ניו זילנד 2017 - האי הצפוני

ניו זילנד 2017- האי הצפוני

27.10.17 אוקלנד- ואנאגארי

נחתנו באוקלנד בצהרים. הכניסה לניו זילנד לקחה קצת זמן. חקרו אותנו היטב האם ברשותנו משהו שעשוי להביא כליה על ניו זילנד. אנחנו לא לקחנו סיכון הצהרנו על הכל ונתנו להם להחליט

.

שער הכניסה בשדה התעופה אוקלנד

לקח קצת זמן עד שהחליטו שאנחנו לא מהווים סיכון. חברת השכרת הרכב יושבת מחוץ לשדה התעופה. עוד אנו מחפשים איך ליצור קשר עימם הופיע רכב ההסעות שלהם לאסוף נוסע אחר ופתר לנו הבעיה. את הרכב לקחנו במהירות ויצאנו לדרך.

בין אוקלנד לואנאגארי

היעד מפלי ואנאגארי שמצפון לאוקלנד. לפי המפה המפלים די צמודים למקום הלינה המוזמן. הדרך לשם יפהפייה. לא עצרנו הרבה כי מהרנו להגיע למפלים לפני שיחשיך. הכל פורח כעת. צמחים שאנו מכירים מהארץ כצמחי נוי פורחים כאן בבר. הדבר הכי מושך תשומת לב למגיע מרחוק זה השקט. למרות שאנו נוסעים בכביש ראשי השקט והרוגע הם הדבר האופייני.

מפל ואנאגארי

הגענו למקום הלינה. הודענו לגברת החמודה המנהלת אותו שאנו כאן וקפצנו אל המפל לפני שיחשיך. זה היה טיול טבע לסיומו של יום. צילמנו באור אחרון לרכב הגענו בחזרה כשכבר החושך מסביב.

28.10.17 ואנאגארי- ואקהואקה-מפלי הרורו-אופונוני- יער הקאורי-אוקלנד

לפנינו יום טיול ארוך מאד. במקרר החדר חיכתה לנו ארוחת בוקר טובה ודי מוקדם יצאנו לדרך. היעד הראשון בית השימוש הציבורי בואקהואקה.

בית השימוש של הונדרטואסר

זהן מוסד שעוצב ועוטר ע"י הצייר ,ממוצא אוסטרי, הונדרטואסר עת חי כאן.

המקום משמש בתפקידו ההיסטורי עד היום.

היעד הבא הם מפלי הורורו. המפל ממש צמוד לכביש אבל איכשהו הצלחנו לעבור מבלי לראותו. קצת שאלות לעוברי אורח והגענו. זהו מפל חביב. לא גבוה אך בעל זרימה עזה

מפלי הורורו

המפל קרוב לאתר ואיטאנגי. המקום בו נחתמו ההסכמים בין המתיישבים החדשים מאירופה ובין המאורים בחסות הכתר הבריטי. מכאן נסיעה ארוכה לרוחב האי לכיוון מערב אל שמורת עצי הקאורי. הגענו אל אופנוני שלחוף ים טסמן. הלכנו לשרותים. כשחזרנו גילינו הפתעה לא נעימה. באחד הגלגלים ירד האויר. בורג חדר פנימה וכעת אין ברירה אלא להחליף לגלגל הרזרבי, שבמכוניות החדשות הוא צר ולא נועד לנסיעות מעבר לפנצ'ריה הסמוכה. הבעיה שהיום שבת וכולם עד יום שני בבוקר בחופשת סוף שבוע, או בים או בדייג. התחלנו לנסוע בזהירות לעבר שמורת עצי הקאורי.

עץ קאורי

עצי הקאורי מילאו פעם את האי הצפוני. אלו עצי ענק שנכרתו ללא רחמים לתעשית העץ ולהפקת השרף המצוי בתוכם. העצים שנותרו בשמורה מעידים על העוצמה שנכרתה. עץ הקאורי שבתמונה הוא כנראה בן גילו של ישו הנוצרי.מכאן התחלנו במסע ארוך לעבר אוקלנד בה אנו לנים הלילה. בתחילה הדרך יפה בתוך שמורת עצי הקאורי. מגיעים לכביש 1 ומתחילים להאיץ למרות הגלגל הבעייתי. למקום הלינה הגענו באור אחרון. מחלון החדר רואים את האורות של הרובע המסחרי באוקלנד סוגר את קו האופק

לילה ירד על אוקלנד

29.10.17 אוקלנד- חצי האי קורומאנדל-טאירואה

אתמול בערב בעלת הצימר הודיעה לנו חגיגית כי ארוחת הבוקר תוגש ב08:00 . לנו זה התאים לתכנית היום. רק כשיצאנו לרכב הבנו למה הזמן היה חשוב. הגברת סגרה הבית ומיהרה למקום עבודתה. רק בבוקר הבנו היכן אנו. זוהי שכונת לווין של וילות הגדלה והולכת לכל כיוון. השכונה על גבעה גבוהה בלילה, מחלון החדר , הרובע המרכזי של אוקלנד זהר באורותיו למלוא האופק. לדרך יצאנו במזג אויר שניתן להגדירו כמעין סתיו ישראלי. השמים מעוננים והגשם עוד רגע עומד לרדת. נעים דרומה לעבר מירנדה. זוהי עיירה השוכנת לחוף מפרץ שבצידו המזרחי חצי האי קורומאנדל.

נוף אופייני לניו זילנד-בקר או צאן במרעה

העייפות בגופנו מעלילות הימים האחרונים נותנת את אותותיה ואנו מחליטים לוותר על שמורת הציפורים ולהמשיך לטייל היישר אל מקום הלינה המתוכנן . בתחנת דלק פגשנו פטרול משטרתי שאישר לנו כי לתקן הגלגל נצטרך להמתין עוד יום לתחילת שבוע עבודה חדש. הודעה זו גרמה לנו לקצר עוד קצת בתכנית כדי להפחית הסכויים להיתקע עם עוד גלגל . נכנסנו אל נופי חצי האי קורומאנדל. זה בנוי משדרה הררית. לאורך החופים הישובים שרובם חוות בודדים. וילות נאות בנויות על המדרון הצמוד לחוף.

החוף המערבי-ח"א קורומאנדל

פנים חצי נאי ריק מאדם ומפעילות אדם. פה ושם חוות בקר בודדה. הרוב שמורת טבע מיוערת בעצי שרך יחודיים לניו זילנד. עצים אלו מככבים בכל העולם בגנים הבוטניים. כאן זה הצמח המצוי ביותר.

יער השרכים –חצי האי קורומאנדל

העיניים לא מפסיקות מלהתפעל. הכביש החוצה את חצי האי ממערב למזרח רובו דרך עפר טובה. באחת העצירות לצילומים עצר לידנו הרכב שבא ממול. הנוסעים בו חשבו שעצרנו בגלל תקלה והציעו עזרתם. הגענו למלון בטאירואה בשעות אחר הצהרים. בינתיים העננים התרבו והחל לרדת גשם. ויתרנו על האמבט הפתוח לחוף הים בשמורת חוף המים החמים הסמוכה. אולי בבוקר נקפוץ לשם.

30.10.17 טאירואה- רוטורואה

בוקר יום שני. חוזרים לעסקים לאחר מנוחה הגונה. קונים אוכל מצד אחד של הרחוב מתקנים הפנצ'ר בצדו הנגדי ולדרך. היעד רוטורואה כ200 ק"מ דרומית לטאירואה. נפרדים בחום מבעלי המלון לא לפני שמשנוררים מהם 4 אזיקונים לתפיסת כל צלחות הגלגלים לפני שיעופו בדרכי ניו זילנד.

הדרך דרומה לרוטורואה עוברת במקביל לחוף האוקינוס השקט. האזור כולו ממוצא געשי בדומה לרמת הגולן שלנו.

בדרך לרוטורואה

תילים של הרי געש כבויים ועליהם הג'ונגל המקומי. תערובת של רחבי עלים עם עצי שרך ענקיים. הכל ירוק מאופק עד אופק. הכביש מעט ישר ובעיקר מתעקל כנחש ימינה ושמאלה. עוברים את קטיקטי ומגלים גן בוטני. מישהו טרח והפך את נחלתו לגן בוטני עם צמחים מכל העולם במקום מטע אבוקדו או קיווי .

שלם וקח במטע אבוקדו

בגן גם ציפורים, חלקו בכלובים וחלקן חופשיות , מסתובבות בין המבקרים. הטווס ההדור כבר כל כך רגיל למבקרים ואינו מפחד להידחף ולרמוז שהוא מצפה לתמורה. הגן נחמד בתור מקום עצירה וריענון.

בגן הבוטני בקטיקטי

המשכנו הלאה לכיוון רוטורואה. לעיתים מתברברים אבל הניו זילנדים נחמדים. ברמזור פותחים חלון ושואלים את הנהג שעומד במקביל ומיד מקבלים הכוונה. לרוב זה המשך הלאה . ממשיכים ולפתע מופיע שלט ההכוונה.

הגענו לרוטורואה די מוקדם. החלטנו ללכת למופע של המאורים. אלו ילידי אוקיאניה שהשתלטו על ניו זילנד לפני הופעת האירופאים. את הכרטיסים קנינו בקופת אכסנית הנוער בה אנו ישנים. יצאנו לדרך ובשלב מסוים החלטנו שאיבדנו הצפון וחזרנו מיואשים לאכסניה. פקידת הקבלה איפסה אותנו מהר והסבירה לנו שמקום המופע נמצא עוד רמזור בהמשך הדרך מהנקודה בה חתכנו. למזלנו יצא מהאכסניה רכב הסעות מלא בנוסעים למופע. עקבנו אחריו והכל נהיה ברור. הגענו למקום והמופע החל כמה דקות לאחר שהגענו. המופע מספר על מנהגי המאורים ובסיומו ארוחת האנגי. ארוחה שכולה מתבשלת בבור בנוי באדמה המחומם לרוב בקיטור מנביעה טבעית

מתקן האנגי

המופע מתחיל בסקר מוצא הצופים. הספירה העלתה צופים מ25 מדינות שונות. מישראל היו עמנו עוד שתי בנות צעירות בטיול אחרי צבא. המופע כלל ספורי הסטוריה מאורית ומופע פולקלור שלהם. בסוף המופע ארוחת האנגי המבושלת במתקן על גחלים לוחשות.

המאורים באים

מופע "האקה" מאורי

בדרך חזרה נוסעים בחושך לכיוון האכסניה. נסעתי לאט מידי לטעמו של שוטר תנועה מקומי. הוא נצמד אלי ועקב. עצרתי והסברתי לו מה הבעיה. הוא חייך ואמר אחרי. כך הגענו חזרה לאכסניה מלווים בניידת משטרה כמו כל אורח רם מעלה.

31.10.17 רוטורואה

כל היום מטיילים באתר הגעשי הצמוד לעיר רוטורואה. כאן יש מערכות של גייזרים, אגמים חמים והמון לועות הפולטים אדים. כל העמק הוא שמורה אחת לה שתי כניסות. לכל כניסה שם אחר ומחיר כניסה שונה. השמורה הדרומית יותר-טה פואיה מכילה את מרבית הגיזרים. הגדול שבהם פורץ כל יממה בדיוק ב 10 בבוקר. כנראה עוזרים לו בכך. שני האחרים פורצים כל הזמן.

גיזרים ברוטורואה

מרבית האגמים והברכות בשמורה השניה ואקהורהורה. כאו מהרבה בריכות עולה קיטור. מים כחולים מעידים על טמפרטורה גבוהה ובאויר עומד ריח כבד ומסריח של מימן גופריתי.

בריכות טרמיות ברוטורואה

בשמורה הצפונית קיים כפר מאורי. מרבית התיירים נכנסים לכאן במאורגן או מצטרפים לסיורים שמארגנים מדריכי השמורה. אלו מתחילים בכפר המאורי בבית הפגישות. מוסד הקיים בכל כפר מאורי. כאן מקבלים הסבר על חיי המאורים ומסורתם. הכפר מנצל את המים הגיאוטרמיים לצרכיו כולל בישול בהאנגי. ההאנגי היא שיטת הבישול המאורית. זהו בור בנוי אל תןך הקרקע לרוב מחומם ע"י קיטור טבעי. את הבשר שמים למטה ומעל הירקות והתבלינים. הסתובבנו כל היום בשתי השמורות. פשוט טיול מהנה. בבוקר מידי פעם ירד גשם שרענן האויר. אחר הצהרים יצאה השמש והתבהר מעט אבל עדין נשאר קריר

בית פגישות והתכנסות מאורי

לסיומו של יום ירדנו אל שפת אגם רוטורואה. היה סיום נאה ליום בו הרכב נח והרגלים עבדו ללא הרף.

אגם רוטורואה

1.11.17 רוטורואה- אגם טאיפו

בלילה תמו בעיותינו עם כרטיסי הטיסה הביתה. כמה מסרים וטלפונים בערב כאן (בוקר בישראל) וכרטיסי הטיסה חודשו. כעת אנו רגועים הכל חזר לשגרה. ממשיכים לטייל דרומה אל שמורות וולקניות שעוצבו בהתפרצות הר געש. היום בקרנו בשתי שמורות געשיות שכולן עוצבו בשנית ע"י התפרצות הר הגעש טאראורה. זהו הנוף הגעשי היחודי בעולם שנוצר אל מול פני אנשים לפני כ150 שנה. ההתפרצות שינתה את פני האזור. קברה תחתיה אתר תיירותי של אז , מערכת אגני מים בדומה לקיימת בפמוקאלה שבטורקיה. המערכת הראשונה בה בקרנו היתה העמק הגעשי ואימאנאגו (WAIMANAGU VOLCANIC VALLEY)

לוע געשי שנמלא במים

מאז ההתפרצות התחדשה הצמחייה והיא אינה שונה מזו שבחלקים שלא נפגעו. בשמורה בריכות מבעבעות מעינות קיטור הפורצים ישירות או דרך האגמים. מטיילים בשמורה רגלית ויש אוטובוס המחזיר לנקודת ההתחלה.

נביעות קיטור

השביל בנוי היטב. יש בו נקודות תצפית לנוף ולאתרים בעלי עניין ותופעות שההתפרצות יצרה. בכניסה נשאלנו מהיכן הגענו וכשענינו מישראל שלפו לנו דף הסברים מודפס בעברית על כל תופעות השמורה. הלכנו בערך כשעתיים עד שהאוטובוס האוסף נוסעים חזרה הופיע מולנו. חזרנו לשער השמורה והמשכנו אל השמורה הנמצאת במוקד אותה התפרצות.

כאן ניתן לראות את הלועות מהם פרצה המגמה. במרביתם היום בריכת מים קטנה וממנה ודרכה מבעבעים גזים וקיטור. מימן דו גפריתי עולה ומפעם לפעם הרוח מביאה פצצת סירחון לנחיריים. במים הזורמים בשמורה נמצאות הרבה מתכות הצובעות המים כל אחת בצבע האופייני לה.

לוע געשי

הסיבוב בשמורה משולט היטב ומוביל אותך סביב כל אתריה. לאורך השביל תצפיות על כל מה שכדאי לראות. הלועות בשטח נראים כמוכנים להתפרצות בכל רגע. אלא שהרי הגעש מתפרצים כל פעם דרך נקודת חולשה אחרת תוך יצירת לועות חדשים.

האגם הירוק

בסיומו של הטיול בשמורות הוולקניות פנינו אל בריכה גדולה שגזים מבעבעים ממנה. הצמחיה מותאמת לתנאי המחיה. במים חגורות אצות התואמות את רצועות הטמפרטורה. הטמפרטורה גם משפיעה על הצמחיה היבשתית.

קיטור מבעבע בבריכה

מהשמורות הוולקניות המשכנו אל עבר אגם טאיפו. גם הוא תוצר של התפרצות וולקנית בשנת 140 לספירה. זהו האגם הגדול ביותר בניו זילנד. מקום הלינה שלנו על גדות הקטע הדרומי של האגם. האזור כולו מלא בחוות המגדלות פרות וכבשים. בדרך עברנו ליד מחלבה ענקית המעבדת את תוצרת האזור.

אגם טאיפו

2.11.17 שמורת הטבע טונגארירו

הטיול היום בשמורת הרי הגעש הפעילים הקרויה על שם ההר הצפוני שבהם-טונגארירו. בשמורה 3 הרי געש פעילים . כל אחד מהם התפרץ לפחות פעם אחת ב 20 השנים האחרונות. כרגיל בניו זילנד מזג האויר הוא אדון הטיול. וכמו שאומרים כאן 4 עונות השנה ביממה אחת . יצאנו לדרך הסיבוב מצפון דרומה לאורך הצד המערבי של השמורה ובחזרה צפונה דרך הצד המזרחי. הרי הגעש עומדים בשורה אחת כאשר הטונגרירו הוא הנמוך ביותר בצפון ואילו הראפאו הגבוה ביותר הוא בדרום.

הר הגעש ראפאו

את הטונגרירו לא ראינו כלל. הוא היה קבור עמוק בעננים. גם ההר האמצעי הנואהרואו היה עטוף עננים . להפתעתנו כשסובבנו את הראפאו, הגבוה מכולם ,לפתע נעלמו העננים וההר הופיע במלא הדרו, כאשר הפסגה מתכסה ונגלית חליפות. אנו בחצי הכדור הדרומי . השמש מכה בדופן הצפונית. הדופן הדרומית עטויה עדין שלג כבד וצחור. ככל שהיצפננו הלך השלג והתמעט. הפשרת השלגים מגבירה הזרימה בנחלים. מפלי המים זורמים בעוז. ראינו שנים היורדים מהטונגרירו זורמים בעוז.

מפל מים היורד מהטונגרירו.

עלינו לאתר הסקי שבמורד ההנואהרואו. הסקי נגמר. עננים סוגרים ההר והאובך סוגר הנוף שבאופק. למרות כל זאת לא היינו היחידים שניסו מזלם ומכוניות עלו וירדו כל הזמן. בתחילת הכביש העולה לסקי מצוי מלון יוקרה שעוצב על ידי הבריטים במתכונת מלונות היוקרה שפוזרו ברחבי האימפריה שהיתה.

ענף חדש-צבאים במרעה

כל אזור הצד המזרחי של הרי הגעש מגדל צאן ובקר. ענף חדש מופיע לפתע , גידול צבאים. חיים כאן לצד הכבשים והפרות בחלקות מרעה מגודרות.

בעל האכסניה, בה אנו ישנים ,נחמד בצורה מדהימה. השיחות עמו מעבירות את הזמן הפנוי. ס"ה יש לו עונה בת כ 7 חודשים. יתר הזמן חיים מהחסכונות.

לדבריו החל מאמצע ינואר מגיעים אליו משוחררי חיל השריון הטריים. לא פעם אני מתפעל מהאדיבות והסבלנות של המקומיים. לעיתים אני נוסע לאט תוך כדי בדיקת הנתיב במפה. מאחור נוסעים בקצב שלי בשקט ושלווה.

3.11.17 אגם טאיפו-ואיטאמו-אוטורואנגה

קמנו לבוקר סגרירי. גשם לא מפסיק לרדת. השמים מעוננים ואין בם אפילו חור אחד. הרי הגעש שלצדנו עטופים היטב בשמיכת עננים עבה והגשם אינו פוסק. בחלק ניכר מהדרך אנו בתחתית הענן. נוסעים לאורך הגדה המערבית של אגם טאיפו צפונה. את האגם אין אפשרות לראות הכל בערפל כבד. בלילה לא ישנתי טוב ונאלצתי לעצור פעמיים לנמנם קצת כדי להתעורר. בערך ב 2 אחה"צ הגענו לאתר המערות בואיטאמו. התחלנו בסיור במערות הנטיפים שלאחריו יבוא סיור במערות התולעים הזוהרות.

נטיפים במערות ואיטאמו

ראינו כבר הרבה מערות נטיפים בעולם. המערה כאן די צעירה. בת פחות מ10000 שנה. הדבר ניכר בעקר במה שאין בה-זקיפים. אין גם עמודים פרט למקומות בהם הנטיף הגיע לרצפה כי הגובה לא רב.

מערת התולעים הזוהרות מאד מרתקת. הנהר זורם בתוכה. התולעים הזוהרות הם בעצם זחלי חרק המפרישים תאורה כדי ללכוד את טרפם-חרקים אחרים. בחושך השורר במערה הטרף נמשך אל האור. הזחל הטורף מפריש גם קורים הלוכדים את החרקים הנמשכים לאור וכך לזחל המאיר יש סעודה.

לא ניתן לצלם במערה כי השימוש במבזק אסור והסירה בה מפליגים כל הזמן בתנועה. מה שרואים זה קיר שחור מנוקד כולו בנקודות אור כחולות. כל נקודה היא זחל המשחר לטרף.

תקרה זרועה בתולעים מאירות (תמונה מהאינטרנט)

מהמערות יצאנו אל מקום הלינה באוטורואינגי. המקום נבחר כי יש כאן מרכז רבוי לציפורי הקיווי. כאן הסכוי הטוב ביותר לראותן. הגעו למקום בדיוק כשהעובדים נעלו השער בדרך הביתה. מכיוון שמקום הלינה צמוד לשער השמורה נחל מחר את יומנו כאן ומשם נמשיך דרומה אל עבר הר הגעש אגמונט/טאראנאקי.

4.11.17 אוטורואנגי-דרך כבישים 3 ו 4 לכביש 43 –טארנקי-אהורה

דבר ראשון בבוקר ירדנו לשמורת הקיווי. זה בית גידול למספר עופות קיווי במטרה לאפשר ריבוי בלתי מופר כדי להרבות את האוכלוסיה המתדלדלת. במקביל יש גם גן ציפורי ניו זילנד המשמש גם הוא כמרכז רביה למינים נדירים. הקיווי כהרגלם מאד ביישנים וזכינו לראות לרגע אחד מהם מציץ מקנו ומוותר על היציאה ממנו. מה שרואים זה עוף מכוער למדי בעל מקור ארוך מאד. האבולוציה הנוחה שעבר בהעדר טורפים ניוונו את כושר התעופה שלו. הגן די חמוד אבל הגשם שלא פסק הבריח אותנו חזרה לרכב. התחלנו לנוע דרומה כשברור לנו שאת היום הזה נזכור כגשם עם גשם. מזג האויר בניו זילנד מאד נקודתי. לאט לאט הגשם התמעט וההפסקות בין מטח אחד למשנהו הלכו והתארכו עד שהגשם פסק. מתחילים להנות מנופי הדרך.

כרי מרעה בדרך

כל האזור מכוסה באדמה ממוצא געשי. הכל ירוק ורענן ומשמש מרעה לצאן ובקר. מייצרים כאן הרבה חלב ורוב המשאיות שפגשנו בדך היו מיכליות החלב. הצמחיה עשירה בשרכים המעורבים בעצים רחבי עלים. גידולים חקלאיים כמעט ואין. כל ההרים מלאים בצאן ובני בקר במרעה.

הגענו אל סטמפורד שבקצה כביש 43. התקוות לגבי הטאראנקי מעטות כי עדין הוא בערפל. נוסעים אל מפלי דאוסון שבמורדות הטארנאקי. הכביש מגיע עד קרוב מאד למפל. ממנו כ 80 מטרים של הליכה בג'ונגל הגדל בגדות הזרם המזין המפל. הגענו למגרש החניה. לכיוון ההר אפילו לא הצצנו. שמיכת העננים עדין עבה וצפופה. באופק הופיע חור גדול בעננים שנתן תקוה. קיווינו שהרוח תיקח אותו בכיוון הנכון.

מפלי דאוסון

הלכנו בנחת למפל דרך הג'ונגל שלחופי הזרם המזין אותו. השביל נוח ומסודר כיאה לניו זילנד. בנוי ומשולט כדי שלא יהיה מקום לטעות. המפל מרשים. ההר עדין מלא בשלג המפשיר ומזרים מים רבים. הרעש מחריש אוזניים. צילמנו והתחלנו לחזור אל הרכב. כשיצאנו מהסבך אל האויר הפתוח התגלה ההר במלוא הדרו.

הר הגעש טאראנקי

חרוט ענק שפסגתו עטורה בשלג צחור. פשוט מתנה נאה לסיומו של יום. מכאן נסענו ישירות לחדר המוזמן באוהרה. כאן קבלנו מבנה העומד בחצר וילה נאה כולו לרשותנו אפשר לחגוג.

5.11.17 האוורה- עמק הנהר ואנאגאוי – ולינגטון

מקום הלינה היה מעולה וסיפק לנו שינה עמוקה. קמים שוב לבוקר מעונן אבל בלי גשם. יעד ראשון הוא עמק הנהר ואנגאוי. לשם כך צריך לעבור דרך העיר ואנגאוי. כאן ישנה חממת צמחים הקרויה גן החורף. תערוכה מקסימה של ביגוניות וברומליות הפורחות יחד עם מעט לופיים וסחלבים. בקיצור חגיגה פרחונית על שטח לא גדול ליד האגם שלשפתו בנויה העיר.

ביגוניות פורחות בואנאגוי

ברבור וברווזים באגם ואנגאוי

מכאן נכנסנו לעמק הנהר ואנגאוי המושך מימיו מהרי הגעש של שמורת טונגרירו. כעת שיא הפשרת השלגים והזרימה עזה .

עמק הנהר ואנגאוי

בעמק הנהר מגדלים צאן וסוסי מרוץ. האוסטרלים גילו כי לסוסים הגדלים כאן יש יתרון יתכן ובגלל נוכחות סלניום ,שמוצאו מהקרקע הוולקנית, בירק הגדל כאן בשפע. ההזנה הטבעית במינרל המוטבע בירק כנראה יעילה יותר מתוספת המינרל למזון. הטיול בעמק הנהר מאד נחמד. לפתע מגיעים לאולם התכנסות של מאורים והשם הוא.... רעננה. בהמשך עוד מנזר אנגליקני בשם ירושלים וכל זה על הנתיב ללונדון. ניו זילנד כבר אמרנו?!

רעננה בואכה לונדון

בשיחה עם המאורית שיצאה מבית התפילה ניסינו להבין מה הקטע. היא לא ידעה אבל האירה עיננו כי גם לאתונה וקורינתוס יש נוכחות בעמק וכנראה את השמות העניקו כמרים נוצרים. מעניין מי היה בעל זיכרונות טובים מרעננה.

מעמק הנהר נסיעה רציפה לולינגטון הבירה. למלון הגענו די מהר. סיימנו היום בארוחה טובה במסעדת המלון. כאן הסתבר לנו כי ולינגטון הולכת לישון די מוקדם. סיימנו לאכול היינו אחרוני הסועדים .השעה הייתה 8 בערב. אנו יצאנו כיבו אורות והלכו הביתה.

6.11.17 ולינגטון

היום הוא יום מנוחה. אחרי שבועיים די אינטנסיביים סימננו לנו יום זה כיום בו הטיול יהיה בקצב מאד נינוח. הורדנו הקצב ומטיילים במרכז ולינגטון בירת ניו זילנד. המרחקים מהמלון ליעדים המתוכננים אינם גדולים . אנחנו צועדים הרכב בחניה. היעד הוא מוזיאון טה פהפה השוכן לחוף מפרץ ולינגטון.

"כוורת הדבורים"

בדרך לשם עוברים ליד הבניין המכונה "כוורת הדבורים" בגלל צורתו. הבניין הוא מבנה משרדי הממשלה וצמוד לבית הפרלמנט.

המוזיאון הלאומי טה פהפה נמצא על גדות המפרץ בולינגטון. המוזיאון מתאר את ניו זילנד על כל היבטיה, גיאוגרפיה, גיאולוגיה, אנתרופולוגיה והיסטוריה. חלק לא קטן מתאר את קרבות האנזא"ק בגליפולי טורקיה. בארץ מציינים 100 שנים לגירוש הטורקים מכאן בסוף מלחמת העולם הראשונה. משלחות רשמיות מניו זילנד ואוסטרליה הגיעו לרגל האירוע. במוזיאון אין אף מילה על האנזא"ק בארץ ישראל. הטראומה של גליפולי חקוקה עמוק בזכרון הלאומי הניו זילנדי. ראינו הרבה מצבות זכרון ,בסיבוב שעשינו עד כה בצפון ניו זילנד, ושמות הנופלים בני המקום עליהן.

גליפולי במוזיאון טה פהפה

תלמידי בתי ספר מגיעים לסיורים במוזיאון עם מוריהם. לישראלי העומד מהצד יש הרגשה שהוא בבית. המורה מנסה לעשות סדר בגדוד מתפרעים עליזים. כמו אצלנו ההצלחה מוגבלת. חזרנו למלון דרך הרובע העסקי של ולינגטון. התכנית שתתבצע היא אריזת הציוד לקראת חציית מיצרי קוק לאי הדרומי מחר בבוקר.