דרום אמריקה - זהו הטיול הגדול אותו חלמנו מאז שניר טייל בתת יבשת הזו. כל מכתב שניר שלח חרט בזכרון אמו עוד נ.צ אותו תסמן במפת דרום אמריקה.בשלב מסוים הנחיתה עלי "עכשיו תחבר נקודות וזה הטיול".  שנה תמימה  דגרנו על מפות, קראנו ספרים ותיכננו בקפדנות מה לא נראה. זה היה כמעט השלב הכי חשוב. כי מרגע בו תחמנו את הגבולות הכל נהיה פשוט יותר. עמית נולדה כחדשיים לפני נסיעתנו מה שהפך אותנו באחת לסבתא וסבא תרמילאים. למען האמת די נהננו מהתואר החדש. טיילנו עם אנשים מכל קצווי תבל ובטווח גילאים מעשרים לשמונים. לכולם מכנה משותף אחד אהבת הנדודים והסקרנות לראות לחוות מה שיותר.

 7/9/96 ריו דה ז'ניירו

יצאנו אתמול מהבית בשעות הבוקר.סידורים אחרונים בתל אביב  וטיסת איבריה למדריד אחה"צ. הטיסה התאחרה בשעה.מטוס מלא עד אפס מקום. טיסה באיבריה זה געגועים לאל-על. יש פחות תאי שרותים  והתור לשם גדול. על מגבות חמות ולחות לקראת הנחיתה עדין לא שמעו. לאחר שש שעות טיסה , כולל נחיתה והמראה בברצלונה, נחתנו במדריד ובריצה עברנו למטוס הממריא לריו דה ז'נירו. ג'מבו מלא עד אפס מקום. דרך החלונות ראינו כיצד המוצילות מגיעות מהטיסה שנחתה אל זו הממריאה. בתוך כחצי שעה היינו שנית באויר לעוד תשע שעות טיסה רצופות לריו. למזלנו נמנמנו בטיסה. נחתנו בריו  ב0530 בבוקר לפי השעון המקומי. נמל תעופה ענק ויפה. הבניה נמשכת ועוד טרמינל נבנה בסמוך. לקחנו מונית לעיר. מלון בחרנו מההנדבוק. ריו קיבלה פנינו ביום גשום. פשוט הגשם נשפך בלי הרף. מגשם טורדני ועד מטר רציני. חוף הים ריק. לא חתיכות בחוטיני ולא בטיח. כגודל הציפיות גודל האכזבה. הסתובבנו ברחובות מרכז הכרך. המטרה לראות מה שיותר ולהרטב מה שפחות. בשלב מסוים מצאנו עצמנו מול חנות התכשיטים של ח.שטרן ברחוב  הריו באראנקו . כאן נזכרנו בנירית שהמליצה לנו לבקר במפעל שלהם בעיר. הם גם דואגים לדחוף בנמל התעופה עלוני הזמנה לסיור שלהם לידים של כל מי שעומד בתור לבקורת הדרכונים בכניסה לברזיל. נכנסנו לחנות וביקשנו לממש ההזמנה. התקבלנו בלבביות. הזמינו לנו מונית מהחנות למפעל  הנמצא באיפנמה. קיבלנו בדרך טיול לאורכה של העיר דרך חופי הרחצה של בוטפגו וקופקבנה. שוחחנו עם הנהג בפנטומימה . הנושא כמובן כדורגל. תנועת הידים של בבטו הפכה אותנו לידידים. סגרנו אתו על סיור מחר אחה"צ לקורוקבדו ולהר הסוכר. סיירנו במפעל וראינו מה ניתן לקנות באם רוטשילד היה מזכיר אותנו בצוואתו. בסוף הסיור החזירה אותנו מונית אחת מאלו העובדות קבוע במקום אל מלוננו. נהג המונית המחזירה כמעט התעלף כשראה את הכתובת אליה הוא אמור להסיענו. בס"ה הם עושים עסקה הגונה. רוב התיירים באים ממלונות קופקבנה הסמוכים למפעל. קונים במקום תכשיטים באלפי דולרים. קשה למצוא בחנות המפעל משהו בפחות משלוש ספרות בדולרים. גם בריאלים ברזילאים זה אותו דבר.  היום דולר אחד = ריאל אחד מה שעושה את ברזיל בכלל וריו בפרט למאד יקרה. הקטע הקשה בריו הם חסרי הבית הממלאים כל פינה. מרביתם ילדים. עוסקים מבוקר עד בוקר בהישרדות. בכל פינה ובפתח כל חנות עומדים ומקבצים נדבות.  נהג המונית שהחזירנו מהמפעל נכנס בהילוך אחורי לדלת המלון כשכל העת הוא מסתכל על חבורת הילדים חסרי הבית שרבצה שם. ברגע שירדנו הוא טס משם. אנחנו מקווים כי מחר יתבהר כדי שנוכל לעלות לתצפיות על העיר ולהנות ממנה. היום הכל רבץ בתוך העננים וכמו שנהג המונית הסביר, בהצביעו על פסלו של ישו בפסגת הקורקבדו, היום גם ישו ישן. אנחנו מצטרפים לישו והולכים מוקדם לישון כדי גם לסגור את פער השעות שאנו כבר ערים מאז עזבנו את הבית באורים.

 18/9/96 ריו דה ז'נירו

 הלילה השלמנו שעות שינה. השכמנו קום די מוקדם. אחרי ארוחת בוקר קונטיננטלית  (ל.מ.ר צבאי וקפה ברזילאי די מחורבן) במלון נסענו לתחנה המרכזית לקנות למחר כרטיסי אוטובוס לאיגואסו. עדין אפור וגשום. החלטנו ללכת לגן הבוטני. הנסיעה באוטובוס העירוני לשם סיור בחלקים אחרים של הכרך הענק הזה. העיר מלאה במבנים קולוניאלים יפיפיים זכר לימי השלטון הפורטוגזי. בימי הקרנבל נסגרים רחובות שלמים במרכז העיר לצרכי תהלוכות הריקודים.לאורך מסלול מצעד המנצחות עומדים יציעים . הגן הבוטני (אוטובוס 171 מתחנה מרכזית) מקסים.צמחי הבית שלנו גדלים כאן בר. יש אוסף פילדנדרונים מכל הגדלים. צמחי בושמת הם צמחי בר כאן.  גדלים תחת כל עץ. עצים פורחים בצבעים שונים. מאות ציפורים מרחפות בין העצים. ראינו אנפות, סנוניות ,מיני קוליברי , תוכי ומינים שאיננו מכירים כלל. יש גן בסגנון יפני. כעת פורח בו הרודורודנדרון בצבעי ורוד ולבן.

פילדנדרון איכלרי בגן הבוטני בריו דהז'נירו

 קטע גן מוקדש לצמחית האמזונס. שדרת דקלים מרשימה לאורך חומת הגן, סככות צל בהן ברומליות וסחלבים . מבחר עשיר ויפיפה. 110 דונם של גן בוטני מענין. נסענו משם להר הסוכר (קו 514) אך עדין מטפטף ואפור. החלטנו לחזור למלון למנוחת צהרים. טיילנו מעט בגבעת גלוריה שמעל המלון. כנסיה יפה מעוטרת בעבודות עץ וציורי קרמיקה יפים. מפסגת הגבעה נוף יפה של העיר. עכשיו עונת הפריחה והעצים עמוסים בפרחים. ב4 אחה"צ התיצב נהג המונית בפתח המלון . ראשית עלינו אל ישו שעל גבעת הקורקבדו. הדרך לשם עוברת ביער טרופי מלא צמחיה בקומות. בשמת  בכל מיני גוונים ועוד פרחים שאיננו מכירים כלל. פילדנדרונים ממינים שונים מטפסים על עצי ענק. יער במבוק. העליה תלולה ומידי פעם מתגלים נופי העיר. העננים התרוממו ישו יצא להשתזף בשמש של ערבית והתצפית על העיר מהממת. הפרברים העשירים משתרעים למטה לאורך חופי הרחצה. משכנות העוני (הפאבלות) מטפסים על ההרים אל תוך יער הפרא. הנוף מהמם העיר שזורה בין הרים ירוקים ומיוערים הנופלים אל תוך המפרצים הכחולים באוקינוס. בצפון העיר בולט  המבנה של איצטדיון המראקנה. רצינו לראות משחק כדורגל במראקנה. אבל כדורגל משחקים רק בימי ראשון אז גם את זה פספסנו.

תצפית אל הר הסוכר מפסגת הקורקבדו

בלי ספק ריו מצדיקה את מיקומה ברשימת הערים בעלות הנוף היפה ביתר ע"פ הגלובוס. מהקורקבדו ירדנו אל הר הסוכר. זהו צוק גרניט המתרומם בחוף מתוך המים.החושך ירד. עלינו ברכבל אל פסגת הצוק.

   מראה לילי מהר הסוכר

העיר מתחילה להדליק אורותיה. פנסי המכוניות יוצרים נחשי אור לאורך כבישי הטיילת והמראה פשוט עוצר נשימה. אין מה לעשות ריו ממוקמת מבחינת הנוף הטבעי הכי טוב שאפשר. ריו גם בלי חתיכות בחוטיני על החוף ובלי כדורגל במראקנה עדיין עיר מהממת.

19/9/96 ריו-פוז דה איגואסו

 יצאנו בבוקר במונית לתחנה המרכזית של ריו. נהג המונית היה מורה דרך בהתנדבות .הסביר לנו כל הדרך היכן עוברים ומה רואים. העיר בנויה שכונות שכונות. עברנו ליד הקתדרלה החדשה של ריו. מבנה מודרני בדמות חרוט קטום. אומרים כי היא יכולה להכיל את מספר המתפללים הגדול ביותר תחת גג אחד. התחנה המרכזית ענקית. מלאה חנויות ומשרדי חברות אוטובוסים המתחרים על הנוסעים. אנו יושבים ומחכים לאוטובוס שלנו שאמור לצאת ב0930 . בינתיים צופים בהמוני האדם העוברים על פנינו. כל המגוון האנושי על כל צבעיו מיוצג. אמהות נושאות תינוקות על הידים. כמעט ולא רואים תינוקות בעגלה. יצאנו מריו וברזיל ירוקה. סביב ריו יערות. ההרים די תלולים. בכל מקום בו הקרקע חשופה מצמחיה היא סחופה. האוטובוס מרווח ונוח. המושבים ניתנים להטיה לאחור עד מצב של ½  שכיבה. נהגים מתחלפים כל 8 שעות. בקטע של התחבורה הציבורית מדינה מערבית לכל דבר.לכל חור ניתן להגיע באוטובוס והחברות, לתשומת לב אגד, מתחרות ביניהן על כל קו וכל נוסע. זו לא רק מדינה ענקית ועתירת אוכלוסין זו פשוט מלחמת קיום. אנחנו נסענו באוטובוס המהודר יותר לפוז דה אגואסו. הינו    כ 12 נוסעים. האוטובוס הרגיל יצא לפנינו והיו בו מעט יותר נוסעים. זו לא עונת התיירות כעת. אחת לשעתיים עוצר האוטובוס בחניון מסודר למנוחת נהג ואפשרות לארוחה/שתיה/שרותים. מקומות העצירה הם פונדקים ענקיים המסוגלים לקלוט עשרות סועדים בדקות ספורות. השיטה שרות עצמי ותשלום לפי משקל. יש מחיר  ל 100 גרם אוכל .לא חשוב מה בצלחת. פשוט ממלאים הצלחת שוקלים ומשלמים. בערך 6-5 ריאל לארוחה מלאה ומשביעה. לפנות ערב עברנו את סאו פאולו לרוחבה. קו הרקיע של סאו פאולו מרשים בגובהו. הפבאלות נראות הרבה יותר עלובות משל ריו. קצת אחרי סאו פאולו ירד החושך. ישנו בנסיעה לא רע. התעוררנו עת עצר האוטובוס בתחנה מרכזית פוז דו איגואסו.

 20/9/96 מפלי האיגואסו –צד ברזיל

.חפוש מלון היה מהיר. לא הרחק מתחנת האוטובוסים העירוניים מצאנו מלון בעל שני יתרונות. א-זול בהרבה מריו, 20$ ללילה כולל ארוחת בוקר. ב-קרוב לאוטובוס לא צריך להיסחב מרחק גדול עם המוצילות. התארגנות מהירה ויצאנו אל המפלים בצד הברזילאי. מרשים! זו מילה דלה לתאור המראה.עוצמה ,כמות ומה לא?! מסביב היער ובמרכז המים ומעל ציפורים ופרפרים, חגיגת טבע לעינים יבשות מהנגב.

גרונו של השטן-איגואסו צד ברזיל

פגשנו במלון שני ישראלים צעירים בדרכם הביתה לארץ.הבנו מהם כי בוליביה זולה בהרבה מברזיל. הלואי, כי הכסף זורם פה בקצב של מפלי האיגואסו. נשאר כאן 4 ימים בגלל בעיות תחבורה  בימי ראשון לקמפו- גרנדה יעדנו הבא. בעקרון אנו מעדיפים נסיעה בשעות כאלו שתביא אותנו ליעד חדש בשעות האור. למחר ניסע לצד הארגנטינאי של המפלים  ומחר בערב נתכנן ההמשך. גם מנוחה היא אפשרות טובה. בשעות הערב בדרכנו למסעדה יכולנו להריח משהו מרוח הקרנבל.בקרוב מתקימות הבחירות המוניציפאליות. מערכת הבחירות חמה שזה מוזיקה משודרת מטריו אלקטריקו בעצמה מקסימלית. המועמדים עצמם עומדים על ארגזו של טנדר פתוח ומנופפים ידיהם לקהל שעל המדרכות. ס"ה חגיגה גדולה. הקהל רק שומע מוזיקה מיד מתחיל לנענע עכוזים. העיר פה מלאה מלונות ואכסניות. אנחנו במלון משפחתי קטן. ארוחת בוקר טובה ואוירה נעימה.המלון נקרא HOTEL PIETA .

21/9/96 מפלי האיגואסו- צד ארגנטינה

 היום עברנו לארגנטינה. לבקר בחלק המפלים השיך לה. הצד הברזילאי נותן מבט כללי על המפלים אבל הריבונות על מרביתם היא ארגנטינאית. מרבית הפארק נמצא בחלק הארגנטינאי. יש מבט קרוב לכל מפל ומפל. טיול מרשים מאד. האתר מתוחזק היטב. שבילים בנוים ומרפסות תצפית בכל פינה בקצור חגיגה אמיתית. המפלים אדירים. עומדים ממש קרוב למים הנופלים. הרעש מחריש אזנים והאויר קריר כאילו הפעילו מזגן ענק והיום חם- C º35! . הג'ונגל משופע בשבילי הליכה וזו חגיגה לעינים. כל צמחי הגינה הפרטית שלנו גדלים פה פרא. מרבדים של בושמת,בגוניה פורחת עד בורוד, יהודי נודד בסגול. ברומליות גדלות על ענפי העצים. אכמאות פורחות באדום וצהוב ומעל כולם הפילדנדרונים מטפסים על הגזעים.מונסטרות ופילדנדרון סלום מוצאם מכאן. זה פראי ולא גינון מוצלח. חגיגה נוספת הם הפרפרים. תמיד ראינו בתצוגות ואוספים את הפרפרים הגדולים והמדהימים ולידם הכתובת "המוצא ברזיל". היום הם עפו סביבנו.נחתו על בגדינו. ממש תאוה לעינים. עומדים רגע במקום והאויר מלא בם. בכל צבעי הקשת,שותים מים משלוליות ונקטר מפרחים.עכשיו זו לא עונת התיירות. הילדים בבית הספר והפארק היה עמוס במידה. ניתן היה למצוא פינה שקטה,לשבת לנוח ,ולהנות מהנוף. זה טיול של כ-6 שעות בשובה ובנחת . עולים ויורדים אל הנהר  וממנו. ויתרנו על הסירות המתמודדות עם הזרם. השבילים מגיעים הרבה יותר קרוב למים הנופלים. היומיים של המפלים היו מרשימים ביותר. למרות הכתוב בספרי ההדרכה כי מי שזמנו דוחק שיתרכז בצד ברזיל לי נראה כי הצד הארגנטינאי הוא החובה. אבל שווה למצוא הזמן להיות בשני הצדדים כי הכלל מה שרואים מכאן לא רואים משם נכתב כאן.

 מפלי האיגואסו- צד ארגנטינה

22/9/96  פוז דו איגואסו

 היום יום ראשון. במדינה קתולית הכל סגור. השמים אפורים וגשם יורד. החום  של אתמול נשבר ומזג האויר בכיף. יצאנו מהמלון בדרך לפארק הציפורים שבכניסה לשמורת המפלים. מתארגן ברחוב טיול אפנים לילדי העיירה. מוסיקה מנגנת וחגיגה עממית. בגינה הציבורית הפניניג לילדים. הפעלות שונות ,ליצן מרקיד ומבדר וכמובן כדורגל!. ככה מתחילים את המרוץ לגביע העולמי. מגיל צעיר בועטים בכדור.

נסענו לפארק הציפורים. גן פרטי בלב הג'ונגל הטבעי. אוסף עולמי של תוכים מכל היבשות וציפורים אחרות. הדגש הוא על תוכים וטוקנים. אבל יש גם מינים אקזוטיים מפפואה ניו גיני . מחוץ לכלובים מתעופפות ציפורי הבר ולפעמים הכל מתערבב כאשר אלו מבחוץ חודרות דרך דלת פתוחה אל תוך המכלאות. תוכי ארה ענקיים שלא ברור אם הם פראיים או חצי מבויתים נוחתים על כתפי המבקר ואוכלים מכף ידו. האכלתי טוקן בתפוח עץ. מדהים לראות כיצד המקור הנראה כמלחציים מעופפות נוגס בעדינות מהפרי. מצאנו כאן טלפון הפועל גם בעזרת כרטיס אשראי ודברנו עם דרור.

כעת אנו במלון נהנים מהשלוה. מחר מצפה לנו יום עמוס. בבוקר הסכר הגדול ולאחר מכן נסיעת לילה לקמפו גרנדה (15 שעות ).

 24/9/96-23  פוז דו איגואסו-קמפו גרנדה- בוניטו

 התחלנו את היום בסיור בסכר האיטיפו. הסכר ממוקם על נהר הפאראנה ומשותף לברזיל ופראגואי. מיצר כמות אדירה  של חשמל. החלוקה היא  מחצית לכל מדינה. ברזיל מנצלת את כל המכסה וקונה מפראגואי את הכמות שהם אינם מסוגלים לנצל. בדרך לסכר עברנו ליד מעבר הגבול לסיודד דל אסטה בפראגואי. התורים אל פראגואי היו עצומים. נהר אדם ושפע מכוניות. האנשים הם אנשי השקים. כל אחד ושקיו. סוחבים שקי ענק ובהם כל מה שקונים בפראגואי ומבריחים לברזיל. דברי חשמל ומשקאות זולים בפראגואי. תעשיית פרנסות ערי הגבול, קרי הברחות, משגשגת .הישראלים שפגשנו כאן בדרכם לארץ לא ותרו על מסע קניות לסיודד דל אסטה. בגבול עם ארגנטינה כמעט ואין תנועה. כנראה שאין שום הגיון בהברחות בין ברזיל וארגנטינה ולהפך. פוז דו איגואסו זה מקום מצוין להברחות והעלמויות. בתוך כמה דקות ניתן להעלם באחת משלוש מדינות . חומר למחשבה ליוצרי סרטי ג'ימס בונד ודומיו. פוז דו איגואסו הוא מקום חביב, היתה לנו פה חופשה נהדרת   עם נוף מדהים ושלוה לא רגילה היה פשוט כיף אמיתי. לקראת ערב נסענו לתחנת האוטובוסים לקראת הנסיעה לקמפו גרנדה. כאן פגשנו באנשי השקים בדרכם למקומות מגוריהם. איש איש ושקיו. אלו תרמילים מתקפלים שאליהם נדחסים קרטונים מלאים במכשירי חשמל, סיגריות אמריקאיות ומשקאות חריפים. כל תרמיל כזה במלוא תפוסתו נגרר על רצפת הטרמינל ומועמס לתאי המטען של האוטובוסים. נשים שבריריות גוררות ומעמיסות תרמילים כאילו היו אלופי עולם בהרמת משקולות. סיודד דל אסטה משמשת לברזילאים כדיוטי פרי אחד גדול. הבעיה היחידה שלהם זה לא ליפול במדגם של מחסום המכס ביציאה מהעיר. אוטובוס שהמוכסים עוצרים פורק כל מה שיש בו וכמו במעבר גבול בודקים מצהירים וכו'. למזלנו אנחנו עברנו בלי להעצר. אנחת רווחה עלתה ממרבית הנוסעים עת המחסום נותר מאחור. בכל עצירה לילית ירדתי לבדוק שיחד עם חפצי הנוסע שירד לא ירד גם תרמיל שלנו. ראינו בדרך לאורך מדינת פאראנה ארץ ירוקה, חקלאות מתקדמת, חוות סוסים מטופחות (יש הרבה גרמנים באזור) . בתי חרושת ניידים לסטייקים (פרות מרעה לבשר) בכל פינה. כעת קוצרים פה חיטה והשדות נראים עמוסי יבול. במונחי חיטה גשם לא חסר פה.בבוקר הגענו לקמפו גרנדה. פגשנו בתחנה זוג ישראלים צעירים שהגיעו ישירות מסיור בפנטאנאל והיו בדרכם לפוז דו איגואסו. לכל אחד מאתנו היו מספר שעות להרוג עד צאת האוטובוס ליעד הבא.קיבלנו מהם הרבה מידע על הצפוי לנו בהמשך. עידכנו אותם במידע על פוז ועל ריו. השיטה של חלופי מידע מהירים היא זו שעוזרת להיות תמיד מעודכנים . ביחד טילנו למוזיאון דום בוסקו בקמפו גרנדה. מוזיאון קטן ומצוין. אוסף מדהים של קונכיות, פרפרים ומינרלים.כמו כן אוסף פוחלצים של יונקי וציפורי הפאנטאנאל. ליד האוספים הזואולוגים גם אוסף אתנוגרפי של תרבויות שבטי האינדיאנים שחיו או עדיין חיים באזור הפאנטאנאל. אחה"צ נפרדנו מהם ויצאנו באוטובוס לבוניטו. באוטובוס פגשנו 3 ברזילאיות צעירות שיעדן אף הוא טיול בבוניטו וסביבתה. סיכמנו שנצא ביחד כי לכל טיול צריך מדריך מקומי ותחבורה . החלפות כסף בברזיל זה סיפור. דולרים מזומן משמשים מטבע עובר לסוחר בדיוק כמו הריאל המקומי. השער אחד לאחד משלמים באחד משני המטבעות. עודף מקבלים במה שבוחרים. החלפת המחאות נוסעים זו אופרה אחרת. מחליף רק בנק ברזיל. יש עמלה קבועה של 20$ על כל עיסקה. רצית להחליף 20$  אין בעיה תן את ההמחאה ותודה שהשתמשת בשירותי בנק ברזיל. למזלנו בנק ברזיל הוא גם נציג ויזה בברזיל. משכנו באמצעות הכרטיס כסף בדלפק ללא עמלה נוספת על עמלת ויזה וזה סביר. לפחות היום כשנותרנו ללא כסף מקומי הסיסמא ויזה יותר טוב מכסף עבדה. בערב הגענו לבוניטו. בחורה מקומית שבאה אתנו באוטובוס הדריכה אותנו היכן לרדת ולאן ללכת. יחד עם שלושת הבנות סגרנו בסוכנות טיולים על טיול למפלי מים בסביבה למחר. ליאורה בחרה מלון וזהו. נלך להתקלח ולישון לאחר כ 40 שעות שלא ראינו מיטה.

 25/9/96 בוניטו

 עכשיו אחה"צ. יושבת בפטיו המלון המלא בבגונויליות פורחות וכותבת. היום סגרירי ואפור. בבוקר אף טפטף מעט גשם. למזלנו מעט קריר. המקומיים הוציאו הסוודרים אנחנו בחולצות קיץ וסנדלים. ארוחת הבוקר במלון מצוינת. הרבה פירות טרופיים ארוחה שמספיקה לכל היום. ב 7 בבוקר יצאנו לטיול יחד עם שלושת הנערות הברזילאיות בלווית נהג ומדריך מקומי. יצאנו אל מחוץ לעירה. בבוניטו רק הרחוב הראשי סלול. כל היתר דרכי עפר מהודקות. העיירה בנויה מחוות חוות. כל הזמן עוברים גדרות ופותחים וסוגרים שערים. לאחר מספר ק"מ עצרנו בחווה יפה, שם השארנו הרכב והתחלנו בטיול הרגלי. בחווה מתגוררת משפחה אינדיאנית. יש בה כנסיה קטנה לחוואי הסביבה וגזיבו נאה הצופה אל הנוף. חצינו יובלים של נהר הפאראגואי. הגענו לאשדות מאד יפים ומרשימים.למערת נטיפים מלאה בעטלפים שכדי להגיע אליה יש לחצות נחל בשחיה. אני על השחיה ויתרתי כי היה לי קר. רנצי והבנות שחו ונכנסו למערה. האזור כולו מיוער עצים ומטפסים. פילדנדרון ענק מטפס על העצים,ברומליות דבוקות לגזעים. כאשר עץ מתמוטט משתרשות הברומליות בקרקע. גילינו גם שני מיני סחלב הפורחים כעת והמוני שרכים כולל מין של שערות שולמית המוכר מהארץ. בשמים נראים דורסים במעוף, ציפורי שיר , קוליברי מרפרף מול פרח ויונק ממנו נקטר,טוקנים,זנבנים,זהבנים ועוד ציפורים שאיננו מכירים. עברנו ליד ברכת מים קטנה ובה ז'קרה –התנין המקומי. כיום הז'קרות הם בע"ח מוגן לאחר שכמעט נכחדו בטבע. המים ביובלים מאד צלולים. המקומיים טוענים שאלו המים הכי צלולים בברזיל כולה. דגים עולים במעלה הזרם ומטפסים בקפיצות במעלה המפלים כדי להגיע למקומות בהם יטילו ביצים ויבקע הדור הבא. המקום מצדיק את שמו. בוניטו =יפה בפורטוגזית. הריו פאמוסו שהוא יובל של הריו פאראגואי מלא יובלי משנה בהם אשדות ומפלונים. הנוף כמו גן מעוצב היטב רק שפה זה טבעי ולא ידו וכשרונו של גנן. יש פה אינסוף של טיולים מהסוג שעשינו היום. מין טיולי שבת בכיף.

מפלי ריו פמוסו

אי אפשר שלא לכתוב על שמחת החיים של העם הזה. למרות העוני אנשים מחייכים אלה שיש להם מעט יותר פשוט שמחים. לפני שנתיים בעת הזאת היינו בנובוסיבירסק . שם חוץ מליאורה וממני איש לא חייך. טיילנו היום עם שלוש נערות שלא הפסיקו לצחוק. נוסעים באוטובוס החברה שמחים ועליזים. בנסיעה מריו לפוז ישבה בחורה עם ווקמן על אזניה ושרה יחד עם הווקמן. עלינו אתמול לאוטובוס לבוניטו אנשים צוחקים ועליזים. זה פשוט מדביק וזה כיף לא נורמלי. קנינו דיסקים למזכרת. כדי להחליט מה לקחת האזנו לכ-10 דיסקים. המוכרת הקפיצה שיר אחרי שיר הכל כמובן משודר לרחוב דרך רמקולים בגודל מתאים.      החברה בחוץ רק נכנסים לרדיוס שמיעה ישר מתחילים לנענע העכוזים לפי הקצב. החל מילדי בית הספר וכלה בפקיד הבנק החנוט בחליפה ועניבה. מוסיקת סמבה זה לא משהו שרק שומעים. זו סיבה למסיבה.

26/9/96 בוניטו-גרוטו דו לאגו אזול

 אתמול בערב ישבנו במסעדה וחכינו לארוחת הערב שהזמנו . מכשיר הטלוויזיה היה מכוון לערוץ המקומי ולפתע ישראל בראש מהדורת החדשות. כאן הדבר הכי חשוב זה כדורגל מקומי.  כשאנחנו פותחים החדשות טוב זה לא. ראינו אנשי משמר הגבול   ופלשתינאים יורים זה על זה. את השר קהלני חבוש כיפה יורד לתוך חור באדמה  ומכל המלל בפורטוגזית קלטנו את המילה מוארטוס שזה מתים. במהדורה באנגלית ברדיו שמענו שהיו מהומות והרוגים ברמאללה. לא הצלחנו להבין מה קרה. (שבועיים מאוחר יותר התברר לנו שזה היה הדווח על ארועי מנהרת הכותל). כדורגל לא היה אבל סרט תדמית על נפלאות בוניטו ששודר מיד אחרי הדווח מישראל החזיר אותנו חזרה למקום בו אנו שוהים. מקום מקסים בו מנסים לאזן בין שימור הסביבה הטבעית והפראית לבין החיים והצרכים של החוות הקימות כאן. בשעת בוקר יצאנו אל מערת הנטיפים הידועה בשם מערה האגם הכחול. אתנו אשה מסאו פאולו. סיפרה לנו כי בוניטו זה הטיול החביב על אנשי סאו פאולו כי זה ממש קרוב .רק 1000 ק"מ, ממש שכנים במונחי ברזיל. הגענו למערה ענקית. הכניסה אליה רק בלוית מדריך מקומי.הצליחו לבנות אל ובתוך המערה גרם מדרגות המשתלב בסלע האם. רק ממש כשדורכים עליהן רואים שאלו מדרגות חצובות. במערה נטיפים וזקיפים בגדלים שונים. עם קצת דמיון אפשר לראות כל דמות שרוצים. בתחתית המערה אגם תת קרקעי. המים צלולים ביותר. קרני השמש הנשברות צובעות הכל בכחול. הנטיפים המשתקפים במים משנים הגוון לסגול. לא ברור מה מקור המים. רואים תנועה איטית של פני המים וגובה המים משתנה בין העונות. בעונה ביבשה עומק האגם כ 57 מטרים.

 28/9/96  פאנטאנאל- אי שם באזור קורומבה .

חזרנו אתמול מלאגונה אזול למלון בבוניטו להתארגן לנסיעת ההמשך לקורומבה. האוטובוס אמור לצאת ב1230 כך נאמר לנו יום קודם עת קנינו הכרטיסים.לא נאמר לנו לפי איזה שעון. מתברר כי שעון סאו פאולו מקדים את בוניטו בשעה. חברת האוטובוסים עובדת לפיו. למזלנו כדי להגיע בזמן עם כל הציוד לקחנו זמן בטחון של שעה. הגענו לתחנה ב 1115 לפי השעון המקומי. האוטובוס הגיע 15 דקות מאוחר יותר בדיוק כשליאורה הלכה בנחת לשירותים. אם היינו מפספסים, חוץ מהליכה חזרה עם הציוד למלון, דבר לא היה קורה. עוד יום במיני גן העדן .עוד טיול לאיזה נחל מקסים.

הנסיעה מבוניטו לקורומבה באוטובוס היא טיול בפני עצמו.בתחילה הנוף גבעי. יער ירוק עד על הגבעות. במישורים שלאורך הערוצים שטחים מעובדים.פה ושם פריחה בכל צבעי הקשת. על רקע הירוק העז בולטים בעיקר צבעי הצהוב והכחול. בשלב מסוים ליד העיירה מירנדה עולים על הכביש   מקמפו גרנדה לקורומבה. כאן נכנסים אל לב האזור המוצף מים. פאנטאנאל בפורטוגזית, פאנטאנאו בספרדית זו ביצה גדולה. האזור שטוח ומתנקז אל נהר פראגואי. השפוע אפסי והשטח מוצף. שלוליות ענק משני צידי הכביש. הרבה מהשטח מכוסה ביקינטון המים הפורח בצבעי סגול לילך. פה ושם פריחה של אירוס צהוב הדומה לאירוס הביצות שלנו. עיקר ההנאה הן הציפורים.מגוון עצום של ציפורי מים. נסענו בשעות אחה"צ עת כולן עסוקות בארוחת הערב. כמויות מדהימות של אנפות מכל המינים.קורמורנים,חסידות ג'בירו ענקיות וחסידות  הדומות לחסידה האירופאית. המון דורסים מעופפים ממעל .פה ושם נראים ונשמעים תוכים בתעופה. חצינו במעבורת את נהר פאראגואי. נהר רחב ידים המתנקז אל הפאראנה. לפנות ערב הגענו לקורומבה, השער עבורנו לפאנטאנאל הברזילאי. עוד באוטובוס פגשנו בחור אמריקאי העובד בקורומבה כמדריך טיולים בפאנטאנאל. כמו החברה שפגשנו בקמפו גרנדה גם הוא המליץ על גיל טורס והתחלנו ללכת אל גיל. גיל פגש אותנו ברכבו באמצע הדרך. הוא יצא לקראתנו אחרי שהבחור כנראה טלפן אליו ובישר לו כי הגיעו תיירים מעונינים. גיל מחזיק רשת מודיעים בכל אחת מנקודות הכניסה האפשריות (אוטובוס,רכבת,שדה תעופה) לקורומבה. אלו מיידעים אותו והוא מיד מגיע ומציע את שרותיו. סגרנו אתו על 4 ימי טיול בפאנטאנאל , עד יום שני,כי ביום ראשון אין טיסות לסנטה קרוז בבוליביה. הבוקר נפגשנו אתו במלון. השארנו אצלו במשרד את כל הציוד המיותר ובכספת הפקדנו את הדרכונים והטרוולר'ס צ'ק למשמרת. הוא לקח את כרטיסי הטיסה לסנטה קרוז כדי להבטיח לנו מקום בטיסה ביום ב' הקרוב (הכרטיסים פתוחים בלי תאריך) ואנחנו יצאנו לטיול בפאנטאנאל עם ג'וני האינדיאני כמדריך (הוא הדריך את ניר לפני 8 שנים). על ג'וני קיבלנו הרבה המלצות כאחד שמכיר היטב  את החומר. נקווה שגיל יעמוד בהבטחותיו וכשנחזור ביום ב' נוכל ישר לטוס לסנטה קרוז. כרגע כשאני כותב המצב הוא כלהלן. השעה 1500  ואני יושב בצל עצי דקלי שמן לשפת יובל מלא בתניני ג'קארה.

אני וג'אקרה לחופי שלולית בפאנטאנאל

 זהו אתר הקמפינג. מזג האויר נאה. בבוקר אפילו היה מעט קריר. הסייסטה בעיצומה. כ"א הנמצא כאן מתנדנד קלות בתוך ערסל בקצב שלו, כולל ליאורה שהנחיתה עלי "שב וכתוב" והיא בשלוה סטואית מתנמנמת כברזילאית מבטן ומלידה. (אפילו לא השמיעה ציוץ כשצילמתי אותה). מסביב קולות הטבע. ציפורים מכל מין מזמרות. לפני כשעה , מעבר לפלג, היתה מקהלת שאגנים שנבחה במלוא עוצמתה.  אמצע שום מקום בלב הטבע. בדרך הנה קבלנו מושג מה על העולם אותו אנו עשוים לראות כאן. נסענו  כ 5 שעות בלב אזור הביצות. ראינו ציפורים מכל מין,קפיברות,איילי מים, ג'קרות, אנקונדה באורך מרשים שחמקה מיד אל תוך הביצה. רוח חזקה מנשבת. לפתע הופיע זוג טוקנים, שניסה לעוף מול הרוח, מעץ לעץ. זה היה מחזה מצחיק. הטוקן זו ציפור שתוכננה ע"י ועדה. הכי מופרע בועדה תקע לטוקן בחזית מקור ענק שבינו לבין מבנה אוירודינמי המרחק רב. הרוח טלטלה את הטוקנים המסכנים ימינה ושמאלה. אי אפשר להיפטר מהמקור ואי אפשר לעוף אתו. המצחיק הוא כי יתר הציפורים כלל לא התרגשו מהרוח ועופפו בקלות לכל עבר. רק זוג הטוקנים מנסה בכל כוח להתקדם והכי טוב שיוצא לו זה להישאר במקום. בעוד שעה נצא לסיור של אחה"צ ונכנס לשיגרת סאפארי כמו בקניה. בבוקר מוקדם ואחה"צ מאוחר מטיילים. יתר הזמן אוכלים וסייסטה. נקווה שמזג האויר הנעים ימשך. לדברי המקומיים זו העונה הנעימה באזור.יותר מאוחר נעשה חם. רוב הישראלים מגיעים לכאן בינואר-פברואר, אל או מ הקרנבל  בברזיל. אז זו העונה החמה ביותר והלחה ביותר. היתושים בשיאם. כעת אין יתושים כלל

29/9/96 – 28 פנטאנאל דרומית לקורומבה

 אנחנו בתוך הטבע בקמפינג ליד שלולית מלאה תנינים. כעת שיא העונה היבשה. המים נסוגים מהר. ביומנו הראשון כאן התנינים רבצו מלוא גופם מכוסה במים. היום הגב כבר מחוץ למים. תניני הג'קארה בשלולית זו רגועים למדי. ניתן ללטף אותם והם די נהנים מכך. המקלחת היא בתוך המים יחד אתם. אלו תניני בר ולא יצורי חווה מבוייתים. השגרה פה היא כמו בסאפרי בקניה. בבוקר קמים אוכלים ויוצאים לטייל באחו עד הצהרים. בערך ב 11 חוזרים למחנה ארוחת צהרים וסייסטה חובה עד 4 אחה"צ. סבוב ערבית נוסף בטבע, ארוחת ערב וזהו. רואים פה מגוון נאה של בעלי חיים. קל לצפות בם כי יש מעט עצים, המקובצים בחורשות קטנות. בין החורשות שטחים פתוחים, המשמשים למרעה בקר ושלוליות המים. המים במשורה והם מרכזים סביבם את בעלי החיים. ליד המים מגוון עצום של עופות מים מכל סוג שהוא. חסידות ג'בירו ענקיות (השם המקומי טו יו יו), אנפות, איביסים שונים, ברווזים וחופמאים. ראינו כפן ורוד שזו ציפור גדולה ויפיפיה. השמים מלאים בדורסים, הבקר מספק גוויות למאכל. פרה הנלכדת בבוץ אחת דתה למות ולהאכל ע"י הדורסים. תוכים ירוקים בתעופה וארות על ענפי העצים. ראינו את שני מיני הארות המצוים כאן, ארה כחולה וארה אדומה. הארות די בטוחות בעצמן. ניתן להתקרב אליהן והן אינן בורחות. התוכים מאד עצבניים. תנועה קלה והם באויר. מעולם היונקים ראינו קפיברות שזהו המכרסם הגדול בעולם.  עכבר שתפח לממדי עגל. ראינו דביבונים, איילים אדומים וקופים. קופי השאגן הם מקהלת צרחות המצדיקה את שמם. לקראת בוקר מסדרים מחדש בצווחות רמות את הטריטוריות. פסגת היונקים היגואר. ראינו יגואר ישן על עץ, כשאנחנו עומדים מתחתיו וזה כלל לא מזיז לו. פקח לרגע עין כחולה, החליט שהקהל משעמם ונרדם שוב. על העצים נמצאת ציפור גדולה הנקראת בפי המקומיים איומה ובאנגלית צרחן. זהו התצפיתן של הפאנטאנאל. משהו זז בשטח הציפור פורצת בצווחות רמות. מרגע זה לא ניתן להפתיע. כל החיות בעמדת התגוננות  ותצפיות לצדדים. חשבנו להיות פה 4 ימים אך אולי נקצר ביום. היום (29/9) נהיה חם. הברחש יצא ממחבואו וזה פשוט מתחיל להיות פחות נעים. חוטפים עקיצות מכל מין. הטנדר מקורומבה הגיע לפני דקות ספורות. אם זה מה שיקרה מחר אזי אנו עשוים להפסיד הטיסה. החלטנו לחתוך כי ראינו כבר כמעט הכל מה שניתן לראות כאן. ניסע לקורומבה למלון מקלחת ומנוחה עד הטיסה.

 30/9/96 עדיין בפאנטאנאל

 מה שנכתב אתמול לא בוצע היום.הנהג שכנע אותנו להשאר  ללילה השלישי כמתוכנן מראש והבטיח כי יגיע ב 8 בבוקר לקחת אותנו. השעה כעת 0730 בבוקר ואנו מנצלים הזמן לכתיבה. אתמול אחה"צ טיול בהדרכת ג'וני האינדיאני, יחד עם חבורת המטיילים החדשה שהוא בא עמה. השיטה היא די פשוטה. גיל צד את החברה בקורומבה. סוגר אתם מחיר, (הישראלים משלמים פחות כי הם א- מתווכחים. ב- יודעים בדיוק כמה שילם הישראלי האחרון שטייל רק אתמול), מעמיס אותם על הטנדר ושולח אותם למחנה הקבע בו אנו יושבים כעת. הצוות במחנה כולל מדריך וטבח. ישנו בחור שוויצרי המשמש כרכז הקניות  נוסע ובא עם הרכב והנהג ומביא  הספקה יומית. בעת הדחק גם מדריך. ג'וני זה טיפוס. הוא מדריך שנים רבות. יש לו את היציאות שלו ואם מתעלמים מהן מתברר כי יש לו ידע אדיר על החי המעופף באזור. אחה"צ טיילנו ממש בתוך הביצות. כמו שכתוב בשיר "מה שרואים מכאן לא רואים משם". משם פרושו של דבר ללכת סביב הביצה ולא לבוסס בה. לסכם את שהותנו בפאנטאנאל-חויה נעימה מאד.ראינו כמעט כל מה שחי פה כולל יגואר שהוא מאד נדיר. הספור על היגואר כבר רץ ברחבי קורומבה. החברה שהגיעו אתמול ישר שאלו ובררו האם הספור אמיתי או שמתחו אותם. מגון הציפורים כאן אדיר ובשלל צבעים. כדי לראות ציפורים מספיק לשבת על שפת השלולית והתהלוכה מגיעה אליך. זה כמו  לשבת בבית קפה אל אביבי ולצפות בתהלוכת העוברים ושבים. מה שבאמת יחסר לנו זו הסייסטה הברזילאית. תופסים ערסל  ומתנדנדים לאט עד שהתנומה יורדת.לראות את ליאורה, שבדרך כלל ביד אחת מצחצחת שינים, בשניה מנגבת את השיש, ברגלים את הרצפה תוך כדי תרגיל התעמלות חדש שאותו למדה  מאתקה אתמול, רובצת חסרת מעש ובהנאה  על ערסל ושום דבר אינו מזיז לה, כולל האוהל שהכל מפוזר בו לכל עבר, זה מחזה בלתי נשכח.

ליאורה בתנוחת פאנטאנאל אופינית

נמל התעופה קורומבה

בוליביה משפצת את שדה התעופה שלה בפוארטו סוארז שמעבר לגבול כך שטיסתנו לסנטה קרוז יוצאת מקורומבה וחוסכת לנו את מעבר הגבול היבשתי בין ברזיל לבוליביה. עד שעות הצהרים בילינו בערסל בהמתנה לנהג שיאסוף אותנו חזרה לקורומבה. בצהרים הגיע הרכב הוריד חבורת בלונדינים אכלנו צהרים ולדרך חזרה. היום חם מאד. אין ברכב מזגן . נסענו 3 שעות חזרה  ושוב חזר הטיול לאורך הביצות. אלפי ציפורים משוטטות בביצות. הקורמורנים פרשו כנפיים ליבוש בשמש.

מידי פעם חוות בודדות או כפרי דייגים. קצב ייבוש המים מהיר מאד. בימים האחרונים התחמם מזג האויר ויבש. כשבאנו לפני ארבעה ימים הנרקיסים פרחו. היום ראינו צמחים יבשים. קשקשנו קצת בדרך עם הנהג שמענו ממנו קצת על החיים בקורומבה. הגענו למלון ברזיל בעיר ופגשנו את גיל. הוא סידר לנו כל מה שהבטיח כולל מקלחת טובה במלון. לקח אותנו ברכבו למשרדי ההגירה לקבל חותמת יציאה מברזיל ולשדה התעופה בו אנו כעת ממתינים לטיסה ומתכננים המשך הטיול.

ביומן שלנו כתוב להזהר מגיל טורס בקורומבה. ציטוט מדברי חכמים בספר המטילים ב"המטייל". הבחור עמד בכל מילה שהבטיח. נכון להיום הוא מעסיק את כל המדריכים הטובים באזור. ג'וני האינדיאני הוא המדריך הראשי שולט היטב בחומר אך מעדיף את הקשסה על כל דבר. טיול אתו בביצה זו חוויה אמיתית. הכשירו בחור צעיר בשם גבריאל. יש לבחור עין מצוינת .דובר רק פורטוגזית אך מבין ספרדית. ציפורים עדיין לא התחום שלו. בקצב בו ג'וני מעביד אותו הבחור ילמד. היום ( 8/2002 ) כשאני מדפיס היומן דבר לא השתנה. שש שנים חלפו. ספר המטילים הפך לפורום דרום אמריקה באתר האינטרנט "המטייל". גיל ממשיך לככב. בהמלצות ובהשמצות. האחרון מאורים שטייל דרכו בשנה שעברה  משבח ומהלל אבל  הכל נזיל. אולי העובדה שמיד ברגע הראשון הבהרנו לו שהוא אצלנו בחזקת טרפה גרמה לו להראות את הצד החיובי שלו. אנחנו נזכור אותו כהגון ואמין.