הביתה בשמחה רבה...
מה כותבים עכשיו?
לא ממש ברור.
אני יושבת לי בדלהי, יום וחצי לפני הטיסה חזרה לארץ.
אחרי שמונה חודשי טיול.
רוצה להיות כבר בארץ.
נמצאת על קוצים.
מסמנת איקסים בטבלת יאוש.
מלאת חוויות, נופים, אנשים, חברים, אהבה, שמחה ואנרגיות
ו...
מחכה...
טוב, נו, אני לא אשקר בינתיים אני כמובן עושה קניות...
כן כן כן. לא להאמין אבל גם זה קורה ממש כרגע אני בסיומה של שנת טיולים מדהימה שאי אפשר בכלל להתחיל לספר ולסכם אותה.
וואלה, ממש לא בא לי לסכם אותה אפילו.
רק לומר. תודה. תודה על השנה האחרונה. שנה מדהימה שלא הייתי משנה בה כלום.
ומעבר לתודה יש גם תקווה.
תקווה שיהיו לי את הכוחות לשמר את כל האנרגיות והאהבה שצברתי בשנה האחרונה, להמשיך וללמוד את עצמי, להמשיך וללמוד את החיים, את העולם, את מה שסובב אותנו.
והכי חשוב, לזכור תמיד תמיד להיות עצמי...
יאללה, נראה אתכם בארץ...
אוהבת
בבה העז המעופפת, צ`מפלי, והמסטולית טבעית... (כינויים שונים שצברתי לי בשנה האחרונה)
אורית.


 נכתב ע"י אורית

יעדי הכתבה