אחרי הלילה ויום הקסומים באגם טויה, חזרתי לישון בסאפורו, בירת האי. העיר הלא-גדולה הזו ידועה בעולם בעיקר בזכות בירה Sapporo המיוצרת כאן.
הוסטל Ten to Ten 04 Sapporo Station הוא שילוב מנצח בין מחיר סביר ($50 לחדר פרטי, $20 למיטה בדורם), נקיון, פרטיות והזדמנות לפגוש אנשים. כבר בצ'ק-אין תקבלו שובר לבירה בפאב של המלון (נחשו איזו?) ותגלו צוות צעיר, דובר אנגלית מצוינת ומקסים באופן כללי.
סאפורו עצמה היא עיר תוססת, והאזור שסביב תחנת הרכבת הוא רובע העסקים של העיר. במבנה תחנת הרכבת עצמו יש קניון ענק, מודרני ויוקרתי. חשבתם שהמבוך של מעברי החציה הוא תופעה ייחודית למרכז טוקיו? אז חשבתם.
אחת הנקודות המקסימות בעיר היא הפארק הקטן המקיף את מה שהיה פעם בית הממשל העירוני. באביב פורחים שם עצי שזיף וסאקורה למכביר, שיחי ורדים וצבעונים בשלל צבעים. בבריכות שסביב שוחים ברווזים. מקום אידיאלי לעשות מה שצריך לעשות ביפן: להתבונן.
בהמלצת הצוות סרתי בבוקר שאחרי הבירה למבשלת הוויסקי Nikka, עוד מותג ששם את הוקאידו על מפת העולם. המבשלה נמצאת בעיירה יואיצ'י (Yoichi), כשעה נסיעה ברכבת מסאפורו. באזור הזה, הקרוב לים ומוקף גבעות, שורר אקלים שמזכיר את סקוטלנד, מה שעשה אותו אידיאלי לייצור ויישון של ויסקי. המבשלה מציעה סיור עצמאי בליווי עלוני מידע, שבו תוכלו לראות את עובדי המבשלה בפעולה – מזינים את האש, משנעים את החביות ועוד ועוד. אחרי הסיור תוכלו לעלות לבר ולטעום בחינם כמה מסוגי הוויסקי שמיוצרים כאן. גם למי שאינו חובב וויסקי נכונה חוויה נעימה ביותר.
לפני או אחרי הביקור במבשלה מומלץ למלא קצת את הבטן. קפצו לקפה “האמה” שליד תחנת הרכבת (חפשו במפת גוגל את האייקון הקטן של הקפה ולידו はまカフェ). יש בו אוכל יפני מסורתי לצד מאפים וקינוחים, וכמובן תה. הרבה תה.
יואיצ'י עצמה מציעה עוד הרבה פינות חמד חבויות, שסביר להניח שתהיו בהן לבד לגמרי. אחרי הכול, התיירים באים בשביל המבשלה. אני, לדוגמה, חשבתי שיהיה נחמד להעפיל לגבעה החולשת על העיירה ולהשקיף מגבוה על הים. אבל בסוף כל המדרגות ושבילי היער, במקום מצפור רומנטי לים, מצאתי את עצמי במקדש נטוש מתקופת מייג'י. השומר הזקן לא ידע מה נפל עליו.
מה עוד בסביבה? תושבי סאפורו ממליצים על ביקור לעיירה אוטארו (Otaru), שידועה בזכות טיילת התעלה הסמוכה לים. אם תגיעו לשם בלילה, תזכו לראות סירות עמוסות בנורות דולקות כמו גחליליות ענק. ואם תגיעו ביום, כמוני, יש מצב שמסילת הרכבת הנטושה בדרך לים תקרוץ לכם הרבה יותר בשלוותה.
בפוסט הבא נפגוש חברים ונעפיל איתם למקום הכי גבוה (וחורפי!) באי הכי צפוני (וחורפי!) ביפן.
נתראה!
