אחרי סיבוב מדהים של שבוע עם Mamma Quail בהרים, חזרנו הביתה. אבל אני לא הקפתי חצי עולם בשביל לנוח... אחרי יום התארגנות יצאתי דרומה, לאורך החוף, לפגוש את My First Cousin twice removed - בת דודה מרוחקת ובעלה, אותם פגשתי פעם אחת בעבר כשביקרו בארץ.
קבענו להפגש בעיירה קמבריה, בהרי Big Sur. זוהי עיירת חוף השוכנת ליד Highway 1 - כביש מס' 1 המפורסם של קליפורניה.
לפני 5 שנים נסעתי עם Mamma Quail בכביש הזה, וכתבתי על אותה נסיעה כמה רשומות.
השילוב של ההרים היורדים ישירות אל הים, עצי ברוש מונטריי הנפלאים, הטבע והשלווה בכל מקום...
אני חושבת שגם הפעם תהיינה לי כמה רשומות.
העיירה קמבריה היא עיירה קטנה של כ-6000 תושבים: מקום קטן, חביב ושקט המתפרנס בעיקר מתיירות חופים:
כמובן, גם כאן היתה בעבר (לפני שהגיעו האירופאים) התישבות אינדיאנית של בני שבט צ'ומש. כנראה היה באזור ישוב של אלפים רבים - לפי כמה הערכות, אפילו 30 אלף בני אדם. הספרדים הגיעו הנה במהלך המאה ה-18, ומאוחר יותר, במאה ה-19 מצאו כאן Cinnabar (בעברית: צינובר) - מינרל ממנו מפיקים כספית.
אז הקימו עיירת-כורים והתחילו לכרות צינובר ולהפיק כספית, ובמשך כמה שנים הרוויחו הרבה כסף. אחר כך ערך הכספית ירד ורבים עזבו.
במחצית הראשונה של המאה ה-20 עבר לאזור איל העיתונות וויליאם רנדולף הרסט ובנה את הטירה המוגזמת שלו כמה קילומטרים צפונה לעיירה. היום אפשר לבקר בטירה, לערוך סיור ולהשתגע מהאקסטרווגאנטיות והמגלומניה של האדם הזה, ובאמת ביקרתי שם - אבל... מי רוצה תמונות של בריכה מעוטרת בעיטורי זהב (אמיתי), כשיש אוקיאנוס (עוד יותר אמיתי) ליד?!
ומה דעתכם על הספסל הבא, בצל הברוש הנפלא? מי צריך טירות פאר, כשאפשר לשבת על ספסל כזה ולצפות באוקיאנוס?
הדבר היחידי שאני יכולה לומר לזכותם של הרסט והטירה זה שכיוון שהיא נבנתה בשנות השפל הגדול - רבים מתושבי האזור עבדו בבניית הטירה ובכל הקשור לכך (כולל, למשל, שירותים לפועלים) - מה שהפך את קמבריה לעיירה שהושפעה הרבה פחות מהשפל והרעב.
הרסט היה אדם שאהב לייצר מחלוקות ורעש, הוא היה מראשוני העיתונות ה"צהובה" - פרסם חצאי אמיתות ושקרים מוסווים על מנת להשפיע על דעת הקהל, לסחוף אנשים ולייצר מניפולציות. והיה לו מספיק כסף בשביל לעשות הרבה רעש. בשנות ה-30 הוא פרסם בעיתונים שלו טור שכתבו היטלר וגרינג ימח שמם. נראה שזה לא שהוא הסכים עם דעותיהם, הוא פשוט נהנה מהפרובוקציות.
האירוע המסעיר הבא בקמבריה היה בזמן מלחמת העולם השניה: צוללת יפנית פגעה במיכלית נפט אמריקאית. זו טבעה במרחק לא מאד גדול מהחוף, ותושבי קמבריה התארגנו ויצאו להציל את צוות המיכלית. הם באמת הצליחו להציל את כל הצוות.
אבל היום גם הרסט וגם מלחמת העולם השניה נראים מאד רחוקים... זו עיירה קטנה ורגועה. אחד החלקים היפים פה הוא Moonstone beach - הטיילת בחוף מונסטון. הבתים מעל הטיילת הם בחלקם בתי הארחה ומלונות בוטיק, ובחלקם בתים פרטיים מאד יוקרתיים.
והטיילת עצמה, עם מנהרות עצים מוכי רוח ונופי האוקיאנוס - היא חמודה מאד.
לא פגשתי מינים נדירים במיוחד באזור הזה, אלא רק את הנפוצים יותר. אבל באתי בעיקר בשביל החברה, ובאמת אני רוצה לשלוח נשיקות והמון תודה ל-S&E, שארחו אותי בצורה נפלאה ומאד נהניתי איתם.
בדרכי חזרה מהחוף צילמתי תמונה פנורמית של ההרים היורדים אל האוקיאנוס:
ועם השקיעה מעל האוקיאנוס השקט אני מסיימת את הרשומה הזו.
את התמונות צילמתי בקמבריה וסביבותיה, בתאריכים 22-24.5.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
