3.6.15 ג'קסון (ואיומינג)- פרובו (יוטה)

יום של מעברים.המטרה להגיע למואב שביוטה. הדרך לשם ארוכה ונצטרך לעצור בדרך. נוסעים דרומה לאורך התפר שבין ואיומינג לאידהו. רכס גבוה מפריד ביניהן. תחילת הדרך לאורך נהר הסנייק בנופי יערות אורנים. לאורך הכביש ישובים קטנים לרוב חוות לגידול סוסים ו-או בקר. כאשר השטח הופך למישורי מופיעות חוות בקר גדולות.

נוף חקלאי בואיומינג

לפתע נקודת ענין עבורי החקלאי. מסוק נוחת למלוי ומיד עולה חזרה לריסוס. שיחה קלה עם צוות הקרקע (בחור צעיר וחביב) מגלה שהשיטה כמו אצלנו.כרגע המסוק מרסס, כנגד עשביה, בשדות חיטה חורפית, שהחלה לצמוח אחרי שהשלג נמס והטמפרטורה עלתה. החומרים כמו אצלנו. מיכל הריסוס והצנרת מחוברים למסוק בתחתיתו. רוחב הפס המרוסס צר מרוחב הרוטור כדי למנוע רחף.

מסוק ריסוס בואיומינג

בהמשך היום נכנסים ליוטה.כאן נפגשים עם צוקי אבן החול האדומה.בכניסה ליוטה פגשנו מרכז מידע ולקחנו מפות מפורטות שתכסינה את השמורות ביוטה.

ברוכים הבאים ליוטה

את מפל המים שסימנתי לראות ליד פרובו עברנו בסערה. העיניים החצי עצומות, אחרי שש שעות נהיגה רצופות, פשוט ויתרו עליו.עד שהבנו שחלפנו עליו כבר הינו בפרובו. למלון המוזמן הגענו די בקלות. חדר נהדר עם מיטת קינג ענקית היה בדיוק מה שהתאים לנו. לאחר מנוחה קלה ירדנו העירה לסיבוב קצר. הרחובות רחבים, הבניה נמוכה והכל טובל בהמון ירק. במרכול נפגשנו עם האמריקאים החדשים, מהגרי העבודה מכל אמריקה הלטינית. אלה לא מסתדרים עם האנגלית ועובדי החנות לא בדיוק מדברים ספרדית. די נחמד לראות איך הם בסוף מסתדרים.

הדרך לציון-ספור נדידת המורמונים ליוטה

4.6.15 פרובו-מואב

היום מתחיל בנסיעה די משעממת למואב היושבת בין שתי שמורות –שמורת הקשתות ושמורת הקניונים. יש לנו 5 שעות נסיעה רצופה בנוף די משעמם. מאד דומה לנגב שלנו. רק לקראת מואב מופיע הצבע האדום של אבני החול הבונות את האזור. מגיעים למואב ישר למלון. די מהר פורקים הציוד לחדר ובהתיעצות עם בעלת המלון מחליטים להתחיל דווקא בכביש העולה אל הרכס הגבוה שבין שתי השמורות. מתחילים בנסיעה לאורך נהר הקולורדו.

הקולורדו ליד מואב

כאן הוא זורם במהירות בפיתולים מאד קטנים. צבעו חום אדמדם מהסחף הרב אותו הוא נושא.הסחף מאמת את מקור השם (צבע אדום בספרדית) . ליד הנהר חניוני יום ולילה וזהו אזור תיירותי מאד מפותח ומלא בנופשים. בשלב מסוים עולים אל הרכס אל הרי לה סאל. רכס זה נמצא מול שמורת הקניונלנדס מצידו המזרחי של הכביש הרץ ממואב דרומה.לאט לאט משתנה הנוף. הצמחיה מתחילה להתעבות ומשנה הרכבה ככל שעולים בגובה.מצמחית ערבה למטה ועד יער מחטני צפוף מעורב בעצי אספן למעלה. פסגות הרכס עדין מושלגות.

במרומי רכס לה סאל

בשטח הפתוח הפריחה בעיצומה.מצלמים נופים ופרחים בלי הרף.

אירוס במרומי רכס לה סאל

בשלב מסוים מהכביש מסתעפת דרך עפר המובילה אל אגם מלאכותי שלא ברורה מטרתו. ס"ה טיול אחר הצהרים חביב שהסתים מדרום למואב .

אגם ברכס לה סאל

הפסגות המושלגות שימשו לנו בימים הבאים כנקודות התייחסות להתמצאות בשתי השמורות-הקשתות והקניונלנדס. הגענו חזרה למלון וכאן חיכה לנו הג'קוזי. אין טוב ממנו לשחרור שרירים מכווצים.

5.6.15 מואב-שמורת הקשתות

אתמול קבלנו מושג על מה קורה בסביבות מואב. היום מתחילים לתור את השמורות ומתחילים בשמורת הקשתות. התור לכניסה ארוך. פקחי השמורה לפתע מפגינים תושיה. צמד פקחים עומד במרכז התור ומאפשר לבעלי כרטיסים שנתיים לעקוף התור ולהיכנס בדרך צדדית. זה היה מאד יעיל. הכביש מטפס מיד לרמה שמעל נהר הקולורדו . כאן מופיעים מצוקי אבן החול האדומה. היעד הראשון הוא עמוד עליו יושב סלע ענק הנראה כעומד עוד רגע ליפול.

העמוד המט ליפול

כדי להבין את התופעה צריך להקיף את העמוד. רק כך רואים שזה שריד של מערה. בזוית מסוימת זה נראה כאילו תלוי על בלימה.

היעד השני אלו קשתות תאומות. הליכה קצרה מחניון המכוניות מביאה אותנו אליהן. הקשתות הן שריד למערות ענק שקרסו ורק פס צר נותר מתקרתן. הגשם והרוח ממשיכים במלאכת הבליה .

הקשתות התאומות

הסטורית השמורה מספרת על קשתות שהבליה הרחיבה ועל קשתות שהבליה החריבה. מהדרך לכאן תצפיות יפות. הרכס עליו טיילנו אתמול נראה במלא הדרו כשהשלג מכסה פסגותיו.

היעד השלישי היא קשת הקרויה העדינה. להגיע אליה זה ספור ארוך. מתארגנים להליכה בחניית הרכבים. לפתע מתחיל מטר סוחף השולח אותנו חזרה לרכב ומחכים שיגמר. אחרי כרבע שעה פסק הגשם. לקחנו מעילי גשם ולדרך. הגענו למחצית הדרך ושוב החל גשם. מעילי הגשם הופכים למרזבים והמכנסים מיד ספוגים במים. נעצרים להחליט אבל הגשם פוסק באחת וממשיכים ללכת. מולנו זרם של אלו שחוזרים רטובים עד לשד עצמותיהם. הטיפוס אל הקשת היה ארוך אבל בסוף הגיעה התמורה. מראה מקסים של קשת בודדת הצופה לכל עבר בבדידות מזהירה.

הקשת העדינה

מתחתיה פרוש אמפיתיאטרון טבעי.

בליה למרגלות הקשת העדינה

פשוט מקום מקסים.ירדנו חזרה לרכב כשליאורה מחייכת ומאושרת.במהלך הירידה פגשנו בזוג מבוגר שהחל לעלות. הוא שאל אותנו מהיכן אנו ולאחר שענינו אמר לנו בעברית במבטא אמריקאי לשנה הבאה בירושלים. מסתבר שהוא ואשתו הם מורמונים שעבדו במרכז המורמוני שעל הר הצופים. חזרנו לרכב והעייפות צפה .

בדרך לקשת החול

בקרנו בעוד קשת קרויה קשת החול וחזרנו למואב למקלחת וארוחת ערב.

קשת החול

נעשה השלמות בהמשך הימים. גם השמים שהתחילו להשחיר בשנית עזרו לנו בהחלטה. בעת שקנינו אוכל בסופר התחיל עוד מבול. למזלנו היינו אז עמוק בתוך החנות.

6.5.15 מואב-שמורת הטבע קניונלנדס

הבוקר השמים מעוננים אבל ללא גשם.היעד היום השמורה המכונה קניונלנדס. זוהי שמורה ענקית מצידו המערבי של הכביש היוצא ממואב דרומה. השמורה משתרעת משני צידי הנהרות הקולורדו והגרין. את הבקור פתחנו בחלק הצפוני הקרוי גם בשם איים בשמים. השם נובע מהתופעה בה פסגות ההרים לעיתים נראים כאיים בים העננים המכסה את השמורה. היום העננים גבוהים ואין איים. ממרכז המבקרים הכביש ממשיך אל רכס צר שמשני הצדדים נופלים ממנו מצוקי ענק אל התהומות שלאורכו. מקבלים מושג ראשון על הקניונים שחפר נהר הקולורדו.

מצוקי הקולורדו בשמורת האיים בשמים

הנהר עצמו זורם במרכז שטח חרוץ שהתרחב. את ערוץ הנהר קשה לראות כי הכל מדרגות שנופלות מטה. המדרגות הללו הן מצוקי אבן החול האדומה בגבהים אנכיים של עשרות מטרים.כל השטח מלא דרכי עפר זכר לכריית אורניום בשנות החמישים של המאה הקודמת.

מצוקי הקולורדו

לפתע אחד המבקרים מפעיל רחפן. הוא ואשתו יושבים בנחת ברכבם והרחפן מעל משדר להם תמונות נוף ברצף מהשטח עליו הוא מרחף. היום במרבית שמורות הטבע יש תמרור חדש האוסר הפעלת רחפנים. לכאן זה עדיין לא הגיע. היעד הבא הוא גשר אבן טבעי הקרוי גשר השולחן. המראה של הקניון דרך הגשר נפלא.

מראה מתחת לגשר האבן

ממשיכים לתצפית לעבר הנהר גרין.באחת התצפיות מופעים בסלע צבעים כהים. יש הרבה סברות להיווצרותם. אחת הסברות משערת כי התנגשות מטאוריט בקרקע יצרה את המכתש וצבעיו .

צבעים וסלעים בקניון הקולורדו

גשם מתחיל לטפטף ואנו צופים לעבר הנוף הנפתח ונסגר לחלופין. התצפית האחרונה צופה אל מפגש הנהרות. זוהי ארץ המצוקים. מכל עבר גולשים הקירות מטה. את נקודת המפגש עצמה לא רואים מהתצפית אבל ניתן להעריך היכן היא די במדויק. במרבית היום היתה תצפית נאה אל עבר הפסגות המושלגות של לה סאל. אחה"צ גם הן החלו להתכסות בענני הגשם.יצאנו מהשמורה ונסענו להשלמת הסיור בשמורת הקשתות.

עמודים בכניסה לשמורת הקשתות

נכנסנו ברכב עד סופה במקום הקרוי גנו של השטן. עשינו טיול ערבית נאה אל עוד שתי קשתות סמוכות.

גשר בגנו של השטן

כל טיול כזה מפגיש אותנו עם עוד פרחים חדשים. עונת הפריחה כאן בשיאה. יש שפע של פרחים.

פריחת הקקטוסים בשמורות מואב

חוזרים לרכב ושוב מתחיל גשם עז לכמה דקות. הגשם הרביץ לקרקע את כל האבק שהיה באויר וכשיצאה השמש אפשר היה לצלם את המצוקים והעמודים שבכניסה לשמורה. ס"ה זה היה עוד יום בנופים משגעים. חזרנו למלון הישר לג'קוזי לחילוץ העצמות והשרירים.

7.6.15 מואב- שמורת המחטים

היום יצאנו לחלק הדרומי של שמורת הקניונים,החלק הידוע כשמורת המחטים. מזג האויר בבוקר נאה ביותר. נוסעים דרומה אל השמורה. בדרך בצד הכביש עוד קשת נאה ומרשימה.

הקשת לצד הכביש לנידלס

יחד עמנו צופים בקשת תיירים גרמנים. כשאנו באנו הם סיימו ,עלו לאוטובוס והמשיכו הלאה. פגשנו אותם בשנית ליד סלע הכתובות בכניסה לשמורת המחטים. גם כאן מרביתם כבר סיימו לצלם והיו בדרכם לאוטובוס רק המדריך שלהם עמד וטחן את המוח למישהו ששאל שאלה.

ציורי סלע בכניסה לשמורת הנידלס

הכתובות הן ציורי סלע שנחרתו במשך מאות בשנים. מאד מזכירים את אלו שחרותים על סלעי אזור אילת ודרום סיני. למרות הדמיון הרב אין שום קשר בין שני המקומות. עיקרי הדברים דומים. בציורים בע"ח ואלוהויות מקומיות המתוארים בדיוק כמו אצל הנבטים.

שמורת הנידלס מכילה כביש אחד ולו הסתעפות אחת.לטיול ברכב היא שמורה נוחה. אין הרבה התלבטויות לאן לנסוע.

צוקים בשמורת הנידלס

טיילנו ככל שניתן במגבלות הרכב בו נסענו. הארוזיה פיסלה באבן החול במיטב הדמיון.

צוקי המחטים

מכאן יצאנו חזרה למואב בדרך בה באנו. נכנסנו לעוד תצפית הסמוכה למפגש הנהרות הקולורדו והגרין.

תצפית אל מפגש הנהרות הקולורדו והגרין

התצפית היתה הנאה ביותר ליום זה. למרות שהמקום נוח לגישה ומאד מסודר הרבה פוסחים עליו. התצפית היא מערבה לכל עבר. למרות הגשם שהחל לרדת בחלק מהאזורים הנצפים זה היה מראה מסכם לכל השמורות הקרובות למואב. מחר מדרימים עם הנהר אל הקניון הגדול שלו.

מזוחלי יוטה

8.6.15 מואב (יוטה) – פייג' (אריזונה)

יום של מעברים בין אזורי ענין.לפנינו דרך ארוכה ממואב לפייג'. הדרך מבטיחה ומקימת נוף חדגוני של האזורים הגבוהים של יוטה.אבל יש גם נחמה. קמנו לבוקר צלול ואין ענן בשמים. בתחילה יש לעבור שנית בציר התנועה מאתמול. החלטנו דבר ראשון להיכנס בשנית לתצפית האחרונה מאתמול.

עוד מבט אל מפגש הנהרות

אתמול נלחמנו בשמש שהיתה מולנו ובגשם שהסתיר חלק מהנוף. היום הכל צלול וגם השמש נמצאת בעורפנו ומאירה היטב את הנוף הנצפה. קשה לצלם כי המרחקים עצומים וכושר ההפרדה של המצלמה מוגבל. ולמרות הכל זה היה שווה כל רגע.

עץ בודד על גדות הקניון

היעד הבא זו שמורת גשרי האבן. אלו גשרים שנחפרו ע"י הנהר הזורם דרכם. בשמורה שלושה גשרים. הראשון נראה כאילו הנהר קדח חור עגול וגדול בסלע שחסם את נתיבו.

הראשון בשורת גשרי האבן

את הגשר השני לא רואים מהתצפית אבל הגשר השלישי נתן תמורה מלאה. זהו גשר ענק. לוח אבן שטוח הוא התקרה והמפתח שמתחתיו מאד רחב.

הארוך בגשרי האבן

הגשרים הללו גדלים כל הזמן. סופם להתמוטט כי משקל הגג הגדל במקביל יגרום לקריסה.

מהגשרים יש לנו עוד כ300 ק"מ עד לפייג'.השעה כבר 2 אחה"צ ומתחילים לטחון קילומטרים. הכביש בו אנו נוסעים יורד בשלב מסוים מצוק ענק. כאן אין כביש סלול אלא דרך פרוצה בנוסח מעלה העקרבים לפני שנסלל בו הכביש. ליאורה נהגה ועמדה בכבוד בירידה הזו שנחתה עליה לפתע. צהרים אכלנו במקום הקרוי כובע מקסיקני (מקסיקן הט). עוד אחד מהמקומות בהם תחנת דלק ומוטל הם כל מה שיש. אנחנו בלב שמורת האינדיאנים בני שבט הנאבחו. כאן נפגשים עם אזרחי אמריקה השניה.

דוכן תכשיטים של בני הנבאחו

טיב המכוניות וגילן הוא הסמן הימני ל"עושר" של בעליהן. לאורך הכביש דוכני מכירה של אמנים מקומיים. עוצרים ליד מקבץ דוכנים כזה ובסופו של דבר זוכות הנכדות בצמידים אינדיאנים.

צמידים בעיצוב בני הנבאחו

נכנסנו לעמק האנדרטאות- המוניומנט ואלי. המקום מוכר מסרטי המערבונים הרבים שצולמו בו.

בעמק האנדרטאות

זהו מישור ענקי ובו סלעי משאר גדולים, שאריות של ההר שהמים והרוח סילקו ושיטחו. העמק הוא מרכז שמורת הנאבחו.משהו המזכיר לכל שאמריקה די התעמרה בבניה המקוריים. אלו נדחקו לשוליים ע"י המהגרים האירופאים.

בעמק האנדרטאות

בפניה לפייג' אספנו שני אינדיאנים שביקשו טרמפ לפייג'. היתה עימם שיחה די מעניינת.המבוגר שביניהם עבר כמעט את כל ההיסטוריה האחרונה של ארה"ב על בשרו. משירות צבאי בויטנאם ועד לעבודה בכל מקום אפשרי בסביבה. הורדנו אותם בפייג' . למלון הגענו די מהר. מחר מטיילים בפייג' ולמען האמת זו יהיה יום אתנחתא בקצב הטיול.

9.6.15 פייג'

היום הגענו למחצית הטיול מבחינת אורך התקופה. הרבה ק"מ-ים נטחנו והגיעה העת לנוח מעט. מטיילים בפייג' ואתריה. הכל בטווח של עד 10 ק"מ מהמיטה במלון. השיטה פשוטה נוסעים ליעד מטיילים בו וחוזרים למלון למנוחה עד הרגע בו נוסעים ליעד הבא. היעד הראשון בבוקר כשעדין קריר הוא הפיתול הגדול של הקולורדו הידוע בשם פרסת הסוס. מהכביש לתצפית על הנהר הדרך קצרה. זו הסיבה שכל טיול העובר בסביבה עוצר ומוריד נוסעיו לצעידה הלוך וחזור.

שיירת ההולכים לפרסת הסוס

לרוע מזלנו הרוב המוחלט של המטיילים הללו הם סינים שיצאו לכבוש העולם. לא מעניין אותם דבר. נדחפים לכל חור ומתנהלים כמלכי העולם. התצפית על הנהר יפהפייה. המים ,שלפני הגיעם לאגם פאול הסמוך לכאן, צבעם חום כתוצאה מהסחף הרב,כעת בגוון כחול ירוק. הזרימה איטית והעיקול פשוט נראה נהדר.

עיקול פרסת הסוס בקולורדו

עקבתי במבט אחרי צלם אמריקאי. הוא ישב וניסה לצלם ולא הצליח. כל פעם שהחליט שהתמונה נראית לו צץ סיני אחר ונדחף לעדשה. הצלם לא אמר מילה רק תנועות פרצופו דברו הכל.

חזרנו למלון למנוחה קלה. ב12 בצהרים יש לנו טיול שהוזמן מראש בקניון אנטילופ הסמוך.

קניון האנטילופ

לדרך יצאנו עם אוסף בינלאומי של תיירים אבל בלי סינים. הטיול הוא בנחלת בני שבט הנאבחו. הם בעלי הבית וכל העוסקים במלאכה הם בני השבט. ערוץ האנטילופ חתור בתוך אבן החול האדומה.

בקניון האנטילופ

חזרנו באחת לנופים האהובים של סיני.רוחב הערוץ לעיתים כרוחב אדם. זו הליכה מרתקת וכמובן המצלמה לא יורדת מהעין. חזרנו למלון לארוחת צהרים ולמנוחה. לפנות ערב יצאנו לסיור בסכר שעל הנהר ובאגם פאול שנוצר בעקבות הסכירה.

סכר פאול על הקולורדו

השמש נעלמה בעננים שהתחילו לטפטף גשם קל. הגענו לסכר לאחר שהסיורים בו כבר הסתימו. הסתובבנו קצת במקום ונסענו לשמורה שעל גדות האגם. הסכירה גרמה לערוץ הראשי ולערוצים משניים של יובלי הנהר להעלם תחת המים שגאו. האגם המלאכותי שנוצר אורכו כמה עשרות ק"מ. לחופי האגם אתרי תיירות רבים. בעיקר כפרי נופש ומעגנות לכלי שייט שונים.

האגם שיצר סכר פאול

את מרבית הפסגות שבצד האגם אנו מכירים מהדרך בה הגענו לפייג'. הגשם התחזק אז חזרנו למלון. שיחה בצהרים עם המדריך האינדיאני הבהירה לנו כי עונת הגשם העיקרית היא כעת בקיץ. לפני יומיים הם עמלו קשות לנקז שרידי שטפון שהיה כדי שלא יפסידו יום טיולים בערוץ האנטילופ שהתמלא לפתע. כשטיילנו בערוץ עדין ניכרו סימני המים על קירותיו. בחורף יש להם משקעים מעטים ומרביתם הם שלג.

10.6.15 פייג'-גראנד קניון הגדה הצפונית-פרדוניה

יום זה הוקדש כולו לגדה הצפונית של הקניון הגדול שיוצר נהר הקולורדו באבני החול והגיר בהם הוא חותר. תחזית מזג האויר להיום-גשם. זה אכן יורד בלי הפסקה מאתמול בערב. האזור אליו אנו נוסעים הרבה יותר גשום ומכוסה ביער של מחטניים בעיקר. גובה העצים יורד עם העליה בגובה ההרים. היערות מופיעים כאשר הגובה יורד לסביבות ה 1600 מטר מעל פני הים. בתחילת הדרך חצינו את הקולורדו באזור בו הוא זורם בקניון צר ותלול.

הקולורדו

הכביש עובר היום על גשר חדש. לצידו הגשר הישן המשמש כיום כנתיב טיולים להולכי רגל בלבד. הגשם לא פוסק לרגע. אבל כשמגיעים לגובה רב ברכס פוסק הגשם והתקוות צפות. מגיעים לשער השמורה והגשם מתחדש בעוז. הפקח בשער מחייך ואומר לא לדאוג. נכנסנו לשמורה חונים ויושבים ברכב לאכול צהרים. לפתע נחלש הגשם ובפאתי מערב מופיע חריץ צר בעננים שהולך ומתרחב, הולך ומתקרב. יוצאים לשוטט. הקניון מכוסה בשמיכת עננים. רק פסגות מציצות החוצה אל מעבר לשמיכה. הנוף מאד פוטוגני. מצלמים ומתפללים

מצוקים ועננים בקניון הגדול

הפך קורה והגשם מתחיל באחת. עד שהגענו למחסה כבר היינו רטובים לחלוטין. ישבנו במרכז המבקרים וחיכינו כי זמן יש היום בשפע. התכנית פעלה היטב. הגשם פסק והשמים החלו להתבהר.

בקניון הגדול של הקולורדו

חזרנו לשגרה מצלמים ומטיילים. הסלעים מצטלמים היטב על רקע העננים העולים מהעמק.בשלב מסוים החלטנו להתחיל בנסיעה מהשמורה לפני שתתחיל תנועה רבתי.

חולפים על פני צומת ובמראה אני קולט שהרכב שהיה אחרי פונה בבטחון אל הצומת. בהחלטה מהירה אני מסתובב ונוסע אחריו אל הלא נודע.

הקניון הגדול של הקולורדו

מסתבר שנסלל כביש חדש הנוסע אל עבר 4 נקודות תצפית מרתקות. התצפית האחרונה- קייפ רויאל היא המדהימה מכולן.ההרגשה היא כמו לעמוד על פי התהום ולצפות לכל עבר. זה היה סיום שפיצה על כל היום.

החלון בתצפית קייף רויאל-הקניון הגדול של הקולורדו

מכאן נסיעה מהירה אל פרדוניה בה יש לנו מלון לכל הימים הבאים בדרום יוטה. הגענו לשם וגילינו חור אמיתי. החדר במלון מצוין המקום שקט אבל פה זה נגמר. לכל היתר צריך לנסוע כ 10 מייל לעיר הקרובה קאנאב.

11.6.15 שמורת ציון

הבוקר קמנו די מאוחר. שעון אריזונה בו התעוררנו מפגר בשעה אחרי שעון הקיץ התקף כעת ביוטה השכנה. כשגמרנו ארוחת בוקר באריזונה יוטה כבר החלה להכין צהרים. שמורת ציון (או זאיון כפי שמבטאים זאת המקומיים) קרובה לפרדוניה. נסענו צפונה במהירות ומגיעים לכביש הנכנס אל השמורה. נכנסים אל נופי אבן החול האדומה.

צוקים לבנים בכניסה לשמורת ציון

פה ושם מופיעים צוקים לבנים של אבן החול המקורית לפני שנצבעה ע"י מינרלי הברזל. הנופים נעשים יותר ויותר דרמטיים . בכל מפרץ עצירה עומדים ומצלמים ואנחנו רק בקדימון. עוברים במנהרת כרמל. בעיקרון רכבים פרטיים יכולים לנסוע בו זמנית בשני הכיוונים. כעת תנועת הקרוונים בשיאה. אז התנועה מתנהלת רק בכיוון אחד המשתנה מפעם לפעם. יצא לנו להמתין מעט עד שנכנסנו למעבר. נסיעה קצרה ואנו בכניסה לכביש הפנימי של שמורת ציון.

בכניסה לשמורת ציון

אחת ההחלטות הכי מבריקות שרשות השמורות החליטה היא אסור מוחלט על תנועת רכבים בשמורה. כל התנועה נעשית ע"י אוטובוסים הממומנים ע"י הנהלת השמורה. נכנסנו אל רחבת המוזיאון הסמוכה לצומת הכניסה. רכב יצא בדיוק מהחניה המלאה וכך מצאנו חניה וקדימה לדרך. החלטנו לנסוע עד התחנה האחרונה וממנה לטייל חזרה.תחנה הראשונה מקדש סינואה. אין כאן מקדש אבל יש צוקים נישאים שבקצה הערוץ הם נסגרים לקניון צר ממנו פורץ הנהר וירג'ין.

the nerrowes-הדרך לקניון

הלכנו לאורך ערוץ הנהר עד מקום יציאתו מהקניון. הליכה נעימה ונוחה.

the nerrowes – הכניסה לקניון

חזרנו להסעה והתחלנו בנסיעה חזרה. תחנה ראשונה היא ברך הנהר. יורדים מצלמים ולהסעה אל המעיינות המטפטפים הקרויים בשם הקירות הבוכים.

הקירות הבוכים

מי התהום המחלחלים בקלילות באבן החול מגיעים לשכבת חרסית אטומה ונעים על פניה עד שהם מגיעים למצוק. כאן הם מטפטפים מטה בזרם הנע מטיפות לקילוח לפי עצמת הזרימה המחלחלת. הצמחים גדלים על הסלע הרטוב ויוצרים גנים תלויים.

הקירות הבוכים

מכאן ממשיכים למלון המצוי במרכז השמורה. כאן נחים קצת תוך ליקוק גלידה המחיה את נפשנו. ליאורה כבר עייפה אבל הגלידה מחוללת פלאים וממשיכים לתחנה הבאה אל ברכות האזמרגד. אלו מעינות הנופלים אל ברכות בשלושה מפלסים

בריכות האזמרגד-הברכה התחתונה

טפסנו אל המפלס התחתון. העליה מאד תלולה. כאן מטפטפים מי הנביעה בערוץ דקיק ונופלים אל בריכה טבעית בערוץ. לליאורה נגמר הכוח והודיעה נחרצות שמספיק להיום. ירדנו חזרה ונסענו לתחנה האחרונה בטיול אל שלושת האבות. מולנו שלושה צוקים נישאים הקרויים בשמות אבותינו-אברהם,יצחק ויעקב.

צוקי האבות-אברהם יצחק ויעקב

המורמונים שהיו ראשוני המתיישבים באזור מאמינים אדוקים בתנ”ך.הם שנתנו את השמות העבריים הנפוצים ביוטה. יוצאים מהשמורה ונתקלים באמריקה העשירה . העושר שמייצרת השמורה מורגש היטב. אחוזות נאות, מלונות פאר וחנויות הכל מתקיים בזכות השמורה וזרם התיירים האינסופי שהיא מושכת. הדרך מקיפה את הרמה בה מתחתרת שמורת ציון. המצוקים היורדים דרומה די נאים. הכביש רץ בשטח מישורי הנמצא למרגלותיהם. קצת לפני פרדוניה גילינו למה לא אוהבים שוטרים בארה"ב. באמצע שום מקום עם תנועת רכבים אפסית עוצר שוטר רכב שכנראה נסע מהר מידי ע"פ החוק ובעצם למי זה הפריע?! אז הרמנו הרגל מהדוושה וחזרנו לנהוג ע"פ החוק כדי להימנע ממפגש עם שומריו .

13.6.15 שמורת ברייס קניון

היום נוסעים צפונה אל שמורת ברייס. זהו אמפיתיאטרון טבעי ענקי הבנוי אבן גיר רכה . המים והבדלי הטמפרטורות בין היום והלילה פיסלו כאן כיד הדמיון. הגיר צבעו הטבעי הוא לבן.

ברייס קניון

המים השקיעו בו את כל מה שהם נשאו עמם ובעיקר תחמוצות ברזל שצבעו את הגיר בגווני אדום.

ברייס קניון

כל השמורה בנויה ממתלולי עמודים החרוצים כיד הדמיון.

ברייס קניון

בראש המצוק קימות מערות עדות לארוזיה שממשיכה לפעול כל הזמן. באחד הקניונים יש שער מפואר עדות למערה שכל תקרתה התמוטטה ונסחפה.

ברייס קניון-גשר אבן טבעי

העין אינה שובעת. נסענו לכל אורך המצוק.מידי פעם מופיעה נקודת תצפית מוסדרת. אחת לא דומה לשניה.

רוב המטיילים נמצאים בין שתי התצפיות הסמוכות לכניסה. ככל שנכנסים יותר פנימה מספר המבקרים פוחת . הכביש הרץ במקביל למצוק סגור לתנועת רכבים גדולים כמו המוטור קרוונים. בפועל מי שמתעלם מהאיסור נוסע באין מפריע. העיקרון להתרחק כמה שאפשר מההמון מאפשר צפיה בתצפיות מרוחקות ומרשימות בשקט ובנחת. הדרך חזרה לפרדוניה מאפשרת לראות היטב את מה שבבוקר היה מאחור. זוהי דרך מרשימה בפני עצמה.

13.6.15 חזרה לשמורת ציון-אגם קולוב

יום זה נועד להשלמות בשמורות הדרומיות של יוטה. הכביש העולה לקולוב כרגע בתיקונים שנערכים בימות החול ומושבתים בימי סוף השבוע. היום שבת והכביש פתוח ללא הגבלה. היעד הוא האגם שיוצר הסכר בקולוב. זהו החלק שממערב לעמק הנהר וירג'ין בשמורת ציון. יוצאים בבוקר בנחת. עוברים את קנאב ומגלים שלט הכוונה לקניון קנאב.אין מה להפסיד פונים לטייל בעוד קניון. הדרך יפה. קניון גדול לא היה אבל הפתעה היתה.הקניון מהוה את מקום מנוחתם הסופית של חיות בית אהובות.

בית הקברות לכלבים

בתחילה בית קברות לכלבים. מקום מאד מטופח. על חלק מהמצבות תמונת המנוח וכן מילות פרידה שכתבו הבעלים האבלים. בהמשך יש בתי קברות לחתולים וליתר חיות המחמד. בנתיב בו אנו נסענו משמש בית הקברות הקדמה למרכז וטרינרי גדול הכולל בית חולים ומרכז לאילוף כלבים.

הסתובבנו שם די המומים. בסופו של כביש צדדי הגענו חזרה לכביש הראשי המוליך לציון דיוטה. לשמורה הקלסית לא נכנסנו. המשכנו אל הכביש העולה לקולוב.

בדרך העולה לקולוב

אנחנו בצד המערבי של שמורת ציון.עולים בכביש מעלה אל מעבר להרים הסוגרים על העמק של שמורת ציון. כאן כמעט ואין איש. המקום מסודר ויש מקום תצפית על כל השמורה ושולחנות לאוכל. כך צפינו בנחת בנוף ולאחר מכן ישבנו לצהרים.

מבט מקולוב אל עבר שמורת ציון

בסופה של הארוחה פונים אלינו זוג קנדים מאונטריו. הם זיהו רכב עם מספר קנדי (שלנו) והתחילה שיחה. הסתבר שהם מהגרים מפולין. היה די מענין לשוחח עימם על שני העולמות אותם חוו- הישן בפולין והחדש בקנדה. נפרדנו מהם ויצאנו לאגם. התחלנו להקיף אותו. בצידו המזרחי דרך כורכר כבושה היטב.צידו המערבי הוא בעייתי. זוהי דרך לרכבי שטח המלאה בוץ מהגשם שירד.ברגע שהופיעו הסלעים הסתובבנו וחזרנו על עקבותינו לפני שיהיה גם נזק. האגם די נאה. סביבו הרבה נופשים שבאו עם המשפחה לסוף שבוע של דייג.התחלנו לחזור אל עבר הכביש לציון. מה שרואים בכיוון אחד זה לא מה שרואים בכיוון השני.

בעליה לקולוב

עוצרים ומצלמים ולפתע רכב יורד באורות מלאים ובנסיעה איטית ביותר. ליאורה אומרת לי אלו הפולנים שפגשנו למעלה.אני עוקף אותם ונעצרים. הם מסבירים לי שחטפו למעלה תקר וכעת הם חוששים שלא יצליחו לצאת . אמרתי להם שיתחילו לנסוע ואנחנו דבוקים אליהם מאחור. זה עבד טוב. הוא תפס בטחון ודי מהר יצאנו אל הכביש הראשי בו נפרדו דרכינו. קצת לפני קנאב מצוי אתר בתוך מערה ששימשה למגורי אינדיאנים. במערה מוזיאון אותו בנה אספן של חפצי אמנות אינדיאנים ומחצבים. היה די מענין לסיים שם את היום.

שרידי מגדל מגורים אינדיאני בכניסה לקאנאב

כמה מילים על מקום הלינה שלנו בארבעת הלילות האחרונים. אנחנו ישנים בפרדוניה שבאריזונה. המקום היה אולי משהו בעבר. לא ברור מה היה אבל טורח להזכיר לכל כי נוסד ב1889. כנראה מאז כלום לא קרה כאן.המלון בו אנו ישנים בסדר גמור ,כלומר המיטה טובה, המקלחת חמה, יש ארונות מטבח מפוארים וריקים וגם השילוש המקודש של כירה,מקרר ומיבש שער קיים ואף מחוזק בכירת גז ומיקרוגל. מעבר לכך אין כלום . אפילו כלי אוכל אינם. מזלנו שאת זה הבאנו עימנו. היתרון הכי גדול היה המחיר. 39 דולר ללילה. זה פשוט מציאה. בקנאב הסמוכה המחירים פשוט מתחילים בכפול מזה.

14-15.6.15 פרדוניה-סאלט לייק סיטי

הטיול לדרום יוטה הגיע לסיומו. כעת הופכים כיוון ומתחילים לנוע צפונה לעבר ונקובר.התכנית המקורית היתה לנסוע עד סולט לייק סיטי על הכביש המהיר . אבל תכנית לחוד וביצוע לחוד. בתחילה נוסעים את כל הדרך המוכרת עד לפניה לברייס קניון קטע זה עבר במהירות כי הוא כבר מוכר וטחון עד דק. ממשיכים עד לעיירה הראשונה-פאנגוויץ. עוצרים ליד מתחם ירוק שבמרכזו עומד צריף ישן שהיה פעם מקום המגורים של משפחה מורמונית מראשוני המתיישבים באזור.

צריף הראשונים בפינגוויץ'

הצריף בן 150 שנה. יש כיום גופים המשמרים המורשת ועל הצריף מפה ובה מפורטים אתרי המורשת המורמונית בהמשך הדרך. מחליטים לנסוע בנתיב המורשת המורמוני ורק לאחריו לחתוך למהיר. רוב הדרך עוברת בשטחים חקלאיים של מרכז יוטה.מחוות בקר קטנות ועד חוות ענק עם מיטב הציוד שארה"ב יודעת ליצר ולמכור לכל העולם. את העין צד חניון מוסדר ופונים אליו לשרותים ומנוחה קצרה מהנהיגה הארוכה.אנו בפתחו של קניון . על צוקיו מטפסת חבורת נערים. לרדת הם גולשים באומגה. מסתבר שזה מרכז לספורט אקסטרים. נכנסנו ברכב פנימה אל הקניון ולפתע ראינו אתר צילומים לסרטי מערבונים.

רחוב בעיירה לצילומי מערבונים

יש כאן חזית של כל המוכר כמו הכלא משרד השריף החנות ובית המרזח. לאורך הנתיב ההיסטורי רואים כיצד התחילה התישבות המורמונים ביוטה. סגנונות בניה של סוף המאה ה19 וראשית המאה ה20 .במנטי כנסיה מפוארת בסגנון הבניה הדני.

הכנסיה הדנית במונטי

הכנסיה סגורה למרות שהיום יום ראשון. מאוחר יותר הסתבר שכל כנסיות המורמונים סגורות בפני לא מאמינים.

עולים על הכביש המהיר וכאן התנועה סואנת. עשרות רכבים חוזרים הביתה מחופשת סוף השבוע. שלושה נתיבים מלאים דוהרים ב120 קמש לעבר סאלט לייק סיטי. למרות עומס התנועה אין פקקים ואין שום קושי לנסוע עם הזרם. ירדנו למלון במחלף הנכון. המלון הסתתר מאחרי עץ. לקח לנו מעט זמן וסיבובים עד שלפתע זיהינו את השלט. המלון ממוקם במרכז העיר. מתמקמים ויוצאים לטיול ערבית במרכז העיר. רבי קומות מתרוממים לאיכלוס עסקים כמלונות ובנקים. הבנק המרכזי הוא בנק ציון ששלטיו בכל פינה

ברוכים הבאים לציון שביוטה

סולט לייק סיטי מכילה מרכז עירוני קטן וצפוף המכיל רבי קומות. יתר העיר מתפרסת על שטח ענק של רחובות רחבים ובתים נמוכים. קמים בבוקר והיעד הוא המרכז המורמוני.

הכנסיה המורמונית בסולט לייק סיטי

. המרכז המורמוני הוא גן מרנין שבו מרוכזים כל מרכזי הכוח של הקהילה- הכנסיה, בנין המשרדים,אולם הקונצרטים ועוד מבני משנה.

גן במתחם המורמוני בסולט לייק סיטי

המקום מלא בצעירים בעיקר יוצאי מזרח אסיה המשמשים כמדריכים שיותר מכל מנסים למשוך עוד מאמינים לנצרות המורמונית. הקומפלקס כולו נקי ומצוחצח. לכנסיה הענקית אין כניסה. היא משמשת את המאמינים לחתונות ולהטבלת ילודים.

על מדרגות הרבנות בסולט לייק סיטי

אי אפשר להתעלם מהקבצנים הממלאים את הרחובות המקיפים מחוץ למתחם המורמוני.

את יתרת היום בסולט לייק סיטי נצלנו למנוחה .לפנינו עוד דרך ארוכה עד לסוף הטיול חזרה בונקובר.

חלק ראשון -הרוקיס וילוסטון

חלק שלישי וושינגטון והאי ונקובר