מהו אשראם
אשראם, או Asramam בהינדית, הוא מקור מקום מגורים בו הגורו, המורה, חולק את יום יומו עם תלמידיו. הרעיון מאחורי הקמת אשראמים היה לאפשר לתלמידים לחוות את הוראת המורה גם דרך התבוננות בתנועותיו ובהתנהגותו במהלך חיי היום יום, מחוץ ל``כיתת הלימוד``.
בתפישת ההינדואיזם המסורתית, אמורים חיי האדם להתחלק לשלושה חלקים עיקריים, ולעיתים לארבעה (נניח לרביעי לעתה..):
החלק הראשון - מגיל כניסה לבית הספר הראשון ועד לגיל 20 שלב הלימוד - Brahmacharya Ashrama. זה השלב בו הילד לומר את מסורת ההינדואיזם, את האידיאלים, את מבנה המשפחה והחברה ומקומו בה.
החלק השני הוא שלב ``הקמת המשפחה``- Grhastha Ashrama, זה השלב בו הוא הופך לבעל וראש משפחה, מפרנס את משפחתו ודואג לבטחונה הכלכלי, מבקר במקדש המקומי ותורם לקהילה ולמקדשה ולמעשה מגשים ומשלים את הקארמה שלשמה הגיע ונולד שוב לחיים על כדור הארץ.
השלב השלישי הוא הרלוונטי לנושא ה``אשראם`` - זהו שלב היציאה ל``פרישות רוחנית``- Vanaprastha Ashrama. בשלב זה, לאחר שהושלמו חובותיו הארציות, מתחיל המבוגר (בדרך כלל בגיל בו ילדיו ``עומדים על רגליהם`` ויכולים לדאוג למחסורם) תהליך של לימוד ופרידה מכל מה ש``רכש ויצר" במהלך חייו. את תהליך הלימוד והחניכה הזה, עושה בדרך המבוגר תחת הדרכתו, פיקוחו והשראתו של ``גורו`` (מורה רוחני) אותו בחר להתמסר תחתיו.
עבור מבוגרים מסוג זה, שהגיעו לשלב זה בחייהם והחליטו לצאת לדרך של לימוד ופרישות, הוקם מוסד ``האשראם``. גם כיום רווח מסלול חיים בן שלושת החלקים במסורת ההידואיזם, ולא מעט פעמים ניתן להתקל בהודו באדם שנראה עני מרוד, אך נקי ומסודר בתלבושתו הכתומה, שלפתע יפתח אתכם בשיחה באנגלית משובחת, ואז יתברר לכם שהוא היה בעבר איש אמיד, ``מנהל איזור ראשי של ראשות הרכבות ההודית``,( איכשהו תמצאו בשיחותיכם כי הרבה הודים קשורים בתעסוקתם ל``רשות הרכבות ההודית`` ומהיותה המעסיק הגדול בהודו, כנראה שאין הדבר מפתיע...) והוא נמצא באותו שלב של חיפוש ופרישות מחיי היומיום.
עבור אנשים כאלה האשראמים הקלאסיים קיימים, בהם פועלים גורואים דוברי הינדית בלבד, שאינם מתקשרים עם מערביים. התנאים באשראמים מסוג זה הינם בדרך כלל בסיסיים מאוד, אך גם נקיים מאוד, זאת משום ההנחיה במסורת ההינדית לשמור על נקיון הגוף. יש שיאמרו שהנחייה זו איננה נשמרת לאור כמויות הזבל והזוהמה שרואים בעיקר בערים הגדולות, אך אם תתבוננו באדם הפשוט מאוד, (לא הקבצן ה``גמור`` המתגולל ברחוב), תמצאו אותו כמעט תמיד עם חולצה נקייה, והוא מקפיד לשטוף פניו ולהסתובב עם מסרק אותו יעביר בשערו פעמים רבות, בכדי לודא שהוא עדיין מסודר ונקי.
התפתחות האשראמים
החל משנות השישים, עם הגיעם להודו של המוני ``מחפשי האור`` המערביים, (בדרך כלל חפשו את ה``אור`` אותו חוו בחוויות הסמים הפסיכודאליות שעברו במערב) החלו מתפתחים ``זנים`` חדשים של גורואים ואשראמים בהודו. ה``מחפשים`` המפורסמים ביותר היו אנשי הביטלס שהגיעו לרישיקש בכדי ל``שבת`` עם גורו מהאש יוגי, אותו יוגי שייסד את אסכולת המדיטציה הטראנסדנטלית (רחמנא ליצלן...). הרבה מערביים כאלו הגיעו בהשראת סיפורים וספרות מטיילים שקראו על הודו (המפורסם בהם ספרו של פול ברונטון שהתפרסם באנגליה ב-1934 - ``חיפוש בהודו הקדושה``), ובה למדו כי קיימים בהודו אנשים שדרך תרגול רוחני (ולא דרך סמים וכימיקלים..) חוו את אותם אור, תחושת איחוד והתרחבות התודעה. הגעתם של מערביים אלו פתחה ציר אשראמים חדש. באשראמים החדשים ישבו גורואים דוברי אנגלית טובה מספיק בכדי להסביר את עצמם ולימודיהם, המבינים את תפישת עולמם ה``אחרת`` של המערביים המגיעים אליו והמבינים גם כי כיסם של מערביים אלו מלא הרבה יותר מכיסם של ``בוגרי השלב השלישי...`` (זוכרים אותם?)
פריחתו של זן אשראמים זה הוליד מקומות בעלי תנאי מחייה משופרים (שהרי התרומות עתה היו בדולרים, פאונדים, מארקים, ולא רופיס` בלבד..), ומערביים החלו מאכלסים אשראמים אלו. לעיתים אפילו נולדה מתיחות בין תושבי האשרם המסורתיים ההודים לבין ה``מערביים שהשתלטו על הגורו שלהם``, ולעיתים השתלטו בעקבות ממונם גם על ניהול האשראם עצמו (בעייה שנפתרה בדרך כלל על ידי העדפת הגורו לספור מטבע זר מאשר רופיס`..).
כיום בהודו כאשר אתם מופנים לאשראם מקומי, ההפנייה בדרך כלל היא לגסט האוס, חדרי אירוח, במבנה שפעם שימש כאשראם לגורו כזה או אחר. לעיתים המקום עדיין משמש כאשראם, אך הגורו אינו מתגורר במקום אלא רק מגיע מספר פעמים בשנה, ובשאר הזמן מושכרים חדרי האשראם כחדרי גסט האוס לכל דבר. לעיתים התשלום יהיה בקשה צנועה לתרומה בלבד, ולעיתים במחיר שלא יבייש מלון באותו רחוב. לעיתים תוכלו לעשות ככל העולה על רוחכם באותו אשראם, ולעיתים תדרשו להתשתתף בעבודות התחזוקה, בישול וכו`. לעיתים אף תדרשו להשתתף בישיבות המדיטציה הקבוצתיות, בהם דיירי האשראם יושבים יחדיו גם בלי נוכחותו של הגורו (שכאמור נפטר מזמן, או מגיע רק בחודש הבא למספר ימים...).
קשה לי להסתיר (ועבורכם שלא להרגיש..) מידת ציניות ואכזבה מהמתרחש כיום בהודו במוסד ה``אשראמים``. לאחר חציית הודו לאורכה ולרחבה עשרות פעמים, וביקור ושהייה באשראמים שונים, שוב, עשרות פעמים ויותר, קשה לי שלא לומר כי לדעתי (האישית בלבד...) כיום רוב האשראמים הינם מבני רפאים במקרה הרע וגסט האוס מצויין במקרה הטוב. בין שני הקטבים אפשר למצוא אשראמים בהם ישנם קורסים ``רוחניים`` המותאמים ללוח הזמנים הקצר של המערבי המטייל, חלקם אני מניח, יניחו ברמתם את דעתם של חלק גדול מהמבקרים בהם.
אפשר גם למצוא אשראמים עם גורואים הודים עם המון כוונות טובות, אך פשטניים בלימודם, חוזרים על לימוד שהועבר להם, ואינם מהווים השראה אישית אמיתית. ישנם אשראמים של גורואים גדולי קומה שנפטרו זה מכבר, אך עדיין המכובדות, הקדושה, והאנרגיה במקום, מזכירים שפעם התרחשו במקום דברים נהדרים וישנם אשראמים שאף הוסבו ל``מכללה רוחנית`` לעשירים מן המערב, בהם יוצעו קורסים עם מורים מערביים, עם מגורים מערביים, בעלות מערבית, ארוגנטיות מערבית, אך כמה לא מפתיע, המותג ``אשראם`` עדיין נשמר גם שם.
