מדבר ב'דרך המשי'
יום 9 - 27.6
כחצי שעה נסיעה ואנו במצודה שהגנה על המעבר החשוב ביותר של "דרך המשי". ב-1860 הצית הגרמני פון ריכטהופן את דמיונם של אלפי הרפתקנים שחיפשו אוצרות כאשר טבע את המושג "דרך המשי". המקור של המשי במרכז אסיה. הסינים לומדים איך לייצר את בד המשי ומעבירים משי, אבנים טובות, יהלומים, תבלינים ועוד עד רומא. דרך המשי הופכת לדרך מסחר ראשית. במאה ה-8 סין מגיעה עד אחרי סמארקאנד. ארכה של הדרך כ-5000 ק"מ. בדרך הזאת עוברות לא רק סחורות אלא גם דתות, תרבויות. היא למעשה כור ההיתוך לכל האומנויות. גם אוכלוסיות נעות. במאות ה-2 וה-3 ההונים מגיעים אל החומה הסינית וגורמים לנדידת עמים גדולה ובמאה ה-8 המונגולים הם אלה שגורמים לנדידה. עם התפתחות הסחר הימי ערכה של הדרך יורד. אורכה של כל שיירה היה כ-5 ק"מ. משיאן לאיסטנבול לקח לה להגיע כשנה וחצי עד שנתיים. המורשת העיקרית של דרך המשי היא תרבותית ואתנית.
ג`יא יו גואן שוכנת על שפת המדבר והייתה עבור הסינים, בתקופה הקיסרית, נקודת קצה העולם המתורבת ושל החומה הגדולה. מכאן היו פקידי ממשל שסרחו ועבריינים אחרים מגורשים אל מותם הבטוח מחוץ לגבולות העולם המוכר והמתורבת. אין כמו המצודה המרשימה במבניה כדי לעורר ולהציף את התחושה ההיסטורית של דרך המשי. במקום בו נפגשים רכסי הצי-ליאן (Qilian) האדירים (מעל 5000 מטר גובה) עם מדבר הגובי, ברצועה שרוחבה אינו עולה על 2 ק"מ. יותר מכל נקודה אחרת על דרך המשי, מבצר זה הוא עדות לכוח ההיסטורי של דרך המשי.המצודה שרדה מאז תקופת שושלת מינג במאה ה-16. טיפוס אל גגות המצודה הוא מרגש ממש. כאשר המבט סובב סביב נפרשים לפנינו ההרים המושלגים והמדבר ובמעבר חד שטחים מעובדים ירוקים ואגם מים. חומות המצודה עבות ונראות בלתי עבירות לחלוטין. עם קצת דמיון אפשר לראות את שיירת הגמלים קרבה ובאה. מרחוק מתקרבת סופת חול ורואים אותה כמו ענן שמכסה את המדבר ומתקדם במהירות. כל מה שבתוכו אביך ואטום כמסך.
מכאן אנו ממשיכים בנסיעה של כ-5 שעות לעבר דונחואנג (Dunhuang), דרך המדבר. נוף מדברי עם פטה-מורגנות מלווה אותנו במשך שעות - מראה ברור של מקווי מים וכשהרכב מתקרב, רק חול וחול. פה ושם נאות מדבר, שם אנו מתרעננים בעזרת מלונים ואבטיחים הגדלים במקום ושמעם יצא למרחוק. ההרים הנראים מהדרך שחורים. מגדלי שמירה שנשארו פזורים לאורך הדרך הם עדות לדרך המרכזית שעברה כאן.
דונחואנג היתה נקודת הקצה ממנה התפצלו דרך המשי הצפונית והדרומית, ולא פלא שהיא הפכה למרכז תרבותי ומסחרי ראשון במעלה במאות השנים של פריחת דרך המשי. המלון בדונחואנג - Dunhuang shanzuang - The Silk Road Dun Huang Hotel מדהים ביופיו. מבנה מעוצב, דמוי מצודה סינית יפהפיה. לפנות ערב מטפסים לדיונות החול המזמרות. גם הרגליים שלנו מזמרות. העליה קשה ואנחנו מתנשמים ומתנשפים. הדיונות הענקיות, בגבהים ממוצעים של 150-260 מטר, מתרוממות הישר מתוך המטעים והשדות של דונחואנג. וגם אגם יפה השוכן לרגלי הדיונות מתגלה מלמעלה. בשקיעה המופלאה אנו צופים ממעלה הדיונות. ואחר כך מכייפים בגלישות וגלגולים על הדיונות עד שמגיעים למטה.
יום 10 - 28.6
לארוחת הבוקר מוגשת לנו חביתה בצורת פרצוף אשר נוצר באמצעות חביתה-עין מקושטת בעגבניה ומלפפון. הכל כאן אסטטי ויפה ומורגש כי במלון הזה עושים הכול בכדי להנעים את זמנו של האורח ולהעניק לו פינוק לכל החושים. כשקיבתנו מלאה ואסתטית יוצאים לסיור במערות מוגאו אשר בדונחואנג. מערות אלו הן התגלית החשובה ביותר של דרך המשי. אמנים בודהיסטים, ציירו במימון סוחרים עשירים, אלפי ציורי קיר שנשתמרו בעזרת אוויר המדבר היבש ועל ידי העובדה שהן היו סגורות ולא ידועות לעולם החיצון עד המאה ה-19. מערות מוגאו הן העדות המרשימה ביותר לשילוב התרבויות על דרך המשי ולהשפעה ההדדית ביניהן. במאות המערות ניתן למצוא השפעות אירופאיות, מרכז אסיאתיות וסיניות החל מהמאה ה-2 לספירה ועד למאה ה-19, עדות לתנועה שהיתה כאן בין מזרח למערב. במערה מספר 17 החביאו הנזירים את מאות אלפי הכתבים שלהם עם הגיע הכובשים ממערב. למרות השוד של האוצרות על ידי תיירים וחוקרים מהמערב, עדיין נותר הרבה מה לראות. אסור בהחלט לצלם. אחרי הצהרים אנו נוסעים אל תחנת הרכבת בעיר הסמוכה ליו יואן לנסיעה ברכבת לילה לטורפאן. נערה מקומית אשר תופסת אתנו טרמפ מנעימה את זמננו בשירה. מחיאות הכפיים שלנו מעודדות אותה והיא מפליאה לשיר.
טורפן והסביבה
יום 11 - 29.6
האור המסתנן עם שחר מחלון הרכבת מעירנו ומפתיע אותנו עם מראות המדבר. עד שמתגלה לפנינו טורפאן - נאת המדבר הגדולה של מדבר הטקלמאקאן ובירת הענבים של מרכז אסיה. הגענו לארץ חדשה, היא טורקיסטאן המזרחית, בשמה הסיני - "השטחים החדשים" - Xinjiang (מזכיר לכם משהו?). נוף חדש, בו המדבר אינו חולי, כי אם סלעי, וההרים האדומים מתרוממים מתוך הבקע העמוק בו שוכנת טורפאן, תעלות מים סביב לה וברחובותיה. העיר טורפאן היא אחת הערים האותנטיות ביותר בדרך המשי. למרות ניסיונות אכלוס מסיביים מצד השלטונות הסיניים, עדיין היא שומרת בקנאות על צביונה המקורי. היא שוכנת 149 מטר מתחת לפני הים ובשעות היום היא חמה במיוחד. פנינו (עם מטריות כתחליף לשמשיות) אל העיר העתיקה ג`יאו-חא - שרידים של עיר גדולה ועתיקה על רמה מישורית הצופה על מפגש של שני קניונים שנוצרו כתוצאה מזרימת המים מההרים ומנוצלים לגידול גפנים. על רקע הנוף המדברי המראה יפה מאד. העיר נחרבה על ידי המונגולים.
ואחר כך עמק הגפנים - מרחב ענק של סוכות גפנים. אשכולות הענבים משתלשלים ובמקום מוכרים סוגים רבים של צימוקים. רעש המים מגיע מהנהר הזורם בקניון למטה. באמצע המדבר, בחום בלתי רגיל לפתע אתה בגן עדן. ממשיכים אל הבזאר של טורפאן ואל הרחובות המובילים למסגד המקומי ודרך רחובות צדדיים, בהם זורמות תעלות של מי קרח היורדים מההרים ומשקות את שדרות הגפנים הרחבות המקרות את רחובות העיר, אל מערכת תעלות ההשקיה התת-קרקעית, ה"קארז" שאורכה למעלה מ-2500 ק"מ. מערכת מתוחכמת ומופלאה זו מאפשרת את קיומה של נאות המדבר המיוחדת הזו. עד כמה שבחוץ חם - כאן קריר ונעים. מתחת לפני הקרקע אולם חצוב ענק אשר בו הדמיה מיניאטורית של מערכת התעלות. מהאולם ניתן לטייל בחלק מהתעלות ואף לזכות בריקוד לתיירים של הנערות המקומיות היפהפיות. אחר הצהריים ביקור ב"אמין מינרט" הבוהק בשקיעה בגוון חום אדום ובשכונות המגורים של האויגורים, תושביו המקוריים של חבל זה, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באזור. האויגורים הם צאצאים של נוודים טורקיים, השפה דומה לטורקית, המילה ויגור פירושה מאוחדים. החום השורר במקום גורם לכך שהחיים מתנהלים בחוץ, על גבי מיטות גבוהות הנמצאות לפני כל בית וכן על גגות הבתים. שעה ארוכה אנו מטיילים בין הבתים כאשר אחרינו משתרכת עדה של ילדים קטנים. בערב - ארוחת ערב בשילוב מופע ריקוד חובבני אשר חברינו מצטרפים אליו בשמחה (ובראש שמעון כמובן) ושוק הלילה אליו יוצאים בני המקום לאכול, ולשחק בינגו וביליארד.
לינה במלון Oasis Turpan.
יום 12 - 30.6
היום אנחנו מסיירים באתרים הפזורים סביב טורפאן, אל מערות בזקליק, ההרים הבוערים (אשר לא בערו כל כך כי לא היה מספיק חם), אל כפרים קטנים בהם חשנו את מדיניות הכנסת האורחים האויגורית. מסתובבים בכפר והם פשוט מזמינים אותך להיכנס ומכבדים באבטיח קר. הילדות עם גבות הצבועות בשחור ונפגשות זו עם זו. שמעון משחק עם ילד קטן בכדור אך במקום כדור הוא משתמש בפרי של אחד העצים. בהמשך, בכפר טויוג (Toyog) אנו עדים לטקס עליה לקבר של צדיק ובהמשכו גרוש הרוחות הרעות (אשר אולי נדבקו למבקרים בקבר ולשם בטחון יש לגרשן). הקבר הוא בתוך מערה אשר סביבה הוקם מבנה. כל היוצא מהמערה עובר את הטקס שבמהלכו מגרשים מעליו את הרוחות בעזרת מקל עטוף בבדים. לארוחת צהריים - לגמן (מאכל לאומי של אטריות עם ירקות ובשר) במסעדה מקומית בשוק. נסיעה מהמדבר אל שולי ההרים, אל עיר הבירה של חבל שינג`יאנג, העיר אורומצ`י. בדרך עוברים מהמדבר אל נוף ההרים ולאחר נסיעה ארוכה מגיעים על העיר בת 5 מליון התושבים. התושבים המקוריים הם אויגורים. כלפי חוץ העיר נראית מודרנית ומערבית לגמרי. אך בחיפושנו אחר מסעדה נורמאלית העלינו חרס וכל שמצאנו הייתה מסעדה מפוקפקת אשר למזלנו לא השאירה עקבות.
לתחילת הכתבה
טיין שאן
יום 13 - 1.7
הבוקר מקבל אותנו עם אוטובוס גדול ומרווח - 2 ספסלים לכל מטייל - השייך לסוכנות טיולים המנסה לחדור לתחום. מצלמים אותנו צילום קבוצתי לטלוויזיה המקומית, מציידים אותנו בארגזים עם מים ועם 2 מלווים אשר אחד מהם הינו סגן מנהל החברה והשני הוא ג`ימי הנחמד. אנחנו מרגישים חשובים מאד. השארנו חלק גדול מכבודתנו באורומצ`י ועם מטען קל ממשיכים ברכב לאזור ההרים - הטיין שאן, כאשר בשיאו של יום כוונתנו להגיע למעבר ההרים פי הנמר - בגובה 4500 מטר. האוויר מתחיל להיות קריר ובהמשך קר עד קר מאד. הרים מושלגים מסביב וכרי דשא. סוסים רועים בנאות הדשא. היורטה הראשונה הנראית לעינינו מושכת את תשומת לבנו. לידה עומד ילד קטן, עם לחיים אדומות בשרניות ושער בלונדיני ועם משקפת ענקית בידיו. כולנו מצטופפים סביבו והנה הוא כבר מחזיק ביד בלון צהוב שמישהו מחברינו שלף מתיקו. הגענו לקרחון ויצאנו לטיול רגלי בנוף קסום. הליכה קשה, אוויר דליל מאד, קר ואפילו טפטופי שלג אבל המראה נפלא. מרחוק נראים קזאחים ויורטות, עם סוסים ועדרים.
מגיעים לאזור אשר בו הטיפוס נעשה חלק ומסוכן מאד ומחליטים להסתפק בזה. אפילו גיבורינו אתי ומיקי מחליטים שמסוכן להמשיך. אנחנו יורדים חזרה ומתברר כי יש עיכוב אשר בדיעבד התמשך לכמה שעות עקב משאית תקועה במעבר ההרים פי הנמר - הנהג לא הצליח לקחת את המעבר הצר. ניצלנו את הזמן לשתיית תה ביורטה קזחית מעוטרת בשטיחים יפים ובדברי רקמה. אנו מבקשים לקנות אך את הדברים היפים באמת הם אינם מוכרים (ההסבר הוא כי הנשים מכינות במשך שנים את הנדוניה לבנותיהם ועל כן אינן מוכנות למכור). המקום בו אנו נמצאים גבוה מאד והראש סחרחר - מה שנותן צידוק מוסרי לאכול שוקולד המקל על ההסתגלות לגובה. אנחנו מנצלים זאת ובגדול. סוף סוף מתחילות להגיע משאיות מהכיוון "ההוא" ואנו ממשיכים בדרכנו, בכביש משובש, אל מעבר ההרים פי הנמר. הדרך המזגזגת בין ההרים מסוכנת ומפחידה. נוף ההרים המושלגים מהמם ביופיו. קרחונים ושלג עד, עוד קצת ואנו חוזים במראה מלמעלה. המעבר עצמו צר מאד. בקושי ברוחב האוטובוס. רק לוליינות סינית מדהימה תוך קריאות עידוד שלנו מעבירה את האוטובוס בשלום. עוצרים ויורדים לחזות בנוף אך רוח האימים השוררת במעבר מבריחה אותנו חזרה לחיקו החם של האוטובוס.
לאחר מעבר ההרים ירידה לעבר העמק ונסיעה של כמה שעות בדרך עפר קופצנית לעבר העיירה בלונטיין אליה הגענו לאחר חשיכה (שעות הערב המאוחרות מאד). התושבים כאן הם מונגולים. מחוסר ברירה ובגלל השעה המאוחרת מסתפקים במלון דרכים בו אנו מצטופפים 3 בחדר. העיקר שמחר אנו מתכוונים להגיע לשמורת הברבורים בביאנבולאק שם מתקיים פסטיבל הנאדם והמטרה מקדשת את התנאים.
יום 14 - 2.7
יצאנו לעבר באיאנבולאק. מסביב כרי דשא ונהרות ענק מתפתלים למרגלות פסגות עטורות שלג, ברבורי פרא בחברת אפרוחיהם הקטנים, עדרי סוסים משוטטים, תפילה המונית של המונגולים, מופעי שירה וריקוד. אני מתעוררת משנתי ומבינה שהיה זה אך חלום. בפועל הסתבר (לאחר עיכוב של כחצי יום, בו טיילנו בכפר, הוזמנו על ידי תושביו מאירי הפנים לבתיהם ולהתכבד באבטיח וחזינו בעיניים כלות באוטובוסים אשר הסיעו את החוגגים להרים) כי לא ניתן לנו להגיע לשמורת הברבורים בביאנבולאק (אזור צבאי, הכולל את כל מונגוליה הסינית, המצריך רישיון שהות ומארחינו לא רק שלא דאגו לכך בזמן אלא אף נקנסו בסכום רציני על ידי השלטונות על עצם הימצאותנו באזור הצבאי).מאוכזבים ממשיכים מבלונטיין לקוצ`ה, כולנו שקטים, הנסיעה מתישה. בשקט בשקט סגן מנהל חברת ההסעות בורח לנו ומשאיר את ג`ימי הנסער לבד. עוד הרבה זמן ייקח ליונתן להרגיעו ולהחזירו לאיפוס. ככה זה בטיול פיילוט - יש הפתעות. דרך מעבר הרים נוסף, הגענו לקוצ`ה עם לילה, למלון יפה אשר בו נשהה 3 לילות.
לתחילת הכתבה
