ראש השנה הסיני
ראש השנה היהודי חל בתשרי, ראש השנה הנוצרי חל ב-1 בינואר וראש השנה הסיני? ראש השנה הסיני חל ביום הראשון של החודש הראשון בלוח השנה של הירח. לפני שנה הוא חל ב-24 לינואר, השנה ב-19 לפבואר ובשנת 2003 הוא יחול ב-1 לפבואר. למרות שראש השנה הסיני נמשך שלושה ימים, הרבה מהתושבים לוקחים שבוע ימים של חופש ונידמה כי כל סין נמצאת בתנועה. בנוסף, מאוד קשה להשיג כרטיסים ומקומות לינה לרכבות ולאוטובוסים.
ראש השנה הסיני או בשמו האחר The Spring Festival, הוא החג הגדול ביותר בסין. באסטרולוגיה הסינית, כמו במערב, יש 12 סימנים, כל סימן נקרא על שם חיה אחרת, ומשתנה במחזוריות של 12 שנה.
לדוגמא, שנת 1990 היתה שנת הסוס נוסיף 12 נחבר 2002. שנת 2003 מקבלת בברכה את שנת הסוס. אפרט את שאר הסימנים:
שנת החולדה (1926), שנת הפרה (1925), שנת הנמר (1926), שנת הארנב (1927), שנת הדרקון (1925), שנת הנחש (1929), שנת הסוס( 1930), שנת העז (1931), שנת הקוף (1932), שנת התרנגול (1933), שנת הכלב (1934), ושנת החזיר (1935).הוסיפו 19 לשנה בה נולדתם עד שתגיעו לשנה שבה נולדתם, כך תדעו איזה חיה אתם לפי האסטרולוגיה הסינית . אך אל תשאלו אותי מהי מה המשמעות. לפרטים כאלו לא ירדתי. שנת הסוס, כך אמרו לי כולם, טובה להתחלות חדשות.
הסינים מאמינים באמונות תפלות, רבים מהם פונים לקוראים בכף היד, עולים למקדשים בהם יש נשים החוזות את העתיד- איש באמונתו יחיה. כמעט בכל מקום יש מקדש קטן ומנחה ניתנת לאלים מהמתפללים המאמינים שיבוא להם מזל. בראש השנה הסיני מתקבצים כל בני המשפחה לארוחת ערב חגיגית, מעניקים אחד לשני מעטפה אדומה ובה שטרות של כסף (או רק שטר אחד) ויוצאים למסע שלא נגמר ברחבי סין. ברחובות הונג קונג, בפתחי בתי עסק, מרכזי קניות וחנויות, הוצב עץ ראש השנה. זהו עץ מנדרין קטן. סוסים מפלסטיק נראים בכל מקום וחלק מהחנויות קושטו בתמונות של סוסים.
רחובות הונג קונג המו מאדם. יום ראשון הינו יום מיוחד לנשות הפיליפינים, המקבלות יום חופש ממעבידהם ויוצאות כולן לרחובות. יש רחוב אחד שנסגר ולפעמים יש הופעות וריקודים. הפיליפיניות רוקדות לצלילי מוסיקה הבוקעת ממכשירי רדיו טייפ נייד שהן הביאו עימן ולא מפסיקות לחייך. זר המגיע ביום ראשון למרכז הונג קונג יכול לחשוב בטעות כי הגיע למנילה (בירת הפיליפינים). על מנת להתרחק מההמולה והצפיפות עליתי על אוטובוס מס` 81 שמגיע לשמורה שבה חיים קופים. כריס התלווה אלי. כ- 10 דקות נסיעה בלבד מפרידות בין מרכז העיר לשמורת הטבע. כריס ואני התהלכנו בשמורת הטבע, גשם התחיל לרדת והפסיק לאחר כחצי שעה. כריס הוציא סיגריה מכיס מכנסיו, תחב אותה לפיו ורטן: "איפה הקופים? אני לא רואה קופים".
הרגשתי לא נעים, אחרי הכל, זו אני שהלהבתי את כריס לבוא עמי לבקר בשמורה. אחרי טרק קצר בשמורה חזרנו לתחנת האוטובוס, בתחנה ישבו שלושה קופים שבהו בתנועה הסואנת בכביש. על הגשר שמחבר את שתי השמורות, ישבו קופים נוספים, קופים חומים עם ישבן אדום. בצידו האחר של הגשר, בשמורה השניה, קיפצו הקופים מענף אחד לשני, קופה נשאה את תינוקה על גבה, הקופים, גדולים וקטנים, קיפצו וצווחו כשהם קרובים עד מאוד לכביש הסואן. בתוך היער, כאשר הכביש הסואן כבר לא נראה ולא נשמע, הקופים קיפצו בחדווה ואנחנו נשארנו פעורי פה. כאשר נהיה שקט מדי חזרנו לתחילתו של המסלול.
בפתח השמורה באותיות קידוש לבנה היה כתוב שהאכלת הקופים אסורה אך למרות כל האיסורים איש שאינני יודעת את שמו, קרא לקופים אשר הגיעו בהמוניהם, הקיפו אותנו מכל עבר ולקחו באגרסיביות את דברי המתיקה שאותו אדם חילק, למרבה הצער רגלו של אחד הקופים נדרסה כאשר ניסה לחצות את הכביש.
כריס ואני התחלנו לחשוש ופילסנו לנו דרך דרך בקופים חזקה לתחנת האוטובוס. בתחנת האוטובוס ישבו קופים. אחד מהם אחז בשוקולד עם אגוזים ונהם לעברי שחלילה לא אקח את השוקולד. פרסומת עם תמונה של ארנבים משכה את תשומת ליבו של אחד הקופים שהביט בה בסקרנות. כשסוף סוף הגיע האוטובוס, התיישבנו ליד החלון ממשיכים להביט הקופים, שאר נוסעי האוטובוס היו עסוקים בשלהם, אולי התרגלו למחזה. בתום נסיעה של 10 דקות הגענו אל העיר הצהובה והסואנת, אל רעש המכוניות והשווקים הצפופים. אחד היתרונות בשהיה ממושכת במקום אחד היא הכרת המקום והאנשים. אתה מתחיל להכיר את האנשים והם מכירים אותך ומתחילים לברך אותך לשלום ברחוב, קוראים בשמך ומזמינים אותך לשתות עמם נס קפה.
קרלוס, איש סיני מבוגר שראה אותי באחד מרחובות הונג קונג, קרא: "How are you my friend", "זה בשבילך" הוסיף. קרלוס העניק לי פוסטר קטן אדום שעליו כתוב בסינית בצבע שחור, מה כתוב כאן? שאלתי את קרלוס. מסמיקה מבושה. וסקרנית לדעת מה כתוב בפוסטר.
"כאן כתוב", ואצבעו של קרלוס הצביעה על הכתוב.
"איחולים להצלחה" וצחק. קרלוס תמיד צוחק.
"מתי את חוזרת לסין" ? שאל. "לפני ראש השנה הסיני" השבתי.
"בהצלחה".
"...כולם נמצאים בתנועה באותו זמן. אם את רוצה לחכות הרבה זמן בתור, בבקשה..., יותר טוב שתחכי אחרי שכל הבלאגן יגמר. אני נשאר השנה בבית".
חגיגות בהונג קונג
ב-12 בפבואר חל ראש השנה הסיני ונמשך 3 ימים. ב- 13 בפבואר, מצעד ברחובות המרכזיים בהונג קונג. למצעד הגיעו כמעט מכל העולם. תזמורת מניו-זילנד, להקת מעודדות מארה"ב שהיתה, איך לא, הכי פופולארית במצעד ובמיוחד אצל הבחורים. להקת בלט, בית ספר לבלט, מצעד רב גוני ומסחרי. ואיך לא? דרקון- הדרקון הסיני. למרות שרחובות הונג קונג המו מאדם הסדר נשמר באופן יחסי. אחת הנשים התלוננה בפני בעלה "לא רואים כלום, יותר טוב להשאר בבית, לא רואה כלום.", בעלה ניסה להרגיע. הילדים שנראו רגילים יחסית לימים רגילים (אולי בגלל שהושבו על כתפי ההורים) הרעו לצועדים במצעד. אחרים אמרו שהמצעד מאוד מסחרי ונראו מאוכזבים.
למחרת היום בשעה 20:00 עמדתי כמו הרבה סינים ולא סינים וצפינו בזיקוקים שנורו במשך 20 דקות. כך הסתיים לו ראש השנה הסיני, 3 ימים שבהם כמעט כל החנויות נסגרו. אלו היו הימים הכי צפופים בחיי, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים חוצים כביש ושוטר משליט סדר, ונותן הוראה מתי אפשר לחצות והמונים, אבל המונים ברחובות. ניסיתי להיכנס לפסטיבל הפרחים אבל הדוחק והצפיפות הותירו אותי מחוץ למחנה. במקום נמכרו פרחים ושאר מני מתנות לקראת ראש השנה הסיני.
בשנת 94 התארחתי בדירתם של שני ידידים גראם ודניאל. כתובתם אבדה לי (בימים אלו לא נעזרתי בשרותי האינטרנט) ולא ידעתי אם הם עדיין נמצאים בהונג קונג או אם לא. ידעתי היטב שהסיכוי לאתרם הוא אפסי ולא השקעתי אנרגיה בנושא. בימים המועטים שהקצבתי לעצמי לשהות במדינה בקטנה הזאת שוטטתי בקניון קטן שביקרתי בו בעבר. החנויות נשארו במקום בדיוק כמו שזכרתי. באחת החנויות, חנותו של חייט היד שביקרתי בה עם גראם החלטתי לנסות את מזלי. אותו חייט קימט את מצחו ואמר "כן אני זוכר אותך, היית עם גראם הוא לקח פיסת נייר, הקליד במקלדת מחשבו ורשם שני מספרי טלפון. "תנסי" הוא אמר. גראם ענה מהצד האחר של הקו ובעזרתו איתרתי את דניאל. פגישה מרגשת לאחר כל כך הרבה שנים פגישה שאפילו לא תכננתי.
הזמן חלף עבר לו ואת פורים חגגתי עם הקהילה היהודית בהונג קונג. קריאת מגילה, הופעת אמן אורח מניו יורק והצגה שהועלתה ע"י חברי הקהילה. (יש להם חוש הומור). לפני שעזבתי את הונג קונג, עליתי ל- Peak, משם ניתן לראות את כל העיר הצפופה והנמל.
(כדאי לעלות ל- Peak רק אם הראות טובה ואין ערפל). בערב, כאשר האורות נדלקים זהו זמן נחמד לראות את אורות העיר. הנסיעה בחשמלית היא חוויה מיוחדת ממש כמו בימים עברו. ניתן לעזוב את הונג קונג בדרך הים, האוויר והיבשה. אני בחרתי לעזוב באמצעות רכבת-KCL, שמגיעה ל- Shenzhen, העיר הסינית הראשונה בגבול עם הונג קונג.
לפני שהגעתי להונג קונג חשבתי שזוהי מדינה קטנה שאין הרבה מה לראות בה אלא, רק מקום לקנוות בו מוצרי חשמל, מצלמות ועוד. גיליתי HK אחרת , HK עם חופים יפים, שמורות טבע, איים קטנים ושקטים שגלי הים מתנפצים על הסלעים, יערות עם עצים טרופים, שווקים צפופים, מקדשים. הנסיעה במעבורת ל-Kawloon בבוקר ובשעות הערב שכל האורות בצבעים השונים דלוקים ובדמויות סנטה קלאוס או סוסים, היתה מרהיבה. עוד אזכור את אתר הקמפינג (במיוחד אתר הקמפינג שבו שהיתי על חוף הים). ומעל הכל, את רב התרבותיות ומגוון הצבעים שיש ב-HK. הדרך הובילה אותי להונג קונג ואולי זה גרם למחשבות שאולי עוד פעם אחזור ואולי בפעם זו להשאר.
פקיד ההגירה ההונג קונגי דפדף בדרכוני.
"את נוסעת לבד? "שאל. "כן" השבתי"
"רוסיה!" נשמעה קריאה מפיו. עד מהרה התקבצו לידו שוטרים נוספים. הם המשיכו להביט בדרכוני, משוחחים בינהם בסינית, מביטים בי, מביטים בדרכון, ולבסוף החתימו את דרכוני ואיחלו לי דרך צלחה.
Shenzhen הינה עיר אפורה. ביציאה מהגבול עומד קניון גדול. יש מקומות שנשארים בהם יום אחר, יש מקומות שנשארים בהם ימים ספורים, יש מקומות שנשארים בהם חודשים ויש מקומות שלא נשארים בהם הרבה זמן. עזבתי את העיר בהזדמנות הראשונה ל- Guangznou למרות שיש אוטובוס ישיר שיורד מכאן ל- Yangshuo. התעצלתי לגשת לתחנת האוטובוס שהיתה קצת רחוקה (התרמיל היה כבד, היה חשוך) ותחנת הרכבת לעומת זאת היתה קרובה לגבול. ברכבת משכתי מבטים מכל עבר, בחור סיני שדיבר את השפה האנגלית, אמר לי שבסין מסוכן ושאל מדוע נוסעת לבד. כרטיסנית סינית ביקשה לבדוק את הכרטיס, בדקה מתי הרכבת האחרונה ל-Guilin, וכל 20 דקות אמרה לי שעוד מעט יורדים. אחרי שעתיים נסיעה פיספסתי במספר דקות את הרכבת האחרונה ל-Guilin. נאלצתי ללון בעיר בגדולה, Guangznou. באכסניה שהיתה קרובה לתחנה, המיטות דמו לבול עץ.
