ביום החמישי להמתנה זה הגיע. ללא כל התראה, בהפתעה מוחלטת, בשעת ערב, כשהשמיים נקיים מכל ענן, התחילו אצבעות של אור, בכל קשת הגוונים של כחול וירוק, לפרוץ אל השמיים מכיוונים שונים. לאט לאט באופן כמעט מהוסס, התחילו אצבעות האור להתרחב ולהתחבר אחת לשנייה עד שהפכו לשמיכת אור ענקית ומרהיבה...
אחר כך אמא אלישבע נחתה בכרייסצ`רץ`. בזמן הקצוב והיקר שלה על אדמת ניו זילנד היא ביקשה לראות את הכל. הרגשתי שראיתי מספיק נופים לרוחב, שעכשיו מתחשק לי דווקא לשבת וללמוד, לראות קצת ``נופים לעומק``, אבל לא אמרתי דבר..
אחרי ביקור במפלי האיגוואסו המרהיבים, עידן ושרון נאלצים להיפרד מאיתי ועמית, וממשיכים לדרכם לתוך מדינה חדשה ושפה חדשה עוד יותר. חברים מקומיים שהם פוגשים גורמים להם להתאהב מייד.
המשפחה המאוחדת, סבים סבתות ילדים ונכדים עוזבים את בנגקוק לטובת צפון תאילנד, תחנה ראשונה צ`אנג מאי. שוכרים רכב עם נהג ומטיילים בצפון ממש עד הגבול עם בורמה, מבקרים במערות נטיפים יפהפיות, בגנים המדהימים של אם המלך ועוד ועוד. מהצפון יורדים חזרה לבנקוק ברכבת ו
אביב משנה דפוס מחשבה ומחליט לנסוע לקובה. תוכלו לקרוא כאן על החששות וההכנות, רגע לפני שהוא ממריא לארץ, שעלולה לשנות את פניה בעתיד הקרוב.
אוגנדה מאפשרת טיול בטבע מגוון ונהדר. צפון אוגנדה עם מפלי מוריצ'יסון, ומערבה עם איזור פוקט פורטל בהחלט שווים ביקור. בכתבה שלפינכם יוצאים אל המרחבים להפגש עם פילים, קופים, אנטילופות, שימפנזים, אגמים, מפלים, (כמעט) כל מה שיש לטבע להציע!
נחל קטלב ממוקם לו אי שם בלב הרי יהודה, בואכה ירושלים מכיוון עין כרם. הזוג בבי ובבי יוצאים לטייל בנחל, משכשכים בבריכות מים, עוברים בנחל שורק ובחירבת א-שיח' ובסוף מקנחים בטיפוס. הכל בשלוש וחצי שעות.
טניא ורועי חוצים בחזרה את הגבול מטאג`יקיסטן לקירגיסטן, בדרכים לא דרכים, במרשרוטקות מכוסות קרח, מלפני צאת החמה ועד אחרי צאת הנשמה, אבל זה שווה כי זו הדרך מ``גג העולם`` (הרי הפאמיר) לגבול עם סין.. שם יהיה ודאי שונה לחלוטין.
המראה הוא פשוט מדהים: כאילו עמד בורא עולם בעצמו והשליך על הקרקע גולות ענקיות מאבן חול אפרפרה - התצורות האלו בלתי אפשריות כמעט, והן כולן משתלבות זו עם זו.
מסתובבת בין דוכני מזון מהיר בעיר, נהנת מעוצמת המפלים במקורות הנילוס הלבן ובין כל האטרקציות התירותיות מקבלת קצת פרספקטיבה על החיים באפריקה בצל המלריה.
יאיר עובר אי, אל ירוק עמוק יותר, ואל הרפתקאות עם סבתא מרגרט, הידועה בכינויה ``טורבו גראני``, פגישה עם מייק הגרמני ופרידה מאורי ובן צור, וטיפוס בולדרים בטקאקה - האזור שכל אוהב סלעים מצוי חייב לעצמו.
עידן ושרון מטיילים יחדיו, אך לראשונה גם מתפצלים במהלך טרק בשמורה היפה בצ'ילה. בסיום מסע במזג אוויר קר ובנופים מרהיבים הם מתאחדים ונפרדים מצ'ילה.
בהאמפי שברתי שיא אישי בהתקעויות. שלושה שבועות באותו מקום (בוודאי יש מי שצוחק עליי עכשיו, אבל בשבילי זה די הרבה), מול אותה השקיעה, באותה הפינה של גינת הגסט-האוס, כשהחיים נוחים ושולים, והנוף מסביב לא דומה לנוף בשום מקום אחר, קל להישען אחורה ולתת לימים ולעוף
נסענו חמישה אנשים לטיול של 3 שבועות בטורקיה. את הטיול התחלנו באיסטנבול ומשם לרכס האלאדאלאר (Aladalar Toros) - טרק שבעת האגמים, אחר כך לקפדוקיה, קצ`קר וסיום באיסטנבול. אתם מוזמנים לקרוא המלצות וסיפורי דרך.
הכבישים של ניו זילנד מובילים אותנו צפונה, דרך חצי אי ובריכות תרמיות בחוף הים, דרך יערות של עצי ענק, ועד לנקודה הכי צפונית במדינה (כמעט). בדרך גם נהננו מפרצי אדרנלין ודולפינים חייכניים.
לעשות את טרק Tongariro, לצנוח ב-Taupo, לטפס את Tararaki ולרדת... לקנות בשר כשר בהדרכת חבר יהודי הונגרי מהתיכון של סבא אריה ולעבור במעבורת לצד השני של ניו זילנד.
למרות בשרות רעות מהבית, שרון ועידן ממשיכים לטייל, ואפילו מצליחים להנות (מאד!). הם אמנם נאלצים לסבול בגלל מטיילים ישראלים קודמים, ומוצאים עצמם שוחים בתוך האוהל שלהם, אבל לנוכח הבום האדיר של הקרחון המתנפץ - הכל מתגמד.
המשפחה הקטנה ממשיכה במסעותיה: פנטזיית תה אנגלית במונאר וגשם אנגלי בקומילי, האשראם המוזר של אמה - ``האם המחבקת``, והישיבה מתחת לגפן ולתאנה (ולשמשיה) בחוף ורקאלה, לקינוח - פרידה וסיכום.
בקוזקוד היה איחוד מרגש. אמא, אבא ואני המשכנו ביחד אל מטעי הקוקוס, תעלות המים והחופים הלבנים, משם בריקשה, אוטובוס מקומי ובמחלקה השניה של הרכבת עד לקוצ`ין. קפה קר, מחסני תבלינים ובית כנסת, קצת אנגינה ואני רואה ארבע עיניים שרואות הכל בפעם הראשונה.
לאורי היה שגעון, ללכת ולראות את מערות התולעים הזוהרות בוויאטמו, אז יוצאים לטרק ההרפתקה שחמש שעות של הליכה, זחילה, קפיצה, ציפה, שחיה, טיפוס, וגלישת חבלים בתוך מערות וואיטמו. וגם - טיפוס סלעים, ומפגש עם ילדי משפחת מקרגור.
רועי וטניא מחליטים ללכת קצת ברגל, אולי סתם כי נמאס מהמרשרוטקות ואולי בשביל להתחמם. במד החום שנמדד כל יום מופיעים רק מספרים קטנים מאפס (לפעמים עם שתי ספרות!!!).. והטיילים נוטשים את רעיון האוהל (שנראה כל כך לא מפתה) וישנים בבתי המשפחות הטאג`יקיות לאורך הדרך
עידן ושרון נהנים בצפון פטגוניה. לאחר נופש בצ'איטן וצ'ילואה הם ממשיכים לקרטרה אוסטרל, מתמודדים עם חדשות רעות מהארץ ונפרדים מצ'ילה.
על אף החששות אנחנו מוצאים בקלות את הכפר בלב היער, נפגשים עם האוכלוסיה המקומית האוהדת ועם בעלי החיים המיוחדים ביער. ממשיכים לטיול נוסף ביער שמתאפשר הודות לפרויקט מיוחד של eco-tourism באזור אחר של ה-Bale וחוגגים את כריסמס אצל מארח המנסה להוסיף אותנו לשורות הכנסיה.
עבודה עם ילדים במעין בית יתומים, בעיקר ילדים ממשפחות עניות. הסיפוק שבלתת לילדים שאין להם כלום הרבה חום כי זה מה שהכי חסר להם זו המתנה הכי גדולה.
יוצאים ללאוס אבל בדרך עוברים בצ`אנג מאי וצ`אנג ראי כדי להכיר ולדעת לפני שמגיעים לשם לטייל עם ההורים שלנו בעוד כחודש. שטים בנהר המקונג ב-SLOW BOAT- ואפילו מתרסקים קצת עם הסירה לסלעים אבל בסוף מגיעים ללאוס, מטיילים, וגם נהנים.
ישראלה משתפת אותנו בסיפור אהבה לבחור ולמדינה, חוויה שהובילה אותה למחוזות היפים ביותר של סרי לנקה.
בריאים ומחוזקים אחרי המנוחה באדיס, מיטלטלים דרומה בדרך לא דרך לשמורת הרי ה-Bale המבטיחה נופים נהדרים ו-wildlife יחודיים. יוצאים לטיול המתוכנן ל-10 ימים בהרי ה-Bale וביער הטרופי Harenna, שם בוחרים ללכת בנתיב יחודי הטומן הרפתקאות חדשות בחובו.
ממשיכים אל שפת המדבר, אל מצודה מרשימה והעיר דונחואנג ממנה התפצלה הדרך. מגיעים לטורקיסטאן ופוגשים צאצאים של נוודים טורקיים ומגיעים אל נוף הרים מושלגים מהמם ביופיו.
עידן ושרון נהנים ממטעמיה של ארגנטינה: לאחר סעודות וטיולים קצרים בברילוצ'ה ואל בולסן הם יוצאים לטרק באזור פעילות געשית, בין הר געש, גייזרים, מעיינות חמים ואגמים.
נוף המדבר מתחלף בהדרגה בצבעים יפהפיים של ירוק, אדום, צהוב וסגול, שווקים, ונסיעה לקשגאר - שוק הבהמות, בתים יפהפיים והרי פמיר המושלגים, מפגש עם נוודים החיים ביורטות צבעוניות ו.. סוף המסע.
