שליחת הודעה

הבלוג של ranchy

מזרח טורקיה 2005 חלק שני מברהל לבאטמן

צפייה בפרופיל

שליחת הודעה

הבלוג של ranchy

ranchy

צפייה בפרופיל

שליחת הודעה

הבלוג של ranchy

21/09/2014 עודכן: 12/05/2020

1,846

תמונה ראשית עבור: מזרח טורקיה 2005 חלק שני מברהל לבאטמן — סוחרי צמר כבשים בואן

17.9.05 קארס-אני-איגדיר-איזק פשה-דואוביאזיד

בוקר קמנו לארוחת בוקר של שחיתות. קאימק שזה שמנת עם דבש ותה. כמו שאומרים ארוחת מלכים. הנהג מאתמול הגיע .ישבנו איתו רגע על לוחות הזמנים והסתבר כי הוא מסכים לנסוע בדרך העפר מאני לדיגור דבר המקצר את הדרך בכ-70 ק"מ במחיר שסגרנו אתמול. העמסנו הכל על המונית וקדימה לאני.אני של פעם בירת הממלכה הארמנית. אני של היום מחזה תעתועים באמצע שום מקום.הדבר הישוב הקרוב ביותר הוא כפר כורדי מהליגה הנמוכה ביותר. לאני צריך להביא

חומות אני

הכל. אפילו כוס תה לא תמצא בה וזה בטורקיה דבר נדיר.

חומות אני

העיר עצמה היתה ענקית. מוקפת חומה בצורה כשהנהר משמש לה מגן נוסף. ישבה על דרך המשי הקדומה. שרידי גשר על הנהר מציינים את המיקום המדויק בו חצתה הדרך את הגבול בין טורקיה לארמניה.

שרידי הגשר עליו חצתה דרך המשי את נהר הארפה

אני עברה מיד אל יד פעמים רבות. את הפאר הותירו הארמנים משושלת בורגט ומעט הסלג'וקים. המונגולים החריבוה עד היסוד אך היא נבנתה בשנית.

אני-הכנסיה שהברק חצה

שרידי הכנסיות,גודלן וטיב בנייתן מעידים על עושרה של העיר. הבניה הסלג'וקית משלבת לתוכה את הבניה הארמנית. כך במסגד ישנן קשתות ערביות לצד קשתות ארמניות.

הכנסיה הארמנית לצד המסגד הסלג'וקי

דרך העפר מאני לדיגור מקבילה לגבול עם ארמניה. הדרך הביאה אותנו אל המגזר הכפרי של מזרח אנטוליה. בתי בזלת שחורים ונוף דומה לרמת הגולן. בשדות אוספים שחת. חלק בידיים וחלק במצבט רתום לטרקטור. מובילים השחת בכל מה שזז. נהג המונית לוחץ על הדוושה.חוקי התנועה הם לידיעה בלבד.לפעמים הוא גם מסביר על הדרך. אין הסבר בלי שהידיים משתתפות בדיבור. במקרה זה המונית פועלת בהגוי עצמי. המונית פועלת על גז בישול שהוא זול מאד. דלק נוזלי יקר מאד לדברי הנהג רק הדלק הנוזלי לנסיעה באורך כמו שאנו נוסעים יקר יותר ממה שנשלם לו. לצד הדרך זורם נהר הארפה המשמש כגבול בין טורקיה לארמניה של היום. בגלל הקירבה לגבול יש נוכחות צבאית מוגברת ויש גם מחסומי דרכים לביקורת. עברנו אחד כזה כשהנהג הצביע עלינו ואמר תיירים אפילו לא עצרו אותנו. התיירות בטורקיה היא תעשיה ענקית שהמימשל מעודד והוא יודע היטב היכן מרוחה החמאה.

כפר כורדי במזרח אנטוליה

מין הון להון הגיעה עת צהרים. היינו ליד איגדיר ועשינו סימן לנהג לחפש מסעדה. הוא עצר ליד מסעדה מפוארת במחירים כמו כולם. במסעדה מאפית פיתות ופידה-זו הפיצה הטורקית. אכלנו ארוחת מלכים במחירים הרגילים. פידה צמחונית למי שלא רצה בשר. קבב בנוסח אדנה לקרניבורים. לא צריך ארוחת ערב.

ממשיכים לדואוביאזיד. משמאלנו מופיע הר האררט הגדול במלוא תפארתו. הפסגה עטויה בשלג תמידי וכנראה גם בקרחונים.

הר אררט

לדואוביאזיד הגענו אחר הצהרים. מלון מצאנו די מהר. הציוד נשאר במלון ואנו המשכנו לארמון שבנה איסק פשה ליד העיר. וידאנו כי נוכל לחזור העירה בדולמוש ואז שחררנו את המונית חזרה לדרכה. הארמון של איזאק פשה בנוי מזרחית לעיר על הדרך המובילה לאירן.

ארמון איזק פשה ליד דואוביזיד

הארמון נבנה ע"י שליטים כורדים בסוף המאה ה-17 .למבנה פתרונות יצירתיים לחימום בחורף הקשה. הבניה ברוחב לב מרשימה עד היום.

חזרנו העירה בדולמוש שעצר לאחר כמה מאות מטרים מהארמון. הנוסעים החלו לשלוף כדים ריקים של מים ורצו למלא אותם במים.

ושאבתם מים בששון

מסתבר שאלה מי מעין קרים וזכים. טובים יותר ממי השתיה בברזי הבתים העיר. גם אנו מלאנו את בקבוקי המים שלנו במים האלו שהיו קרים וטעימים. בעיר מסתבר יש הפסקות חשמל ומים תכופות.

סגרנו עם סוכן מקומי על נסיעה מחר למעיינות הגפרית בדיאדין. הוא גם יקנה לנו כרטיסים לדולמוש האחרון היוצא לואן כדי שלא נפספס אותו.

18.9.05 דואוביאזיד-מעינות הגפרית בדיאדין-ואן

סלי סוכן הנסיעות איתו סגרנו אתמול בא בבוקר עם רכב ונהג לקחת אותנו לדיאדין. כבר אתמול בערב קנה לנו כרטיסים לדולמוש של 13:30 לואן. זו שעה מבוקשת וחייבים להזמין מקום מראש. סלי דובר אנגלית שוטפת ומעט עברית. טוען שעבד 7 שנים עם מדריכים ישראליים .

נסענו כ שעה עד דיאדין. המעיינות נמצאים מחוץ לעיר וצריך רכב פרטי כדי להגיע לשם. ישנם כאן גייזרים קטנים הפורצים דרך משקעי נטף נחלים.

הגיזרים בדיאדין

האתר קטן ויפה.מי הגייזרים מתועלים למרחצאות בבריכות. אחת לגברים ואחת לנשים. יש גם מרחצאות פרטיים למשפחות המושכרים תמורת 25 לירות חדשות לשעה. אנחנו נכנסנו לברכות הציבוריות יחד עם העם. סילביה ואני נכנסנו לברכת הנשים. היו שם שתי נשים ושתי נערות שישבו על שפת הברכה ושפכו על עצמן מים חמים מהברכה בכדים אותם צריך להביא או לקנות בחוץ.מצאנו קופסא ריקה של גלידה והיא שמשה אותנו.

להכנס לברכה לא יכולתי כי המים חמים מידי לטעמי. חם המים C 45-50 .לנשים אין בגדי ים אז חלקן לבושות בכל אילתור אפשרי .לעיתים מכסות רק את החלק התחתון. מנסות לשוחח עם סילביה ואיתי ללא הצלחה. כשהחלטנו לצאת הופיעו שתי נשים עם ילדיהן והתחילו לקרצף אותם .ראש שחי רגליים כינים וכו'. מזלנו שהיינו כבר בשלב היציאה. צריכות להיות מקלחות קרות לשטיפת מי הגפרית. מקלחת יש אך אין אפשרות לפתוח הברז בהעדר ראש מתאים. נאלצנו לשטוף הראש בכיור ולהמשיך לשפוך על הגוף מים מקופסת הגלידה.

לפחות בברכת הגברים לא היו בעיות. כאן לא עשו לאף אחד טפולי כינים ופיטר ואני די נהננו לשחות במים החמים ולשחרר העצמות והשרירים.

משקעי טרורטין במעיינות דיאדין

הסתיים הביקור בדיאדין .נסענו חזרה אל הדולמוש לואן. שוטטנו קצת ליד משרדי התחנה. אכלנו צהרים במסעדה סמוכה והתוודענו לזוג רופאים צעירים,ריטה והנס מקופנהגן ולניק מאנגליה שאיתם ניסע לואן ובהמשך נטייל גם לאי אקדמר. לנו היו מקומות מסומנים ישבנו על כסאות טובים .כדי לא לפספס אף נוסע יש גם שרפרפים אותם דוחפים למעברים. כך גם שומרים על כבוד האישה. כי לא תשב אישה ליד גבר זר. כך שניק והנס נאלצו לבלות הנסיעה על השרפרפים. מזלם שהם צעירים. הנסיעה מדואוביאזיד לואן ארכה שעתיים. חלק מכביש אוטוסטראדה אמיתית חלק בעבודה. הרבה כלים מועסקים בכך והקצב די מהיר.הנוף אינו מרתק במיוחד. כפרים מבודדים ודי עלובים למראה. בשדות שחת ושעורה. לפני אגם ואן ישנם מפלי מים הסמוכים לכביש. הנהג הבטיח לעצור שם אך הבטחה לחוד וביצוע לחוד הוא חלף על פניהם בטיסה נמוכה. לפתע נגלה אגם ואן הכחול והגדול. במספר מקומות לצידו ברכות אידוי ליצור מלח.הגענו לואן ומצאנו מלון טוב.

אגם ואן

מתקלחים ורנצי יוצא לברר אפשרויות הטיול למחר. פקיד הקבלה מציע עיסקה יחודית הכל במחיר של 100$ לבן אדם .רנצי ירד העירה ברר מחירים ושעות יציאה. נפגשנו עם הדנים וניק וסגרנו על שעת יציאה משותפת לאי אקדאמר. היתר נחיה ונראה. לריטה והנס הממשיכים לאורפה נתנו את הכתובת והטלפון של פרידה ועזיז ונקוה שיהנו שם כמו שאנחנו נהנינו לפני שנתיים. טיילנו קצת בעיר. עיר חדשה ומודרנית. חנויות יפות בתים גדולים וחדשים. העיר ואן נהרסה כליל ע"י הרוסים בעת שנסוגו מכאן בסוף מלחמת העולם הראשונה. נכנסנו למסעדה לארוחת ערב. לפתע כבו האורות.

ערב בואן

רוב הזמן אכלנו באוירה רומנטית לאור נרות. כעת מפלס המאגרים נמוך. מרבית החשמל מיוצר ע"י טורבינות מים ואלו פעולתן נמוכה בגלל המחסור במים להפעלה.

חשמל מגיע כעת לכל כפר הכי נידח. על החושה הכי עלובה יש צלחת לקליטת טלויזיה מהלווין. באזור הזה השלג נערם בחורף לגובה של מטר וחצי. ויש שלג מנובמבר ועד מאי.מזג האויר שקיבל אותנו חמים ונעים. עד כה הציוד החם שהבאנו ספון בתרמילים.

19.9.05 ואן

אתמול עשינו הערכת מצב וזמנים והחלטנו שנישאר בואן יום שלם. נטייל קצת נשוטט קצת בעיר וננוח.

בבוקר נפגשנו עם ריטה הנס וניק ויחד יצאנו לאקדאמר. אוטבוס נוח שלא ברור מהו יעדו הסופי הוריד אותנו ליד מעגן הסירות לאקדאמר.אתמול בערב ואן שותקה. בשמונה בערב היה שידור ישיר של הדרבי של איסטנבול בשיקטאש נגד פאנארבחצ'ה. במשחק מקדים גברה גלאטהסראי על יריבתה. הנוסע שלידי אוהד גלאטהסראי והוא המאושר באדם. בשיחה קלה על כדורגל (נושא כבד משקל בטורקיה) הוא הבהיר לי כי בכדורגל הטורקי הוא אוהד של גלאטהסראי ובאירופאי של מילאן. אני הסברתי לו שכדורגל בשבילי זה רק ברזיל וזה מעל לכל ויכוח (חוץ מסילביה שברזיל עבורה , הארגנטינאית, זה האויב המושבע שתמיד ברגע האמת דואג להוכיח מי הבוס) . ניק האנגלי אוהד של אסטון וילה שתקועה עמוק בתחתית והוא די מדופרס כששומע כדורגל. ירדנו למעגן והסתבר לנו שמחיר ההפלגה הוא 2.5 לירות לאדם או 30 לירות לקבוצה של 12 איש. מכיון שהיינו רק 7 הוסיף כ"א עוד 2 לירות ויצאנו לדרך. ההפלגה נעימה והמרחק אינו גדול.

האי אקדמר באגם ואן

האגם חלק כברכה. על האי כנסיה ארמנית מהמאה ה-10 . שרדה את כל פגעי הזמן. כרגע משפצים אותה והכניסה אסורה. היא מרשימה גם מבחוץ. פיתוחי אבן מתארים את סיפורי בראשית.

תבליטים על קיר הכנסיה באקדאמר

חזרנו לחוף. אוטובוס ראשון שעבר לקח את כולנו חזרה לואן. מסתבר שהטיול לאקדאמאר הוא עניין מאד זול ופשוט בתחבורה ציבורית. כל אוטובוס מואן הנוסע מערבה עוצר במעגנה וכנ"ל בדרך חזרה.

הגענו לואן בכוונה לטייל במצודה העתיקה אבל לאחר ארוחת צהרים סילביה החליטה שהיא נחה ואנחנו החלטנו ללכת לבאזר לראות להתרשם ואולי לקנות שטיח. לפני שנתיים ,בקפדוקיה, הבינונו כי שטיח כורדי קונים במזרח טורקיה. מכאן הם רק מעבירים ידיים וכל יד מוסיפה את שלה מלמעלה. גם אתמול בדואוביאזיד המליץ סאלי מדריכנו כי אם נרצה לקנות ואן זה המקום. לואן מתנקז כל הייצור המקומי בכפרים וכן כל היבוא ממזרח. לדבריו אפילו בדיארבקיר בירת הכורדים זו יד שניה. הסתובבנו ברחובות ואן ולבסוף שאלנו שוטר היכן מוכרים קילים. הוא הצביע בכיוון מסוים ואמר לשם. הגענו לחנות ונכנסנו פנימה. כאן האוירה שונה מאיסטנבול.

כלבו לחקלאי ואן

הכל בנחת.שטיחים נפרסו ליאורה בדקה ובדקה ובשלב מסוים עברנו לקניה.המשא ומתן היה בנינוחות. התחיל ב200$ לשטיח שלפני שנתיים עבור דומה בקשו בקפדוקיה מחיר מציאה של 400$ ובאיסטנבול רק בשבילך 800$.. בסופו של דבר הורדנו % 25 מהמחיר והעסקה נחתמה על כוס קולה לא לפני שמהמלון ממול הוזעקה עזרה של בחורה מקומית דוברת אנגלית הלומדת להיות מדריכת תיירים.

אפנת ואן

ואן היא כרך כורדי. בתחנת האוטובוס רואים את הכורדיות הכפריות, לבושות בשמלות המסורתיות, בבואן לעיר הגדולה. ללוות את יקירהן הנוסעים אל הלא נודע במערב בפרידה מרגשת. כל פעם שהגענו לאוטוגר הרשנו כמו בתמונת הפתיחה או הסיום לסרט טורקי.ליד האוטובוס היוצא לאיסטנבול כל הכפר נפרד מהנוסע למרחקים.

בתחנה מרכזית ואן

לא ברור מה עושים הגברים בואן. כל סימטאות העיר מלאות בגברים היושבים ושותים תה. מפה ושם קונים מוכרים משהו. התחושה היא של עיר סואנת בה העיסוק המרכזי הוא שתית תה בצותא.

עבודה לגברים בלבד

נהיגה בואן היא עסק למטורפים בלבד.זה כאוס שאין שני לו.מעט מכוניות מייצרות המולה רבתי.לא הצלחתי להבין מתי מצייתים לרמזור אדום ומתי הם פשוט מתעלמים ממנו.

המלון בו אנו מתאכסנים HOTEL SAHIN נבחר ע"פ ההמלצות בלונלי פלאנט. כל מילה שנאמרת בספר עליו מדויקת. תמורה מצויינת לכסף. מיקום מרכזי.חדרים גדולים ומרווחים.מיטה זוגית בגודל מלכותי. מים חמים לפרקים בגלל הפסקות החשמל התכופות וארוחת בוקר כיד המלך.

אחרי מקלחת ומנוחה טובה ירדנו לעיר בעיקר לחפש טלפון ציבורי. הסתבר שכולם מסודרים בשורה ליד בית הדואר הראשי. אכלנו ארוחת ערב טובה לבד. את פיטר וסילביה פגשנו בגלידריה שמוכרת גלידה מעולה. כל זוג החליט עצמאית שגלידה זה סיום נאות לשהות בואן.

20.9.05 ואן-טטואן-אחלט-טטואן

יום קצר יחסית לקודמיו. בבוקר פותחים בארוחת בוקר טובה ולאחריה סבלות. המרחק עד חברת האוטובוסים קצר אך התרמילים כבדים יותר. בחרנו באקראי לנסוע בחברת ואן גולו. מסתבר שזו חברה ברמה גבוהה מהמקובל. (גם כך הסטנדרט הוא די גבוה) בהמתנה לסרויס מחלקים תה חפשי באוטובוס עצמו שתיה מחלקים על עגלת מטוס והעיקר הנסיעה חלקה ונוחה למרות הכביש המשובש.

המאפין את אזור ואן הוא נוכחות צבאית מרובה. המרד הכורדי דעך אבל הבדיקות בואן קפדניות כשהיו.בתחנת האוטובוס מסתובבים שוטרים צבאיים חמושים הבודקים כל אוטובוס שמגיע לתחנה.לעיתים אף חלק מהנוסעים היורדים. ביציאה לואן כ30 ק"מ לכיוון טטואן מחסום ובקורת דרכונים ותעודות זהות. כאן בדקו ברצינות כולל השוואת הפרצוף לתמונה ורישום הנוסעים. הנוכחות הצבאית מתבטאת בין היתר גם בבסיסי צבא רבים. בעיקר כוחות השריון הטורקים. כאן גם שטחי האימונים שלהם. מחנה צבאי מכיל גם מגורי משפחות אנשי הקבע.בדרך כלל רבי קומות חדשים בשולי הבסיס כשלידם מכוניות אזרחיות ומגרשי משחקים לילדים. לטטואן הגענו בצהרי היום. התפצלנו לשני כוחות. הבנות הלכו לחפש מלון. פיטר ואני לארגן הטיול להר נמרוט המזרחי. די מהר סגרנו על טיול למחר שיוצא מהמלון אותו בחרו הבנות בנפרד. כמו כן קנינו כבר כרטיסים לאוטובוס היוצא מחר אחר הצהרים לבאטמן בה נישן מחר. מבחינה תחבורה טטואן היא חור. פשוט תחנה בדרך. שום דבר אינו מתחיל כאן והבחירה די דלה. נצטרך להחליף אוטובוסים בבאטמן. בכלל הקטע הבעייתי בטיול מבחינת התחבורה זהו הקטע מכאן ועד דיארבקיר. ננסה לעבור אותו ללא בעיות מיוחדות. התמקמנו במלון בתנאים בסיסים ביותר.החדרים הטובים כבר היו תפוסים. לנו נותרו חדרים זעירים ללא שירותים. אבל זה לא נורא. שמנו הציוד ולדרך אל אחלט שלחופי אגם ואן.

בית הקברות הסלג'וקי באחלט
אחלט פעם בירת המחוז היום עיירה כורדית קטנה בשולי הדרך. מהפאר וההדר נותרו בתי קברות איובים וסלג'וקים מהמאות ה12-13 .מצבות קבורה מבזלת עליהן כתובות בערבית ועיטורים גיאומטרים פזורות בשטח. חלקן מלמדות על אחוזות קבר משפחתיות. בולטים בשטח קברי האמירים הסלג'וקים דמויי האוהל המונגולי.

קבר אמיר סלג'וקי
לא לכל קברי האמירים יש שם. על המצבות האנונימיות האלה חקוקים רק פסוקי קוראן.

לאחלט יצאנו מהתחנה הראשונה של הדולמוש .כך ישבנו על כסאות הרכב. בחזרה גילינו כי המשפט תמיד יש עוד מקום בדולמוש תקף. עצרנו דולמוש שנראה מלא.ילדים עברו מיד אל יד והבנות קבלו מושבים.לי פתחו כסא מתקפל שהוצב במעבר ואת פיטר הושיבו על דרגש המשמש מקומות כנדרש. ס"ה כולם ישבו ואם היה עוד נוסע גם הוא היה עולה לרכב. לידי ישבה אמא רבת ילדים. התינוקת נעצה בי עיניים ובסופו של דבר חלק מהנסיעה ישבה על ברכי. הדולמוש מייצר משפחות לשעה קלה . האוירה חמה וביתית בעת הנסיעה.

חזנו לטטואן והסתבר כי זו עיירה של רחוב אחד. כל היתר כפר מוזנח. לחוף האגם מתחילים בניצני הקמת טיילת. כרגע זה מתפקד כמזבלה המקומית.

אחרי מקלחת טובה ירדנו לחפש ארוחת ערב. פיטר החליט כי חבל על הזמן ועבורו לא ימצא אוכל צמחוני והחליט להישאר בחדרו. פגשנו את קפלן נהגנו למחר והוא לקח אותנו למסעדה כורדית הממוקמת בבית פרטי. התברר שיש גם אוכל ללא בשר. סילביה ואני חזרנו למלון לקרוא לפיטר ולהביא המצלמות להנציח השולחן הערוך.

השולחן ערוך לארוחה כורדית

קבלנו אוכל כורדי טעים למדי. בצקיות קטנות ממולאות בשר ברוטב יוגורט ושום,עלי גפן ממולאים אורז ותבלינים, קובה וסלט גדול. אכלנו ושבענו. למסעדה יש גם גינה צמודה ובקיץ הפעילות יוצאת החוצה. כעת כבר קר בערבים ויושבים בחדר אירוח מלא שטיחים.

דברנו רבות עם קפלן הנהג. למרות שמו היהודי הוא כורדי עסלי. מכיר מהעבודה את מרבית מדריכי הטיולים הישראלים המובילים טיולים למזרח טורקיה. אמר לנו שלמרות היותו כורדי הוא נזהר מלהיות בשעות החשכה בדיארבקיר כי אנשים נוטים להעלם שם בלילות.

21.9.05 טטואן- הר נמרוט המזרחי-טטואן-באטמן

את היום התחלנו בהעברת הציוד למשרדי ואן גולו עימם נמשיך בערב לבאטמן. כאן אנו מודעים למהמט המפורסם באתר למטייל. למהמט יש מוניטין כמי שמעלה ומוריד אל ההר מאכסן משכן ומאכיל בהר בקיצור ידו בכל. מסתבר שקפלן ומהמט הם צמד ועובדים יחד. הרכב שייך למהמט. קפלן אוסף הלקוחות במלונות טטואן מהמט צד אחה"צ את אלה שזה עתה הגיעו מעלה אותם לאכסניתו שבהר ומרויח גם את האש"ל. כשחזרנו מההר ראינו איך השיטה עובדת. לא הספקנו לאמור להם שלום והם כבר התבייתו על 4 תיירים שנראו אובדי עצות. אבל בל נקדים את המאוחר.עוד אנו יושבים במשרדי החברה ומחכים ליציאת הטיול אנו רואים זוג צעיר צועד בבטחון למלון בו שהינו. מספר דקות לאחר מכן חבר אלינו. זוג איטלקים צעירים. עם איטלקים אין לנו בעיות זו אותה מנטליות ים תיכונית. היא דוברת אנגלית הוא הרבה פחות אבל סילביה ואני בספרדית והוא באיטלקית ומבינים זה את זה. עלינו להר לא לפני שמהמט קנה אבטיח גדול צידה לדרך. העליה מתחילה בכביש העובר דרך כפר כורדי.כעת עונת ניפוץ הצמר.

שטיפה וניפוץ צמר בעליה לנמרוט

ליד מעין הכפר שוקת ארוכה. השקים ובם הצמר מושרים בשוקת במים זורמים. מפעם לפעם מוצא שק מהמים והגברת בוטשת אותו במקל כבד דמוי אלת בייסבול. בהמשך המעלה מתגלים נופי אגם ואן. סוף סוף רואים יותר ממטר חוף.

הכביש מסתיים ומתחילה דרך הנפרצת באפר הוולקני.האפר דק ולבן וכל רוח מעיפה ענני אבק. טרקטור הערים חומר על הדרך . נאלצנו לחכות עד שישטח הערמה ונוכל לעבור. בכל מזרח טורקיה עובדים על שיפוץ ושיפור הכבישים והדרכים. עלינו עד שכמו בארץ בגדות המכתש בבת אחת מתגלה הלוע הפעור ובתוכו האגם הגדול הממלא את חלקו.

האגם בלוע הר נמרוט המזרחינוף פראי ומלא הוד. על הדרך חתיכות אובסידיאן שחור מבריקות בשמש. הדרך יורדת אל תוך הלוע. מבחינים בלועות משניים כמו הג'ובות בגולן. היעד הראשון סאונה טבעית. מחור באדמה פורצים אדים חמים. ברגע הראשון לא ניתן להגיע למקום.שלושה גברים,אחד מהם חמוש בקלץ' עתיק מבהירים כי אין כניסה. נשות השבט מרביצות בסאונה טיפול 10000 ואיש זר כולל נשים לא יראה המחזה. חיכינו עד שכל נשות השבט סיימו התלבשו וחזרו להיות מוסוות כמקובל.

עומדים על הפתח. האדים חמים במידה נעימה.ליאורה עמדה זמן רב עד שהרגישה כי המכנסים רטובות. מהמערה תצפית אל אגם נוסף. מימיו ירוקים לעומת המים הכחולים של האגם הגדול. נוסעים אל האגם הקטן. החברים של מהמט פתחו לחופו בית תה והשעה מתאימה לתה של 10 בבוקר. לחופי האגם ברכות טבעיות שגז חם העולה ממעמקי האדמה מחמם . מי האגם קרים ומי הברכות אינם חמים דיים כדי שיחשבו למעין חם.

נביעה בלוע הנמרוט

הסתובבנו בתוך הלוע הסתכלנו אל מצוקי הבזלת המקיפים אותו. המצוקים תלולים ואפר וולקני נשפך מהם בתלילות שאינה מאפשרת טיפוס מהלוע בגלל דירדור כל מה שמעליך. המטפסים לפסגה עושים זאת מהצד החיצוני. שם גם מצוי כפרו של מהמט. אליו מגיעים מרבית הישראלים. מהמט מסתובב עם תדפיס של המאמר באתר למטייל ובו מספרי הטלפון וכתובת הדוא"ל בם ניתן ליצור עימו קשר. למען האמת המאמר מציין את שרותיו מבלי לשבחם יתר על המידה אבל מהמט מסתובב איתו כמו הבדואים בסיני ב1967 עת כל ישראלי שפגשו כתב להם פתק בנוסח זה בחור טוב והם היו בטוחים שאלו המלצות ותעודת יושר גם יחד. לאחר סיור ממצה כולל מערה הפולטת אויר קר כמו ממזגן ישבנו לעוד כוס תה עם האיטלקים וקיטרנו בצותא איך האירו הפך את אירופה ליקרה לא רק לנו אלא גם להם וגם הם כמונו מחפשים חופשה במדינות בהן המחירים עדיין שפויים.

חזרנו העירה ואז כאמור גילינו איך שיטת מהמט/קפלן עובדת כנראה בהצלחה. כשירדנו מההר עלו אליו מספר דולמושים מלאים כנראה טיול מאורגן. פני מהמט וקפלן הביעו אכזבה כיצד זה חמק מידיהם. בס"ה הם היו די נחמדים והשיחות איתם הבהירו לנו כיצד להמשיך הלאה. ירדנו מההר מוקדם מהצפוי אך האוטובוס הראשון לבאטמן היה זה לו יש לנו כרטיסים. כך התחלנו בנסיעה לבאטמן ,מרחק של כ180 ק"מ כשנותרה לנו עוד שעת אור אחת. זמן הנסיעה המשוער היה כ 3 שעות. הדרך משובשת והאוטובוס שיצא מואן כבר שעתיים בדרך אז צריך גם הפסקת שתיה עשון וכו'.עוזר הנהג הפעם יודע רק רוסית כשפה זרה. עם מעט הרוסית שבפינו והרבה רצון טוב הכל מסתדר. הוא סידר לנו מקומות תוך שהוא פותר לעצמו בעיות של פרוד משפחות ומי ישב לצד מי. שהרי לא ישב גבר זר ליד אשה טורקית בכלל וכורדית בפרט. האוטובוס עליו עלינו יעדו הסופי היא קוניה שזה המקבילה הטורקית לבני ברק. לפנינו עוד התפילה האחרונה ליממה. בשעה מסוימת נכנס האוטובוס לכפר לידBAYKAN ועצר ליד מסגד סלג'וקי שנבנה במאה ה13 .המסגד יפה לידו צריח סלג'וקי קלסי עם טבעות המעטרות את המרפסת. ליד המסגד מבנה הקבר של האמיר הבונה. המסגד מעוטר בפנים באריחי איזניק. הגברים ירדו להתפלל כמו כן חלק מהנשים. אנחנו נהנינו ממבנה נאה ומשוק צבעוני המתקיים לידו. השוק הזכיר את שווקי הודו.

שוק הלילה ליד ביקאן

לבאטמן הגענו ב 9 בערב.האוטוגר חשוך ואת הדברים מורידים באמצע הכביש. עוזר הנהג ששמו מוחמד וכנויו החמוד הסביר לנו כי מיד יגיע הסרויס .הוא לא עזב אותנו לפני שהסביר לנהג הסרויס שימצא לנו מלון במחיר סביר. באטמן היא עיר הנפט של טורקיה. מחירי המלונות בה גבוהים. בשעת לילה מאוחרת לא בוררים יתר על המידה. נהג הסרויס לקח אותנו למלון ברמה טובה מאד. המחיר 55 לירות טורקיות לחדר זוגי כולל ארוחת בוקר. זה אמנם הכי גבוה ששילמנו עד כה אבל קיבלנו תמורה הולמת. המזגן בחדר עובד ובבאטמן חם כמו אצלנו בשיא הקיץ.

עבור לחלק שלישי