אחרי יומיים של בטלה וסתם שיטוטים, עולים לארמון לראות את ריקודי הנזירים. זהו אירוע מיוחד במינו, שדומה לו ראיתי רק בסרטים על טיבט. הטקס מתקיים בחצר קטנה מתחת לארמון, שצידה האחד הוא קירות אבן התומכים את המדרון התלול וצידה האחר- קיר עם חלונות שמהם נשקפת העיר, מאה מטר מתחתנו. מסביב לחצר עמודי עץ התומכים גגון צר, והמוני אנשים - לדאקים ותיירים- מצטופפים תחתיו, כמו גם על כל הקירות מסביב. לאורך הקיר הפונה למדרון יושבת התזמורת- נזירים המנגנים בחצוצרות, תופים גדולים ומצלתיים.

הנזירים מתחילים בריקודים, עטויים תלבושות צבעוניות מאוד, על פניהם מסכות, המסמלות הוויות לא אנושיות. הריקודים הם ריקודי מלחמה. המסכות מעלות דימויים סיניים. הריקודים, ביחוד דמויות הקופים, את התרבות ההינדית. אבל יותר מכל יש תחושה כללית שכל הטקס, על פרצופיו מזרי האימה והמאבק בין כוחות עליונים, הוא עתיק יומין, פרה-בודהיסטי. ולמרות שבגדי הרוקדים ישנים ובלויים, ימי זוהרם חלפו מזמן, ולמרות שלא כל הרוקדים נחנו בזריזות ובחן אשר יאפשרו לצופה לראות מעבר לגופני, עדיין הכל מדהים אותי. אני מרימה את עיני ורואה ארמון חרב למחצה, דגלי תפילה מתוחים מעל קירות וערמות אבנים, וצלילים מוזרים של חצוצרות ותופים מהדהדים באזני, זכר לאיזה טקס עתיק יומין שהפך הצגה לתיירים.

אחרי ההופעה אני נשארת לשבת. אין רצון ללכת מהמקום. מבקרים אחדים עולים מכאן אל הארמון, בו מוצגת תערוכת צילומים. אחרים מטפסים אל המנזר שבראש ההר, 60-70 מטר מעלינו. מספר נזירים ותיירים נשארים בחצר, משוטטים ומצלמים. המבט מכאן לכוון העיר הוא מדהים, בשל התלילות של המדרון עליו יושב הארמון.

מעלינו מספר בנאים עסוקים בבניה מחדש של קיר אבן. מעניין לראות איך משקמים קטע שלם, כולל חלונות, בשיטות הבניה המסורתיות. בנאי מבוגר מסביר לצעיר ממנו איך לשלב את קורות העץ (שעליהן ישב, מאוחר יותר, הגג) בתוך בנית הקיר. כשאנו יורדות בשביל הארוך אל העיר ניתן לראות את אותן קורות עץ גם בגגות החדשים יותר, היצוקים בטון.

 לסיום היום הולכים לאכול, לשם שינוי, במסעדה טיבטית. איזו אכזבה. רוב המנות הן כדורי בצק ממשפחת המומו, ממולאים בשר או ירקות, מלווים או טבולים במרק. אוכל לא מגוון ובעיקר כבד, ואני מרגישה אותו בבטן כל הלילה. להבא נצמד לאוכל ההודי, וכשזה נמאס- עוברים למה שכונה בהודו "אוכל סיני". אמנם אין הוא מזכיר בטעמו שום דבר סיני, אבל ההרכב נכון: אורז, אטריות, בשר וירקות שזה תמיד נעים ומרגיע כל בטן מרוגשת מדי.

יעדי הכתבה