אני חייבת לציין שביצות - בניגוד לדעה הרווחת - הן מאד פוטוגניות.
השלווה, המים, הירוק מסביב, ההשתקפויות - כל זה נראה נפלא לעין המצלמה.
מה שלא רואים בתמונות - זה את מליוני היתושים, החומדים את דמנו ועוקצים אותנו מכל עבר. אבל אותם לא צלמתי, ועליהם מוטי סיפר.
כשהחלטנו לנסוע לפלורידה, מאד רציתי לראות את ביצות המנגרובים הידועות שלהם. ובכן, ראינו אותן - ואני אכתוב רשומה נפרדת על המנגרובים.
בינתיים, הנה טעימה: כך נראות ביצות המנגרובים:
כשמדברים על הביצות של פלורידה, יש כמה וכמה סוגים שונים של ביצות.
ישנם איזורים שהם ממש מוצפים ומלאי מים -
ישנם איזורים לחים, שמתייבשים במשך חלק מהשנה -
ויש איזורים שיש בהם מים עומדים, רדודים מאד - לפעמים בעומק של סנטימטרים בודדים.
רוב דרום פלורידה, וגם חלקים ניכרים מאיזורי החוף הצפוניים יותר שלה - הם ביצות. ישנם שישה טיפוסים שונים של ביצות, בהתאם לכמות המים (מים עמוקים, רדודים, מתייבשים חלק מהשנה או תלויים בהצפות), סוג המים (מתוקים, מלוחים או מעבר בין לבין) ומיני הצומח השונים.
פגשנו בחלק מהביצות עצי טקסודיום - קרובים של הברושים שלנו - מחטניים שגדלים ממש במים. הטקסודיום בתמונה הבאה הוא בן יותר מ-2,000 שנים, והוא מסוג Taxodium ascendens, והוא גדל בקרקעות מוצפות או מתייבשות, אך כאילו ללא שטפונות.
אני מתכננת רשימה גם לקרוביו, עצי הטקסודיום הגדלים במים - אפשר לראות אותם מקיפים את הבריכה הזו, מלאת הצמחיה:
אחד הצמחים היפים שפגשנו בביצה נקרא Swamp Apple - עץ ממשפחת האנוניים - קרוב לאנונה ששמו Annona glabra. לא ראינו את הפריחה, אך תפוחי הביצות ליוו אותנו ברוב הסיורים:
טיילנו גם באיזור יבש יותר - ה-Pinelands - איזורים בהם שולטים עצי אורן. הם פחות מוצפים, ובד"כ גבוהים יותר ולכן בעלי חיים רבים מעדיפים לישון שם - למשל, הפומה של פלורידה - Florida Panther.
מאד התפעלתי מעצי האורן בביצות - שמם הלטיני Pinus elliottii, ושמם העממי Slash Pines, על שם האדמה הבוצית בה הם גדלים.
ראינו גם ביצות ללא עצים - אילו ביצות-הצפה - איזורים קרובים לנהר, שמוצפים רק כאשר הנהר עולה על גדותיו. בביצות כאילה, עיקר הצומח הוא עשבוני - אך פה ושם אפשר למצוא דקל או אורן.
ביצות כאילו יכולות להתפרש לאורך קילומטרים רבים:
כמו שכתבתי, הרבה מהביצות מוצפות - ולכן, על מנת לאפשר לאנשים לטייל בביצות - בנו טיילות מעץ. הרבה מהשבילים שהלכנו בהם היו בטיילות עץ כמו זו -
בביצות הלחות אפשר למצוא גם שרכים רבים - זה מאד מרשים לראות את סבך השרכים למרגלות עצי האורן, הטקסודיום ושאר העצים -
וגם עצים עמוסי אפיפיטים - צמחי אוויר - צמחים הגדלים על העץ, אך אינם טפיליים ואינם מנצלים את העץ לקבל את צרכיהם - הם נעזרים בעץ רק עבור מקום עיגון, ואת צרכיהם מקבלים מהאוויר (המאד לח) ומהגשמים הרבים שיורדים.
מבחינה אקולוגית, הביצות הללו הן סביבה (אקוסיסטמה) ייחודית - כמות גדולה של מים מתוקים, סביבה איזור מעבר של מים מתוקים מעורבים במים מלוחים, וסביב - האוקיאנוס האטלנטי ומפרץ מקסיקו, כלומר - מים מלוחים.
במקור, רוב המדינה היתה מיוערת וחלקים גדולים היו מוצפים במים רוב השנה. אך עם התפשטות האדם, נכרתו עצים רבים, נחפרו תעלות המנקזות את הביצות - לצד רוב הכבישים הראשיים עוברות תעלות - וכמובן, הרבה מהמים הנקיים נשאבו הישר מהמעיינות לשימוש האדם.
פארק האוורגליידס, והשמורות סביבו - נותרו כשריד אחרון למערכת המופלאה הזו.
אך כיוון שכמות בני האדם הולכת וגדלה (במטרופולין של מיאמי חיים כ-5.5 מליון בני אדם, באורלנדו - כ-3 מליון, ובטמפה עוד כ-2.5 מליון), יותר ויותר שטחים טבעיים מפונים על מנת לבנות שכונות ומרכזי קניות לבני האדם, ומים רבים מנוצלים לשימוש בני האדם.
שמענו חלק מהסבר של ריינג'ר באחת השמורות, הוא אומר שכמות המים בביצות פוחתת, ולכן כל המערכת נמצאת בלחץ - Stress - והם עובדים קשה על מנת לשמר ולהציל את הביצות, ואת כל תושביהן.
בעצם, מה שהם עוברים, דומה למה שקורה גם כאן אצלינו - רק שבארץ יש פחות שטחים, וצפוף יותר. התחברתי לקבוצת בוטניקה בפלורידה, וכבר ראיתי שהם מבקשים עזרה בחתימות נגד כמה פרוייקטים של בינוי, שאמורים לקחת שטח שידוע כשטח ערכי ומלא חיים - ולבנות שם וול-מארט, או שכונת מגורים וכיו"ב.
אחרי ששמעתי כל כל הרבה על העבודה הקשה שהם משקיעים בהצלת בעלי חיים, ואחרי שבקרתי בגנים הבוטניים של מיאמי - גני פיירצ'יילד, שמנסים להשיב לטבע צמחים נדירים - אני מקווה שהם יצליחו במאבקים, ויישמרו את הביצות היפהפיות הללו (למרות כל מליוני היתושים הרעבתנים!)
את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה, בתאריכים 22.6.2014 - 12.7.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
