קרית הותיקן היא בעצם מדינה עצמאית בתחומי העיר רומא. יש לה ממשל ושגרירים בעולם - כולם כמרים וחשמנים; יש לה שליט - שהוא האפיפיור.
אין לי הרבה ענין בדת הנוצרית, ובטח שלא באפיפיור. אני - מתעניינת באומנות.
האפיפיורים, לאורך השנים, אגרו בותיקן כמות של חפצי אומנות, תמונות ופסלים שאין כמוה בעולם. כמה מיצירות האומנות הגדולות והמיוחדות ביותר בהסטוריה האנושית נמצאות שם.
ולכן הכנתי את העננצ'יקים לעובדה שזה יהיה יום ארוך, עם הליכה רבה - ומבחינתם גם עם הרבה מאמץ להתנהג יפה.
אבל ההכנה השתלמה - קנינו כרטיסים באינטרנט מראש - אז חסכנו את התורים הענקיים; הסברנו לילדים על יצירות האומנות, נחנו, ויתרנו על כמה תערוכות (יום אחד אני אגיע גם לתצוגה האטרוסקית...) והתמקדנו בחיפוש בעלי חיים בתמונות ובפסלים השונים (יש הרבה!) - ובסך הכל היה סיור מצוין,
ששיאו, כמובן, בקפלה הסיסטינית של מיכאלאנג'לו.
אני מתחילה עם החצר הגדולה של מוזיאון הותיקן - במרכזה ניצב פסל מודרני - Sfera con sfera של הפסל ארנאלדו פומודורו (Arnaldo Pomodoro) משנת 1991. הפסל מעניין, ונחמד לראות אותו מזויות שונות. אפשר גם לסובב אותו.
בחצר הותיקן מסתובבים אנשים רבים - קבוצות תיירים, מטיילים בודדים... אבל אין צל, ולא נעים לשבת בשמש הקופחת.
פרט לחצר, נכנסנו להמון תערוכות. הפינקוטקה - Pinacoteca - גלרית הציורים היא נהדרת, עם ציורים מרהיבים מתקופת ימי הביניים ועד הברוק. יש שם כמה תמונות נהדרות של רפאל, תמונה לא גמורה של ליאונרדו דה וינצ'י - הירונימוס הקדוש עם האריה,
אבל בחרתי להציג דווקא את "ההורדה מהצלב" שצייר קאראווג'יו הגדול - ציר מדהים שהדוגמנים שלו היו אנשים מהשכבות הנמוכות - שיכורים, זונות, פושעים... ובכל זאת, הוא ידע למצוא את הנעלה והאלוהי ולצייר אותו.
אחרי הפינקוטקה, עברנו לגלריה של פסלים רומאיים עתיקים. העננצ'יק עזר לנו לזהות את האלים (אחרי שקרא את ספרי פרסי ג'קסון ואת רוב המיתולוגיה היוונית, הוא מומחה לעניין) - והעננצ'יקית שמחה לגלות ששמה הרומאי של אלת החכמה אתנה הוא מינרווה, ולחפש את פסליה.
היינו גם בגלריה המצרית - גם כאן העננצ'יק שולט בחומר, אחרי שקרא את סדרת "משפחת קיין והאלים המצריים" של ריק ריורדן. הוא נהנה לגלות את הורוס, איזיס, אוזיריס - וגם את האלים הפחות ידועים, אך מוכרים לו מהספר, כמו אנוביס ובֶּס.
ראינו גם אומנות מודרנית יותר במוזיאון - תמונות של מארק שאגאל, "האדם החושב" של רודן, וכמה מגזרות נייר של אחד האומנים הנהדרים בעיני - מאטיס.
אבל ללא ספק, החדרים המפורסמים ביותר במוזיאוני הותיקן הם הקפלה הסיסטינית של מיכאלאנג'לו, וחדרי רפאל. אל הקפלה הסיסטינית, ובכלל אל מיכאלאנג'לו -אני אגיע ברשימה נפרדת.
בזמן שמיכאלאנג'לו צייר את הקפלה, רפאל צייר עבור האפיפיור יוליוס השני ארבעה חדרים, שהיו החדרים הפרטיים שלו. היום הם ידועים בשם "חדרי רפאל" - Stanze Di Raffaello.
החדרים מצויירים מהרצפה עד לתקרה, והם מרהיבים ומיוחדים. הם כוללים בעיקר סצנות דתיות, קומפוזיציות מעניינות, שימוש בפרספקטיבה - המיטב של הרנסנס.
אני אתמקד בידועה שבהם - "אסכולת אתונה" - תמונה מרהיבה המתארת, את כל חכמי אתונה העתיקה יחדיו - כל הפילוסופים הגדולים.
אבל בתור "דוגמנים" - רפאל צייר את האנשים שהכיר והעריך - ציירים, אנשי מדע ורוח שהיו מוכרים בזמנו.
וכך, במרכז התמונה ניצבים אפלטון ואריסטו, אך אפלטון בעל הגלימה האדומה-ורודה הוא בעצם לאונרדו דה-וינצ'י. מאחור, מימין בגלימה אדומה נוספת ניצב פלוטינוס, בדמותו של הפסל דונטלו.
מלפנים, במרכז העניינים, ויחד עם זאת, בודד ולא מביט אל אף אחד יושב הרקליטוס, בדמותו של מיכאלאנג'לו. מיכאלאנג'לו היה ידוע כמתבודד, לא אהב חברת אנשים (ועוד פחות מזה חברת נשים).
רפאל לא פסח גם על עצמו. מתוך נימוס הוא צייר את עצמו בצד, מימין ולא בולט - בכובע שחור. אך הוא מוקף אנשים, ומסתכל עלינו ישירות. רפאל היה ידוע כאיש רעים, שהיה מוקף חברים - והרבה מעריצות.
הדמות בלבן לידו - היא הצייר היווני הקדום פרוטוגנס - בדמותו של הצייר הרנסנסי פרוג'ינו.
מהחלון של אחד הבניינים ראינו את הגנים הפרטיים של הותיקן - אם אני אגיע לרומא עוד פעם בחיי, הבטחתי לעצמי שאני אנסה להגיע לסיור מאורגן בגני הותיקן. הם נראים לי מקסימים ומיוחדים, והייתי שמחה לטייל בהם.
אחרי הקפלה הסיסטינית - הדרך ליציאה עוד ארוכה, ומלאה יצירות אומנות, גלובוסים ענקיים, כלי נשק ועוד. אבל קשה מאד לקלוט את כל השפע הזה ביום אחד.
בסופו של דבר מגיעים אל המדרגות הללו - המדרגות אל היציאה. המראה הספירלי נפלא:
אחרי שיוצאים מהמוזיאונים, אנחנו ממשיכים ללכת ליד חומות הותיקן, לכיוון כנסית סן פטרוס. בדרך ראינו את חיילי משמר הותיקן, שומרים על הכניסות השונות לקריה.
חיילי משמר הותיקן - המשמר השוויצרי - הם כולם חיילים שוויצרים - גברים נוצרים קתוליים בעלי אזרחות שוויצרית, גובהם לפחות 1.74 מטר, והם בגילאים 19-30.
המדים שלהם עוצבו במקור עוד בתקופת הרנסנס, והיום הם נראים... פשוט מגוחכים. יש להם גם מדים פשוטים יותר, בצבע כחול אחיד, שנועדו למשימות לא טקסיות.
ומכאן אנו לומדים שש.ג בותיקן - זו משימה טקסית.
והנה היא, כיכר סן פטרוס. ענקית ומרשימה, והיום גם כוללת מסכי ענק - עליהם מקרינים את נאומיו של האפיפיור בעת הצורך.
מה שעוד יש בכיכר זה גדרות מודולריות בשביל תורים. היום אי אפשר להכנס באופן חופשי לכנסייה - זה אמנם לא עולה כסף (עדיין?) - אבל בגלל ארועי הטרור בעולם - מעבירים את כל באי הכנסיה שיקוף, לוודא שאין להם כלי נשק.
כתוצאה מכך, גם פה יש תור.
במאה השבע עשרה, מינה האפיפיור אלכסנדר השביעי את ברניני לבנות מחדש את הכיכר שלפני כנסית סן פטרו. ברניני בנה שני פורטיקו - שתי אכסדרות עמודים ענקיות, כל אחת בצורת חצי מעגל, שיוצאות מהכנסיה ומקיפות כיכר ענקית ומרהיבה.
המטרה של ברניני היתה שכל מי שנמצא בכיכר יחוש שהוא "בין זרועותיה המחבקות של אמא כנסיה".
זו Piazza San Pietro. בראש האכסדרות הללו ניצבים פסלי קדושים רבים ושונים.
במרכז הכיכר ניצב אובליסק מצרי עתיק, שהובא לרומא עוד בימי הקיסר אוגוסטוס.
בסופו של דבר נכנסנו גם אל הכנסיה - בזיליקת פטרוס הקדוש - Basilica Papale di San Pietro in Vaticano.
זו כנסיה ענקית - הגדולה בעולם - היא מסוגלת להכיל כ-60,000 איש בבת אחת.
לפי אמונת הנוצרים, פטרוס הקדוש - אחד משנים עשר השליחים של ישו - קבור מתחת למזבח הכנסיה. כיון שכך, אפיפיורים רבים נקברו אף הם בכנסיה.
הכנסיה בצורת הנוכחית נבנתה במאות ה-16-17, ורבים תרמו לצורתה. את התכנון המקורי ערך האדריכל ברמנטה, אך פסגת הפאר והיצירה של הבזיליקה היא הכיפה המפוארת והעצומה שלה - אותה תכנן מיכאלאנג'לו.
בדיוק מתחת לכיפה של מיכאלאנג'לו, ניצב מזבח עץ עצום מעוטר זהב וארד. הארד נלקח מהפנתיאון (שהזכרתי ברשימה קודמת) - ואת המזבח בנה ברניני.
הפסל המפורסם ביותר בכנסיה הוא הפייטה של מיכאלאנג'לו - אני עוד אגיע אליה.
אחרי שיצאנו מהכנסיה, הלכנו בשדרה הראשית - Via Della Conciliazone - לכיוון הטיבר. שם פגשנו מבצר - Castel Sant'Angelo.
המבצר הזה נבנה במאה השניה כמאוזוליאום - קברו של הקיסר הרומאי הדריאנוס. במאה הרביעית הוא הוסב למבצר, ושולב בחומות העיר - להגן עליה.
במאה הארבע עשרה הוא הפך למצודה אפיפיורית, והוא נחשב חלק מקרית הותיקן גם היום.
הטירה נקראת "טירת המלאך הקדוש" - Sant Angelo - בגלל פסל המלאך הניצב בראשה.
מאז שנת 1901, יש בטירה מוזיאון.
וממש אחרי טירת סנטאנג'לו - אנחנו חוזרים לרומא על גשר סנטאנג'לו. גם את הגשר הזה תכנן ובנה מיודענו ברניני. את פסלי המלאכים המעטרים אותו פיסלו תלמידיו של ברניני, והשחפים מודים להם על כך יום יום.
עד כאן הסיור שלי בקרית הותיקן.
אני מקווה שנהניתם, אני יודעת שלי הסיור הזה היה מרתק.
התמונות צולמו בקרית הותיקן, רומא, 26.7.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
