מעט רקע
ורנאסי (Varanasi), "העיר הנצחית", או באנארס (Banares)כפי שהיא נקראת כיום נמצאת כ- 780 ק"מ דרומית מזרחית לדלהי. זוהי העיר המזרחית ביותר במדינת אוטאר פראדש. היא בנויה על הגדה המערבית של נהר הגאנגס הקדוש ובמדרגות האבן היורדות אליו הנקראות גאט
(Ghat) מתקיימים מדי יום טקסיים דתיים שונים, המפורסמים בהם הם טקס שרפת הגופות וטקס הטבילה שאמור לנקות את הטובל מחטאיו. ורנאסי היא אחת הערים העתיקות בעולם והיא הייתה בירתה הדתית של הודו במשך יותר מאלפיים שנים- היא שימרה את אופייה הדתי מהמאה ה- 6 לפני הספירה בין השאר על ידי שמירת מרחק מהחיים הפוליטיים של הודו. ורנאסי, שממוקמת בסמוך לנתיב מסחר עתיק, נחשבת לטירטה (tirtha) (מקום קדוש בו המאמינים יכולים להתקרב לשמיים והאלים והאלות יורדים על האדמה). ככזו העיר מושכת אליה עולי רגל ותלמידי הינדואיזם החל מחכמים ידועים כמו בודהה, מאהארבירה (Mahavira) (מייסד האמונה הג`אינית), שאנקארה (Shankara) (המתקן ההינדי הידוע) וגם אנשים פשוטים ואלמונים.
כיום כמו בעבר ורנאסי משמשת כמרכז רוחני לסופרים, פילוסופים, לשונאים וככזו היה לה תפקיד חשוב בהתפתחות השפה ההינדית השולטת בצפון הודו. האמונה ההינדית גורסת שמי שיסיים את חייו בורנאסי, צדיק או רשע, ישתחרר מהמעגל האין סופי של החיים והמוות ולכן כל הינדי שיכול להרשות זאת לעצמו מגיע לורנאסי כדי לסיים בה את חייו. החלק המפורסם ביותר בעיר הוא העיר העתיקה - וישוואנאתה קהאנדה (Vishwanatha Khanda) שמשתרעת על גדות הנהר מדאשאשוואמדה גאט וגודאוליה (Godaulia) גאט בדרום ועד למאניקארניקה גאט בצפון. האזור כולו עמוס במקדשים ומזבחים ביניהם אפשר לראות עולי רגל ודוכנים לממכר מנחות למאמינים. הרחובות הצרים של העיר העתיקה מאכלסים שווקים המפורסמים בכלי מתכת, צעיפים, בדים, מוצרי משי וכלי נגינה. זהו מקום מצוין ללמוד בו נגינה על סיטאר, טאבלה ועוד כלי נגינה- בעיר מתרכזים כמה מהנגנים והמורים הטובים ביותר בהודו ובעולם בתחום זה ותיירים רבים נשארים כאן זמן רב כדי ללמוד יוגה באופן מקצועי. בעיר העתיקה מרוכזים מרבית בתי הארחה הזולים של ורנאסי. לא חייבים להתאכסן באחד מהם כדי לסעוד באחת ממסעדות הגג הרבות מהן נשקף נוף מרהיב של נהר הגנגס.
המקדש המוזהב ומסגד ג`נאנה ואפי
המקדש המוזהב הוא שמו הלא רשמי של קומפלקס המקדשים וישוואנאתה (Vishwanatha) כלומר "אלוהי הכל", שקיבל את שמו בזכות צפוי הזהב על השיקהארה (shikhara), הצריח המחודד שלו. המקדש נבנה בחצר מרובעת ומקורה שבה מגדלים מצופי זהב. כאשר עוברים את הכניסה הצנועה אפשר לראות מזבח לאל שיבה (shivalingam) שהוא אחד היפים מסוגו בהודו. כמו כן נמצאים במקום מקדשים לאלים מאהאקאלה (Mahakala) ודאנדאפאני (Dandapani) ומזבח לאל אבימוקטשווארה (Abimukteshwareh) שעתיק יותר מכל הקומפלקס. מקדש וישוואנאתה סבל רבות במהלך ההיסטוריה: הוא נבזז על ידי שליטים מוסלמים, שוקם ונבנה מחדש ב- 1585 על ידי טודאר מאל Todar Mal ונהרס סופית על ידי השליט המוסלמי אוראנגזב. המקדש הנוכחי נבנה ב- 1777 על ידי מלכת אינדור אהאלאיה באי הולקאר (Ahalya Bai Holkar) והוא פתוח להינדים בלבד כך שתיירים מערביים יצטרכו להסתפק בהצצה מהבניינים הסמוכים.
מצפון נמצא מסגד ג`נאנה ואפי (Jnana Vapi) , שידוע גם בתור המסגד הגדול של אוראנגזב. על המסגד שנבנה על ידי השליט ב- 1828, מכסות כיפות לבנות המשקיפות על ג`נאנה ואפי, כלומר "הבאר החכמה" שכיום מכוסה כדי למנוע מאנשים לקפוץ פנימה או להשליך מטבעות. המים בבאר, שנחשבים ל"ידע נוזלי", נגישים לבראהמינים, כוהני דת ההינדים, בלבד. עוד צפונה, על תלו של מקדש וישוואנאתה נוסף, ניצב מסגד ראזיה (Razia`s Mosque). בסמוך לו נמצא מקדש אנאפורנה בהאבאני (Annapurna Bhavani) המוקדש לאלת המזון שאקטי (Shakti). במקדש משני, שפתוח רק שלושה ימים בשנה, נמצא פסל מוזהב של אנאפורנה. בסמוך נמצא פסל יפה של שאני (Shani) או סאטורן (Saturn) שלפי האמונה מביא מזל רע למי שעובר תחת צלו.
הגאטות של ורנאסי
יותר ממאה גאטות (מדרגות אבן) המסודרות ברצף לאורך גדות הגנגס בכוון צפון-דרום. הגאט הדרומי ביותר בורנאסי הוא אסי גאט (Asi) שנמצא במפגש של הגנגס עם נהר אסי שם טובלים עולי רגל לפני שהם מתפללים למזבח ענק שנמצא במקום. לא רחוק מאסי גאט, במקדש שיש סמוך, נמצא מזבח נוסף שנקרא אסיסאנגאמשבארה (Asisangameshvara), כלומר "אל מפגש הנהרות של האסי". מכאן ממשיכים המאמינים למקווה מים מלבני (Lolarka Kund שמשמעות שמו "השמש הרועדת") שנמצא בעומק 15 מטרים מתחת לקרקע ומשמש בעיקר לחגיגות לולארקה מלה (Lolarka Mela ) המתקיימות בחודשים אוגוסט ספטמבר. טולסי גאט (Tulsi) הסמוך נקרא על שם המשורר הפרסי שהתגורר במאה ה- 16 לא רחוק מכאן וכיום הוא די מוזנח. צפונה יותר, מעל שיבאלה גאט נמצא האנומאן גאט (Hanuman) בו עומד מקדש חדש ופסל של רורו (Ruru), כלבו של בהאיראבה (Bhairava) (צורתו המוקדמת והזועמת של האל שיבה
(Shiva) עוד צפונה נמצא גאט השריפה השני בורנאסי , הארישצ`אנדרה גאט (Harishchandra) שנקרא על שם מלך אגדי וניתן לזהות אותו על פי תימרות העשן שמעליו. קדארה גאט (Kdera) עמוס יותר במבקרים ופחות בעולי רגל. מעל מדרגותיו נמצא מקדש מפוספס באדום לבן בו נמצא המזבח לקדארשווארה (Kedareshvara lingam). המקדש הומה פעילות בעיקר ב"חודש הגשמים" המכונה בפי המקומיים סראבאנה (Sravana) הקדוש, כלומר בין יולי לאוגוסט.
הגאט המעניין ביותר דאשאשוואמד (Dashashwamedh) אליו מגיעים תיירים ומקומיים למטרות שונות: לעשות יוגה, למכור פרחים, לשחק קריקט, ללמוד לשחות, ליהנות מגילוח או מעיסוי, לצאת לשיט בנהר ולתת נדבות לקבצנים. הגאט נמצא מעבר למקדש לאל שיטאלה
(Shitala) שפופולרי ביותר בין המאמינים ומייצג את הרע והטוב כאחד. משמעות שמו של הגאט היא "קורבן של עשרה סוסים" שמקורו בסדרה של הקרבות שביצע בראהמה (Brahma) כדי לבחון את המלך דיבודאס (Divodas). מאן מאנדיר גאט (Man Mandir) מפורסם בעיקר במצפה הכוכבים שבו, על מסגרות חלונותיו המקושטים. הוא נבנה למאהאראג`ה של ג`איפור אך עבור עולי הרגל הוא חשוב בזכות מזבח לאל הירח (Someshvara). מכאן ממשיכים עולי הרגל, דרך טריפורבהאיראבי גאט (Tripurabhairavi) למיר גאט (Mir) ולמקדש וישוואנאתה החדש. במיר גאט נמצא גם מקדש וישאלאקשי (Vishalakshi) שבנוי באזור שנקרא פיתה (Pitha) - זהו למעשה כל אחד מהמקומות בהם נפלו חלקים מגופה של שאקטי עת נישאה על ידי האל שיבה. כמו כן נמצאת כאן הבאר של דהארמה (Dharma) שמוקפת מקדשים ומזבחים ל- (Dharmesh).
עוד צפונה נמצא לאליטה גאט (Lalita) הידוע בזכות מקדש קשאבה גאנגה (Ganga Keshava) ומקדש נפאלי עשוי עץ בו נמצא פסל של פאשופאטשבארה (Pashupateshvara)- התגלמותו של שיבה בפאשופאטינאת (Pasupatinath) שבעמק קטמנדו- ואוסף קטן של תגליפים ארוטיים. הקדוש ביותר מבין הגאטות הוא מאניקארניקה (Manikarnika) שנמצא צפונית ללאליטה גאט
(Lalita), ולכן הוא גם גאט השריפה העיקרי בעיר. מדי יום נערכים בגאט לוויות רבות ולכן הוא עמוס בבני משפחה של הנפטרים. הטיפול בגופות שמור לקאסטת המנודים שנקראת צ`אנדאל
(Chandal) שנושאים את הגופות העטופות בד על אלונקות עץ ברחובות העיר העתיקה. שריפת גופות היא עסק יקר-לא כל הודי יכול להרשות זאת לעצמו -ולכן בולי העץ נשקלים כדי לקבוע את המחיר המדוייק של שריפת הגופה. למקומיים לא מפריע שזרים צופים בטקס, שהוא כאן ארוע שגרתי למדי, אך הם לא יקבלו ברוח טובה ניסיונות להנציח את האירוע במצלמה.
מאניקראניקה נמצא במרכז חמשת הטירטות ומסמל- (ע"י הבאר הקדושה Manikarnika Kund שנמצאת בסמוך לו, וע"י שריפת הגופות שמתקיימת בו)- יצירה והרס בו זמנית. לפי המיתולוגיה ההינדית הבאר נחפרה על ידי וישנו (Vishnu) והתמלאה בזיעה שהגיר כאשר יצר את העולם לפי בקשתו של שיבה (Shiva). כאשר ראה שיבה את התוצאה הסופית נפל מאוזנו עגיל וכך הפך המקום לטירטה הראשונה. סביבת הגאט נקייה ומקושטת בציורי אומנות עממית המתארים את האלה המקומית מאניקאמי דווי (Manikami devi) המזמינה את העולים לרגל להתפלל במקדש וישנו הקטן שבמקום ובפאדוקה (Paduka) הסמוך- טביעת רגלו של וישנו שטבועה בשיש. מצפון גובל במאניקארניקה, סינדיה גאט (Scindia) בו נמצא מקדש שיבה הנוטה על צדו שחלקו נבלע בנהר. הגאט נבנה לפני 150 שנים ובמבוך הרחובות שמעליו נמצאים כמה מקדשים חשובים באזור שנקרא סידהה קשטרה (Siddha Kshetra), כלומר "שדה ההתגשמות", בו נולד לפי האמונה אל האש.
צפונה מסינדיה גאט נמצא צ`אוקי גאט (Chauki) שבו עץ ענק המגן על מספר מקדשי אבן קטנים לאלים הינדים שמופיעים בצורת נחשי מים. אם ממשיכים לכוון צפון לדוהבי גאט (Dhobi), שמשמש לכביסה, ולמאנאסארובארה גאט (Manasarovara) (שנקרא על שם נהר בטיבט), מגיעים לצ`אומשאטי גאט (Chaumsath) בו מדרגות אבן מרשימות שמובילות למקדש קטן בו פסלים של האלות קאלי ודורגה. על הגאטות משקיף בית מפואר עשוי אבן חול שהיה שייך לפשווה אמריט ראו (Peshwa Amrit Rao) ונבנה ב- 1807. כיום הבית משמש לטקסים דתיים ומוזיאונים. ליד פאנצ`גאנג גאט (Panchganga) נמצא מסגד אלאמגיר (Alamgir) שידוע גם בשם בני מאדהאב קא דאררה (Beni Madhav-ka-Darera) ועומד על שרידיו של מקדש בינדו מאדהאבה (Bindu Madhava) הגדול אותו החריב השליט אורנגזב. בפאנצ`גאנג נערך טקס החניכה של החכם הקדוש קאביר (Kabir) הנערץ על ידי מוסלמים והינדים כאחד. לאורך גדת הנהר מפוזרים חדרים בהם שלושה קירות שבחלקם מזבחים, באחרים פסלים של וישנו והשאר משמשים למדיטציה או יוגה.
אתרים נוספים בעיר
אחד מהתאים הוא מקדש פאנצ`גאנג, כלומר מקדש חמשת הנהרות-דהוטאפאפה (Dhutapapa), קיראנה (Kirana), יאמונה (Yamuna), סאראסבאטי (Sarasvati) והגנגס (Ganges)- שלפי האגדה נפגשים כאן. מזבח שלושת העיניים (lingam Trilochana) העתיק נמצא מעל טרילוצ`אנה גאט (Trilochana) ומעבר לו נמצאים פרברי העיר העתיקים שמאוכלסים בעיקר על ידי מוסלמים. טעות אופיינית בקרב תיירים בורנאסי, בעיקר תרמילאים, היא לא לצאת מגבולות העיר העתיקה מה שמוביל למחשבה שכל רחובות ורנאסי הן סמטאות צרות שכמעט תמיד חסומות על ידי פרות או לפחות על ידי הגללים שהן משאירות. למעשה ורנאסי היא עיר הודית מודרנית גדולה ביותר ויש בה שכונות יוקרה, מלונות מפוארים, מוזיאונים ושווקים מעניינים וכן כמה אוניברסיטאות. מקדש בהאראט מאטה (Bharat Mata) נמצא כ- 3 ק"מ מערבית לגודאוליה שמשמעות שמו היא "אימא הודו". המקדש, שנחנך על ידי ראש ממשלת הודו לשעבר מהאטמה גאנדי, מפורסם במפת תבליט ענקית עשויה שיש של תת היבשת ההודית והרמה הטיבטית בה ניתן לראות הרים, נהרות ואת חמשת הטירטות. המפה נמצאת בקומה הראשונה של המבנה ואחרי שמקיפים אותה אפשר לעלות לקומה השניה כדי לצפות בה במבט על. המקדש פתוח כל יום בשעות 7:00-17:00
מגורי המאהאראג`ה של ורנאסי, מבצר ראמאנגאר (Ramnagar) נמצא דרומית לאסי גאט. תצפית טובה על המבצר אפשרית מהצד השני של הנהר אותו ניתן לחצות על גשר צף לא רחוק מאזור האוניברסיטה של ורנאסי. בתוך המבצר יש מוזיאון, שפתוח כל יום בשעות 9:00-12:00 ו- 14:00-17:00, ובו מוצגות כרכרות סוסים, מכוניות ישנות, אפיריונים, מושבי פילים, נרגילות, שריונים, תגליפי שנהב ועוד. בחצר המבצר יש אזור המוקדש לתהלוכות ראם לילה (Ram Lila) הנערכות בחודש אוקטובר בזמן פסטיבל דוסהרה (Dusserah) ומשחזרות סצינות מהאפוס ההינדי הידוע ראמאיאנה (ramaina) מקדש לאלה דורגה (Durga Temple) מהמאה ה- 19 נמצא בשטח מוקף חומות כ- 8 ק"מ דרומית לגודאוליה -לא רחוק מאסי גאט. המקדש מוכר לתיירים יותר בשם "מקדש הקופים" בזכות הקופים הרבים שבו. המבנה צבוע ורוד וצהוב, נתמך על ידי חמישה עמודים מקושטים ובחצרו עמוד שריפה שמשמש לעריפת ראשן של העיזים שהיו מוקרבות בטקס עתיק שקדם לתקופה ההינדית. הכניסה לחלק הפנימי של המקדש מותרת להינדים בלבד. בסמוך נמצא מקדש טולסי מאנאס Tulsi Manas, שנבנה ב1964-. הוא פתוח כל יום בשעות 5:00-12:00 ושוב מ- 15:00-24:00, עשוי משיש וקירותיו מעוטרים בחרוזים מהאפוס ראמצ`אריטמאנאס (Ramcharitmanas). בקומה השניה שלו דמויות נעות המחיות את יצירת המופת ההינדית.
המוזיאון שנקרא בהאראט קאלה בהאוואן (Bharat Kala Bhavan) מציג אוסף מעניין של ציורים ופסלים מיניאטוריים ואומנות בת ימינו. בגלריה המוקדשת לורנאסי מוצגת מפה מהמאה ה- 19 של החפירות בעיר עם תחריטים עתיקים. בגלריות אחרות אפשר לראות יצירות של אומנים מכל העולם שיצירתם הושפעה מהודו כמו ג`אמיני רוי ועוד. המוזיאון פתוח כל יום (למעט ימי ראשון- בחודשים מאי ויוני) בין השעות 7:30-12:30 ובשאר השנה בין השעות 11:00-16:30 המוזיאון הוא חלק מהאוניברסיטה ההינדית של בנארס (Benare Hindu University) שהיא כיום מרכז ללימודי אומנות הודית, מוזיקה, תרבות, פילוסופיה ולימודי סנסקריט. במרחק חצי שעת הליכה מהקמפוס של האוניברסיטה נמצא מקדש וישוואנאת החדש שפתוח כל יום בשעות 4:00-12:00 ו- 13:00-21:00 והוקם ב- 1917על ידי משפחת התעשיינים העשירה בירלאס (Birlas) המארווארית ובהשראתו של פאנדיט מאלאיאבה (Pandit Malaviya), לוחם למען שיויון זכויות ובטול הקאסטות, המעמדות, בהודו. בתוך המקדש עומד מזבח לאל שיבה (Shuva lingam) ואת הקירות מעטרים חרוזים.
