בקליפורניה (ובעצם, ברוב העולם) בדרך כלל כשמטיילים לאורך נהר - פוגשים ציפורים, ברווזים וכל מיני בעלי כנף. שביל ביז ג'ונסון מתמשך לאורך נהר סוזן, הנהר המרכזי של סוזנוויל - ולכן קיווינו למצוא שם בעלי כנף רבים. הבעיה היתה שאת רובם ראינו ככה: בורחים ומתרחקים...
פה ושם ראינו בנחל כאלה שלא ברחו מאיתנו - בעיקר הנפוצים יותר, כמו הברכיה - המוכרת מכל העולם:
ואווזי קנדה, שכבר פגשתי בכמה וכמה מקומות -
גבוה בשמים מעלינו ריחפו הנשרים - Turkey Vultures - מהעופות הנפוצים ביותר בכל יבשת צפון אמריקה
הרובין האמריקאי - אדום החזה - גם דגמן לנו. כזכור, הוא לא קרוב לאדומי החזה האירופאיים, ושמו הנכון - קיכלי נודד.
גם עורבני סטלר בדק אותנו מרחוק:
אבל... בשלב מסוים Mamma Quail שמה לב לציפור מיוחדת ויפה, עומדת על עץ אלון:
כיוונו מצלמות, והתחלנו לצלם אותה - בסופו של דבר יצאו לכל אחת כמה תמונות ממש מוצלחות: 
אוו! Pappa Quail יקנא בנו על המציאה הזו! הסבירה לי Mamma Quail - זהו Grosbeak!
בצפון אמריקה ישנם מספר מינים של Grosbeak - עב-מקור בעברית. זהו Black-Headed Grosbeak, כלומר עב-מקור שחור-ראש. שמו המדעי: Pheucticus melanocephalus, והוא חי בארה"ב ובקנדה, מערבית להרי הרוקי. הגוונים שלו - צהוב-חם בשילוב עם שחור ולבן - ממש נהדרים!
המשכנו בטיול, ראינו פרחים, ובשלב מסוים הסתובבנו והתחלנו לחזור לכיוון האוטו. באחת הנקודות בהן עצרנו לצפות בנהר, ראיתי שתי ציפורים במרדף מהיר. ניסיתי להסב את תשומת לבה של Mamma Quail - באלגנטיות המאפיינת אותי - לאירוע, זה נשמע בערך כך: "שם!!-ת-ת-ת-ת-ת!!!!" לשמחתי, ל-Mamma Quail יש אינסטינקטים מצוינים, והיא הניפה את המצלמה, ולחצה.
הסצנה היתה מאד מהירה - שתי ציפורים די גדולות, משהו בין עורבני לעורב - אבל הגב היה ירוק-כהה-מבריק, והחזה - ורוד. צבעוניות מדהימה! ולא הספקנו לספור עד 2, הם נעלמו.
Mamma Quail ירדה בעיקבותיהם לאזור שהם נעלמו בו, ולאחר כמה זמן היא חזרה ואמרה - לא ראיתי לאן הם נעלמו. היה שם רק רובין... בדיעבד, הסתבר שהחזה הורוד בלבל אותה, והיא כן ראתה אחד מהם, נח על עץ לאחר המרדף:
במהלך ארוחת הצהרים, העברנו את התמונות למחשב ולטלפון, ושלחנו אחת מהן לזיהוי אל Pappa Quail. הוא ברך אותנו במלים נרגשות על המציאה: "שתחנקו!" - מסתבר שזהו נקר גדול ומיוחד, ששמו Lewis's Woodpecker (ובלטינית: Melanerpes lewis), וזהו בערך הנקר הקליפורני היחידי שבאותו שלב הוא לא פגש עדיין.
אני שמחה לומר שמאז Mamma Quail חזרה אל שביל ביז ג'ונסון עם Pappa Quail ושתי האפרוחות, והנקר חיכה להם שם.
את התמונות צילמנו, Mamma Quail ואני, לאורך שביל ביז ג'ונסון בסוזנוויל, בתאריך 15.5.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ואם במקרה דילגתם על התמונה הראשונה, זו של העלים - תחזרו אליה ותתפעלו מהעין האומנותית של Mamma Quail.
