כמה תופעות ומנהגים שכדאי להכיר
פרות בהודו
הפרות נהנות מחופש שיטוט מוחלט מאחר שאינן שייכות לאיש. הן נעות לאיטן, מלחכות להנאתן את הקרטונים והצלחות העשויות עלים שמושלכות על הארץ. תוך כדי ניפנוף בזנבן הן מעכבות את כל התנועה אחריהן, דבר שלא באמת מעניין אותן.
שיניים אדומות
תופעה בולטת בהודו היא ההודים עם פה ושיניים אדומות (הנראים כשותתי דם) והמדרכות המלאות בכתמים אדומים. אל תיבהלו, אין אלו כתמי דם. ההסבר לצבע האדום הוא לעיסת הפאן. הפאן הוא תערובת תבלינים של אגוז משכר בתוך עלים. ההודים לועסים את הפאן לאחר הארוחה על מנת לזרז את העיכול. לאחר הארוחה מכניסים ההודים את הפאן לפה, מתחילים ללעוס (פעולה שמוציאה צבע אדום), ולבסוף יורקים (וזהו ההסבר לכתמים האדומים על המדרכות).
רוכלים וקבצנים
הרוכלים בהודו, כמו בשאר העולם - רוצים למכור, רק שבהודו, נסיונות השכנוע והשידולים שלהם יכולים לערער את שלוות האיש הרגוע ביותר. מספיק מבט אחד מתעניין שלכם לעבר הדוכן, כדי שבעל הדוכן ילך אחריכם ולא יפסיק לשדל אתכם לקנות. לכן, מאוד חשוב שאם אינכם מתכוונים לקנות כלום פשוט תתעלמו. בודאי שמעתם סיפורים רבים על קבצניה של הודו. נכים, גידמים, אנשים בעלי מומים, ילדים עם עיניים יוקדות, נערות צעירות על עולליהן, כולם מתקבצים בערים הגדולות לכבודכם. אתם מהווים עבורם את התייר העשיר שבא לבזבז כסף, ולא יהיה לו אכפת לזרוק כמה רופים לכיוונם. בהתחלה אולי תיבהלו, אך לאט לאט, לטוב ולרע, הם יהפכו לחלק מהנוף האורבני.
טיפים
בהרבה מהפעמים בהם תירצו להעמיס או להוריד את התרמיל מהאוטובוס תגלו כי מישהו אחר כבר מיהר לעשות זאת. כמובן שההודים ש"עזרו" לכם מצפים לטיפ בעבור השרות שנתנו מבלי שהתבקשו. זה יכול להיות מאוד מעצבן - לעיתים צריך להיות מאוד קשוחים על מנת להבהיר שאתם לא מעוניינים בשרות.
בטיחות וזהירות
גניבות
כמו בהרבה מקומות בעולם, יש והרבה. פשוט תשמרו טוב על ציודכם וכספכם. המשטרה בהודו היא לא כל כך יעילה וידועה כמושחתת. אולם היא תספק לכם (בקצב שלה כמובן), את כל האישורים שצריך על אובדן דרכונים, המחאות נוסעים, מסמכי ביטוח ועוד.
היגיינה
מים: מעטים הם התיירים ששותים בהודו מים מהברז. התחליפים הם מים מינרלים, ושאר משקאות קרים. יש המון סוגים של מים מינרליים, אבל המומלצים הם "ביסלרי" עם הפקק הנשבר. אחריהם באים "Yes", שהם עם אטימה מנילון שמעידה שהבקבוק אותנטי. גם מנאלי ופאראס הם סבירים.
מקלחת: מומלץ מאוד לא להיפרד מהסנדלים בעת המקלחת. המקפידים במיוחד מקדימים את המקלחת בטקס ניקיון שכולל שפיכת כוס מים שמומסת בהם טבליית אקונומיקה.
שירותים: ההודים משתמשים ביד שמאל לניקוי גופם לאחר השימוש בשרותים (לכן גם לעולם לא ילחצו לכם את היד או יגישו לכם דברים ביד זו). היה והחלטתם להישאר נאמנים לשימוש בנייר הטואלט, וודאו שתמיד יהיה איתכם גליל ניר עודף, משום שבמקומות רבים לא ימצא כזה בשירותים. (ראו הרחבות ברשימת הציוד).
סמים:
מבחינת החוק ההודי, השימוש בסמים הוא אסור ואין הבחנה בין סמים קלים לסמים קשים. אומנם המציאות לא תמיד תואמת את מדיניות החוק, אולם דבר אחד ברור, הנתפסים משלמים, וביוקר. הרבה פעמים יוצאים שוטרים לפשיטה לילית על מקומות בהם שורץ קהל היעד הטיפוסי לתענוגות אלו. מי שנתפס - אפילו על כמויות קטנות, ישפט וישלח לכלא ההודי לתקופות ממושכות (עשרות שנים). ראו הוזהרתם!!!
הומוסקסיאליות:
גם להיות הומוסקסואל זה מחוץ לחוק ההודי. מה שמסוכן בעיקר הוא, אנשים המתחברים איתכם ולאחר ההתידדות במלון, מבקשים כסף ומאיימים שיספרו למשטרה על עבירת החוק. במקרה הטוב, הם פשוט יצאו עם כמה מהדברים שלכם מהחדר. ראו הוזהרתם!
בנות בהודו:
כל כך הרבה כבר נאמר ודובר על בנות מטיילות לבד בהודו, ועדיין לא הצליחו לקבוע חד משמעית, בטוח או לא בטוח, כדאי או לא כדאי. אז גם עכשיו לא ניתן לכם תשובה חד משמעית. דבר אחד בטוח, למרות התיירות הרבות שכבר הגיעו להודו, בנות עדיין מהוות אטרקציה בהודו. וההודים, נטולי עכבות שולחים מבטים ולפעמים גם ידיים. כדאי להתעלם ממבטים ולהיות עירניות ואסרטיביות. אם בכל זאת נצבטתן על ידי הודי חצוף, אל תחששו לסטור לו, ולקרוא לעזרה שתושט מהר. בכל מיקרה, מעט דרכים על מנת לא להגביר את ההתעניינות שאתן יוצרות ממילא: לא מומלץ לצאת לטייל לבד בלילה, בוודאי לא בסימטאות חשוכות וריקות מאדם. אל תתלבשו בצורה חשופה ופרובוקטיבית - תשאירו את הגופיות, והמכנסיים הקצרים לארץ.
הרבה מהבנות בוחרות ללבוש את החליפה הפנג`בית - טוניקה ומכנסיים ארוכים מבד דק.
פיתוח תמונות:
רבים מתפתים, עקב המחיר הזול, לפתח את תמונות הטיול בהודו. כדאי להתגבר על הפיתוי מכיוון שהנייר הוא לא איכותי, ולאחר כמה חודשים כשאתם כבר בבית, כי התמונות הצהיבו והנייר שלהן נפגם.
פנאי
קולנוע:
צפייה בסרט הודי בבית קולנוע בהודו, היא חוויה בלתי נשכחת שאסור לוותר עליה, גם אם לא מבינים אף מילה. תעשיית הסרטים ההודים שמרכזה בבומבי היא הגדולה בעולם. בומבי נקראת לעיתים בוליווד- מן השוואה שכזאת לעיר הסרטים האמריקאית. תעשיית הענק הזאת מוציאה למסכים (12000 בתי קולנוע פזורים ברחבי הודו) מדי יום שני סרטים חדשים. לסרטים ההודים יש מבנה די קבוע שכולל כמעט הכל: סאגה בת 3 שעות עם המון אהבה, מכות, מוסיקה וריקודים. אין נשיקות ועל סצינות מין אפשר רק לחלום. המוני הודים צופים בסרטים ובקיאים במילות השירים. הסרטים הם בשפה ההודית, אך מדי פעם השחקנים ההודים משלבים מילים באנגלית. המילים המשולבות הן לרוב קלישאות כמו: OK, I LOVE U, NO PROBLEM ועוד.
"דיל טו פגאל הא", הלהיט הענק שהגיע אלינו כשיר הפתיחה של "אופטימיות קוסמית", הוא סרט סופרסטאר בהודו. כמובן שצ`יק צ`ק לומדים את המלים, וכן, גם לא ייקח הרבה זמן עד שתצעדו לבאסטה הקרובה ותזרקו כמה רופיות על קלטת הפס-קול. אותו הדבר לגבי הלהיט ההיסטרי "קאל הו נא הו" שרץ בהודו 2003-2004.
השהייה באולם הקולנוע היא בעצמה חוויה מיוחדת במינה. ההודים הם מאוד אקטיבים במהלך הצפייה, ומלווים בקריאות עידוד או צער כל סצינה בסרט. גם המזון ממלא תפקיד חשוב במהלך הצפייה. בהרבה מהקולנועים יש מזנונים מפוארים ומרשימים, בהם מוכרים את החטיפים ההודים.
פינוקים:
לחובבי המסאז`ים הביזאריים, מומלץ לקחת את מסאז` הראש והפנים, ה"לקוח" מושב על כסא ספרים עם ראי גדול באמצע הרחוב והודי מתחיל לעסות את ראשו (רק להזהר מה"קנאק" בסוף). יש כמובן גם את התגלחת המסורתית - אחד הכיופים הגדולים ביותר שהודו יכולה להציע לגברים. חייבים כמובן להקפיד שהגלח מוציא סכין חדשה לחלוטין. מי שלא נגעל בקלות מוזמן לקבל טיפול מסור אצל מנקי האוזניים (חפשו אותם בין היתר בקונאט פלייס בדלהי).
הסיפרייה המהלכת:
גם מי שלא מגדיר עצמו כקורא מושבע, ימצא את עצמו בטיול גומע ספרים. אם בנסיעות, בהמתנות, בארוחות, או סתם תחת סלע במהלך טרק. ומתוך כך התפתחה לה במהירות הסיפרייה המהלכת. העיקרון מאוד פשוט, באים עם ספר מהבית, עיברית או אנגלית - תלוי מה הן העדפותיכם, ולאחר שמסיימים לקרוא פשוט מחליפים עם מטייל אחר. זוהי גם דרך נחמדה להכיר מטיילים אחרים ולפתוח בשיחות. ואולי הנחמד ביותר הוא למצוא את הספר שהבאת מהארץ בורנאסי, לאחר שטייל כבר בחצי מהודו.
