אתיופיה היהלום השחור - ביקור באדיס אבבה

כללי

העונה הפחות טובה לטייל באתיופיה , היא מאי עד סוף ספטמבר . הגשם יורד יש הרבה בוץ ורטיבות , הטמפרטורות בבקר יורדות מאוד וממש לא נעים לטייל .

מטבע = ביר , 100 ביר = 13 שח , כ 4 $

מונית משדה התעופה לשכונת BOLE איזור כיכר EDNA והמלונות שבסביבה , 5 דקות נסיעה 200 ביר מחיר רישמי מונית צהובה.

מלון Mosaic הוא מלון 3 כוכבים נקי ונחמד כ 60$ לזוג ו 55 ליחיד בחדר . הסימטה בה הוא נמצא קצת חשוכה אבל לא נורא. האיזור בטוח ולא מאיים . הצוות טוב נחמד ומשתדל.

אני מגיע לעיר בטיסת יום של אתיופיאן ב 14:00 בערך , טיסה יפה שלאורך קטע די ארוך שלה רואים את הנילוס עובר בתוך המדבר הסודני והמצרי. מעניין לראות מלמעלה את נאות המדבר שהוא יוצר וגם את הרי הבזלת השחורה שפזורים במידבר כעדות לתקופה הוולקנית שכל האיזור הזה חווה בתקופת יצירת השבר הסורי אפריקאי..

כבר בשדה אני פוגש ישראלי נוסף שהגיע למס' ימים לעיר והוא זמר וכותב שירים . הוא פונה אלי ומבקש עזרה בפריטת כסף בדלפק בשדה ואנחנו מתחברים לרגע , מה גם ששמו רמי וגם שמי כזה וזה רק הופך את זה ליותר מעניין. אני מרגיש שהתחלתי טיול אחרי צבא למשך ארבעת הימים הקרובים בהם אני מתכוון לשהות בעיר .

בערך ב 16:00 אני יוצא מהמלון לסיור התרשמות ברחוב הראשי לכיוון כיכר עדנה , נכנס למספר קניונים קטנים שלאורך הרחוב. בדרך מבקש רשות ומצלם דמויות מקומיות , עושה סלפי עם חלקם והעיקר מתערבב במקומיים והם מקבלים אותי בחביבות ואפילו חלקם מציע לי להצטרף לשולחן איתם. אני מרגיש בנוח בעיר , לא מאוים גם אם לבד וכולם סביבי שחורים ונחמדים. 

מסיים סיבוב באיזור , לא מרשים , ברור שהגעתי לעולם שלישי.

מול כיכר EDNA מתחם כנסיה גדול . אני נכנס בשער הגדול שמשני צידיו רוכלים שונים שמוכרים מיני סידקית ושאר פיצ'פקעס. תוך כדי הליכה מתחבר אלי בחור נחמד ואנחנו מדברים , "במקרה" מסתבר שהוא בעל סוכנות נסיעות ומדריך , טיילנו יחד כשעתיים תוך שהוא מסביר לי דברים רבים ויאמר לזכותו שלא לחץ שאשתמש מיד בשרותיו אלא היה מאוד עדין וחברותי. הוא אפילו הזמין אותי לבית קפה מקומי לטעום את הקפה המקומי על חשבונו ואני הזמנתי לנו צלחת צ'יפס . החלפנו טלפונים והיום אנחנו חברים בפייסבוק.

יום סיור באדיס

כבר בבקר, לאחר ארוחת בקר מגיע רכב שלוקח אותי למשרד של הסוכנות המקומית הכי טובה באדיס לטיולים באתיופיה , הבעלים מתרוצץ ודואג לכל לקוח כאילו היה התינוק שלו . 

יושבים על תוכנית הטיול , האוירה טובה ומסתדרים על הכל בנינוחות . סוגרים תוכנית .

משם יוצאים לסיור מקיף של העיר. העיר מאוכלסת בצפיפות . המוני אנשים בכל מקום , שום דבר לא דומה לארץ . בכל מקום ששומעים שאני מישראל מרעיפים עלי אהבה ואהדה למדינה הקטנה שלנו שמהווה פלא אנושי וטכנולוגי.

מבקרים במוזיאון האתנוגרפי ששוכן בארמון של היילה סלאסי . סיור מהיר , המוצגים מיושנים והמקום דל , לא ממש מעניין מי שאינו אתיופי.

עולים לתצפית אינטוטו על העיר , בדרך עוברים את שוק שירומדה בו ניתן לרכוש בגדים מסורתיים צבעוניים ומצועצעים . צפוף מאוד וגדול .

למעלה אנחנו פוגשים ילדים שחזרו מהלימודים והם מעניקים לי הזדמנות לצלם אותם. התצפית לא מרשימה במיוחד בעיקר כי הראות לא משהו .

בדרך חזרה , אנחנו פוגשים לאורך הדרך נשים מבוגרות שסוחבות על גבן עצים וענפים שודאי גדולים מהן והמשקל של החבילות ודאי גדגול ממשקל הנשים . אין מה לעשות , בשביל פרנסה באדיס צריך לעבוד קשה מאוד. בהמשך הדרך אנחנו חולפים על פני משרדי ממשלה מוגני חומה והשגרירות האמריקאית המבוצרת שצמודה אליהם. בסוף הדרך כיכר הצלב (מסקל) הענקית.

לא רחוק מככר EDNA על הרחוב הראשי , ממליצים לי על הקפה הטוב והטעים ביותר באתיופיה , קפה TO-MO-CA .

המקום יפה ומעוצב מערבית . דיילות קפה משרתות את הבאים . ההגשה בדלפק ואתה משלם מקבל אסימון שמתאים לסוג ההכנה שבקשת והשניה מכינה לך קפה מכונה בכוס קטנה . אין מילים לתאר את הטעם , הניחוח והצבע של המקיאטו שהזמנתי , 20 ביר כ 2.5 שח , הוא מלא ארומה וטעם משגע . המשכתי להרגיש אותו במשך כ רבע שעה נוספת אחרי שסיימתי לשתות אותו לאט. השתיה של הקפה מתבצעת בדלפקי עמידה . שותים הולכים , זה לא מקום להעביר את הזמן , זה מקום רק לשתות להנות ולהמשיך הלאה. רשת החנויות הזו פרוסה במס' אתרים בעיר ואחת נמצאת באיזור הפיאסה ושניה באיזור הבולה. הקפה יקר יחסית ולכן הסניפים ממוקמים באיזור מגורי התיירים.

האיטלקים ששלטו זמן קצר באתיופיה השאירו לה מורשת בתחום האכל ולכן הקפה יקרא כאן מקיאטו , קפוצינו או לטה . יש פיצות לא רעות דקות בסיס וגם ספגטי ואיטריות איטלקיות ברוטב עגבניות . השוק יקרא מרקטו ולא מרקט. יש גם שרידים וירושות נוספות שהאתיופים משמרים מתקופה זו.

מבחינה דתית האתיופים מפוצלי אישיות לחלוטין. הם התחילו כעובדי אלילים עם השפעות יהודיות שכן הם רואים עצמם כצאצאי שלמה המלך ומלכת שבא שלהם שבנם המשותף הוא מלניק הראשון. מלכה זו מהווה אצלם מקור לגאווה וכל תייר שמגיע לאקסום מוזמן לראות את שרידי המקלחות שלה.

המלך מלניק הראשון גם הביא את הנצרות למדינה והכריח את התושבים להתנצר ובלית ברירה הם הפכו לנוצרים, אבל קשה להם המעבר ולהינתק ממקורותיהם היהודיים ולכן חלקם מכנה את עצמנו עד היום יהודים נוצרים והם מאמינים בתנך שהוא הברית הישנה וגם בברית החדשה. 

הם שומרים מקום של כבוד לגיבורי התנ"ך בכנסיותיהם וגם לישו ושליחיו מהברית החדשה. . ראש השנה נחגג באתיופיה בספטמבר בהפרש של כשבוע מראש השנה היהודי. הם גם שומרים לדבריהם על לוחות הברית בכנסיה באקסום. הם גם רואים ביום שישי יום קדוש וחשוב יותר מיום ראשון אם כי לשבת אין חשיבות מיוחדת אצלם. הם אינם חוגגים את הסילבסטר וחגים נוצריים נוספים.

בחלק מהכנסיות נמצא על חלונות ויטראז' בצד הימני את האבות הקדמונים מהתנ"ך כמו אברהם יצחק ויעקב שלמה ואהרון נוח ומשה ובצד שמאל חלונות ויטראז' עם דמויות של ישו והשליחים.

אני בטוח שלחוקרים יש כר נרחב לחקר התנהגות ובנית המסורת הדתית האתיופית. 

כיום אתיופיה קוראת לעצמה דמוקרטיה אבל יש בה את כל סממני הדיקטטורה ודיכוי ההמונים. אין תחושת ברוטליות שלטונית ויש נוכחות שוטרים עם אלות ונשק ברחובות כדי להעניק תחושת בטחון ולמנוע פשע אלימות וגניבות. 

האינטרנט קיים אבל חלש להחריד כך שעל גלישה ממש, אין מה לדבר ומסרים אפשר להעביר עם סבלנות רבה . בקיצור אין אינטרנט.

אין תחושת פחד , האזרחים מרגישים חופשיות להגיד דברים נגד השלטון מבלי לחשוש אבל עם השלמה שאין בכוכם להשפיע על המצב. הקיטוב החברתי אדיר ומורגש בכל העיר. האתיופים חושבים שהנשיא הנוכחי טוב להם מקודמו אבל השחיתות השלטונית שלא משאירה להם סיכוי לחיים סבירים קשה להם והם מרגישים חסרי אונים. כולם מדברים על חיי השפע של אנשי השלטון והשררה וחוסר הכל של המוני העם.

הממשלה הנוכחית בונה שכונות חדשות אבל דמי השכירות בהם גבוהה פי 2.5 מהשכר הממוצע . לכן גרים שם רק עובדי ממשלה ומקורבי השלטון, עבריינים ומושחתים ברישיון .

שכר חדשי של שכיר שאינו עובד ממשלה ינוע בין 200 ל 300 דולר. בעלי מקצועות חופשיים ובעיקר עובדים עצמאיים בתחום התיירות מגיעים עד ל 1,000 דולר לחודש אבל הרוב לא מגיע ל 50 דולר לחודש.

המוזיאון הלאומי

על מוזיאון זה גאוות האתיופים והם שולחים את כולם לראות אותו. בשתי הקומות העליונות יש תצוגות אומנות אתיופית אתנית שמי שאינו חובב מושבע שלה ישתעמם מיד . בקומת המרתף ייחדו את המקום לתקופה הפרהיסטורית באתיופיה ומוצגים שם חלקים של מאובני חיות קדמוניות שנמצאו במדינה וכמובן גולת הכותרת : העתק השלד של הילדה לוסי שנמצא בצפון המדינה באיזור טיגריי במדבר ומעיד על קדמוניות החיים באתיופיה.

לא ממש מעניין , אפשר לוותר.

השוק הגדול ה MERKATO

את השוק הזה בנו האיטלקים והוא משתרע על רובע שלם במרכז העיר. יש בו אלפי חנויות ועוד יותר רוכלים ובעלי בסטות רחוב שרוצים למכור את מרכולתם. זה השוק הגדול ביותר בכל רחבי אפריקה. הוא מסודר לפי נושאים וסוגי סחורות ואפשר למצוא בו פירות וירקות , מרכולת בגדים , מזכרות לתיירים , יצרני חביות , כלי עבודה , סוחרי ברזל , סוחרי חומרי קטורת , שוק מלח שמגיע ממדבר הדנאקיל ונמכר בחלקי בלוקים . יש ברחובות תופרים עם מכונות תפירה שיעשו עבורך כל שתצטרך , יש מוכרי צמיגים , ברזל בנין ומוצרי עץ בקיצור הכל.

השוק ססגוני וצבעוני , מלא קולות רוכלים ומכונות מעורבבים. הדרכים בתוך השוק אינן סלולות ומזוהמות לעיתים אבל אם זה לא שוק אז איזה כן .

אפשר להסתפק בביקור של שעה עד שעה וחצי לכל היותר ורצוי להיכנס עם מדריך מקומי כדי שתדעו גם לצאת ממנו.

כנסית השילוש הקדוש THE HOLY TRINITY CATHEDRAL

כנסיה חשובה ומרכזית מבחינת התושבים.

נמצאת ליד הארמון של היילה סלאסי . הכניסה 200 ביר.

בכניסה גן גדול עם פסלים של הבישוף הממונה ורחבת זיכרון לזוג שהשקיע בבנין הכנסיה . מבחוץ היא גדולה ומרשימה .

הכניסה פנימה כמובן ללא נעליים , זו כנסיה חדשה יפה מאוד ומלאת עיטורים .

כנסית סנט ג'ורג'

כנסיה לכ' סנט ג'ורג המפורסם שהפך למגינם של המקומיים בגלל עוז רוחו ויכולתו להרוג את הדרקון.

כנסיות בנט ג'ורג' נמצאות ברחבי העולם באזורים של מאמיני הכנסייה האנגליקנית .

הגעתי ביום ראשון לכנסיה של אדיס . המון מאמינים לבושי לבן מילאו את רחבת הכנסייה גם הרחבה החיצונית וגם הפנימית . מי שנקלע לעיר ביום ראשון מוטב לו שיגיע כדי לחוות את הכנסייה הזו ומתפלליה.

הכניסה 100 ביר כולל מוזיאון קטן .

המון גברים עומד מסביב למטיף שמצב על המדרגה הגבוהה בגרם המדרגות עם מיקרופון ומסביר למאמינים השומעים בשקיקה את דבריו . אני עובר לידם מקליט ומצלם בוידאו ורואה ברחבה האחורית המון מקומיים מתפללים ומתפללות צבעוניים ועברתי ללכוד תמונות אישיות שלהם , חלקם התמסרו בשקיקה חלקן סרבו בנימוס וחלק היו גם תוקפניים . סה"כ שלל תמונות לא רע.

נכנסתי לתוך הכנסייה ובמקרה דרך עזרת הנשים , המוני נשים התפללו שם חלקן לוחשות חלקן בוכות וחלקן שותקות . כולן הסתכלו עלי במבט של מה הגבר הזה עושה כאן אבל לא אמרו כלום. אני שלא ייחסתי לכניסתי שום חשיבות הרגשתי כמו פיל בחנות חרסינה רק כשהגעתי לפרגוד שלאחריו היתה עזרת הנשים. אז הבנתי את המבטים והתחלתי לחשוש מאיזה חמום מוח דתי שיתרגז עלי .

זרמתי , בתוך איזור הגברים ואחרי פרגוד נוסף הגעתי לתחום בו היה שולחן ארוך שמשני צידיו ישבו מספר גברים ואחד מבוגר עם זקן ארוך החזיק מיקרופון התפלל לתוכו את הנהמה ששמעתי מרגע הגעתי לכנסיה. לידו כרע מתופף שמפעם לפעם נתן מכה בשני צידי התוף . התוף האתיופי סגור בשני צידיו ומסמל את השמיים והארץ .

התחושה היתה מיסטית , התפילה הנהמנית , מכות התוף שהעניקו נופך אפריקאי ותגובות המתפללים האחרים גרמו לי לעמוד זמן רב מרותק למראות .

בילוי במועדון מקומי לא תיירותי (ליל הסילבסטר)

ביומיים האחרונים חברנו לטייל יחד אני ובחור הודי נחמד וצעיר יותר בשם VIVIK ושתי אחיות ישראליות שנמצאות באתנחתא באדיס לאחר טיול בצפון ולקראת טיול בדרום המדינה.

אנחנו מחליטים לצאת יחד למועדון מקומי מפורסם בו מתקיימת שירה ונגינה של מוסיקה אתיופית , שתיה מסוגים שונים וגם סוגי אוכל שונים מוגשים שם . דמי הכניסה כולל שתיה ואכל מצומצם כ 200 ביר לאדם שהם כ 26 ₪.

הערב מתחיל בבדיחות סטנד אפ , שירה מלנכולית וסיפורים שכנראה מצחיקים כי היו שם רבים שצחקו בקול גדול ומתגלגל . נגן של כלי מיתר ניגן בוירטואוזיות ובאותנטיות רבה בקצב המונוטוני של המוסיקה האתיופית האופיינית. לאחר שכל האולם התמלא התחילה זמרת לעבור בין השולחנות ולהרקיד אנשים בנענועי כתפיים במה שנקרא צ'יקן דנס.

ב 12 בלילה הכל נעצר כדי לאפשר את נשיקת החצות עם כניסת השנה החדשה. לאחר מכן המשיכה השירה והשמחה במקום. אנחנו החלטנו שמחר יש יום חדש וכדאי שנלך לישון מעט הלילה .