טיול יום לכנסית Debra Libanos ליד Fiche
היום עולים צפונה לאדיס למרחק של כ 2.5 שעות נסיעה. כאן הדרך עוברת בין כפרים אותנטיים של חקלאים שעובדים בשדות ורועים עדרי בקר כחוש עם ילדים קטנים שרצים בין הפרות ואחרי הכבשים.
ליד נחלי המים הכמעט יבשים ניתן לראות כובסות וגם ילדות ונשים שבאו למלא מי שתיה עבור הבית שלהן שנמצא במרחק קילומטרים משם.
ככלל אין מים זורמים לבתים שבכפרים והם ניזונים משני מקורות , לעיתים מגיעים המים בצינור מרכזי לעיירה שמחובר לברז וכולם באים לשם למלא מיכלים (צהובים בדרך כלל) או בקבוקים. במקרה אחר ראינו שמגיעה מיכלית או טנדר עם מיכל לכפר והתושבים מגיעים עם מיכלים ועגלות כדי למלא מים
במקומות היותר נידחים אין אספקת מים מסודרת והם נדרשים לכתת רגליים למרחקים כדי להביא מיכל מים מהנחל.
ככל שהתרחקנו מאדיס , הכפרים הפכו למפוזרים יותר וכל משפחה מורחבת בנתה לה מתחם מגורים עם העדרים שלה. חלקם בצריפי עץ חלקם בפחונים וחלקם גם בסוכות עץ. הציפוי הנפוץ ביותר לבידוד הבתים היה צואת פרות שנאספה ועורבבה בקש ובוץ תוך שהיא מודבקת לרשתות עץ . ליד הבתים הוערמו להן גם עוגות צואת בקר לייבוש כשהן משוטחות . עוגות אילו משמשות כחומר בעירה לבישול בתנור.
מתקרבים לכנסיה שהסיפור שלה הוא על הקדוש ליבנוס שריפא חולים ע"י מי המעין הקדוש , זיווג זיווגים ועשה כל נס שעולה בדמיון ולכן בנו ליד המערה עם המעין הקדוש מתחם כנסיה גדול ומרשים. ליד המתחם איזור קבורה לאילו המבקשים להקבר לידו . בתוך המתחם מבנה שיועד למוזיאון של פריטי קדושה עתיקים , תלבושות ומעט כלי נשק מהתקופה האיטלקית.
במעלה ההר שליד הכנסיה מטפסים בשביל צר למתחם סגור שבו מערה מדופנת עם פתח כניסה לקודש הקדשים. נתנו לנו להכנס , בפנים על כל הרצפה פזורות קערות פלסטיק שאוספות מים שמטפטפים מתקרת המערה. נזיר שתפקידו לפקח על עבודת המים אוסף את המים שבקערות לתוך חביות מאוחר יותר מורדות לאיזור הכנסיה.
שם מקיימים טקסי ריפוי וברכה . כ 500 מ' לפני הכנסיה שם התנחלו להם מאמינים שבאו להתרפא וכמובן גם יש קבצנים רבים , מוכרי צלבים למינהם , מוכרי פירות וכל דברי הקודש שיכולים המאמינים להזדקק להם בביקורם.
אנחנו חונים בכניסה למתחם ונכנסים פנימה לרחבה הגדולה. מפנים אותנו לשלט בו רשומות ההנחיות לבקור במקום וגם 3 שאלות שקשורות לנידה ולאי קיום יחסי מין בימים שקדמו לביקור ורק אם ענית בחיוב תוכל להכנס .
תשלום קטן בכניסה ועוברים תחילה למוזיאון , אסור לצלם שמא יעתיקו להם מוצגים , קצת מוזר ומיושן .
כמו בכל הכנסיות צריך להוריד נעליים בכניסה ולקחת אותן ביד (ליתר בטחון שלא יעלמו להן) . נכנס איתנו נזיר כמדריך שמדבר לעצמו באנגלית עם מבטא אתיופי כבד וחושב שאנחנו מבינים אותו. הכנסיה גדולה ובעלת אולם מרכזי גדול וגבוה עם כיפה ענקית ומצוירת . בצד הימני חלונות עם דמויות תנכיות ובצד השמאלי ישו והשליחים.
מהכנסיה עולים בשביל הצר למערה שבדופן ההר שם אנחנו שותים מהמים הקדושים ויורדים למטה.
עוזבים את הכנסיה ונוסעים לבקר בקניון הענק שלא רחוק ממנה . נוסעים ל kGerman Par Ethio המשקיף על קניון צבעוני ועמוק של נהר ה Jamma שפורש אגן ניקוז ענק על כל האיזור . הקניון צבעוני בגווני אדום ולבן . צורת הקניון היא של V מה שאומר שהוא נוצר מאירוזיה של התחתרות הנהר במשך שנים רבות.
על המצוק מלון אקולוגי שמשקיף על הנוף ולמרגלותיו חורש טיבעי והוא מלא בלהקות בבונים אוכלי פירות.
מי שרוצה יכול להמשיך ולרדת לקניון במסלול שארכו 3 שעות בערך הלוך ושוב ל Portugal Bridge. שם אפשר לראות את הנחל , מפל מקומי וכמובל את הגשר שבנו הפורטוגזים.
ממשיכים בדרך חזרה ועוצרים באחת העיירות בה מתקיים יום שוק מקומי של שבת , גדול וססגוני . חגיגת צילומים רק שהגענו לשעת הקיפול ולכן לא היתה ברירה אלא לבקש מכלם לאפשר לי לצלם אותם .
הצלחתי להוציא שלל לא רע של תמונות יפות ומיוחדות . מסתבר שגם כאן המשפט "כמה את יפה !!!" עובד והן מוכנות להצטלם לאחריו ובתנאי שאראה להן את התמונה .
הגברים משחקים קשוחים אבל אחרי שהבנות מצטלמות גם הם רוצים שאצלם אותם בפוזה מחמיאה .
אחלה יום, אמיתי, יפה ובלי הצגות לתיירים😊
