מהאנוי ללאו קאי
10.11.03:
התעוררתי לעוד יום שטוף שמש בהנוי. ממקום מושבי בעיר הישנה, בגסט האוס צנוע בסמטת יין טאי, בעומדי על מרפסת חדרי, משקיף על תנועת התושבים המקומיים המתעוררים לעוד יום של עבודה ופעילות, חש אני את תחושת ההתמזגות בעצם מיקומי בקרבתם. בתוך הבתים הדחוסים, בצפיפות הנושקת של המרפסות, אתה יכול לראות את השכן או השכנה בביתם או את המוכרים ברצועת הסמטה הקטנה. הרגשת ההתערות נוצרת מהעובדה של התגוררות בתוך שכונה, בין בתי המקומיים, נושם את האווירה, קונה ממרכולתם, מסתובב בין דוכניהם ומקבל את פנייתם או הצעתם המלווה בחיוך לרכוש דבר מה מזין.
יום חדש של התארגנות קודחת בראשי בעת רדתי במדרגות הגסט האוס, לתשלום עבור יום נוסף לעובדי הגסט האוס ועוד מחצה של יום על כך, שאני מתכוון לעזוב את המקום בשעת ערב מאוחרת בכדי לצאת ברכבת לילה לסאפה. יציאה אל הרחוב הצר, למראה דוכני המזון והממכר השונים המתנהלים בכל פינה לצד תעלות הביוב הצרות הגלויות, העוברות בין הסמטאות. על פי צבע המים, ניתן לראות בתעלות אלה איזה סוג של שטיפה עובר על דייריו של בנין סמוך. לצד הפעילות הערה ו"הסטרילית" הזאת ניתן לאכול דבר מה הנעשה בסביבה השכנה לתעלה ולמרבית הפלא המזון הפשוט הזה הוא גם טרי, גם טעים וגם אכיל ומזין.
מהסמטה, במרחק לא רב, אני חוצה מספר חנויות אל רחוב האנג בו ונכנס לסוכנות אקספלורר להזמנת כרטיס לרכבת לילה ללאו קאי, שכנתה של סאפה, השוכנת ממש על הגבול הסיני. תמורת סכום של 10 או 15 דולר כמדומני, אני מזמין קרון שינה ברכבת הלילה ומבקש לקבל בקרון בן 4 מיטות את המיטה התחתונה. מרגע זה יש בידי את כל היום עד שעת הערב לשוטט כאוות נפשי ולחזור בשעה היעודה לאסוף את הכרטיס, שיגיע לסוכנות במהלך היום ויחכה לי עד הגעתי, לפני צאתי לתחנת הרכבת. זוהי סוכנות, שניסיוני הטוב עמם נטע בי את הביטחון, שאכן דרישותיי הצנועות התבצעו ולא תהיה איזו שהיא בעיה של הרגע האחרון.
לאחר גמר הסידורים הטכניים הקצרים התפנה לי יום שלם לעיר הנוי על צדדיה הפחות תיירותיים אותם הספקתי לספוג בימים קודמים. בצאתי מהרחוב, עדיין צועד בעיר הישנה, התבוננתי בעניין על מסע לוויה טקסי וציורי, שהתארגן ברחוב צר ושוקק חיים. אולי זה יישמע מוזר, אבל ההתבוננות בטקס זה יוצרת עניין רב עבורי ואני לא מש מהמקום שעה ארוכה. באולם קטן בו מתכנסת המשפחה האבלה ואורחיה, לצד הצבעוניות והטקסיות של האירוע, מצטיירת תמונת מצב לתרבות אחרת גם בשעתה הקשה. תזמורת אבל בפתח האולם עם כלי הנגינה וההקשה ובמיטב הלבוש הצבעוני, הגברים במשפחה האבלה, המקורבת למנוח, עטויים בגלימות אבל לבנות, הנשים בבגדי אבל שחורים. המנוח נראה בתמונה, התלויה במרכז האולם וסביבה מעוטרת בזרי פרחים. הגופה נמצאת בתוך ארון קבורה יפה ומרשים מעוצב ומגולף לפי טעמים אישיים. המיקום, באחד הרחובות של העיר הישנה, וכמו שאר המאפיינים של האזור, מייצג את נושא המוות והטקסיות המלווה אותו. ההמולה רבה, משום שממש ליד, בחנות סמוכה, יש הלוויה אחרת ומבקרים רבים.
לאחר שוטטות בעיר ובסמטאות העיר הישנה ושווקיה עצרתי רוכב אופנוע, שהסיעני לפארק ולגן החיות של הנוי. המקום אינו מרשים במיוחד אך נותן רגיעה מסוימת ובריחה לשעה קלה מהעיר והמולתה. המקום השקט, הירוק והמוצל, מאפשר מנוחה קלה, שלאחריה אני מפנה צעדיי לכיוון העיר. לצד מסאז` מרגיע ואכילת אננס ענק עתיר קלוריות, נוצרות אנרגיות חדשות להמשך סיור בשוק AM PHU הממוקם ברחוב HAI BAUI. זהו שוק קטן, מלא בכל טוב ובמצרכים מוזרים למדי לעין מערבית כמו הכלב הצלוי במלואו, מוכן לאכילה, כפי שניתן לראות גם בשווקים אחרים. את הערב סיימתי בתיאטרון הבובות על המים, המפורסם מאוד בויאטנם בכלל ובהנוי בפרט. בסיום ההופעה, יצאתי מייד לדואר, על מנת להתקשר לארץ ולהודיע שבשבוע הקרוב אני מעוניין להיות מנותק מכל תקשורת ולהתמזג עם האוכלוסייה השבטית של סאפא וסביבתה. בצעדים מהירים פניתי לעבר הגסט האוס למקלחת ולאריזת חפציי. נפרדתי מעובדי המקום, שבסך הכל היה מקום סביר, אך השירות היה נתון למצבי הרוח של העובדים מול השכר הזעום שבעל המקום משלם להם. הציוד על גבי ולאחר הליכה קצרה אני פוקד את סוכנות אקספלורר, לוקח את כרטיס הרכבת שלי ושם פעמי אל תחנת הרכבת.
קרון השינה היה נוח עם 4 מיטות בכל חדר בקרון. כרית, סדינים פרוסים וניקיון סביר. רבים היו הזרים בקרון, אך בתא שלי היו דווקא ויאטנמים. אישה אחת עם בנה הקטן, שלהם מלון בסאפה או מעין גסט האוס משפחתי גדול, ושני גברים ויאטנמים, שכנראה באו לבקר במקום. שני סינים, שהיו ברכבת אך לא ידעו כלל אנגלית, יצרו עמי קשר באמצעות מעט המשפטים שאני עוד זוכר בשפה הסינית, כדי להבין שהם נוסעים לקונמינג וכזכור רכבת זאת עוצרת ממש על הגבול הסיני וממנה לקונמינג הממוקמת במרחק לא רב מהגבול. הלילה עבר בשינה נעימה יחסית.
קאט קאט
11.11.03:
עם בוקר מוקדם הרכבת עוצרת בלאו קאי, שנראית לי די נחמדה ואיני מבין מדוע הלונלי פלנט ממליץ לדלג עליה. למרות רצוני להישאר בה, נסחפתי עם העדר ועליתי על רכב עם עוד תרמילאים ומקומיים, שלקח אותנו לסאפה הקרה והערפילית במיוחד בשעת הבוקר המוקדמת, וכל זאת תמורת 20000 דונג ששווים 1.3 דולר. לאחר נסיעה של כשעה, בטיפוס מתמיד של הרכבים על רכסי הרים מרהיבים, עוצרת ההסעה בגסט האוס בשם CAT CAT. מקום לינה זה מוזכר בלונלי פלנט ובעליו עושים מאמצים ניכרים לשכנע את כל היורדים מהמיניבוס לקחת אצלם חדרים. העיירה מלאה במקומות לינה והתחרות קשה, אך יתרונם מושג בעצם עצירת הרכב אצלם וביכולתם להציע מחיר ראשוני ותקווה ללקוח נוח לקבל הצעתם. עבור חדר עם מקלחת, מים חמים ושירותים, חדר די גדול ונוח, דורשים 5 דולר, אך מסכימים מיד להצעתי כשאני אומר 4.
השעה 10 בבוקר, אני כבר יורד אל הכפר הקרוב ששמו כשם הגסט האוס- קאט קאט. הסביבה היפה של האזור ההררי נטוע טרסות אורז ונוף ירוק. האזור עדיין מכוסה ערפל כבד ומזג האוויר די קריר ורטוב. לאחר צעידה נמרצת יש צורך לקלף איזה בגד עליון, אך לאחר מנוחה קלה יש צורך להחזירו, כי הקור מיד מורגש. לאחר 3 ק"מ נראות בנות שבט המונג השחור, עלמות צעירות בבגדיהן המסורתיים. האחת, רק בת 17 עם שני ילדים: בת אחת הנמצאת בבית ואחד קטן מאוד הנישא על גבה במנשא בד. הן לא ששות שאצלמן ללא תמורה כלשהי. הנוף הנשקף, למראה הכפר הנישא ממעל, גורם לי להשיל שוב את הסוודר החם ולתת לגוף את מנת המאמץ המחויבת בטיפוס במעלה הדרך המובילה לכפר. הכפר הקטן למדי מורכב ממספר מצומצם של בתים, הפזורים בשטח ההררי והירוק. מעט מתושביו, שלא יצאו לעבודות השדה או לשוק בסאפא, הינן אותן נשים זקנות או צעירות עם
עולליהן. בנות הכפר מפצירות בי להיכנס לביתן בתקווה שגם יקבלו תשורה כלשהי. רוכבי אופנוע נעים באזור ומנסים לקחת אותי או את הטיילים האחרים המסיירים במקום. תמורת מספר צנוע של דולרים יזכה הטייל לסיור, והרוכב לפרנסה נאה. בין רוכבי האופנועים היה אחד שיודע אנגלית, עמו עוד אנהל שיחות בכל שהותי בסאפה ואיתו גם אצא ליום סיור על האופנוע.
הנוף האזורי יפה מאוד וחבל שהאזור כה ערפילי ודי קר, למרות הסוודר שאני לובש. בינתיים שעת צהרים מתקרבת והשמש כבר מציצה מדי פעם וגם נעשה יותר חם. אני חוזר לסאפה לשוטטות בשוק המקומי ולראות גם שם כלבים צלויים בשלמותם ואת בני השבטים, המונג השחור והדאו: המונג עם בגדים שחורים והדאו עם בגדים צבעוניים ומטפחת אדומה על ראשי הנשים, המכסה קרחת שהן נוהגות לעשות (עד כמה שהבנתי, הנשים הנשואות שביניהן). הם מתנפלים על התייר המצוי במטרה למכור דבר מה המזכה אותם בפרנסה טובה ואפשרות בריחה מעבודה קשה מאוד בכפריהם המרוחקים.
רגליהם שריריות במיוחד ונראה כי גופם נושא במאמץ פיסי תמידי של עבודת השדה או הליכה מרובה מכפריהם לסאפה וחזרה. לרגליהם הרזות מוצמדים כפכפים או סנדלי פלסטיק שחוקים ופשוטים, עמם יעשו עבודתם או יגמעו מרחקים גדולים בצעידתם המייגעת. התרמילאי המצוי והלא מפונק נראה מצויד היטב, כאשר לרגליו מונחות על פי רוב נעליים נוחות וגרביים סופגות ובגדים מכותנה. לעומתו מתמודדים לא מעטים מבני השבטים עם מדיהם וערדליהם בתנאים נחותים, שאולי ימים יבואו ויאפשרו בידם לשפר מעמדם באמצעות התיירים הקונים. ברובם הגדול ימכרו מוצרי בד שונים וארוגים מעשי ידי הנשים בכפרים. גם תכשיטים רקועים או קלועים במיטב המסורת יוצעו למזכרת. אך יהיו גם אותם אחרים שיביאו גם מוצרים למקומיים כמו חומרי צבע לבדים ועצים לבעירה ובישול במטבחי בתים שאינם מתקדמים. כך העברתי לי יום שלם בעיירה הקטנה, מביט סביבי בבחינה, של מה כאן קרה, ויקרה אולי בעוד שנה, כשגדודי תיירים יגרמו לפיתוח כבישים, ובני הכפרים יהפכו להיות קצת יותר ערניים, ממולחים ויהפכו בחלקם גם עירוניים. יומי הראשון, לאחר לילה שלם ברכבת, מתנהל כך בסקירה על כפר קטן ועיירה, שאינה יותר גדולה מכפר ממוצע אף באותה מדינה. יום זה הוא אם כן, לא יום של מעמסה, אך בהחלט קליטה של מידע וחוויה חדשה נעימה.
שבטים באזור סאפה
12.11.03:
בוקר בסאפה עם ארוחת בוקר בשוק ומשם רגלי לכיוון LAO CHAI, משקיף במבט מלמעלה על הנוף הנהדר של טרסות האורז. יורד כמו עוד הרבה תרמילאים וקבוצות מאורגנות אל הכפר, מקום מושבם של בני שבט המונג השחור. אני מביט בתלמידים הלומדים בבקתות קטנות לצד עבודת השדות, וחיי הכפר השלווים של בני השבט המלווים בעבודה קשה, שכרגע אינה בשיאה משום שקציר האורז מאחוריהם.
משם ממשיך לכיוון TA VAN אל בני שבט ה- ZAY המאופיינים במטפחות אדומות, אותן חובשות בנות השבט בעלות המדים הצבעוניים. הכפר כבר קטן יותא ומספר הטיילים גם הוא הצטמצם, אם כי עדיין מדובר על הסביבה הקרובה יחסית לעיירת הבסיס. משם ממשיך ל- GIANG TA CHAI אל מקום מושבם של ה- RED ZAO החובשים מטפחות אדומות על ראשי בנות השבט ובגדים כהים. ברקע נראה המפל העובר בכפר, הבופלו ובני השבט המעבדים את השדות. ממשיך מספר ק"מ לכיוון SEO TRUNG HO ואז חותך לכיוון ההרים לאחד השבטים בסביבה. במסלולי אני יורד הר, חוצה גשר העובר על נהר, ממשיך במעלה הר נוסף, שממול לשביל המלך, וממשיך כך לצעוד לאורכו, כאשר מידי פעם רואה בופלו טובלים בבוץ או כמה בני שבט יורדים לעבודתם או למרכז כפר אחר. לאחר הליכה של כשעה הגעתי למספר קטן של בתי כפר, שבדיעבד התברר כי אלו הם בתי הכפר SUPAN ומרכזו של כפר זה נמצא בהר שמולי, הממוקם על הדרך הראשית.
השמש מתחילה לשקוע והשעה 4 אחר צהרים. במקום זה בו השמש מקדימה שקיעתה, שהוא מקום גבוה וקר, אני חש צורך למהר לחזור לסאפה כי לא היו לי תוכניות לישון בכפרי הסביבה. לכן, אני חוזר לכביש הראשי לאחר הליכה מאומצת של מחצית השעה, רואה את בני השבט הבאים לנפות במכונה את האורז ומשם ממשיך רגלי לכיוון סאפה, כאשר רוכבי אופנוע רבים מציעים את שירותיהם בתשלום מופרז, עד אשר אני עולה עם אחד המתרצה על סכום של דולר וחצי. הרכיבה על האופנוע בשעת החשיכה, כאשר תחושת קור עוטה את גופי, אבק ופיצוצי הסלעים, המבט על המדרון המפחיד, והחשש מהדרך הצרה הרטובה ומלאת המהמורות. מחכה רק לרגע להגיע בשלום. יש לא מעט סיפורים על רוכבי אופנועים שצנחו אל מותם במקום זה, שהוא ממש סכנת נפשות: גם גובה רב, גם הרבה סלעים ואנו כמו כולם בלי קסדות על הראש ומי יכול כלל להעלות בדעתו שקסדה יכולה לעזור אלא רק בנפילות ללא התדרדרות למטה לתהום. השעה 6 בערב. אני בסאפה, ממהר לגסט האוס להכנס למקלחת רותחת, בגדים נקיים וללכת לאכול, לאחר שכל היום לא הגיע מזון לפי מלבד שתיית מיים. השרירים ברגליים כואבים כי יום זה עבר בהליכה של יותר מ-30 ק"מ. הפיצוי הוא ארוחה טובה ובירה קרה שמפילה אותי לשינה עמוקה.
13.11.03:
בבוקר יום זה הגוף עדיין כואב ואני יוצא באופנוע לכפר TA PHIN, שבו עוצר לי הרוכב במחסום ומשם אני הולך רגלי חצי שעה לסיבוב בכפר של בני שבט הזאו. הכפר פופולרי במיוחד לתיירים משום קרבתו ונוחות גישתו מסאפה. הנוף יפה, אך לאחר מה שנראה לעיני בימים קודמים, זה יחסית מאכזב את מי שמפתח ציפיות. הכפר הזה נראה גדול יותר מאלה שראיתי בימים קודמים, ובנות השבט מנסות להזמין את התייר לביתן כדי שיוכלו במקביל לשכנעו להוציא קנייה של מזכרת מידם. לאחר שוטטות ברחבי הכפר אני חוזר לכיוון הכביש הראשי, לאחר שלא מצליח לעצור אף רוכב אופנוע שיקח אותי, ורק בכביש הראשי מוצא מישהו שעמו אני ממשיך לסאפה. בהגיעי לסאפה אני עובר את השוק ומשם עולה על הר HAM RONG הנחשב לאטרקציה תיירותית של סאפה, ממנו נשקף נוף מרהיב של סאפה וסביבתה ויער האבן הקיים בתוכו. מהמקום ניתן להשקיף מקרוב על הר פנסיפן, ההר הגדול ביותר בויאטנם. משטח ההר עטור באתרים שונים המציירים בפינות שונות על ההר את הדמות הנופית של הסביבה או מרכיביה האנושיים בדמות דוגמאות של בתי השבטים ואנשיהם. יש ניסיון ליצור גנים יפים בתוך כל המרכיב הזה ולכן ניתן לבלות זמן רב בהר וליהנות מכל רגע.
העליה להר והשוטטות בו כבר הייתה קשה לשרירים העייפים מהיומיים האחרונים, ולכן לאחר ירידתי מההר בחרתי לשוטט מעט בין השוק למוכרי הבטאטות והתירס המחממים מרכולתם על גחלים. הסועדים יושבים בחצי עיגול בשרפרפים קטנים וטועמים מן המוצרים הדלים באיכותם של ביצים ועוד סוגי תפוחי אדמה מוזרים אחרים, המחוממים על הגחלים ונמכרים במחירים מצחיקים של 2000 דונג לזרים ולמקומיים כנראה רק בחצי המחיר.לצדם מצויים מוכרי קנה הסוכר ותולעי המשי. לאחר קניית מעט פירות בשוק התפניתי למקלחת מרגיעה ולמסז` רגליים, שמשחרר את כל הגוף הכואב מהיומיים האחרונים.
טיול אופנוע בכפרים
14.11.03:
שכירת אופנוע עם רוכב תמורת 40000 דונג לשעתיים. צילום רום הר הפנסיפן ממקום הבסיס של המטפסים, שבו הטרק הוא ליומיים (מה שנקרא הטרק הקצר). לאחר מכן ממשיך עוד כמה ק"מ לראות את אחד ממעברי ההרים היפים ביותר בויאטנם, הנקרא TRAM TON PASS, שהוא מעבר ההרים הגבוה ביותר בויאטנם המוביל מסאפה ל-LAI CHAU. לאחר מכן חזרה למפל הכסף THAC BAC. היום נגמר בשעה מוקדמת למדי, שאת שאריתו אני מבלה בסאפה בשוק וסתם משוטט בכל העיירה.
15.11.03:
לקחתי ב- 100,000 דונג (6.5 דולר) אופנוע עם רוכב דובר אנגלית ליום שלם, שיקחני מסאפה לכפרי הסביבה אבל יותר לעומק הכפרים הרחוקים. עצירה ב- SUPAN והמשך ל- BAN HO, אליו יורדים לעמק מוקף גבעות, הרים ירוקים ונהר העובר בתוכו. במקום מרהיב ביופיו יושבים בני ה- TAY הרוחצים וכובסים בנהר, חיים בבתי הבמבוק הדו-קומתיים האופייניים לבני שבט זה. אני יושב עם בני השבט בביתם המסורתי ובאמצעות רוכב האופנוע שלי שואל שאלות על צורת החיים שלהם ועל דרך טיפולם בתרמילאים, שלעתים לנים אצלם.
משם בדרך חתחתים נוראית לכפר Nam Sai, שם רוכב האופנוע מכיר משפחה המתגוררת במקום ואנו נכנסים לביתם, יושבים במטבח העלוב בו מכינים תבשילים באמצעות חימום בעצים. ליד סיר הבישול נמצא גם סיר ענק המשמש להכנת תבשילי תערובת לחזירים. מאכסנים אצלם את האופנוע ויוצאים רגלי לכיוון שבט בני ה- XA PO החיים בכפר קטן ועלוב ובעוני נוראי, אך אינם רוצים לעזוב את המקום למרות הפצרות הממשלה לתת להם תנאי מחיה משופרים. תמורת סכום כסף קטן הם מאפשרים לי להיכנס לאחד הבתים. הבית על כלונסאות, מעין סוכה דלה ועלובה, בתוכה יושבת משפחה עניה שתמורת סכום צנוע מתירה לי לצלמה. בחזרה ליד הנהר בנות שבט ה- TAY תופסות דגים קטנים עם סלי במבוק בנהר. את האופנוע לקחנו מבית הכפר ב- NAM SAI ונוסעים לכיוון THANH PHU, ושיירה של כעשר בנות ה- TAY נגלות לעיננו חוזרות ממסיבת חתונה.
16.11.03:
בקור בשוק של BACHA. הסיור מתחיל מהגסט האוס בסאפה תמורת 10 דולר, ומותיר גם זמן שמאפשר ללכת לכפרים הסמוכים כמו בנפו או סתם לשבת בבתי קפה ולצפות בתנועה בשוק. השוק ססגוני ועמוס לעייפה במקומיים ותיירים. ניתן לקנות בו מגוון רב של מוצרים כפריים, החל מפירות וירקות, מוצרי מזון שונים, טבק עם דוגמיות לעישון ועד בהמות עבודה וסוסים. לאחר מכן עוצרים במרחק נסיעה של כחמש דקות שוב בעיירה, בכדי לראות את ארמון המלך של שבט ה- TAY, שהוקם ב-1921 וניחן בסגנון בניה צרפתי-סיני. חומר הגלם הגיע לשטח בהליקופטר צרפתי מהנוי, משום שלא היו דרכי מעבר יבשתיים למקום זה.
מכאן ממשיכים ל- LAO CHI לגבול הסיני ולאחר התרשמות קצרה מגיעים לרכבת, שם רוב המטיילים יורדים לקחת את רכבת הלילה להנוי. אני ממשיך עם הרכב חזרה לסאפה משום שהעדפתי לקחת את רכבת היום וכך לראות את הנוף הכפרי. בשעת ערב אני מגיע אם כן לסאפה לפרידה מהעיירה, וכאן ראוי להזכיר מקום צנוע בשוק של סאפה בשעות הערב, שבו במשך כמה ערבים אכלתי: מדובר במעיין שיפודיה קטנה, שמוקמה ברחוב העולה מהכנסייה לכיוון הר רונג. במקום יש באופן קבוע כ-4 שיפודיות והמועדפת עלי הייתה ממוקמת כ- 100 מטר למעלה, שם מצאתי אוכל טעים וזול. אכלתי שם צ`או, שזה אורז במים, חם וטעים ומתאים במיוחד ללילות הקרים של סאפה. זהו סוג של מאכל אותו הסינים (וגם הויאטנמים באזור) אוכלים באופן קבוע. תוכלו למצוא שם גם שיפודים טעימים וטריים ובנוסף גם איזה משהו בצקי המחומם על גחלים, אם כי זה יותר קשה לעיכול. יש למוכר שילוט המכריז על מרכולתו, למשל כתוב על ה- CHAO שזה האורז שהוזכר וכן ה- TRUNG YIT שזה רגלי תרנגולות.
17.11.03:
עם בוקר אני נפרד מסאפה ומגיע לתחנת הרכבת ב-LAO CHAI. מכיוון שיש לי קצת זמן אני משוטט בעיירה שלא הומלצה על ידי הלונלי פלנט להישאר בה, ובדיעבד אני די מצטער שקיבלתי את המלצתם. אני מנצל את הזמן המועט לשוטט בשוק הויאטנמי-סיני המשותף והיפה במקום, ונוכח לדעת מהמקומיים שיש בעיירה, ממש סמוך לגבול הסיני, קזינו מפואר שאותו לא זכיתי לפקוד. את שאר היום משעה 10.20 עד 20.00 ביליתי ברכבת עד ההגעה להנוי לאורך הכפרים והנהר האדום. כך אני נפרד מויאטנם בתקווה לשוב אליה לסיבוב נוסף בעתיד.
