הקדמה
למה ויטנאם? כשחשבנו על טיול מעניין ומאתגר עלו וירדו הרבה מקומות, ולאט לאט הסתננו סיפורים מסקרנים ומרתקים על מקום שהטייל הישראלי לא מרבה לפקוד. ויאטנם! מהר מאוד מצאנו את עצמנו שקועים בתוך תכנון והתלבטות כיצד לעשות את הטיול. לבסוף החלטנו להיות עצמאיים וחופשיים בשטח. יצאנו ללא הזמנת מקומות וללא התחייבויות... לא התאכזבנו!
ב- 26.05.05 יצאנו לדרך ועברנו באוזבקיסטאן. את הויזה ארגנו בעזרת חברה ויאטנמית, והיא חיכתה לנו בשדה התעופה בהנוי ובהליך פשוט חסכנו כ-100 דולר. הנוי היא סיר לחץ רותח ומבעבע, הרחובות עמוסים באוכלים על המדרכות והכבישים עמוסים ברוכבי וספות מוטרפים ו"צפרנים" בינלאומיים. הכאוס בהתגלמותו! החום והלחות מטשטשים וקשים מנשוא לתייר המערבי, אולם כעבור מספר ימים מתרגלים גם לזה. את הארוחה הראשונה אכלנו במסעדה נחמדה ובסיומה, קרוב לחצות, נכנסנו לאחד ממשרדי הנסיעות והזמנו טיול להלונג ביי.
למחרת, בעודנו משוטטים בעיר, דגו אותנו שני רוכבי קטנוע כשאחד מהם דובר אנגלית רהוטה, ובתמורה ל-10 דולר בילו איתנו במשך כל היום לאורכה ולרוחבה של העיר המהבילה הזאת, כשגולת הכותרת היתה המוזיאון האתנולוגי (קטן, פשוט ומעניין). לעת ערב נכנסנו לאחת מהצעות הנפל והשטות המומלצת על ידי כולם- תיאטרון הבובות על המים (מומלץ לוותר). את היום קינחנו במסעדה נפלאה, שממוקמת בוילה בסגנון צרפתי ונחשבת לאחת המסעדות המומלצות והיקרות (120 ¤ לזוג, ארוחת בת 8 מנות).
הלונג ביי
את השייט על הלונג עשינו בספינה, בלוויית קבוצת נוסעים מארצות שונות. הנוף שמלווה אותנו יפה ומיוחד, כשמדי פעם מתנשאים איי סלע מתוך המים- שווה ערך לאי בו צולם הסרט ג`יימס בונד בתאילנד. ביום הראשון עצרנו וירדנו לראות מערת נטיפים גדולה ומעניינת, שלמרבה הצער אינה נשמרת ולכן מאבדת לאט לאט את עצמה. בהמשך פגשנו בדיירי הרפסודות, שמגדלים דגים ופירות ים וחיים בפרישות מכל ציוויליזציה ומבלים את חייהם "בבתים" על המים. את הלילה העברנו על סיפון הספינה בחברת מספר תיירים צעירים- היה נחמד. למחרת החלה להשתולל סופה זוטא- השמיים התקדרו, רוחות טלטלו את האוניה וגשם זלעפות החל לרדת והבריח אותנו לתוך בטן האוניה. האוניה התקשתה להתקרב לרציף שעות ארוכות.
לעת ערב הגענו להנוי, נכנסנו לחברת Handspan Adventure והזמנו את טיולנו לצפון. את היום קינחנו במסעדה הטובה ביותר בהנוי בשם Emperor. במילה אחת- מדהים! ואולם, לא כולם היו שותפים להתרוממות הרוח שלנו, בעיקר לא בעלי המלון בו שכנו, כי למחרת בבוקר נענשנו ולא קיבלנו ארוחת בוקר ב- Light Star Hotel. הם כעסו מאוד שלא הזמנו דרכם את הסיורים והטיולים. המלצתנו: נא להעניש חזרה! יש מלונות אחרים למכביר.
היום התחלנו את ההרפתקה הגדולה, ג`יפ רוסי עם נהג לוחם צפון- ויטנאמי חיכו לנו ויצאנו לדרכנו לצפון. בחרנו לעצמנו את המסלול על שרשרת ההרים המערבית ובמשך שלושה ימים מופלאים, כשאין תייר מלבדנו בשטח, נפגשנו עם אנשי השבטים החיים במקום שכוח אל זה. קשה לתאר את החוויה הראשונית של מפגש עם אנשים חביבים ונדיבים, שהחיים כה יפים אך קשים להם. תוך דקות נפתחת שיחה. מחליפים חוויות ונסיון חיים, מוזמנים לשתיה של משקה חריף להנאת כל הסובבים, ותמיד נפרדים עם חיוכים. האוכל טעים וגם מקומות הלינה החדשים יחסית נעימים. שווה!
סאפה
ביום הרביעי הגענו לסאפה, העיר הצפונית. נכנסנו למשרדי החברה, ושם חיכה לנו בחור נחמד וצנום, הציג את עצמו בשם נאם והודיע לנו שאנו תלויים בו בשלושת הימים הבאים. מרגע זה התחיל המסע לתוך ההרים. מצוידים בנעלי הליכה ותרמילים, בחום של 40 מעלות, מטיילים בינות טרסות של שדות אורז מוצפים במים, מוקפים בשרשרת הרים מרהיבה, עולים ויורדים ולעתים מתבוססים בבוץ. הנוף המיוחד של צפון ויאטנם מלווה אותנו ומפגיש אותנו עם אנשים ובעלי חיים שעובדים קשה למחייתם. מדי פעם אנחנו פוגשים ילדות, שכולן יפהפיות ומנסות למכור לנו את מרכולתן: צמידים, בדים, בגדים בשלל צבעים המאפיינים את תרבותם ומיקומם. מה שמאפיין ומבדיל בין שבט לשבט במקומות אלו, הוא הבגד וצבעיו, השביס או הכובע, עבודות הרקמה, התכשיטים ואפילו התסרוקת או הקרחת של הנשים והאופן שבו הן מסרקות את שערן.
נאם התגלה כמדריך נהדר וסקרן. מצד אחד סיפר לנו על ויטנאם, על ביתו ועל החיים שלו ושל בני משפחתו. מנגד בלע בסקרנות כל מילה שיצאה מפינו ורשם לעצמו רשימות בתחילה על פיסת נייר, בהמשך על דף ולבסוף במחברת מסודרת. את היום סיימנו לאחר הליכה של כ-14 ק"מ, באחד מ"בתי הכפר", מקום עם נוף מדהים, עם ילדים נחמדים שלא עזבו אותנו לרגע ועם ארוחה טעימה שהוכנה על ידי נאם וגבירת הבית. במשך הלילה נפתחו ארובות השמיים וגשמים עזים ירדו ללא הפוגה, מה שהוציא את חתול הבית משלוותו. למחרת המשיך הגשם לרדת, הדרכים מלאו בוץ ואפיק הנהר שבו הלכנו יום קודם עלה לגובה של 5מטרים. נאלצנו לשנות את מסלול ההליכה. מזלנו שיצאנו לדרך מצוידים במעילי גשם וב...סנדלים. כן, נעלי ההליכה הסגורות לא היו אופציה כלל, אחרת היינו מתבוססים בבוץ.
המסע היום היה חווייתי. תוך הליכה בשבילים הבוציים וחציית פלגי מים שוצפים עברנו במקומות היישוב של המו והזאיד ועוד כמה. רצינו לבקר בבתיהם אולם כולם היו בשדות בזריעה ובתיהם היו סגורים. בשעות הצהריים הגענו למפל מים מדהים. לבית למרגלות המפל חזרנו ללינת לילה. לאחר רחצה במפל יחד עם הבופלו השכן, וכשכל ילדי האזור מציצים לנו תוך כדי צחקוקים, התיישבנו בקדמת הבית לנוח ולצפות בנוף המדהים שנפרס לעיננו. לפתע הופיעה ילדה צנומה לבושה שחורים, ענודה בחגורה רקומה, שערה השחור פרוע ומוטל על כתפיה, פניה היפות מחייכות ושמה מו. זו היתה אהבה ממבט ראשון. היא התיישבה לידנו והחלה לפטפט באנגלית שוטפת, מדברת, שואלת ומספרת על עצמה, על חייה, על בית-הספר שרק השנה החלה ללמוד בו, והיא בת 11. בהמשך לימדנו אותה תרגילי חשבון וכתיבת אותיות באנגלית, והיא לימדה אותנו כיצד להסתדר בויאטנמית עם המקומיים. נפרדנו ממנה בשעת ערב מאוחרת. למחרת בשעה 6.00, כשירדנו מחדרנו, הופתענו לגלות כי היא מחכה לנו, לשיעור נוסף שבסופו נתנה לי מתנה- צמיד ארוג יפהפה. הזריזות המחשבתית יחד עם קליטה נהדרת ואישיות משובבת הקסימו אותנו וגרמו לנו להקשר אליה.
בהמשך היום חזרנו לסאפה, שם קנינו לילדה המפתיעה את משאת נפשה- חולצה ויטנאמית כחולה באריזה שנאם הכין לה בחנות משפחתו, ודמעות ההתרגשות שעמדו בעיניו באומרו כי אין לילדה הזאת שום סיכוי בעולם לקבל מתנה כזאת, היו סיום מדהים לחוויה מרתקת ומרגשת בצפונה של ויטנאם, שלא רבים נחשפים אליה- והיתה עבורנו נקודת השיא של הטיול. אנחנו ממליצים מאוד להיות באזור זה ולא להסתפק בגיחה לסאפה וחזרה להנוי. כמו כן אנחנו ממליצים בחום על מדריך נפלא ומוכשר עם הרבה ידע, דובר אנגלית מצוינת, נעים הליכות ובשלן בחסד. שמו כאמור נאם (nguyen van nam), וכתובת האימייל שלו נמצאת כאן. פקס: 8420872559, סלולרי: 0912032908. התחברות אליו יכולה לחסוך מאות דולרים. משם חזרנו ברכבת הלילה להנוי, ואז המשכנו ל- Hoe, עיר ויטנאמית טיפוסית. הייחוד שבה הם קברי הקיסרים, מונומנטים יפהפיים ומוזנחים, והעיר הסגולה- הסגורה והאסורה, שהיתה מקום משכנה של המלוכה, אוצרות תרבות שנמוגים מחמת ההזנחה. חבל. ב-Hoe קיבלנו את המסאג` הויאטנמי הטוב ביותר- מסג` לגיבורים, שווה לנסות!
הויאן
משם נסענו ל-Hoi-an, עיר קייט ויאטנמית עם חוף ים נהדר. עברנו מלא חוויות, מפגש עם הנשים העובדות לפרנסתן בכל דרך אפשרית, החל ממכירת תכשיטים, מתנות, פרות, בגדים ועד עיסוי רגליים, מריטת שיער לנשים, פדיקור מניקור וכל זאת בלווית צחקוקים, מילות שכנוע באנגלית עילגת ומקסימה. מצאנו את עצמנו מטופלים על ידי חמש נשים שלקחו עלינו חסות, ותוך כדי משתפות אותנו ברסיסים מחייהן על הבעלים, הילדים, הפרנסה, הקשיים והעייפות. נפרדנו מהן בהבטחה לחזור למחרת, הבטחה שלצערנו לא הצלחנו לקיים. חוויה נוספת שעברנו בעיר קרתה כשצדה אותנו בחורה צעירה וחמודה, שהובילה אותנו אל השוק, ושם במעמקיו הגענו אל מתפרה ענקית שמתמחה בתפירת בגדים אקספרס לפי בקשתך. רבותי- ראו הוזהרתם. מה שתקבלו בסופו של דבר אינו דומה אפילו במעט למה שבחרתם מתוך הז`ורנל.
המשכנו לטייל. נסענו ל-My Son, מקום מורשתם של בני ה- Schamps, חברה מטריאכלית שסגדה לנשים. ביקרנו באתר ארכיאולוגי שמשמר את מקדשי ה- schamps, ומוכרז כנכס על ידי אונסקו. המקום הופגז על ידי כוחות צבא ארצות הברית בזמן המלחמה, מכיוון שחיילי הוייטקונג הסתתרו שם. משם טסנו להוצ`ימין סיטי- סייגון, עיר מערבית גדולה עם שדרות רחבות שונה מהצפון ומהמרכז, ניכרת מאוד השפעת השלטון הצרפתי והאמריקאי. בתי מלון מפוארים, מסעדות, בתי קפה, דיסקוטקים, חנויות מערביות במחירים מערביים. חובה בעיר להיות בארמון שנותר כמו שנעזב על ידי האמריקאים. מקום מיוחד נוסף הינו המוזיאון לפשעי מלחמה- חובה. סייגון היתה לנו בסיס לגיחות שביצענו לעירם של הקאודיסטים, שם ביקרנו בפגודה הססגונית שלהם והיינו עדים לטקס התפילה בשעת הצהריים. הקאודיזם לידיעה הינה דת שמשלבת בתוכה את הבודהיזם, טאואיזם, נצרות, בוריזם והינדואיזם.
משם נסענו לתעלות קוצ`י, אותן תעלות שבהם הסתתרו לוחמי הגרילה המקומיים במלחמתם נגד הצפוניים והאמריקאים. מזג האוויר היה מתיש, חם ולח. הלכנו בתוך יער טרופי שבתוכו נכרו התעלות, שלאדם מערבי קשה מאוד להיכנס אליהן (והן הורחבו לטובת התיירים). המדריך היה בעל חוש הומור ויכולת לספר על האירועים בנימה קלילה.יומיים מאוחר יותר יצאנו עם קבוצת מטיילים אל דלתת המקונג. הנהר הרחב, שמשני צדיו כפרי מקומיים שבתיהם תלויים מעל המים על גבי כלונסאות, בתי במבוק פשוטים. שטנו לאורכו של הנהר כשמדי פעם אנחנו יורדים לאחת מגדותיו, לביקור בבתי המקומיים וצפייה בתעשיה הזעירה שהקימו (החל מייצור ממתקים, ייצור אטריות, תעשיית עץ- מתנות, ריהוט ועד לקדרות).
את הלילה עברנו במלון צנוע באחת הערים שעברנו בהן. למחרת המשכנו לשוט על המקונג ובשעות אחר הצהריים חזרנו לסייגון. כאן הסתיים המסע שלנו בויאטנם, משם הפלגנו לתאילנד. לסיכום ניתן לומר ממקום של אחד שראה הרבה עולם יחסית, שויטנאם היא מקום שכיף להיות בו. מדינה קומוניסטית עם הכלכלה הקפיטלסטית הפתוחה בעולם, אפשרויות בילוי למכביר, אוכל טעים והעיקר- האנשים והאנושיות שלהם. סעו ותהנו.
