יום שבת 12/6+ יום א 13/6
מתחילים את היום בנסיעה ל Telavi בירת הקחטי, הכל ירוק, יקבים לכל אורך הדרך. בטלבי נכנסים לשוק מקורה ומצטידים לקראת הנסיעה ל Omalo בדרך עוברים דרך מנזר Germi המרשים ומתחילים את הדרך לאומלו . עוצרים לצהריים תחת אחד העצים וב 14:00 בערך מתחילים מסע של 72 קמ'. בהתחלה הכביש סלול ומהר מאוד הופך לדרך עפר מקפצת מלאה מהמורות והנסיעה הופכת לאיטית . הערכנו שיקח לנו כשעה וחצי עד שעתיים לסיים את הדרך ושעוד נספיק לטייל באחד מכפרי אומלו. בדרך, אנחנו מתעכבים מעט כי יש עבודות שיקום ושידרוג לדרך. בשעה ארבע אנחנו מגיעים לנחל משמעותי שקיים ספק בליבנו אם נוכל לעבור אותו . מה גם שהוא עובר בדרך גובה והתהום מתחתנו. החלטנו לחכות לרכב נוסף ולראות מה הוא יעשה.
כשהגיע ראינו שהתחיל לאסוף אבנים ולישר מסלול מעבר ואחכ גם עבר אותו בשלום . החלטנו לעשות כמוהו ונכנסתי למים בפחד אימים שמא אסחף לתהום . לא נסחפתי ועברתי בשלום. ממשיכים כשאנחנו יודעים על דרך באורך של 4 שעות שעדין לפנינו . הדרך קשה ומטפסת עם מהמורות , צרה מאוד ומתנהלת מעל תהום שהולכת ומגביהה ככל שעולים בגובה בדרך למעבר ההרים. כל הדרך עוברים בתוך נחלים וגם נתקענו על דרדרת, שפינינו עם עבודת ידיים ותחושת אין ברירה. המשכנו לpass הגענו בתוך ענן כבד בגובה 3000 מ'. מתחילה חשיכה השעה שבע לערך ואין סוף לסרפנטינות בדרך מלאת מהמורות וקופצנית. כולנו במתח ורק רוצים להגיע בשלום לעמק, הירידה מפחידה לא פחות, צריך לרדת כ 1000 מ בגובה , בדרך אנחנו יורדים מס' מדרגות שלא ברור לנו אם נוכל לטפס אותן בחזרה וזה מכניס אותנו ללחץ גדול יותר
לקראת סוף הירידה מההר אנחנו מגיעים לקרחון המגיע עד הדרך וממנו יוצא נהר גועש שפרק את הדרך לפיצולים ונראה לנו לא עביר לחלוטין. עצרנו לטכס עצה כי גם לחזור כבר אי אפשר השעה כבר שמונה בערב ואין עוד זמן רב לאור, חצי שעה של התלבטויות והחלטנו שלנסות לעבור יהיה פחות מסוכן מלהשאר ולקפוא עד הבקר .עברנו תוך קריאת שמע והצלחנו ,
הזמן האבוד חסר לנו יש עוד כ 30 קמ לעבור בחושך בדרך צרה, ראות מינימלית מצוק של כ 50 מ' לצד השביל ועיפות עם לחץ מצטברים. בשעה 10 בלילה תוך נסיעה בחושך מוחלט , לאור פנסי הג'יפ בדרך העוברת כ 60-80 מ' מעל נהר גועש , הגענו למרחק של כ 8 קמ' מהיעד כשלפנינו חסימה ענקית של דרדרת פעילה על השביל ואבנים מתדרדרות מקצה הרכס כלפי מטה .היה ברור שנגמר המשחק הדרך חסומה ו צריך לברוח לאחור לפני שנפגע מאבן מתדרדרת. סיבוב האוטו לאחור בדרך שרוחבה לא עולה על 3 מ' והיא מעל התהום ובחושך מוחלט , גם הוא לא משימה פשוטה ולאחר כחצי שעה של סיבוב סבלני הצלחנו, אז הגיעו מחלצנו הראשונים שהבינו את גודל הבעיה ויעצו לברוח מהר לפני שהדרדרת תתרחב , דבר שלדבריהם קורה בדרך כלל. גם הם הסתובבו וחזרנו יחד כ 3 קמ' עד למקום רחב בו ניתן היה להעביר בבטחה את הלילה במלון סוזוקי , לילה קר עבר על כוחותינו , גובה 2000 בערך , צפוף ולא נוח , אי אפשר להשכיב כיסא בג'יפ . ב 2:00 בערך אני יוצא להשתין , קר בחוץ ואני חוזר מהר לאוטו החם יחסית. בחמש השכמה שניה כי הגב כואב והרגל מחפשת תנוחה סבירה ולא מוכנה להתחשב יותר ,יוצא שוב לסיבוב חילוץ עצמות והפעם ליותר זמן איציק יוצא לחפש אותי וגם הוא מסתובב בשטח . מתחיל להאיר ואני רואה שאנחנו נמצאים בגן עדן . לידנו הנהר , כפר קטן מאחוריו רועה משכים לחלוב את הפרות שבמכלאה לידנו וכולם מתחילים להתעורר. מנהלים התיעצות עם נהג המכונית השניה להמשך היום והוא רוצה לחכות לטרקטור שיגיע במהלך היום לפנות את הדרדרת , הוא מסיע אנשים ששכרו אותו להביאם לאומלו ולכן יש לו מחויבות אליהם . אנחנו עושים חשבון שכנראה ילך לנו כל היום בהמתנה והנסיעה לכפר ולפי התכנית מחר בבקר אנו חייבים לצאת לדרך חזרה ולכן עדיף שכבר היום נחזור ונסע לקזבקי. פחדנו לחזור לבד שמא נתקע בדרך ולא יהיה מי שיחלץ. ידענו שיש מכשולים בדרך שלא נוכל לעבור ללא עזרה. בסוף התגברנו על הפחד והתחלנו לחזור, להפתעתנו לאחר הטירונות שעברנו יום קודם התחשלנו והדרך עברה בקלות יחסית . במקומות עם המדרגה בנינו הגבהה ומעברים בתוך נחלי המים נראו פחות מפחידים לאחר שכבר עברנו אותם פעם אחת גם אם בכיוון ההפוך. מראות הדרך המרהיבה חזרו באור מלא ובצהריים כבר עברנו באחמטה עם כביש סביר ל tianti ומשם לזינוולי, חזרנו שוב לדרך חתחתים לא סלולה, מגיעים לזינוולי שם אנו מסדרים לנו מלון דרכים בסיסי ב 45 לרי לחדר.
