מצ`נגדו לקנדינג
אוטובוס ה-Sleeper המיועד לנסיעות ארוכות מכיל 25-30 מיטות. לנסיעה הזו הצטרפו אלי טים מארה"ב ומרקו וסבינה משוויץ. בחוץ חלפנו על פני שדות אורז, כפרים קטנים ואיכרים סינים שמייבשים צ`ילי ותירס על האספלט החם. הנסיעה הארוכה והמעייפת שארכה שלושים שעות במקום עשר השעות המתוכננות, סוף סוף הגיעה לסיומה. שמחתי לרדת מהאוטובוס בקנדינג Kanding. לאחר שהנחתי את התרמיל במלון סמוך, ליוויתי את שלושת התרמילאים שפגשתי באוטובוס לאורך הרחוב הראשי. טים, מרקו וסבינה המשיכו מערבה לליטנג Litang בכוונה לפגוש מיעוטים טיבטים, בעוד אני תכננתי להמשיך לכפר מושי Moxi שנח למרגלות פארק הקרחונים Hailougou במערב סצ`ואן.
"עכשיו אני סוף סוף באמת לבד" חשבתי לעצמי מביט במשאית מתרחקת עם שלושת הטרמפיסטים מנופפים לשלום. מאז שירון שותפי לטיול עזב אותי לטובת חודשיים לימודים, לא הייתי ממש לבד והייתי מוקף כל הזמן בתרמילאים וחברים. לפני שהספקתי להרהר בעניין שמעתי כחמישה קולות שונים צועקים "Hello". הסתכלתי למטה וראיתי כשישה ילדים בני 7-10 מחזיקים בידי וצועקים את המילה היחידה באנגלית שהם יודעים. הסברתי להם שאני ממהר וצריך ללכת אך הם הוציאו ספר ללימוד אנגלית וביקשו שאקרא להם ממנו. התיישבתי והקראתי כמה עמודים ולאחר שהשווינו מידות נעליים וצילמתי כמה תמונות הם נפרדו בהתרגשות בלחיצות ידיים, כשכל אחד מהם מקפיד ללחוץ את ידי לפחות שלוש פעמים.
ביקור בכפר מושי: למחרת בבוקר אחרי אוטובוס, טרמפ ופחות 30 יואן בארנק הגעתי לכפר מושי Moxi שממנו תכננתי לטפס לתצפית על הקרחונים. לאחר רכישת כרטיס לפארק התיישבתי לארוחת צהרים לפני הטיפוס. הצבעתי לבעלים על מנת אטריות קרה, שבשולחן סמוך אכלו ונראתה טוב. המנה, שכמעט ושיתקה לי את הלשון מרוב La jiao (חריף) הייתה, כרגיל, טעימה להפליא. לאורך כל החודש האחרון גיליתי כי טיול בסין מהווה חוויה גסטרונומית מופלאה ובכל מסעדה, פינת רחוב או דוכן שתעצור האוכל יהיה טעים, זמין וזול מאוד (ארוחה בסין כולל שתייה תעלה בין 10 ל- 20 יואן לאדם).
פארק הקרחונים היילואוגואו
בפארק הקרחונים ישנם שלושה מחנות בגבהים שונים. מחנה 3, הגבוה מכולם בגובה 2,940 מטר, נמצא קרוב לנקודת התצפית על הקרחונים עצמם ובו תכננתי ללון את הלילה. הדרך לפסגה היא האטרקציה המרכזית ב-Hailougou. לכל אורך העלייה אתה מוקף יער טרופי ופראי, כשממולך נופים עוצרי נשימה של פסגות הרים מושלגות, כמו עיניים נפוחות זולגות דמעות של מפלים שנופלים מגבהים שונים לנהר שוצף וגועש בעמק הצר. איפשהו בין מחנה 2 למחנה 3, פלטתי צעקת התפעלות אינסטנקטיבית, למרות שאף אחד לא היה שם כדי לשמוע אותה. מולי נתגלה קצה הקרחון הראשי, גוש לבן כמו כותנה, מונח בין הירוק של היערות וכחול השמיים.
הטיפוס והפארק עצמו מרגשים, מעניינים ומיוחדים בהרבה מהר Emmie, בו ביקרתי בשבוע הקודם. המקום מבודד למדי ולכן כמעט נטול תיירים ואינך צריך להילחם עם בעלי דוכנים סינים שמנסים לדחוף לך סחורה כל 200 מטרים. אין ספק שהטיפוס (בין 8-7 שעות) לשמורה קל בהרבה מהמדרגות של Emmie, אבל זה רק בונוס.
לקראת החשכה, הבחנתי בבקתה הראשונה של מחנה 3. עשיתי את דרכי לעברה ומלון מפואר הופיע משמאלי. מכיוון שלא ראיתי אופציות לינה אחרות, ניגשתי אליו אך כשראיתי את הלובי הבנתי שלא אבלה שם את הלילה. "המחיר לאחד הוא 550 יואן, אדוני" בישר לי פקיד הקבלה. הסברתי בנימוס שזה לא מתקרב לתקציב שלי ועזבתי במהרה. המשכתי לטפס במעלה ההר, "לא יכול להיות שזה המקום היחיד", חשבתי לעצמי. ואכן, לאחר כ-300 מטר נוספים הגעתי לבקתה צנועה. שאלתי את הבחורה אם ניתן לישון בבקתה, אך היא רק צחקקה והתייעצה עם בחורה נוספת, בעוד אני נח על מדרגות העץ, מחכה לפסק הדין. אחרי 15 דקות של התייעצות הן הסכימו לקבל אותי והראו לי חדר עם מיטה אחת שבהחלט הלם את תקציבי התרמילאי.
החבורה ששכנה במבנה העץ היתה מורכבת משלושה גברים ונשים שבישלו עבורנו ארוחת ערב טעימה. בסיומה של ארוחת הערב אחד הבחורים צייר בעזרת האצבע על השולחן והזמין אותי להצטרף אליהם לצפות בשידורי האולימפיאדה. כשנכנסתי לחדר ראיתי את השלט שמסביר כי המבנה בו אני נמצא הוא תחנה אקולוגית של האקדמיה למדע של סין, ולא מלון או גסט האוס. לא פלא שהם לא ידעו מה לעשות איתי...האולימפיאדה שרואים בסין שונה מאד ממה שרואים בארץ - הם משדרים כמעט ורק ספורטאים סיניים, שמתחרים במקצועות שלא ידעתי אפילו שקיימים באולימפיאדה: בדמינגטון (כדור טניס נוצה), פינג פונג וקליעה למטרה. כשהציגו את טבלת המדליות בה סין הייתה במקום שני, הם התעניינו איפה ישראל, אך לא הייתה תשובה בפי. קמתי מוקדם בבוקר והלכתי כשעה לגובה 3,000 מטר לתצפית על הקרחונים. ביליתי שעה בתצפיות שונות על הקרחונים ובהאזנה לקרח מתנפץ מדי כמה דקות והייתי לגמרי לבד, רק אני והטבע.
לקראת הצהרים, ירדתי עד מחנה 2, בו עצרתי לארוחה ומנוחה. במחנה 2 נפתח השנה מלון חדש, כולו מעץ, שגולת הכותרת בו הם המעיינות החמים. במלון כ- 10-8 בריכות של מעיינות בטמפרטורות שונות - פתרון מושלם לגוף תרמילאי, המחפש מעט מנוחה ורוגע אחרי שלושה חודשים של טיול אינטנסיבי.
שעתיים מאוחר יותר, הייתי מוכן לתזוזה והחלטתי לרדת בדרך קצת שונה. עצרתי טרמפ אופנוע חולץ שבעבור 10 יואן הסכים לקחת אותי חזרה למושי. הנהג, כנראה לא צופה נלהב בערוץ הילדים, לא שמע על הסיסמא "קסדה בראש טוב", ובעודו דוהר עם מנוע מכובה בסיבובים התלולים חזרה לכפר, תהיתי אם הביטוח שחויבתי לקנות מהרשויות הסיניות כדי לנסוע למערב סצ`ואן, מכסה תאונות אופנוע.
