מצטופפות בנסיעה לאמיי שאן
את הדרך מ- WUSHI ל- EMISHAN שבפרובינציית SICHUAN החלטנו לעשות ברכבת. בחורה נחמדה בשם MA שפגשנו באוטובוס סייעה לנו בקניית הכרטיסים ושלחה אותנו לחכות בסבלנות לרכבת ביחד עם עוד כמה מאות סינים. ברגע שהגיעה הרכבת החלו המוני הסינים שעל הרציף להידחף לקרונות מבלי לתת אפילו לנוסעים היורדים לצאת מהרכבת. מתוך חשש שנפסיד את הרכבת מיהרתי גם אני עם הציוד על הגב לדחוף ולהידחף, למזלי הייתי גבוהה ממרביתם ועל כן יכולתי להידחק לרכבת ועדיין להמשיך לנשום בעת ובעונה אחת מבלי שנדרסתי על ידי המוני הסינים שהתעקשו לעלות לרכבת לפני למרות שעמדו בתור מאחורי.
לאחר שהצלחתי לעלות לרכבת הנחתי את תרמילי והבטתי לאחור בכדי למצוא את חברתי למסע על הרציף מוקפת באנשים כשרק ידיה המתנופפות באוויר מעידות על המצאותה שם, הושטתי לה את ידי ומשכתי אותה מעל ראשי האנשים אל הרכבת. אל הקרונות כבר לא ניסינו אפילו להיכנס, פשוט נשכבנו על הרצפה בגומחא ליד אחת הדלתות הסגורות. חמש דקות לאחר מכן השתררה דומיה, אף אחד לא עלה או ירד, הדלתות היו פתוחות לרווחה במשך 10 דקות נוספות עד ליציאתה של הרכבת מן התחנה. מוסר ההשכל - אם אין לך מקום שמור על הרכבת, אין טעם להידחף. בין אם תעלה ראשון או אחרון - העניין חסר משמעות. בכל מקרה תמצא את עצמך יושב על הרצפה כשמימינך היריקה הטרייה של הנוסע שקדם לך ומשמאלך נוסע אדיב שיעשן ללא הרף או במקרה הטוב רק יכסה אותך בקליפות גרעינים. עצתי היא , פשוט להצטרף למפצחי הגרעינים ולהשלים עם המצב (או לקוות למקום שמור בפעם הבאה).
מעבירות את הזמן בדרך לליג'יאנג
הנסיעה הבאה זכורה לטובה. נסענו מ- EMISHAN ל- LIJIANG ברכבת כמובן, הפעם לשימחתנו הצלחנו להשיג מקום שמור בישיבה SEAT HARD. כמובן שבעלותינו לרכבת גילינו (ולא להפתעתינו) שאנשים אחרים תפסו לנו את המקום. כשביקשנו לפנות לנו את המקומות הם העמידו פני תם. מובן שברגע שקראתי לעובד התחנה לבוא לבדוק את העניין, ירד לידידינו האסימון והם נעלמו עוד לפני שהספקתי להגיע בחזרה עם עובד התחנה. התיישבנו במקום וכבר לאחר שעה נסיעה החלו כאבי הגב, הישבן נרדם והחום, כנראה כמו בגיהנום, היה בלתי נסבל. כל זה כשלפנינו עוד כ-6 שעות נסיעה. (אם באפשרותכם לבחור, אל תהססו מלהימנע מקניית כרטיסי HARD SEAT לנסיעות של מעל לארבע שעות). מה לעשות בשעות הרבות?
את הזמן ברכבת אפשר להעביר במספר דרכים. ישנן הדרכים הקונבנציונליות של קריאה, האזנה למוזיקה (למצוידים שבינינו) וכו`. המלצה נוספת ממני - מעקב אחר הסחורות הנמכרות במהלך הנסיעה. בערך כל 5 דקות עוברים ברכבת מוכרים המציעים לנוסעים את סחורתם; עגלות אוכל עם אורז ומיני תבשילים, פולקעס, ביצים חומות, בקבוקי מים, מיצים, חטיפי "זוחלים", תירס חם, פיצוחים, שיפודי טופו, חוברות קומיקס ולבסוף שרפרפי פלסטיק או עץ לאלו שלא התמזל מזלם ונאלצו להסתפק בישיבה על הרצפה במעברים או על ידיות המושב של הנוסעים האחרים. בשלב מסוים המוכרים חוזרים על עצמם אך תמיד אפשר לצפות לתחנה הבאה בה יצטרפו מוכרים חדשים עם סחורות חדשות, אז סבלנות מי יודע מה יוליד יום ומה תוליד התחנה הבאה?...
