טיול למרוקו מאי 2022
ההחלטה לנסוע למרוקו נפלה כחודש לפני הנסיעה בפועל , ברגע שהחלטנו שעוצר הקורונה תם ולא נשאר לנו אויר אחרי כשנתיים וחצי של כלא מרצון בארץ .
הבחירה במרוקו היתה בגלל האקזוטיות שכולם סיפרו עליה , עד הסכמי אברהם הביקורים במרוקו התאפשרו לישראלים רק בקבוצות מאורגנות של בעלי "קשרים" שהגיעו לשם דרך מדינות שלישיות או בכניסת יחידים אמיצים שהיו בעיקר בעלי "שרשים" משפחתיים שהגיעו לחשוף קברים משפחתיים ולגלות שרידי נדל"ן ברובעים היהודיים בערי מרוקו.
לנו אין שרידים ושרשים ולכן נסענו נקיים מרגשות .
שלב א – גיבוש מסלול ותכנית . זה שלב מורכב שהצריך מס' ימים אינטנסיביים של לימוד המדינה בהיבט התיירותי . החלטנו על 16 יום לטיול מקיף סובב מרוקו .
שלב ב – איתרתי מדריך/נהג , חלקתי יחד איתו את התכנית שלי , עשינו תיקונים קטנים ועברנו לשלב התימחור . הנהג הציע לנו גם חבילות של מלונות ברמות מחיר של סטנדרט ופרמיום וגם מחיר מלא ל 16 ימי טיול שמתחילים באיסוף בשדה התעופה ומסתיימים בשדה התעופה.
בדקתי מחירי טיסות , מצאתי שיש טיסות ישירות לקזבלנקה ולמרקש ושיש פער מחירים בינהם של כ 200 $ לטובת מרקש .
סיכום – למרות שמרוקו מדינת עולם שלישי , שמצופה ממנה שתהיה זולה מצאתי ששירותי התיירות אינם כאילו . מצאתי גם פערים של עשרות אחוזים בין ספקים שונים בתכולות דומות.
הצעות המחיר מחריגות את מחירי הכניסות לאתרים ואם מדובר במדריך מדופלם המחיר כולל הדרכה בערים הגדולות ואם הוא לא מדופלם המחיר יכלול שכירת מדריך מקומי בכל עיר .
לאחר התלבטויות , החלטנו לחלק את הטיול לשניים , השנה נבצע 11 יום בדרום מרוקו עם גיחה לעיר פס.
מרקש-איליל-אוריקה- עית בן אידו – ווארזרת – עמק השושנים – עמק דאדס – קניון טודרה – ארפוד – מרזוגה (דיונות סהרה) – פס – באני מלאל – מפלי אוזוד – מרקש.
יום 1 – טיסה והגעה למרוקו
יום 2-8 טיול ג'יפים עם נהג מדריך
ימים 9-11 טיול עצמי בעיר מרקש וחזרה לארץ
כסף והתנהלות כללית
ההתנהלות המקומית היא בדירהם מרוקאי ונותני שירותים תיירותיים נוקבים כמובן ביורו .
מרוקו היא מדינת עולם שלישי , רמת חיים נמוכה של המקומיים עד כדי פרימיטיביות , תקשורת זה לא הצד החזק ואהבת המלך ש"נתן לנו" כדברי המקומיים שולטת בכל . למלך ארמונות בכל מקום , המכרות שלו , רוב התעשיה שלו ובקיצור אין סיבה שלא לאהוב אותו.
10 דירהם שוים 1 יורו ובערך 0.95 דולר אמריקאי, ריך להתעדכן.
האכל זול , קניות זולות , שירות על הפנים , הרבה רמאים כי כל תייר כספומט וצריך להתפרנס . בגדים מתאפיינים בצבע לא יציב שיורד בכביסה , מחירי כניסה גבוהים לאתרי תיירות .
המון נסיעות ומרחקים גדולים בין היעדים והאטרקציות .
סה"כ עלות הטיול יצא כ 4,500$ לזוג כולל ויזות ,חיסוני קורונה, טיסות ארקיע , טיול ג'יפים עם נהג מדריך מלונות טובים ומיוחדים (ריאדים), סימים ודטה לאינטרנט וכל שאר ההוצאות . לא עשינו כמעט קניות.
ובשנה הבאה נעשה ממרקש לצפון מרוקו דרך אסווירה וקזבלנקה . רבאט – טנג'יר – אטואן – שפשאואן והשמורות שסביבה .
שלב א – הגשת בקשה לויזה בקונסוליה של מרוקו בת"א . החלטנו לעשות זאת באופן אישי (אגרה 80 ₪).
מתווכים למינהם בקשו 250 עד 300 ₪ לויזה . למען האמת , החוויה מפוקפקת והבלגן ומוסר העבודה שם מפוקפקים גם כן. החל מ 1.7.22 הכנת הויזה עוברת להיות באינטרנט ובא לציון גואל. שמעתי שהשלב הבא יהיה ביטול הצורך בויזה לישראלים כחלק מחימום היחסים בין המדינות.
יאללה לדרך
יום 1 – מגיעים למרקש
טיסת לילה עם ארקיע ישיר למרקש , כ 6 שעות . נוחתים בערך ב 1:00 . נהג שהזמנו מהמלון מביא אותנו לריאד שצמוד לחומת המדינה (העיר העתיקה) תוך כ 10 דקות נסיעה . בחירה מצוינת כי כניסה ברכב לתוך המדינה בלתי אפשרית וחשוב לבחור מלון שניתן להגיע אליו בקלות ובלי להסתבך בסימטאות הצרות והמפותלות . הבעלים מחכה לנו עם כוס תה . העייפות מכריעה אותנו ואנחנו נזרקים למיטות הנוחות .
לילה קשה עובר על כוחותינו עם מזרון קשה וכרית בגובה 20 סמ'.
יום 2 – ממרקש לאימליל ואוריקה
הפעם אנחנו עושים את זה על ג'יפ טויוטה פארדו עם איברהים המדריך/נהג המקסים .קבענו עם איברהים ב 10 ויצאנו לעמק אימליל היפיפה המהווה את נקודת המוצא לכל מטיילי הטרקים בהרים שמסביב לפסגה הגבוהה בצפון אפריקה , הר הטובקל 4200 מ' גובה . מלא כפרים של ברברים , מסעדות טאג'ין ומטיילים ישראלים בקבוצות גאוגרפיות .הברברים הם תושביה הראשונים של מרוקו טרם הגעת האיסלם והשבטים הערבים . הם לובשים את הכפתן עם כיסוי הראש המחובר למעיל. רובם מתגורר בכפרים שבהרי האטלס , בתיהם בוץ וקש בצבע חום הם חביבים ומזמיני אורחים, תמיד מסבירי פנים ומוכנים לתת כל עזרה .
אחה"צ עוברים לעמק אוריקה ובדרך עוברים דרך שוק מקומי ענק שבו מוכרים הכל הכל.
נוסעים לאורך העמק שופע המים והכפרים הצבעוניים , כולם מדברים עברית , בגלל הרמדאן האוכלוסיה המקומית דלילה בחוץ . מסעדות צבעוניות ציוריות לאורך הנחל מציגות מנגלי "טאג'ין" בשורות . ממשיכים בעמק בדרך עפר עד הכפר סטי פטמה ושם עם נער מדריך מקומי הולכים רגלית לבקר במפלים המקומיים.
בערב חוזרים לפאתי העיירה אוריקה שם מגיעים לריאד בשם ממוצ'קה עם גן ענק וחדרים כמו סוויטות , יפה יפה ומביא חשק למחר חדש.
יום 3 - מעבר ההרים עית אל טיצ'קה
היום השלישי שלנו במרוקו מתחיל ברגוע בטיול בגן המלון ומשם לחדר אכל . המרוקאים זה עם מיוחד, אתה מבקש מה שאתה רוצה או צריך והם מביאים את מה שהבינו או רצו , הכל גם מאד איטי כך היציאה מהמלון. אין מה לעשות צריך להתחיל להתרגל.
היום זה מסלול מעבר דרך האטלס הגבוה . כל הדרך נאות מדבר ענקיות עם דקלים , זיתים וגידולי חקלאות אחרים , בתי חימר שחלקם צמוד לדופן העמקים וחלקם בתוך העמק . בגלל הרמאדן כמות האנשים בתנועה יחסית דלילה.
אנחנו עוברים את ה Pass בגובה 2,600 מ' עית אל טיצ'קה שמשמעו ''קשה'' כלומר הדרך הקשה .
שם אנחנו עוצרים לביקור בחנויות של מזכרות ברבריות , מאובנים מהסהרה ומההרים וגם "חנות מפעל" של קואופרטיב נשים מקומיות בו מדגימים לנו את כבישת אגוזי הארגן ויצירת השמן המרוקאי המפורסם שמשמש לבישול והשבחת הטעם והריח , לקוסמטיקה לכל מי שרוצה פנים חלקות עם עור בריא ומואר ולא מבוטוקס.
לאחריו , יורדים לעיר ווארזרת' שהיא הוליווד המרוקאית ובדרך אליה יורדים למסלול עליה רגלי לקסבה עית בן אידו בה צולמו סרטים תקופתיים רבים כמו גלדיאטור , בבל , קליאופטרה , עשרת הדיברות ורבים נוספים , כיום אין שם פעילות ומחכים לסרט הבא . כך גם באולפני "אוסקר" ואולפני "אטלס" , סה"כ בסדר .
את היום הארוך שעיקרו נסיעה, עשינו עם איברהים הנהג , שרנו וצחקנו כל הדרך . באחד המחסומים עצר אותנו שוטר ושמע שאנחנו מישראל , מיד אסתי בקשה ממנו ריקוד והוא סרב בצחוק גדול ובנימוס והסביר שיראו בסרט את המספר שלו . אמרנו שאנחנו אורחים של המלך כי כל היהודים קרובים למלך והוא כמעריץ של ישראל העניק לנו תואר של ''אורחי המלך VIP'' מה שהוסיף לצחוקים כל הדרך הלאה.
במלון במרכז וורזאזת ,הסברנו שאנחנו אורחי המלך ומבקשים יחס של כבוד . הפקידה מתה מצחוק ושלחה להביא לנו ''עוגיות המלך'' , העברנו איתה כחצי שעה בצחוקים .
בערב נצא לרחוב הראשי בעיר שם בשעה 8 מתחילה "ארוחת הבקר" (כך הם קוראים לה ) של שבירת הצום היומי בראמדן.
יום 4 - נאות המדבר וקניון טודרע
היום הרביעי , יום שרובו נסיעות מווארזרת לטינריר . מתחילים בארמון הענק Taourirt Kasbah של שליט ווארזאזת בעבר שהיו לו 5 נשים וכדי שלא ידעו אחת על השניה (בכאילו) בנה ארמון ענק כך שיוכל לפזר אותן בין חלקיו השונים.
בדרך עוברים את ''דרך 1000 הקסבות (מבני מגורים משפחתיים עם פאטיו מרכזי , ומבנה מצודתי להגנה ) , עמק השושנים בו נולדה עדן בן זקן מלכת השושנים (לא באמת) אין סוף של שושני בר עם ריח ארומטי משכר ונעים , מה שיצר ליד נאת המדבר הזו תעשית מי וורדים משגשגת . קנינו זר כדי לשכר את חלל האוטו.
היעד הבא נקרא העיירה תאדס והיה די סתמי ולכן בקשתי להמשיך מייד לעמק וקניון טודרע (כך המרוקאים הוגים אותו) . הכפר טודרע התפרסם בארץ ובמרוקו בזכות השיר של שלמה בר ''אצלנו בכפר טודרע''. מבחיתנו היה יום מתאים לסצינת הריקוד המסורתי ומצאנו בתצפית על הכפר מספר מוכרי טורבנים צבעוניים שקיוו להרשים אותנו בידענות לגבי השיר של שלמה בר ומצאו עצמם רוקדים עם אסתי לצלילי מחרוזת שירים מזרחיים וערביים. כמובן שגם קנינו טורבן לדרך. קניון טודרע הוא ערוץ מצוקי גבוה שבו נובע מעיין ובחורף גם אוסף שטפונות מהרי האטלס ובהחלט מרשים.
בערב לנו במלון שגם אם היינו מדברים סואהילית ולא אנגלית , היינו מקבלים את אותם הדברים שלא בקשנו. אין אף אחד בבית.
יום 5 - הסהרה
היום החמישי מוקדש למדבר הסהרה . נסיעה מטינריר לארפוד עם מיליון נאות מדבר , מליון עצי תמר ומליון עצי זית. בקיצור , הבנו שלמרוקו יש המון נאות מדבר , עם עצי זית ותמרים , ולצידם בתי התושבים שבנויים חימר וקש שבנויים בשוליים המוגבהים של הערוץ . כשיש הרבה גשם באטלס נוצרים שטפונות והנחלים מתרחבים ויכולים להציף את בתי התושבים. כאן גם שאלנו את עצמנו למה יש כל כך הרבה נאות מדבר במרוקו ? לאחר דיון מעמיק עם איברהים סיכמנו שהרי האטלס האדומים מלאים בברזל ותחמוצות ברזל ולכן בעמקים יש שכבה לא מחלחלת שאוגרת חלק מהמים הזורמים דרכם. במקומות בהם המים קרובים לקרקע מתפתחות נאות מדבר והדקלים שממלאים אותם הגיעו כנראה מנוודים שלקחו איתם צידת אנרגיה של תמרים וגלעינים שהשאירו במקום הפכו למטעי תמרים ענקיים . כך גם עם עצי הזית שבנאות המדבר.
הנהג שלנו גר בעיר המחוז ארפוד הנמצאת בכניסה לאיזור הדיונות וגם המלך לא שכח לבנות כאן ארמון לעצמו , אגב, יש לו שמונים ארמונות ברחבי המדינה וכללית הוא שוכן קבע בארמון ברבאט הבירה.
אמא של אברהים ארחה אותנו לעילא ולעילא ואפילו ארזה לנו את כל העוגיות שנשארו אחרינו . אסתי לא נשארה חייבת והעניקה לה ענק עור לצואר , עבודת יד שלה . רק בגלל שאי אפשר לנשק אישה מוסלמית נשואה נפרדנו בלי נשיקות והמשכנו לאיזור הדיונות הגבוהות במרזוגה.
איברהים הנהג סיפר לנו שהבבא סאלי אבוחצירה גר במקום בקהילה היהודית וקבור בבית הקברות היהודי בארפוד .
כמובן שנסענו לראות את הציון הקדוש ובית הכנסת שנבנה במקום . גם היום יש יהודים רבים שמגיעים להשתטח ואת חלקם פגשנו שם . ניידת קבועה עם שוטרים מאבטחת את המקום והמבקרים.
בבית הקברות רוב הקברים ערומים מכיתוב וציון שמות הנקברים. יוצאים מן הכלל הם משפחת אבו חצירה. קבר הסבא נמצא במבנה חדש ולידו גם בית כנסת גדול שהמפתח לו נמצא בידי מוסלמי שגר במקום ושומר על האתר.
בדרך לדיונות אנחנו עוצרים בבית מסחר ומפעל לעיבוד מאובנים.
התחלנו במפגש מוזיקלי עם אנשי שבט הקמליה Khemliya שהם לא ברברים ומוצאם מעבדים שהובאו מארצות דרום הסהרה לשאת את המלח ושקי הסחורות שיובאו מטימבקטו למרקש . היום הם מתפרנסים משירה נוגה של שירי עבדים והצגת תרבותם לאורחים כמונו בלי להתנות זאת בתמורה .
אי אפשר היה להתאפק ואסתי הוסיפה גם ריקוד איתם.
הלילה ישנים בלב הדיונות במאהל . מוחמד הנהג של הקמפ המדברי לא יכל להתאפק יותר והגיע עם ג'יפ אחר כדי להעביר אותנו למחנה בו נבלה את הלילה .
למחנה הגיעו הגיעו סה'כ 14 אורחים , מתוכם מישראל 11 ועוד 3 צעירות מהולנד . כמובן שהקמנו מיד כפר ישראלי .
לפני ארוחת הערב עלינו לדיונות רגלית כדי לצפות בשקיעה ולצלם כמו כולם , אבל בגלל הרוח החזקה והחול שעלה מהדיונות העדפנו לקצר את החוויה.
מקלחת להורדת חול מכל נקבובון בגוף ואנחנו מוזמנים לארוחת הערב של טאג'ין עוף בלימון (לא אמרנו להם שהטג'ין עוף הזה שמוגש לנו מהיום הראשון בכל ערב, כבר יוצא לנו מהאזניים) .
בלילה, המחנה נדלק עם פנסי רוח , מדליקים מדורה וכולנו יושבים לשיר יחד עם המקומיים.
שווה.
יום 6 – ממרזוגה לפס דרך קניון ה ZIZ
יום נסיעה ארוך לפנינו , כ 700 קמ' עד לעיר פס . נסיעה בכביש טוב שעולה צפונה עם תצפיות רבות על קניון נחל הזיז . , נאות מדבר וישובי ברברים הפזורים על דפנות העמק.
בדרך , קצת לפני איפראן אנחנו עוברים דרך שמורת יער הארזים Reserve naturelle de cèdres , שם אנחנו עוצרים כדי להאכיל ולשחק עם קופי הבבון הברברי שהיו מאוד חברותיים ומשעשעים.
הישוב איפרן הוא עיירה אליטיסטית בה נמצא עוד ארמון של המלך . היא גם נקראת "שווייץ של מרוקו" בגלל הגובה בו היא נמצאת והיערות הירוקים שממלאים את ההרים בכל האיזור . בעיירה פסל אריה מפורסם , מלונות פאר והמון מרצדסים שמסיעים עשירים מקומיים בנוחות .
נסיעה של כשעתיים נוספות מביאה אותנו לרובע היהודי של העיר פס. הרובעים היהודים במרוקו נקראים MELACH. בכל הרובעים מוקפי החומה ושבדרך כלל קרובים לארמון המלך שפרס עליהם את חסותו . בצמוד לרובע גם נמצא בית העלמין.
מאחר והיום שבת , בית העלמין סגור למבקרים . בבית העלמין בפס קבורה הילדה סוליקה שמסרה נפשה למען הקהילה וסרבה להנשא לבנו של המלך ורבנים נוספים (אבן עטר , בן דנאן , אלפאסי ועוד חשובים וגדולים בתורה) .
לא עברו 2 דקות מרגע שעמדנו מול הדלת הסגורה של בית העלמין והתיצב לידנו בחור צעיר שהסביר לנו שהוא בנו של שומר בית הקברות ויוכל לקחת אותנו לראות את בית הקברות ממרפסת תצפית. ובקש שנבוא אחריו . לא האמנו לו והנחנו שזה עוד "מתפרנס" . הלכנו אחריו עם google maps פועל כך שנוכל לשלוט בנבכי הסימטאות ואיפה אנחנו נמצאים. הבחור הסביר לנו בדרך שכל הסחורות שנמכרות בחנויות הרחוב הן "real copy" וזה כדי לרכוש את אמוננו ולהראות לנו שהוא בעדנו. הוא הוביל אותנו לבית הכנסת של אבן דנאן אבל הוא היה סגור , משם הכניס אותנו בין הסימטאות הצרות ועלינו במדרגות צרות למרפסת של דירה מקומית המשמשת כ"מרפסת כהנים" שהם מנועי כניסה לבית הקברות . הודנו בבקשיש לבעלת הבית וגם למדריך והמשכנו עצמאית להסתובב ברובע ולהתרשם מהתנאים בהם גרו היהודים במקום.
את הלילה בילינו בפס אל באלי , בריאד YAMANDA בחדר יפה וגדול.
יום 7 – מפס לבאני מלאל
בבקר, יוצאים לשוטט בסימטאות המדינה , מגיעים לשער הכחול ''באב אל ג'ולוד'' , לידו מתקבצים מדריכים מקומיים רבים שמציעים עצמם לתיירים העוברים נכנסים דרכו ומגיעים למדרסה Bou Inania Madrasa שהיא ישיבת חכמים מלומדים ופוסקי הלכות מוסלמים . פנינה אדריכלית מפוארת המעלה המון קריאות התפעלות מכל מי שנכנס בשער, בתשלום.
מול המדרסה נמצא ''בית שעון המים''. Dar al-Magana (Water Clock) שהראה לתלמידים את שעות התפילה וההתכנסויות . במבנה הזה שכן ביתו של הרמב''ם שרצה לגור קרוב לחכמי פס במדרסה , הוא נמצא בנבכי הסימטא ומוצג בשילוט קטן והצריך מאיתנו קצת כישורי בלשות. כמובן שאיתרנו אותו . השעון המיוחד נבנה ע''י אומן עם השכלת מהנדס והוא הוציא תחת ידיו מכונת זמן יפיפיה. שעון מיוחד . מים הובלו למבנה בתעלה ונבנה מנגנון מתוחכם שטפטף מים לתוך קערות תלויות. כל קערה התמלאה בשעה , הקערה חוברה מכנית לתריס של החלון שמעליה והוא התרומם על פי מצב מלאות הקערה . בשעה 1:00 הקערה הראשונה מלאה והחלון מעליה פתוח מלא. בשעה 1:30 , החלון הראשון פתוח והשני חצי פתוח וכך הלאה. בעזרת השעון החכם ידעו תלמידי החכמים את שעות התפילה במדויק. אנחנו הולכים לאיבוד בתוך סימטאות העיר העתיקה ושווקיה על מגוון הסחורות הנמכרות שם.
עם הנהג עולים לתצפית על העיר מגבעה סמוכה . Marinid Tombs
ב Dar Dbagh יש את מצבעת ועיבוד העורות הגדולה במרוקו. מגיעים לשער ונכנסים לחנות עורות , מקבלים ענף של נענע ענקית וריחנית ועולים למרפסת הגג כדי לעשות משם תצפית על המפעל לעיבוד עורות . המראה מדהים ומיוחד , נראה שחזרנו בזמן לימים אחרים במרחב ההיסטוריה. הנענע עוזרת לעבור את חווית הריחות החזקים שעולים מאיזור עיבוד העורות . מדריך מקומי מלווה אותנו ומסביר לנו מה המחזה המוזר שלפנינו.
מחליטים שמספיק לנו ומחליטים גם לוותר על המסגד והאוניברסיטה University Karaouiyn בהם הדגש הוא על אדריכלות מוסלמית מפוארת שדומה לה ראינו במדרסה.
שלום פס , ויוצאים לאטלס הגבוה לנסיעה בנוף שוייצרי על גב ההר עד לעיר בני מלאל. עמוס ומעניין.
יום 8 – מפלי אוזוד ומרקש
האטרקציה המרכזית בגב ההר של האטלס הצפוני הגבוה הם מפלי אוזוד Ouzoud .
שרשרת מפלים יפיפיה שנופלים מגובה של כ 100 מ'לתוך חריץ תלול . בתחתית בריכה גדולה ומסביב מסעדות ובתי קפה . בנחל אוזוד מפעילים מקומיים משיטים סירות אל תוך המפלים או לידם קרוב על פי בקשת הנוסעים . הירידה למטה היא בכמה מאות מדרגות וכך גם העליה !!!!!!!
אחה"צ מגיעים למרקש העיר הממכרת עם הדופק המופלאבערב , אנחנו מבלים ערב מופלא בכיכר ג'מע אל פנא . הערב זה יום סיום צום הרמאדן . נהרות אדם גודשים את הכיכר והרחובות הנכנסים אליה
יום 9-10 מרקש
העיר האדומה שכבר לפני מאות שנים ריכזה את המסחר בצפון אפריקה . מרכז סחר בעבדים , תבלינים מהמזרח , מלח ועוד .
הכיכר המרכזית שלה ''ג'מע אל פנע'' שפירוש שמה , כיכר האבודים, כי לכאן ריכזו את העבדים מוכי הגורל שרוכזו מכל אפריקה למכירה וכאן גם הוציאו להורג את כל הסוררים , פורעי החוק ומפירי חוקי האיסלם והיציגו את ראשיהם לראווה.
כיום , זו כיכר עם לפחות 3 מחזורי חיים ביום . בשעות הבקר מגיעים סוחרים שונים ופורשים מרכולתם למכירה , ירקות , פירות וגם משביעי נחשים ומרקידי קופים.
בשעות הצהריים מתחילים להגיע ולהרכיב דוכני אוכל במרכז הכיכר , יחד איתם מגיעות ציירות החינה , מספרי הסיפורים , מעגלי תופים , משחקי מזל , דייגי בקבוקים ובערב מצטרפים עוד אלפי רוכלים עם עוגיות מרוקאיות , בלונים זוהרים, סחורות מיובאות מסין , מהגרים אפריקאים מכל רחבי היבשת שמוכרים בעיקר משקפי שמש , בעלי משקל אישי שמספרים למי שמשלם מה משקלו המדויק ולא רק בערך כפי שחשב עד רגע זה.
ובערך בשבע בערב מתחילה נהירה של נהרות אדם אל הכיכר נצמדים לדוכני האוכל ומתחילה הזלילה הגדולה , מסביב יש את הדוכנים הקבועים של שייק מיצי פירות טעימים.
מסביב לכיכר בכל הרחובות המובילים אליה אלפי דוכני מימכר של כל מה שתחשבו עליו בחלוקה של שווקים לפי איזורים.
בבקר , מתחילים בתנועה לרובע היהודי , המלאח, מתחילים בארמון באהיה , כניסה 70 דירהם , יקר ולא מוצדק לדעתי , הארמון פתוח בחלק קטן שלו והמוצג העיקרי שוא התקרות הדקורטיביות שמוצגות שם .
לא רחוק משם נמצא המלאח היהודי , ובו בית הכנסת "סלאת אל עזמה" . בית הכנסת שופץ וחודש ויש בו מוזיאון של הקהילה היהודית שהתגוררה במרקש. זהו בית כנסת של הקהילה שהגיעה מגירוש ספרד . היהודים המקוריים שחיו במרקש וחיו עם הברברים המקומיים , היו פחות משכילים והם חששו מה"יהודים" החדשים שהגיעו גם עם מנהגים חדשים כפי שהכירו אותם מספרד .
המוזיאון מלא מוצגים , תמונות , וסרטונים.
משם אנו ממשיכים לבין העלמין היהודי ששוקם בשנים האחרונות ע"י בחור ישראלי בשם יפרח שראה שליחות בשיקום הרובע היהודי במרקש שם התגוררה משפחתו לפני שעלו לארץ. הוא הקים את ביתו שם ומנהל את הפרויקט ביד רמה . בית העלמין שבו אלפי קברים , נחשף , שוקמו הקברים ונצבעו , משפחות שזהו את יקיריהם הקבורים הוסיפו מצבות שיש ובנו מבני זיכרון והתכנסות סבי קברי רבנים ופייטנים מפורסמים. מעניין לסייר בין הקברים , לראות את קברי הילדים הקטנים , קברי ה"בתולות העלובות" (נשים לא נשואות) ה"בחורים העלובים (רווקים) . אפשר לראות את הבדלי הכיתוב על הקברים . ללא ציון השם = בן למשפחה עניה שלא השיגה כסף למי שיכתוב על הקבר את השם ותאריך המוות לפחות , יש את אילו ששילבו פיסת שיש קטנה ומי שישוטט ברחבי בית הקברות ימצא סיגנונות שונים של כיתוב ואותיות על הקברים . חלק מהמצבות המזוהות מראה על קבורה משפחתית או בחמולות .
בכניסה לבית הקברות יש את שומר המקום המוסלמי וניתן לפנות אליו בבקשות עזרא לזיהוי קברים מסוימים במידה ונדרש.
את מחצית היום השניה אנחנו מקדישים לשוק התבלינים ותרופות הסבתא , הקרוב שגובל במלאח. המון חנויות עם שלל תבלינים אקזוטיים וסידור "חרוטים" צבעוניים מהאבקות השונות . אין כמעט תבלין שלא תמצא כאן . בולט ביחודם הוא גבישי ם שקופים קטנים שהם ממליצים להחזיק בין הידיים , להרטיב מעט ולשאוף את הריח החזק שיוצא מהם ופותח את הצ'קרות וכל הנקבים בגוף.
דבר אחד אפשר לומר על המחירים בשוק . הם נקבעים ברוב המיקרים לפי הפרצוף ומידת ההתלהבות של הקונה . ובעיקר בלבלו אותנו במחירים במעבר בין דירהם ליורו והתרגום לשקלים . אם אתם באים לקנות דברים ספציפיים אל תבואו בלי רשימה עם מחירים בשקלים ובדירהם וגם ביורו. וכמובן להתמקח!!!!!!!!!!!!!
בערב כמו פרפרים לאור עפנו לכיכר המרכזית יחד עם המוני המקומיים כדי להתמוגג על מספרי הסיפורים והקהל משתף הפעולה שסביבם , דייגי הבקבוקים , מוכרי המנורות האקזוטיות , זמרי רחוב עם נגנים וקהל ששר איתם כל הערב ועוד כהנה וכהנה מופעים שכאילו עלו מסיפורי אלף לילה ולילה .
דוכני האוכל מרתקים (לא העזנו לאכול בהם) אנשים יושבים וממתינים שיכינו להם צלוחיות מאכלים שונים לארוחת הערב , המענינים בהם היו דוכני ה"אסקרגו" (חלזונות מאודים ברוטב) , ראש כבש בתנור , ואחרים.
אפשר גם להנות מהמראות מהמרפסות של המסעדות שסביב וגם מהרחובות מסביב שמובילים אל הכיכר המרכזית בהם קונדטוריות ומסעדות .
האתרים ש"חייבים" לבקר במרקש , היו די מוזנחים ודמי הכניסה אליהם מוגזמים והם ממש "מחירים לתיירים" , אנחנו ויתרנו והעדפנו לשוטט בסימטאות ולהנות במשך היום מהשווקים הצבעוניים והאקזוטיים על אף שסיימנו קניות ביום הראשון .
בלילה של היום העשירי לקחנו מונית לשדה התעופה לטיסת לילה עם ארקיע (6 שעות) וישנו עייפים כל הדרך .
אהבנו את מרוקו ובשנה הבאה נחזור לטיול של עיירות החוף והרי הצפון של מדינת אלף לילה ולילה אקזוטית זו.
