שנגרילה

הגשמים מתחזקים והדרכים חסומות, אך יאיר לא מאבד את סבלנותו וממשיך להנות מהטיול בצפון יונאן. לאחר בילוי בדז'ונגדיאן הוא ממשיך לליג'יאנג ומחפש את זכר לסגנון הבנייה המסורתי. הוא ממשיך לטרק 'ערוץ דילוג הנמר' ומתכונן להמשך בדאלי.
יאיר
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: שנגרילה
© Depositphoto

מקדשים ואוכל בדז'ונגדיאן

Zhongdian נמצאת בפינה הצפון מערבית של מחוז יונאן הדרומי ומהווה צומת דרכים היסטורית בין סיצ`ואן, יונאן וטיבט. לאחרונה שונה שמה של העיירה לשנגרילה (גן העדן האבוד) מתוך תקוה ששינוי השם ימשוך תיירים לאיזור.

העיירה החמודה מורכבת מעיר חדשה וסואנת יחסית ועיר עתיקה שבה אין מכוניות אלא רק סמטאות ובתי עץ ישנים. זו עיר שהולכת ומשתנה לקראת תיירות סינית מאורגנת ויש בה כבר עכשיו הרבה מסעדות מערביות ובתי קפה ועוד הרבה בבניה. אנחנו פתחנו את הבוקר בבית קפה מערבי נחמד עם קפה, טוסטים ומוסלי, מטעמים שכבר שכחנו איך נראים...

 המשכנו לאיטנו להסתובב בעיירה. נסענו באוטובוס למנזר בשם Ganden Sumtseling Gompa, שנמצא בכפר קטן בסמוך לעיר. המנזר, שנהרס לגמרי במהפכת התרבות ושופץ לחלוטין מאז, ניצב בראש גבעה, משקיף על כל העמק שמתחתיו. העליה למקדש היא בגרם מדרגות ארוך שמצדיו בתי הכפר השונים. בפסגה נשקף נוף מרהיב של העמק כולו, אין ספק שהטיבטים יודעים איפה ואיך לבנות את המקדשים שלהם. אחרי ביקור מקיף בכל אגפי המקדש האפלוליים חזרנו העירה. בכיכר העיר העתיקה התרכזו עשרות מבני הנאשי לערב של ריקודי עם. הנאשי, שמונים כ-1.5 מליון איש, מרוכזים בעיקר במחוז יונאן באיזור ליג`יאנג וז`ונגדיאן. מסתבר שבקיץ ישנה מסורת קבועה ולפיה המקומיים מתלבשים במיטב מחלצותיהם ויוצאים לרקוד בכיכר העיר. וכך זכינו גם אנחנו להשתתף בפסטיבל, שהופסק כעבור שעתיים כשהתחיל שוב לרדת גשם.

עוד אופנה נחמדה בז`ונגדיאן היא אופנת השיפודים. החל משעות הערב המוקדמות מוקמים בכל פינת רחוב דוכני שיפודים ענקיים. על ה"סיחים" אפשר למצוא ירקות, פירות, הרבה חתיכות בשר לא מזוהה, דגים ועוד. אתה בוחר את השיפודים שמוצאים חן בעיניך וכעבור מספר דקות יש לך ביד שיפודים טעימים ומתובלים. אנחנו הרכבנו לעצמנו ארוחת ערב טעימה מבירה ושיפודים כשמסביבנו המשיך הגשם לרדת ללא הפסקה. למחרת בבוקר ביקרנו בגלגל התפילה הענק שנמצא על גבעה במרכז העיר. זהו גלגל תפילה ענקי בגובה של כ-15 מטר ואפשר לראות אותו מכל נקודה בעיר. הגלגל עטור כולו בצלבי קרס (סמל בודהיסטי עתיק) ולא קל לסובב אותו, למרות שאורית הצליחה בזיעה רבה ויחד עם מספר מקומיים להשלים סיבוב.

 במשך רוב שעות היום המשיך לרדת גשם ואנחנו נאלצנו לעשות את הדבר היחיד שאפשר לעשות בגשם- שופינג! וכך כיתתנו את רגלינו בין השוק המקומי למיני חנויות שונות רוב אחר הצהריים. ממטיילים נואשים שפגשנו הבנו כי הדרך לליג`יאנג חסומה בגלל הגשמים ועליית מפלס הנהר, והרבה מטיילים שהיו בלחץ של זמנים קנו טיסות יקרות לקונמינג או שכרו כל מיני ג`יפים שיקחו אותם דרך ההרים לדאלי. אנחנו החלטנו לעשות את מה שהמקומיים עושים ולמחרת בבוקר הגענו לתחנת האוטובוסים הראשית יחד עם עוד זוג קנדים שפגשנו בעיר. בתחנה היה אוטובוס שאמור היה לצאת לצ`יאטו, עיר קטנה באמצע הדרך לליג`יאנג ונקודת היציאה לטרק ערוץ דילוג הנמר. התיישבנו על האוטובוס בשמחה וברגשי הודיה לאל הטוב וחיכינו ליציאה לדרך. אחרי שעה וחצי של המתנה התחלנו לחשוש שהאוטובוס כנראה לא יצא לדרך בשעות הקרובות ויחד עם עוד ישראלי נוסף שכרנו מונית פרטית ויצאנו לדרך.

לתחילת הכתבה

ליג'יאנג החדשה והעתיקה

אחרי כשלוש שעות נסיעה וכ-20 ק"מ לאחר צ`יאטו הגענו לאזור שבו חנו עשרות כלי רכב לצד הכביש. נפרדנו מנהג המונית שלנו והתחלנו ללכת בעקבות משפחה מקומית על שביל קטן בין השדות. השביל טיפס על גבעה שלצד הכביש ובמבט למטה ראינו את הכביש שהיה מוצף כולו על ידי נהר היאנג צה הענק. בדרך ראינו מספר כלי רכב כבדים שחצו את הכביש, שהיה מוצף עד לעומק של כ-1.5 מ` לאורך כ-200 מטר. משהגענו לצידה השני של ההצפה התברר לנו כי יש עוד קטע מוצף בהמשך הדרך. עד אליו נסענו במעין טרקטור חקלאי משנות ה-50` עד שהגענו להצפה השניה. כאן כבר היה מדובר בטרק קטן של כ-3 ק"מ במעלה ההר עם כל הפקלאות. לנו כבר די נמאס בשלב הזה והישועה הגיעה בדמות אחד מנהגי הג`יפים, שבמפתיע הסכים שנתפוס איתו טרמפ עד לצד השני.

בניגוד לציפיות הנהר לא נפתח ופינה לנו דרך כמו בים סוף (כנראה חשבו שאנחנו סינים) והג`יפ נאלץ לבוסס במים עמוקים למדי ובדרך נס המשיך לנסוע למרות המים, שנכנסו חלקית דרך הדלתות. אנחנו זכינו לנהג נחמד שהסכים לקחת אותנו עוד כ-50 ק"מ עד לנקודה שממנה כבר מצאנו מונית לליג`יאנג. וכך כעבור 6 שעות, 3 מוניות וטרמפ הגענו סוף סוף לליג`יאנג...

 ליג`יאנג היא עיר גדולה למדי הממוקמת על מישור גדול מדרום לנהר היאנג צה. העיר היא מרכז של בני הנאשי ובעקבות החלטה על קידום התיירות בעיר הפכה העיר העתיקה בליג`יאנג למעין קניון פתוח ענק. כל הבניינים העתיקים שופצו והפכו לחנויות מזכרות/מסעדות, והמוני קבוצות של תיירים סיניים מגיעים לעיר מדי יום. בלילה הרחובות מוארים בתאורה מיוחדת ורמקולים שמוסווים כאבנים בפינות הרחוב משמיעים מוסיקה סינית רגועה. המקום יפה מאוד אבל נראה כמו דיסנילנד ולא כמו עיר אמיתית שאנשים חיים בה. כשהולכים לפאתי העיר העתיקה ניתן עוד לראות את החלקים שבהם אנשים חיים והמראה הוא שונה לחלוטין. בצד כל רחוב יש תעלת מים רחבה ובה זורמים מים מהנהר שמחוץ לעיר. זוהי מערכת הזרמת מים עתיקה שמתפקדת עד היום וניתן לראות את התושבים שוטפים כלים, ידיים ושאר דברים הדורשים שטיפה במי התעלות. בניגוד לציפיות התעלות נותרות נקיות למדי ללא שמץ אופי ביובי, ומוסיפות לעיר חן כמו שרק מים יכולים.

למעשה העיר התמסחרה כל כך רק לפני שנים ספורות, כאשר הפכה ליעד תיירותי מועדף על הסינים, וכנראה שלפני כן היתה דומה יותר לז`ונגדיאן, ממנה הגענו ואשר צפוי לה עתיד דומה. בניגוד למדינות אחרות בעולם בהן ההתמסחרות מתרחשת לרוב עקב גלים של תיירות חוץ, בסין המסות הגדולות הן של תיירות מקומית, ומקום שהופך לאטרקציה מוצף בתיירים ובעקבותיהן כמובן במלונות, מסעדות וחנויות מזכרות. לפיכך, ליג`יאנג יקרה יותר מהמקומות בהם טיילנו עד כה, אך הצלחנו למצוא אכסניה משפחתית קטנה ונעימה של משפחה מהמיעוט הנאשי, בצד הפחות מתוייר של העיר העתיקה, אשר הנעימה עלינו את השהיה בעיר.

 אחרי התאקלמות ושוטטות בסמטאות היפות נסענו אל Baisha, כפר קטן הסמוך לליג`יאנג, שבו נשתמרה הבניה העתיקה ללא שיפוצים (בינתיים). הגשם שהתחיל לרדת גרם לנו לחפש מקלט, אותו מצאנו אצל ד"ר הו, רופא סיני המתמחה בצמחי מרפא הגדלים באזור ורוקח מהם תרופה לכל מכאוב וגם תה בריאות, אותו הוא מגיש לכל אורחיו. עוד דברים שהוא מקפיד להגיש לכל אורחיו הם ספרי האורחים שלו - יש לו ספר נפרד בכל שפה - והמוני כרטיסי ביקור, מכתבים, כתבות, ושאר חומרים תיעודיים אודותיו. לאחר שהקדשנו זמן רב לפרוייקט יחסי הציבור שלו, הוא ענה בחופזה משהו על שאלותינו בנושאי רפואה סינית בעזרת צמחי מרפא, ועירבב לנו כמויות בלתי מדודות של אבקות שונות להקלה על מכאובים מהם סבלנו. לסיכום, אם נצטט את מייקל פאלין מחבורת מונטי פייטון שביקר בזמנו את הד"ר: "Interesting bloke, crap tea" מה שכן- ללא ספק האיש צריך להיכנס לתחום הפרסום ויחסי הציבור.

יום לאחר מכן החלטנו שוב לבדוק את מפלס המים ואת האפשרות לצאת בכל זאת לטיול בערוץ דילוג הנמר, שעל פניו חלפנו בדרך לליג`יאנג. אחת מסוכנויות הנסיעות ידעה לספר לנו שהמסלול פתוח, ולפיכך עשינו את דרכנו חזרה לצ`יאטו, משם מתחילה ההליכה. בכפר נמצאת מרגו, אוסטרלית בעלת בית קפה ששמחה להסביר לכל מבקר מה המסלול ומה מצבו, ואף לתת לנו מפה של המסלול. התמזל מזלנו וגם מזג האויר היטיב עימנו, ולכן בילינו את היומיים הבאים על ההר, מעל הערוץ העמוק שבו זורם בשצף היאנג צה, בדיוק לאחר שהתחבר אליו יובל נוסף (כמובן שמדובר ביובל בסדרי גודל סיניים, שגם סך כל נחלי ארצינו לא מתקרב אליו).

המסלול נוח להתמצאות ולהליכה, ועובר במספר כפרים קטנים ובין טרסות תירס, אורז וחמניות. בכפרים ניתן למצוא מסעדות ומקומות לינה נעימים ולא יקרים, והכל משולט באנגלית הרהוטה ביותר שפגשנו בסין, כאשר לאורך כל הדרך מתנשאים הרים מרשימים. יש לציין כי בדרך לצ`יאטו, וגם מן השביל עצמו, יכולנו לראות את השדות שהיו מוצפים וכעת נותרו רמוסים ובוציים, אך אלו היו הרמזים היחידים לכל מה שהתחולל באזור רק לפני יומיים.

 הדרך הנפוצה והמקובלת לעשות את המסלול היא ללכת בשביל הקרוי High Trail עד שפוגשים את הכביש, ואז לקחת אוטובוס בחזרה לצ`יאטו. אלא ששפע המים באיזור גרמו למפולות רבות שחסמו לחלוטין ואפילו הרסו קטעים שלמים בכביש הנ"ל, ולפיכך עשינו את דרכנו חזרה ברגל על הכביש תוך שאנחנו עוקפים מפלים ומטפסים על מפולות שכיסו את הכביש. הדרך ההרפתקנית הסתיימה כעבור כעשרה ק"מ, כאשר עברנו מנהרה לכלי רכב שנראתה כאילו סוף העולם כבר כאן, וכאשר יצאנו מצידה השני גילינו נקודת תצפית על הנהר עצמו, ובה המוני תיירים סינים ורכבים. ירדנו לצפות בזרם האימתני ביותר שראיתי מעודי. הנהר באזור הצר היה בוצי ועמוס מים. בתחתית גרם המדרגות הארוך שיורד עד לשפת הנהר ממש חיכו מספר סינים עם אפיריון, שנועד להעלות סינים עצלנים חזרה למעלה... אנחנו העדפנו לטפס ברגל ועלינו חזרה לכביש תוך כדי מאמץ לא קטן. משם כבר חזרנו בנסיעה לצ`יאטו וממנה לליג`יאנג על מנת לנוח קצת לפני הנסיעה ליעד הבא- Dali.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לסין

כתבות מומלצות עבורך על סין

קצת השראה לטיול הבא

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם