נפאל - טרק האראונד אנפורנה

חוגגים בקטמנדו ונוסעים לפוקרה

חזרנו לקטמנדו בטיסה הראשונה מלוקלה. הטיסה חזרה הייתה מדהימה, נוף הרים התגלה לעינינו לאורך רוב הטיסה (זכרנו לשבת בצידו הימני של המטוס בדרך חזרה לקטמנדו) וחזרנו חזרה לטאמל, הרובע התרמילאי של קטמנדו. נחנו בקטמנדו ליומיים, במהלכן גם חגגנו את חג הפורים בבית חב"ד בראשות הרב חזקי. החוויה הייתה מרתקת, המוני תרמילאים הגיעו מחופשים במגוון תחפושות שונות וקריאת המגילה לוותה כמובן בתרועות בוז עם כל קריאת "המן".

אחת החוויות החזקות היו שבמקביל לחג הפורים היהודי נחגג חג ה"הולי" ההינדי. איננו בקיאים בהלכות חג ה"הולי", אולם נהיינו בקיאים במיוחד באחת מהלכות החג המרכזיות, והיא השלכת שקיות צבע קטנות וגדולות על כל עובר ושב, אשר שם נפשו בכפו ומעז לחצות את הרחוב -; ראו הוזהרתם. את ערב חג ההולי בילינו בסיור ברחובות קטמנדו יחד עם חבר ותיק מפורום למטייל ושמו סיימון (כאן המקום לציין, כי סיימון מחלק תמונות של ילדים אותם צילם בטיולו הקודם בנפאל. יישמנו את שיטתו והתחלנו לפתח ולשלוח מספר תמונות לכפריים שאין באפשרותם לקבל תמונה משל עצמם- מומלץ ביותר).

לאחר שלמדנו על בשרנו את הסכנות הטמונות בחג (במסגרתו רבים מההודים והנפאליים משתכרים ומשתוללים ברחובות), החלטנו להמשיך את דרכנו לכיוון העיירה פוקרה (Pokhara) ממנה תכננו לצאת לטרק האראונד אנאפורנה. חשוב לנו לציין כי אווירת ההולי ברחובות משעשעת ביותר, אולם שמענו על מספר מקרים של בחורות שהוטרדו בחיבוקים ונשיקות לא רצויות ע"י נפאלים שיכורים, לכן ראו הוזהרתן.

 את כרטיס הנסיעה הזמנו מסוכנות סויסה בעלות של 300 רופי. כאן מומלץ להוסיף שמכיוון שהאוטובוס מוגדר כאוטובוס תיירים (Tourist Bus) הוא עוצר במסעדות תיירים שהינן די יקרות לבעלי תקציב מוגבל ולכן מומלץ להתארגן על אוכל מקטמנדו. הנסיעה עצמה ארכה כ-8 שעות ובמהלכה הופגז האוטובוס בשקיות מים וצבע ע"י חוליות חיסול של ילדים נפאליים, אחת מהשקיות אף פוצצה את החלון ואחת הישראליות נחתכה קלות משברי זכוכית, לישראלית שלום.

פוקרה קיבלה אותנו במטר שקיות מים, מהן התחמקנו באלגנטיות בעודנו שמים את פעמנו לגסט-האוס שלנו ששמו Holy Shiva, ועלותו כ-350 רופי נפאלי לחדר זוגי הממוקם בלב גינה יפה. לאחר התאקלמות והתארגנות שמנו את פעמינו לכיוון מסעדת לימה (Lima) הזכורה למיקי עוד מביקורו הקודם בנפאל לארוחה מפנקת ביותר.

לתחילת הכתבה

בסיסהאר, בולבולה, נגדי, ג`אגאט, טל, דהרפני

תוך יומיים התארגנו דרך סוכנות סויסה בפוקרה (הם בקרוב פותחים סניף שלישי בת"א, בצחוק) על פורטר (סבל), פרמיט בעלות של 2000 רופי, כרטיס TIMS וכרטיס אוטובוס ויצאנו לכיוון העיירה בסיסהאר (Besisahar) המכונה בפי הישראלים "בסיס-ההר" לתחילתו של טרק האראונד אנאפורנה
 (Around Annapurna) הנמשך כ-14 יום. כאן המקום לציין כי מיקי עושה את הטרק הזה בפעם השנייה אולם בעונה שונה ולכן יהיה בהמשך בסיס להשוואה בין עונות השנה.

הנסיעה מפוקרה לבסיסהאר (820 מטר) ארכה כ-5 שעות, במסגרתה נחשפנו לשיחה מזעזעת בתוכנה, שהתנהלה בין שתי בנות ישראליות והיא התנהלה כך: הראשונה התחילה במשפט המפתח "ואיי ואיי אל תשאלי..." השנייה קפצה ושאלה "מה קרה..." ענתה לה חברתה "אל תשאלי... שכחתי להביא סדין" וחברתה משיבה "למה סדין???" והתשובה הברורה "בשביל להכין שלט לפס" ואז מגיע המשפט המזוויע "מה הבעיה, נדפוק סדין מהגסט-האוס הראשון שנישן בו בטרק" והשנייה שמנסה להיות בסדר מגיבה "מה הבעיה, אני ישלם לו מקסימום 30 רופי על סדין". השיחה האיומה הזו שאותה ניתן לכנות כתופעת "הישראלי המכוער" מסבירה חלק מהתגובות שקיבלנו בגסט-האוסים, לאחר ששמעו שאנו ישראלים, לאורך הטרק ועליהן נסביר בהמשך.

לאחר ארוחת צהריים קלילה בבסיסהאר המשכנו בנסיעת אוטובוס על הגג לכיוון הכפר הראשון ושמו בולבולה (840 מטר-Bhulhbule) שארכה כשעה. כאן חשוב לציין שנכון להיום הנפאלים סוללים כביש כמעט לכל אורכו של הטרק והדרך מלאה במהמורות, בולדרים, פיצוצי דינמיט פה ושם - חוויה לא נעימה ביותר. לאחר שירדנו מגג האוטובוס המשכנו בהליכה של כשעה לכפר הראשון בו לנו ושמו נגדי (Nagdi - בגובה 890 מטר).

היום השני היה ארוך ביותר. התחלנו ללכת בשעה 8:00 בבוקר אחרי ארוחת בוקר וסיימנו בשעה 16:00 בכפר ג`אגאט (Jagat - בגובה 1300 מטר). הדרך הינה לאורך נהר ה- מרסיאגנדי ולוותה בשדות, ברובם חומים, הממתינים לשתילת אורז לקראת המונסונים. פסגות הרים מושלגות טרם יצא לנו לפגוש, אולם הנוף יפה והדרך אינה כה קשה. כן, ישנן עליות וגם ירידות, אולם בנתיים הברכיים אינן מתלוננות. פה המקום לציין כי כתוצאה מסלילת הכביש נתקלנו בדרך שאינה כה סימפטית שכללה טיפוס בזווית של 90 מעלות על מערומי אבנים חסומים בגדר תיל, המתנה שטרקטור יפנה שאריות בולדרים מפיצוצי דינמיט ועוד.

ביום השלישי בטרק, לאחר הליכה בת כ-3.5 שעות ובסיומה של עליה די קשה, הגענו לאחד מנקודות השיא של הטרק והיא הכפר טל (Tal - בגובה 1700 מטר). הכפר יושב לו בעמק לא כה רחב, מדהים ביופיו עם נחל כחול זורם לו צמוד לבתי הכפר ומפל מים אדיר הנופל לו במרחק לא גדול מבתי הכפר. בחרנו לעצור בכפר לארוחת צהריים קלה (בדרך כלל אכלנו בצהריים מרק נודלס - משביע ביותר ולא כבד כך שהוא מאפשר את המשך יום ההליכה) והמשכנו עוד כשעתיים וחצי לכפר בשם דהרפני
 (1900 מטר-Dharapani) בו לנו בגסט-האוס מקסים ליד הנהר, שסיפק לנו רעש רקע מרגיע בעת ששכבנו לישון.

לתחילת הכתבה

התנאים בטרק

כאן המקום להתנתק מעט מסיפור הדרך ולספר על התנאים בטרק: מכיוון שרק כעת סוללים את הכביש, רוב האמצעים הקיימים בגסט-האוסים הגיעו לשם בעבר על גב פורטר או חמור ולכן המזרונים לא תמיד הכי נוחים שבעולם, האוכל לא תמיד כה מגוון והמקלחת בדרך כלל סולרית והמים נגמרים ממש מהר. לכן, מומלץ ביותר להתחיל את יום ההליכה כמה שיותר מוקדם. בדרך כלל התחלנו ללכת כבר לפני השעה 8:00 בבוקר, אכלנו ארוחת צהריים קלה באמצע הדרך והשתדלנו להגיע לגסט-האוס לפני השעה 16:00 על מנת שנוכל לבחור גסט-האוס כלבבנו, להתקלח בין הראשונים ובמקומות הגבוהים לעלות לנקודה יותר גבוהה מהנקודה בה ישנים (מומלץ כך לשפר את ההתאקלמות לגובה ולהקטין את הסיכוי לחלות במחלת גבהים).

ברוב הימים, כארוחת ערב אכלנו דאל-בהאט, משמע אורז עם עדשים. הסיבה, זוהי הארוחה הזולה ובעיקר המשביעה ביותר במהלך הטרק. בבוקר אכלנו בדרך כלל חביתה וצ`אפטי (מעין לאפה) וקנינו עוד שני צ`אפטי לכל אחד אותם מרחנו בריבה אותה קנינו למטרה זו לפני הטרק, לארוחת עשר. חשוב לציין, כי בכל יום מזמינים מראש הן את ארוחת הערב, שמתעכבת כמובן ככל שיש יותר טרקרים בגסט-האוס והן את ארוחת הבוקר. ההזמנה מראש מיאשת לעיתים, מכיוון שלא תמיד יודעים מה רוצים לאכול בבוקר או בערב אולם הדבר מקל על עובדי המטבח, המעטים בדרך כלל. בהמשך תצורף טבלת מחירים בה עם כל יום של עליה בגובה עולה בדרך כלל גם מחיר הארוחה.

לתחילת הכתבה

דנאגיו, צ`אמה, אפר פיסנג

מדהרפני המשכנו למחרת בבוקר לכפר בשם דנאגיו (Danaqyu) בו ישנה התפצלות בדרך לדרך עליונה (Upper Way) ולדרך תחתונה (Lower Way), אולם נכון להיום ניתן לעשות רק את הדרך העליונה עקב סלילת הכביש וטוב שכך. הדרך למעלה אמנם לא קלה, אך מספקת ביותר בשל מראות הנוף הנשקפים בסוף העלייה, בעיקר של פסגות ההרים הלבנות והמרהיבות. בסביבות השעה 14:00 הגענו לכפר צ`אמה (Chame - בגובה 2710 מטר), כפר חביב ביותר אולם פה נתקלנו באותה תופעת ה"ישראלי המכוער" עליה דיברנו בתחילת הכתבה, ומקרה שהיה כך היה: הגענו לגסט האוס עליו המליץ הפורטר שלנו, ומכיוון שהגענו לפני הפורטר, בקשנו חדר וגם שמיכות ונעננו כי אין אפשרות לקבל שמיכות. כ-10 דקות לאחר מכן הגיע הפורטר שלנו והסברנו לו כי איננו רוצים להישאר בגסט-האוס זה מכיוון שאין בו שמיכות. הפורטר, נאבו ראג`, אמר "סמכו עליי, יהיו לכם שמיכות". אמנם, זכינו בשמיכות, אך הסיבה בגינה לא ששו לספק לנו שמיכות הייתה כי יום לפני שהגענו, חבורת ישראלים הרסה לבעלי המקום כ-5 שמיכות (שרפה אותן עם סיגריות, קרעה אותן ועוד). איננו באים לשפוט אף צד, אלא רק לבקש מכל המטיילים - אנא, התנהגו כיאות לבני אדם, אין שום סיבה שבעולם לשרוף שמיכות או לקרוע אותן, אפילו אם אתם חושבים שלא התנהגו אליכם הכי יפה שבעולם. על מנת לתקן מעט את הרושם אותו יצרה אותה חבורת ישראלים, השארנו גלוית תודה שניתן לקבל בחינם בכל חנות ל"מטייל" ונותנת הרגשה טובה הן למקבל הגלויה ובעיקר לנותן הגלויה.

למחרת המשכנו לכפר ושמו אפר פיסנג (Upper Pisang - בגובה 3310 מטר) ניתן ללון גם ב- Lower Pisang הפחות אותנטי, אך בעל מגוון גבוה יותר של גסט-האוסים. בכפר זה נתקלנו במחירים גבוהים ביותר של מזון, יש לקחת זאת בחשבון. העליה לכפר העליון ארוכה יותר, אולם היא מאפשרת לבחור בדרך עליונה נוספת ביום המחרת המובילה לכפר מנאנג (Manang - בגובה 3540 מטר). בכפר אפר פיסנג ישנה גומפה (בית תפילה בודהיסטי) מאוד יפה עם נוף מרשים ביותר של פסגות האנאפורנה.

לתחילת הכתבה

מנאנג, יאק קארקא, פדי

למחרת פצחנו בעלייה לדרך העליונה, שלא הייתה קלה כלל אולם בסופה מצאנו את עצמנו בגובה העיניים מול פסגות ההרים הלבנות, תצפית מדהימה ביותר. לקראת סוף יום ההליכה, כשעה לפני ההגעה למנאנג, נתקלנו בסופת שלגים שהאטה את התקדמותנו לכיוון הכפר. הגענו בשלום אך ספוגים במים. במנאנג נשארנו יום נוסף על מנת לשפר את ההתאקלמות לגובה ואף הלכנו להרצאת חינם הנערכת כל יום על מחלת גבהים. למחרת, קמנו בבוקר לכפר מושלג לחלוטין, נוף מדהים ובחרנו ללכת לטיול יום לאגם ולנקודת התצפית על הקרחון. האגם נמצא במרחק הליכה של כ-15 דקות מהכפר והטיפוס לנקודת התצפית ארך כ-40 דקות. הבעיה הגדולה הייתה בירידה מהתצפית, מכיוון שהדרך למעלה הייתה מושלגת, עד שירדנו למטה נוצר קרח על השביל, כל צעד נשקל בכובד ראש, כל החלקה נענתה בצעקת "אמא`לה" של דקלה וכל מטר מטה היה הקלה. לאחר שיחה עם הפורטר, החלטנו לרכוש 2 מקלות הליכה לכל אחד מאיתנו על מנת שלא להיתקל באותה בעיה בעת הירידה מהפאס. הכפר מנאנג מכיל מספר מאפיות מעולות, אפילו יותר טובות מאלו שבקטמנדו, ולכן בחרנו להצטייד להמשך הדרך בלחם ובגבינת יאק.

 למחרת המשכנו לכיוון הכפר יאק קארקא (Yak Kharka - בגובה 4050 מטר), הליכה שנמשכה כ-4 שעות מאוד איטיות בעיקר בגלל הקושי לנשום בגובה. הכפר קטנטן, מוקף פסגות לבנות ופגשנו בו בבוקר כמויות עצומות של יאקים שנעמדו כדוגמנים בפוזות מול המצלמה של מיקי. מכיוון שגם בלילה ירד שלג, תחילת היום הייתה על שביל עמוס בשלג וקרח, ושוב, חושבים על כל צעד והולכים ממש לאט. הלכנו עד לפדי (Phedi - בגובה 4450 מטר) במשך כ-4 שעות, עצרנו לארוחת צהריים קלילה כהכנה לקראת הטיפוס הארוך ל- High Camp (בגובה 4850 מטר) שהיה תלול ביותר ומעייף ביותר, צעד- נשימה, צעד- נשימה ואחרי כשעה וחצי הגענו לגסט-האוס האחרון לפני הפאס. בגסט-האוס פגשנו שני בחורים ישראלים שניסו במשך 3 ימים לעבור את הפאס אולם כשלו שוב ושוב בשל כאבי ראש הנובעים ממחלת גבהים. לאחר שיחה קצרה עימם התברר כי הם אינם שותים הרבה מים ונוטלים את כדור הדיאמוקס כמניעה למחלת גבהים. בעידודנו, הם החלו לשתות כמויות עצומות של מים.

לתחילת הכתבה

הפס, מוקטינאת, מרפה, גאסה, טאטופאני, בני, פוקרה

למחרת קמנו בשעה 4:00 בבוקר, והתחלנו בהליכה קשה ביותר עם שלג בגובה הברכיים. למרות שהלכנו אחרי שיירה של גרמנים, שפתחה את הציר למעננו, עדיין ההליכה הייתה קשה ביותר ורק אחרי 4 שעות הגענו ל- Thorung La, הפס, פסגת הטרק שגובהה 5416 מטר. הנוף של הפסגות המושלגות פיצה על המאמץ הרב, ולאחר ששתינו כוס תה פצחנו בירידה איטית ביותר והסיבה, שוב, הייתה קרח על השביל שברובו תלול ביותר. המטרה - להגיע לכפר מוקטינאת (Muktinath), שגובהו 3800 מטר. לאלו מאיתנו שהינם בעלי בעיה קלה בחשבון נעשה את החישוב עבורכם: ירידה של כ-1600 מטר, ברובה מאוד תלולה כמעט כמו גובהו של החרמון. הירידה עד לכפר נמשכה כ-6 שעות הן בגלל הקרח והן בגלל בעיות הברכיים של דקלה. שמחנו לפגוש במהלך הירידה את שני הבחורים הישראלים, טסים את הירידה למטה, מאושרים מכך שהצליחו לחצות את הפאס ולא לסבול מכאבי ראש במשך העלייה. מוקטינאת היווה עבורנו עצירה מבורכת, אולם למרות ריכוז המקדשים הגדול והמרשים, בחרנו להמשיך למחרת לכפר מדהים ביופיו ושמו קאגבני (Kagbeni - בגובה 2800 מטר) ולנו בו. הכפר ירוק, יושב ליד גדת נהר ופשוט יפהפה. עקב כאבי הברכיים והרצון לנוח, נשארנו בכפר שני לילות ונהננו מכל רגע. כאן המקום לציין כי ממוקטינאת והלאה ניתן להמשיך עד סוף הטרק ברכב או לטוס מהכפר ג`ומסום (Jomsom).

 למרות קיומו של הכביש, בחרנו להמשיך בהליכה שרובה במגמת ירידה לכיוון הכפר מרפה (Marpha - בגובה 2670 מטר) ופה מגיעה נקודה חשובה - רוב האזור הזה שטוף רוחות, החל מסביבות השעה 10:00 בבוקר ולכן מומלץ להתחיל בהליכה מאוד מוקדם ולהימנע מהרוחות. במרפה, המכונה גם בירת התפוחים הנפאלית, חגגנו יחד עם הפורטר שלנו את חציית הפאס בשלום בשתיית ברנדי תפוחים ובזלילת עוגות תפוחים מעולות. החגיגה נמשכה עד שעות הלילה הקטנות או במקרה שלנו 22:00 בערב. הסיבה לשעת השינה המוקדמת היא מכיוון שבדרך כלל אין יותר חימום בחדר האוכל אחרי השעה 20:00 בערב ובדרך כלל גם אין חשמל אז הולכים לישון מוקדם, בדרך כלל ישר אחרי ארוחת הערב.

למחרת קמנו ליום מעונן והתחלנו ללכת בגשם שנפסק לאחר כשעתיים, אולם העננים נשארו בגובה העיניים. מצאנו את עצמנו הולכים ביער מחטים, מרגישים כמו בסיפור מהאגדות, ממתינים שאיזו פיה או מכשפה רכובה על מטאטא תצא לה מבין העננים. הלכנו כ-8 שעות עד לכפר גאסה (Ghasa - בגובה 2010 מטר). למחרת המשכנו ללכת לכפר טאטופאני (Tatopani - בגובה 1200 מטר) או בתרגום מנפאלית לעברית "מים חמים". ההליכה הייתה קלה, לאורך הכביש, אולם לאור עבודות הסלילה נתקלנו בתופעה לא נעימה והיא מפולות סלעים. נאלצנו להמתין מספר דקות עד לסיום הנפילה של עשרות הסלעים והבולדרים העצומים וחצינו את אזור המפולת במהירות מסחררת, כאשר המבטים נעוצים על הצוק לצידנו. לאחר הליכה בת כ- 4 שעות מאוד איטיות הגענו לכפר ומיד רצנו למעיינות החמים, שסיפקו עבורנו נקודת רגיעה ושחרור שרירים מ-15 ימי טרק ארוכים ומתישים. ביום האחרון הלכנו כ-30 דקות ולקחנו ג`יפ עד לכפר בני (Beni), ממנו המשכנו בנסיעת אוטובוס מטלטלת עצמות בת כ-5 שעות חזרה לפוקרה.

לתחילת הכתבה 

סיכום הטרק

קצת קשה לסכם במילים 16 ימי טרק, החוויות עצומות, העצמות כואבות, השרירים תפוסים אולם החיוך לא מש מהפנים. אולם אם אכן נרצה לסכם בכמה מילים נוכל רק לאמר: סעו לנפאל וצאו לטרק כמה שיותר מהר, לפני שהוא יהיה נסיעת 4*4 מסביב לרכס הרי האנאפורנה.

וכמה מילים אחרונות על העונה המומלצת וזו בנימה אישית בתור טרקר, שעשה את הטרק בשתי העונות המומלצות, בחודש מרץ/אפריל מה שמתואר כאן בכתבה ובחודש אוקטובר לפני 5 שנים. אז ככה - מבחינת תצפית להרים וצבעי הירוק העזים בשדות, מומלץ יותר לטרק בנפאל בחודשים אוקטובר/נובמבר, אולם מבחינת כמויות השלג וכמות המטיילים המעטה יותר, מומלץ לטרק בחודשים מרץ/אפריל. קשה לי לומר מהי העונה המומלצת מבחינתי מכיוון שכל טרק היה חוויה שונה וכל הטרק נראה אחרת לגמרי כתוצאה מסלילת הכביש. מה שכן, ההמלצה היחידה לי אליכם היא לצאת ולטרק בנפאל, המדינה יפה, הנופים מדהימים והעיקר האנשים ממש נחמדים, סעו ותהנו.

 טבלת מחירים לאורך הטרק:

לתחילת הכתבה

טיפים

1. מסעדת לימה -; ממוקמת ברחוב הראשי בפוקרה, מנות ה-"ספיישל" מומלצות במיוחד. המסעדה ממולצת למי שמתגעגע לאוכל ישראלי.
2. מסעדת לומביני- נמצאת בהמשך של הרחוב בו שוכנת סוכנות "סויסה" קצת מעל הסוכנות בצידו השני של הרחוב. אוכל מקומי מעולה ובמחירים זולים ביותר.
3. גסט האוס "ניו סיטי אנאפורנה" - חדר זוגי במחיר של 250 רופי ומולו ממוקמת מכבסה ממש טובה.
4. השייק של שימי תבורי- נמצא ממש ליד הגסט האוס ניו סיטי אנאפורנה, שייקים טעימים מאוד. ניתן למלא בקבוק של ליטר אחד במיץ טבעי בעלות של 75 רופי.
5. מסעדת מאמא מיה - מול סוכנות סויסה. אוכל איטלקי טעים אם כי לא הכי זול. מומלץ סלט עם תיבול של שמן זית, תענוג.
6. סוכנות סויסה - מדהימים בארגון הכל למטייל. בבדיקה שערכנו אף יותר זולים מכולם בארגון מצנחי רחיפה.
 7. בית חב"ד- נחמד מאוד בסעודות שבת וחג. מסייעים בכל בעיה בה נתקל מטייל ישראלי גם בפוקרה.

לתחילת הכתבה

יוצאים לטרק האנאפורנה? כל מה שצריך לדעת על הטרק באתר "עפתי" >>

 רוצים עוד על אראונד אנפורנה? לחצו Play והאזינו לפודקאסט שלנו:

יעדי הכתבה

• אסיה
• נפאל
• הימאליה