי הדיור במנהטן, גם השכונה הזו שינתה את פניה והפכה לעוד מקבץ רחובות, אולי קצת פחות נעים מאחרים בשעות הלילה, אבל בסך הכול- רגיל למדי.

למה באנו לשם? או. עוד פנינה שגילינו באתר TDF (ועליה שילמנו 9$ כמובטח לחברי האתר) עמדה להציג ב”גרין רום”, אולם הופעות הממוקם בתוך מלון “יוטל”. הפנינה, ששמה “2 פסנתרים”, הייתה בין ערב שירה בציבור לסטנד-אפ. 2 פסנתרנים ניגנו ושרו שירי פופ, רוק והיפ-הופ לפי בקשות הקהל (והדולרים שצורפו אליהן), ובדרך הסתלבטו על הקהל השיכור ועל השירים הנבחרים. מהר מאוד מצאנו את עצמנו רוקדים מול הבמה עם חצי מהקהל לצלילי No Diggity ו-Come on Eileen. אם אתם הולכים, היכונו ל-3 שעות של ריקוד, שירה וצחוקים, וגם להצקות מצד המלצרים, שירצו שתזמינו מה שיותר שתיה. בכל זאת, ללא ספק עדיף על ערב שתיה רגיל בבר ניו-יורקי אקראי.

חזרנו למשכננו הפרברי לקראת שלוש בלילה- בכל זאת, נסיעה מדרום מנהטן. היו לנו 3 שעות לישון לפני העזיבה של ניו-יורק לתחנה הבאה. לאן ואיך ולמה? בפוסט הבא.