בארכיוני הטיולים שלי מצאתי את סיפור הדרך שכתבתי לעצמי בטיול שערכנו  ב 2009 . ממש טיול "נשיונל ג'אוגרפיק " במדינה שרק מתחילה להפתח למערב וזכינו לקבל חלון הצצה לחיים האותנטיים של תושבי המזרח ואנחנו ממש מגלי ארצות . השנה 2/23 עשינו טיול נוסף (בפוסט נפרד) לצפון ויאטנם שבו גילינו שויאטנם עשתה כברת דרך מטורפת אבל עדיין ניתן ללמוד לא מעט מהמתואר וגם סתם להנות ממנו כסיפור.

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

טיול וייאנטם-קמבודיה-בנגקוק

18/10/09-23/09/09

משתתפים: רמי ואסתי,איציק ואיבי,חזי ושולה

טסים יום ד' בלילה באלעל טיסה ישירה לבנקוק, עובד די מהר, יושבת איתנו בשורה בחורה נחמדה שטסה לחופשה בקוסומוי, מפטפטים, צוחקים והופ אנחנו בבנקוק.

מגיעים בצהריים ,לחות גבוהה שלושים ומשהו מעלות חום, לא נעים ולא נורא.

נוסעים למלון FUSION SUITES    ,מלון קטן ומיוחד ,חדש, בעיצוב מודרני $40 ללילה (מציאה של ממש) משקה קבלת פנים ואנחנו מוכנים לבלוע את העיר מחדש.

אנחנו מתחילים בנסיעה עם ה-SKY TRAIN לסיאם סנטר, קניון חדש וגדול, סיבוב קל ואנחנו בקומת המסעדות ,נכנסים למסעדה תאילנדית, מזמינים מנות שונות, האוכל די חריף. בסוף הארוחה הבנו שהיינו צריכים להזמין גם אורז כבסיס, לא נורא לומדים.

על בטן מלאה נוסעים להסתובב בשוק הלילה בפטפונג ,רחוב הזימה המפורסם, קונים שרוולים לדרך ועוד כמה קישקושים ומחליטים להיכנס לאחד המועדונים כדי ללמד את שולה מה זה "פינג פונג שואו" וכדי שתדע את השרירים הנשיים שהוענקו לנשים.

מועדון ראשון היה סתם באר, הזמנו משקה וחיכינו למופע אבל 20 הנערות שהיו על הבמה המשיכו להתנדנד ולהתחלף עד שהבנו שלא יהיה מופע.

עברנו למועדון אחר ,הזמנו עוד משקה ולהקת זקנות שממש ריחמנו עליהן הראו לנו מופע עישון אקזוטי, קוסמות עם חוט ארוך שהוציאו מתוכן ועוד מופעים מעוררי רחמים.

מסמר הערב היה "ירי" כדורי פינג פונג לעבר הקהל ,אחד שעף אל חזי, "שבר את שולה קשות".

זה היה השלב ש"האישה הרעה" נכנסה לפעולה ,היא הגיעה לשולחן שלנו ושאלה למה אנחנו לא מזמינים עוד שתיה, הסברנו שאנחנו מלאים וממילא אין חובה להזמין יותר ממה שהזמנו, היא שלפה מיד שלט עליו כתובים מחירי מינימום גבוהים ודרשה שנשלם כי צפינו במופע, בזוית העין ראינו שאיש אחד מהקהל שהחזיר כדורי פינג פונג לבמה נדרש לשלם על השתתפות במופע.

איציק חם המזג בינינו הודיע ל"אישה הרעה" שלא נשלם ואם היא רוצה הוא מוכן לחכות למשטרת התיירות ,היא התחילה לצעוק ולדרוש תשלום , אם היינו לבד ודאי היינו משלמים ,אבל כשאנחנו שישה הרגשנו חזקים ,צחקנו לה בפנים ויצאנו מהמועדון כשקריאות הסדרניות רודפות אחרינו.

חויה "מענינת", והעיקר ששולה יודעת מה זה "פינג פונג שואו" ,היא בשוק.

חוזרים למלון ,מחר טיסה להנוי לתחילת הטיול.

 25/9/09

מגיעים לשדה התעופה הענק של בנגקוק ושם אנו נדרשים לשלם $25 לאדם מס יציאה ,כיוון שלא השארנו כסף תאי נאלצתי לפרוט $50 בבנק בשדה.

נוחתים בהנוי ,נהג עם שלט "RAMI BEN DAVID" מחכה לנו ביציאה וזה נורא מוזר ,פעם ראשונה שמחכים לי עם שלט.

הטיול שתואם מראש עם חב' אסיאתיקה כלל נהג ,רכב ומדריך לאורך הטיול, מלונות,דמי כניסה לאתרים וחלק מהארוחות. הכל לפי החלטותנו ובסיכום מראש. סה"כ $650 לאדם ל-16 יום טיול, לא כולל טיסות פנים.

בהנוי גשום, אנחנו נוסעים בטנדר מרצדס גדול ,בולעים בשקיקה את המראות ,שדות אורז מאופק לאופק, המון מים ,המון רוכבי אופניים וטוסטוסים.

בכניסה לעיר עוצרים לסגירת תשלומים במשרדי אסיאתיקה וכבר חווים את המוני הטוסטוסים בכביש, בלגן מאורגן ,אין תמרורים ,אין רמזורים, נהר ממונע של טוסטוסים שאינו עוצר ,כולם צופרים והכל בתנועה מתמדת .

זו החוויה החזקה ביותר בעיר, קשה להתרגל למחזה הזה. כל הדרך למלון בעיר העתיקה עוברת בנהר אדם הנע על טוסטוסים.

לאחר התארגנות במלון ,נחמד, חדרים קצת קטנים ,אבל נקי ומסודר. יוצאים לסיבוב בעיר ומגיעים לאגם המפורסם של הנוי עושים סיבוב וחוזרים דרך הרחוב המרכזי שהפך לשוק לילה.

אנחנו סקרנים מאוד ,העיר צפופה מאוד, הויאטנמים קטנים בגודל, ממש ילדים, גברים כמעט לא רואים רק נשים, כולן עובדות ואם כבר יש איזה גבר אז הוא בדר"כ ישן בצד (הוא בגיבוי). העיר מתכוננת לקראת חג שיחול בעוד יומיים שלושה וכולם קונים תחפושות, ממש פורים.

לסיום הערב נכנסים למסעדה תאית מומלצת ונהנים מארוחה לא רעה, האוכל זול וכשהשארנו $15 טיפ המלצרית כמעט השתבצה.

אין הרבה תיירים ,רוב האנשים ברחובות מקומיים.

מחר נטייל עצמאית בעיר.

 26/09/09

כדי לסייר בעיר לקחנו 6 סייקלו שהם תלת אופן עם מושב, שנהג האופניים מסיע בו תיירים.

הנסיעה בסייקלו ,נחמדה ומביאה אותנו לפגודת המסע בה אנו פוגשים טקס הכתרה של סטודנטים לדוקוטורים ובסיום הפגודה בעלת האופי הסיני לקונפוציוס , אנו מוצאים להקה המנגנת בכלי נגינה עתיקים וייאטנמים ,אנחנו נשארים לשמוע ואחרי כרבע שעה הם פונים כמובן שנתרום לשימור המורשת.

ממשיכים עם הסייקלו למאוזולואים של הוצ'י מין שם מבקרים במוזיאון ואח"כ ברחבת המסדרים שמול הקבר הנשמר ע"י משמר החיילים . אין כניסה פנימה. והמשמר הקבוע הקשוח גוער בנו שלא נתקרב.

נהגי הסייקלו מחזירים אותנו למרכז העיר ואנו ממשיכים לשוטט ברחובות כדי לראות איך הם חיים בעיר הזו.

ב-7:00 מגיע נהג עם רכב כדי לקחת אותנו לתחנת הרכבת לנסיעת לילה לצפון.

תחנת הזויה לגמרי, אין רציף, רכבות פזורות על פני הפסים ונוסעים עם תיקים ומזוודות מחפשים איש איש את הרכבת שלו וגם אנחנו בתוכם.

עולים לקרון שלנו לחדר עם 4 מיטות ,מתארגנים כל אחד במיטתו ואח"כ יושבים יחד על ביסלי וחטיפים.

הרכבת אמורה להגיע ללאו קאי ב-6:00 בבוקר , סה"כ 10 שעות נסיעה.

הנסיעה האיטית של הרכבת והעצירות בתחנות שונות בהן לא קורה כלום מסבירה לנו למה לוקח 10 שעות לעבור 100 קמ'.

חוויה מענינת שקורית לנו בתחילת הנסיעה , היא מעבר בנסיעה איטית מתחנת הרכבת דרך רחובות העיר העתיקה , בין הבתים במרחק נגיעה מבנינים שנבנו משני צידי המסילה. סוחרים ממולחים פורסים מרכולתם על הפסים והמוכרים נכנסים אל בין פסי המסילה והקונים נמצאים בצד הרחוב , כשהרכבת מתקרבת ל"שוק הרכבת" היא צופרת כדי להתריע ולתת לקונים והמוכרים זמן להתקפלות ולעמוד בצדי הרחוב כדי לא להפגע .

לילה,הולכים לישון, מחר יום ארוך ומרתק עם שבטי הצפון.

27/09/09   

בחמש בבוקר נוקש לנו מישהו על הדלת החדר בקרון כדי שנתעורר ,אנחנו נשארים במיטות, שוב נקישות ואנחנו בשלנו, הרכבת עוצרת ,במסדרון קולות של אנשים המתחילים לצאת מהתאים ,משרוקיות של סדרנים ואנחנו במיטות.

פתאום האורות נכבים ,כמה שריקות ומשתרר שקט בקרון.

אנחנו קופצים מהמיטות ומתארגנים בחשיכה ליציאה ,כמובן שהכל בזריזות ובבלגן אבל צריך למהר לפני שיסגרו עלינו את הקרון.

בחוץ חושך וקר ,כל אחד עם המזוודה שלו נע על הפסים לכוון היציאה וכשאני מגיע לשער אסתי פונה אלי: " הפאוץ עליך"? קפאתי. לא הוא לא עלי השארתי אותו מתחת לכרית ,המדריך שחיכה לנו בפתח מצטרף אלי ואנחנו רצים לקרון ,בינתיים מצטרפים אלינו בחורים מהרכבת ושתי הבנות האחראיות על הקרון שלנו, עולים אליו במהירות מגיעים לתא ואני נשאל זה כרטיס האשראי שלך? קפאתי, עניתי כן ונכנסתי לתא ,הפאוץ' הוצא מתחת לכרית והיה זרוק על המיטה ,בדקתי וראיתי שהדרכון לא נלקח, כסף ויאטנמי נשאר ,כרטיס האשראי נזרק על השולחן ורק חבילת הדולרים חסרה.

המדריך מבקש שאבוא איתו לתחנת המשטרה למלא תלונה ,אנחנו מגיעים למבנה ישן ליד הפתח בחדר יושב שוטר עם מדים ולידו יושב כפרי צעיר.

אנחנו עוברים למבנה אחר שם אני מתבקש למלא דוח נזק עם תאור מדויק של החסר.

עשיתי חן מפורט שהראה חוסר של $2350. השוטר שואל אותי אם אני בטוח ועניתי שכן.

אז הוא פונה לכפרי, דחיפה קטנה וזה מיד מתחיל לרוקן כיסים.

הבחור שופך כסף סיני, ויאטנמי וחבילת דולרים, אני מציץ לחבילה ורואה את הקבלה לפריטת $50 בנמל התעופה בבנגקוק. אין לי ספק ,זה הכסף שלי הוא הגנב!

סופרים את הכסף ויש שם $1000 בלבד. החקירה נמשכת אני מבקש לצאת לאכול ארוחת בוקר ויוצא עם המדריך מהחדר. בדרך אני נזכר ששלמנו לאסיאתיקה $1,300 מה שמקטין את הפער לסכומים שנמצאו אצל הגנב. כולם נושמים לרווחה ואני מתבקש לתקן את ההצהרה שלי, עדיין יש פער של $50. בקיצור, מפשיטים את הבחור ומוצאים בתחתוניו עוד $100. עכשיו מודיע לי המדריך שנצטרך לחכות ל-16:00 אחה"צ ולהגיע לנפה האיזורית שם הבחור ישפט עוד היום.

המדריך מסביר לי שהבחור צפוי ל-5-10 שנות מאסר כיוון שעבר על חוק התיירות האוסר פגיעה בתיירים וזה עונש המינימום לפגיעה של $50 ומעלה, בתייר.

שיניתי את ההצהרה והוספתי $50 שהוצאתי במקום כלשהו כך שנסגר הפער ,התבקשתי לשבח במכתב הוקרה לשוטרים על עבודתם הטובה וכל זה איפשר לנו להתחיל סוף סוף בטיול ב-10:00 בבוקר.

נוסעים לשוק יום א' בבק הא.

כשעה נהיגה,מגיעים לעיירה ובה בני שבט הפלואור,כולן צבעוניות עם בגדים ארוכים וצבעוניים.

השוק אותנטי ולא מיועד לתיירים, הם סוחרים בינם לבין עצמם ואנחנו מסתובבים בין הדוכנים.

מוכרים שם הכל , בגדים,עבודות יד,תיקים, ירקות ופירות. במרכז השוק קצביה גדולה ובה דוכנים למכירת חזירים שחוטים . כמובן שהכל מתנהל ע"י הנשים. הגברים ,או יושבים במסעדה במרכז השוק או מהמרים מי יחתוך במכה אחת את הבשר כולל העור, כולם צוהלים ומסתבר שהחיתוך לא פשוט, צריך טקטיקה ואסטרטגיה.

בסוף השוק על הגבעה מתרכז המסחר בבעלי חיים, מוכרים שם כלבים ,ברווזים, אפרוחים, סוסים וכמובן באפלו , שהם הפרות הויאטנמיות.

אנחנו מבלים מספר שעות בשוק ואח"כ מתפנים לארוחת צהריים מעניינת של אוכל ויאטנמי באחת המסעדות.

מתאכסנים במלון המקומי היחיד ובערב עושים סיבוב קל בעיירה חשוכה זו.

יום מעניין וצבעוני.

28/9/09

 פותחים את הבוקר בטיול רגלי בכפרי השבטים, הולכים בין שדות האורז והבתים של המקומיים.

שולה מחלקת לילדים בלונים וכמובן שמחה וצהלה.

בדרך נכנסים גם לבית הספר מקומי לילדי השבטים, המבנים מכובדים.

התלמידים ממושמעים והמורות לא נראות מקומיות. המדריך מסביר לנו שהממשלה שמה דגש חזק על החינוך ורכישת השכלה.

סיור הכפרים מסתיים בשיט בתוך סירת מתכת על נהר הקוק לי. נחמד.

היום נוסעים לסאפא בירת הצפון, נסיעה האורכת מס' שעות בדרך הררית ,ירוקה והעיקר מלאה טרסות אורז יפיפיות.

בדרך עוצרים בארמון מלך ההמונג ששוחזר ונצבע לאחרונה, לא משהו.

סאפא,עיירה אלפינית במרומי הר, מלאה בבני שבטים שונים ,כל אחד עם הבגדים הצבעוניים שלו,בני ההמונג השחור לובשים תרבוש שחור ,ההמונג האדום לובשים תרבוש אדום .

שבטים אחרים,צבעים אחרים, סה"כ חגיגת צבעים יפה.

מרכז העיר מלא בבנות השבטים כשהן מנסות למכור לכולם עבודות יד מסוגים שונים.

 אחה"צ יוצאים לטיול בכפר הבלואור שם אנחנו פוגשים את האנשים בעבודות אורז שונות כמו קציר, דיש והפרדת גרגרים ואח"כ הפרדת המוץ והגרגרים, מעניין.

אנחנו מתנסים בעבודות ההפרדה של האורז ע"י מכות בשולחן עץ ואין ספק, זו עבודה קשה,בנות המונג חובטות במקצועיות ואילו אנחנו התעייפנו די מהר.

יש לציין שבני השבטים ממש נמוכי קומה,רזים וקטנים.

הם בערך 1.20 מ' גובה, מכנסיים מס' 12 ילדים שלנו.   

ממשיכים לכפר נוסף ושם מארחים אותנו זוג בני שבטים נמוך קומה במיוחד, האירוח חם ולבבי, הם מנצלים את הביקור כדי להשוויץ בציורים של הילדים שלהם, ממש כשרונות.

גשם שמתחיל לטפטף מחזירים אותנו חזרה לאוטו ומשם בנסיעה מהירה חוזרים לסאפא.

יום מעניין, מקסים.

מחר יוצאים לטרק הגדול, בטוח שיהיה מיוחד.

 29/9/09

היום מתוכנן טיול רגלי במסלול שבטים.

מתחילים בנסיעה עד לראש אחד ההרים ושם פורקים בתחילת המסלול. משלחת של בנות שבטים שמציעות לנו עבודות יד מחכה בסבלנות ובעדינות. בשבילנו זה מוקדם מידי לקניות וחוץ מזה שלא הגיוני שנקנה עכשיו ונשלם וגם נסחב את הרכישות כל היום.

אנחנו כנראה לא שונים מהתיירים שמגיעים כל יום למסלול והבנות באדיבות ובעדינות מציעות ללוות אותנו בדרך למטה. בדרך הן מתחברות איתנו, קולעות לנו זרי פרחים,שרות איתנו שירי ארץ ישראל מספרות לנו סיפורים וחוויות שיש להן עם תיירים אחרים.

הן ממש "קונות" אותנו בנחמדות, מפעם לפעם הן דואגות להזכיר לנו שהן חלקו אותנו בינהן ופונות לכל אחד "Buy Lon me " כלומר, כשתרצה לקנות תעשה זאת ממני.

הדרך יפיפיה, בהתחלה מורד ארוך ומתפתל, עוברים גם נחל סואן ואח"כ מתיחל טיפוס, בקטע תלול במיוחד שולה מבקשת לנוח ואני נעצר לידה, "רמי אתה מרגיש טוב?" פונה אלי אסתי, "לא בטוח" אני עונה ומיד נשכב על הגב בקוצר נשימה. כולם סביבי דואגים ,זה נראה כמו ירידת סוכר בגלל המאמץ המרוכז, לוקח סוכריה ולאחר כחצי שעה ממשיכים בדרך.

מגיעים לכפרי השבטים בעמק, רואים מטחנות קמח אורז המונעות ע"י מים,מונג שחור,מונג אדום, דז'או, פלואור. כשמגיעים לכפר של המלוות שלנו מתחיל טקס המכירות ואנחנו קנינו מכל טוב, הכל זול ומבחינתנו גם חסר ערך אבל זו המצווה היומית והיא הייתה בכיף.

חוזרים למלון ,מקלחת ובערב חוזרים לתחנת ברכבת בלאו קאי לנסיעת לילה להנוי.

הפעם אנחנו מתורגלים ונסיעת הלילה עוברת עלינו בשינה לאחר יום הליכה מעניין ומעייף.

 30/9/09

6:00 בבוקר ,מגיעים להנוי, רכב למלון HONG NGOK ,ארוחת בוקר במלון וב-8:00 מגיע רכב עם מדריך חדש, לקחת אותנו לטיול "בפגודת הבושם".

אחרי כשעתיים נסיעה בין כפרים שונים אנחנו מגיעים לעיירה שנהר עובר דרכה ובה מעגן סירות אדומות.

גשם מתחיל לרדת ואנחנו מצטיידים בשכמיות נגד גשם במחירים מופקעים, בדיעבד מסתבר שמעיל הגשם מדרום אמריקה היה החזק ביותר והעמיד ביותר לאורך היום כולו.

יוצאים בשיט על נהר הבושם ,בכל סירה 3 אנשים ומשיט/ה. ממש קריעת תחת. 45 דק' של שיט נגד כיוון הזרם. מפלס המים בנהר גבוה מאוד ומעיד על גשמים רבים שירדו בהרים בתקופה האחרונה.

להרים כפות עגולות והם נראים כמו דבשות של גמל, אוירה מסתורית וקסומה, עם שקט שבו שומעים רק את קולות פגיעת המשוטים במים או ציפורים בין השיחים שסביב.

אנחנו מתקרבים למעגן, המדריך מספר לנו שבחודש ינואר מגיעים למקום עשרות אלפי מאמינים וממלאים את הנהר והפגודה שנראה בהמשך.

יורדים במזח ועולים רגלית לתחנת עליה לרכבל, החלטנו לעלות ברכבל ולרדת רגלית.

במרומי ההר הירוק הגענו למערת נטיפים ענקית שהוסבה למקדש בודהה,היא מלאה בפסלים,קטורות ואנשים מתפללים.

מתחילים לרדת רגלית והגשם מתגבר. קיימת סכנת החלקה ואנו נזהרים ,יש לנו שעה הליכה ולא יהיה בדרך מי שיעזור לנו אם נפצע.

הדרך עוברת בין העצים כשלאורכה המון דוכנים סגורים וארוזים (עד לימי החגיגות בינואר).

מגיעים לנק' ההתחלה והמדריך מבקש הפסקה כדי לאכול.

אנו מאפשרים לו כמובן ומתפנים לטעום תפוחי אדמה מאודים בצבע סגול ובטעם ערמונים כמו גם מעדנים אחרים, הארטיקים שלהם מתגלים כאכזבה.

המעגן עולים שוב על הסירות והפעם שטים עם הזרם כ-40 דק' נוספות ואנחנו במעגן.

את הערב אנחנו מנצלים לסיור נוסף בחיי הלילה של הנוי, חוזרים למסעדה התאילנדית והמלצריות שמזהות אותנו מהטיפ הגדול, מקבלות אותנו בחיוך רחב ובלבביות.

גם הפעם אנחנו לא מתאכזבים מהארוחה, זול וטעים, סה"כ כ-$5-7  לאדם.

הולכים לישון בצפייה למחר –חוויה חדשה בהא לונג ביי.

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

 חבל, אבל לא מצאתי את הרישומים בהמשך של כל מה שחווינו במפרץ היפה בעולם , בדרום ויאטנם ובקמבודיה הסופר מעניינת, בסיאם ריפ בעייר האבודה אנגקור ואט ובפנום פן .