אקודור ואיי גלפגוס 1996

 9/11/96  קואנקה

 נחתנו בסביבות 10 בבוקר בטומבס שבצפון פרו. לקחנו משדה התעופה מונית אל הגבול האקווטוריאני  באגוואס ורדה. בתחנת בקורת הגבולות הפרואנית מחתימים הדרכונים ובדרך החוצה מתיישבים לנו על האוזן חלפני כספים שנחליף אצלם כסף למטבע של אקוודור כי מחר יום א והבנקים סגורים. אנו נשאר תקועים בלי כסף מקומי ורק הם יכולים להושיענו כעת. מילא שהחלפנו את מעט הסולים הפרואנים שנשארו לנו (באקוודור הם לא יותר מפיסות ניר צבעוניות), התפתינו גם להחליף מעט דולרים ירוקים וכשרים ופה הם סדרו אותנו . המסקנה  ישנה מאד, כסף מחליפים רק בבנק, או שתורמים לנוכלי הרחוב. המונית הביאה אותנו עד מחסום הגבול. משם ברגל אל משרדי ההגירה של אקוודור בעיירת הגבול האקוודורינית הסמוכה. המעבר דרך שוק תוסס. תפסנו סבל שעזר לנו לסחוב הציוד. (רנצי עדיין משלשל ומרגיש לא טוב). צועדים בשוק כמו סומים אחרי הסבל. מסביב אנשי השקים. סוחבים שקים מלאים בירקות, פירות, בגדים ומה לא. הגענו למשרדי ההגירה, החתמנו הדרכונים ולתחנת האוטובוסים לחפש אוטובוס לקואנקה. למזלנו התחנה בלב השוק והאוטובוס לקואנקה יוצא עוד מעט לדרך.

יצאנו מעיירת הגבול והנוף השתנה באחת. הכל ירוק ופורח. אביב כעת. עץ פורח בצהוב מוכר לנו מברזיל. הרבה מטפסים בפריחה ומינים שאיננו מכירים כלל. לאחר כמה דקות נסיעה מחסום ביקורת של צבא אקוודור. בודקים ומחתימים שנית את דרכוני הזרים. לפרו ואקוודור יש סכסוך גבולות על   המיקום המדויק של הגבול באזור האמאזונס. לפני שנתיים הסכסוך עבר לכלל מלחמה קטנה. כעת המצב רגוע. הגבול היבשתי  בחוף הפסיפיק, דרכו עברנו, פתוח לכל אבל האזור עדיין רגיש ונתון למעין משטר צבאי.

הכפרים לאורך הדרך נעשים יותר ויותר מודרניים ויפים. לא עוד בקתות דלות כמו בפרו. חקלאות אינטנסיבית, בננות בעיקר. הבננות כאן ענקיות לדעתי מאד טעימות. רנצי חולק עלי וטוען שהבננות הפרואניות קטנות יותר וטעימות יותר. הוא עדיין לא אכל דבר מאתמול. בינתיים שיתן מנוחה לקיבתו ורק ישתה. אני רוצה שיקח תרופה נגד אמבות. לפי כל הסימנים כנראה שזו הבעיה אצלו. אבל הוא חייב לאכול משהו יחד עם התרופה. עדיין לא השתכנע שזה מה שעליו לעשות. בינתיים הוא ישן בנסיעה וממשיך לרוץ לשיחים בכל הזדמנות. הדרך נעשית הררית ומיוערת. בתוך היער חלקות מעובדות. ראשי ההרים מכוסים בערפל. הכל ירוק ומשובב העין לאחר המדבר היבש בו היינו בשבועיים האחרונים.

בדרך לקואנקה

מחצית מרוחב הכביש עליו אנו נוסעים מכוסה בגרגרים הנראים כזרעי פול. לנו לא נתפס איך משתלטים על הכביש היחיד לצרכי יבוש זרעים. אבל פה דרום אמריקה. אחרי שראינו די הרבה משטחי ייבוש כאלה שאלנו את עוזר הנהג   (הjoven)  מה הזרעים הללו. תשובתו הייתה פולי קקאו. באזור מגדלים הרבה קקאו. לאחר הייבוש בשמש אוספים לשקים. יש גם משטחי ייבוש מיוחדים בצידי הכביש. אבל אין כמו הכביש שנסלל ע"י הממשלה לרווחת מגדלי הקקאו. חלק ממדרונות ההרים חשופים, כנראה בצל הגשם. על העצים מזהים ברומליות החיות רק מהלחות שבאויר. נהרות זורמים ומפלי מים גועשים נראים מפעם לפעם. כרי דשא למרעה ובם פרות דשנות רועות. חלק חורש טבעי, חלק נטוע בידי אדם, בעיקר באקליפטוסים. אלו משמשים לכריתה  ומתחדשים במהרה. חוות מודרניות עם רפתות גדולות. בתים לבנים עם גגות אדומים .נוף פסטורלי כמו בתמונות שוויצריות. אחרי 5 שעות נסיעה הגענו לקואנקה. עיר מחוז דרומית באקוודור. הכניסה לעיר מפתיעה לטובה.עיר יפה ומודרנית. בתים קטנים. וילות יפהפיות והרבה בניה חדשה. מרכז העיר שומר על צביונו הקולוניאלי. הגענו למלון ,מקלחת, כביסה ורנצי ישר נכנס למיטה. אני מקווה שהלילה יצליח להתאושש. השלוה מופרת כי בחוץ ליד הקתדרלה יש חגיגה ומידי פעם נורים זיקוקים. נשמעת מוסיקה יפה אך אני מפחדת לרדת לבדי ולראות. אני מסתפקת בהאזנה למוסיקה מהחדר.

מסתבר שזה היה יומם של גנבי פרו ואקוודור. הראש של רנצי היה במצב כבוי וכך חגגו עלינו מחליפי הכסף בגבול והגדיל לעשות נהג המונית בקואנקה שלקח מחיר גבוה פי ארבעה ממה שמשלמים למרחק אותו נסענו עימו. ס"ה הסכומים בהם נפלנו אינם גדולים. סתם לא נעים לצאת פרייאר ועוד בארץ זרה.                         

 10/11/96 קואנקה

 שנינו חטפנו זהום מאמבות. לי לקח יום נוסף עד שהתפרץ. היום מטיילים מעט בקואנקה ונחים הרבה. הסתובבנו בכנסיות העיר. חלקן עתיקות חלקן חדשות. הקתדרלה הישנה ענקית ומלאה ויטראז'ים מקסימים. אחד מהם מתאר את משה רבנו מביא התורה. רוב הבתים במרכז העיר העתיקה בסגנון ספרדי. שומרים עליהם ומשפצים בסגנון הישן. חלק גדול מרחובות המרכז עדיין מרוצפים באבן. העיר מאוד נקיה. היום יום א' וכול סגור. הרגשה כמו בני ברק ביום שבת. מעט מסעדות פתוחות וכמה חנויות מכולת. אי אפשר לעשות קניות בעיניים. חלונות הראוה מוגפים מאחרי דלתות אטומות נעולות בשפע מנעולים ובריחים. אחה"צ ירדנו שנית לטיול בעיר. הרחובות ריקים .גם מה שהיה פתוח בבוקר נסגר.

כיכר העיר בקואנקה

ירדנו אל הנהר. גדות הנהר נקיות ומשמשות כגן ציבורי. במרבית המקומות בהם ביקרנו עד כה הנהר משמש כמזבלה העירונית. כאן הוא טיילת נאה. עסקי הקבורה בקואנקה פורחים גם ביום א'. החנויות היחידות הפתוחות הן של הקברנים המוכרים ארונות קבורה במבחר מגוון. חזרנו למלון והסתבר לנו פשר העוצר שהוטל על העיר. נבחרת אקוודור משחקת באסונסיון פראגואי נגד הנבחרת המקומית במוקדמות הגביע העולמי בכדורגל , בצרפת 1998. הכול רתוקים למקלטי הטלוויזיה. בחוץ כמו תל אביב בימי חמישי בערב, עת מכבי שיחקה כדורסל בגביע אירופה. צפיתי במחצית השניה יחד עם שני מקומיים. הם היו די מדוכאים. בעיקר ברגע בו חטפו את הגול המכריע.  פראגואי ניצחה 1: 0 . מחר לא מדברים עם איש על כדורגל. ס"ה יש להם בית קשה. לכל דרום אמריקה שלושה מקומות. המקום הרביעי שייך לאלופת העולם ברזיל העולה אוטומטית. השידור הוא חוויה. הקריין מדבר צפוף צפוף בספרדית מתנגנת. בעצם נשמע כמו שר שיר בלתי מוגדר. לפתע צועק ג ו ו  ו  ל  גם כשלא קורה דבר. היה שידור מלהיב למשחק די בינוני.   סבב המשחקים הבא ב 15.12 . אקוודור תשחק נגד השכנה מצפון, קולומביה. לא כדאי לחצות הגבול המשותף בין המדינות ב 16.12 . מישהו באחד מצידי הגבול יהיה עצבני. כאן ביבשת, הפסד במגרש כדורגל זו עילה למלחמה אמיתית, וכבר היו דברים מעולם.

 11/11/96 סוקואה

 התחלנו את הבוקר בקואנקה בסידורים חפוזים כמו החלפת כסף וקנית סרטי צילום. באקוודור הבנקים מעדיפים את המחאות נוסעים על פני דולרים מזומנים ונותנים להמחאות שער עדיף. ב10 בבוקר יצאנו לסוקואה, עיירה  הנמצאת בג'ונגלים של מזרח המדינה. זהו האזור הרוכב על אגן האמזונס ומתפתל לאורך קו הגובה 1000 מטרים. החלטנו לנסוע לשם כדי לטעום מנופי יער הגשם האמזוני מבלי להכנס עמוק מידי לאזורים נגועים במלריה. התכנית המקורית היתה לשכור רכב בקואנקה ולנסוע בו עד קיטו. קואנקה ביום א' סגורה וכך מחוסר ברירה עברנו לאוטובוסים דבר שבהמשך התברר כנבון ביותר. היום הראשון באוריינטה כפי שקרוי האזור בפי המקומיים היה טיול אדיר בטבע. אלוהים ברא בעולמנו מספר גני עדן. אחד מהם תקע באקוודור. יצאנו מקואנקה והתחלנו לטפס אל הרכס הסוגר על העיר. מלמעלה רואים שקואנקה (קערה בספרדית) היא אכן קואנקה. העיר יושבת בעמק ענק ושטוח המנוקז ע"י שלושה פלגים המתאחדים בקצה העיר לנהר אחד. מסביב נופים אירופאים. באזור הזה אקוודור יותר ירוקה מירוק. הכל מעובד או שרידי יער עננים. ככל שיורדים בגובה היער מתעבה ובסופו של דבר הופך לג'ונגל. הצמחיה מגוונת. הפריחה בשלל צבעים. אין מרבדי צבע אלא כתם פה וכתם שם על רקע של הירוק כצבע שליט. כל מה שגדל בגינתנו בקושי, צומח כאן במסות.

הג'ונגל במורדות המזרחיים של האנדים

עצי שרך ענקיים, שפלרות ממינים שונים,  פילודנדרונים, הליקוניות באשכולי פרחים אדומים, מרבדי בושמת בשלל צבעים,שעווניות(פסיפלורה) בורוד עז ואיפומאות בסגול. את המיגוון העצום קשה לתאר. הכל גדל בקומות. עץ נישא אל על. על גזעו צומחות ברומליות מכל מיני סוגים. מטפסים מחברים את ענפיו. במקומות בהם בורא היער כרי מרעה דשנים. הבעיה העיקרית גלישות קרקע. בכל מקום בו הוסרה הצמחיה הגשם ניתך על אדמה חשופה והקרקע נסחפת. בכמה מקומות הסחף סתם את הדרך. ישובים די דלילים. פה בית ושם בית. עד רדת החשכה לא פסקנו מלהתלהב מהצמחיה. ככל שיורדים בגובה משתנה הצמחיה. הדקלים מופיעים אחרונים ומסמנים את קו הגובה 1500 בערך.

יובל של האמאזונס במזרח אקודור

אחד התפקידים החשובים ביותר בתחבורה הציבורית בדרום אמריקה הוא ה joven או ה chico. זהו בחור צעיר המשמש כעוזר נהג. הוא הכרטיסן,סבל, עוצר הנהג עבור הנוסעים המבקשים לרדת והכי חשוב מודיע לנהג vaya (סע) . בלי זה הרכב לא יזוז. בקיצור ידו בכל. בנסיעה עירונית בדרך כלל זהו ילד  המזמר ללא הרף את סדר התחנות או היעדים שבמסלול. Joven לעולם לא יעלה או ירד מאוטובוס כאשר זה בעצירה. תמיד בתנועה. לרגע נדמה כי הוא מפספס אבל אלה זריזים ובדקה ה 90  joven עומד על קצה המדרגה  ,חצי גוף בחוץ וצועק לנהג vaya.

הבוקר, בתחנת האוטובוס בקואנקה, נגש בחור צעיר לליאורה והחל לשאול אותה בספרדית לשלומה. לפתע ליאורה קלטה כי זה ה joven מהאוטובוס בו הגענו שלשום לקואנקה.

באמצע אחת העליות בדרך עצר האוטובוס לפתע. ה joven ירד ועזר להולך רגל זקן לעלות והושיבו במושב שפינה עבורו. כעבור זמן מה הזקן הגיע למחוז חפצו. הנהג עצר ועזר לו לרדת. הכל ללא תמורה.  מה שנקרא  מצוות והדרת פני זקן. ואלו חברות פרטיות המתחרות על כל נוסע.

 12/11/96  באניוס

 יושבת במרפסת מלון סנטה קלארה בבניוס. מקום שקט ונעים. קבלנו עליו המלצות חמות משתי צעירות קנדיות שפגשנו באוטובוס. המקום מסתבר זה המלון המועדף על הקנדיים הצרפתים. הם יושבים בחבורה בחוץ . השיחות ביניהם התחילו בצרפתית אבל הם מהר מאד גלשו לאנגלית ונתקעו בה.

יצאנו בבוקר מסוקואה לאחר ארוחת בוקר. רק גמרנו הארוחה והאוטובוס לו חיכינו הגיע. הרמנו על עצמנו את התרמילים וקדימה לאוטובוס הדחוס לנסיעה של כשעה בערך. מילא שצריך לעמוד אבל גובה האוטובוס מותאם לאקווטוריאנים שהם נמוכים בהרבה מאיתנו. אני  ראשי בתקרה .רנצי עומד על מדרגת הדלת וראשו בחוץ. בכל צורה אחרת אינו יכול לעמוד. למזלנו לאחר מספר דקות הגענו למרכז הרפואי של סוקואה והאוטובוס התרוקן. היו לנו מקומות ישיבה בנפרד. הספסל מיועד לשני ישבנים מקומיים מצומקים. כל אחד מאתנו התיישב ליד ילד וכך הגענו למאקאס. ירדנו מהאוטובוס רנצי הלך לברר מתי יש המשך לפויו יעדנו הבא והתברר לו שמיד. התיישבנו בנחת בספסל קדמי אל מול החלון וחשבנו לעצמנו שהנה יש לנו טיול  עם תצפית מצויינת. לאחר קילומטרים ספורים מגיעים לנהר. גשר הרכבים נסחף בשטפונות. נותר רק מעבר להולכי רגל ולרכבים קלים. יורדים והולכים ברגל אל אוטובוס אחר המחכה בגדה ממול. את החבילות מעביר טנדר .

תקלה בדרך בלב הג'ונגל במזרח אקודור

כעת אין יותר מקום בחזית. נוסעים בנוף מקסים של ג'ונגל. הכביש מתוח כקו ישר באזימוט צפונה. מידי פעם עולים ויורדים נוסעים. מהירות הנסיעה איטית. נהנים מנוף והעין לא שבעה מלראות הצמחיה והפריחה.  צמחים שונים ומשונים שמעולם לא ראינו. קשה לזהות אף את המשפחות להם שייכים הצמחים.ליד חלק מבתי החוות לצד הדרך גדלות "ערוגות הבושם" לתצרוכת פרטית. זה לפחות עדיף על הקוקה. לפתע אני מגלה אורכידאה פורחת. רנצי אינו מאמין לי אבל לאחר זמן גם הוא מגלה זאת. מגיעים לנקודת התחברות של שני נהרות. רוחב המים עצום כסף לבנית גשר למכוניות אין. יש גשר להולכי רגל ושוב אוטובוס מחכה בגדה ממול. עוד פעם התרגולת של העברת מאהל מאוטובוס לאוטובוס. הדרך ממשיכה בנוף הירוק ואנו ממשיכים להנות ולהתפעל. ב1400 מגיעים לפויו. האוטובוס לבאניוס יעדנו הסופי מתחיל כבר בנסיעה אל מחוץ לתחנה. הנפת יד והנהג עוצר ושולח העוזר לעזור לנו עם התרמילים. החשבון של הנהג פשוט. מי שאני לא אקח יסע עם המתחרה. כעת אמורה להיות נסיעה בת שעה ומחצה. מתחילים לנוע על כביש אספלט טוב והעצמות שנחבטו היטב היום שמחות לרגיעה. השמחה מוקדמת מידי. מהר מאד הכביש נגמר ומתחלף בדרך עפר קופצנית. הנוף הוא סיפור הטיול .זה נעשה יפה יותר ויותר. בנוסף לצמחיה יש מפלי מים היורדים מההרים לערוץ, לארכו מתפתלת הדרך. לפתע מהומת עולם. עובדים על הדרך. מרחיבים הנתיבים. חוצבים ומזיזים הרים. כלים ענקיים נוגסים בהר והכל   יוצר תערובת של אבנים ושלוליות מים. האוטובוס מתמרן בין המכשולים עד שנעצר. הנוסעים מתחילים לרדת   וללכת . כעת מתברר לנו שתרגולת החלף אוטובוס הפכה לגיבוש לסיירות. צריך ללכת במעלה הדרך כקילומטר עד האוטובוס שמחכה לנו ולסחוב את כל הציוד על גבותינו. אין טנדרים ואין סבלים. אני הולכת עם התרמיל הקטן, רנצי סוחב את שני התרמילים הגדולים. שנינו הולכים לאט ומגיעים לאוטובוס אחרונים. בקושי נותר מקום. פה פגשנו את שתי הצעירות שהמליצו על המלון בו אנו יושבים. למרות כל התלאות, הדרך מפויו לבאניוס היתה אחת הדרכים היותר יפות בה נסענו עד כה. קשה לתאר את עצמת הנוף. מתלולי ענק ירוקים מהג'ונגל הצומח עליהם. מתחת נהר זורם וכל ערוץ נוטף מים או יוצר מפלי מים. על הכביש עובדים ברצינות שאינה אופיינית ליבשת. נקווה שלא לשווא כי די כאן בגשם עז כדי שהכל ישטף לנהר. מחר נרד באופנים למפלי ריו ורדה שנמצאים בערך בקצה אזור העבודות. התכנית היא לרכב בירידה ולחזור באוטובוס. מה שבטוח נצטרך לחצות את המהומה גם מחר.

המלון מצוי לא הרחק מהבאניוס (מרחצאות בספרדית)  שעל שמם קרויה העיירה.  אלו מעיינות חמים שמעליהם נופל מפל מים  קרים. שילוב מהמם.  עדיין לא החלטנו כמה זמן ננוח כאן. אבל כנראה לקראת סוף השבוע נמשיך לקיטו כי אז מתמלא כאן בנופשים מקומיים .

 13/11/96 באניוס

 למחפשים את גן העדן כדאי לבדוק את באניוס. מקום מעין כמוהו לתפוש ראש, לטייל ולנוח. לא הרחק מהמלון מפל מים קרים הנופל ליד מעיינות מים חמים. מקום אידיאלי לפתוח היום בטבילה המשחררת כל הלחצים. בבוקר הלכנו לבאניוס. אלו המרחצאות על שמם קרוי המקום. במרחצאות שלוש ברכות מים, חמים(מאד), פושרים וקרים. בנוסף צינור הלוכד ממימי מפל המים ומפילם אל תוך מתחם המרחצאות. טבילה בחמים עד שהעור מאדים ואז פנימה למי המפל הקרים והבן אדם כמו חדש.

התלבטנו האם לשכור אופנים לטיול. לבסוף החלטנו כי נטייל באוטובוס וברגל כי בכל מקרה את קטעי העבודה בכביש באניוס-פויו נאלץ ללכת רגלית . כך ירדנו אל מפלי ריו וורדה קצת באוטובוס והרבה ברגל. מזג האויר נעים. הרבה פרחים ופרפרים. המורדות מכוסות בג'ונגל ירוק ומפלי מים גולשים. שיא המפלים הוא מפל הריו וורדה ,גבוה ורב עוצמה. המפל נופל בשתי מדרגות. האחת בתוך ניקבה כמו מפל התנור ומשם עוד מדרגה אל תוך הערוץ. ליד המפל עוברים בגשר תלוי  ומגיעים לגן עדן קטן הקרוי הגדה האחרת (la otra lado) . חווה שישראלי הנשוי למקומית בנה. מעין גן עדן פרטי. כמה בונגלוס להשכרה ומקום לאכול ולשתות. מיץ אננס מרענן באמצע היום היה דבר בעיתו. לגן העדן נכנסים ברגלים יחפות (של נעליך וגו').

בגן העדן ליד בניוס

עלינו חזרה לכביש וחיכינו לאוטובוס שיגיע. לפתע מופיע רכב צבאי. אנחנו מרימים היד והרכב אוסף אותנו לבאניוס. ברכב שני אנשי צבא קבע . היתה שיחה מעניינת אתם. הם, כיאה לקתולים אדוקים,ראשית ביררו האם אנו נשואים זה לזו. היו המומים לשמוע שאנו כבר בסטטוס של סבא וסבתא. אחד מהם היה בישראל, כנראה במסגרת חילופי צבאות. ניפחנו להם את האגו על ארצם היפה. הם חסכו לנו את כל טיטולי הדרך כי עבורם מלחמת העולם על הכביש היתה פחות ממיטרד. אותם איש לא העז לעצור.

14/11/96 באניוס

 תכננו להיום מנוחה. אבל כיאה לסבא וסבתא התעוררנו מוקדם וישר למרחצאות.טבילת בוקר מלווה בתרגילי דובים מועילים פתחה את הבוקר. בדרך למלון ארוחת בוקר מצוינת במלון שבדרך. דיאטת השמנה משובחת של פירות מצופים בפנקייק. הכי כייף אלו מיצי הפירות הטריים המוגשים בשפע. החלטנו לטפס אל תצפית שמעל העיר. השביל המטפס  מתפצל לשנים. לאן שלא נלך נגיע לצלב התקוע בקו הרכס הסוגר על העיר. בוחרים בשמאלי כי אותו לא רואים מהעיר. אנו מלמטה רואים בתים וחוות אבל לא רואים מהיכן מתפתל השביל אליהם. זהו שביל שפולס בג'ונגל. מטפס בתלילות מעלה. בשימוש  רב בעיקר ע"י  בהמות בית ומלא הפרשות וטחון עד דק מרוב פסיעות. העליה איטית עולים קצת נחים הרבה. פריחה של פרחי בר ופרפרים רבים  מלווים את דרכנו.

בניוס במבט מהרכס הסוגר עליה

הגענו אל הצלב ורצינו להמשיך אל הרכס שנגלה לנו  כדי לצפות אל הר הגעש שמאחריו. לפתע התענן וכל הנוף כלפי מעלה נעלם. מאחרי הצלב התגלה בית ותחנת ממסר ודרך רכב העולה מהעיר . ירדנו בדרך בה עלינו. הירידה חלקה וכל תנועה מחושבת. רנצי רצה להדגים לי כיצד לרדת בביטחון. ההדגמה הסתימה בנחיתה מרשימה על ישבנו. חוץ ממכנסים מאובקים וצחוק בריא לא קרה דבר. ירדנו לעיר. ניסינו לטלפן לארץ. הקווים הבינלאומיים לא פעילים. הלכנו לשוק הפירות לקנות פירות לצוהרים. היום בתפריט אננס,מנגו, אגוז קוקוס ופרי קטן כמו עגבניה, צבעו אדום בחוץ התוכן צהוב והגלעין די גדול יחסית לפרי אבל טעים מאד. טעמנו בדוכן גם שלפח ותמרינדי.  התמרינדי נראה כבוטן בתוכו חומר חום המזכיר תמר כולל הגלעין.

אי אפשר לעבור לסדר היום הקולינרי מבלי לציין את איכות המים באקוודור. בכל היבשת אנו שותים מים מינרלים. בבוליביה ופרו המים היו חסרי טעם במקרה הטוב או פשוט בעלי טעם לואי ששלח אותנו לא פעם אל בקבוקי הקולה והפנטה. מי אקוודור טעימים, צוננים ובהחלט ברמה אחרת.

בערב יצאנו לאכול ולאחר מכן לפניה (peña) . זהו מופע של מוסיקה עממית מקומית. המופע במסעדה סמוכה למלון. יושבים על כוס בירה ואמורים להנות מהמופע שאמור להמשך כשעה. עכשיו זו לא העונה ואין מבחר של מופעים. למסעדה אמורה היתה להגיע קבוצה של תיירים גרמנים. ארגנו להם ארוחת ערב משולבת בנגינה. בעונת התיירות מופע כזה נמשך שעות כאשר המקומיים שרים ורוקדים אל תוך הלילה. הם התחילו באחור. ההתחלה היתה מאד מבטיחה. לאחר נגינת "הקונדור עובר" (el condor pasa ) שהוא שיר חובה "לפי דרישת הקהל" החליטו הנגנים שגם הם רעבים ופרשו לאכול. חיכינו וחיכינו. אוכל זה דבר רציני ביותר ביבשת. אני פרשתי לישון ראשונה. אחרי מספר דקות רנצי הצטרף אלי.

מחר בבוקר נפרד מבאניוס ונמשיך לקיטו. היה פה חופש מעולה. שקט ורגוע כאן. אין פלא שבסופי שבוע היא מתמלאת בפליטי קיטו.

 15/11/96 קיטו

 זהו הגענו לקיטו נקודת הסיום והיציאה מהיבשת. אבל עדיין שבועיים טיול לפנינו. הדרך מבאניוס לקיטו אקוודור במיטבה. למזלנו היום בהיר והאויר צלול.

ראינו את הרי הגעש של אקוודור בזה אחר זה כשביניהם עמקים פוריים. הצבע הירוק שולט. השדות מעובדים עד הס"מ האחרון האפשרי. מעל באניוס  וולקן טונגהרה. קונוס מושלם שפסגתו מושלגת. בכל מקום בו הכביש חותר בהר רואים את שרידי החומר הפירוקלסטי שהשליך ההר. ההר עצמו וולקן פעיל. צפונית לו הצימרוזו. פסגת האנדים באקוודור (מעל 6300 מטר גובה) עטור כולו קרחוני עד.

מבט אל הקוטופאחי

בהמשך נגלה הקונוס המושלם של הקוטופחי. זהו הוולקן הפעיל הגבוה ביותר בעולם. שוב השליש העליון של ההר עטור בקרחוני עד. הכביש מאמבאטו לקיטו עובר ממש לרגלי הוולקן. הנוף מרהיב עין. ניגודי הצבע בין הירוק בעמק, לחום במורדות ההר, לפסגה הצחורה מעל מהווים סימפונית צבע משגעת.

לקיטו הגענו בצוהרי היום. ראשית חיפוש מלון. מתחילים במלון המקובל על התרמילאים הישראלים. המחיר נמוך אבל רמת ההתכלבות גבוהה. המשכנו הלאה והגענו למלון  הרדורה (hostel heradura). מצוי במרכז העיר החדשה וקרוב לכל דבר. חפצים בחדר וישר לסידורים. דבר ראשון איי גלפגוס. מהארץ הזמננו מקום בשיט דרך סוכנות נסיעות. החברה שפגשנו בדרך הבהירו לנו שגלפגוס בעונה הזו נמכר בהרבה פחות ממה שמבקשים מאתנו. ירדנו לסוכנות הנסיעות מלאי רוח קרב. הם נתנו לנו הצעה שקשה לסרב לה . 1000$ לאיש כולל הטיסה הלוך וחזור ביכטה גדולה ולא בגיגית לטיול בן 8 ימים. סגרנו אתם מהר והלכנו לאיבריה לשנות את מועד הטיסה ארצה. אנחנו מקדימים את לוח הזמנים שלנו בשבוע בעיקר בגלל הנסיעות הליליות שחסכו הרבה ימים. לרבוץ בקיטו לא נראה לנו ואת כל מה שעדיין לא בצענו ויותר מכך נבצע בנחת גם בשבוע פחות.

באיבריה נפלנו על הטיפשה התורנית שהתקבלה לעבודה כי בתור תכשיט למשרד היא נראית בסדר. היא התחילה לבלבל המוח כי היא צריכה לקבל אישור מתל אביב על שנוי המועד. לי העצבים התחילו לרתוח כי בכוונה קנינו, כרטיס פתוח לתקופת הטיול, בדיוק למטרה הזו. בתל אביב לפי השעון כבר נכנסה שבת. בקיטו ביום א' שבת שבתון. הסכוי לסדר משהו לפני יום ב', היום בו אנו טסים לגלפגוס הוא אפס. גיליתי להפתעתי שאני לא רע בלצעוק בספרדית צחה (למדתי משהו בשבועות האחרונים). מנהלת המשרד שמעה המהומה. שאלה במה  דברים אמורים. בדקה במחשב את סוג הכרטיס שבידנו ועל המקום סידרה את מבוקשנו. הזזת הטיסה מביאה אותנו לטיסה הנוחתת במדריד השכם בבוקר  וכך נרוויח עוד יום טיול במדריד. שמחים חזרנו לסוכנות הנסיעות ושלחנו פקס הביתה לבתיה. נקוה כי תמצא דרך להעביר אותו גם לילדים כי אצל כולם לא היתה תשובה. אחרי הסדורים יצאנו קצת לחוצות הכרך. העיר אמנם מודרנית אבל בשבע בערב הלכה לישון.

 16/11/96 קיטו

יום של טיולים בקיטו.השכמנו קום במטרה לדבר עם מישהו בארץ. שוב לא הצלחנו. השארנו לענת ועמיר הודעה במשיבון . אחרי שעה של נסיונות לטלפן עלינו על הטרוליבוס למרכז העיר העתיקה של קיטו. שוטטנו בין הכנסיות והסמטאות, בין השווקים והכיכרות. עיר קולוניאלית יפהפיה. כנסיות עתיקות ומפוארות  מלאות במתפללים. הדת הקתולית בדרום אמריקה מושרשת חזק בלבבות התושבים.

כיכר ה קתדרלה בקיטו

מהשוטטות חזרנו למלון לסייסטה. חזרנו לעיר אחה"צ וכל העיר סגורה על מנעול ובריח. כמעט ואין מכוניות בכבישים. שקט מוחלט. הלכנו לביבריום המכיל אוסף מרשים של זוחלים, נחשים איגואנות ועוד. יש דפי הסבר באנגלית על כל בע"ח והרגלי מחייתו. משם הלכנו אל הפארק שבקצה שדרות האמזונס (avenida amazonas) . מסתבר שבשבת יש שם שוק של אמני העיר. הם מציגים את ציוריהם ועבודותיהם. לידם מתחיל להתעורר שוק הארטסניה של יום ראשון. עכשיו התחלנו בקניית המתנות. מסתובבים, מסתכלים, מתמקחים וקונים. השטיחים האקווטורינים אינם מרשימים כמו אלו שהיו בפרו. מזג האויר בקיטו אביב נצחי. נעים ביום קריר בלילה. הסתובבנו קצת במרכז התרבות של קיטו. מבנה ענק  המשמש לאולמות תיאטרון ולתצוגות. היתה תערוכה של ארכיטקטורה לטינו אמריקאית. אנו לא מבינים בזה הרבה אבל ממעט המוצגים שהכרנו מטיולנו ראינו איך מנסים לשפץ ולשמר.

 17/11/96  קיטו

 יצאנו הבוקר עם בעל המלון ובנו אל איצטדיון הכדורגל של קיטו. היום נערך מרוץ המרתון הבינלאומי של קיטו המסתיים באיצטדיון הכדורגל. יש מרוצים ברמות שונות. בוגרים נוער נשים זקנים ונכים בכסאות גלגלים. השיא היה המרוץ הבינלאומי  אליו הגיעו רצים מכל העולם. האיצטדיון מכיל כ 45000 מקומות ישיבה. התמלא בהמון אדם חוגג. רוכלים מציעים חטיפים מכל מין כולל החטיף הלאומי של דרום אמריקה הצ'וקלו. אלו גרעיני תירס קלויים המשמשים כפיצוחים. מוכרים גם אוכל מבושל בצלחות קטנות. תפוחי עץ משופדים על מקל ומצופים במעין זיגוג אדום. הרוכלים מכריזים על מרכולתם בספרדית מתנגנת כאילו שרים. הכל ססגוני ועליז. ברקע מנגנות התזמורת העירונית ותזמורת צבאית. לאט לאט מתחילים להיכנס ראשוני הרצים העממיים ומתקבלים בתשואות. בינתיים של הדשא מתחילים מופעי מחול ססגוניים של חבורות נוער המתחרות ביניהן על בצוע מושלם. המוסיקה עממית ונכנסת עמוק לנשמה. המסוק המרחף מעל מבשר את בוא ראשוני הרצים במרתון. השדר מעביר ברמקולים למגרש  את המתרחש על המסלול בחוץ. מתנהל  קרב צמוד בין קנייתי ומקסיקני. לפתע ההפתעה. מאחור מגיח רץ אקווטוריאני עוקף את השניים נכנס ראשון לאיצטדיון ומנצח. הקהל באקסטזה. סוף סוף נחת לאחר ההפסד בכדורגל לפרגווי בשבוע שעבר. לא חיכינו לסיום והחלטנו לחתוך לפני שההמון יחל להסתער על כבישי היציאה ויפקוק אותם. את המכונית השארנו די רחוק מהאיצטדיון במחשבה ש10 דקות הליכה תחסוכנה שעות של פקקים. ההליכה לאורך מסלול הריצה. אנשים עומדים ומריעים ומעודדים את המתחרים. ממש חגיגה עממית ושמחה רבה. נסינו שוב לטלפן לילדים ואין תשובה. חזרנו למלון להתארגן לנסיעה מחר לאיי גלפגוס. ניקח איתנו רק מה שמוכרחים. היתר ישאר במלון בקיטו. לפנות ערב ירדנו שנית לעיר. הלכנו לשוק הפירות ומצאנו פרי דמוי אנונה העונה להגדרה טעים מאד. הלכנו לשוק שבפארק. הסתובבנו בין הרוכלים אבל זה נמאס די מהר אז פשוט התיישבנו בבית קפה באונידה אמזונס . נשתה איזה בירה או מיץ ונסתכל בעוברים ושבים. פתאום רנצי צועק הנה הוא. עומר פרץ עם שנים מחבריו מופיעים מולנו. הפתעה אמיתית אחרי שכבר נואשנו מלחפשו. ישבנו כולנו קצת בבית הקפה והחלפנו חוויות ועצות על כוס בירה צוננת. עומר בדיוק חזר מגלפגוס ונוסע לבאניוס. אנחנו בדיוק בכוונים הפוכים. עומר נראה מאושר הציע לנו לעשות באנג'י באתר סמוך לקיטו. סיכמנו שלפני שקופצים אוכלים. נפגשנו שנית לארוחת ערב  בסטקייה  של אונידה קולון.(בשר דרום אמריקאי כמו שצריך). השאיר לנו חבילה של קניות ותמונות להעביר למשפחתו. בילינו ערב נחמד ביחד. מחר כל אחד לדרכו. הפתגם הערבי האומר, הר בהר לא יפגוש, אדם באדם יפגוש,  אמיתי.

 18/11/96 סן קריסטובל איי גלפגוס

 קמנו הבוקר וישר לשדה התעופה לטיסה לגלפגוס. חלום ישן ההולך להתגשם. בשדה התעופה הגיע פקיד מחברת הנסיעות דרכה אנו נוסעים והביא לנו פקס מענת המבשר לנו כי אבא נפטר ב14/11 והובא לקבורה באורים ב15/11 . עכשיו ברור לנו מדוע איש מהילדים לא היה בבית עת ניסינו להתקשר. לא עלה בדעתנו לטלפן הביתה. מסתבר כי הילדים היו שם. ניסיתי לטלפן מיד לחגי אך היה תפוס. טלפנתי למירה והודיתי לה וליתר החברים על כי עשו חסד של אמת עם אבא ז"ל בהעדרנו. מסרנו לה ד"ש מעומר .  את טיסתנו חזרה כבר הקדמנו בשבוע כך שלפחות ל 30 נהיה כבר בארץ. כך עם לב כבד ודמעה בקצה העין טסנו מקיטו לגלפגוס. נחתנו באי המזרחי סן-קריסטובל. עלינו ליכטה שהמתינה לקבוצתנו וגילינו את המלון ברמה הגבוהה ביותר בו היינו אי פעם. היכטה בת 8 תאים זוגיים, ממוזגי אויר  הכוללים שרותים ומקלחת צמודים, סיפון חדר אוכל וסיפון עליון למנוחה. הטיול הראשון באי סן-קריסטובל עצמו .במפרץ קטן לא הרחק משדה התעופה אריות ים. עכשיו עונת ההמלטות והחוף גדוש באמהות וגורים בכל הגילאים. האמהות שלקראת המלטה מנסות לגמול את הגורים הבוגרים בצווחות רמות ונשיכות. אלו לא מוותרים ומנסים לינוק בכל הזדמנות. הגור הרטוב ממי הים צבעו כהה והוא מתלכד ברקע עם צבע סלעי הבזלת. רק כאשר יושבים זמן ממושך במקום אחד מתחילים להבחין כי חלק מהסלעים מתנועע. הזכרים הענקיים עסוקים כל הזמן במלחמות על ההרמון ועל הטריטוריה. די מרשים לראות את גושי הבשר הענקיים הללו מדדים במהירות על החול. במים הם מאד זריזים ושוחים באלגנטיות הפוכה לכבדות ביבשה. האי עצמו בנוי חומר וולקני, מבזלת ועד טוף. מקורות המים של האי מי גשמים הנשמרים במאגרים מעונת גשם אחת לשניה. על האי שוכנת העיר פוארטו בקריזו מורנו המשמשת כבירת האיים. נראית כמו כפר שתפח מעט. הצמחיה די יבשה ומחכה לעונת הגשמים שתחל בסוף דצמבר. עולם הציפורים מיוצג ע"י פריגטות שמרחפות מעל. מעט שקנאים נמצאים בנמל שם כנראה מצוי האוכל. בספינה קבלנו נוהלי חיים ופרשנו למנוחה כאשר אנו הולכים לישון והספינה מתנדנדת קלות בנמל.

בעל הבית באיי גלאפגוס

19/11/96 סן קריסטובל גלפגוס

מטיילים על האי  המזרחי הגדול. הספינה חצתה בבוקר גלים די בינוניים. כתוצאה מכך ליאורה לפתע חשה ברע. נקוה שהיא תתגבר על כך כשתרגיש יבשה תחת רגליה. נחתנו על האי לסיור רגלי בצפון האי. המטרה סולות אדומות רגל וכל מה שיש בנוסף לזה. עם הנחיתה, מספר סולות מדגימות דייג בצלילה חופשית. הסולות צוללות כמו טיל לתוך המים. כמובן לא כל צלילה היא הצלחה.

סולה המסכה דוגרת. מין זה משותף לאיים ולחוף הפסיפי של דרום אמריקה

על החוף משפחת אריות ים בשיגרה  הרגילה, רביצה על החוף לחימום הגוף. מפעם לפעם מישהו חוזר למים. החול רך ונעים. מיד לאחריו סלעי הבזלת. מטפסים לאט לאט. עימנו אנגליה החיה בשוודיה. היא בת 78, שברירית אבל חרשה את כל העולם ואינה מוותרת ואינה מתכוונת להפסיק. היא קובעת את הקצב ובעצם אין לאן למהר. עומדים ליד כל ציפור ומצלמים מכל זוית אפשרית. צייד מודרני בשמורות בימים אלו הוא דרך הדק המצלמה. כולם בהיכון. ברגע שהציפור בפוזה המבוקשת מיד מטח של לחיצות על ההדק. כך ראינו סולות אדומות רגל, סולות כחולות רגל ,פריגטות במעוף, שקנאים חומים שוחים או נחים על מדף סלע. לטאות לבה מתחממות בשמש. הצמחיה מותאמת ליובש. השיחים רחבי העלים בשלכת. אלו הירוקים כעת הם בעלי העלים הבשרניים. סוקולנט אדום מכסה את הבזלת השחורה. אחת מ20 סולות אדומות רגל היא לבנה. הלובן מתחיל בגב עד לאלבינו מלא . הן דוגרות על העצים. מכינות קן מזרדים. דוגרות בכל שנה על ביצה אחת.

סולה אדומת רגל

הסולות כחולות הרגל חופרות קינים באדמה מרפדות בזרדים ודוגרות. הסולות דוגרות לסירוגין פעם הזכר ופעם הנקבה. הזוג קיים רק לתקופת הרביה. חזרנו לספינה למנוחת צוהרים. הספינה החלה לשוט ליעדנו הבא ואנו על מיטת השיזוף עולים ויורדים לקצב הגלים. לספינה חזר צוות הדייגים עם שללו . כמה דגים קטנים ושנים ענקיים. הם גם התקינו חכות קרסים בתקווה לדוג דגי טונה במים העמוקים. כולנו צופים בם מנקים את השלל וזורקים לים את החלקים המיותרים. הפריגטות הופיעו והחלו לנסות ולתפוס השלל בעודו באויר. מחזה אוירובטי מרהיב של עופות אלו. הספינה עוברת כעת במקום הקרוי בספרדית  leo dormido שפרושו אריה ישן. הסלע הענקי אכן מתרומם מהים בדמות אריה רובץ. זהו שריד של לוע הר געש קדום.

האריה הישן (LEO DORMIDO ) - שארית של לוע הר געש קדום

הארוזיה סילקה את מרבית הלוע. נותרו שני סלעים. הספינה עוברת במעבר הצר שביניהם. הסלעים משמשים מקום מושב לסולות המסכה ולסולות כחולות הרגל. גם פריגטות  ושקנאים נחים עליהם. כרגיל בכל מקום בו יש מדפי סלע בולטים רובצים אריות ים ומתייבשים בשמש. הספינה עוגנת ליד חוף רחצה. הכוונה לשחות יחד עם אריות הים הצעירים. הרעיון לא מקובל על הזכר הדומיננטי שבחוף. הוא מגרש בקפדנות כל אחד. בשלב מסוים הוא מפנה לנו בטן ואז מסתבר שכנראה סיים לא מכבר קרב עם זכר אחר. הוא פצוע בגפה התחתונה ובבטן וזו כנראה הסיבה לאגרסיביות הרבה שלו. המים די קרים. ליאורה אפילו לא נכנסת. האמת אין מה לראות במים בחוף זה. על החוף עשרות אריות ים בכל הגדלים. איגואנות ימיות מתלכדות עם צבע הבזלת. קינון של פריגטה ובו גוזל די מבוגר הבוחן אותנו בענין. מטיילים על החוף ונזהרים שלא לדרוך על גורי אריות הים. יש פה כמויות מהם והם די סקרנים. נזהרים אף מלגעת בם כדי לא להשאיר עליהם עקבות ריח זר, דבר שיגרום לאם לדחות אותם. אריות הים מתרבים כאן באין מפריע. נקבה ממליטה גור בשנה והיא תמיד מטופלת בשנים, אחד שזה עתה נולד ואחיו מההמלטה הקודמת. האח הבוגר מנסה כל העת לינוק. האם כל הזמן מגרשת אותו ומנסה להבהיר לו כי בא זמנו להיגמל. בקרת האוכלוסין היחידה היא אפידמיות הפורצות מפעם לפעם ומדללות קצת את האוכלוסיה. האויב הטבעי היחיד של אריות הים בגלפגוס הוא הקטלן (האורקה). אבל גם אלו לא אוכלים יתר על המידה. גורים צעירים נטרפים לעיתים ע"י כרישים. אחד מתפקידי הזכר השליט הוא גרוש כרישים. כנראה שאף כריש לא מתעסק עם יצור שמשקלו 200-250 ק"ג. הזכרים הללו נראים כגושי בשר רועמים. כשהם מתעצבנים הם מסוגלים לנוע ביבשה במהירות. די מדהים לראות אותם רודפים אחרי המתחרים כאשר כל גוש הבשר הזה נע מעלה ומטה במהירות. במים הם יצורים דינמיים. לעיתים רואים צעירים משחקים קופצים מעל המים וצוללים. ס"ה כשרואים אריות ים מאולפים הם עושים על פי פקודה מה שברגיל הוא משחק טבעי עבורם. לפנות ערב הופיעו ציפורים חדשות . שחף הלבה בצבע שחור וקבוצת ציפורים דמויי חופמי בשם goody . הגענו לספינה חיכו לנו סופגניות מקמח יוקה או תירס ודבש. החשש הכבד שלנו שכל מה שרזינו בטיול יעלה בספינה בחזרה. תאבון יש ואוכל לא חסר.

  20/11/96  האי איספניולה  (הוד)  גלפגוס

 לפנות בוקר הספינה הרימה עוגן והפליגה מסן קריסטובל לאי איספניולה הקרוי גם הוד. עם תחילת ההפלגה הרגשתי לא טוב. לקחתי כדור נגד בחילה וניסיתי להרדם בשנית. לא עברו 5 דקות והתחלתי  להקיא. קמתי ובקשתי מרנצי להדביק לי את מדבקת  התרופה נגד בחילה מאחורי האוזן. רנצי לא התעורר לגמרי ותוך כדי חצי שינה הדביק לי המדבקה מבלי להסיר את הפלסטיק החוסם את החומר הפעיל. כמובן שלא היתה לכך כל השפעה. עליתי לסיפון לשאוף אויר צח. יותר מששאפתי אויר האכלתי את הדגים. קצין המכונות ראה אותי ונתן לי לימון למציצה. זה לא עזר הרבה והמשכתי להאכיל הדגים. רנצי גילה שאני איננה ועלה לסיפון לשמור עלי שלא אפול אם ארדם. אך מרוב שמירה נרדם כמו בול עץ. נאלצתי לחלק זמני בין האכלת הדגים לשמירה על רנצי שלא יתגלגל לים. ב  0515  התחיל להאיר. ראיתי לויתן גדול ולידו עוד אחד. ראיתי רק את הראש המעוגל ואת הגב. קצין המכונות לו סיפרתי זאת אמר כי לא הזיתי והאזור ידוע כמקום בו נצפים ליויתנים. נחתנו בחוף האי איספניולה . אריות הים קבלו פנינו. באי יש מעט מקומות לנחיתה. היכטה עוגנת בעומק הים ולחוף מגיעים בסירה קטנה. סלעי הבזלת יורדים בתלילות אל הים. האי אינו מיושב . איגואנות ימיות רבות מתחממות בשמש. בשעת הצורך מקררות גופן במים. במשך הלילה הן נמצאות במחילות בקרקע. את אוכלוסית האיגואנות באי הזה מכירים וחוקרים מ 1932 . יש כאן פרטים המוכרים מזה 64 שנים. ראינו קבוצה של איגואנות צעירות בנות שנתיים. כולן מרוכזות על סלע אחד ומתחממות בשמש בקבוצה.

איגואנות ימיות מתחממות בשמש

בשמים הופיעה צפור נאה הנושאת את השם ציפור טרופית אדומת מקור. גופה לבן מנוקד מעט בשחור.  הרגליים והמקור אדומים. סימן ההיכר הבולט נוצות זנב ארוכות ודקות הנראות כמו זוג חוטים הנשרכים מאחור. הציפור יפה גם במעופה וגם על הקרקע. סולות כחולות  רגליים בהמוניהן עסוקות בחיזור, בנית קינים ודגירה על ביצים. הן אינן זזות וצריך להזהר לא לדרוך עליהן.

אלבטרוסים בוגר וגוזל מגודל עם פלומת נעורים על צוארו

גוזל אלבטרוס גדול נושא מעט פלומת נעורים על צווארו. כל גופו עטור כבר בנוצות. מוטת הכנפיים שלו ענקית. הוא מצוי באי מאפריל ועד דצמבר לקינון, דגירה וגידול הגוזלים. יתר הזמן הם חיים על הים. בגיל 6 הם מוכנים לרביה ואז הם באים לאתרי הקינון באי. מגיעים אל שפת המצוק. הים כחול והגלים מתנפצים אל המצוק. עשרות ציפורי ים מתעופפות מעלינו. אלבטרוס מפיל עצמו מהמצוק אל האויר פורש כנפיים ומיד נישא בדאיה על זרמי האויר. סולות מכל המינים שבאי, צפור טרופית אדומת מקור. כל הזמן מלווה אותנו ציפור הלעג  (mocking bird) . זוהי ציפור שיר קטנה ואפורה עם מקור מעוקל ומאד סקרנית. ברגיל ניזונה ושותה מהעלים הבשרנים של צמחית המקום. מנסה כל הזמן לחפש מים בסביבת האדם. המטיילים מוזהרים לא לתת לה כדי שתתרגל לחיות מהטבע גם שאין אדם בסביבה. המדריכים מקפידים שלא תהיה סטיה משבילים מסומנים. הקו המנחה הוא כי בע"ח הם אדוני האי. האדם מבקר נסבל בתנאי שיתנהג יפה. הציפורים אינן בורחות מפני האדם וצריך  להיזהר כל הזמן לא לדרוך על ציפורים הדוגרות על הקרקע.

המפוח בפעולה באי איספניולה

במפרץ קטן ישנו סדק צר היוצר מפוח. מי הגלים  מתנפצים אל תוך הסדק וכאשר מגיע אחת לכמה דקות גל גדול במיוחד הוא נדחס דרך הסדק אל על ויוצר מעין גייזר יפהפה. ס"ה לא רוצים לעזוב המצוק אבל אין ברירה עוד קבוצות באות וצריך לפנות להם את התצפית. מיגל המדריך מנסה למצוא את קיני הצפור הטרופית אדומת המקור. מיגל ידע על שני קינים מצאנו קן אחד פעיל והיתר רק שרידים טריים של קינון שנעזב. יתכן והגוזלים נטרפו כי יש שרידי נוצות.

לטאת הלבה רצה על הסלעים

על סלעי הבזלת רצות לטאות הלבה . מידי פעם עוצרות ומתחממות בשמש. ראינו גם את שחף הלבה שחי רק באיי גלפגוס. זהו שחף בעל ראש שחור. המקור אדום וכך גם רגליו. חזרנו ליכטה למנוחה קלה והפלגה לחוף רחצה בעל חול לבן ונקי. החול ארוזיה של צדפים. המים קרים מאד.אריות הים שוכבים בשמש על החוף ומתחממים. אנו אמורים לשחות עם אריות הים אך מעונן וקר ואין חשק להיכנס למים. מספר אמיצים נכנסו בכל זאת. חזרנו לספינה והיא הפליגה לכיוון סנטה קרוז. יש סכוי שנראה לויתנים ודולפינים. יושבים על הסיפון בתצפית. עכשיו יצאה חמה מבין העננים והיא מכה בנו בלי רחמים. השמש כאן זה לא תוכנית כבקשתך.

 21/11/96  פוארטו איורה באי סנטה קרוז

 הלילה ישנו כמו שצריך. הספינה הגיעה לנמל אתמול בערב. הטילה עוגן ודוממה מנוע. יצאנו בבוקר בדוגית אל המעגנה של תחנת המחקר ע"ש צ'ארלס דרווין.

סביב המעגנה שיחי מנגרוב. בתחנת המחקר מרבים את צבי הענק שעל שמם נקראים  האיים. אין דרך או שיטה לדעת את גיל הצב. תוחלת החיים שלהם עד 200 שנה. לכל אי היה תת המין שלו. מהאי איספניולה אספו את הצבים הענקיים לתחנה כדי לאפשר להם להתרבות וליצור אוכלוסיה חדשה מספיק גדולה להחזרה לטבע. הצבה  הטילה והחולדות מיד חמסו הביצים. את הצבים מגדלים עד לגודל של 15 ק"ג. בגודל זה הם חזקים מספיק להתגבר על אויביהם. באי סנטה קרוז מספר חגורות צמחיה המשתנות עם הגובה . מצמחית מנגרובים בגובה פני הים ועד ליער עננים ירוק עד במרומי האי. סביב הבתים באי עצי קוקוס ופאפיות. העיר פוארטו איורה מלאה חנויות למזכרות. בנמל פורקים סחורה ואספקה המגיעה מהיבשת.

אחה"צ סיור למרומי האי. האתר הראשון מנהרות הלבה. כאשר נוצר האי לבה שפרצה מלוע הר הגעש גלשה במורד לכיוון הים. השכבה העליונה שהיתה חשופה לאויר התקררה מהר ומתחתיה המשיכה לבה נוזלית בזרימה. הלבה הקרה יצאה שכבת בידוד. כל עוד נמשכה הספקת לבה היתה זרימה רציפה. משפסקה  הספקת חומר נוספת התרוקן "המעין צינור" ונוצר חלל המנהרה. לאחר מכן עליה אל יער העננים. יש חקלאות באי. חוות בקר קפה ובננות. הופעת השרכים מציינת את ראשית החגורה הירוקת עד. כאן אין רואים יותר את סלעי הלבה והבזלת החשופים. בתוך אחת מחוות הבקר ישנה אוכלוסיה טבעית של צבי הענק. הם נודדים עם העשב העסיסי. כאשר מתמעט העשב בחוף הים הם מטפסים לגובה בו האוכל מצוי. בעונה זו הזכרים כבר בגובה. הנקבות עדיין נמוך יותר עסוקות בהטלת הביצים. די מרשים לראות את גושי הענק האלה מתנועעים בכבדות על רקע העשב בחווה. קינחנו בכוס קפה אל מול חופו הדרומי של האי. החווה ידועה כמקום בו ניתן לראות הצבים די בקלות. כל מדריך תיירים מספר לקבוצתו כי רק הוא מכיר מקום בו ישנה אוכלוסית צבים טבעית. אבל כל הקבוצות נפגשות לבסוף ליד הקפה באותה חווה.

צבי ענק אזרחי הכבוד באיים

 22/11/96 צפון סיימור-בלטרה- חוף בצ'ה בסנטה קרוז

 יום נדודים,תידלוקים ותצפיות. את היום פותחים בנחיתה על האי צפון סיימור.את ההפלגה לכאן מפוארטו איורה העברנו בנימנום כאשר הספינה מטלטלת קלות. הנחיתה על האי לראות אתר קינון של פריגטות. על האי מצויה מושבת קינון גדולה של פריגטות בנוסף לחבורה הרגילה של סולות ואריות ים.

על חוף האי בצמוד לשפת המים קינון של שחף זנב סנונית. שחף יפה  גופו שחור רגליו ועיניו אדומות. מרבית השחפים הם ציפורי יום. בגלל התחרות הגדולה על שעות הדייג עבר שחף זה התאמה לדייג בשעות בין הערביים  כאשו האור מעומעם. על מקורו ישנן נקודות לבנות הזוהרות באור החלש ומאפשרות לגוזל לאתר את מקורי הוריו. כעת עונת הרביה של מרבית העופות היציבים. רואים חיזור של סולות כחולות רגליים ליד המחזרים בוקעות ביצים ורובצים גוזלים. ראינו שני זכרים המתחרים על חסדי אותה נקבה. הם רוקדים לכבודה ומציעים לה מתנות של זרדי עצים. החיזור מאד מבדר. הזכר מרקד תוך הצגה והבלטה של רגליו הכחולות. בני האדם מאמינים בראש כחול כמפתח לסקס טוב. הסולות מאמינות ברגלים כחולות .

סולה כחולת רגל

הליכה קצרה מהמזח מביאה אותנו לאזור הרביה של הפריגטות. הפריגטה הוא עוף שגילה כי דייג היא מלאכה קשה, חמיסת השלל מדייגים מצליחים כמו הסולות הרבה יותר קלה. כל פעם שסולה חוזרת במקור עמוס דגים מהים מתנפלת עליה להקת פריגטות במטרה לאלץ אותה לשמוט השלל ולחטוף אותו בעודו האויר. הסולות מבצעות תרגילי אוירובטיקה מרשימים כדי לחמוק מהגנבים אך בהצלחה חלקית. גם הגנב אינו חסין. מנסים לחמוס ממנו שת שללו בבחינת הגונב מגנב פטור. הורה הנוחת אל גוזלו אינו מבצע נחיתה ישירה. כדי להסיח את דעת החמסנים הוא נוחת כאילו באקראי ומתגנב אל צאצאו בזהירות. החזור של הפריגטות מרשים. זוהי ציפור גדולה בצבע שחור. לזכר יש שק אדום החבוי בין נוצות הצואר. כאשר הוא מחזר הוא מנפח את השק הזה כמו בלון ענק ומתחיל לטלטל אותו אנה ואנה. כל פעם שנקבה בסביבה מתנפח הבלון והמקור מתחיל בנקישות. כאשר נקבה מראה סימני הסכמה ונוחתת בסמוך הנקישות מואצות והבלון מתנפח במלואו.

פריגאטות בחיזור - הזכרים בתצוגת ראוה מנפחים את שק החזה האדום

חזרנו לספינה והפלגנו לבאלטרה. זהו האי היחיד שאינו שמורת טבע. הוא בסיס צבאי ועליו שדה התעופה הראשי של האיים. בבלטרה הספינה מתדלקת ובנוסף אנו נפרדים מפגי בת ה 78 . היא טסה מכאן הביתה אחרי שטיילה עימנו 5 ימים ולא ויתרה על דבר.

התידלוק זה ניגוס רציני. עומדים בתור כ 4 שעות במקום הכי פחות מעניין באיים. האי שטוח ומשעמם. יציעו לנו לרדת לחוף כי יש חוף רחצה סמוך למעגנה. הכי סביר להתלכלך בזפת הוא בחוף הזה. מקום בו פורקים ומעמיסים מוצרי נפט בצינורות תת מימיים מועד לדליפות ותקלות יש גם בטובים שבנמלים. בערך ב 1430 גמרנו עם התידלוק והפלגנו חזרה לסנטה קרז אל חוף רחצה בצד הצפוני של האי. זהו חוף  של שחק רך של צדפים. לידו לגונות וצמחי מנגרוב בתוכה. באחת הלגונות זוג פלמינגו עומדים ומלחכים  מזונם מקרקעית הלגונה. דבר לא מטרידם. זו פעם ראשונה בה אנו קרובים למרחק נגיעה מפלמינגו בבר. גם בחופי אגם נקורו בקניה נשמר מרחק גדול בין האדם לפלמינגו. אתה מתקרב הם מתרחקים. כאן הם פשוט התעלמו מאיתנו. ברגע שגדוד הצלמים התמקם העופות פשוט התיחסו אליהם כמו לעוד עצם דומם בשטח.

פלמינגו במרעה

לאחר שהפלמינגו צולמו מכל זוית אפשרית הלכנו לשוטט על החוף. החוף מלא בשרידי קיפודי ים ממינים שונים. קונכיות שחורת וירוקות, עם קוצים ובלעדיהם. סרטנים בשלל צבעים על גבי סלעי הבזלת השחורים. שחיה מעטה עם מסכה ושנורקל מגלה מעט דגים במיגוון מצומצם. המים די קרים והשחיה קצרה. ממשיכים לשוטט על החוף. במנגרובים מסתתרות אנפות אפורות כחולות. זהו מין החי גם ביבשת. פה ושם ישנן כנריות. הן מהגרות חדשות כנראה ברחו מכלוב מ אחת מהספינות. למרות היותן חדשות כבר הסתגלו למנהגי המקום ואינן נרתעות מבני אדם. עצי המנגרוב בסנטה קרוז נמנים על שני מיני המנגרוב. המנגרוב האדום- הריזופורה והמנגרוב השחור- האביציניה הימית. האחרון מוכר לנו מחופי דרום סיני.

חזרנו לספינה והפלגנו ליעד הלינה בחופי האי רבידה. סדר יום כזה מבטיח שינה טובה ושקטה. ההפלגות שמתחילות לפנות בוקר בדרך כלל גורמות להשכמה מוקדמת בגלל רעש המנועים החזק. כשהמנועים רועמים השינה מקוטעת. למרות טלטולי הספינה האווירה בה נעימה. בעת התידלוק פשוט תפסנו תנומה על הסיפון כמו שרק בים אפשר.לרבידה הגענו בסביבות 9 בערב . המנוע דמם. הלכנו לישון כאשר הספינה מתנדנדת קלות כמו עריסה.

 23/11/96 האי רבידה- האי ברטולומיאו

בבוקר נחיתה על חופי האי רבידה. השם מרמז על הצבע. האי הזה בנוי סלע וולקני אדום. קבלת פנים כרגיל. אריות הים רובצים בחול האדום ומתחממים בשמש. מעבר לרכס החוף לגונה. פעם היו בה פלמינגו .אלה עברו לאיים אחרים . את מקומם תפסו אריות הים. על שיחים ליד המים קינון של שקנאים. עונת הרביה לקראת סיום. בקינים גוזלים גדולים לקראת תעופה. השקנאים מטילים בכל תטולה מספר ביצים. הביצים מוטלות בהפרש של יום עד יומיים זו מזו. גורל הצאצאים הבוגרים נקבע על פי כמות המזון שמספקים ההורים. הראשון בדרך כלל אוכל היטב. היתר פחות עד שהם מתים. השנה היה מחסור במזון והרבה פגרי גוזלים מפוזרים בשטח. לפתע נוחת אחד ההורים. הגוזל מכה במקורו מספר פעמים ואז נפער מקור ההורה. הצאצא דוחף את מקורו לתוך השק וההורה מקיא לתוך מקור הגוזל את כל מה שהביא. העסק נמשך דקות ספורות. ברגע שהמחסן התרוקן ממריא ההורה לסיבוב נוסף. השקנאים די חביבים. יפה לראותם דואים נוחתים על פני המים וממריאים שנית. בהשוואה לסולות הם ממעטים בצלילות למים.לכל יכטה המפליגה בסיורים יש סירת הצלה אחת או שתים  המשמשות גם להנחתת הנוסעים בחוף. היכטה נשארת לעגון במים עמוקים. בדרך כלל על הסירה הנגררת מאחרי היכטה נוחתים השקנאים ומצפים לשאריות מזון שמשליך הטבח. לרוב אינם מחכים לריק. ברבידה ראינו את יונת הגלפגוס שכמעט נכחדה בגלל הצייד. בשרה טעים מאד. התושבים המקומיים ומלחי ספינות חולפות נהגו לצוד יונה זו. ראינו כמה ממיני הפרושים שהתצפיות בם שמשו לדרווין חומר רקע לספרו מוצא המינים. כל אחד ממיני הפרושים הללו מצא לו גומחת מחיה משלו. אחד ניזון מקקטוסים השני מזרעי צמחים השלישי מפירות עצים וכן הלאה. אחד המינים הפך לטפיל על הסולות והוא מוצץ את דמן תרתי משמע. מפליגים מרבידה לברטלומיאו. לפתע היכטה עוצרת. מגיעה הדוגית עם אחד מאנשי הצוות ושלל הדייג. הטקס מתחיל. מנקים הדגים בקצה היכטה וזורקים הפסולת אל הים. תוך דקה מגיעות הפריגטות והן תופסות כל דבר אכיל. אין אמון בין גנבים והן רבות זו עם זו ולא פעם השלל נשמט ומופל לים בקרב בו יש רק מפסידים. הקטע הוא שגם פריגטה רחוקה קולטת את המהומה ומצטרפת במלוא המהירות לפעילות. היכטה הופכת למגנט הלוכד פריגטות מכל עבר.

פריגטה באויר מחפשת מהומה

ההפלגה עוברת לחופי האי סנטיאגו. לפני 120 שנה התפרץ הר הגעש הבונה את האי. זרם לבה אדיר שטף חלק ניכר של האי וצבע אותו בשחור. די נוח כעת ללמוד את קצב וסדר איכלוס הקרקע החדשה ע"י צמחים ובעלי חיים כאשר זמן האפס ידוע. הלבה שנקרשה הותירה נוף פראי. האי ברטולומאו צעיר בעל נופי טוף ולבה. הצמח הראשון להתישב על החומר הוולקני הוא סוג של צראוס הקרוי קקטוס הלבה.

קקטוס הלבה- הצומח הראשון על לבה טריה

ממרומי האי נוף מרשים. גבעת חול מפרידה בין שני מפרצים ועליה צומחים מנגרובים הניזונים ממי ים גבוהים. מי הים במפרץ אחד חמים יותר מהמים במפרץ השני כתוצאה מזרמים.כאן  זוהי נקודת המפגש בין הזרם הקר הבא מדרום לבין זרמים חמים הבאים מצפון. כך במפרץ האחד ישנם צבי ים ועטלפי ים המעדיפים מים חמים. במפרץ השני מצוים אריות ים ופינגוינים. ראינו שלושה פינגווינים. כעת הפינגווינים בנדידה אל האיים המוקפים במים קרים יותר. במפרץ החם נעים לשנורקל ויש בו גם דגים הידועים לנו ממפרץ אילת.

מפליגים לאי פלז'ה. הפלגה בת 4 שעות. נפטון כועס ועצבני. היכטה עולה ויורדת כמו מטולטלת. כך גם כתב היד שלי. כל אחד תופס פינה ומחזיק בה חזק שלא יזוז. כל תנועה מצריכה לולינות כמו בקרקס.

 24/11/96 האי פלז'ה והאי סנטה פה

 את היום פתחנו באי פלז'ה שהיה כנראה פעם חלק מחופו המזרחי של האי סנטה קרוז. כיום מפרידה בינהם תעלת ים הרוחב של כמה עשרות מטרים. האי די שטוח. האטרקציה המרכזית בו איגואנת היבשה. יש באיי גלפגוס שני מיני איגואנת יבשה. אחד המינים חי באי הזה. עונת הרביה מתחילה כעת. הזכרים הינם טריטוריאלים, תופסים צבע יחום ונחלה. הצבע צהוב עז . צובע את הראש, הצואר, הגחון וקצות הרגליים. שני זכרים נפגשים. הקרב כולל הנעת הראש במרץ למעלה ולמטה וניפוח הצואר. לבסוף מי שצהוב פחות נכנע ומוותר. במקביל להם מצויה באי גם האיגואנה הימית. עונת הרביה חופפת וזכרי איגואנת הים אינם בוחלים בנקבות ומזדווגים גם עם בנות מינם וגם עם נקבות איגואנת הים. ידועים בני כלאיים היודעים לטפס על שיחים ביבשה ולצלול בים. לא ברורה מידת הפוריות של בני המכלוא. יתכן ואנו עדים ליצירת מין חדש שהרי האבולוציה אינה נעצרת. ע"ג האי מושבת רווקים גדולה של אריות ים וכמובן ההרכב הרגיל של זכרים בעלי טריטוריה והרמונות. הזכרים המותשים ממלחמות נופשים במרומי הצוק. מדהים לראות את גושי הבשר הענקיים הללו מטפסים צוקים כדי למצוא מרבץ שינה נוח יותר. החוף מול סנטה קרוז הוא מצוק לבה עליו מקננים שחפים בעקר שחף זנב סנונית.. כעת עונת החיזור ובנית הקינים.השחפים מתנים אהבה במרץ, כובשים נחלות ובונים קינים מאבנים קטנות. פה ושם רואים גוזלים על סף בגרות, שרידי עונת הרביה הקודמת. בשלב מסוים אחת היכטות הפליגה תוך כדי זריקת שאריות דגים לים. מיד ענן של פריגטות ושקנאים בעקבותיה. יפה לראות כיצד פריגטות מרוחקות מזהות המהומה ומיד טסות להצטרף.

איגואנת היבשה

אחה"צ באי סנטה פה. כאן חיה איגואנת היבשה החוורת. צבעה הבסיסי ירוק חוור והוא משתנה בהתאם לצבע הרקע. על סלעי הבזלת הכהים מופיעים כתמים כהים. איגואנה זו חייתה בתחרות קשה עם עיזי בר שחיו באי. העיזים שוחררו שם לפני שנים רבות כדי שיפרו וירבו וישמשו כמחסן בשר חי לתושבי האיים ולמלחים מזדמנים. בפעולה יזומה חוסלה אוכלוסית העיזים והאי "הוחזר" לאיגואנות  שאוכלוסיתן מתחילה להתאושש. האיגואנות ניזונות מעלוות שיחים ירוקה ומעלי עץ צבר הגדל פה ויכול להגיע לגובה של מספר מטרים. הצבר הזה הוא המזון המועדף כנראה בגלל עסיסיותו . כדי להיפטר מהקוצים האיגואנה משפשפת את  "העלה" בקרקע בדומה לשיטת נקוי ה"סברס" בארץ. ראינו מספר נקבות וגם זכר אחד די זקן. עם הגיל נוטים הקוצים שעל שדרתו יותר ויותר הצידה. זוית הנטיה משמשת כמדד לגיל. אצל הצעירים הקוצים זקופים. תוחלת החיים שלהן כ 70 שנה. סביב האי אוכלוסית אריות ים  וניצי גלפגוס. הניצים הם עוף אנדמי לאיים וזהו טורף העל היבשתי של האיים. אוכלוסית הניצים די הדלדלה והוא על סף הכחדה. הניצים אוכלים כל מה שזז. לפי אדישות הפרטים בהם צפינו נראה כי אוכל לא חסר להם. המפרץ בו אנו עוגנים משמש כמקום עליה לחוף לצבי הים הירוקים. ראינו כמה מהם שוחים ליד הספינה. כעת התחלנו בשיט לעבר סן קריסטובל , נמל הבית של הספינה. בזה יסתיים הסיור באיים. ההפלגה עוברת באזור בו מופיעים לויתנים ודולפינים. אנו על הסיפון בתקווה שמי מהם יופיע.

ס"ה לכל יום היו המאפיינים שלו. כל אי ובע"ח המיוחדים לו. מקומות קסומים של ים, יבשה וטבע בלתי מופר. נקווה שישמר כך גם לדורות הבאים. החברה הצעירים אותם פגשנו בדרכנו שאלו אותנו מדוע כל כך הרבה זמן בגלפגוס. אנחנו נהננו מכל רגע ומכל דולר (הרבה דולרים) שהשקענו בכך. הלואי ונוכל לחזור הנה שנית.

 25/11/96 קיטו

 אתמול בערב היתה מעין מסיבת סיום השיט. מיגל המדריך סיכם מה ראינו, הסביר את תכנית היום האחרון ובסופו של דבר השאיר שתי מעטפות להם אנו אמורים לשלש את התשר. אחת עבור  הצוות  אחת עבורו. הוא שם המעטפות והלך. ברגע זה האנגלית פסקה להיות השפה המדוברת וכל זוג התחיל לדבר עם בן זוגו בשפת אמו. מפה לשם התחילו לנסות לגלות כמה עלה הטיול לכל אחד. אנחנו פרשנו לתאנו מיד. בארוחת הבוקר שכנתנו לשולחן ניסתה לחלוב מאיתנו את המידע. עשינו עצמנו לא שומעים והצלחנו להחלץ מכך. פשוט כמה מהנוסעים קנו הטיול מספר חודשים מראש והם שילמו מחיר מלא. אלו שבאו ברגע האחרון כמונו זכו להנחות די גדולות שהגיעו למאות דולרים לנוסע. אלו ששילמו הרבה די כעסו אבל לא בדיוק ידעו על מי לכעוס. אבל עדיין יש עוד זמן טיול . נסענו ברכב לטיול בחלק הגבוה של האי סן קריסטובל. באי כ4000 תושבים שהתיישבו בו לפני שהוכרז כשמורת טבע. האנשים מוגבלים לשטח העיר פוארטו בקריזו מורנו המשמשת כבירה הרשמית של איי גלפגוס. סביב העיר מספר חוות. רק כאן אפשר לגדל חיות בית. יתר האי שמורת טבע. טפסנו במכונית כמה שסחבה וקצת ברגל עד ללגונה המשמשת כמאגר מי השתיה באי. הלגונה יושבת בלוע הר געש כבוי. ההר שרוי בעננים והצמחיה עליו היא יער שרכים ועצים. ההתאדות מועטה ולכן המים מספיקים מעונת גשם אחת לשניה. מהתצפית רואים את נופי האי . חזרנו לארוחת צוהרים לספינה ומשם לשדה התעופה לטיסה חזרה לקיטו. מתחילים להרגיש כי סוף הטיול קרב. מחר יום סידורים שאחריו נצא לצפון אקוודור.

 26/11/96 קיטו

 יושבים וכותבים לאור הנר. בקיטו הפסקות חשמל יזומות תכופות. הגשם מתאחר ומפלס המים באגמים המזינים את טורבינות החשמל ירד ואיתו תפוקת החשמל. לממשלה אין כסף לדלק לטורבינות החלופיות וכך צריכת החשמל מווסתת ע"י הפסקות יזומות. היום טיילנו בעיר וסידורים. בין היתר הצלחנו לדבר עם הארץ. אשררנו הטיסה הביתה ובדקנו בשגרירות דואר. עבורנו לא היה . הסתובבנו בעיר החדשה. נכנסנו למרכז קניות מודרני. הכל מקושט לקניות חג המולד הקרב. דרך חלון האוטובוס ראינו שמוקם שוק לאביזרי חג המולד כולל עצי אשוח. כשחזרנו למלון הפסקת החשמל באזור כבר היתה בעיצומה. הכל נסגר ושדרות האמזונס הומות האדם התרוקנו. כך באוירה רומנטית לאור נרות אנו יושבים כותבים ומתכננים את ההמשך.

 27/11/96 קיטו

 שכרנו הבוקר רכב בקיטו ויצאנו צפונה. הרושם הראשון ביציאה צפונה הוא צמחיה דלילה יותר. כנראה צל הגשם. ההרים חשופים העמקים מיושבים. התחנה הראשונה מיטד דל מונדו או מרכז העולם בשפתנו. זהו המקום בו קו המשוה עובר ליד העיירה סן אנטוניו. במקום הוקם מרכז תיירותי במרכזו מוזיאון לתרבות אקוודור. מוצגים בו המאפיינים של שבטי אקוודור. כל שבט ותרבותו. המוזיאון מאד מעניין. פרט לכך אוסף חנויות ומסעדות והאטרקציה הראשית מדרכה ועליה מסומן קו אדום הוא קו המשוה. המשכנו משם צפונה. המטרה היתה קוטוקצ'י. הדרך יפהפיה. עוברת בג'ונגל. ההרים מאד תלוליםצמחיה יפהפיה, חוות בקר מודרניות,נחלים זורמים. במקוםבו בורא היער צומחות בננות, קנה סוכר וכרי מרעה. האזור מיושב בדלילות. בעיקר חוות גדולות או קטנות.מידי פעם מרכז כפרי קטן בו בית ספר ושרותי קהילה.לאחר שעתיים נסיעה התחלף הכביש בדרך עפר המתפתלת בנוף היפה. מגדלים  כאן הרבה קנה סוכר. בערוצי הנחליםזרימת מים. לעיתים אף אנו חוצים ערוץ מלא במים זורמים.בהרבה מקומות יש מפולות קרקע .בעיקר במקומות חשופים אך לא רק בם. לעיתים המדרון כה תלול עד כי גם הצמחיה העבותה אינה מצליחה לייצב הקרקע. מפולות הקרקע הןמכת המדינה. נסענו ונהנינו מהנוף עד שהגענו לגשר עץ רעוע אותו לא ניסינו לעבור. הדרך בהמשך נראתה גרועה מאד אפילו לרכב שכור. האמת היא כי עוד לפני הגשר הזהירו אותנו המקומיים כי הרכב שלנו לא בדיוק מתאים למצפה לנו בהמשך. באקוודור לוקח הרבה זמן לסלול כביש. תחזוקה כמעט ואין. גם כביש טוב מהר מאד הופך לבלתי עביר. הסתובבנו וחזרנו על עקבותינו. גילינו שהדרך יפה גם בכוון ההפוך. מתגלים מראות אותם לא ראינו כשהיינו עם הגב אליהם. שעת ערבית והאיכרים מוציאים לדרך את כדי החלב למשאית שאוספת אותם. לקראת שקיעה חזרנו לכביש הסלול. חיפשנו מקום לינה. בסופו של דבר ילד אחד אמר לנו האמת הפשוטה. הכי טוב והכי מצוי זה בקיטו. וכך חזרנו אל מלוננו לחדר המוכר שעדיין חיכה לנו. בבוקר לפני הנסיעה צפונה נסעתי  אל המכון הצבאי למיפוי כדי לקנות מפות בקנה מידה סביר לניווט ברכב. כשחזרתי למלון התברר לי כי שכחתי ההנדבוק באחד האוטובוסים. למזלנו במלון ישנה ספריית מטיילים . מצאנו בה מהדורה ישנה של ספר הדרכה אחר וקיבלנו אותו בהשאלה. לפחות יהיה לנו מושג היכן נהיה ומה כדאי לראות.

 28/11/96  פגוצ'ה

 יצאנו הבוקר מקיטו צפונה לאן שתישאנו הרוח. צפונית לקיטו הכל מיושב בכפרים ובחוות ומעובד בצפיפות. השמים מעוננים בכבדות. פסגות ההרים עטויות עננים אך גשם אינו יורד. עצירה ראשונה בקלדרון. עיירה קטנה צפונית לקיטו הידועה באמנות  עשיית פסלים מבצק לחם (masa pan). נכנסנו לאחת החנויות העוסקות בכך. אישה ישבה ולשה בצק. הוסיפה לו צבע ויצרה גלילי וכדורי בצק מהם תפסל מאוחר יותר דמויות. לאחר הפיסול מכניסים הכל לשרפה בתנור כמו ביצירת קרמיקה. האינדיאנים המקומיים משתמשים בפסלים כמתנות למתים בחג כל המתים. הם מספרים לקבורים בעזרת הפסלים את כל שהתחדש בכפר ובמשפחה מאז החג הקודם. הרחוב הראשי בקלדרון מלא בחנויות העוסקות במלאכת המסהפאן. כעת מכינים פסלים לחג המולד הקרב. בחלונות הבתים כבר מוצבים עצי אשוח קטנים מוארים ומקושטים. המשכנו צפונה. חוות בקר ובעיקר חוות פרחים. בשלטי הפרסומת בצידי הדרך פרסומות לטפטוף של גבת ונטפים. מידי פעם עוצרים לתצפיות. הנוף משגע . האובך מונע מלצלם.

מכינה דמויות מבצק לחם (MASA PAN ) בקלדרון

לפתע ליד הדרך  מתלול לבן ובו חורים. מסתבר כי אלו מחצבות חומר רך בדומה לשיטת מערות הפעמון בבית גוברין. המשכנו לכוון לגונת סאן-פאבלו. הקפנו האגם ברכב. תושבי המקום אינדיאנים שלא התערבבו בכובש הספרדי ובצאצאיו. ליד האגם מתנהלים חיי הקהילה. מתרחצים, מכבסים ומתעדכנים בכל.

יום כביסה

לבושים בתלבושת המסורתית של האזור. הנשים בחולצות לבנות רקומות,חצאית  לבנה עליה בד כחול או שחור. אבנט רקום ומטפחת על הראש. על הכתפיים צעיף שחור. הגברים בפונצ'ו ומגבעת. לרבים מהם שער ראש ארוך אסוף לצמה. הגברים חלקי פנים ללא שמץ של זקן או שפם.  עברנו בכפר עת הילדים חזרו מבית הספר. הילדות לבושות באותה תלבושת מסורתית כאימותיהן. לגדות האגם מלון נאה. היה מלא עקב סמינר שהתנהל בו. המשכנו לפגוצ'ה, הנמצאת מעט צפונה לאוטבלו, יעדנו העיקרי. קבלנו את המלצת בעל המלון בקיטו והלכנו למלון "איה איומה" בפגוצ'ה. המיקום נחמד. ליד נחל זורם שבראשו מפל מים. אל המלון מובילה דרך אינקאית עתיקה ותושבי הכפר הם אינדיאנים. התמקמנו במלון השארנו את החפצים והמשכנו לקוטוקאצ'י הוא כפר הבורסקאים. כל הכפר מייצר חפצי עור, מעילים, תיקים, וכיוצא בזה מוצרי עור. בדקנו השווינו מחירים וקנינו מתנות (עוד מעט חוזרים). המשכנו אל הפארק הלאומי קוטוקאצ'י קייפאס הקרוי בהתאמה על שם הר הגעש השולט על האזור והשבט האינדיאני החי למרגלותיו. את פסגת הקוטוקאצ'י המושלגת עד הסתירו רוב הזמן העננים. ליד ההר מצוי לוע הר געש כבוי בתוכו לגונה. במרכז הלגונה שני איים שהם שמורת טבע הסגורה לקהל ומשמשת רק למחקרים אקולוגיים. סיירנו רגלית סביב הלגונה. צמחיה עשירה ובלתי מוכרת. חזרנו לאוטבלו בדרך אינקאית המשמשת עד היום כנתיב התנועה. המטרה לאכול פאי שוקולד בחנות הפאי המפורסמת של העיר.  החנינו הרכב במרכז העיר והתחלנו לחפש החנות.  שאלנו כמה  היכן המקום וכל אחד הייתה לו חנות פאי בכוון אחר. בסוף נזכרנו שבספר היה כתוב שזה בכיכר הפונצ'וס שהיא כיכר השוק המפורסם של העיר. שם מצאנו החנות בקלות. המוכר כבר דובר עברית. צררנו שתי חתיכות פאי שוקולד נאות לקפה במלון. נזכרנו שלא אכלנו כל היום וכך פרשנו למסעדה לארוחת ערב טעימה. חזרנו למלון וכאן הנפילה. הפאי היה בטעם זוועה. החלב שממנו בושל השוקולד חמוץ ובקיצור אכלנו אותה. אבל מכיוון שניר בזמנו גמר את ההלל על החנות ובעקבותיו יצאנו בכלל לטיול הזה סיכמנו שניתן להם עוד הזדמנות. האינדיאנים באזור ממש מהווים אטרקציה לצלום. הבעיה שהם מסרבים לשתף פעולה ואף מתנגדים בתוקף כולל איומים באלימות. כשיש מספיק אור משתמשים בעדשה מתאימה הצרה שהיום האור במשורה.

 29/11/96 פגוצ'ה

בטיולנו אתמול ראינו הרבה שדות תירס שנבטו וכעת הולכים ומתייבשים. באקוודור יש כעת בצורת. סוף נובמבר ועדיין לא ירד גשם משמעותי למרות שעונת הגשמים התחילה. הלילה ירד מבול אמיתי. התחיל בטפטוף והתחזק במשך הלילה. בבוקר העננות נמוכה, ללכת למפל המים אין טעם אז החלטנו לנסוע לאיברה. הדרך לאיברה עוברת בנוף חקלאי. הגשם נחלש והעננים מתגבהים. הר הגעש אימבבורה מופיע ונעלם בעננים. גובהו נמוך מ5000 מטרים ופסגתו אינה מעוטרת בשלג כיתר הרי הגעש. נכנסנו לאיברה ונסענו אל הכנסיה הגבוהה ביותר. בדרך כלל זו הקתדרלה העתיקה והראשית שלידה הכיכר המרכזית של העיר. באיברה הגענו לכנסיה החדשה והיא שוכנת ליד שוק הירקות הפרות והדגים. עשינו סבוב בשוק. קנינו אוקה למטרות מחקר עתידי בארץ (נחל כשלון טוטלי. מישהו שנסע לצאלים גנב מהשדה את הדליים עם הפקעות השתולות בתוכם) .כמות הפירות בשוק מדהימה והמבחר אדיר.

מהומת השוק באיברה

יש להם מכל טוב אבל תפוחי עץ יפים מייבאים מארה"ב. טעמנו במשך הטיול די הרבה פירות. מיצי פירות מכל סוג. מיץ מנארנחיה (סוג של פסיפלורה) ומיץ מעגבנית העץ (tomato de arbol ) פשוט נהדרים. לא מתחילים את היום בלי מיץ פירות טרי . מעדיפים, אם יש, מיץ מפרי טרופי. מיץ תפוזים יש גם בבית. בשוק הדגים שלל דגי טרוטה מהאגמים הקרים שהאזור שופע בהם.   הסתובבנו באיברה שהיא  עוד אחת מהערים המתהדרות בתואר של עיר לבנה ( ciudad blanca ) . העיר העתיקה מלאה במבנים קולוניאלים ומפתיעה ביופיה. שלל הטיפוסים באיברה די מעניין. נוסף על האינדיאנים והמסטיצ'וס יש גם אוכלוסיה גדולה של כושים. יצאנו מאיברה צפונה לעבר לגונת ויגארוצ'ה. הלגונה די קטנה. כביש מקיף אותה. לפתע ממרחק מתגלה מתקן בלתי מזוהה. מתקרבים ומגלים מסלול למרוצי מכוניות לחוף הלגונה. מרוץ לא התקיים אבל יכולנו ולבחון מקרוב את מראה המסלול וצורת עקומותיו.

נוף חקלאי צפונית לאיברה

צפונית לאיברה עמק חקלאי פורה. משני צדדיו   מתנשאים ההרים. העיבוד החקלאי מטפס עליהם כמה שניתן. הגענו לצומת ובו פניה לעיירה בשם מירה. עיון במפה הבהיר לנו כי ניתן לעשות מסלול מעגלי ופנינו לכוון מירה. עוברים הנהר ונכנסים לנוף ערבתי של צל גשם המזכיר מאד את ההר הגבוה בסיני. הצד המזרחי של הנהר ירוק ומעובד. הצד המערבי צחיח. פה ושם מעט שיחי ינבוט. כך עד שמטפסים גבוה ומגיעים שוב לרמה הנהנית מגשם שניתך בעוז. גידול מעניין באזור –פרחים. חממות מכסות שטחים נרחבים. מגדלים ורדים ,ציפורן, חרציות וכו'. בדקנו בשוק של איברה את איכות הפרחים והיא מצוינת. עם מזג אויר כמו שלהם (אביב נצחי, אין קרות ואין חמסין) הם בהחלט גורם מוביל בשוק הבינלאומי. החממה משמשת יותר להגנה מפני עוצמות הגשם מאשר לחימום. הכביש העובר במירה יוצא חזרה לכביש הראשי של גב ההר ליד עירה בשם בוליבר. כאן הסתובבנו וחזרנו לכוון אוטאבלו. מזג האויר התבהר וניתן לראות הנוף ביתר בהירות. עד איברה היה יחסית נאה. באיברה נכנסנו שנית לגשם שהלך והתעצם ככל שקרבנו לאוטאבלו. המטרה באוטאבלו סיבוב שני בחנות הפאי . הפעם פאי פירות וזה היה טוב מאד. בדקנו פאי אננס ופאי פירות יער ושניהם מעולים. לאחר מכן עסקים. נכנסנו לשוק הארטסניה. גשם יורד לפרקים. הכל מכוסה בפלסטיק. נפסק הגשם מיד מורידים הכסוי ומנסים למכור. מצב אידיאלי לנו כקונים .מושכים עד שמטפטף ואז המוכר מעדיף מזומן על סחורה רטובה. ס"ה קנינו  מתנות לכל מי שזכרנו.  מי שנשכח יסלח ויחכה לפעם הבאה (אם תהיה). הגשם לא פסק ואף התחזק. החלטנו שלפנינו כרגע רק שתי אפשרויות או לחזור למלון או לחזור למלון וכך חזרנו למלון בהחלטה שאם הגשם ימשך גם מחר אז נחזור מהר לקיטו כדי להחזיר את האוטו לבאדג'ט יום מוקדם יותר. התברר לנו כי גם האוטו אינו מחבב גשם. ההפשרה אינה עובדת וכדי להימנע מאדים על החלון הקדמי יש לנסוע בחלונות צד פתוחים. החיבור בין הגג לשמשה הקדמית דולף גם הוא. לנסוע ברכב עם מטריה פתוחה גם יקר וגם מגוחך. שיקול נוסף הן מפולות הקרקע. זה מדהים איך כמה טיפות גשם יוצרות כאן מיד מפולות קרקע . בעליה למירה עשינו סלאלום בין סלעים שהדרדרו לכביש אחרי כמה דקות של גשם. לסמוך על האקווטוריאנים שיפתחו הכביש לתנועה זה הימור גרוע . הפחד הוא שניתקע כאן ונפספס הטיסה הביתה. הכרטיס שלנו תקפו יפוג יום למחרת הטיסה המתוכנן. אחרי שגמרנו לכתוב חלה הפסקת חשמל. הלכנו לאכול ארוחת ערב לאור נרות במסעדת המלון. כשגמרנו לאכול פסק הגשם והחשמל חזר לזרום. טיילנו מעט לאורך מסילת הברזל. אוטאבלו מרחוק שטופה ורחוצה זוהרת באורות בוהקים וצבעוניים. מחזה נאה כמו מופע של זיקוקין די נור.

 30/11/96 פגוצ'ה 

התעוררנו הבוקר ליום שטוף שמש. הכל רחוץ ונקי. כל התוכניות לחזור לקיטו התבטלו. הלכנו לטייל למפל המים של פגוצ'ה. מפל מים שגובהו כ 40 מטרים ומוזן  במי הנהר המנקז את לגונת סן פבלו. לפני יומיים הקפנו את הלגונה הזו וראינו כי הנהר המנקז אותה משמש כמכבסה האזורית וכמקלחת השכונתית. הדרך למפל בתוך יער אקליפטוס נטוע בידי אדם. במורד הזרם זו המכבסה של פגוצ'ה. היום זורחת השמש לאחר יומיים של גשם וכל הכביסה שהצטברה כובסה הבוקר בנהר. מגיעים למפל ומגלים בתחתיתו את כל שאריות הפסולת של מכבסת סן-פבלו. שיטת הלול עובדת נהדר. זה שלמעלה מחרבן על היושב למטה. המים מסריחים מהלכלוך. מהמפל מסתעפת אמת מים היורדת לפגוצ'ה הכפר. היא מספקת לכפר מי השקיה ומי שתיה. החלקות מושקות בהצפה. חזרנו לאכסניה דרך הכפר. שמענו רעש נולים עובדים. הלכנו למקורות הרעש וראינו בחצר  כיצד אורגים את בדי אוטאבלו. הם עבדו בסיב סינטטי ויצרו בדים למוצ'ילות.

מכיוון שיום נאה היום החלטנו לנסות ולהגיע מהכוון השני אל סלבה אלגרה. זהו יעד אליו ניסינו להגיע מקיטו לפני יומיים. למרות הנוף המרהיב נאלצנו לחזור על עקבותינו כי מנקודה מסויימת הדרך לא היתה עבירה לרכב רך ונמוך. לפי המפה יוצא מאוטאבלו כביש עד לסלבה אלגרה. הכביש נסלל כנראה ע"י חברה לייצור מלט שלה מפעל גדול הנמצא בראשית הכביש. הנוף מרהיב. עמק חקלאי המשתרע בין שני הרי הגעש אימבבורה וקוטוקאצ'י. הפסגות עטורות עננים. לעיתים נסדקת חומת העננים ומופיעה הפסגה המושלגת של הקוטוקאצ'י.לאחר כשעה נסיעה מסתיים כביש האספלט ונותרת דרך סלולה. למזלנו אין אבק לאחר הגשמים שירדו גם כאן. התחלנו לרדת בגובה לכיוון סלבה אלגרה. לפתע גילינו כי כל העמק אליו אנו נוסעים שוכב בתוך שמיכת עננים עבה ונמוכה והמראה נראה כמו בעת טיסה מעל העננים. הסתובבנו וחזרנו לאוטאבלו. סלבה אלגרה נותרה עבורנו יעד בלתי מושג. באוטאבלו דבר ראשון נישנושי פאי. בדקנו תות בדקנו פטל שניהם בתוספת גלידה . הפאי מצויין, הגלידה  הרבה פחות . היום יום שטוף שמש לפחות כך התחיל. השוק באוטאבלו במיטבו. כיכר השוק וכל הרחובות מסביב שווקי ארטסניה צבעוניים ומלאי תיירים.

שוק ה ארטסניה באוטובלו

למזלנו, עסקים עשינו אתמול עת היו מעט קונים, הגשם ירד והמוכרים היו להוטים למכור  ולסלק מהר הסחורה לפני שתירטב. היום העסקים הם לטובת המוכרים. הרבה קונים והשמים משתפים פעולה. ניצלנו השמש לצילומים בנחת. לפתע התקדרו השמים וגשם החל לרדת . התקפלנו אל מלוננו חזרה. הערב נבלה שם כי בארוחת הערב יש גם מופע של מוסיקה מקומית (peña) .

ארוחת הערב אכן היתה תפריט של פטום מירבי. המוסיקה נהדרת. מנגנים כבר כשעתיים ללא הפסקה. אנשי הכפר התערבו באורחי המלון ושרו ורקדו. ההרגשה היא כי זה חגיגה אמיתית ולא הצגת תכלית לתיירים. בקיצור ערב נהדר לסיומו של יום.

1/12/96  פגוצ'ה –קיטו.

 כעת ערב בקיטו ואנו מסכמים את טיולנו באקוודור.

התחלנו את הבוקר באוטאבלו. נסענו שוב לראות את השוק. זה הפך לשוק של שבת דליל ועלוב בהשואה לאתמול. גשם החל לטפטף. נכנסנו לחנות הפאי לקנות צידה לדרך. ניפחנו את האגו לבעלת הבית כשסיפרנו לה כי את שמע חנותה שמענו כבר לפני 8 שנים ומאז אנו מחכים לרגע שנגיע לטעום. תוך כדי שיחה עם בעלת הבית מכנס לחנות זוג צעיר. היא ישראלית בשם ארנה הוא הולנדי בשם רובין. מילה פה משפט שם ואז זרקנו להם שאם הם מהירי החלטה יש להם טרמפ איתנו לקיטו. הם קפצו על ההצעה כי גם להם נגמר העניין באוטאבלו. אספנו אותם וקדימה חזרה לקיטו. בדרך ניסינו לטפס ללגונה בגובה 3000 מטרים. הדרך היתה בסדר עד עליה מסוימת בה הסוזוקי החל להראות סימני עייפות. 4 אנשים וציוד מלא זה כבר היה מוגזם בשביל רכב כזה קטן. ירדנו חזרה לכביש ולקיטו. נכנסנו שנית לקלדרון להראות להם את פסלי המסהפאן. מסתבר כי ביום א' סגורות בקלדרון מרבית החנויות. יש רק שוק איכרים ברחובות העיר המוכרים בעיקר ירקות.

 נכנסנו לקיטו ושמחה וששון. יום נאה והמוני אדם ברחובות . שדרות האמזונס נסגרו לתנועה בכיוון דרום. נאלצנו לנווט לפי חוש דרך הרחובות המקבילים. ראינו עוד קצת קיטו עד שהגענו לאיצטדיון ומשם כבר הכל מוכר. בעיר המון חוגג. סוסי הקרקס בתהלוכה ומאחוריהם כלוב של חיות הקרקס. לא ברור האם הקרקס משנה מקום או זה טיול לחיות. מאוחר יותר מתברר לנו שזוהי ההקדמה לחגיגות העצמאות של קיטו שיחולו ביום ו' הקרוב. הגענו למלון. תוך שעה ארזנו את הציוד לטיסה מחר וירדנו להפגש עם ארנה ורובין לארוחת ערב.. בלינו במסעדה צימחונית המתמחה במאכלי תפוחי אדמה. ליאורה הזמינה תפ"א ממולא בברוקולי לטענתה היה טעים מאד. אני הזמנתי תפ"א עם צ'ילי קון קרנה. קבלתי סלאפיג'ו של אורים. ס"ה נפלתי פעמיים עם מסעדות דרום אמריקה וזה מאזן די סביר ביחס לאפשרויות הרבות שהיו. קינחנו בקפה טעים מלווה בעוגת שוקולד לעניין במעדניה שבדקנו כבר בעבר. תוך כדי ישיבה במסעדה התקדרו השמים וגשם עז החל לרדת הממשיך ללא הפסקה. מזג האויר שיחק לנו. עונת הגשמים התאחרה. באקוודור זו מכה קשה כי החשמל מיוצר בתחנות הידרואלקטריות. אין מים אז אין חשמל. כעת אולי החל הגשם לו הם מצפים. בקיטו יש כל הזמן הפסקות חשמל יזומות כדי לאזן הביקוש עם הייצור. בעתון מתפרסם כל יום לוח הזמנים של זרימת החשמל לפי השכונות שכל אחד ידע  מתי תורו.

2/12/96 טיסה לקארקס

אמש בערב ירד בקיטו מבול. הבוקר השמש זורחת. טיסתנו המתוכננת ישירות למדריד אמורה לצאת בצוהרים. אנו בנחת קמים מעמיסים הכל ברכב, נפרדים לשלום מבעל מלון הרדורה בקיטו שנתן לנו הרגשה של בני בית במלונו וב0930 מחליטים כי אולי עדיף שנצא לשדה התעופה כי מי יודע כמה פקקי תנועה יש בדרך. התנועה אכן מתנהלת לאיטה. יש הפסקות חשמל והרמזורים בחלקם משותקים. הגענו לשדה התעופה. ליאורה החלה בהליכי העליה לטיסה ואני הלכתי להחזיר הרכב לחברת ההשכרה. אני מגיע חזרה לליאורה והיא מספרת לי שיש בעיות והיא לא מבינה מה הפקידה רוצה. בקיצור נגשים לדלפק איבריה והפקידה מתחילה להתנצל ולשאול בעדינות האם אכפת לנו לטוס דרך קראקס ונצואלה כי המטוס שלנו תקוע באיים הקריביים וכלל לא הגיע לקיטו. אני בשמחה עונה בחיוב. מסתבר שאנו אמורים להמריא תוך כמה דקות. העבירו אותנו לחברה הונצואלנית ויאזה ואני אומר לליאורה כי אולי היום היא תיווכח  שהסיפורים שלי על נשות ונצואלה הם אמת  לאמיתה. בקיצור עשינו את הליכי היציאה מאקוודור במהירות. ביציאה למטוס עמדה דיילת קרקע שהיתה דוגמה זעירה ליופיין של הדיילות במטוס. המראנו מקיטו לאחר כשעה המתנה על הקרקע עד שכל מי שהועבר לטיסה זו אכן הגיע. הנתיב  דרך בוגוטה לונצואלה. ראשית חוזרים על טיולנו בצפון אקוודור, הפעם ממעוף הציפור. מעל קולומביה הנוף ירוק. ההרים נמוכים מעט מאשר באקוודור. עמק רחב ידים מוליך אל בוגוטה. חוות ענק וחלקות עיבוד גדולות. המטוס כנראה נושם קוקאין כי הוא מיטלטל כמו שיכור. נכנסנו לתוך ענן כבד וביציאה ממנו חממות ענקיות והעיר בוגוטה מתחת. נחתנו בבוגוטה לשעה .נוסעים ירדו נוסעים חדשים עלו ושוב באויר לכיוון קראקס. השטח החקלאי מתחת מלא בחממות. בוויאזה לא חוסכים באוכל. כל קטע  והארוחה החמה שלו. ונצואלה מתגלית מתחת כמישור ענקי וירוק. המטוס טס לאורך החוף .ההרים יורדים ישירות לים. נחתנו בגואירה. רנצי טוען שהעיר גדלה מאד מאז שהיה כאן לפני שנים. אנו יושבים בשדה התעופה וממתינים לטיסה למדריד. הכורסאות נוחות והנשים יפות. זהו תם פרק דרום אמריקה 1996. נקווה שעוד נגיע שנית ליבשת מקסימה זו. נהנינו מכל רגע. עם השפור בספרדית שבפינו נוכל להנות אף יותר בעתיד. הנופים משגעים האנשים מענינים והחוויה מעל ומעבר.