במלון מחכים לנו דליה עדנה וצביקה שהגיעו אחה"צ מישראל ומצטרפים לחבורה. לאחר הארוחה אנחנו מוזמנים להופעה של ריקודים ושירים מקומיים במועדון AbiSinya . הוזמנו לנו כסאות בקדמת הבמה VIP Seats יין דבש ויין אדום מקומי שיוגשו לכולם , בירה ושתיה קלה חפשית . שאפו .
 הופעת להקת זמרים ורקדנים בשירים וריקודים מסורתיים . הופעה יפה ומעניינת וגם החברה מצטרפים לרוקדים .

כיף של ערב . חוזרים למלון ובדרך מכייסים את יגאל והטלפון שלו נעלם. זה מחזיר אותנו למציאות שצריך להזהר ברחובות אדיס.


 בבקר טסים לאקסום , מצטרפים אלינו שאול ואיילה שהגיעו בלילה מישראל . נוחתים ב 9:00 שם מחכה לנו מנגיסטו שלוקח אותנו לאתר האסטלות הפגניות ולכנסית מרים הקדושה .

אנחנו מבקשים להכנס לכנסיה הגדולה והחדשה שנבנתה עי היילה סלאסי עם אולם ענק אחד לתפילת נשים וגברים במשותף . והשומר נענה לנו ומאפשר את הביקור מסביר וגם מדריך אותנו בתוך הכנסייה , הוא מבקש והכומר מציג בפנינו כתב קודש בן למעלה מ 500 שנים.

אח"כ מוביל אותנו לכנסייה העתיקה סנט מארי מציון עם המנזר בו מאוחסנים על פי האתיופים , ארון הברית ולוחות הברית שהביא משה. בכנסיה זו גר נזיר שהקדיש את חייו למשימה הקדושה ולשמור על לוחות הברית . לוחות אילו מוצאות מקודש הקודשים רק בחג הטימקט שנחגג בראשית ינואר , הוא אינו עוזב את המקום כל חייו. לא כל אחד זוכה בכניסה למקום זה ואנחנו זכינו

ישנים במלון Yarde zema international
 מלון טוב , אכל ושירות טובים

צוקי גלהרטה – אבונא ימאטה
 למחרת יוצאים מוקדם בבקר לכיוון דרום אל תוך רכס הרי Adwa , ליד העיירה עולים לתצפית על האיזור בו הביסו האתיופים את הצבא האיטלקי הכובש. במקום זה הגיעו האיטלקים עם כ 6,000 חיילים והם מצאו מולם כ 80000 חיילים אתיופים מחופרים בהרים שלאחר קרב הביסו אותם עם הרג של כמעט כל הכח האיטלקי. מעניין לראות את החיים באיזור . הנסיעה נמשכת כשעתיים וחצי עד שמגיעים לצוקי גלהרטה . גבוהים ותלולים ועליהם פזורים 35 מנזרים שנוצרו בתקופת רדיפת הנצרות ע"י היהודים והמוסלמים שחברו יחד כנגד הנוצרים בהנהגת המלכה יהודית. לרובם מגיעים בטיפוס קשה כיון שהם נמצאים במקומות קשים להגעה כהגנה לנזירים.


כיון שבקשנו מסלול מעט אתגרי החליט המדריך שראוי ומתאים לנו כקבוצה של בני 60-82 שנעשה את העליה למנזר אבונה ימאטא שהוא הקשה מכולם והדרך אליו מאתגרת , מסוכנת , עוברת בשביל של 40 סמ' עם תהום של 200 מ' ובדרך גם צריך לעבור מצוק לצוק על גבי גזע עץ שתחתיו תהום קטנה של כ 30 מ' וסוף הדרך העליה למנזר והכנסיה על קיר טיפוס בגבה של כ 7 מ' בו נאחזים בגומחות כשהנעליים מושארות בתחתית בגלל קדושת הכנסיה אליה מגיעים בסיום הטיפוס . ממש שיקול דעת נהדר.
 התחלנו לעלות ובדרך נשרו חלק מאנשי הקבוצה בגלל הקושי ורוב הממשיכים נעצרו במעברים המסוכנים במעלה הטיפוס על הצוק . לסוף הגיעו בדם יזע ודמעות 8 מ 20 ובהם בן ה 80


לסיכום , אל תעלו אם אינכם מוכנים להסתכן סכנת חיים ואינכם בשיא הכשר . העליה קשה מסוכנת , מאתגרת ויש בה משום חוסר אחריות רב.
 משך המסלול כ 3 שעות עליה ושעה וחצי לירידה.

בהמשך עלינו לכנסיית המערה עתיקה בת כ 1000 שנים בתוך הישוב והמשכנו ל Mekale . לינה במלון אקסום , מצוין.

סיור הדנקיל

בגלל הכשר הלא מספיק של חלק מחברי הקבוצה הוחלט לוותר על תענוג וחווית העליה על הר הגעש ארטה אלה . העליה הינה באורך של 10-14 קמ' , תלוי את מי שואלים . חלקה האחרון של הדרך הוא עליה של כקמ' על שפוכת לבה קשה וחדה שקשה מאוד ללכת עליה ץ משך הזמן לעליה כ 3-4 שעות , ההליכה מסתימת בהגעה ללוע הר הגעש והסתכלות פנימה בחשיכה מוחלטת כדי לראות את הצורות והצבעים שיוצרת הלבה הרותחת בתוך הלוע . אין ספק שזה מחזה מרהיב ומיוחד . מי שמתקשה בהליכה מוטב שיוותר על יום הטיול הזה. את הלילה ישנים בתנאי קמפינג על שפת הלוע. בבקר חוזרים למחנה הבסיס בהליכה שנמשכת כשעתיים עד שלוש למנוחה וארוחת בקר.


בבקר יוצאים למדבר דנקיל , 6 גיפים שלנו ו 2 עם נילוים . הסוכן המארגן , בחור צעיר אנרגטי , דובר עברית לא רעה והעיקר מקצוען . כל הדרך אפשר לראות את הקימוטים שנוצרו בתקופת מפגש הלוחות בהרים שלצידי הדרך , אפשר לראות גם את הכפרים הדלים שבתיהם עשויים מענפי וגזעי עצים יבשים שלוקטו באיזור.
 אחרי כשעה וחצי של נסיעה מגיעים לכפר שבו מסעדה מרכזית לכל חברות הטיולים. נכנסים לתוך רחבה צפופה ומלאה באוכלים ומשרתים. האכל בסיסי , אורז עם תוספת ולקינוח תות שדה . שתיה קלה במחיר ובירה בתשלום של 25 ביר.


 אחרי כשעה נוספת של נסיעה עם עצירה מול מצוק מקומט הגענו לצומת המכריזה על מתחם של חב' כי'ל ולידה כפר של בני שבט העפאר . מארגנים לנו מיטות שדה ומזרונים ללילה ואנחנו יוצאים לסיור קצר בכפר כדי לראות מקרוב את אורח חייהם מקרוב . מעניין.

הג'יפים מגיעים לסוף הכפר אוספים אותנו וממשיכים לים המלח . חלק מהדרך עובר באיזור חולי וחלקו האחר בין תצורות מלח. הגיפים נעצרים ברחבה וכולנו יורדים בכפכפים וסנדלים לטבול רגליים באגם המלח ולהצטלם כמה שיותר. מחכים כחצי שעה לשקיעה המרהיבה במקום וחוזרים לרחבת הגיפים כדי לבלות במוסיקה , ריקודים ושתית בירה ואלכוהול. עושים שמח וכיף.


חוזרים לכפר בחושך , שם מחכה לנו ארוחת ערב טעימה שהכין השף המקומי. לא שוכחים לעשות קידוש של יום שישי לפני האכל.זה מסוג הקידושים שיזכרו לעד .
 אחרי האכל מתכנסים במקום לאור פנסים ואח'כ כל אחד למיטתו ה'חדשה' . רוח שרבית מכסה אותנו ואיננו נזקקים לשמיכה שקיבלנו , קשה לקרוא לזה שינה אבל זה גם לא נורא . ב 5:00 כבר כולם ערים ומצחצחים שיניים מארגנים חפצים וב 6:00 כשהשמש זורחת יוצאת גם ארוחת הבקר מהמטבח.


 נסיעת הבקר בתוך ים המלח מרהיבה ולאחריה נסיעה של כשעה שבמהלכה אנו פוגשים את שיירות הגמלים העושים דרכם לאיזורי החציבה. מחזה מרהיב אל מול השמש הזורחת.


המשך הנסיעה מביא אותנו למרגלות ה Dalol.
הדלול הוא הר געש לא פעיל שהטיפוס עליו נעשה על גבי לבה שהתמצקה וכשמגיעים למעלה נגלה מראה מרהיב של הלוע ובו איזורי פליטה של גז בפיוניות וסביבן מינרלים צבעוניים. בתוך הלוע איזורים פעילים שפולטים ברזל אדום כתום , גופרית צהובה ירוקה. ועוד אחרים בגוונים שונים והתמצקויות בגבישים וצורות שונות.
עוברים בתוך הלוע מאיזור לאיזור והעיניים אינן שבעות.
 מדהים לראות את הצורות השונות שהתגבשו עקב מינרלים שונים , טמפרטורות יציאה שונות ומיקום כמרחק ממקור הפליטה.אין מראה כזה בשום מקום בעולם !!!!!!!!!!

בתוך הלוע יש איזורים מספר שבהם פעילות אקטיבית של פליטת מינרלים והמדריך מסביר שהמיקומים נודדים מעת לעת בהתאם לעוצמת הלחצים של הגז הנפלט ממעמקי הר הגעש והקליפה בהם הם נתקלים בתוך הלוע .


 משם נוסעים מרחק קצר לקצה הרכס ונכנסים לתוך איזור מצוקי בתצורות סלע יפות ומיוחדות ובין הסלעים זורם נהר חול רטוב בצבע חום אדום .עם שפך רחב לתוך המדבר הלבן .


 נסיעה של כחצי שעה נוספת בתוך מדבר המלח מביאה אותנו למקום בו יש נביעה של אשלגן לתוך בריכת נוזל שמנוני

לא רחוק משם הג'יפים נעצרים במקום בו נוצרה התמוטטות של קליפת המלח עליה אנחנו נוסעים והעובדה הפשוטה שבעצם אנחנו נוסעים במדבר מלח שיושב על ימה מלוחה ענקית וכי 'הקרקע' עליה אנו נוסעים היא בעצם קליפה דקה של כ 20-30 סמ' מלח מוצק ובכל רגע עקב משקל עודף או זעזוע קל של הקרקע אפשר ליפול לתוך ים מלוח אינסופי. תובנה קשה לעיכול אבל המראה וההשתקפות שבחור יפיפיים ומשכיחים מאיתנו את הפחד. זוהי ימת אסל Asal
 הכלואה בתוך שכבת המלח שהתגבשה עקב האידוי הגבוה והמהיר באיזור. הטמפרטורה במדבר דנקיל נעה בין 35 ל 65 מעלות צלסיוס.

בהמשך מגיעים לאיזור כריית המלח שם אנחנו רואים את הגמלים שהגיעו בשיירות הבוקר נמצאים במצב כריעה ובינהם נמצאים הכורים והסתתים של בלוקי המלח.
 תחילה מסמנים איזור ההרמה כמשטח , אח'כ חוצבים לאורך קוי הסימון ולבסוף תוקעים שתי כלונסאות מתחת לקצה המשטח ומפעילים כוח מומנט בקצה עד שהגוש מתנתק. אז מפרקים אותו במכות לחלקים קטנים יותר ומשאירים את המשך העבודה לסתתי הבלוקים

אילו משתמשים בסכין חדה המותקנת על ידית עץ בצורת V ואיתה מכינים בלוק לאריזה . כך יוצרים מספר בלוקים ועוברים למשטח הבא. בינתיים יש מי שאורז את הבלוקים בחבילות על גב גמל . מידי פעם , כשיש מספיק גמלים עמוסים , יוצאת שיירה שתלך 5 ימים עד לנקודת המס של שבט אפאר ואחכ תחל פריקה מהגמלים והעמסה על משאיות שיקחו את המלח למקומות רבים . הגמלים שנפרקו יצאו שוב בשיירות ארוכות עד להגעה לאיזור החציבות כדי להטען שוב.
כמובן שנתנו לעובדים במקום את חבילות הבגדים המשומשים שהבאנו עבורם מישראל והם התקבלו בשמחה רבה מעניין היה לראות אתיופי בן שבט העפאר לובש שרוואל פילים תאילנדי כשהוא מלא שמחה מהמתנה שקבל. .
 סוף טיול במדבר.

משם החלה נסיעה של כ 3 שעות לעיר מקלה למלון אקסום המצוין . הגעה חזרה בשעות הערב המוקדמות . עברו עלינו יומיים יפיפיים במקום קסום.

אנחנו מנצלים את הזמן שיש לנו כדי להתאסף לאחר הארוחה ולשמוע הרצאה מאחת מחברות הקבוצה על מבצע העלאת יהודי אתיופיה בהם היתה מעורבת . ערב מרתק עובר על כוחותנו כשהמעמד המיוחד של האזנה לסיפורים מיד ראשונה כשאנחנו באתיופיה מוסיפים מימד חדש לדברים. יהודי אתיופיה קבלו אצלנו הערכה מחודשת והבנו יותר טוב את מה שעבר עליהם ואת האומץ והנחישות שהביאו אותם לעזוב באישון לילה את בתיהם כדי לנוע בדרכי סודן המאימות והפוגעניות ולהגיע למחנות האיסוף כשמה שמנחה אותם זה להגיע לארץ הקדושה ישראל .

לליבלה עיר הכנסיות
בבקר למחרת ממריאים לעיר הכנסיות החצובות לליבלה , שאונסקו הכריז עליהן כאתרי מורשת תרבות לשימור. הכנסיות עתיקות ויפות .כולן חצובות בבזלת , חלקים בהן משוחזר או מחוזק כדי שלא יתמוטטו בגלל פגעי הזמן .
 המעבר בין הכנסיות הוא בשערים או במעברים חצובים.

מתחילים בכנסית Beta Amanuel שעברה חיזוק ע"י האיטלקים וקורתה ע"י אונסקו כדי לשמרה מפגעי הטבע. ת ממשיכים דרך כנסיית Beta Abba Libanos אחריה כנסית Beta Gabriel Raphael ממתחם כנסיות זה עוברים לכנסיית Beta Maryam וקבר אדם הראשון ועוברים למתחם שלישי בו הכנסיה המפורסמת האחרונה במתחם והיא המפורסמת מכולן , כנסיית סנט ג'ורג' . לכנסיה צורת צלב והיא חצובה בגבעת הגרניט , בפנים חצובים דמיי קברם של אברהם יצחק ויעקב .


 הירידה לכנסיה נעשית דרך מעבר צר החצוב בסלע ויורד ממעלה הגבעה כלפי מטה . בצמוד לכנסיה בקיר הבזלת שמול הכנסיה חצוב קבר עם שלד עצמות חשופות של אחד הנזירים החשובים שביקש להקבר במקום. סוף סיור.

קצת על סביבת המתחם . המוני ילדים ובוגרים מסתובבים במתחם ומנסים את מזלם עם התיירים המגיעים למקום . הנפוץ ביותר הוא מצב בו יגשו אליכם ילדים שיספרו שיש להם קבוצת כדורגל והכדור התפוצץ להם והם רוצים לקנות חדש ולכן הם מתרימים לקנית כדור. הם יראו מסמך מודפס באנגלית שבו מתואר הסיפור יחד עם שמות וחתימות באנגלית עם סכומי התרומה . כמובן שזה עוקץ.

דרך נוספת היא שיצמד אליכם "סטודנט לעברית" שמקדיש עצמו ללימוד השפה והיהדות שהוא מעריץ ומאחר והוא גם רוצה לבקר בירושלים יבקש ממכם לעזור לו במילוי רצונותיו. יהיו גם כאילו שיבקשו ממכם לעזור להם לתמוך במשפחתם.

הפער בין העיירה הנחשלת חסרת הכבישים ובעלת המוני האזרחים שחיים בדלות משוועת לעומת חשיבות המקום ומספר התיירים המבקרים במקום הוא בלתי נתפס. ומעיד על רמת שחיתות שלטונית בעייתית.

בעיירה לליבלה שעל שמו של המלך לליבלה , מסעדה בעלת ארכיטקטורה משוגעת ובעלת 3 מפלסים סיבוביים שיושבת על ראש גבעה וצופה אל נוף יפיפה, בשם ' Ben Abuna' "


אחה"צ אנחנו עולים אליה לתצפית אל עבר השקיעה . ביום שלנו קצת מעונן והשמיים מכוסים בעננים עם פתחי אור בתוכם. מראה יפה ואנחנו מבטיחים לחזור בערב לארוחת ערב במקום.
 אחרי מנוחה קצרה והתארגנות אנחנו יוצאים רגלית ברחובות החשוכים למסעדה . הארוחה בהגשה ולא כפי שעודכנו מראש שהיא תהיה במזנון . הכל איטי ועד שאיסוף ההזמנות מסתיים אנחנו קצרי רוח. הקצב איטי להחריד והמחירים גבוהים יחסית לאתיופיה ללא שום הצדקה , כ 12-15 דולר למנה בינונית ומטה . מומלץ להגיע לשקיעה במקום לשבת אל מול הנוף עם בירה או משקה אחר ולשמור את ארוחת הערב למקום אחר

ישנו במלונות , לא רחוק מהמסעדה , לליבלה לודג' שיושב על קצה הגבעה אל מול נוף מקסים , יש בו ביתנים עם חדרים עיליים ותחתונים וכן מבנה מרכזי בו חדר האכל והמטבח ומעליהם קומות חדרים נוספות . החדרים גדולים ונקיים , מאובזרים . ארוחת הבקר מינימלית .

ובמלון Cliff Edge שקרוב אליו . מלון נקי ומסודר חדרים טובים וארוחת בקר סבירה.

בבקר שלמחרת אנחנו יוצאים לכיוון השדה ומבקרים בדרך בכנסיה עתיקה ואותנטית שיושבת במערה טבעית ומטפטפת מי מעיין שכבה "קדושים" כמובן שרפאו את כל המי ומי מאז שהוקמה .

גונדר לא מחכה לנו
טיסת הצהריים מביאה אותנו לגונדר . שם אנחנו מגלים שאף אחד לא מחכה לנו ויורד גשם חזק. מסתבר שגונדר סגורה בגלל מהומות ומחאת תושבים כנגד הממשלה והוכרזה שביתה כללית למשך 3 ימים . אין חנויות פתוחות , אין כלי רכב על הכביש וכל התושבים ברחובות .
 לאחר המתנה ארוכה מגיע רכב לקחת אותנו למלון . אנחנו נוסעים יחידים ברחובות וכולם מסתכלים עלינו. לאור המצב אנחנו סגורים במלון , מהשגרירות מבקשים שלא נצא החוצה . סוכן מקומי מצליח להקדים לנו טיסה לאדיס ובינתיים נציג השגרירות מגיע אלינו למלון ללוות אותנו בשהיה בגונדר. למחרת בצהריים אנחנו עוזבים את המלון ויוצאים עם רכב הותיאום עם מנהיגי השביתה שלא נפגע .

באותו ערב הגענו לאדיס כדי להעביר בה עוד יום ולאחריו להמריא לארץ .

תם אחד הטיולים היותר מיוחדים שעשינו , אבל זו לא חוכמה , את המשפט הזה אנחנו אומרים אחרי כל טיול .