החלטנו לצאת לפולין באוקטובר 2017 , חופשת חגים ארוכה ומתאימה לטיול לא מחייב. , כך חשבתי רק שלקח לי כ 8 חודשים כדי להגיע למצב שבו אוכל להעלות את רשמי הטיול על הכתב וזה לא קרה לי באף טיול אחר או מדינה אחרת. . פולין היא מדינה מיוחדת שנושאת על גבה מטען יהודי כבד מאוד ואחריות גדולה מאוד כלפי העם היהודי , עם כל מה שקרה על אדמתה ע"י העם הגרמני שהשתמש בפולין כדי ליצר מכונת השמדה של יהודים ואחרים ברמה תעשייתית והן ע"י מעשי העם הפולני שסייע , שיתף פעולה וגם פעל בעצמו ומרצונו כדי להרוג יהודים או להסגיר אותם לגרמנים.

שמענו על פולין היפה , הזולה והמענינת והחלטנו לצאת ל 10 ימים שהם לא טיול שואה או שורשים. החלטנו שניתן בו ייצוג לשואה ע"י ביקור במחנה ההשמדה במיידנק שנמצא בכניסה לעיר לובלין שם אנחנו נוחתים ואת שאר הזמן נקדיש לאטרקציות תיירותיות וביקור באתרים שונים במדינה.

המסלול שנבחר היה : 1 יום בלובלין , 3 ימים בקרקוב והאזור , 3 ימים בוורשה , 3 ימים באגמים המזוריים וחזרה ללובלין..

השכרנו רכבים פרטיים , שכרנו יום הדרכה בקרקוב , שכרנו יום הדרכה בוורשה השאר בהדרכה עצמית שהכנתי.

יום 1

לובלין

נחיתה בלילה בשדה התעופה של סוידניק שליד לובלין והישר למלון נחמד ונקי במרכז העיירה , 5 דקות נסיעה משדה התעופה.

בבקר יצאנו למחנה מיידנק שבפתחה של העיר לובלין. כבר כשנכנסים לתחומי המחנה , מרחוק , רואים את כיפת הבטון של האנדרטה שעל הר האפר. ואי אפשר שלא להצטמרר מהמחשבה שהגבע הזו עשויה מאפרם של אנשים , מיד גם עולה המחשבה : כמה אנשים צריך לשרוף כדי לקבל גבעה כזו ? התשובה עם התובנה , לא פשוטים לעיכול.

לא רחוק מהאנדרטה עומד הקרמטוריום המשופץ , חדרי הגז , ההתפשטות , ניקוי חפצי הערך ושיני הזהב מהגופות ומפעל ההשמדה ותנורי שריפת הגופות . המבנה הזה יורה בך תודעתית פעם שניה והרבה יותר מוחשית. הגדר החשמלית שמסביב למבנה יחד עם הדמיון שמריץ תמונות מסרטי יום השואה מביאים אותך לחשוב על האנשים שהיו פה , קולות הגרמנים המאיצים בהם , בכי הילדים והגדולים והכי גרוע זה הדמיון של קולות הנביחות של הכלבים. זה לא מרפה לרגע ומכניס אותך לסצינה שהתרחשה כאן לפני כ 75 שנה.

בהמשך הדרך נמצאים כל הביתנים בהם התאכסנו עובדי הכפיה וגם הגדר שסגרה עליהם ומגדלי השמירה שלארך כל הדרך. בין המגדלים צריפים של השומרים וגם השער הגדול של מחנה הכלואים.

משמאל לדרך , צריפי צוות המחנה וצריפי מקלחות הגז.

כשאתה מגיע לסוף המסלול אתה מרגיש סחוט רגשית ושואל את עצמך איך זה יכול לקרות סתם כך בפאתי עיירה פולנית , המחנה התחיל כמחנה לעובדי כפיה יהודים שהועסקו במפעלים ומחצבות באיזור שהיו חלק ממכונת המלחמה הנאצית ובשלב שני הוסב למחנה השמדה סיטונאית על פי הדגם שתכננו מהנדסי הרייך השלישי.

איך אפשר שארובה ששורפת יום ולילה אנשים ומוציאה עשן וריח גופות שרופות לאיזור כולו , לא מעוררת אצל השכנים הפולנים זעזוע קל , ספק קל ושאלות על גורלם של כל אנשי הקהילה היהודית בעיר שנעלמו אל תוך המחנה ולא יצאו ממנו.

חוזרים לחנייה שליד גבעת האפר , נכנסים לאט לאוטו ויוצאים לעיר הגדולה כדי לבקר בישיבת חכמי לובלין שתלמידיה היו בין מושמדי המחנה. הישיבה משמשת כיום כמלון יהודי שצמוד אליו בית כנסת הגדול של לובלין. הכניסה לבית הכנסת בתשלום . לאכזבתנו , הוא מוזנח ומאכזב. חשבנו שלפחות יהודים שגובים דמי כניסה אליו גם ישקיעו את הכסף באחזקתו ושימורו.

בהמשך הרחוב ומשמאל רואים את טירת לובלין הלבנה על הגבעה ממול. פונים שמאלה ומצד שמאל שלנו פרוס שוק דל למראה שממוקם על מה שהיה בזמנו הגטו היהודי. חונים בחניה הגדולה שמול הטירה המרשימה ועולים אליה רגלית. מבפנים היא קצת פחות מרשימה ואנחנו יורדים לסיור בעיר העתיקה שבכניסה אליה , בקצה הפנימי של החנייה.

צועדים פנימה ברחוב המרכזי , העיר די סגורה כי זו לא בדיוק עונת התיירות אבל ניכר בה שבעונה היא מאוד ציורית ומלאה בבתי קפה , מסעדות וחנויות לתיירים. במרכז כיכר גדולה ושם אנחנו מחליטים לחזור כי לפנינו עוד כ 4 שעות נסיעה רצופה עד שנגיע ללינת לילה בקרקוב.

יום 2

סיור בקרקוב הפולנית וברובע היהודי

היום אנחנו בקרקוב , סיור עירוני שם אווה המדריכה שמתחיל בכיכר העיר המרכזית ויסתיים איתה ברובע היהודי.

הכיכר המרכזית גדולה ומרשימה והכנסיה הבזיליקה של מריה הקדושה בולטת בנוכחותה . בכנסיה מתרחשות 4 פעמים ביום טקס קריאת החצוצרה שבכל פעם נקטע כמו בסיפור על השומר שהתריע מפני האויב וצלף קטע אותו באמצע התקיעה. פנים הכנסיה מרהיב ומוזהב ומתאר בציורים ופסלים תמונות מחיי ישו.

בצד השני ממול מבנה השוק הבדים ומוזיאון אומנות הפולני , המקורה שחוצה אותה ,

מולנו בית הקפה J. NOWOROLSKI שנחשב למגיש עוגת הקרמשניט הטעים ביותר בעיר (טעמנו וזה כנראה ענין של טעם) .

פה ושם עומדים רוכלים עם עגלות "בייגלע" שמאוד פופולרי גם בישראל .

בכלל , לכל אורך הטיול פגשנו עוגיות ומאפים שנכנסו לפנתיאון עוגיות העבר של ישראל וכנראה יובאו ע"י העליות מפולין.

בקצה הדרומי. Church of St. Adalbert

מצד שני של בנין שוק הבגדים ניצב Town Hall Tower

הולכים דרך הרחוב הראשי Grodzka שיורד עד לטירה המלכותית Wawel

ההדרכה של אווה טובה ומומלצת.

בסיום הסיור בעיר העתיקה של קרקוב שלא חרבה במלחמה , הסיור נמשך כשעתיים ואנחנו עוברים לרובע היהודי Kazimierz .

מתחילים בכיכר היהודים בו רכוז מסעדות ובתי קפה עם שמות יהודיים ובבעלות פולנית כמו קפה ומסעדה אריאל . מועדון ומסעדה חמסה גם הוא לא יהודי בבעלותו. מי שלא גדל על אוכל פולני אלא מזרחי , זה לא עובר לו טוב בגרון וככה לרובנו . מרק נקניק מומלץ הופך למשימת גמר .

משם לכיכר המשלוחים שהונצחה בכיסאות ריקים שפזורים עליה , הפעם מצטרפים אלינו כל נרשמי האתר של אוה ומטיול פרטי זה הופך לפתוח לקהל רחב מאוד.

נכנסים לגטו

מבקרים בבית החרושת של שינדלר והמוזיאון שבתוכו.

חוזרים לכיכר היהודים ומבקרים את הפסל לכבוד השגריר חסיד אומות העולם יאן ? .

בית הכנסת של הרמ"א

נכנסים לבית חב"ד שם גם קיבלנו הסברים ותיאורים על תולדות המקום בזמן המלחמה.

בהמשך סיור ברובע, רק ששמחנו שזה נגמר (הרי החלטנו בלי שואה) .

בערב הלכנו למסעדה שהמליצה אווה. Chłopskie Jadło עם מגשי אוכל ענקיים, הטעם לא מי יודע מה, ואפילו עשו הופעת ריקודים לסינים או קוריאנים שהגיעו גם הם ויצא לנו לצפות בה גם כן.
 לא ממש הייתי ממליץ על המסעדה הזאת , קיטשי ,יקר יחסית ולא ממש טעים ( ענין של טעם) והיחס הזה שרוקדים רק עם ולכבוד קבוצה מסוימת של אורחים נראה קצת מזלזל.

מצטערים היינו רעבים

יום 3

את היום אנחנו פותחים במכרות המלח של וויליצ'קה עיירה שנמצאת דרומית ובסמוך לעיר קרקוב.

כניסה 84 זלוטי לאדם. הסיור במכרה אורך כשעה וחצי והוא נחמד ומאורגן כהלכה. בתוכו פסלי מלח , הדמיות אירועים מחיי הכורים , המון דמויות אצולה ודמויות דתיות ממלח והשיא , כנסיה ענקית חצובה בתוך המבנה

התחנה הבאה הייתה פרובלמטית מבחינתנו, החלטנו בלי שואה, רק שאושוויץ לא רחוקה מקרקוב ומאחר וכבר יומיים אנחנו מוקפים במראות של זכרונות וקולות השואה הרגשנו שלא נוכל לוותר על אושוויץ בירקנאו והחלטנו שניסע לשם ונקצה למחנות שעה אחת, בלי להכנס, כי יש דרך ארוכה לוורשה היום.
הסתבר שהדרך למחנות אושוויץ בירקנאו לא הייתה כל כך קצרה ועברה בתוך דרכים כפריות ובהם זו של הכפר אושבינצים הפולני שעל שמו נקרא המחנה.
 למוזיאון השואה במחנה אושוויץ לא נתנו לנו להכנס !!!!!!!! כי לא הגענו בשעה המוקצית ליחידים. נתנו כניסה רק לקבוצות וגם הן היו מועטות.
הרגשנו זעם על אופן ניהול המקום. איך יכול להיות ששולחים הביתה יהודי שבא עד אושוויץ כדי לחוות את מראות השואה במקום הכי אכזרי, בית החרושת של מות למיליון יהודים, מבלי להכניסו. כמו שלא נתפסה בעיני מהות המקום המקולל כך גם לא נתפסה בעיני התנהגות המנהלים וההתנשאות כשומרי המקום שאני מניח שהוא גם מפרנס אותם.
 הלכנו לבירקנאו ושם כמו במגנט נמשכנו לשער הגדול ולא עצרנו בו, נכנסנו פנימה לרמפה המפורסמת עליה פרקו משלוחים של יהודים וגם נכנסנו לצריפים. המקום נורא ובלתי נתפס, הרגשתי שכח לא ברור מושך אותי להסתובב במקום ולראות עוד. כמובן שבקורנו נמשך יותר משעה שהקצבנו, הרבה יותר.

הבקור במקום הוא חוויה מטלטלת גם למי שלא בן למשפחת ניצולי שואה שעברו במקום.

צריף המחראות

נסיעה של כ-5 שעות נוספות הביאה אותנו מאוחר בלילה לבית הדירות שהשכרנו בפאתי וורשה.

יום 4

בבוקר אנחנו פוגשים את אנדרי המדריך לוורשה.
 עוברים איתו בין האתרים השונים, היום וורשה היהודית

מתחילים בגטו היהודי בבית ברחוב ZLOTA 62 בו ניתן לראות בית שנשמר מהתקופה ההיא .

לא רחוק ממנו שרידי חומת הגיטו היהודי ובנין יהודי שמיועד להריסה כדי להקים עוד גורד שחקים בעיר

במקום בו היה הגשר שבין שני חלקי הגטו שעבר מעל הרחוב הארי יש אנדרטה מודרנית רבת סימבולים

בקור בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק

ממשיכים לקרית המוזיאונים , בהם מוזיאון השואה המודרני והמרשים שהוקם ע"י הממשלה הפולנית

מבקרים , על יד , בקברי מפקד מרד גטו מרדכי אנילביץ ואנשיו ובבונקר ההתנגדות הסופי.

ליד קרית המוזיאונים מבקרים את גיבורי המרד של אצ"י שהושכחו ע"י משכתבי ההיסורי היהודים והבליטו את מרדכי אנילביץ וחבורתו כקבוצת הלוחמים בנאצים בזמן מרד גטו ורשה

מסימים בתחנת המשלוחים שהונצחה באנדרטה במרכז העיר ההומה , לא ממש מכבד את מאות האלפים שנשלחו מפה אל מותם ע"י הנאצים

אנדרי הוא מדריך מקסים, ברור ומסביר מצוין עם ידע רחב מאוד בתחומים שונים הקשורים בשואה, בפולין וביהדות אף שאינו יהודי הוא דובר עברית חלקה, אוהב ישראל ומתפרנס ממנה בהוגנות.
בערב אנחנו הולכים לפי המלצתו לאכול במסעדה טרנדית שמגישים בה אוכל "ישראלי", "שיפודי ברק". המסעדה גדולה ומלאה בסועדים. האוכל הישראלי תפס טוב בוורשה ויש לו הרבה חובבים.
 מבחינתנו זה הייתה נפילה, השירות גרוע, המתנות ארוכות ולא סבירות בין פעולה ופעולה שהמלצרים פעלו מולנו, הטעם פולני והאוכל יותר פולני מישראלי. אפשר לוותר בלי נקיפות מצפון.

יום 5

עוד יום בוורשה הפולנית.
 מתחילים בשער הצפוני של העיר העתיקה, בברביקאן

עוברים דרך הרחובות הציוריים ובכיכר המרכזית.
 משני צידיה ארמונות ומבנים יפים, כולם משוחזרים בהתאם למקור, העיר נחרבה עד היסוד במלחמת העולם השניה.

אנדרטת וגן החייל האלמוני 


פרק LAZIENSKI  ופסלו של שופן , ארמון BELWEDERSKI

בערב יוצאים למסעדה איטלקית ברח' EMILII PLATER 30 בה אתה תופס מקום ואח"כ מזמין מנה בהרכבה עצמית והגשה עצמית.

היום אנחנו חוגגים יום הולדת לענת.

סה"כ מסעדה נחמדה וגם טעימה אבל הקונספט צעיר עבורנו, אנחנו מעדיפים לשבת בשולחן ושיגישו לנו ולא להתרוצץ אחרי האוכל. מומלץ לחובבי הז'נר.

יום 6

יוצאים בבוקר לכיוון האגמים המזוריים שנמצאים צפונה לורשה, לכיוון גדנסק.
 הכל ירוק, כפרי, מיוער וממש מרגיש רק שלי זה הזכיר כל הזמן סיפורי פרטיזנים ויהודים שקופצים מתוך הסבך ואני מדמיין אותם עומדים מולנו בכביש, חלקם חמושים וחלקם מסכנים ומפוחדים. גם כשאתה באיזורים כאילו קשה להחלץ מהזיכרונות השואה, הלך הטיול, בדרך עוצרים בכפר Mikalijkiלגלידה וגם לצהריים.

אחה"צ מגיעים למלון שלנו שבעיירה Maragowo. יושב על שפת אגם Jezioro היפיפה, סירות עוגנות במזח ורוח קרה נושבת בחוץ, אוקטובר בפולין זה לא אוגוסט.

סיור בעיירה מפגיש אותנו עם עיירה מנומנמת שבחורף ישנה ויש להניח שבקיץ מתעוררת משנתה ועובדת למוד תיירות. בנמל עוגנות מספר סירות וגם סירות שבעליהן מציעים לנו שיט באגם המקסים ב 20 שח לאדם , רק שנעלה.

הליכה בטיילת האגם עם מים כחולים אפורים מצד אחד (בגלל השתקפות השמיים ) ומצד שני וילות שגובלות באגם נותנים לנו הרגשה נהדרת שמופרעת רק ע"י רוח קצת קרה שמכרבלת אותנו. אנחנו מוותרים על הליכה לכל אורכה וחוזרים למנעמי המלון.

במלון מחכים לנו בריכה מחוממת , סאונה וג'קוזי ויש ביננו כמה שמנצלים אותם לריענון.

עכשיו אנחנו בחופשה, גם אם לא חופשת קיץ.

יום 7

חצי היום הראשון מוקדש לביקור ב"מאורת הזאב"

זהו מתחם מבוצר ברמות בלתי נתפסות, כאן היה מוצב השליטה של היטלר על "מבצע ברברוסה", כיבוש החזית המזרחית הרוסית.
 פה גם היה ניסיון ההתנגשות בחייו

הכניסה למצודת הזאב מכניסה אותנו למוד "מלחמתי" , בלב היער שוכנת לה עיר בונקרים מטורפת .

עובי הקירות שאפשר לראות באילו שקרסו בהפצצות הוא לפחות 4 מטר. אילו השלמים מתנשאים בתוך היער כמו עיר פירמידות דרום אמריקנית של האינקה או האצטקים.

יש מסלול מובנה לסיור באתר , השביל עובר דרך הצריף המשוחזר בו בוצע ניסיון ההתנקשות בחיי היטלר לקראת סיום המלחמה ובעקבות ההפסדים המתמשכים. הסרט "מבצע וולקירי" מתאר את הסיפור וההתרחשות .

נכנסים לבונקרים ומסיירים סביבם , לכל בונקר יש ייעוד .חלקם חדרי שליטה על הקרבות בחזית הרוסית. וחלקם מגורי קצינים בכירים בצמרת הנאצית .באתר יש (לא ראינו) גם בונקר להגנה על הרכבת האישית של הפירהר . מספר שעות במקום נותנות תחושה של "טוב שנוצח".

לקראת הצהריים אנחנו מתחילים לנוע כשהמטרה להגיע בערב בחזרה ללובלין. הנסיעה רצופה ונמשכת כ 8 שעות עם עצירה משמעותית אחת או שתיים כדי להזרים את הדם , לשחרר שרירים ולמלא את הבטן.

הדרך יפיפיה, ירוקה , מיוערת, כפרית ועושה חשק לעוד רק שדווקא בפסטורליה הזו שוב עולים השדים של תקופת השואה. מכל יער צצים להם לוחמי מחתרת ופרטיזנים שמפרים את השלווה והרוגע.

כנראה שנגזר על פולין שלא להניח ליהודים שמגיעים אליה, אילו שיש להם שורשים שם וגם אילו שלא.

סוף דבר

חזרנו מהטיול ולראשונה קרה לי דבר שלא חוויתי לפני בשום טיול אחר בעולם. ברגע שנחתנו שכחתי הכל , סגרתי בקופסא , לא סיפרתי חוויות לאיש, לא העליתי פוסט בלמטייל ופשוט המשכתי לטיול הבא לאתיופיה .

8 חודשים אחרי , הרגשתי שהגיע הזמן לפתוח , אז מה הפלא שאילו שעברו זאת על בשרם . סגרו את זה למשך 70 שנה וחלקם פתח מעט וחלק אחר לא פתח בכלל.

ההתנהלות האחרונה של ממשלת פולין המכחישה ואף מענישה את מי שיצביע על פולנים כפושעי מלחמת העולם השניה יחד עם עליית הימין הקיצוני האנטישמי רק מחזקים את ההרגשה שלפולין נוסעים רק כדי לזכור . לא כדי לעשות חופשה ולא כדי לעשות קניות .