יום 5 מג'ודפור לרנקאפור

לאחר ארוחת בקר טובה נפרדים מהמלון המצוין ויוצאים דרומה לכיוון רנאקפור. לא רחוק מ Johdapur ולפני Pali הנהג עוצר במקדש מיוחד שנבנה לצד הדרך המהירה. במקדש הזה מוצג אופנוע בתוך תא זכוכית ותמונת גבר ששמו אומבנה תלויה מסביבו . הנהג מסביר לנו שפה היתה תאונת אופנוע של הצעיר שהיה ממשפחה אמידה . הצעיר מת בתאונה ונלקח יחד עם האופנוע רק שכאשר הגיע האופנוע לחניון המשטרתי הוא קם לתחיה והניע מעצמו. לכבוד זאת בנתה משפחת ההרוג את המקדש וכל הנוסעים בו נעצרים כדי לקבל את ברכת האופנוע לדרך ולהנות מהנס שקרה.

במקום מוכרים פומפונים צבעוניים לקישוט ונשיאת הברכה לרכב.

בכניסה למקדש קו פעמונים לצילצול בכניסה כדי למשוך את תשומת הלב של האל להגעת המתפללים אח"כ יש צייר טיקה על המצח ועל הבמה יושב קדוש נוסף ומברך את הבאים אליו. כמובן שכל האיזור מלא בקופסאות פח לצדקה ומשני צידי הבמה הקדושה יושבים שני קבצנים עם אקורדיאון.

אנחנו מבקשים מהנהג שלא להמשיך על הדרך המהירה ולעבור לדרך הכפרית שעוברת בין כפרים רג'סטאניים שלוים ומענינים מבחינתנו.

כל הדרך מלאה בנשים צבעוניות וגברים לבושי לבן עם טורבן אדום או כתום רובם רכובים על אופנועים כשחלקם מרכיבים את נשותיהם מאחור בישיבה כך ששתי רגליהן מצד אחד של האופנוע , בדרך כלל משמאל.

אנחנו רואים את הנשים שנושאות בנטל החיים , הן נושאות את מיכלי המיים מהבאר , סוללות כבישים , בונות בינינים , חופרות יסודות , מוכרות בחנויות ורוכלות עם עגלות או ברחוב.

בכל כפר נמצאת כיכר מרכזית שם מחכים לתוק תוק אוטובוס שיבוא ויקח אותם לתחנה הבאה.

אפשר לראות בדרך גם את הכפרים שבנויים למרגלות גבעות בולדרים ענקיים שבולטים למרחוק.

לא רואים כאן אנשים סובלים , טוב להם בחיים הפשוטים הללו והעמק הפורה בו הם חיים מספק להם מים ואדמה טובה עליה הם מגדלים את מזונם.

עוצרים במלון בראנקפור להורדת מזוודות ושתיה קלה וממשיכים לעיקר , מתחם המקדשים הג'ייניים המופלא.

למקדש הראשי , כניסה ואזניות הדרכה 200 רופי ותוספת 100 למצלמה , סה"כ 300 רופי לאדם . יש להשאיר עירבון 500 רופי ומסמך מזהה פיקדון לאוזניות . למדריכים אסור להכנס למקדש הראשי ואסור לתת טיפ לצוות העובדים. נכנסים יחפים והנעליים למרגלות המקדש.

המקדשים הג'ייניים יפים ומיוחדים בטירוף , פלא עולם שעוד לא הוכרז , הם עשויים שיש לבן והכל מגולף בהם כאילו היו עשויים מסבון . הכל ניראה כמו תחרה ומגולף בפירטי פרטים , דמויות האלים והסיפורים המיתולוגיים עם נפלאות המהרג'ות ונשותיהם הרבות מפוסלים באופן בלתי נתפס. בבניין המקדש הראשי 1444 עמודים מגולפים שמחזיקים את המבנה בן 29 החללים שסביב חלל מרכזי גדול שהוא גם המקודש ובו פסלו של שיוה. כיפות מגולפות . הסיור בפנים מפגיש אותנו עם עבודות אמנות בלתי נתפסות וגם עם מקומיים שהגיעו להרים מנחה לאלים ולבקש בקשות . הם מביאים אורז , פירות וכסף ומתפללים באדיקות . נפעמים מהמקדש שנבנה במאה ה 14 במשך 44 שנים. ולמרות המיוחדות שלו, לא הוכרז כפלא עולם, כנראה כתוצאה מחוסר ביחסי ציבור.

המקדש הקטן

1444 עמודים ב 29 מפתחים של בנין המקדש

שיוה כאל הפריון , לינגם ויוני

את הערב אנחנו מבלים במלון Ranakpur Safari Resort בו יש חדרים מרווחים חזית לדשא עם בריכה. ארוחת ערב במלון 500 רופי במזנון. 

יום 6 מרנאקפור לאודייפור

היעד הראשון היום הו מצודת קומבהלגר Kumbhalgarh Fort , זהו מבצר עם ארמון מהרג'ות שמוקף בחומה השלישית בגודלה בעולם אחרי זו של ג'ודפור והסינית שכבר בקרנו לפני מספר שנים. אורך החומה 36 קמ' ורוחב של כ 8 מ' עם 360 מגדלי שמירה ומקדשים לאורכה.

המבצר נבנה במהלך המאה ה15 ע"י ראנה קומבה. לפי האגדה, ראנה קומבה נכשל בכל פעם שניסה להקים את חומות המבצר ולכן פנה לקדוש מקומי שיעץ לו להקריב אדם רק בתנאי שיהיה מתנדב לכך, עפ"י מיקום הראש המתגלגל של הקרבן שם תהיה תחילת בנית החומה. כמובן שכמו באגדות, אותו קורבן היה הקדוש עצמו. היכן שנפל ראשו נבנה מקדש. ומאחר וראשו התגלגל 36 קמ' , עלה הרים וירד עמקים גם החומה נבנתה על פי מסלול זה.

המבצר נמצא כשעה וחצי נסיעה מרנאקפור. כל האיזור בין רנאקפור לאודייפור מיושב ע"י שבטים שונים שחיים חיים די פרימיטיביים. הדרך עד צומת ה V עוברת בתוך קניון ירוק ועמוק , הרים גבוהים מסביב ובשלב מסוים הדרך מתחילה לטפס על דופן אחת בדרך מתפתלת . המראות יפים ומיוחדים והדרך צרה ומתפתלת ועוברת בתוך כפרים חקלאיים. משנכנסים לצומת ה V זה כבר עולם אחר , הדרך עוברת בעמק ירוק ופורה ובתוך כפרים רג'סטאניים טיפוסיים . גברים לבושי לבן עם טורבן צבעוני ובדרך כלל רכובים על אופנוע או יושבים בפתח חנות כדי לחשוב ולתכנן את מחר .

הנשים לעומתם תמיד לבושות בסארי צבעוני בגווני האדום כתון , עושות את כל העבודות ה"קלות" כולל בניה.

אנחנו עוצרים במספר כפרים בכיכר הכפר וזו כבר סיבה להתקהלות , מגיעות צעירות תלמידות , מגיעות נשים וזקנות וכולן סקרניות לדעת למה עצרנו ואיזו ידיעה הבאנו להן מהעולם הגדול. ברוב המקרים זה נגמר בריקוד המוני של הכפר , נגנים מוסיפים צבע ונהיה שמח , אח"כ שואלים מאיפה אנחנו ? ובאות קריאות ההתפעלות והחיבה לישראל הידידה הגדולה ביותר של הודו . כשאני מספר להם שבישראל חיים תושבים בערך כמו בג'ייפור בירת רג'סטאן הם לא מאמינים.

בדרך אנחנו עוצרים אצל משפחה העוסקת בכדרות שמראה לנו את ביתה ואת תהליכי ייצור מוצרי החרס שלהם . אנשים טובים וחרוצים שמציעים לנו לקנות מהם משטח לאפיית צ'פטי (פיתה) רק 20 רופי ליחידה (1 שח) אנחנו קונים 3 יח' ועל אחד מהם כותבים להם בעיברית "כדים בזול" ואני גם עוזר להם לתלות אותו באיזור ייבוש העבודות בחוץ. הם מרוצים וגם אנחנו שתרמנו לפיתוח העיסקי של המקום.

כשמגיעים לאיזור המבצר הוא מתגלה בהפתעה בסופה של עליה קלה לפסגה ממנה ניתן לעשות תצפית טובה. . המבצר ענק ומרשים.

מחיר הכניסה 600 רופי לתייר זר ללא מדריך קולי . נכנסים פנימה , באיזור הכניסה מספר מקדשים ג'ייניים מסוגננים וממול עומד הארמון הגבוה. עולים אליו , המראות יפים מלמעלה , הבקור בארמון פחות מעניין וגם דל תצוגה אחרי שבקרנו באילו שלפניו בג'ודפור וג'סלמר ואנחנו מזפזפים אותו בזריזות. 

הנהג שלנו שראה שאנחנו מאוד נהנים בדרך הצדדית במקום באוטוסטרדה החליט שגם המשך הדרך עד לאודייפור יעשה בהמשך הדרך הכפרית . טעות , צריך לחזור לדרך הראשית והמהירה ולהגיע בהקדם לאודייפור. הדרך הזו משעממת ואין בה שום אטרקציה והיא רק מוסיפה כשעה וחצי לנסיעה.

באודייפור אנחנו מתאכסנים במלון Mahendra Parakash לא רחוק מהסיטי פלאס . המלון היה בעבר אחוזת עשירים עם סיגנון אדריכלי מעניין ובריכה יפה וגדולה במרכז החצר אבל התחזוקה והניהול הופכים אותו למלון בינוני למדי ולאחר בדיקה של מספר חדרים החלטנו על החדר שמול הבריכה.

יוצאים רגלית לסיור בעיר , הדרך די חשוכה ולא נעימה , החנויות לקראת סגירה, עולים לאורך הרחוב בעיר העתיקה ומגיעים למקדש Jagdish המרכזי המוקדש לשיוה. המוני אנשים זורמים למקדש ואנחנו אחרים. נכנסים פנימה , נעליים חלוצות בחוץ , נשים במרכז וגברים בצדדים. קולות תפילה חזקים בוקעים מבפנים וכשנכנסים אנחנו מוצאים את עצמנו בעיצומה של תפילת הערב שלהם, התפילה מתרחשת מידי ערב במספר סבבים כדי לאפשר לכולם להתפלל במקום הצר. היא הרמונית , קולית , צבעונית , שופכים על הקהל מים קדושים , מנפנפים בשוטים עם קווצות שיער ארוך וה"חזן" מניע כלי עם אש לכל הכיוונים תוך תפילה כשכל הקהל מגיב לו .

לא ניתן לצלם במקדש והרגשנו שלמרות ההתרגשות מהמעמד לא נוכל להנציח אותו לעצמנו. יוצאים מהמקדש לחצר הפנימית ואז שואלים אותנו מאיפה אנחנו , עונים מישראל ושוב קריאות התפעלות והערכה לידידות האמיצה שבין הודו "למעצמה" ישראל.

את ארוחת הערב אנחנו מחליטים לאכול בארמון אמיתי ובוחרים במסעדת מלון

Jahjat Nivas Palace .

המלון מדהים ביופיו , כולו לבן עם רחבה מרכזית מקורה והמסעדה ממוקמת בקומה העליונה , צופה לאגם פיצ'ולה שאורות מבני העיר משתקפים בו. ממש מראה קסום. במסעדה חלונות עם מושב התכרבלות לזוגות רומנטיים וכולם מלאים , איזו עיר רומנטית !!!

אנחנו אוכלים בסטייל של מלכים , 2 מלצרים צמודים , האכל בסדר הקינוח , גולאב גמון היה נימוח ומצוין 2,100 רופי לזוג ( 100 ₪) . מומלץ לערב רומנטי במקום קסום.

למי חושק במלון , בעונה מחיריו מתחילים ב 200$ ללילה ומטפסים לאלפי דולרים לחדר.

יום 7 – אודייפור

מתחילים בסיטי פאלאס ארמון המהרג'ה המקומי , כניסה 330 רופי לגנים והארמון . פנסיונרים (60+) רק 230 רופי. סיור של כשעתיים בארמון המפואר עם כל תצוגותיו , חדריו המקושטים והחצרות הפנימיות המפוארות , מכולם יפה חדר הטווסים בו עבודות זכוכית ברמה גבוהה מאוד .

חדר הטווסים

באחד החדרים , צד אחד של האולם מקושט בקרמיקות "אזול" כחולות מפורטוגל והצד השני שלו בקישוטים סיניים . אני מגלה באריחי הקרמיקה הפורטוגליים שבעצם הציורים עליהם הם של מריה וישו ועוד אחרים מהברית החדשה . בעצם , הסוחר הנוצרי הפורטוגלי הפך בכך את הארמון של המהרג'ה לכנסיה נוצרית מפוארת . אין לי ספק שתיאורית הקונספירציה שלי נכונה.

מריה וישו עם ההילה

בסיום הביקור בארמון יורדים לגהת הקרובה ופוגשים שם את הכובסים מחוסרי הבית . בסה"כ מלוכלך ומוזנח ואנחנו עוברים את הגשר על החיבור בין שני חלקי אגם פיצ'ולה , לצידו השני שם רואים את מסעדת "הנסיך הקטן" , מסעדה מומלצת טריפאדוויזור ולונלי פלנט וגם ישראלים אחרים שפגשנו. נראה נקי ומסודר אבל בסוף זו "מסעדת חומוס" פשוטה למדי.

הכניסה לגהת

עושים הפסקת צהריים , תוקתוק למלון וקופצים לבריכה להתרעננות וגם שיזוף קל בשמש.

אח"הצ יוצאים עם הנהג מחוץ לעיר לארמון המונסון , Monsoon Palace . נסיעה של כחצי שעה שמקיפה את האגם ואח"כ מטפסת להר הגבוה באיזור מביאה אותנו לארמון ישן ולא מתוחזק שנבנה כנראה כדי שהשליט יוכל לעבור אליו בתקופת שטפונות מונסון , ונתרם ע"י משפחת שליט מוואר Mewar לממשלה וזו לא משקיעה בו. ההשקעה היחידה היא בסוכת שומר שגובה 300 רופי לאדם + 100 למצלמה עבור כניסת הרכב והזכות לצלם. 

הארמון לא מרשים ומעניין , אבל יש לו מרפסת גדולה ועגולה הצופה לנוף הרים והיא הסיבה לכל הקהל שמגיע לכאן כדי לחזות בשקיעה נוגה.

את ארוחת הערב אנחנו אוכלים עם סרגיו ואלכס אב וביתו בטיול אחרי צבא שלה איתם נפגשנו בקומבהלגר , במסעדת גג תיירותית נחמדה בגדה שמול הסיטי פאלאס , 1400 רופי לזוג (70 שח ) ארוחת עוף מצומצמת . בסדר.

אטרקציות נוספות בעיר הן רכבל שמאפשר לצפות ממעוף הציפור על העיר מלמעלה.

וכן לרבוץ בגהת או במלון הצופה לאגם . מאחר והשנים האחרונות היו שחונות יחסית , האגם נמוך , מלוכלך ולא מעניין . 

מבחינתי הייתי מוותר על הביקור בעיר בתנאים אילו .

=============================================================

בקשה – אם הועלתי לך בהחלטה לצאת לרג'סטאן או לתכנן את הטיול שלך ואתה חושב שיש עוד מי שישמח להנות מהמידע הזה נא שתף והרחב את מעגל הנהנים . אשמח גם לעזור אישית ב 0546740150 רמי , rami@ravideng.com  למי שמתלבט ורוצה מידע נוסף.