רומניה 2007

רומניה 2007

2/9/07 תל אביב-בוקרשט-טרנס פגארש-ביירטן

הסתיו הגיע חצבים פורחים ציפורים נודדות ומשפחת גילת יוצאת לנדוד בעולם . היעד רומניה אין לנו כל שרשים שם אפשר לטייל ללא התחיבויות למקום מסוים.
טיסת חצות פרושה לילה לבן. יצאנו במוצ"ש לנתב"ג . הרבה זמן להרוג לא היה. קצת שטוט בדיוטי פרי. הפעם חידוש הלקוחה הקבועה לא צריכה סיגריות החליטה סוף סוף לנסות ולהפסיק העישון.

עולים למטוס פוגשים את ניצה .היא ארגנה טיול לגמלאי אוניברסיטת בן גוריון וכך קיבלה גם טיול לעצמה. הטיסה עברה בפטפוט עימה ונסיונות סרק לנמנם. נחתנו בבוקרשט לאחר כשעתיים וחצי של טיסה ודי מהר פגשנו את נציג חברת ההשכרה. לא היה בדיוק מה שהזמננו אבל קיבלנו סוזוקי די חדשה ונקווה שלא תעשה בעיות בדרכי העפר.

נוסעים בחושך לכיוון פיטשט במטרה לגמוא את 160 הק"מ המפרידים בין קורטיה דה ארגש לבוקרשט כמה שיותר מהר. הטיול האמיתי מתחיל בקורטיה דה ארגש. לאחר נסיעה מהירה בת כשעה וחצי נעצרים בתחנת דלק,מוצאים פינה חשוכה מורידים מסעדי הכסאות והולכים לישון עד שיאיר היום.

כשהאיר היום המשכנו כאשר המטרה למצוא כוס קפה ומשהו קל לאכול. בעיה קשה או שיש קפה או שיש בשר לקח הרבה זמן עד שמצאנו משהו מתאים.

הגענו לקורטיה דה ארגש. עיירה עתיקה היושבת על נהר ארגש. מפגש ראשון עם רומניה 2007 .דלעות מתיבשות בחצרות הבתים מים מעלים בדלי מהבור

בור מים בקורטיה דה ארגש

הקתדרלה שלה נבנתה בימי הביניים ונחשבת לעתיקה בוואלכיה. המסורת אומרת כי היו בעיות בעת הבניה וכדי למנוע אותן הוחלט לקבור אישה חיה בתוך קירותיה . הבנאי הראשי שכח לספר לאשתו כי הראשונה שתבוא לאתר היא הקרבן וכך קרה שאשתו הנאמנה באה כהרגלה להביא לו אוכל והיתה היחידה שבאה.ספור בת יפתח במהדורת וולאכיה.

הקתדרלה של קורטיה דה ארגש

מגדלי הקתדרלה בנויים בסגנון מיוחד כאילו סחטו אותם. היום יום ראשון והמיסה משודרת ברמקולים לכל הגן העוטף הקתדרלה.סביב הקתדרלה האוכלוסיה הרגילה של קבצנים ורוכלים המציעים מזכרות ואוכל.

מקורטיה דה ארגש מתחיל הכביש החוצה את רכס הרי פאגארש וידוע בשם טרנס-פאגארש.

זהו כביש שנבנה ע"י צבא רומניה בפקודת הרודן צ'אוצ'סקו כדי שיוכל להזרים כוחות לכיוון הונגריה בעוד ציר תנועה. מכל הפרוייקטים שהוא בנה זה היחידי המוזכר לטובתו. מבצע הנדסי מורכב של חציבות ובנית כביש התלוי על פי תהום.

טרנספאגאראש-כביש על פי תהום

מרבית ימות השנה הוא חסום בשלגים. הכביש עולה דרך יערות מטפס על מדרונות ההרים .פלגי מים זורמים לצידיו. צוקים נישאים פשוט טבע במלוא עצמתו הפראית. שווה כל רגע של נסיעה. נופים כמו בנורווגיה חסר רק הפיורד. זה מופיע בדמות סכר ענק היוצר אגם מלאכותי גדול.

הסכר והאגם

ליד הסכר מדרגות המטפסות לתצפית על כל האזור. בראש התצפית פסל לכבוד חברת החשמל המיצרת בעזרת הסכר חשמל לבוקרשט. המקום הומה תיירים מקומיים אלו מותירים ערמות לכלוך בשפע כאילו אירופה זה לא כאן. המשכנו לאורך האגם במעלה הרכס עד למנהרה החוצה את הרכס ברום גובהו אל אגם בלאיה. זהו אגם שנוצר מקרחון שנמס. כאן ערפילי וקר.

אגם בלאיה

האגם וסביבתו מלאים דוכני רוכלים ותיירים מקומיים המנצלים את חופשת סוף השבוע לטיולים. אל האגם עולה מצפון רכבל המאפשר הגעה מצפון גם כאשר הכביש סגור בשלג. מכאן התחלנו לרדת במורד הכביש אל מפל בלאיה ומשם אל הכביש המחבר בין ברשוב לסיביו.

רוכלים באגם באליה

בכביש ברשוב-סיביו נכנסנו לאזור הקרוי הכפרים הסקסוניים. במאה ה15 הזמינו מלכי הונגריה ששלטו כאן איכרים גרמניים מסקסוניה להתיישב לשמור בתמורה על גבולות הממלכה מפלישות ממזרח.

ערב בא בכפרים

הכפרים שנבנו היו במתכונת של חזיתות הנוגעות זו בזו כך שהרחוב כולו יוצר חומה. כנסיות הכפרים נבנו כמבצר ובעת צרה כל הכפר התכנס פנימה עד יעבור זעם. היעד שלנו הכפר ביירטן בו שכן הבישוף וכנסית המבצר שלו היא המרשימה ביותר כיאה לקתדרלה.

כפר סקסוני

ברחוב הראשי שלושה פנסיונים משולטים בשלט המעיד כי הם חברים בעמותת התיירות הרומנית. החלטנו לנסות למצוא חדר בבית פרטי. משוטטים ברכב בחוצות הכפר. באה מולנו אישה ואנו עשינו לה תנועות ידים של מחפשים מיטה. הלכתי אחריה לראות מה היא מציעה. חשכו עיני. מבשלים בחוץ. הבית מלא סביבו זבל ואשפה. ילדים מלוכלכים מתרוצצים בפנים. הכל משדר עליבות. אלו כנראה צוענים שצ'אוצ'סקו ניסה לישב אותם בכפרים הללו לאחר שהגרמנים עזבו אותם חזרה לגרמניה לפני כ 40 שנה.למען הנימוס לא ברחתי. החדר בפנים דוקא נראה בסדר לשאלה היכן המקלחת נעניתי כי אין דבר כזה. אז אמרתי תודה ונסענו לאחד הפנסיונים המסודרים. כאן כבר הכל נראה אחרת . חדר יפה נקי ומסודר. גינה מטופחת. כוסית צויקה מתוצרת בית מורמת לחיי כולם ואנו נוחתים פנימה מותירים הכל ויוצאים לסיור ערבית בקתדרלה. מבצר מרשים השמור עד היום מוכן לשמוש בעת הצורך.

כנסית המבצר בביירטן

חזרנו לפנסיון. זה היה יום די ארוך ולמעשה אנו כמעט 36 שעות ערים כך שהדבר הכי נכון לעשות היה מקלחת ולישון. זה בדיוק מה שעשינו.

3/9/07 ביירטן-טורדה-אלבק

הלילה עבר בשינה טובה. השקט פה הוא משהו בלתי רגיל. אין מכוניות ואין מרעישים אחרים.התעוררנו לקולו של הגשם לארוחת בוקר מצויינת.

יוצאים מביירטן בגשם שוטף. המגבים בקושי מספיקים לנגב החלונות. הנוף גבעי ומיוער.בין הגבעות שדות אינסופיים של תירס. נסענו למידאש. עיר שהוקמה ע"י הגרמנים. מרכז העיר הוא הגרעין שנותר מימי הביניים.

מידיאש

חצרות היוצרות כלפי חוץ חומה בצורה. פתיחת שער מגלה חצר שסביבה כל החיים. חלק מהחצרות מטופחות מרביתן מלאות אשפה. הסתובבנו במרכז גם כדי לראות ובין היתר צריך להחליף כסף למטבע מקומי. חלפני רחוב ניסו להדבק אלינו. ניתן לכם שער טוב. אנחנו למודי נסיון מעדיפים שוד קטן בבנק על שדידה מלאה ברחוב.

עלינו על כביש כפרי בדרך לעיירה טורדה.הכביש מלא תנועת רכבים ובעיקר עלות נגררות ע"י בעלי חיים.זהו הרכב העיקרי בכפרים. בחלק מהערים יש תמרורים האוסרים תנועת עגלות בתחומן.

רכב תקני -2 כוחות שור

הגענו לטורדה והתחלנו לחפש את מערות המלח. אלו מחצבות מלח ישנות שנכרו אל תוך ההר. המלח שימש לאורך ההיסטוריה כחומר משמר לבשר ולכן חשיבותו בעולם העתיק היתה אדירה. בין היתר המס על הסחר במלח היה מקור הכנסה חשוב לשלטון.אל המכרה נכנסים דרך מנהרה ארוכה שלצידיה יש הסתעפויות לחדרים בהם נכרה המלח.

טורדה- הכניסה למכרות המלח

האויר במכרה ספוג באדי מלח הנחשבים כמרפא למחלות דרכי הנשימה. אנשים באים למקום כדי לנשום את האויר הזה. באולם המרכזי יש מגרש למשחקי ספורט כטניס שולחן ושולחנות לפיקניק.בחדרים לאורך מנהרת הכניסה ניתן לשמוע הד מתגלגל. במדרגות היורדות לעומק המכרה מצויינות השנים בהן המפלס היה שם. צורת הכריה היא חתך טרפזי מה שאומר שבכל שנה המכרה התרחב והעמיק. תחילת המכרה בעת העתיקה כמכרה פעמון כמו מערות הפעמון המוכרות מבית גוברין. מתקרת המכרה צומחים נטיפי מלח חדשים ויפים. מקום יפה ומענין גם לטיול עם ילדים.

נטיפי מלח בתקרת המכרה

התחלנו לנסוע לכיוון אלבק. הכונה בדרך לאכול צהרים ולטייל בקניון הטורדה. עצרנו לאכול במסעדה במבנה די מודרני עם הרבה זכוכית. נהיה חם בפנים ומבקשים מהמלצרית להפעיל המזגן שמעלינו. מקבלים תשובה שהמזגן מקולקל ובעל הבית החליט שהקיץ נגמר ולא צריך מזגן. עד שסיימנו לאכול התחיל גשם שוטף. הקניון נעלם אל תוך העננים. ויתרנו עליו והתחלנו לנסוע לאלבק. הכביש רץ לאורך הנהר. מעליו מתרומם רכס יפה ומיוער.

נוף בדרך לאלבק

פה ושם עץ מתחיל בצבעי שלכת. נוף רוגע של כפרים יפים מנסרות עצים ובעיקר עצים גבוהי קומה. לאלבק הגענו לפנות ערב. זהו כפר שפנה לכיוון תיירות . הרבה פנסיונים רק לבחור. כעת נגמרה עונת הקיץ ועונת הסקי עוד לא החלה ונותר רק לבחור מקום מתוך ההיצע הגדול.

ערמות חציר באלבק

4/7/07 אלבק-מערת הקרח סקרישוארה-מערת הנטיפים אורסולר-אלבק

בבוקר התעוררנו לערפל שהלך והתבהר ויחד עמו עלתה הטמפרטורה לנעימה ביותר. הדרך יפה כרגיל. מיוערת ונהר זורם לצד הכביש. פונים אל המערה והכביש מתחלף בדרך עפר המטפסת אל הרכס. הסוזוקי עומד במשימה למרות שלקחנו עימנו זוג טרמפיסטים. הוא דובר אנגלית טובה וניתן היה גם לשוחח עם מקומי. הרומנים מטיילים רגלית ושומרים על האוטו כבבת עינם. כך אנו נוסעים עד כמעט המערה. רומנים משאירים את הרכב, כל אחד במקום שהחליט שמכאן ואילך חבל על המכונית, ומטפסים ברגל טיפוס די תלול אל המערה. אנו הגענו אל הכפר הסמוך למערה וממנו ברגל את סוף הדרך. השביל ביער עבות בכרי הדשא שמסביב פורחות סתווניות בורוד עז וכרכומים בכחול.למערה יורדים במדרגות בנויות.

הירידה למערת הקרח סקרישוארה

האויר הקר מצטבר בתחתית הבור בו מצויה המערה וכך נשמרת הטמפרטורה הנמוכה. הקרח מקורו בעידן הקרח האחרון והוא ממלא את כל חלל המערה. כל הבור מסביב מלא עצים ,שרכים וטחבים. המים המפשירים וקופאים חליפות יוצרים מעט נטיפי קרח.

גוש קרח במערה

בדרכנו למטה מהמערה עצרנו טרמפ לרומניה קשישה. היא התחילה לדבר עמנו ברומנית בשצף קצף. אנחנו אפילו את שפת הגוף שלה לא יכלנו לראות כי ישבה מאחרינו. ענינו לה בעברית שהיא רשאית לדבר כמה שתרצה. המשכנו בעמק הנהר לכיוון מערב אל מערת אורסולר. זו מערת נטיפים הנקראת כך כי בתוך המערה נלכדו לפני אלפי שנים דובי מערות בעת שנת החורף. רעידת אדמה חסמה את פתח היציאה של אז וכך נמצאו שלדי הדובים ללא פגע. האזור במערב הרי האפוסן קרוב לגבול הונגריה. הכפרים שונים ולבוש הנשים שונה ממה שראינו בצד המזרחי ממנו באנו. הנשים לבושות בחצאיות מאד רחבות ומכווצות הנגמרות בצורת פעמון. האלמנות בשחור היתר במגוון צבעים. ליד כל בית ספסל עליו יושבים התושבים המבוגרים ובוהים בעוברים. באזורים המישוריים יותר מגדלים תירס ואוספים חציר לחורף.

נוף כפרי באפוסן

איכרים רועים את פרתם. אלו פרות ענקיות. כך גם הסוסים. בניגוד למה שראינו בבולגריה בה רועה אחד רועה את כל פרות הכפר כאן כל אחד רועה את שלו בלבד. ועל זה כבר אמר דז'יגן עליו השלום "רומניה זו לא כתובת זה מקצוע".

מערת הדובים היא אחת מיני הרבה מערות קארסט שיש ברומניה. כאן עדיין לא הכשירו לביקורים את המערות פרט למערה הזו שהיא לא היפה ביותר גם ברומניה אבל היא נגישה בכל מזג אויר ולכל כלי רכב. המערה די צעירה. נטיפים וזקיפים בעיקר מעט וילונות. ולמרות הכל שווה ביקור.

נטיפים במערת הדובים
בחורף יורד כאן הרבה שלג . הסקי מאד מפותח באזור. בחלק היותר גבוה הרבה תשתיות לסקי. רכבלים ובתי מלון בשפע מסגירים אתר סקי. כרגע הכל בתנופת עשיה לקראת העונה הקרבה.חזרנו לאלבק בגשם שוטף שכלל גם מטחי ברד די כבדים.

עמנו בפנסיון זוג צרפתים מהפירנאים. הם דוברים גם ספרדית ויש שפה משותפת. כך סועדים יחד ארוחת ערב. הארוחה טעימה ודשנה מעשה ידי בעלת הבית. בעלי הבית דוברים צרפתית וכך הזוג השני עסוק גם בתרגום צרפתית ספרדית לוגמים מהצויקה שבעל הבית זיקק והשמחה רבה.

5.9.07 אלבק-הודיין-קלוז' נפוקה-פטרינדו (כפר הונגרי באמצע שום מקום)

הגשם לא פוסק מלרדת. כל הלילה ירד וכל היום המשיך. הלואי באורים גשם כזה. יצאנו מאלבק צפונה לכיוון הודיין. במפה מופיע כביש. נסיונות לדלות מידע על מצבו לא צלחו. אבל בעל הפנסיון באלבק אמר שלא צריכה להיות בעיה אז נוסעים. הכביש חוצה את רכס האפוסן מדרום לצפון. זהו אזור של כפרים שפרנסתם על היער. לאורך כל הדרך עצים גדומים, מנסרות פעילות ועצים מנוסרים ללוחות. ערמות של לוחות למשלוח. ערמות של נסורת וענפים שיצלחו רק לבעירה.

תוצרת מוכנה למשלוח

זוהי תעשיה קטנה אבל מרובת משתתפים. הדרך מתחילה בכביש אספלט ומהר מאד הופכת לדרך עפר כבושה היטב המשמשת את הכפריים ואת המשאיות המובילות את העצים למנסרות והתוצרת המוגמרת ליעדי השיווק. מסביב יערות אשוחים ירוקי עד. במקומות בהם נכרתו העצים צומחים אשוחים צעירים. הדרך לא סלולה אבל העבירות בסדר והסוזוקי הקטן עומד היטב במשימה. סוף דרך העפר בבליש. כפר ליד סכר גדול על הנהר. הסכר יוצר את אגם פונטנלה. טיול מאד ציורי ויפה למרות הגשם שאינו מפסיק.

אגם פונטנלה

המשכנו דרך הודיין לכיוון קלוז' נפוקה. זוהי העיר הראשית באזור ובה אוניברסיטה גדולה. היעד הגן הבוטני של האוניברסיטה. נשים בכפרי האזור עוסקות במלאכת יד רקמה ותחרה. לאורך הכביש חנויות המוכרות עבודות אלו. הכביש נראה כתערוכה גדולה. למרות הגשם וההחלטה כי קניות רק בסוף הטיול עוצרים ונהנים מהמבחר. לקלוז' הגענו בגשם שוטף ונכנסנו אל הגן הבוטני. זהו גן לימודי מסודר ובו צמחים המסודרים על פי אזורי הגידול הטבעיים שלהם. כעת הרב בתרדמה או בשלכת. הצמחיה הטרופית מרוכזת בחממה ענקית. הטיול בחממה כמו בגינת ביתנו. בתוך החממה ישנו קטע המוקדש לצמחית האמזונס. בתוך ברכה עולים העלים הענקיים של המלכה ויקטוריה. למרות שאנו מכירים את הצמח מכל הספרות המקצועית זו פעם ראשונה שראינו אותם גדלים.

עלי המלכה ויקטוריה -בגן הבוטני בקלוז'
צמחית יפן גדלה בתוך חלק המעוצב כגן יפני. טיילנו בעיקר בקטעים שגג מעליהם כי הגשם פשוט לא פוסק לרגע ואנו רטובים עד לשד עצמותינו. על שוטטות בקלוז' עצמה ויתרנו. בבניה הרומנית אין רחובות מקורים והגשם בלתי נסבל.

הגן היפני בקלוז'

התחלנו לנסוע צפונה לכיוון העיר זאלאו. לאחר נסיעה קצרה אנו נעמדים בפקק שאת סופו לא רואים. מפעם לפעם מתקדמים כמה מטרים ושוב עמידה. הנוף מהחלון אינו מהמלהיבים והגשם יורד ללא הרף. לפתע אמבולנס שנסע בשיירה יורד לשוליים ועוקף את כולם קדימה אחריו רכבי כבוי אש. משאית ארוכה נושאת חבילות של סיבים נשרפים עלתה באש והיא זו שיצרה הפקק. הערב מתחיל לרדת וברור לנו כבר שלזאלאו לא נגיע באור יום. חתכנו בצומת הראשונה הצידה וכעת לכפר הראשון בו נמצא לינה. הגענו לכפר האחרון בכביש בו נסענו. זהו הכפר פטרינדו. לפי המפה שבידנו צריך להיות כאן פנסיון מפוקח ע"י עמותת התיירות. שואלים מישהו ברחוב הוא מסמן שלא יודע. ממשיכים הלאה ושואלים עוד גברת העומדת בפתח בית-בינגו. זו אשת הכומר המקומי ובעלת האכסניה. שמה אליזבט והיא דוברת אנגלית מצויינת כך שיש גם שפה. הבעל הכומר דובר גרמנית כך שגם איתו אין בעיה. הם הונגרים גאים ומשמרים את המסורת ההונגרית שהיתה נפוצה בטרנסילבניה. הכפר במקורו הונגרי. בנגוד לכפרים הסקסונים כאן כל בית מרוחק משכנו.

חצר בכפר פטרינדו

אליזבט חקלאית אורגנית, ירקות לצריכה עצמית כולל ארוחות למתאכסנים וכוורות דבש . יש לה אישור לתקן השוייצרי שהוא המחמיר ביותר . די קשה לעבוד לפיו. בעיקר קשה לשמור על הדבורים מפני טפיל הורואה. היתה שיחה מאד מענינת עימה על חקלאות אורגנית ועל החיים הנוכחיים ברומניה. בעזרת תורמים מהולנד הם מקוים להכניס מי שתיה לבתים הבעיה שהם נדרשים לממן כ 10% מעלות הפרויקט וגם בזה הם מתקשים לעמוד.מרבית אורחי האכסניה הן תיירים מהונגריה הסמוכה בטיולי שורשים. השילוט לאכסניה קיים רק שפניו מערבה ואנו באנו ממזרח. האכסניה רחוקה מבית הכומר בו אוכלים. החושך ירד ובכפר בקושי יש תאורת רחוב וגם אותה מדליקים מאוחר כדי לחסוך. אל מפסק האור הראשון באכסניה הגענו תוך כדי מישוש הסביבה.

6.9.07 פטרינדו-סאטו מארה- ספנציה

קימה בנחת אחרי ליל שינה טוב תחת שמיכת פוך נעימה למגע .השארנו חלון פתוח וצינה נעימה נכנסת מבחוץ. הרומנים אוכלים בשר בכל עת. אנו אוהבים בשר אבל לא דבר ראשון בבוקר. אז בבוקר אנו צמחונים ואין צורך בהסברים מיותרים. יצאנו עם אליזבט לסיור בממלכה האורגנית שלה.עיקר השטח כ10 דונם תירס. מכוורת גדולה מאושרת ע"י תקן ביו-סויס השויצרי שהיא הבסיס הכלכלי ולול תרנגולות המייצר ביצים ובשר למשפחה ולאורחי האכסניה. יש לה חממה קטנה בה גדלים צמחי פלפל ועגבניה. בשדה הפתוח היא מגדלת כרוב ,סלק,פטל וענבים. כמו כן גינת פרחים נאה. במזיקים היא מטפלת ע"י רסוס תמצית מסרפדים. העונה נגמרת במחצית השניה של ספטמבר עת קרה שורפת כל מה שבחוץ. ימים חמים, שיש כל שנה באוקטובר, כבר לא משנים את התמונה. השנה היתה קרה בעת חנטת הנשירים ולכן יש כעת מעט תפוחי עץ ברומניה. כאמור בעלה הוא הכומר הלותראני של הכפר. הכנסיה העתיקה של הכפר בנויה מעץ ובמקור היא קתולית. כעת משמשת את הקהילה הרומנית אורתודוקסית אבל המפתחות אצל אליזבט. עלינו לבקר בה. מגדל הפעמונים בנוי בנפרד מה שמרמז כי הכנסיה מאד עתיקה. בכנסיות החדשות יותר המגדל נבנה כחלק מהבנין הכללי. הכנסיה צנועה ויפה. הם מחפשים תורמים כדי לתחזק ולשפץ. קירות הכנסיה הפנימיים כבר חודשו כולל ציורי העץ שחודשו ע"פ המקור. הוילונות והמפות כולן עבודות יד רומנית מרהיבה. החורף זה הזמן בו יושבים בבתים ועוסקים במלאכות אלו.

יצאנו מפטרינדי לכיוון סאטו מארה היא סטמר בשמה ההונגרי מולדת חסידי סטמר הידועים גם בשם נטורי קרתא. רוב הדרך בעמק רחב בו הגידולים העיקריים הם תירס וחמניות לשמן. מסביב גבעות מיוערות בהן נטעו גם אקציות כמרעה לדבורים. זהו גידול מכובד באזור.

מכוורת ניידת נוסח רומניה

סאטו מארה בניגוד לשמה שפרושו הוא כפר גדול היא עיר המקבלת פנינו בבתי חרושת ענקיים ותנועת מכוניות סואנת. פתאם קשה להתרגל לתנועה אחרי שבכפרים כמעט לא ראינו מכוניות רק סוסים עגלות ואופניים. רנצי למד היטב את המפה ודי מהר הגענו לכיכר העיר. זו, בניגוד לפרברים המצטיינים בבניה סובייטית גדולה ואפורה בנויה בניה אירופאית נאה.. במרכז מצוי בית הכנסת של קהילת סאטמר.

בית הכנסת בסאטו מארה(סאטמר)

לידו מבנה הקהילה היהודית ואנדרטה ל18000 יהודי סאטמר שנרצחו בשואה. יש כיום קהילה יהודית קטנה היושבת במקום.

מצבת הזכרון לקדושי סאטו מארה

מכאן המשכנו לספנציה הדרך יפהפיה יערות עלים האויר נקי וקריר. מולנו אוקראינה הנמצאת מעבר לנהר. היעד בספנציה הוא בית הקברות הצוחק. מצבות הקברים עשויות עץ עליו צייר עיטר וכתב האמן המקורי אפיזודות או מאפיינים לדמות הנחה מתחת מנוחת עולמים. קוראי רומנית אומרים כי בין היתר יש לא מעט פיקנטריה בחרוזים הכתובים.האמן נפטר ואף הוא קבור במקום. בנו כיום ממשיך את המסורת בה התחיל אביו בשנת 1935. ניתן לזהות את הנקברים על פי משלח ידם: נגר, איכר, טרקטוריסט, מורה, תופרת,קצב ורועה. ע"פ אופיו: רווק, אשת משפחה.

ספנציה-הרווק שלא נפרד מהאופניים

. ע"פ הארוע הטרגי: הילדה והמכונית שפגעה בה. הצבע הכחול המשמש כרקע מסמל את השמים מקום מושבם הנוכחי של הנפטרים. מאד מיוחד ושונה מכל מה שמכירים כגני האבן חמורי הסבר.

הילדה שנהרגה בתאונת דרכים

לינה מצאנו בבית הצמוד לכנסיה שבחצרה בית הקברות. כאן גרה משפחה רב דורית. הזוג הצעיר עבד בספרד כך שיכולנו לדבר עימם. כעת הם בונים בכסף שחסכו מבנה חנויות לנצל את קרבתם לאתר המושך תיירים.טיילנו בכפר . ראינו איך ממלאים האסם בחציר.כבשים בחצר תרנגולות מתרוצצות. בתי חוה גדולים. יש חנויות מזכרות אך אין מסעדה. יש רק חנויות מכלת. קצת מפתיע בהתחשב בכך שעשרות תיירים פוקדים המקום מידי יום ביומו. בלית ברירה אכלנו ארוחה קלה במרפסת החדר. אנו יושבים על המפות כדי להחליט איך להמשיך. רצינו להגיע גם לדלתה של הדנובה אך יש שמועות על הצפות בעקבות הגשמים האחרונים. אינטרנט אין ואין לנו מושג מה התחזית.

7.9.07 ספנציה-סיגט-ודו איזי-סידשט-בודשט-ברסנה-ודו איזי

היום חזרנו אחורה בזמן. מסלול הטיול הביא אותנו אל בין כפרי מחוז מרמורש. הטיול הוא בשטח הכלוא בין נהר המרה לנהר האיזי. שני יובלים של נהר הטיסה המשמש כגבול בין רומניה לאוקראינה. זהו האזור הצפוני של רומניה והזמן עמד בו מלכת. חקלאות בראשיתית שהכל בה בעבודת ידים ובעזרת בהמות משא. טרקטור בקושי רואים ואם רואים אזי בעבודות גרירת עגלות או בולי עץ. התירס לקראת אסיף. בחלק מהבתים תלויים כבר קלחים ליבוש .לחלקם ישנם מתקני יבוש מיוחדים העשויים עץ. זה מבנה מעשה מקלעת של זרדים. הקלחים מוכנסים פנימה לייבוש באויר החופשי.

מתקן יבוש לתירס

הגידול העיקרי חציר לבהמות. מכינים לחורף מעשבי הבר קצורים שעיקרם עשביה דגנית. עורמים לגדישים קוניים המתיבשים בשדה. לאחר מכן הופכים הגדיש לעגלה ומסיעים הביתה לאסם/מתבן. כמעט הכל נישא על עגלות רתומות לסוסים. הן נעות בכבישים כרכב תקני.

הדור העובד בשדות

בשדות רואים בעיקר נשים מבוגרות העוסקות בכל. הצעירים עוסקים בבניה או בתעשית העץ.

רומניה מכינה עצמה לחורף הקרב. כל שבבי עץ וחלקים שלא יצלחו ללוחות ישמשו להסקה.הבתים מצופיים גזרי עצים מוכנים לשימוש.בדרך כלל שקט בכפרים. הרעש היחידי הנשמע הוא רעש המסורים הפולחים בעץ. במרמורש נשארו בתי עץ רבים. בתחילת היום בקרנו בסיגט במוזיאון הפתוח אליו הועתקו בתי עץ ומתקני עץ מכל רחבי האזור. דרך טובה להבין מה נראה בהמשך. עדיין רואים בכפרים בתים פעילים כמו במוזיאון. מי שראה ברכה בעמלו או עבד מחוץ לרומניה וחזר בונה באבן ומכניסים מים פנימה. עדיין בלא מעט חצרות רואים את בור המים הפעיל ומעליו הקילון או הגלגלת לשאיבת המים בדלי.כאילו המאה ה-21 עדיין לא הגיעה.בכפרי מרמורש בנו במאות ה17-18 את הכנסיות מעץ.חלק מכנסיות אלו הוכרזו ע"י אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית.

כנסית עץ במרמורש

לפי גודל ורוחב הלוחות מהם בנו ניתן להבין מה גדולים היו עצי רומניה בעת ההיא. כיום היערות מפיקים גזעים דקים יותר. קצב החלפת היער הוא מהיר הרבה יותר עקב הדרישה הגדלה לעץ. הכנסיות הללו בנויות עץ מהמסד עד הטפחות.הגג מכוסה ברעפי עץ כמו קשקשי דגים. בחלק מהכנסיות אותן בקרנו מצויר פנים האולם מבלי להשאיר פינה לא מטופלת.הציורים מתארים תאורי ספורי הברית הישנה והברית החדשה. השימור די בעייתי כי לכך דרוש ממון וזה בכפרים מצרך נדיר.

מקור פרנסה חדש בכפרים-השכרת חדרים לתיירים. יותר ויותר כפריים פותחים בתיהם ומשכירים חדרים. אנו ישנים בבית חווה ששופץ והפך לחדרי לינה בנוסח הצימרים הידוע. החלו לאסוף כאן תפ"א. הכל בידים. חושפים התפודים במעדר מסננים העפר בין האצבעות. היבול די דל. אבל רומניה גדולה ותפוד מצטרף לתפוד וכך היא מייצרת כמות נכבדת של תפ"א. כאמור הכל אוגמים מצרכים לחורף.

הכן ביתך לחורף במרמורש

על המרפסות תלויים תרמילי שעועית ואגדי בצל ליבוש. שקי תפ"א נערמים במחסן בחצר ועצי בערה סביב כל קיר. הבוקר עברנו ליד סופר מודרני. נכנסנו פנימה וקנינו צידה לדרך. בסופר כזה יש הכל כולל תוצרת מיובאת.כך קנינו אננס ברזילאי בשל שאין כמותו לשדרג כל ארוחה. חנויות המכלת בכפרים מצדיקות את שמן ברומנית "אלמנטרי". פרט למוצרים בסיסים אין בהן דבר. כל מה שחורג מצורך בסיסי הוא בגדר מותרות שאין מי שמאפשר זאת לעצמו. ירקות ופירות אין בחנויות הכפרים. כל אחד אוכל מיבולו העצמי והעודפים מוכר בדוכן לצד הדרך.

שיח שכנות בכפר במרמורש

8.9.07 ודו איזי- מעבר ההרים פריסלופ- גורו חורמולי

הלילה עבר בשינה טובה. מתעוררים כרגיל לקולו של הגשם. ארוחת בוקר כפרית מעולה ולדרך. הכיוון מזרחה לבוקובינה. מעבר ההרים עטוף ערפל. מבעד לקרעי הערפל נראים יערות עבותים. אנו נוסעים במורד עמק נהר ורואים איך יובלים קטנים עם זרימה דלה הולכים ומתעצמים לכדי נהר זורם. כל הנהרות ברומניה ולא חשוב באיזה כיוון יזרמו בסופו של דבר מתנקזים אל הדנובה. אנו בהרים די גבוה.

מעבר פריסלופ

הטמפרטורה הפכה לחד ספרתית אבל האויר כמו בשיר צלול כיין. מידי פעם חולפים על פני אתרי סקי ובהם תנופת בניה ושיפוץ נמרצת. בכפרים אחרים הזמן קפא מלכת. רוב הבתים מעץ השרותים בחצר במבנה חיצוני. היכן שקיימת אוכלוסיה שעבדה או עדיין עובדת ומעבירה כספים מאירופה המערבית יש תנופת בניה באבן. בתי מידות גדולים ומצועצעים. מסעדה בדרך דבר נדיר. יש ברים בלי סוף אבל מקום לאכול דבר נדיר. זקני רומניה עדיין עובדים בכל עבודה אפשרית. בברים רואים צעירים שותים גם בצהרי היום. הגענו לואמה וקול ששון וקול שמחה. יש כנס למופעים ומסורת מקומית. בכיכר הכפר במה ,עליה מופיעות להקות מהכפרים שבסביבה. מסביב דוכני שתיה ואוכל. עם כוס בירה ביד צופים ונהנים.

חגיגה כפרית בואמה

ממשיכים לחפש מקום לינה. הכביש בתיקונים. כל כמה עשרות מטרים הוא נעשה חד נתיבי ורמזור אוטומטי מכוון התנועה. ערסים לא חסר גם פה והם מנסים להדחק. אבל לא פעם זה נגמר בנסיעה בהילוך אחורי לנקודת ההתחלה כי זה שזכותו לדרך לא מוותר. הצוענים מנצלים הרמזור כנקודה בה כדאי לעמוד ולקבץ נדבות. באחד הקטעים לאחר הפסטיבל עוקף אותנו רכב מסחרי גדול בדרך מאד צרה. תוך כדי עקיפה סטיה רגעית לכיווננו ורעש מבשר לנו כי הוא פגע במראה השמאלית וברח. החזרנו המראה למקומה אך הזכוכית סדוקה וחבל. לקח קצת זמן למצוא מקום לינה במחירים שאנו רגילים. האזור מאוד תיירותי והמחירים בהתאם והיום מתחיל סוף השבוע שבו הרומנים מטיילים. בסופו של דבר מצאנו חדר בבית פרטי ובחדר מחשב. אמנם בלי אינטרנט פעיל אבל עם צורב וכך הורדתי את כל התמונות שצילמתי מהמצלמה אל הדיסק שבידנו.

9.9.07גורו חורמולי –המנזרים המצוירים בבוקובינה – גורו חורמולי

כל היום מוקדש לטיול בין המנזרים המצוירים של בוקובינה. התחלנו במנזר וורונץ כי הוא היה הקרוב ביותר למקום לינתנו. הקיר הדרומי של המנזר מכיל את הפרסקות המקוריים . בקיר הצפוני הרוב נמחק במשך השנים. האירוניה בהשתמרות הציורים היא כי כל ציורי הגיהינום נותרו ללא פגע. הציורים המתארים את גן העדן או ספורים מהתנ"ך דהו ונמחקו במשך השנים.

מנזר וורונץ

כל המנזרים כבני 500 שנים .נבנו במקורם במנזרים קתוליים. היום הם שייכים לכנסיה הרומנית אורתודוקסית. בוורונץ שולט הצבע הכחול. ברחבת החניה שוק של דוכני מזכרות. תערוכה ספונטנית של עבודות יד בעיקר רקמה ותחרה.

שוק עבודות היד בוורונץ

לפתע את העין צדים שני ג'יפים עירוניים מדוגמים ומתוקתקים במיטב הציוד לכבוש את העולם. חבורת אנגלים יצאה לדרך והיא נכונה לכל. מצפן ג'ירו ומערכת ניווט לוויני על החלון הקדמי. כלי חילוץ ואוהלי שינה על גג הרכב. הם עצמם לבושים כצו אפנת המטיילים האנגלית כולל כובעי השעם המסורתיים. מי אנחנו הדלפונים שנתחרה בם.

המשכנו למנזר הומר . אותו הסגנון אבל הצבע השולט הוא אדום. על הקיר מופיע תאור מצור על קונסטנטינופול. בשני המנזרים התנהלה המיסה של יום ראשון. ליד כל מנזר ישנה גם כנסיה חדשה. המיסה המתנהלת במנזר מועברת בשידור חי ברמקולים לכנסיה ולגן המקיף את כל מכלולי המנזר.

יצאנו מהומר כשהמטרה מנזר סוצביטה. במפה מופיע כביש החוצה את הרכס בין שני האתרים ומקצר את הדרך בהרבה . חצית רכס מבטיחה נוף . בתחילת הדרך כביש אספלט טוב. הכביש הופך בהמשך לדרך עפר סלולה. הנוף כצפוי יפה. גשם ושמש זורחת מחליפים זה את זו כל הזמן. נכנסנו לכפר הררי. לפתע בקצה הכפר הדרך חסומה בשער נעול. מולנו מופיע רכב שלנהגו יש מפתח. הוא פתח השער אך שמחתנו לא ארכה זמן רב. הוא בישר לנו כי בהמשך הדרך חסומה ואין ברירה אלא לחזור על עקבותינו ולנסוע בדרך אותה רצינו לחסוך. מכיוון שהדרך יפה וזמן היום יש בשפע לא קרה אסון. הסתובבנו לאחור הצצנו במפה והחלטנו להוסיף לתכנית גם את מנזר אבורה הנמצא בדרך.

מנזר אבורה

אבורה הוא מנזר קטן. הכי פחות מרשים מכל המנזרים כי על קירותיו החיצוניים כמעט ולא נותר דבר. לעומת זאת המקום היה ריק ממבקרים וניתן היה להתרשם מהציורים היפים שעל הקירות הפנימיים.

מאבורה המשכנו לסוצ'ביטה. הדרך ירוקה והעין לא מפסיקה מלספוג מהירוק הנקי שלאחר הגשם.יערות שעליהם שטופים מגשם שחדל לפני רגע. פה ושם מתחילה שלכת. הנוף נהיה שטוח ומופיעים גדולי שטח כמו תירס ירקות תפ"א ועצי פרי. בצידי הדרך עצי אגוז מלך ותפוח מבשילים פריים. לא ברור למי שייכים הפירות. רואים עוברי אורח קוטפים וממלאים סלים אבל רואים גם איכרים הממלאים עגלות תפוחים ומסיעים אותם ליעדם.

חולמת על גן העדן

סוצ'ביטה הוא הגדול במנזרים. שוב הקיר הדרומי שמור היטב. בקיר הצפוני נותרו רק הציורים שממש מתחת לגג. המוטיבים זהים בכל המנזרים. ישו שופט האדם . מצידו האחד נתיב האש השולח רשעים לגהינום מצידו השני הנתיב לצדיקים ובתווך המאזנים חורצות הדין. המנזר עצמו פעיל כמנזר נשים ומטופח מאד. מרפסות המגורים מלאות בעציצים פורחים ובחצר נקיון מופתי שמאד לא אופייני לרומניה.

מגורי נשים בסוצ'ביטה
המנזר האחרון מנזר מולדובייץ באותו הסגנון רק שצבע השולט הוא הצהוב. גם סוצ'ביטה וגם מולדובייץ הם מנזרים מבוצרים מוקפי חומה עם צריחי הגנה בפינות החומה ובתווך הכנסיה.

בחלק משלטי הכפרים באזור מופיע לצד השם ברומנית גם השם בכיתוב קירילי. האזור גובל באוקראינה בצפון ובמולדביה במזרח כך שלתושביו יש גם זיקה לשפות הנכתבות בכתיב קירילי.

ס"ה זה היה יום רגוע אותו קינחנו בארוחת ערב טובה.

10.9.07 גורו הורמלי- אגם ביקז-מעבר ביקז-האגם האדום- פראיד

שוב פותחים מפה ובוחרים בנתיב הררי כדרך המועדפת. יערות,מים זורמים ותמונות מרעה פסטורליות הן הנוף המלווה. לפתע ההר חשוף הצמחיה מתה זקופה וכל המדרון מלא במשקעי אדמה הנראית כשפיכה של פסולת . ברכות איגום ותמיסה אדומה בן. עוד קצת ממשיכים ומעבר לפינה מופיעים שרידי מפעל הרוס ושומם שקשה לזהות מה ייצר כשעבד אבל הוא כנראה האחראי לכל הזהום הסביבתי. אחרי מספר ק"מ הנוף חוזר לקדמותו ירוק משובץ הכפרים קטנים ויפים.

עכשיו אוספים תפ"א. כל המשפחה בשורה עובדת בחלקתה. הכל בעבודה ידנית.

אסיף תפ"א

אין מיכון כלל.איכר קוצר שחת בחרמש. לפי הקצב וצורת האומנים הוא די מיומן במלאכתו. לפני ביקאז סכר ענק על הנהר היוצר אגם גדול. הנוף מזכיר את נופי נורווגיה. ההרים מסביב מיוערים. על האגם מרכזי נופש והשכרת סירות. רצינו לשבת ולשתות קפה בבית קפה הצופה אל הנוף. נשארנו רק עם שטרי כסף גבוהי ערכים.אין עודף אז נאלצנו לוותר.
הכביש נמשך ועולה מהאגם בתלילות שנית אל ההרים. עקומות חדות ונסיעה איטית מביאים אותנו אל מעבר ביקאז. זהו קניון עמוק מאד שהכביש עובר בתוכו. לצד הכביש זורם יובל של הנהר.

מעבר ביקאז

האתר הוא אתר תיירות המושך עשרות מבקרים ובעקבותיהם רוכלי האוכל והמזכרות.. כל מלכודות התיירים בשורה לאורך הכביש. המשכנו לעלות בכביש אל האגם האדום. האגם נוצר עת רעידת אדמה סכרה את נהר ביקאז. לתוך המים נפלו הרבה עצים וחומרי הפרוק שלהם צובעים האגם באדום. גזעים ערומים עומדים שקועים במים. על החלק המציץ יושבים עופות המים בעיקר קורמורנים ומחפשים מזון. במים גם מעט ברווזים.

האגם האדום

מחוץ למים מלכודות התיירים וטרפם. עשרות תיירים סובבים בין האגם לבין הדוכנים. שומעים הרבה הונגרית. טרנסילבניה המערבית היתה אזור הונגרי בעבר והיום ההונגרים הם מרבית התיירים הזרים באזור זה. הגענו לפראיד. עיר מכרות מלח . כאן התמקמנו בבית משפחה הונגרית. הרמנו כוסית של אוקטן גבוה מהבציר המקומי של בעלת הבית לחיים הטובים של כולם והלכנו לטיול ערבית בחלק הכפרי של המקום השומר על צביונו ההונגרי. הכל מטופח ומלא פרחים רק שברגע שיתחיל החורף הכל יקפא עד לאביב.

פראיד-כפר הונגרי בטרנסילבניה

11.9.07 פראיד-סיגישוארה –בראשוב- פוינה בראשוב.

פתחנו הבוקר בטיול במכרה המלח של פראיד. זהו מכרה שהחל פעילותו בתקופה הרומית. הלגיון החמישי (המקדוני) חפר בו והפיק מלח עבור האימפריה. שיטת הפקת המלח ע"י יבוש מי ים היא הרבה יותר מאוחרת. המלח שימש כאוצר הממלכה. אחד ממלכי הונגריה ששלט באזור אף אסר על תושבי האזור כריה פירטית. המכרה פעיל אבל חלקו הישן הפך למגרש שעשועים ענק בבטן ההר.הרעיון הוא לאפשר לבאים למקום כדי לנשום את האויר הרווי במלח מקסימום זמן מעניין. השהיה באויר רווי המלח אמורה להקל על הסובלים מבעיות נשימה כמו חולי אסטמה. למכרה נכנסים באוטובוס. האוטובוס עימו נכנסנו היה מלא מבוגרים וילדים.

מתקני שעשועים במכרה המלח-פראיד

הפעילות העיקרית באולם היא ארוחת פיקניק ליד השולחנות המיועדים לכך. אבל יש כנסיה במקום מתקני שעשועים לילדים חנויות ובעיקר שולחנות פיקניק.

סוף סוף זכינו ליום יפה בלי גשם. נוסעים לסיגישוארה דרך האזור ההונגרי של טרנסילבניה. לכל כפר יש שני שמות השם הרומני והשם ההונגרי. ההונגרים גאים במוצאם ומטפחים אתרי מורשת.יש תנועת תיירות רבה מהונגריה לאזור הזה. הכפרים ההונגרו-רומנים הם בסגנון מיוחד ושונה מיתר כפרי רומניה. רבות בם המרפסות המלאות בעציצים פורחים. לפתע הפתעה . שוק אכרים של תוצרת ובע"ח.

שוק איכרים על אם הדרך

מוכרים שקי תירס,שעורה וחיטה.עגלים בני שבוע ויותר,טלאים וגורי חזירים. התירס מגיע בתפזורת. ממלאים לקונים שקים במקום. חזרנו באחת לתאורי הגולה של טשרניחובסקי ושלום עליכם. כלי התחבורה העיקרי הוא הסוס והעגלה. משפחות שלמות מגיעות לשוק בתחבורה הזו. צריך לראות כדי להאמין שזו אירופה של 2007 . מדינה אחת מים הצפוני ועד הים השחור אבל שני עולמות. באנגליה בצד המערבי של אירופה המאוחדת סוס צמוד למרצדס או ליגואר של בעליו. כאן בשוק זהו הרכב המשומש שעומד למכירה.
סיגישוארה התגלתה כעיר עתיקה ושמורה . לא גדולה אבל יפה. העיר החלה בימי הביניים כעיר גרמנית בשם שאסברוג. מוקפת חומה ובה מגדלי שמירה שנבנו בתרומת הגילדות שפעלו בה .

מגדל גילדת הצורפים-סיגישוארה

לכל גילדה מגדל. גודלו ופארו לפי היכולת של הגילדה. שוטטנו בין חומות העיר ומגדליה. הגשם של אחה"צ שוב החל אך הפעם עצמתו חלשה ואפילו אינו מרטיב. טפסנו אל מגדל העירייה שנבנה בתרומות כל תושבי העיר כולל היהודים שחיו בה. היהודים הנציחו תרומתם במגיני דוד המעטרים את צריח העירייה. במגדל העיר מוזיאון המתאר את חיי העיר ואת הגילדות שהיו פעילות בה.כל אחת על מקצועה וכלי עבודתה האופייניים.

סיגישוארה-מבט לעיר העתיקה

יוצאים לכיוון ברשוב. הרומנים נוהגים די רגוע .אבל מפעם לפעם מופיע המטורף התורן העוקף ללא חשבון. התוצאה תאונות דרכים ברמה השוברת שיאים. אפילו מקדימים אותנו הישראלים.מסיגישוארה לברשוב רק 110 ק"מ ושתי מכוניות הפוכות. במהדורת החדשות בערב יש ספירת מלאי כמה נהרגו באותו יום.זו פשוט מכת מדינה אצלם. צריך לנהוג בזהירות.

הדרך מסיגישוארה לברשוב היא קרונברג של הגרמנים שוב עוברת דרך הכפרים הסקסוניים. אלה בנויים שבית נוגע בבית ויוצרים חומה בצורה הפונה אל הדרך החוצה את הכפר.האזור חקלאי יותר מודרני. חוות גדולות . שטחי גידול גדולים. פה כבר רואים טרקטורים וכלים חקלאיים בעבודה. לברשוב הגענו לעת ערב עלינו הישר לפוינה ברשוב ומצאנו בה מקום לינה. המחירים כבר מחירי אירופה. זהו אזור הנופש מאז ימי הקיסרות האוסטרו הונגרית. נצטרך להתרגל למחירים אלה עד סוף טיולנו.

12.9.07פוינה בראשוב-ברן-רזנוב-בראשוב-פוינה בראשוב

הבוקר נפתח עם שמש זורחת. יצאנו מפוינה בראשוב לכיוון רזנוב. היעד הראשון טירת ברן הידועה גם כטירת דראקולה. ברזנוב טעינו ועלינו על הכביש החוצה הרכס לכיוון פרדל . זו היתה טעות מבורכת. לפתע חור בעננים חשף את רכס הבוצ'אג ועליו שלג טרי מהלילה. מחזה מרהיב . לאחר כמה ק"מ הבחננו בטעות וחזרנו אל הנתיב הנכון.

נסענו לעיירה ברן לטירה המפורסמת. בכניסה לטירה שוק צפוף של דוכני מזכרות. המוני תיירים נדחקים פנימה והתחושה היא של אתר תיירות טחון לעייפה. הטירה עצמה היה המעון של מריה נסיכת רומניה עד אשר גורשה ע"י הקומוניסטים בשנת 1947. הטירה נהפכה למוזיאון המציג את הבית כפי שהנסיכה השאירה.כמו בכל טירה יש מעברים נסתרים ואגדות קיימות. הנסיך ולאד טאפש הוא דרקולה המקורי לא גר בטירה אפילו לא ביקר בה אבל האגדה חיה נושמת ומושכת המוני תיירים בכל שנה. במקביל לנו ביקרו במקום תלמידי בית ספר. בסופו של טיולם הם עצרו ליד בור המים וכל אחד השאיר על מכסה הבור שטר של ליי חדש. לא ברור למה. על המכסה הצטבר סכום נאה. כנראה תרומה לאחזקת המקום.. לא ראינו מי בא לקחת השלל ולאיזה כיס זה הועבר. צפינו אל הבור זמן רב. מה שקרה היה שעוד תיירים שעברו במקום הוסיפו עוד שטר או מטבע משלהם לערמה הקיימת.

נסענו לרזנוב כפר גרמני שצמח לעיירה ומעל הטירה. זו נבנתה במאה ה-14 ע"י התושבים לשמש מבצר נגד התקפות הפולשים הטטרים או התורכים. הטירה בנויה ככפר מבוצר. כיום משפצים המבנים לסדנאות אמנים. המבצר בנוי כמבצר גרמני. הנוף מהטירה מאד יפה.

בבוקר בזמן שטעינו בדרך שמתי לב לשלט הכוונה אל קניון רזנוב. דרך עפר טובה הביאו אותנו לגרסת רזנוב למעבר ביקאז. צוקים נישאים משני צידי הדרך. בתווך זורם הנהר בעוז. הנקיק כולו די קצר אבל מאד נגיש לכל סוגי הרכב. נסענו לברשוב היא קרונברג של הגרמנים.כיכר העיר נאה עם בית העיריה הישן בעל הצריח המסמל את העיר

כיר העיר בראשוב

שוטטנו מעט בסימטאות הגשם של אחר הצהרים החל לטפטף. נהיה חשוך באחת. מצאנו קונדיטוריה וקנינו עוגות לקבלת ראש השנה אותה עשינו בשקט בחדר בפוינה בראשוב .

13.9.07 פוינה בראשוב-סינאיה

שוב בוקר גשום וערפל כבד מקבלים את יומנו החדש. הטעות אתמול היתה מבורכת לפחות ראינו את הדרך היפה בה אנו נוסעים כעת . לאט לאט מתפוגג הערפל. השמים נותרו מעוננים אך לא יורד גשם. הגענו לסינאיה ודבר ראשון מחפשים חדר להתמקם בו. כמעט והצליחו למכור לנו ספור על כנס רופאים שתופס את כל החדרים הפנוים. לפתע מופיע אדם מבוגר ומציע לנו חדר נחמד ממש במרכז העיר ליד תחנת הרכבל. בסינאיה החדר אינו כולל ארוחת בוקר אבל יש שימוש במטבח. זו כבר עיר תיירות קלסית. יש סופר מודרני וגם השוק לא רחוק כך שאין בעיות להסתדר. יש אוכל ויש פינוקים.

סינאיה מאז ומתמיד היתה עיר הנופש של רומניה. בתי מלון גדולים וקזינו מפארים את רחובה הראשי.

עלינו למנזר . לפי המסורת יוסטינינוס הקיסר הביזנטי ששלט כאן במאה ה6 העסיק עובדי בניה מואלאכיה בבנית מנזר סנטה קתרינה בסיני. העובדים ,שלא נשארו שם והיו לאבות שבט הג'יבליה, הביאו איתם הביתה אבן מהר סיני ששובצה במנזר שבנו כאן. מכאן השם סינאיה למנזר ולעיר.

מנזר סינאיה

מהמנזר הלכנו לארמון מלכי רומניה- ארמון פלש. הארמון היום מוזיאון המכיל את כל אוצרות המלוכה שהיתה. חדרי מגורים וארוח מפוארים. עושר פריטים שהיו בשמוש המשפחה המלכותית ומתנות שקיבלו מראשי מדינות אחרים. ליד ארמון פלש מצוי הארמון השני ששימש למגורי המלך השני של רומניה . זהו ארמון שנבנה ע"י ארכיטקט צ'כי ונושא את חותם בעלת הבית המלכה מריה.

ארמון פלש -סינאיה

זהו ארמון שהוא בית מגורים פרטי יותר משהוא מוקד השלטון. משסולק צ'אוצסקו היו הרומנים מוכנים לחדש המלוכה .התגובה בעולם היתה של לעג למי שרוצה לחזור אחורה בהיסטוריה אז הם ירדו מזה. יורש העצר נבחר בבחירות כחבר פרלמנט. הארמונות הם אתרים חביבים על הרומנים. בדרך כלל נכנסים בסיורים מאורגנים עם מדריך דובר רומני. כדי להתגבר על המחסור במדריכים דוברי שפות זרות מקבלים דפי הסבר משוכפלים בשפה נבחרת והולכים איתם. הארמונות והגן סביבם הם טיול נחמד.

14.9.07 סינאיה- בושטן- רכבל להר-בושטן –סינאיה

בלילה קמתי לשרותים. הצצתי מבעד לחלון וראיתי שמים זרועי כוכבים. למזג האויר הזה אנו מחכים כדי לעלות להרים. קמנו די מוקדם ונסענו באוטובוס לעיירה בושטן הסמוכה. ההליכה מהכביש הראשי לתחנת הרכבל היא עליה . תרגול טוב וחימום שרירים לקראת יום הליכה בגובה. בדרך עברנו ליד קונדיטוריה עליה קבלנו המלצות בארץ. אחרי הטיול יהיה מקום טוב לקפה ועוגות.

עלינו לתחנת הרכבל בבלה. העליה די מהירה .האויר צלול אך לקראת סוף העליה נכנסים לשכבת עננים דקה החוצצת בין הנוף של העמק למטה לבין הנוף של הרכס למעלה.

האנדרטה לחללי מלחמת העולם הראשונה

מגיעים לגובה ויש שלג. בשבוע האחרון קיבל הרכס מנה נאה של שלגים שהספיקה לצבוע משטחים בלבן מה שגרם לנו לעיתים לבוסס בשלג עד לברכיים. היעד הוא צלב ענקי שהוקם כאנדרטה לחללי מלחמת העולם הראשונה. הצלב נמצא ממש על קצה המצוק והנוף משם צריך להיות מדהים. הגענו עד מעל לצלב לגלות ששמיכת העננים החוצצת בין הפסגות לעמק רק התעבתה ואין אפילו חריר לתצפית. חזרנו אל תחנת הרכבל בעוד שעתיים של הליכה בשלג. ירדנו חזרה לבושטן ברכבל. בעת הירידה ראינו כי עובי שכבת העננים היה פחות ממטר אבל היא הייתה מאד דחוסה. נחתנו ישירות לקונדיטוריה לתה מעולה. העוגות נראו מעולות אבל אכלתי כבר בארץ גרסאות יותר מוצלחות לאותם המתכונים.

שלג על רכס הבוצ'ג

חזרנו לחדרנו די מוקדם. מקלחת ומנוחה חובה. גם יום שישי היום וגם חג. לקראת ערב שוטטנו מעט בסינאיה. ראינו בתים נאים. עיירת נופש רגועה. לפתע נשמעה מוסיקה מוכרת. מוסיקה אינדיאנית של דרום אמריקה. הלכנו בכיוון ראינו להקת צעירים שלא ברור האם הם אורגינל או שחקנים וזמרים מקומיים מופיעים ומנגנים במלוא התפאורה מוסיקה אינדיאנית בכיכר העיר הרומנית. התיישבנו במסעדה אל מול המופע לארוחת ערב לצלילים מוכרים מעולם אחר. המלצרית ניפחה את החשבון. לקח לה זמן כדי לחשב נכון. כל פעם ניסתה סיכמה ויצא לה מה שרצתה שיצא. מה לעשות בחשבון חיבור רק תוצאה אחת נכונה גם אם יתר התוצאות מוגשות בחיוך ובמעין תמימות. בסופו של דבר אחד ועוד אחד הסתכמו בשניים ולא יותר למגינת לבה של המלצרית.

15.9.07 סינאיה- פרג'מר-חרמן-בראשוב –סינאיה

שבת היום. למעשה לא תכננו דבר ליום הזה ובתכנית המקורית הוא היה אמור לספוג פיגורים ובלתי צפוי מראש. כאלה לא היו ובסך הכל התכנית והמציאות תאמו זה את זה. החלטנו היום לעשות מכל הבא ליד.

ראשית עלינו אל המלון הנמצא בנקודת הגובה 1400 מעל סינאיה. יש כביש העולה לשם ואפשר גם ברכבל. עלינו בכביש. גם היום שכבת עננים דקה חוצצת בין פסגות הרכס לבין הנוף אבל המלון נמצא מתחתיה. עמק פרחובה פרוש מתחת אבל השמש בעיניים והאובך עדיין לא התפזר.סכמנו לעצמנו לחזור הנה לעת ערבית עת השמש בגב.

נסענו בכיוון כללי צפונה לבראשוב. הכוונה לטייל בה במזג אויר נאה ולא אפור כמו לפני יומיים . בדרך שני כפרים סקסוניים ובהם כנסיות מבצר.

הכפר הראשון פרג'מר. כאן מצויה כנסית המבצר השמורה ביותר. למעשה זהו כפר מוקף חומה בצורה ובמרכזו הכנסיה.החומה המקיפה עבה ביותר. 5 מטרים בבסיס כ 3 מטרים בתקרה. לחומה צמודים חדרי מגורים ומעבר פנימי שלאורכו חרכי הירי.

חלון לירי חיצים או מרזב לשפיכת שמן רותח או לזריקת אבנים על הצרים לסירוגין.פעם חלון ופעם מרזב.

כנסית פרג'מר-המגורים בחומה

הכנסיה בסגנון גותי מזכירה את הכנסיות הצלבניות בירושלים. נבנתה בסוף המאה ה13.מתיישבי האזור היו איכרים וסוחרים גרמניים מסקסוניה שאליהם הצטרפו אבירים גרמניים פליטי ממלכת הצלבנים בארץ ישראל. המכלול מרשים .בחדרי החומה מוזיאון ובו תצוגה אתנוגרפית של חיי הגרמנים עד מחצית המאה ה20.

משם נסענו לחרמן. כאן הכל קטן יותר אבל מאד מטופח.

כנסית המבצר בחרמן

בדרך החוצה נפגשים עם חיי הכפר של היום. חתן וכלה מגיעים לכנסיה לטקס הכלולות עם כל המלווים. הכלה לבושה בשמלה מאד קיצית וקופאת מקור. הם פשוט רצו אל תוך הכנסיה.

נסענו לבראשוב הסתובבנו מעט בסימטאותיה. חזרנו לסינאיה דרך הכביש ההררי העולה לפוינה בראשוב וחוצה הרכס לפרדל. היום הראות מצויינת. צבעי השלכת בולטים יותר ולהרים יש גוון צהוב יותר .פסגות הבוצג' מלאות שלג והדרך אותה עברנו לפני יומיים בערפל כבד נראית די נאה. בבוקר כשעברנו בכביש צפונה רשמנו בזכרוננו ריכוזי דוכנים לאורך הכביש המוכרים עבודת יד רומנית. כעת הזמן לקנות. עצרנו באחד כזה ודי מהר ליאורה מצאה מה שחיפשה במחיר אותו הינו מוכנים לשלם.

השעה 6 לפנות ערב השמש מאירה היטב את הצד המזרחי של עמק פרחובה.אנו עולים בשנית אל נקודת הגובה 1400. סביב המלון ותחנת הרכבל יש ריכוז מסעדות המשליכות שאריות אוכל לצד הכביש המטפס להר. אלו מושכות את דובי הפרא החיים במדרונות וכך לפתע נשמעת מפי ליאורה צעקה "דוב". אנו מוצאים עצמנו מול דובה מבוגרת היושבת די מפוחדת בצד הכביש. מסביב מכוניות המולה והבזקי מצלמות. הדובה פחות או יותר קפואה במקומה. עלינו לתצפית כדי להספיק לצלם הנוף וקדימה לדובה. בדרך אספנו שני צעירים שתכננו לרדת רגלית אבל כעת חששו ובצדק מהתקלות בדובה. לפני כחודש התקלות כזו באזור הזה עלתה לתיירת אמריקאית בחייה.

דובת פרא ופת הלחם

התקרבנו לדובה. היא אכלה ומולה ערס רומני מצוי ברכב שטח הסותם את הכביש כאילו זו נחלתו. הוא מצלם בעזרת מצלמת הטלפון ומשדר התמונות לכל העולם ואשתו. צופר ומרעיש כדי שהדובה תזוז . קיוויתי בכל הלב שהדובה תקום ותתנפל על הרכב שלו ולפחות תעניק לו שריטה עמוקה בצבע אבל זה לא קרה. לבסוף נמאס לו והוא נסע והותיר אותנו לבד עם הדובה. היא אכלה בשקט את שאריות הלחמים ואנו צילמנו אותה ממרחק נגיעה.פרוותה נראתה בוהקת והיא נראתה כמי שניזונה היטב.

ירדנו לסינאיה למלון ולארוחת ערב אחרונה של הטיול. במסעדה חיכתה לנו הפתעה נוספת. במפלס תחתון של המסעדה מסיבת חתונה עם תזמורת המנגנת מוסיקת צוענים.חתמנו את הטיול בארוחה טובה בליווי מוסיקה אהובה. הרגשנו כמו בחתונה אשכנזית של שנות החמישים בארץ. מוסיקה צוענית התחלפה בולסים של שטראוס. משתתפי החתונה רקדו לצליליה. היה ערב מהנה .

16.9.07 סינאיה-שדה התעופה אוטופני-תל אביב

הבוקר קמנו בנחת. ארזנו התרמילים ויצאנו אל היעד האחרון ברומניה לבוקרשט. בדקנו מה יש בדרך . הספר ממליץ על ארמון בסנגוב. ארמון הנמצא בתוך אגם. אנחנו מחפשים שילוט לארמון ואין. ככל שמתקרבים לבוקרשט נעשים שלטי ההכונה לכבישים הצדדים נדירים יותר וברורים פחות. התברברנו בכפרים כל אחד שולח אותנו לכיוון אחר. בסופו של דבר על הארמון ויתרנו. ראינו כפרים בהם כבר נבנו בתים חדשים ליד ישנים אבל מים עדיין שואבים מהבאר בחצר. בחלק מהכפרים עכשיו חופרים להכנסת צנרת לבתים אבל עד שמים יזרמו בכיורים עוד יעבור זמן רב. עגלות רתומות לבהמות לצד מרצדסים מבריקים. עגלות צוענים מלאות בילדים היושבים צוהלים על מבחר האשפה שאספו ולקינוח מאחור נגררת גרוטאת רכב. שדות תירס מבשילים. היבול נאסף בידיים והדיש אף הוא. סיפורי העיירה של שלום עליכם חיים ונושמים בכפרי רומניה. פה ושם נראית חווה של חברות גדולות ואז רואים מיכון חקלאי.

על הכרוב ועל הפלפל לצד הכביש

החלטנו לנסוע למנזר הנמצא בלב פארק ענק. התחיה הדתית ברומניה מורגשת היטב. משפחות באות לווידוי. מנשקים איקונה אחר איקונה. הנזירים סובבים מעניקים סעד רוחני לנזקקים.

מורה נבוכים במנזר

מחפשים מקום לפיקניק ביער. כאן נפגשים בצד המכוער של רומניה-הלכלוך. המדינה הזו מצופה בשכבה אחידה של בקבוקי משקאות ריקים ואריזות הבמבה ביסלי. גומרים לאכול וכל האשפה נשארת. הרמנו ידיים ונסענו לאכול במזנון של תחנת דלק. עדיף ריח הבנזין מניחוח האשפה.

מזג האויר היום כאן חמים ונעים. כעת מובן למה ראינו את אנשי בוקרשט בהרים בבגדי קיץ וסנדלים.הם באו מקיץ כמו אצלנו. אין סימן לגשמים שירדו עלינו כמעט בכל יום. פה הכל יבש.

רומניה היא ארץ של ניגודים. מצד אחד חיים כמו במאה ה19 מצד שני חלק מאירופה המאוחדת המשקיעה בבניה אדירה של תעשיה עם שמות של כל המותגים הבינלאומיים.

דשים תירס בידיים כשממול עובד קומביין מודרני.

כל המשפחה דשה תירס

אלו ממלאים סלים הנכנסים ויוצאים מהמחסן הביתי על ראש בעל הבית ומנגד משאיות עומסות בשדה ממיכלי הקומביין.

הייתה חופשה נפלאה עשינו מה שרצינו בנחת. הירוק ,היערות,צבעי השלכת המתחילה, הפרחים, האנשים מכל הגוונים לא נמאסו לרגע. לא פעם חזרנו בזמן אחורה למה שנקרא ספורי סבתא. נותר לנו רק לחלום ולתכנן החופשה הבאה בשנה הבאה עלינו לטובה.