ים וקוקוסים בסאניה
ימים אחרונים בחאינאן (Hainan): אין עבודה, אין שפה. קשה. קשה. טוב... פרק תשיעי וכמעט אחרון במסע שלי לסין... כבר מתחילים להריח את נתב"ג באוויר, לשמוע צלילי עברית מסביב, ולהרגיש את החום והלחות בארצנו הקטנטונת מתדפקים להם על העור... בינתיים אנחנו עדיין בסין והחום אותו חום. השמש אותה שמש. מזל שפה ברוב הערים יש כזו שכבה של אפור מעל העיר תמיד, שהסיכוי להישרף קלוש עד לא קיים. אבל מה שזה עושה לאוויר...
דווקא בסאניה (Sanya), שבה הסתיים הפרק הקודם, יש אוויר נהדר. הסינים מתגאים בו מאוד, ואפילו כותבים על המפות שלהם שהוא "האוויר השני הכי טוב בעולם", ומציעים לייצא אותו למי שירצה. לא הייתי שם כסף על זה, אבל הוא באמת לא רע. בטח ביחס לשאר סין. ויש אפילו שמש נפלאה, שלמרות העננים והאפור גורמת לחלק מהרוסים-סקנדינביים-גרמניים-נו-אתם-יודעים-הבהירים-האלה שמסתובבים ברחובות להצליח אפילו לחזור אדומים וצרובים בסוף היום.
מה אגיד לך, קוראת יקרה, קשה פה בסאניה. חול, גלים ואגוזי קוקוס בכל פינה. כמה ימים כבר אפשר לקום כל בוקר (ב-11:00) ולהתחיל להתלבט: שייק בננה-אננס או שייק בננה-מנגו? אולי בכלל גלידת-אננס-טרייה-טרייה-שמכינים-לך-על-המקום-מול-העיניים-בפלטה-קרה-כזו-מגניבה? ומה, תופסים אוטובוס לשכב על המיטות של המלונות בחופים הנהדרים של יאלונג ביי (Yalong Bay) או שפשוט הולכים יחפים לשכב על החול בחוף ליד המלון? ומה אוכלים לארוחת בוקר - הנודלס-עוף-וירקות המצוין של פיטר (הגיע השף, תודה לאל) או רק כמה טוסטים עם חמאת בוטנים וריבה? אולי בכלל נשקיע עוד פעם בהמבורגר הנהדר אך יקר להחריד של ה"ריינבואו"?
התלבטויות ועוד התלבטויות. לא פשוטים חייו של המטייל הישראלי. אמרו לכם שקשה לטייל בסין? זה זה. מתיש. וגם הקטע עם האגוזי קוקוס - אם תרשו לי רגע לשבור איזה מיתוס - הם בכלל לא טעימים! מה זו האשלייה הזאתי?!? קוקוס ישר מהקליפה. זה בכלל לא משהו, תאמינו לי. לא יאמן, הדברים שאני צריך לסבול בתפקיד הזה...
לא יודע איך, אבל הצלחנו בקושי רב להחזיק מעמד 10 ימים. בקושי. בכוחות אחרונים. מזל שהבנות פה בשביל לדאוג לי. אבל מתישהו באמצע השבוע אני שומע את בתצ`יה מדברת עם פיטר על כרטיס הטיסה שלה לתאילנד בשבת, ה-17 לחודש (ודגדוג מתחיל לו עמוק מאחורה בראש, כמו סכר שמרגיש שמשהו חדש מתגלגל פה)... רגע, ה-17 לחודש זה שבת? שבת הזו? (רסיסי קיר מתחילים לנשור מהחומה. כמה טיפות ניתזות מתוך הסדק) שיט! ב-19 אני חייב להיות בבייג`ין בשביל להחתים את אל-על על הכרטיס שלי הביתה ב-22, ובייג`ין רחוקה מכאן 3000 קילומטרים טובים מאוד..... (ואז השיטפון מגיע) לאאאאא.... הצילו! נגמר לי הטיול! מה? לאיפה הזמן נעלם? הרגע הגענו לסאניה! שאף אחד לא יזוז! מה קורה פה???
בשברון לב אני מבלה את הימים האחרונים בסאניה. כל שייק בננה-אננס מרגיש פתאום תפל... לים יש טעם של דמעות... אז למה שיסתיים הטיול בעצם, אני חושב? למה לא להמשיך עוד קצת? להרחיב את המסע הסיני לתאילנדי-וייטנאמי-לאוסי? אולי מונגולי? כל העולם נוסע למונגוליה, לפי איך שזה מתבטא במדד "הטייל-הישראלי-לאן" שאני פוגש ברחובות סין. לכל הישראלים בסין נראה שיש דרך אחת בלבד - צפונה, אל ערבות מונגוליה וסוסיה. אבל הבית קורא לי. לחזור מחופשת הסמסטר שהמצאתי לי ככה באמצע השנה. ובוער לי בעצמות כבר. אבל אני גם רוצה להישאר! כרגיל אצלי בפנים, אני רוצה הכל. משעשע אצלי בתוך הראש.
5:50 בבוקר, "בלו סקיי" הוסטל, חדר 201, חושך
אפרת: טוב שי, אנחנו זזות לטיסה...
שי: המממ...
אפרת: אתה ער?
שי: המממ...
בת-אל: אז רק רצינו להגיד שהיה כיף מאוד לטייל איתך, ו...
אפרת: כן, באמת היה כיף.
שי: הממ...
בת-אל: ותודה על הכל... אז, אה, ניפגש בארץ, הא?
אפרת: ותשמור על קשר, הבנת?
שי: המממ... כן, כן...
בת-אל: ותכתוב עלינו דברים טובים.
שי: כן, כן... אה, אני מצטער על העניין עם הצילומים במקלחת כשלא ראיתן ו... על זה ששמתי את זה באינטרנט.
הבנות: מה?!?!?
שי: אה, מה? אה, לא, שום דבר... שום דבר. תהנו בטיסה! היי, המונית שלכם צופרת בחוץ!
קניות אחרונות בבייג'ין
בייג`ין (Beijing): "אחד אחד היו נאספים, מגודלי שיער ויחפים..."
אח בייג`ין, בייג`ין. אי אפשר להגיד שהתגעגעתי יותר מדי. שלושה חודשים עברו. כמעט 90 יום. השערים הענקיים של כיכר טיאננמן עדיין בשיפוצים. הסיני הנודניק החביב של "הלו-סיר! קאם-א-לוק-דיוידי-ויסידי!" עדיין מסתובב ברחוב דא ז`ה לאן (Dazhalan Jie) וקופץ על תיירים, אבל האריך את השיער וויתר על המנגינה הקבועה. המלון של "ליאו" אותו ערימת תיירים וסיגריות שאהבנו נורא בסיבוב הקודם, אבל האוכל השתפר משמעותית, או שפשוט למדנו איזה מנות אסור להזמין בסין (רמז עבה: המבורגר).
אטרקציות תיירותיות? מקדשים-פארקים-חומה גדולה-עיר אסורה-מופעי אקרובטיקה וקונג-פו? אני אוותר הפעם. אחרי עשרה ימים על החוף בחאינאן וטיסה של 3 שעות (פיטר וצ`ין צ`ין התותחים מהמלון סידרו לי כרטיס בהנחה של 70% ושילמתי 800 יואן במקום 2400) אני מגיע למלון של ליאו ב-23:00 בלילה, ורוצה בעיקר לישון וללכת הביתה כבר. הסיני בקבלה עוד מתווכח איתי שלא יכול להיות ששילמתי 45 יואן על מיטה שאיננה בדורמ`ס לפני שלושה חודשים ולי קצת נמאס להתמקח עם סינים אז אני מוותר. הולך לחדר ומגלה שקיבלתי את אותה מיטה בדיוק מתחילת המסע, כולל החלון עם הגגות והחתולים. חתיכת סגירת מעגל, ללא ספק.
למרות הפרידה המנומנמת משהו מהבנות, גם פה אני לא לבד. אחרי שהיינו דוברי העברית היחידים על האי חאינאן, לחזור לבייג`ין זה כמו לנחות בארץ מחדש. זוגות ורביעיות ובודדים הם צצים להם מכל פינה, כל אחד עם אי-תספורת של חצי שנה במזרח ואי-גילוח כנ"ל. וכולם, כאמור, עם הפנים למונגוליה. מה יש לכולם מסוסים פתאום? אין בארץ מספיק? אני פוגש פה מחדש את אור, המלחיה ממנזר וו-ווי, ואת חבורת הדתיים שצצה פה מיום ליום - אמיר, אבי ואייל, כל אחד ורעמת השיער שלו. גיבורים ואמיצים אחד אחד, ואוכלים רק אורז/נודלס וירקות, מסיר מלוכלך למדי שהם סוחבים איתם בתיק. מה אגיד? רציניים הילדים.
אז מה אפשר לעשות בבייג`ין, 3 ימים לפני טיסה הביתה? נו, מה? קניות. והאמת, אפילו מצליחים להנות מזה. "שוק המשי" הבייג`ינאי (Xiushui Silk Market - והנה הזדמנות לתקן טעות של צעירים מהכתבה הראשונה: זה שוק המשי האמיתי. `צטערת), שאנחנו מבלים בו שעות רבות של שעשוע, הינו מעין שוק-קניון ממוזג, גן עדן לתיירות אמריקאיות מבוגרות ומחפשי מתנות למשפחה. בדיוק כמו שוק רגיל, במובן של הבסטות וההתמקחויות וצעקות ה"הלו סיר! ורי קול האט! יו לוק ורי האנסום! צ`יפר צ`יפר פור יו! ורי גוד פרייס ג`סט פור יו!" - רק תבוא ותציץ בסחורה. אבל ברגע שנמשכת לאחד, משם אתה לא יוצא בקלות, ויעידו השריטות על הידיים של אמיר, תודות למוכרת אחת קצת אובר-ידידותית. אבל יש באמת אחלה סחורה בשוק. מערימות של משי ואיי-פודים, דרך תכשיטים ותמונות ובגדים והמון מקלות גולף, מסיבה לא ברורה. כמובן שאחוזים נכבדים מהסחורה הינם זיופים, ברמה כזו או אחרת של איכות, וכבר יצא לנו לפגוש כרטיס זיכרון למצלמה עם כתובית "1 ג`יגה!" ורק 244 מגה פנויים לזיכרון, אז שימו לב.
אבל מה, מצחיק בצורה יוצאת דופן. למוכרים הסיניים יש ערימות של תיירים אמריקאיים למכור להם שמלות משי בתג מחיר של 1368 יואן, או אפילו אחרי התמקחות ו"אני מפסיד עליך פה" ב-800, כך שאין להם בעיה לריב ולהתווכח שעות עם הישראלים ולמכור להם בסוף את אותה שמלה ב-60 יואן, מחיר עלות. הכל משחק אחד גדול, ב-5 קומות בתוך מזגן. לא הפסקנו לצחוק במשך 3 שעות, ועשינו קניות שיתנו לנו שקט בכל ימי ההולדת ל-4 השנים הבאות בערך. גולת הכותרת: פנדה צעצוע שזוחלת או עוצרת כשאתה מוחא כפיים, שהתגלתה כטריק המכירות המנצח - כשאתה מרגיש שאתה מפסיד בהתמקחות, שלוף אותה וכל הסינים בקומה מתחילים לרוץ אחריה בצעקות ומחיאות כפיים, סוחבים אותה מאחד לאחד בהתלהבות עד שהמוכרת כבר מתה לסגור איתך עסקה וללכת לשחק איתה גם. הפנדה עתידה לשבור לבבות בקרב כל סיני שנפגוש, בסאבווי ובמלון, ויש לי הרגשה שאפשר גם לחטוף איתה את המטוס בלי שאף אחד ירגיש, כשהקפטן הסיני וכל הדיילות רצים במעברים ומוחאים כפיים לעברה. האמת, נראה לי שאני הולך להתגעגע לסינים, חבורת המטורפים האלה.
חוץ מקניות וחיפושים ברחבי השוק אחרי הפנדה, אני מבלה את הימים האחרונים בסין בהנאה רבה ביחד עם ערימות הישראלים המחפשים רכבת למונגוליה, ברביצה ב"ליאו" מול המונדיאל/הדיוידי, בשיחות אינסופיות על כלום והכל ובהרבה אוכל סיני כדי שיהיה מה לזכור בבית (נסו את העוף-חמוץ-מתוק עם אננס. "מממ... אננס..." היה אומר על זה הומר סימפסון, תמצית הגבריות באשר היא). אבל הנה כבר מתקרב הסוף של המסע הקטנטן הזה, והדלפק של אל-על כבר מחכה לי ולתיק-המתנות-ודברים-שהחבר`ה-סינג`רו-אותי-לסחוב-הביתה-למרות-אובר-ווייט-מטורף.
אתה יודע שאתה סיני אם..
אז רק לפני סיום הפרק הזה ולפני הפרק הבאמת אחרון של המסע בשבוע הבא, קבלו את המבחן האולטימטיבי להגדרה עצמית והשאלה האמיתית, הסופית והמוחלטת של החיים, היקום וכל השאר: בחן את עצמך - האם אתה סיני?
1. אתה ניגש למסעדה. בחוץ על הרצפה מונחות גיגיות ובהן צלופחים, צפרדעים, עקרבים וחסה (או הגרסה הסינית לחסה - תרד). מה תבחר לאכול?
א. מה, צריך לבחור רק אחד?
ב. הכל חוץ מהחסה, בגלל שירקות טריים זה לא בריא.
ג. רק עקרבים, אני לא נוגע באוכל ירוק. זה לא בריא.
ד. מים ואורז לבן, תודה.
2. אתה מוכר בשוק, ומרכולתך כוללת מניפות מנייר וכובעי קש. ניגש אליך נוכרי, כנראה אמריקאי, ושואל האם הסחורה הינה משי אמיתי. מה תענה?
א. ברור! רק משי אמיתי סיני מסורתי! אחותי בעצמה טוותה אותו.
ב. זה חצי משי אמיתי וחצי משי מלאכותי.
ג. חכה כאן, שנייה אני רץ לאחותי, בקצה השני של השוק ומביא לך משי.
ד. תשמע, האמת שלא ממש, אבל אני באמת צריך כסף וזה נראה ממש דומה, לא?
3. אתה נוהג במונית (נניח לרגע שיש לך מונית ו/או גנבת אותה מאבא שלך או משהו), ומתקרב לפסי השחור-לבן של מעבר החצייה, שם עומדים שני ילדים ומתחילים לחצות את הכביש. מה תעשה?
א. מה, הפסים השחורים-לבנים זה המעבר-חציה? אהההה...
ב. לשים גז, מהר לפני שיתחלף לי הרמזור האדום.
ג. זה בסדר, אפשר לנסוע. הקטנים יודעים להתחמק.
ד. מאיט ומאפשר להם לעבור בביטחה ובשלווה את הכביש.
4. את הולכת ברחוב (נניח לרגע שאתה אישה, או ללא הגדרה מינית מקובעת מדי) ובחוץ קופחת השמש מבעד לאפור הקבוע, ואת מגלה להפתעתך ששכחת את המטרייה/כובע/מעיל-גשם/שמשייה/רשת-צל הקבועים שלך. מה תעשי?
א. לצאת לשמש בלי מטרייה?!? השתגעתם?
ב. פזצט"א על המקום, זחילה למחסה מוגן והמשך התייעצות עם הבית בפלאפון. אחר כך כנראה לחטוף מדוכן העיתונים הסמוך את המגזין העבה ביותר ולהתחבא מאחוריו.
ג. זה בסדר, שמתי קרם שיזוף (כולל הלבנה).
ד. מה, זה רק שמש... מקסימום נשתזף קצת.
5. אתה בביתך, מסתכל במראה. האם אתה...?
א. נמוך, רזה, עם שיער שחור, עיניים מלוכסנות ונטייה לגלגל את החולצה למעלה ולחשוף את הבטן כשחם.
ב. נמוכה, רזה, עם שיער שחור, עיניים מלוכסנות ונטייה ללכת לים עם מעיל גשם.
ג. לא נמוך ולא רזה, אבל עם שיער שחור, עיניים מלוכסנות ואזרחות סינית, כולל חולצה עם פרצוף של מאו.
ד. ישראלי.
(תשובות לבדיקה: אם בחרת כל דבר שאינו ד`, ברכותיי. אתה סיני.)
וממש ממש לפני סיום (ולפני שכמה קוראים מגלים את זהותם האמיתית לעולם ויוצאים לחיים חדשים של אושר וחשיפה), הנה הפרוייקט שתרם יותר מילים חדשות לשפה הסינית מיושב הראש מאו בכבודו ובעצמו: פרוייקט המילה היומית בסינית! והיום: איך תצא חכם ומשכיל מכל שיחה בין מטיילים בסין?
קבלו. הנה רשימה של כל מיני חלקי-שמות של מקומות בסין, ומשמעותם. השתילו את המילה בנונשלאנטיות בתוך משפט אגבי כגון "כן, טיאננמן... ידעתם שהמשמעות של מן זה...?" ותצאו גיבורים יודעי כל, לפחות בקרב אנשים שלא קראו את כל האותיות הקטנות של הלונלי פלאנט (פעם כמעט אחרונה: שיישרף).
אז הנה:
מן (Men) כמו בטיאננמן, הינו שער.
סי (Si) כמו בוו-וויי סי או שאולין-סי, הינו מנזר.
חה (He) הינו נהר ו-חו (Hu) הינו אגם. חוי הינו כינוי למיעוט המוסלמי בסין, אבל זה לא קשור עכשיו. צ`ואן (Quan) זה מעיין. צ`יאו (Qiao) הינו גשר.
לו (Lu) הינה דרך, ג`יי (Jie) הינו רחוב ודא-ג`יי (Dajie) הינה שדרה.
שן (Shan) כמו באמיי-שן, הינו הר, ופנג (Feng) היא פסגה. גו (Gou) כמו בג`יוזאיגו, הוא עמק.
קראחנה (Karakhana) הינה סדנת עבודה או מפעל. זה לא באמת בסינית וגם לא ראיתי בשום מקום שלט שכלל אותה, אבל הרגשתי שזו פיסת מידע כלכך טיפשית וחסרת תכלית, שאני חייב לכלול אותה כאן. ובאמירה אופטימית זו, נסיים באמת.
תקציר מנהלים:
איפה?: סאניה, בייג`ין
מה?: קשה בסאניה עם כל השמש, הגלים והאננסים. רק למיטיבי השבת-בשמש שביניכם. בבייג`ין לעומת זאת, נהדר, כל עוד אתה לא עושה כלום חוץ מלבזבז כסף בקניות ולחכות לטיסה.
שווה לבוא?: לבוא? עכשיו, כשאני הולך? לא יפה.
