מה צריך לדעת לפני היציאה לטרק
אני סיימתי לא מזמן טרק של שבועיים. הטרק מתקיים באיזור אגם חובסגול (Hovsgul) במונגוליה. מאולן באטאר לוקחים אוטובוס או ג`יפ לעיר שנקראת מורון (Murun), עיר הבירה של המחוז. אוטובוס יעלה לכם 25,000 טוגריק (1000 טוגריק שווה שלושה שקלים) וג`יפ יעלה חמישים דולר ליום, לא משנה כמה אנשים נמצאים באוטו. אנחנו לקחנו אוטובוס, גם בגלל המחיר וגם כי שם אפשר להתחבר יותר אל האנשים. הנסיעה באוטובוס קשה ולא ממש נעימה. קונים כרטיסים במרכז דרגון, בקצה המערבי של אולן באטאר ומשם גם יוצאים בערך בשעה 17:00. זאת נסיעה של עשרים שעות רצופות, די צפוף ואי אפשר לישון. אבל בסדר, התגברתי על זה.
הטרק מיועד לאנשים שאוהבים ללכת. הוא די קשה בגלל כמה דברים:
- העובדה שלא פוגשים ורואים תיירים בדרך ואם כן, אז רק תיירים מונגולים או רוסים, שלא מדברים אנגלית.
- מזג האוויר עלול להגיע לקור קיצוני ושלג ועל כן יש להצטייד בציוד מתאים (אוהל נגד גשם, שק שינה איכותי וביגוד חם).
- אין הרבה יישובים בדרך ולכן לעיתים התיק מגיע למשקלים כבדים.
- אין סימוני דרך, יש לדעת לקרוא מפה ולהסתמך על סיפור הדרך שלי. אנחנו השתמשנו ב-GPS.
נשמע כאילו לא כדאי לצאת לטרק, אך הקושי משתלם: הנופים מדהימים, האנשים טובים והבדידות עושה את שלה. מפות תשיגו באולן באטאר. יש שם חנות מפות של כל מונגוליה. תשאלו בהוסטל ויסבירו לכם איך להגיע. חישוב הימים הוא לפי 25 ק"מ ביום. בהתחשב בזה שיש 17 שעות אור ביממה בקיץ במונגוליה, זה לא הרבה הליכה.
בחלק הצפוני של הטרק, אחרי כפר שנקרא צגנור (Tsaganuur), יש צורך באישור מיוחד. זה נובע מהקירבה של האיזור לגבול הרוסי. את האישור (פרמיט) חייבים להוציא במורון (Murun - Post Office) ואם לא תוציאו לא תוכלו לטייל באיזור, בגלל שהצבא יעיף אותכם משם. אם תעשו את הטרק ביולי, סביר שתתקלו בפסטיבל הנאדאם - קרבות היאבקות וכל מיני תחרויות שבוחנות יכולות ציד וכדומה (חץ וקשת, רכיבה). אנחנו עשינו את הטרק ביוני ולכן לא היינו בזמן הפסטיבל. אם תהיו בזמן הפסטיבל, סביר גם שתפגשו הרבה יותר תיירים בכפרים.
ממורון לוקחים מונית לחטגל (Hatgal) ושם מתחילים ללכת. המונית צריכה לעלות 10,000 טוגריק לאדם. סביר להניח שתגיעו לחטגל בערב ולכן תיאלצו לישון שם לילה אחד. יש שם הרבה מאוד הוסטלים והם אמורים לעלות 7,000 טוגריק ללילה. יש שם גם הרבה סופר מרקטים וחנויות רגילות, כך שאין מה לדאוג לאוכל לטרק. יש להתחשב בכך שמורון היא המקום היחידי בו אפשר להוציא כסף - יש שם הרבה בנקים וקחו בחשבון שבכל הטרק לא תראו יותר בנקים.
לתחילת הכתבה
סיפור הדרך
ימים 1-3: הליכה לאורך אגם חובסגול
בשלושת הימים הראשונים הולכים לאורך האגם מצידו המערבי לכיוון צפון. האגם הזה עצום ואם תבחרו בטרק אחר אפשר פשוט להקיף אותו. זה יקח לכם יותר משבועיים. האורך שלו עובר את ה - 100 קילומטרים ולא רואים את הסוף שלו. ההליכה לאורך האגם מתבצעת על שביל, שמסומן בירוק. הסימון נמצא על עצים וקשה לפספס אותו. קשה גם להתברבר, כי פשוט נצמדים לאגם כל הזמן. אין צורך לסחוב מים, מי האגם ראויים לשתייה. אנחנו הכלרנו או הרתחנו אותם ושתינו חופשי. במהלך שלושת הימים הללו תעברו על פני הרבה מאוד מחנות של תיירים, נראה לי שאפשר לישון שם. בסוף היום השלישי אתם אמורים להגיע לאיזור מלא בצריפים נטושים, שאולי מתמלא באנשים בשיא הקיץ. למקום הזה קוראים ג`יגלג (JiglegI). משם מפסיקים ללכת צפונה ונוטשים את האגם.
ימים 4-6: מג`יגלג לרנצ`ין-להומב
בשלושת הימים הבאים תחצו את קו הרכס שתוחם את האגם ותיכנסו לבקעה ענקית, המוקפת בהרים עצומים. בהתחלה, עולים מג`יגלג מערבה. העלייה נמשכת כשעתיים וחצי ונגמרת באוכף ובו יש סטופה (מזבח בודהיסטי), שבנויה מעצים המסודרים בצורת פרמידה ועליהם בדים כחולים קשורים, גולגולות של יאק ובקבוקי וודקה, שמעידים על ה"חגיגות" שהמונגולים עושים שם.
מהאוכף מתחילים במגמת ירידה, שתימשך הרבה זמן. עוד ביום הרביעי תצטרכו לחצות מספר נחלים. אופציה מספר אחת היא לעבור להליכה עם סנדלים ובכך לעבור בקלות. אופציה שניה היא להוריד נעליים בכל מעבר, או לחילופין להישאר איתם ולהרטיב נעליים וגרביים. הנחלים לא עוברים את גובה הברך. ביום החמישי אנחנו נתקלנו בנחל עמוק למדי, שהגיע עד הפופיק וגם הזרם שלו היה די חזק. לי אישית נהרסה שם המצלמה. רצוי לחפש מקום עם זרם חלש ולהעביר את כל הציוד, שאסור שירטב, לחלק העליון של התיק. אחרי הנחל הזה ההליכה הופכת נוחה. עוד לילה אחד בשטח ואחריו מגיעים לישוב שנקרא רנצ`ין-להומב (Renchin-Lhumbe) ובו יש הוסטל, אוכל חם וחנויות.
ימים 7-8: מרנצ`ין-להומב לצגנור
היומיים הבאים הם ימי הליכה קלילים. אין צורך במשקל של התיק, מכיוון שיש רק יומיים של הליכה עד לישוב הבא. ביום הראשון, חוצים את בקעה ענקית והמראה מטורף. השקיעות מיטיבות עם הבקעה והצבעים בדמדומים מקבלים משנה תוקף. השביל יוצא מרנצ`ין-להומב לכיוון צפון מערב. לא להתבלבל עם השביל שיותר צפונה! כדי להבטיח את היותכם על השביל הנכון, פשוט תיצמדו לעמודי החשמל, שרצים יחד עם השביל. בכלל, עמודי העץ הללו, שלעיתים נראה כאילו הם מטים ליפול, ימשיכו אתכם לאורך כל הדרך עד לצגנור, כך שאם תרגישו מבורברים, פשוט לכו לעמודי החשמל.
השביל עושה את דרכו אל עבר הצד המערבי של הבקעה ובשלב מסויים חוצה נחל. את הנחל הזה לא תוכלו לחצות לבדכם. לשם כך בנו המונגולים רפסודה. העניין עובד כך: אתם מגיעים לרפסודה, איכשהו יוצרים קשר עם האיש שאחראי עליה, שגר בבקתה שלידה. סביר להניח שהוא כבר יהיה שם. אותו אחראי משיט את הרפסודה אליכם ומעביר אתכם לצד שני. על זה הוא יגבה מכם 1,000 טוגריק.
אחרי הנחל, השביל ממשיך צפונה, נכנס לחורשה קטנה ליד אגם ואז עולה לאוכף גבוה. כרגיל, בשיאו של האוכף ישנה סטופה. אורחי האוכף יורדים ונחשפים לאגם חדש, שאותו תראו בימים הקרובים. השביל סובב סביב האגם ועולה על עוד אוכף, שממנו כבר תראו את צגנור. עוד שעה הליכה, מעבר של גשר קטנטן ותגיעו לצגנור. בצגנור יש הוסטלים ואנשים נחמדים מאוד. אנחנו שהינו בהוסטל. ילדה בשם אנוקה (Anuka) עזרה לנו והיא הייתה אדיבה ביותר. 5,000 ללילה זה המחיר הסטנדרטי.
ימים 10-14: מצגנור חזרה לרנצ`ין-להומב
יוצאים מצגנור על שביל לכיוון צפון, די צמוד לאגם גדול שיש שם. אחרי כ - 6 קילומטרים מגיעים לעוד רפסודה, שחוצה את האגם, שכבר הפך לנחל כשתגיעו אליו. משם לא המשכנו כי לא היה לנו אישור, אבל אם תבואו מוכנים ותוציאו את האישור במורון, תוכלו להמשיך. השביל מקיף את הבקעה הענקית עם כיוון השעון וחוזר לרנצ`ין-להומב. ההליכה מצגנור לרנצי`ן-להומב אמורה לקחת ארבעה ימים, שבהם יש לכם מים צמודים כמעט כל הזמן, אבל אין ישובים. מה שיש, זה ישובי גר (אוהל מונגולי). אולי תוכלו להשיג שם אוכל, אבל לא כדאי לבנות על זה.
זהו זה. לכשתחזרו לרנצ`ין-להומב תוכלו לקחת מונית למורון. נסיעה ארוכה ביותר, שאמורה להיות כ - 15 שעות, כולל הפסקות לשינה של הנהג. ממורון לא תהיה לכם בעיה לתפוס אוטובוס/מונית/ג`יפ לאולן באטאר. לסיכום: הטרק קשה למדי, מה גם שאין הרבה מידע עליו. אני מקווה שאחרי שמטיילים אחרים ישתמשו בסיפור דרך ויוסיפו עליו, זה ייתן לעוד אנשים ביטחון ללכת למקומות קצת רחוקים ממרכז העניינים ובכך לגלות עולם נפלא של אנשים, נופים וכיף.
כתב וצילם: אשד רם
