איסטנבול- מקדוניה- קוסובו- מונטנגרו- אלבניה- מקדוניה- איסטנבול ספטמבר 2008
בלוג זה עולה כדי להפנות זרקור בעיקר אל אלבניה. מדינה שעברה מהפך ממדינה סגורה ומסוגרת שפשוט נשכחה מהעין למדינה המשתנה לנגד עיננו.
אין הרבה מידע בכתובים. עיקר המידע הוא מאתרים מעטים ברשת ומסיפורי מטיילים שהעזו וחזרו מלאי התפעלות כמונו
אז תודה למעטים שהיו לפנינו ושמחו לחלק עמנו את מעט המידע שבידם
 תודה עוד יותר גדולה לאלבנים המוכיחים יום יום כי עם רצון טוב בני אדם מבינים זה את זה גם בהעדר שפה.
הכנות לטיול וכמה עצות אלבניה היתה תמיד יעד מסתורי. ארץ בלתי נודעת. גם עתה עת חיפשנו חומר רקע ומידע ספציפי על אלבניה נתקלנו בדפים ריקים. אני מקוה שכתבה זו תספק מעט מידע על אפשרויות הטיול באלבניה. מהמעט שכן אספנו עלתה התמונה שטיול כזה מחייב רכב צמוד. חיפוש באתרי השכרת רכב ניתב אותנו למקדוניה כאפשרות היחידה בה ניתן לשכור רכב ולעבור אל אלבניה ושכנותיה ללא מגבלות. וכך לאט לאט נבנה מתווה הטיול כאשר סקופיה היא הפורטל ממנו מתחילים ובו מסיימים את הטיול ברכב השכור. נותר רק למצוא דרך זולה להגיע לסקופיה או אוכריד. אשת טורס לא אפשרו טיסה בלבד לשבועיים לאוכריד. הדרך שנבחרה היא שילוב של טיסה הלוך ושוב לאיסטנבול ומשם אוטובוס לילי הלוך ושוב לסקופיה. ההבדל כ-120$ לבן אדם היה מאד משמעותי. הנה עוד כמה עצות כלליות:
  • מטבע: המטבע במקדוניה דינר מקדוני. השער המקובל: 60 דינרים לאירו. בקוסובו, סמוך לגבול מקדוניה, מקבלים דינרים מקדונים בלי כל בעיה לפי השער הזה. כנ"ל יקבלו אירו במקדוניה. המטבע באלבניה לאק. השער המקובל: 120 לאק לאירו. אירו משמש מטבע מקובל בשער הזה גם בכפרים הכי נידחים. מחוץ לאלבניה הלאק חסר ערך. בקוסובו ומונטנגרו המטבע הוא אירו.
  • רכב: הרכב ששימש אותנו היה טויוטה יאריס, שעמד במשימות בכבוד. כדאי לעשות ביטול השתתפות עצמית, כי הסיכוי שהרכב יחטוף שריטה, חבטה וכו` גבוה. לאחר יום בכבישי המהמורות בקוסובו עפה הצלחת מהגלגל הקדמי. ביטול ההשתתפות העצמית חסך את כל הויכוחים. שכירת הרכב דרך האינטרנט באתר www.sixt.com.mk .
  • דלק: הכלל בצפון אלבניה הוא כאשר המונה מראה מחצית המיכל חפש תחנה! בחלק ניכר מהתחנות ובעיקר בכפרים יש רק סולר. בנזין 95 נטול עופרת, ניתן להשיגו רק בערים הראשיות או בצמתים ראשיים. בחוף אין בעיה. מחיר הדלק בכל המדינות הללו 1.2 אירו לליטר בנזין 95 נטול עופרת.
  • חוקי תנועה: הדלקת אורות ביום חובה כל השנה. במונטנגרו ואלבניה שוטר תנועה הוא המקצוע המועדף. סעו לפי חוקי התנועה ולא יהיו לכם בעיות מיוחדות.
  • מנהגים: הכפריים האלבנים מארחים מכל הלב. צריך להימנע מלהחמיא על חפץ נאה כי זה מיד ינתן לכם במתנה. אם זה קורה צריך לדאוג להשאיר סכום מתאים למארחים גם אם הם מסרבים לקבל זאת במישרין. כנ"ל לגבי הארוח עצמו. אם זה לא ממוסד, הם יציעו זאת ללא תמורה, אבל חייבים להשאיר תמורה!
30.8.08 תל אביב איסטנבול
שבת בבוקר טסים לאיסטנבול. זהו השער שלנו לבלקן. את הרכב ששכרנו נאסוף בסקופיה שבמקדוניה.
הפרש המחיר בין טיסה לאיסטנבול והמשך לסקופיה בטיסה להמשך באוטובוס הוא 120$ לכרטיס.
לשני נוסעים ההפרש מכסה את מחצית עלות הרכב השכור. את האוטובוסים הטורקיים אנו מכירים היטב ולכן די בקלות החלטנו על נסיעה באוטובוס לילי.
הגעה לאיסטנבול וישר לאוטוגר הוא תחנת האוטובוסים המרכזית. קנינו כרטיסים לאוטובוס היוצא ב5 אחה"צ לסקופיה. עכשיו התרגולת הותיקה. התרמילים נשארים במשרדי חברת האוטובוסים ואנו יוצאים לטייל בעוד חלק של העיר . הפעם היעד הוא אזור מפרץ קרן הזהב.
יצאנו מהמטרו ליד חומת תיאודוסיוס שהגנה על איסטנבול די בהצלחה כ1000 שנים ברציפות.
היום חם מאד . בצל העסק איך שהוא נסבל. הלכנו לאורך החומות אל הקיריה. זו הכנסייה שכאילו מחוץ לעיר. כנסיה ביזנטית מלאה בפסיפסים יפהפיים המתארים את חיי מריה.
לא הרחק משם שוק רחוב ספונטני של יונים. כלובים מלאים ביונים מכל זן שהוא.
ירדנו למסגד שבנה סלים האכזר אך המבנה כרגע בשפוצים וסגור לקהל.
שוק היונים
שוק היונים-איסטנבול
הגענו עד לחוף קרן הזהב אל הכנסייה הבולגרית. זו נבנתה ממתכת והובלה בים למקום בו היא ממוקמת.קפיצה למלון פריז וסידרנו את נושא הלינה עת נחזור בתום הטיול שנית לאיסטנבול.איסקנדר קבב חתם את ביקורנו בעיר וכך שבעים חזרנו לאוטוגר לנסיעה לסקופיה.
הכנסיה הבולגרית
הכנסיה הבולגרית לחוף מפרץ קרן הזהב-איסטנבול
יצאנו לדרך עייפים למדי. ביציאה מהעיר כבר נרדמנו התעוררנו ליד אדירנה לראות באור אחרון את מסגד הסלמייה המרשים גם ממרחק. המסגד הזה פאר יצירתו של מימאר סינאן שולט על העיר.
לצד הכביש טור אינסופי של משאיות המחכות לעבור לבולגריה. לגבול הגענו באור אחרון. כאן הכל בקצב הטורקי הידוע של יאבאש יאבאש (לאט לאט). בקורת דרכונים בטקס של אסוף כל דרכוני הנוסעים לאחר מכן פקיד הביקורת מחתים ואז מחזירים הדרכונים רק כדי לאסוף אותם שנית במסוף הבולגרי. באמצע יש חנויות דיוטי פרי שכמובן זוכות לביקור יסודי. המבחר סיגריות אלכוהול וטובלרון.
זה נושא למחקר בשיווק איך שוקולד די מחורבן הפך ליקיר חנויות הדיוטי פרי בכל העולם.
לאחר שלוש שעות נכנסנו לבולגריה כדי לחצות אותה למלוא אורכה. מה יש לאמור בולגריה עברה עלינו בחלום. נרדמנו ברגע שהגלגלים החלו להתגלגל. התעוררנו במעבר הגבול למקדוניה.
31.8.08 סקופיה- פריזרן-פאץ'
התעוררנו ב 5 בבוקר עת עצרנו במעבר הגבול בולגריה – מקדוניה. העניינים כאן התנהלו יותר מהר אולי כי חנות הדיוטי פרי הייתה סגורה. במסוף המקדוני בדיקת מכס מדוקדקת. הכל נפרק ונבדק. מבריחים לא נמצאו אבל זה לקח זמן.
לסקופיה הגענו ב8 בבוקר לפי שעון איסטנבול. 7 לפי שעון סקופיה כך שהאוטובוס עמד בזמנים.
דבר ראשון קנית כרטיסים לדרך חזרה כי הקו הזה די עמוס. אמרו לנו כאן שהיה לנו מזל למצוא באיסטנבול מקום מהיום להיום.
למלון אלכסנדר פאלאס הגענו מוקדם. משרדי חברת ההשכרה אכן פתוחים אך היום יום ראשון וסגרנו איתם על 9 בבוקר. זה נתן לנו זמן לנצל את שירותי מלון היוקרה הזה לרחוץ פנים להתרענן ולהחליף בגדים.
יצאנו מסקופיה צפונה לכיוון קוסובו. הדבר הראשון עוד מעבר גבול אך הפעם זה היה די מהר. כמה דקות יציאה ממקדוניה עוד כמה דקות ואנו בקוסובו.
כאן חיים בשני עולמות. משטרה של שלטון ריבוני צעיר וחיל משלוח של נאט"ו מייצגים כאן את הבטחון. בגדול כמעט ואין מגע עם חיילי נאט"ו. אבל הם מאיישים מחסומים ומידי פעם בודקים את העוברים ושבים.
קוסובו יפה. לא משהו צועק אבל יפה ירוק ומרנין לב של מי שהגיע מהנגב היבש.
נהננו מהדרך ונופיה הטבעיים. לערים לא נכנסנו כי זה לא עניין אותנו. ליד העירה Decan ישנו מנזר חשוב לנצרות הסרבית. המנזר בנוי כמו כנסיות המבצר ברומניה . המנזר מייצג את הסדרי הבטחון בקוסובו. הוא מאובטח ע"י חיילי נאט"ו שבודקים כניסה ודרכוני המבקרים. מאד הזכיר את המצב ביהודה ושומרון לפני האינתיפאדות. חיילים משועממים במחסום שאינם מטרידים איש אבל עצם נוכחותם מעלה הרהורים נוגים על המצב.
קוסובו
קוסובו
קוסובו
קוסובו
אחר הצהרים הגענו לפאץ'. התכנית המקורית היתה למשוך לתוך מונטנגרו. אבל זה יחכה למחר. מצאנו מלון די חדש ליד תחנת הרכבת. זו תחנה עותמנית הבנויה באותו סגנון כמו חלק מהתחנות הטורקיות בארץ.
בערב הסתובבנו קצת בעיר. הישן והחדש די מעורבבים. שרידי המלחמה נראים בדמות הרבה נכים.
בשדות קוסובו עדיין זרועים אלפי מוקשים . במרכז העיר בית קברות שראשיתו בתקופה הטורקית. בתי קברות הם ספרי היסטוריה המתעדים דמויות וסגנונות. הקברים הטורקיים מצביעים על מעמדו של הנפטר. טורבן לחכם הדת, תרבוש לאפנדי. על הקברים המודרנים חרוטה תמונת הנפטר. לא בהכרח התמונה האחרונה לפני מותו. בדרך כלל זו המתארת אותו במיטבו.
פאץ' הינה עיר מוסלמית . היא גם יצרן הבירה בשם זה (peje). הבירה מצוינת.
1.9.08 פאץ'- מעבר הגבול ליד Boge –פאץ'- מעבר הגבול לרוזאיה- ברנה-מיוקביץ'- שמורת ביורגרדסקה-מיוקביץ' –קניון הטארה-זבאליאק
יום של נופים משגעים. בתכנית לעבור מפאץ' לקולאסין שבמונטנגרו. במפות מופיע סימון למעבר גבול פעיל. אבל המעבר היום חסום. הנוף בדרך לשם משגע. קניון עמוק חתור בהר והכביש עולה בו. לפתע נגמר הכביש. השילוט מראה ימינה דרך עפר לכפר Boge ושמאלה לאתר שלא מופיע במפה שבידנו. מונטנגרו בשילוט לא קימת. לקחנו הדרך השמאלית כי לפי המפה הימנית מגעת עד הכפר וזהו.לפתע הדרך מגיעה לצומת נוסף ימינה דרך משובשת שאולי פעם היתה מצופה באספלט שמאלה דרך עפר טובה הנראית בשימוש יום יומי. שלטי ההכוונה מראים שני אתרי תיירות לינה+אוכל. התחלנו לטפס בהר אל תוך היער. הנוף מרהיב. הרים נישאים ומיוערים. בעמק בינותם בתי כפר. בקצה הדרך מתגלה אתר תיירות המיועד לנופש משפחות. בקתות עץ חמודות ומסעדה התלויה על פי הנוף. המלצרית דוברת אנגלית אמרה כי המקום בקיץ הומה ממשפחות נופשות הנחות ומטיילות לאגם הנמצא עוד שעתיים נסיעה בהמשך. אשר למעבר הגבול הוא אכן בהמשך הדרך המשובשת אבל מאז פרוץ הקרבות בקוסובו הוא נסגר ועדיין סגור. שתינו קפה אל מול הנוף וחזרנו חזרה לפאץ'. בסך הכל היה טיול בוקר מהנה ביותר.
חזרנו לפאץ' כאן אנו כבר בני בית. מנווטים בקלות בין סמטאות העיר ומגיעים לכביש היוצא למעבר הגבול הפעיל למונטנגרו. כאן כבר השילוט מציין את מונטנגרו כיעד.הנוף נאה ורגוע. נוסעים צפונה בעמק בו שוכנת פאץ' עד שמתחילים לטפס שנית אל בין ההרים. לפתע מחסום הגבול הקוסובני. היציאה דרכו מהירה ואנו ממשיכים לטפס בהר. רק כשעברנו את קו הרכס והיה לנו ברור כי אנחנו מזמן עמוק במונטנגרו הגענו למסוף שלהם. בקורת דרכונים מהירה ותשלום מס אקולוגי של 10 אירו ואנו רשמית במונטנגרו. אלו הצליחו במה שהשוויצרים מזמן מנסים ללא הצלחה להטיל מס על האויר שהתייר נושם במדינתם. לאחר תשלום המס מוצמדת מדבקה לחלון הרכב וכך ניתן לנוע בכבישים.
נסענו לשמורת ביורגרדסקה. זו שמורת טבע קטנה וחביבה של אגם בלב יער עבות ובתולי. את האגם מקיף שביל הליכה נינוח וכך מטיילים ברוגע.
אגם ביורגרדסקה
אגם ביורגרדסקה
נכנסנו אל קניון הטארה לכיוון זבאליאק. כבישי מונטנגרו משולטים היטב. הכביש רץ לאורך הקניון העמוק ביותר באירופה . בראשית העמק די רחב ומלא כפרים .לאט לאט הקניון נעשה צר יותר ועמוק יותר. עצרתי בכניסה למנהרה לצלם. נהג שחלף הזהיר אותי מאבנים מתדרדרות מראש המצוק שמעלי. זוהי תופעה נפוצה ותמרורי אזהרה מופיעים מעת לעת. על נהר הטרה מתוח גשר קשתות ארוך . הספר מציין שהעומק מתחת לגשר מגיע ל160 מטר מעל הזרם.
קניון הטארה
קניון הטארה
מגשר הטארה לזבאליאק תנופת בניה אדירה של בקתות נופש. האזור על מפת התיירות של אירופה. לפי כמות החדרים שנבנים מצפים לעשרות אלפי לינות בלילה. לזבאליאק שהיא השער לשמורת הדורמיטור הגענו לעת ערב. חדרים להשכרה בשפע. מצאנו ברגע חדר במחיר מצחיק של 7 אירו ללילה בבית פרטי.
2.9.08 זאבאליאק- שמורת טארה דורמיטור-זבאליאק
יום טיול בשתי השמורות הגובלות זו בזו. נהר הטארה זורם מצפון לשמורת הדורמיטור. כאן גם החלק העמוק ביותר והמרשים ביותר של הקניון. היתה לי בתחילה טעות מבורכת. המפה שבידי בקנ"מ גדול. סימון התצפית על המפה לקח אותי מזרחית למיקום האמיתי בשטח וכך שוטטנו בין בתי כפר שכוח אל לדרכי יער ירוקות ונאות עד ששני חוטבי עצים הסבירו לנו כי עלינו לחזור לזבאליאק ולחפש שם את הכביש לתצפית.
כעת חזרנו להיות מסודרים. נכנסנו לסוכנות טיולים. קנינו מפה בקנ"מ מקובל לטיולי שטח. המוכרת סימנה לנו את המסלול והסבירה לנו איך למצוא את נקודת ההתחלה שנראית כמו כניסה לחצר בית פרטי.
הגענו לתצפית על הקניון . כביש אספלט מגיע עד שפת המצוק. מתחת זורם הנהר והפרש הגבהים הוא כמה מאות מטרים. המצוק מיוער כולו ולפי המפה משמש גם כאזור מחיה לדובים. הפעם לא פגשנו בם.

מצוקי הטארה

 מצוקי הטארה
בעמק ליד הנהר כפר. ממרומי המצוק רואים פיתולי דרך מקוטעים המפה מציינת דרך עפר היורדת לכפר. לנו זה הספיק. ירדנו אל הכפר Topce . דרך עוצרת נשימה. טבע במיטבו. הדרך עבירה לכל רכב רק לנהוג בזהירות. בדרך חזרה לקחנו טרמפיסט מקומי .חסכנו לו טיפוס מיגע של כמה שעות.
קניון הטארה
קניון הטארה ליד טופצ'ה
עלינו לתצפית נוספת ליד זבאליאק. החל לרדת גשם שוטף שנראה כי הוא מקומי בלבד. לכן חתכנו לאגם זימנייה בתקוה שהגשם יפסק בינתיים. אגם זמינייה הוא אחד משרשרת אגמים העוטפים את הרי הדורמיטור וקרויים בשם החיבה העיניים של הדורמיטור. הרעיון הצליח. ירדנו לאגם וזרחה השמש. חזרנו לתצפית על זבאליאק והרי הדורמיטור.הכל רחוץ מגשם..
אגם זמינייה
אגם זמינייה
לסיומו של יום אגם נוסף האגם השחור. זהו הגדול באגמי השמורה. עשינו סבוב סביבו.בשלב מסוים ניצלנו את הקטע היבש כעת וחתכנו לגדה ממול. כאו איבדנו את השביל המסודר ולפתע מצאנו עצמנו מטפסים ויורדים בין מצוקים למים הנושקים להם. מטייל שבא מולנו גילה לנו שאנו מטרים ספורים מתחת לשביל. ס"ה היה טיול ערבית נאה סביב אגם צלול מים מוקף יערות אשוחים הנראים כמסודרים למסדר המפקד
האגם השחור
האגם השחור
3.9.08 זבאליאק-טרסה-קניון הפיבה-ניקשיק-מנזר אוסטרוג-ריסן לחוף מפרץ קוטור
את הבוקר התחלנו בהקפת הדורמיטור מדרום וממערב. הנופים מרהיבים. אנחנו מעל קו היער. ההרים חשופים. בחורף חלקם משמש כאתר סקי פעיל.מפעם לפעם עוד אגמון מסדרת העיניים של הדורמיטור. עם הירידה בגובה מופיעים עצים רחבי עלים והיער מתחיל להתעבות.יש מעט ישובים בדרך.רוב העיסוק הוא מרעה צאן. מולנו מופיע קניון הפיבה. הוא אמנם פחות עמוק מזה של הטארה אך הרבה יותר פוטוגני. הנהר הסכור יוצר אגם ענקי באפיקו. הקניון צר וכל זה נראה כפיורד נורווגי. ההרים התלולים יורדים ישירות אל מים כחולים. הירידה הסופית אל ערוץ הקניון בכביש שמרביתו חצובה במנהרות במצוק. גם החיבור אל הכביש שבאפיק הנהר הוא בפתח מנהרה. לאורך הנהר רץ הכביש המחבר בין פודגוריצה בירת מונטנגרו לסראייבו בירת בוסניה. נסענו בו לכיוון סראייבו הלוך וחזור עד לסכר. נופים מרתקים של מים ומצוקים נישאים. בקצה הדרומי של האגם העיירה פלוזינה וממנה כביש מצוין לכיוון ניקשיק. כל הזמן חסרים לי שוטרי התנועה של מונטנגרו. זה נראה המקצוע המועדף במדינה. בכל חור עומדים זוג שוטרים ועוצרים רכבים. היום נוסעים על כביש מצוין ואין אף אחד נראה מוזר. בניקשיק הם הופיעו . הזוג הראשון התעלם מאיתנו . השני עצר אותנו לא ברור למה. השוטר מדבר מונטנגרית אנחנו מנסים אנגלית. הוא מבין שאין לו שפה משותפת איתנו וצועק לחברו המנמנם על הגה מכוניתם אנגלית. זה בקושי מרים ראשו ומסמן לנו יאללה תתחפפו ואל תפריעו.

קניון הפיבה
קניון הפיבה
נסענו למנזר אוסטרוג. זהו קן נשרים אמיתי.בצמוד למצוק אדיר ובגובה ניכר מעל הנהר נבנה מנזר. למנזר שני חלקים תחתון ועליון ובינהם כביש צר ותלול למכוניות או שביל מדרגות להולכי רגל.הכביש לעיתים צר מידי אפילו לשתי מכוניות קטנות. לא פעם מחכים בהתרחבות לרכב ממול שיחלוף. האוטובוסים יכולים להגיע רק עד המנזר התחתון ומשם מי שרוצה להגיע לעליון מטפס ארוכות במדרגות. ס"ה מקום מרשים עם תצפית נוף מרהיבה
מנזר אוסטרוג
מנזר אוסטרוג
.
מאוסטרוג נסענו לחוף אל ריסן שלחוף מפרץ קוטור. בתחילה נוסעים על הציר הראשי המחבר את ניקשיק עם דוברובניק דרך בוסניה. ברגע שפנינו ממנו לכיוון מפרץ קוטור הכביש נעשה צר ולעיתים אף צר מידי. לא פעם הפתענו, אנו והרכב שבא מולנו, זה את זה. מזל שנוסעים לאט ואז עצירת פתאם ולעיתים אף נסיעה אחורה למקום בו ניתן לחלוף זה על פני זה. מישהו, בכפר גרחובו, הפך גינתו לגן עצים לדוגמא. האוסף מכיל בעיקר מחטניים מכל חצי הכדור הצפוני. ליד כל עץ שלט הסברה על המין ותפוצתו הטבעית. זוהי חצר פרטית אך השער פתוח והשלט מזמין להיכנס וללמוד.
לעת ערבית הגענו לעיירה ריסן שלחוף המפרץ. דירת ארוח מצאנו בשיטה העתיקה של שאל את זקנות הכפר הן יודעות הכל על כולם. למרות שזהו אזור התיירות מספר אחד של מונטנגרו בריסן עדיין משכירים חדרים מפה לאוזן ושהרשויות לא ידעו. את המשא ומתן הסופי עשינו בעזרת קרוב של בעלת הבית הדובר אנגלית. הוא אישר לנו שטוב עשינו בזמנו שלא עברנו מדוברובניק לקוטור. רוב הסכויים היו שהינו נאלצים אז להשאיר הרכב במונטנגרו. היום היחסים הוסדרו והגבול אינו מהווה בעיה.
מפרץ ריסן

 מפרץ ריסן
4.9.08 ריסן – פרסאט- הר לובצן- סטינייה- בודווה- קוטור- ריסן.
היום מטיילים לחופי מפרץ קוטור ולמונומנט הלאומי בהר לובצן. היעד הראשון לחוף המפרץ העיירה פרסאט. עיירה קטנה ששימשה למגורי רבי חובלים עשירים. אלו בנו במאות הקודמים את בתיהם. כיום זו עיירה קטנה ומנומנמת מלאה שכיות חמדה שחלקן מתפורר ומחכה לגואל שישפץ. אל בין הבתים עולים רק שבילי מדרגות. בחרנו לנו וילה מתאימה לרכישה בגלגול הבא. המשכנו בנסיעה לאורך החוף אל מהומת העיר קוטור אותה השארנו לסיור אחה"צ והתחלנו לטפס בכביש המתפתל מעלה אל שמורת הלובצן. הכביש מטפס בתלילות. מכל סבוב נפתחת זוית ראיה שונה אל קוטור העיר והמפרץ. הנסיעה איטית כי רוצים לראות את הנוף המרהיב והכביש מאד צר לעיתים על פי התהום. רכב הבא ממול מחייב תכנון המפגש.
.קוטור והמפרץ
קוטור והמפרץ
במעלה ההר מיתמר עשן. מטוס כיבוי בודד מנסה להלחם לבדו בדליקה. העשן בתחילה הוא משהו רחוק.לפתע אנו במרכזו בקטע הכביש הכי פחות מוצלח. כאן הכביש בנוי על סוללה מוגבהת העשן סמיך והראות מוגבלת למטרים ספורים. לפתע אנו מול רכב. המזל ששנינו נסענו בקצב עקב בצד אגודל כך שעצירת פתע הייתה אפשרית.המונומנט בפסגת ההר. ממגרש החניה צריך לטפס כ400 מדרגות שרובן בתוך מנהרה חצובה. הפיצוי הוא נוף מרהיב לכל עבר מפסגת ההר.
הנוף מהר לובצן
הנוף מהר לובצן
לירידה בחרנו בכביש אחר וכך נחסך לנו מעבר נוסף בעשן שהמשיך להיתמר. נסענו לצטינייה הבירה העתיקה של מונטנגרו. באזור העתיק בתים נמוכי קומה והכל טובל בירוק. בהרים סביב נראים כבר צבעי שלכת שלא ברור האם זו שלכת טבעית במועדה או מאולצת בתגובה ליובש. ירדנו לבודווה אל החוף.
בודווה היא בירת תיירות החופים של מונטנגרו. חופים עתירי מלונות וגופות שלוקות משמש. העיר העתיקה קטנה ושמורה היטב. מלאה כיכרות קטנים מלאי בתי קפה ומסעדות. פשוט תענוג להסתובב ולראות איך עיר בצורה למרות הכל עם הפנים לים.
דגם דלת חלון
דגם חלון-דלת האופייני לסמטאות ערי החוף
לסיומו של יום נסענו לקוטור. זו העיר הראשית בערי המפרץ. העיר העתיקה משומרת היטב. כיכרות קטנות, בתי קפה, מסעדות וחנויות מזכרות יחד עם חיי יום יום של תושבים החיים כאן בין החומות. שחקנו הסוליות בהנאה. מפעם לפעם קפה באחד הכיכרות והתבוננות בתהלוכות התיירים הגודשים את העיר. בבוקר עגנה בנמל אנית קרוז שנוסעיה גדשו העיר. אחה"צ היא הפליגה ובמקומה הגיעו היפנים. אלו ממלאים הרחובות בקבוצות ההולכות כעדר מאחורי המדריך. במרינה של קוטור מתנהל יריד יכטות. מצוחצחות ומבריקות מוצגות למכירה. אחרי שבחרנו בבוקר את הוילה לגלגול הבא לא נותר אלא להתאים היכטה. כנראה שרבע מליון אירו יענו על הדרישה. ס"ה קוטור זכתה בצדק להיות מוכרזת כאתר מורשת עולמית ע"י האו"ם. הארכיטקטורה של ערי החוף האדריאטי די דומה. פה ושם מופיע החותם הונציאני של האריה והספר. גם דגם החלון דלת ככניסה לחנות מופיע בקוטור כמו בבודווה או בדוברובניק .
סמטה בקוטור
סימטה בקוטור
כיכר בקוטור
כיכר בקוטור
5.9.08 ריסן- מעבורת לטיבאט-באר-גבול אלבניה-שקודאר-טאט
את היום התחלנו בהקפת מפרץ קוטור מצידו המערבי. המעבורת נעה מגדה לגדה בקטע הצר ביותר. תוך כמה דקות עוברים מצד לצד.הנופים מרהיבים מכל פינה. לא בכדי מפרץ קוטור הפך לאתר מורשת עולמית.עברנו בשנית את בודווה . החוף האדריאטי מפורץ וההרים יורדים לחוף בתלילות כולל מצוקים. החוף משמש אמבטית שמש ענקית לאלפי תיירים אירופאים. בתי מלון וחדרי ארוח בשפע. לפתע מופיע האי סווטי סטפן. פעם אי דייגים שחובר ליבשת בגשר חול. כיום זה מלון היוקרה של מונטנגרו.המשכנו לכיוון באר ,עיר הנמל הראשית של המדינה. באר העתיקה מצויה על ההר מעל. כאן חזרנו לנופי הגליל העליון. עצי זית וגפנים מטפסות. טרסות אבן כמו בגליל. גם הבניה מאד דומה בקיצור ים תיכון.
האי סווטי סטפן
האי סווטי סטפן
החוף האדריאטי
החוף האדריאטי
בערך בצהרים הגענו למעבר הגבול עם אלבניה. הפרוצדורה מאד פשוטה ויחסית די מהירה. לאחר כמחצית השעה יצאנו ממונטנגרו ונכנסנו לאלבניה . מתחילים לנסוע ופוגשים את כל מי שעבר לפנינו עומד בתור. שתי מכוניות התנגשו זו בזו והכביש כרגע חסום. הנהגים קצת חבולים המכוניות ניזוקו קשות. משטרת הגבול היגיעה ראשונה אבל מחכים למשטרת התנועה. אלבנית המתגוררת לצד התאונה הסבירה לנו בשפת הידיים מה קורה. אני מבקשת למלא מים למידנית. מקבלת מים , אבטיח ענק וחיבוקים ונשיקות. על תשלום עבור האבטיח סרבה לשמוע.
בינתיים רכבים נושאי מספר איטלקי באים ממול ממהרים לצאת מאלבניה. לאט לאט הם החליקו מעבר מאולתר לצד ההתנגשות. כעבור חצי שעה החלטתי כי גם אני יכול כבר לעבור ובזהירות מירבית נכנסנו סופית לאלבניה. ההרגשה יהודה ושומרון. נוסעים לכיוון שקודאר . הכניסה לעיר די מדכאת. נראה שוק אחד גדול. בתי מגורים ענקיים פאר האדריכלות הקומוניסטית. פה ושם נראים הבונקרים דמויי האיגלו שבנה אנוואר הודג'ה סביב כל גבולות אלבניה להדוף פולשים שהתרוצצו בדימיונו. עצרנו לרגע במרכז העיר להחליף כסף וקדימה לטאט יעדנו הראשון באלבניה.
טאט הוא כפר השוכן בדד בעמק בהרי האלפים האלבניים ליד משולש הגבולות אלבניה קוסובו מונטנגרו. כיום נפרצה דרך והכפר חובר למדינה והחל להפוך לכפר של אגרוטוריזם. התושבים פתחו חדרי ארוח בבתיהם. במפה מופיע סימון כביש עד טאט. בשטח אספלט קיים רק בחלקו המישורי של הכביש .כל המעלה אל קו הרכס והירידה אל הכפר דרך סלולה ולא מצופה.הדרך צרה ורכב הבא ממול מהווה בעיה. המזל שרוב הזמן נוסעים לבד.משקודר הכביש רץ במישור עד כניסתו להרים. מכאן הנוף הופך לפראי. הרים נישאים צוקים ובעמק של טאט גם יערות של רחבי עלים נשירים. מציאת לינה בטאט מאד פשוטה על הדרך ליד חווה המשכירה חדרים יש שלט המפרט את שם בעלי הבית, מספר החדרים המוצעים ומספר המיטות בם. המחירים אחידים והארוח הוא על בסיס חצי פנסיון. האוכל בעיקר מתוצרת עצמית. המידע על טאט הגיע דרך האינטרנט. אוניברסיטה מערבית מנהלת כאן פרויקטים שונים והיא דאגת לפרסמם באתרה. המאפיין העיקרי של טאט זהו השקט . ישבנו לעת ערב על מרפסת הבית ורק קולות הלילה נשמעים. על ההרים שרידי שלוגיות. בערך במחצית אוקטובר יחל שלג חדש. תחילה בפסגות ומאוחר יותר כל האזור ישקע תחת שמיכת שלג עבה.
האלפים האלבנים
האלפים האלבניים
עמק טאט
עמק טאט
6.9.08 טאט-שקודאר
לפנינו יום יחסית רגוע ונינוח.ארוחת בוקר על טהרת תוצרת החווה אל מול הפסגות המוארות באור השמש. אווירת סתלבט ממכרת. מאי שם מופיע הגבר. הדור בנוצותיו בודק שבע פעמים לכל צד אם אין סכנה לפני שמנקר חתיכת מזון הנקרית בדרכו. משהשתכנע כי השטח נקי קרקור הזמנה ומופיעה הגברת . כך הם מטיילים ומנקרים כאדוני החצר.
ירדנו אל מרכז טאט. לצד הדרך מפל מים קטן וחמוד.כעת הזרימה חלשה . יש להניח כי בהפשרת השלגים הזרימה עזה ביותר. בערך ב10 בבוקר התחלנו לטפס חזרה בדרך לכיוון שקודאר. כשהדרך מוכרת הזמן מתקצר ולאחר שעתיים הגענו לשקודאר
אסיף תפ`א
אסיף תפ"א בדרך לטאט

 . ראשית נכנסנו למלון רוזאפה, מלון היוקרה של התקופה הקומוניסטית. המלון ממוקם בכיכר המרכזית ובולט מעל כל הסביבה . לשכת התיירות ממוקמת בלובי שלו וממגרש החניה שלו יוצאת מרבית התחבורה הציבורית לישובים השכנים. בלשכת התיירות קבלנו מידע על זמני הפלגת המעבורת באגם קומני-יעדנו למחר. בררנו מחיר לחדר, 25 אירו, שזה סביר מאד. המידע שבידנו מגדיר את חדרי המלון כפשוטים ואפורים כמיטב המסורת הספרטנית של אינטוריסט ודומיה. את זה אנו זוכרים לשמצה מרוסיה. רשמנו לנו את הפרטים להזמין עדיין לא הזמנו.
נסענו אל הגשר העותמני המתוח מעל הנהר קיר. זהו גשר קשתות הארוך ביותר מסוגו באלבניה. נבנה על ציר התנועה העתיק והחשוב שחיבר את החוף האלבני עם קוסובו החל מהתקופה הרומית. כיום רוב הציר הזה קבור תחת מימי האגם שיוצר הסכר בקומני. בגלל הסכר,בתקופה זו של השנה, יבש הנהר קיר לחלוטין . הכביש ליד הגשר ממשיך אל הפתח הדרומי של עמק טאט. התכנון המקורי היה לבצע טיול טבעתי ולצאת מטאט לשקודאר דרך כביש זה . המקומיים בטאט פסלו זאת באמרם כי הדרך בקושי עבירה לרכבי 4X4 . נסענו מהגשר עד לקצה כביש האספלט וחזרנו לשקודאר.
ראשית מציאת מלון. בבוקר עת חנינו ליד הרוזאפה ראינו מלון נוסף הנמצא ליד. קפצנו לשם וגילינו מלון קטן וחמוד. המחיר זול ובחדרים יש מזגן וזה פרט משמעותי כי בשקודאר חם מאד! .
הגשר העותמני
הגשר העותמני ליד שקודאר
הפעם התפנקנו במקלחת הגונה ומנוחת צהרים במזגן פועל.
עיון במפה הביא אותנו להחלטה לערוך טיול ערבית אל הדלתא של הנהר המנקז את אגם שקודאר אל הים. אכן היה טיול ערבית נחמד שהותיר רגשות מעורבים. יש להם חוף ים מקסים. מטר ממנו לכיוון העיר המזבלה חוגגת. עזה נראית טוב יותר. בביצות ראינו מעט צפורי מים. כשחזרנו לרכב הופיעו הציידים. די ברור מדוע אין צפורים בביצות.
.
גשר על מים סוערים
גשר על מים סוערים בביצות שקודאר
הנסיעה חזרה לשקודאר מפגישה אותנו עם זמן ערבית של חקלאי האזור. הסוסים והפרות רעו כל היום במרעה הדשן שבביצות. כעת חוזרים הביתה בנתיב הכי בטוח- הכביש. כך נוסעים בעקבות הפרות. כל אחד מזרז פרותיו בשיטתו ממקל ועד אופניים.
ארוחת הערב בשקודאר במסעדה שהיא חלק מגינה צבורית בעורפו של מלון רוזאפה. המלון הזה משמש לנו כתמרור דרכים בעיר

ערב בא בשקודר
ערב בא - גירסת שקודאר
7.9.08 שקודאר-מעבורת באגם קומני-ואלבונה
הבוקר השכמנו קום להגיע למעבורת היוצאת מקומני לפיירזה. נהר הדריני סכור ע"י מערכת סכרים המספקת חשמל לאלבניה. המעבורת משייטת על האגם שיוצר הסכר הגדול ליד קומני. הדרך לשם נאה ביותר. מראות יפים של הרים היורדים אל האגם. מזג האויר חם מאד. הגענו לקומני ושם התנועה נעצרת על הגשר. כעת מחכים למעבורת שתגיע מפיירזה. רק משתסיימנה כל המכוניות לרדת ולפנות את ציר התנועה למזח תתחיל התנועה אל המעבורת. עד אז ממתינים ויש גם בתי קפה להעביר הזמן.
אל המעבורת עולים בנסיעה אחורנית עם הפנים ליציאה. דוחסים המכוניות לדלת נוגעת בדלת. כך מצליחים לדחוס מה שיותר. האחרון שהגיע שניה לפני שהגשר הורם הרוויח בגדול. גם לא חיכה וגם ירד ראשון . ההפלגה נמשכת כשעתיים. הנופים מדהימים.מצוקים הצונחים ישירות אל האגם הצר. ההרגשה היא כמו שייט בפיורד נורווגי. אותם גבהים בשתי הגדות. המצלמה עבדה רבות.
.
אגם קומני
אגם קומני
הגענו לפיירזה ודבר ראשון קניית אוכל . זמן המתנה קצר לקניות וקפה שיחרר אותנו משיירת המכוניות שירדה עימנו מהמעבורת ושוב אנו לבד על הכביש. היעד הראשון עיר המחוז בייראם קורי למציאת בנקט. שוטר תנועה מקומי הסתבר כדובר אנגלית צחה כיוון אותנו ליעד. בייראם קורי הינה עיר קומוניסטית אופיינית על בתי הענק שהוקמו לספק מגורים בזול
עכשיו משפצים במימון גרמני את הכביש המוליך לעמק ואלבונה. בינתיים רק עד מחצית הדרך. הקטע הראשון נסיעה חלקה על ציפוי אספלט טרי. בהמשך העבודה בעיצומה. דחפורים ופטישים הידראוליים מבקעים סלעים ומישרים הדרך. הרכב מקפץ בין הכלים בהצלחה. אין שילוט. לאחר שעתיים נסיעה מגיעים לכפר ונראה לנו שהגענו לואלבונה. בתנועות ידים שואלים גבר היושב לצד הדרך היכן ניתן לישון והוא מכניסנו לביתו ומגייס הנשים לקפה ותה. אין שפה משותפת והגבר על כל שאלה ,בתנועות הידיים ,עונה נו פרובלמה. מתחיל משא ומתן לכמה יעלה התענוג וכאן מצטרף נער הדובר איטלקית. הוא באיטלקית אני בספרדית ומתברר לנו כי אנו רק במחצית הדרך. ואלבונה עוד 10ק"מ בהמשך דרך העפר. נפרדנו מהם לאחר ששילמנו עבור התה והקפה. הם נראו די מאוכזבים כי לינת תיירים היא מקור פרנסה חשוב באזור. דרך העפר נמשכת בין מצוקים. לצד הדרך זורם בעוז נהר ואלבונה ומימיו צלולים כבדולח. האופק מתחיל להתענן אבל עדיין די חם. מגיעים לואלבונה ועוצרים ליד בית חווה גדול. אני פוגשת קבוצת צעירים ושואלת בידיים על לינה. הם דוברים אנגלית והכל נהיה פשוט. בעלת הבית נקראה וקבלנו חדר המסודר כאכסנית נוער. לינת מטיילים בחדרים פרטיים נהפכה למקור הכנסה חשוב. הבת הבכורה מתעתדת ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת טיראנה. התיירים הלנים הם המימון לכך.
במבנה גרה חמולה בת 3 דורות. הם מוסלמים בדתם אבל האדיקות מהם והלאה. לפתע הרעים רעם וגשם עז אך קצר ניתך. זה הספיק לרחוץ הרכב מאבק הדרך ולצנן את חומו של האויר. ילדי החווה אוספים כעת אלסרי בר משיחים הגדלים ביערות שמסביב. האגוזים קטנים מאלו המגודלים בתרבות אך מאד טעימים. החווה בה אנו מתאכסנים מגדלת תירס ותפ"א ומעט צאן ובקר.
ואלבונה וטאט נמצאים משני צידי אותו הרכס. שביל מחבר בין הכפרים וזה נתיב טיולים מבוקש בעיקר ע"י צעירים ממזרח אירופה. מחירי הלינה די קבועים ואין מיקוח. התיירים האירופאים קבעו את כללי המשחק והם כידוע לא מהמתמקחים.
ארוחת ערב על המרפסת .את המוסיקה המלווה מספקים דנדוני פעמוני הצאן והבקר השבים מהמרעה. משהו מחיי הכפר שאצלנו קיים רק בשירי נוסטלגיה פה עדיין חי ונושם.
עמק ואלבון
עמק ואלבונה
8.9.08 ולבונה-קוקס-ררהשאן
יום של נסיעות ארוכות על מה שמסומן במפה ככביש ובפועל דרכי עפר שכוחות אל.
יצאנו מולבונה בבוקר לאט. בכניסה לכפר מצוי הוסטל חדש. בחצרו שולחנות ומאד מתאים לארוחת בוקר. חוזרים לכביש הרץ מבייראם קורי לגבול עם קוסובו. את הכבישים המובילים לקוסובו משדרגים כעת בעבודה רבה כדי ליצור גשר יבשתי בין המדינה הצעירה לחוף הים. כרגע רוב העבודה היא בשלב הפריצה ויצוב השוליים. צפוי האספלט עוד רחוק. מהירות נסיעה המירבית כ 30 קמ"ש. לרוב הרבה פחות מכך. תחילת הדרך בנוף די משעמם של הרים חשופים. הנהיגה מתרכזת בנסיונות תמידיים להמנע ממהמורות הדרך.בהמשך מגיעים אל מעל האגם שיוצר נהר הדריני הסכור ואז רואים את המשכו של האגם עליו הפלגנו אתמול. מכיוון שזהו חלקו העליון של האגם והמים יורדים כעת בקצב מואץ של יצור החשמל אזי רואים עד כמה הוא נמוך מהרום האפשרי. המפה שבידינו היא הטובה ביותר שיש. מספקת מעט מידע. בדרך מעט מאד ישובים ומרביתם אינם מסומנים בה כלל. בכל ה"כביש" עליו אנו נוסעים אין כלל שילוט. העדות היחידה שאנו על ציר ראשי הם שרידי אבני מיל ישנות וכמובן שרידי הבונקרים של הודג'ה. הגענו לצומת דרכי עפר ולמזלנו בא רכב מקומי ממול. הנהג הראה לנו את הכיוון הנכון והוסיף את המשפט הכי חשוב "כשתגיעו לאספלט תפנו ימינה". ואכן גם כשמגיעים לאספלט אין כל שילוט. אם היינו נוסעים בכיוון ההפוך ספק רב אם היינו מוצאים את הפניה לבייראם קורי. היא אינה שונה מיתר דרכי העפר הפונות מהכביש באותו קטע. שילוט כאמור אין וזהו הכביש הראשי באזור.
נהר הדריני
נהר הדריני
נופי כביש קוקס-פוקה
נופי כביש קוקס-פוקה
לקוקס הגענו בערך ב14:00 .המפה מראה דרך ארוכה עד לחוף והזמן מתחיל להתקצר. נסינו בטלפון להזמין חדר בשקודאר במלון בו היינו לפני יומיים. החדרים הזולים כבר תפוסים. אז ממשיכים הלאה .
בינתיים הנוף הוריק ונעשה יותר מרשים. הכביש ההררי מקוקס לכיוון פוקה ולחוף מאד נאה. כביש משובח אך מאד מפותל. חשבתי כי אפתח מהירות של לפחות 60 קמ"ש .בפועל הרבה יותר קרוב למחצית. לקראת ערב הגענו לעיירה ררהשאן. לפנינו עוד כ 60 ק"מ עד החוף . העיירה אין בה הוד ואין הדר. אבל מלון בסיסי היה והעיקר דלק לרכב. בכל היום עברנו תחנות למכביר בהן יש רק סולר כי הכפריים כמעט ואינם צורכים בנזין.
בערב כל העיירה יוצאת לטייל בכיכר. הבית חם ואין מזגנים אז זה הפתרון המקובל.
9.9.08 ררהשאן-דורס-בראט-ולור
היום עוברים למעשה מצפון אלבניה לדרומה. על טיראנה הבירה החלטנו לוותר. לא מצאנו בה עניין מיוחד וחבל סתם להיכנס לעיר סואנת .
חם בדרום אלבניה. למעשה כבר יומיים אנו בטמפרטורה של כ 35C . רק בהרים הגבוהים היה נעים. בערב נעשה נעים ואין צורך לא במזגן ולא בשמיכה.
לקח לנו בבוקר כשעה להגיע לכביש החוף . כאן נכנסנו לתנועה סואנת. משהו כמו אמצע היום בכבישי ישראל.המפה לא תמיד מתארת את השטח במדויק. הכביש שאמור להיות דו מסלולי מזגזג בין דו מסלולי למשעול חמורים. מטרת הנסיעה העיר המוזיאונית בראט. זוהי העיר העתיקה ביותר באלבניה. מה שקיים היום בשטח זוהי העיר העותמנית הבנויה בסגנון דומה לערי צפון יוון. הרבה שנים היה האזור כולו מדינה אחת תחת שלטון מרכזי אחד שישב על גדות הבוספורוס ומשם יצאה התורה. זה החל בשלטון הרומי -ביזנטי והמשיך בשלטון העותמני. הגבולות הנוכחיים לא מחקו את העבר.כך גם ההפסקות הקצרות ברצף השלטוני . המעבר בין מדינה א למדינה ב שקמו על הריסות האימפריה בקושי בא לידי ביטוי בשטח.
בבראט מצודה שהיא עיר/כפר בפני עצמו.זה מעין מוזיאון שחיים בו תושבים חיי יום יום. סמטאות צרות ואיש תחת גפנו ותאנתו. הגפנים עמוסות כעת אשכולות ענבים מתוקים ועצי התאנה עמוסים בפרי. פשוט חגיגה. הסתובבנו בבראט כ 3 שעות כולן במצודה.
בבראט
סמטה במצודת בראט
בראט
העיר בראט
החום בשמש כבד. בצל נעים בעיקר אם נושבת רוח. הסתובבנו קצת ברכב בסמטאות בראט העותמנית שמחוץ לחומות. אפשר לראות בה צריחי מסגדים עותמנים קדומים לצד המאוחרים. הצריחים מימי ביאזיד עדיין נושאים את חותם המגע הסלג'וקי בעיטורי מרפסת המואזין. זה עיטור זר הנוצר ממלבנים המונחים זה על זה בזוית. הצריחים מימי סולימן המפואר כבר נושאים את הנטיפים כעיטור מרפסת.
מבראט נסענו אל ולור .זוהי עיר נמל ותיירות לחופי הים האדריאטי. כאן כבר מורגשת תנופת הבניה שבאה בעקבות גלוי הריביירה האלבנית ע"י תיירי החופים של מערב אירופה. לא ברור אם קיימים חוקי תכנון ובניה. בשטח עושים יזמים זריזים ותאבי בצע לולור את מה שנעשה בתל אביב. בונים על קו המים חומות של מלונות גבוהים. נכון להיום עדיין העיר פתוחה לרוח הבאה מהים .לאורך החוף טיילת חביבה. לעת ערב העיר כולה שם. מטיילים ומתקררים מחומו של יום.
10.9.08 ולור-סראנדה-בוטרינט-סראנדה
לכאורה יום קצר. המרחק אותו תכננו לעבור אינו גדול. במפה מופיע כביש משובח הכי טוב שיש. בפועל שוב מזגזגים בין הכי טוב שיש למשעול חמורים הכי משובש שיש. כל פעם כשנכנסים לאזור בנוי מתחילים לחפש את המשך הנתיב כי פתאם הוא הפך למשעול חמורים מתפתל בין החצרות.הנוף יפה . הכפרים מזכירים את כפרי צפון יוון ולא בכדי. מרבית האוכלוסיה נוצרית וקשורה ליוון הנמצאת דרומית לכאן. את הקפה של הבוקר שתינו על חוף הים אצל אחד שהתיירים כנראה קלקלו. ניסה לסדר אותנו בקטנות. לא הצליח לו אבל זה סתם לא לעניין.
 את הקפה השני בצל עץ דולב ענקי על אם הדרך במקום המזכיר את עין בידאן שבשומרון. כללית הנוף מאד דומה. יער ים תיכוני דליל ומטעי זיתים. שמורת טבע הנחצית ע"י הכביש משמרת נוף של מחטניים שונים. אשוחים ואורנים שונים כולל האורן המקדוני (מוליקה) הנדיר. העצים הסמוכים לקו הרכס עוצבו ע"י הרוחות העזות המנשבות כאן. בהמשך הכפר ברוסטי.עין בידאן אמיתי . מעין שופע נופל במפלים אל ברכה שמעליה בנויה מסעדה. מה שנקרא על פלגי מים יאכלו.דולבי ענק מצלים וזה נראה כמו גן עדן.
על פלגי מים
מסעדה על פלגי מים
עבודה רבה מושקעת כעת בכביש זה. פרוש הדבר הרבה קטעים בלתי צפויים. הנוף מפצה על הכל.
חוף הים האדריאטי באלבניה
חוף הים האדריאטי באלבניה
הגענו לסרנדה העיר הדרומית ביותר בחוף האלבני.מלון נמצא בקלות. יצאנו לטייל בעתיקות הסביבה.
במרכז סרנדה תוך כדי סלילת רחוב התגלתה רצפת פסיפס בעלת מוטיבים יהודיים. נוצר קשר עם האוניברסיטה בירושלים וארכיאולוגים ישראלים חשפו יחד עם עמיתיהם האלבנים רצפת בית כנסת ובהמשכה רצפת כנסיה מהתקופה הביזנטית. רצפת בית הכנסת דומה לאלו המוכרות מהארץ. מנורת המקדש משולשת הרגלים ומשני עבריה אתרוג ושופר. ברצפת הכנסיה כל עולם החי הידוע לביזנטים. נראה שהיה קטלוג אחד בביזנטיון ממנו העתיקו כולם.
רצפת בית הכנסת בסראנדה
רצפת בית הכנסת בסראנדה
בוטרינט היא עיר רומית-ביזנטית ששרידיה מצויים בקצה חצי אי. זוהי בערך הנקודה הכי דרומית באלבניה. גבול יוון די סמוך לכאן. האתר בתוך יער ים תיכוני של עצי אלון,כליל החורש,ער אציל וזיתים.
בכל פינה חצבים פורחים. הסתובבנו בין העתיקות בנחת. טיול של בין הערביים כמעט עד השקיעה. רוח נעימה מהים ציננה האויר וסבכי החורש מצלים מעל.
בית הטבילה בבוטרינט
שרידי בית הטבילה-בוטרינט
11.9.08 סראנדה-גיורקסטרה-ארשקה
בבראט מצאנו ספר חדש שהוציאה לשכת התיירות הממשלתית של אלבניה. הספר הראשון שיש בו מידע. למרות חסרונותיו הרבים כמו העדר מפות ועודף פרסומת מצאנו בו אתרים שכדאי לפקוד. אחד מהם הוא העין הכחולה ( Syri i Kalter ) . זהו מעין הנובע מפיר קרסטי עמוק. המים צלולים ביותר. בגלל העומק צבעם כחול ספירים. נופי מים משגעים.
העין הכחולה
העין הכחולה-הנביעה
כמובן מסעדה ענקית בנויה בולי עץ על המים. השמורה מצויה לצד הדרך בין סראנדה לגיורקסטרה. בקלות אפשר לפספס אם לא יודעים על קיומה.
המסעדה בעין הכחולה
העין הכחולה-המסעדה על המים
טיילנו בסביבה היפה וקינחנו בקפה במסעדה שעל המים. הבניה בטוב טעם תוך מתן כבוד מירבי לנופי המים ולעצי הדולב הענקיים הגדלים לצידם.
המשכנו לגיורקסטרה.העיר העתיקה בנויה על צלעות ההר. בית נוגע בבית. הגגות מכוסים במשטחי צפחה כמו בכפרי יוון. הכבישים בעיר העתיקה בנויים מאבנים שקועות בקרקע. טפסנו אל מצודת העיר. במצודה מוזיאון לכלי מלחמה של הדורות האחרונים. לא בדיוק הטעם שלנו. הסתובבנו בסמטאות העיר הצרות וקינחנו בגלידה מצויינת ובורקס עשוי מבצק עלי פילו היישר מהתנור.
גיורקאסטר
גיורקסטרה
מגיורקסטרה המשכנו לכיוון קורצ'ה. כביש נופי יפהפה. יער ים תיכוני (הרבה קטלבים) שאנו מכירים מהארץ על מורדות ההרים. בעמק זורם הנהר. מעט מאד ישובים בעמק. הספר מדבר על מערת נטיפים. ניסינו לטפס אליה אך בשלב מסוים החלטנו לוותר כי הדרך הפכה לתחוחה מידי ותלולה מידי לרכב קטן.

נוף דרומי
דרום אלבניה בין גיורקסטרה לקורצ'ה
מעבר לרכס שמזרחית לנו מצויה יוון .אחד האויבים הפוטנציאלים להערכתו של הודג'ה. כל ההרים משובצים מוצבים בשורות מקבילות. זה כבר הפך אצלנו לבדיחה. הוא השקיע בבטונים והיוונים התעלמו ממנו לחלוטין.


קו הגנה
 קו הגנה של האיגלואים
הכביש מתפתל והנסיעה בו כמו ברכבת הרים. בשלב מסוים רנצי החליט לנמנם קצת. עצרנו בצד עם מזגן פועל כי בחוץ חם מאד. רצינו להגיע עד קורצ'ה אבל הערב מתחיל לרדת. מצאנו מלון ומסעדה בעיר הקרויה הרשקה והחלטנו שעד כאן, היתר יחכה למחר.
12.9.08 הרשקה-קורצ'ה –פוגדורץ'-אגם אוכריד
בבוקר תוך כדי הנסיעה התברר לנו כי ההחלטה לחתוך ולהישאר בהרשקה היתה נכונה משתי סיבות: א..בכבישי אלבניה קשה לאמוד מהירות עתידית. רגע הכביש סביר ולפתע מהומה או סתם סרפנטינות המאלצים לנסוע לאט
ב. עד קורצ'ה לא היתה שום אופצית לינה וקורצ'ה היא לא בדיוק האתר הלוהט במזרח. הנוף יאה אבל האובך מפריע. מרבית האובך נובע מעבודות עפר לפיתוח הכביש עליו אנו נוסעים. כך אנו מרבית הזמן נעים בתוך ענני אבק שמעלות המכוניות או הכלים הכבדים שמבצעים עבודות תשתית. במקביל לנו גבול יוון. הגבול טבעי ועובר על קו הרכס. הדבר הבולט בצד האלבני הם האיגלואים אותם בנה הודג'ה. לקראת האגם מתרחב העמק ושטחים חקלאיים גדולים בו. כעת עונת אסיף הבצל. הרבה בצל מוצע למכירה מהשדה לצרכן בדוכנים שלצד הכביש.
לפוגרדץ הגענו לקראת צהרים. דבר ראשון מצאנו לנו מלון בטישמיט. זהו הכפר האחרון לפני מעבר הגבול למקדוניה. כאן הפרק הלאומי דרילון בו נביעות המים המזינות את אגם אוכריד. מי אגם פרספה הנמצאים מעל זורמים בתת קרקע ופורצים כאן אל פני השטח ומתנקזים אל אגם אוכריד. נכנסים לפרק וזו ארץ פלגי מים. הכל בנוי לתיירות השילוט על הפנים. עומדים בשער הכניסה ולא יודעים על כך עד ששואלים מקומי והוא מצביע על השער בו אנו ניצבים.
דרילון
דרילון

 פוגרדץ' עיר נעימה לחופו של אגם אוכריד.כיף לשבת על כוס בירה ולהנות מאויר צח הבא מהמים. היום אנו בקצב איטי. הימים הבאים יהיו די אינטנסיביים ללא אפשרות האטה . כך נחנו מנוחת צהרים נאה לאחר שטבלנו במי האגם הקרים. לפנות ערב נסענו לכפר לין .זהו כפר דייגים לחוף האגם. על גבעה מתנשאת מעליו מצוי הפסיפס הכי גדול באלבניה. כ200 מ"ר של רצפה. בספר שכחו לציין שכעת הרצפה קבורה זמנית תחת כסוי עץ כבד כי מעל מקימים גג ענקי. הכפר לין הוא מהכפרים בהם הזמן קפא . לעת ערבית חוזרים הביתה מהשדות. הנמצאים בבית יוצאים החוצה לנשום אויר קריר. חתמנו את היום במסעדת דגים שמגישה תפריט אחד, דגים ישר מהאגם. שוב חזרה התופעה הידועה.קשה ליפול בדגים קל מאד ליפול ביין.הדג היה מצוין. היין מוטב לא לזכור.
הכפר לין
הכפר לין

 13.9.08 טישמיט באלבניה-סווטי נאום במקדוניה-ביטולה-פרילאפ
הבוקר נפרדנו מאלבניה ודבר ראשון היה מעבר הגבול למקדוניה. מעבר הגבול שעברנו בו הוא מעבר צדדי והיינו לבדנו. מהירות המעבר שווה לקצב ההקלדה למחשב של השוטר בעמדת הביקורת.
האתר הראשון סווטי נאום הוא התאום של אתר דרילון באלבניה. גם כאן פורצים מי אגם פרספה ממחילות ההר אל פני השטח ומתנקזים לאגם אוכריד המתנקז צפונה אל צפון אלבניה ואל בוסניה. המים צלולים ושוב אנו בארץ פלגי מים. עם עוד זוג בולגרי שכרנו סירת משוטים שבעליה השיט אותנו אל פינות חבויות בזרמי המים. היינו די מוקדם שם .כשהתחלנו לצאת הגיע העדר ממלונות אוכריד העיר ובאחת התמלא האתר מבקרים. האתר קרוי על שמו של נחום הקדוש שהיה ידוע כבעל נס גם אצל הנוצרים וגם אצל המוסלמים. ישנה כנסיה לכבודו ומאמינים משחרים לפתחה.
נופי מים סווטי נאום
נופי מים סווטי נאום
מסווטי נאום המשכנו אל הרכס החוצץ בין האגמים מראש המעלה תצפית מרהיבה על אגם אוכריד. מעט בהמשך נעלם אגם אוכריד והכביש גולש אל אגם הפרספה.
אגם אוכריד
אגם אוכריד
מקדוניה החזירה אותנו לאירופה אחרי שנענו בנתיבי המזרח התיכון. חזרנו להערכת זמן ומרחק כפי שאנו רגילים מהבית.
את הקטע אוכריד ביטולה אנו מכירים מנסיעת השורשים בשנת 2000. אז היה כביש רעוע היום זה כביש חדש ומהיר שנסלל במקביל לכביש הישן. בשלב מסוים כדי להיכנס לביטולה ירדנו אל הכביש הישן. נכנסנו לעיר דרך נהר הדריגור. המראות מוכרים מהפעם הקודמת. עוברים ליד בנין הגימנסיה בה למד מיסד השושלת ודרך מרכז העיר מגיעים ללא כל בעיה אל בית הקברות היהודי.
השער נעול. צריך לטפס על הגדר. האתר מוזנח ביותר. קודם עת השער היה פתוח רעו כאן כבשים שליחכו העשב ומנעו את גדילתו הפראית. כעת הכל נעול. העשב צומח לגובה מתייבש ונשרף בקלות. זה בדיוק מה שקרה כאן זמן קצר לפני בואנו. השרפה טריה . האפר מכסה הכל. יצאנו מפויחים כמו מנקי ארובות.
בית הקברות
בית הקברות היהודי בביטולה



 את קברו של נחמה ישי (הסבא רבה של ליאורה) מצאנו בקלות . הזיכרון לא בגד. מיטה הנהג מילא את חלקו בעסקה ואכן צבע בשחור את האותיות השקועות באבן. אך דא עקא השרפה צבעה גם היא הכל בשחור. עם בקבוק מים הצלחנו לשטוף האבן ולקרוא הכתוב, לאמור קדיש וללכת לחפש את קברה של סול.זו משימה בלתי אפשרית היום. שיחי פטל קוצני יצרו סבך בלתי עביר בכל האזור בו נמצא הקבר. השרפה הותירה שרביטי פיח קוצניים . בלי מצ'טה לא ניתן לזוז ואין כזו באמתחתנו. העזובה רבה .עצמות אדם מתגלגלות בכל עבר. לא ירחק היום והבולדוזר יישר הכל לבניה. מסביב הכל כבר בנוי חדש.
קבר הסבא
מצבת הקבר של נחמה בן אברהם יושע
ביטולה העיר שינתה פניה.המדרחוב משופץ וכך גם כל החלק העתיק סביב השוק. די נעים היום להסתובב כאן. מכיוון שהשעה היתה די מוקדמת החלטנו להמשיך עד פרילאפ. זו עיר במחצית הדרך מביטולה לסקופיה תחנתנו האחרונה במקדוניה.מעל פרילאפ מנזר ע"ש המלאך גבריאל. ממוקם בין הסלעים וממנו נשקף הנוף של כל המישור מסביב. הסתובבנו קצת במרכז פרילאפ. פסלו של אלכסנדר מוקדון הוא האטרקציה המרכזית. כולם רוצים להיות בניו. במקדוניה אין עדיין תרבות של השכרת חדרים בבתים.
מצאנו מלון שהוכיח לנו שאין קשר בין המחיר לטיב. זהו המלון היקר ביותר בטיול.למרות היותו חדש דבר ראשון מזמינים את איש האחזקה שיפעיל המזגן ויחבר את מנורת הלילה לחשמל. ההצלחה מעטה בהפעלת המזגן. ככל מלון הגון גם כאן משכירים חדרים לפי שעות תחת הכסוי שימוש לפי תכנית יומית. ע"פ כללי הבית מי ששוכר בתנאים האלה חייב לפנות החדר תוך 3 שעות מרגע קבלת המפתח. (חפוז ולזוז) . זה מאפשר לגברת כמה סבובים ביממה (האדון יכול רק לספר) .


יבוש טבק
יבוש טבק בפרילאפ
יבוןש טבק
יבוש טבק-פרילאפ
14.9.08 פרילאפ-סקופיה
יומנו האחרון בטיול זה עם הרכב. חשבנו לטייל עד הרגע האחרון אבל מזג האויר הפך בין לילה לגשום. הגשם ניתך בעוז הכבישים הופכים לזרמי מים והרכב לא כל כך מסתדר עם הזרמים. שמנו פנינו ישירות לסקופיה בתקוה ששם נצליח לטייל מעט. אתמול בערב באוירה די קייצית ארזנו הכל לתוך התרמילים הכנה לנסיעה הצפויה באוטובוס. אנחנו במכנסים קצרים וסנדלים. בחוץ החורף החל. הדרך לסקופיה די נאה. מקדוניה מיוערת ושלכת החלה. יש לא מעט צבעי שלכת. כעת עונת הבציר. ענבי יין בצורים מעמסים בתפזורת על כלי הובלה המתרכזים בנקודת השקילה. זה המקום לעצור ולטעום ענבים מתוקים ביותר.
IMG_1293.JPG
ענבי יין בדרך ליקב
נכנסנו לסקופיה והגשם לא פוסק. דבר ראשון הפקדת התרמילים בחברת האוטובוסים איתה אנו נוסעים לאיסטנבול. על ההר מעל סקופיה מצויה כנסיה ביזנטית וממנה אמור להיות נוף נאה של העיר השרועה מתחת. לקח לנו זמן למצוא העליה בערפל המכסה את ההר. את המנזר לא ראינו בערפל והמשכנו אל תוך כפר מוסלמי שלידו. שם שאלנו וגם הערפל התפזר מעט וכך הגענו למקום. המנזר סגור .בחצרו מסעדת היוקרה של סקופיה . ביום רגיל אוכלים בתוך הנוף. חסד עשה עימנו ישו ולכמה דקות הערפל התרומם מעט וכך גם אנו ראינו מקצת מהנוף.
ננזר הפנטהלימון סקופיה
מנזר הפנטהלימון סקופיה


 על טיול בעיר ותרנו. החזרנו הרכב וההליכה עד תחנת האוטובוס בגשם שוטף סידרה לליאורה חזרה התלתלים שסבלו ממים קשים בימים האחרונים. כעת על גלידה טובה מסיימים הכתיבה. לפנינו לילה באוטובוס עד איסטנבול ושם עוד יום וחצי עד הטיסה הביתה.