מרוקו 2016

הקדמה קצרה

מרוקו לא היתה בדיוק על סדר היום. הדרך בה בעלי דרכון ישראלי יכולים לנסוע היא רק באמצעות טיול מאורגן לזמן קצוב בן 10 ימים. טיול מאורגן זה לא כוס התה שלנו. אבל משהונח טיול כזה לפתחנו בהפתעה נדרשו לנו רק 10 דקות להחליט בחיוב בהנחה שאחרת זה לא יקרה. 10 ימים לפני הנסיעה התלבשה עלי דלקת רצינית ברגל שהעמידה הכל בספק. אבל כשרוצים אז בסוף הכל מסתדר. הרופא רשם אנטיביוטיקה במינון פילים ואני הייתי ממושמע וכך קצת צולע פסעתי עם רעיתי לעבר המטוס.

5.9.16 תל אביב רבאט

הטיסה לרבאט באלאיטליה דרך רומא. יציאה מנתב"ג ב5:30 לפנות בוקר מסדרת לנו לילה לבן. מתורגלים בנהלי השדה מתחנו את הזמן למקסימום כך שנספיק לעבור בדיוטי לכמה דקות וישר לשער היציאה. כאן פוגשים לראשונה את הקבוצה הבנויה מאוסף של ישראלים מכל מגזרי החברה הישראלית. עושים הכרות עם המדריכה וזהו מכאן אנחנו מנוהלים על ידה. שונה לחלוטין ממה שאנו רגילים.

שער היציאה מרומא לקזבלנקה

כל היום עובר בטיסות ובהמתנות בין טיסות. אחה"צ מגיעים לרבאט בירת מרוקו. המדריכה אוספת הדרכונים לסידור הויזות ואנו בינתיים מתחילים להכיר זה את זה. ישראלים מכל גווני הקשת. יהודים וערבים. נקדים כאן את המאוחר ונאמר זו היתה למרבה הפלא קבוצה מצוינת שתפקדה היטב . יושבים ומחכים בטרמינל לדרכונים ולמרבה הפלא העסק עובר די מהר. שעה עוברת וכולנו בחוץ צועדים לעבר האוטובוס. הקבוצה שהתקבצה היתה די גדולה. ממלאת את האוטובוס כמעט במלואו. יוצאים לדרך אל רבאט בירת מרוקו. זה אמנם כביש מהיר אבל הכל בערבון מוגבל. רגע רצים רגע זוחלים.

בדרך לרבאט

המלון במרכז העיר ליד תחנת הרכבת. מקבלים החדר ומכאן לתרגולת שתהיה לחם חוקנו כל פעם. שמים החפצים וקדימה לארוחת הערב שהיתה טעימה ביותר. חוזרים למטעמים שתמר היתה מבשלת לנו בצהרי היום בשדה באיתן. מכאן מקלחת ונפילה שדודים למיטות לסגור את כל חוסרי השינה מהלילה הלבן שהיה.

6.9.16 רבאט- מקנס – פאס

יום טיול ראשון במרוקו ומתחילים בבירה רבאט. היעד הראשון ארמון המלך וקירית השלטון הצמודה אליו. כאן מוקד הענינים. המלך הנוכחי מנהל מכאן את מרוקו אך אינו גר כאן. כל עוד אמו אלמנת המלך הקודם בחיים הוא מקבל את עצת אשתו וגר בארמון בו הוא גר עת אביו המלך הקודם היה בחיים. הגענו לארמון בשעת בוקר מוקדמת. למתחם השלטון אין כניסה רק תצפית מהמרחק אותו מאשר האחראי על המשמר. בינתיים רואים את צבא הפקידים נע אל מקום עבודתו בשלשות כשתיקי העבודה בידיהם.

הפקידים בדרך לעבודה בארמון ברבאט

על עמוד החשמל בצד מתבוננות החסידות באורחים ובמארחים באדישות.

חסידות במתחם המלוכה ברבאט

במתחם גר גם סגל העובדים. מהבכיר ביותר עד הזוטר ביותר. ילדי העובדים מקבלים חינוך כחלק מתנאי המגורים. במקום גינון מרשים

המזגנים המקררים את המעברים הסודיים לארמון

מכאן אל מתחם קברו של מוחמד החמישי המלך הקודם. מלכי מרוקו כמו בכל משפחה יהודית ממוצא ספרדי נקראים כ"א על שם סבו. וכך רצים השמות מוחמד וחסן זה אחר זה. אחוזת הקבר נבנתה ע"י המלך הנוכחי בסמוך לשרידי מסגד חסן שנבנה בימי הבינים ונהרס ברעש האדמה שפקד גם את ליסבון בסוף המאה ה 18. מה שנותר ממנו הם שרידי העמודים שבנו את אולם התפילה ושתי קומות של מגדל הפעמונים שהיה מאד גבוה.

שרידי מסגד חסן ברבאט

מבנה הקבר מאד מפואר. ליד הקבר יושב מואזין הקורא פרקי קוראן ללא הרף.

מבנה קברו של מוחמד החמישי

עובדי המקום לבושים במדים על פי תפקידם.

שומר הכניסה על מתחם הקבר

מכאן אל העיר העתיקה של רבאט. המדינה המצויה בתוך קסבת אל הודייה. כאן שקט. השעה עדיין מוקדמת והרובע רק מתעורר לאיטו. ליד השער עובדת במרץ רק מאפית הפיתות.העיר העתיקה צבועה בכחול ולבן. הסמטאות צרות וההליכה נעימה.

סמטה ברבאט העתיקה

בסיום הדרך מגיעים לכיכר הצופה אל שפך הנהר בו רגרג. כאן הפסקה לתה נענע ועוגיות מרוקאיות שאין שניות להן.

רבאט-שפך הנהר בו רגרג

מכאן למקנס. את הבקור פותחים בארוחת צהרים במסעדה די מפוארת אבל במחירי מרוקו. אכלנו ושבענו במחצית ממחירי תל אביב. הסיור במקנס מתחיל במלאח היהודי. מלאח זה יחסית חדש הוא. רחובותיו רחבים דיים כדי לאפשר תנועת מכוניות. נכנסו אל שרידי תלמוד התורה שכעת החבד"ניקים מנסים להשתלט עליו. יהודי מקנס עלו ברובם לארץ והיום נותרו בה בודדים.

מקנס-שלטי חב"ד בחצר התלמוד תורה

מכאן למחסני התבואה ולאורוות שבנה מולאי איסמעיל עת היה שולטן מרוקו ומקנס היתה הבירה. זה מכלול ענק של אולמות לאחסון תבואה הבנויים בדופן עבה .

מחסן תבואה בקומפלקס של מולאי אסמעיל

ליד קומפלקס המחסנים נמצאים שרידי האורוות לסוסי המלך שבנה מולאי איסמעיל.

שרידי אורוות המלך

צמודה למתחם בריכת אגירה למים שבה ע"פ המסורת המקומית נהג מולאי איסמעיל להנחיל עקרונות שחיה לחייליו. כל המתחם היום הוא אתר מורשת של אונסקו השומרת על אפיו המיוחד.

הבריכה ליד מחסני המלך

הסיור במקנס הסתיים ליד השער בחומת העיר העתיקה הקרוי באב אל מנסור ובכיכר אל הדים שמולו. כדי לבנות הכיכר הרס מולאי אסמעיל כל מה שהיה במקום והופך המקום לשוק.

מקנס-באב אל מנסור

השוק שבכיכר אל הדים רובו ככולו כלי בית ומזון. הצבעים עזים וכך גם ריחות התבלינים

פפריקה ושאר תבלינים בשוק של מקנס

כל מוכר בונה את ערימת תבליניו כיד הדמיון הטובה עלו . כך גם ערמות הזיתים בשלל צבעים.

זיתים בשוק מקנס

לא נפקדים מהשוק הטאג'ינים בשלל גדלים וצבעים

טאג'ינים בשוק במקנס

בסופו של יום הגענו לפס. כאן נשהה שני לילות. בריכת השחיה במלון נדגמה מיד. היה כיף להשאיר הזיעה במים. אחרי ארוחת הערב סיור ערבית ברחוב הראשי של פס. החום בלתי נסבל.

פס בלילה

למרות החום והאויר העומד אנשים יוצאים ומבלים בגינה שבמרכז הרחוב. בתי הקפה מלאים בגברים ורוכלי המזון מנסים למכור את מרכולתם.

רוכל סברס בפס לעת ערבית

7.9.16 פס

כל היום מטיילים בפס. מגיע מדריך מקומי הדובר עברית רהוטה למרות שאינו יהודי. הוא מכיר ומתמצא בכל נבכי התשליב של יהדות ומרוקו. תחנה ראשונה היא תצפית על פס מהמבצר הדרומי החולש על העיר מהעיר העתיקה ועד העיר החדשה שבנו הצרפתים בתחילת המאה ה-20 .

פס העתיקה במבט על

בנקודת התצפית מחכים לנו מבחר רוכלי מרוקו שילוו אותנו מכאן והלאה ללא הרף. מכאן נסיעה אל אומנוית פס. התחנה הראשונה סדנת קדרים יוצרי קרמיקה למיניה.

לישת החימר להוצאת האויר מתוכו

יצירת הטאג'ין באבניים

עטור הכלי לרוב בצבעי כחול

מבחר כלים מוגמרים

מכאן הפסקה קצרה במלאכות פס וגיחה לרובע היהודי המלאח .תחנה ראשונה (בפועל האחרונה ליהודי בפס) בית הקברות. הקבורה במתכונת די אחידה

בית הקברות היהודי בפס

שני קברים סמוכים זה לזה מהווים את מוקד העליה למקום זה האחד קברו של ר' יהודה בן עטר והשני קברה של סוליקה שבן המלך רצה בה אבל היא סרבה להתאסלם והוצאה להורג. אל קברה עולות גם מוסלמיות בנות המקום לקבלת סעד נפשי.

קברה של ללה סוליקה

היעד השני ברובע היהודי הוא בית הכנסת אבן דנאן .

ארון הקודש בבית הכנסת אבן דנאן

ליד המלאח מצוי ארמון המלך. בחומת הארמון 7 דלתות מעוטרות דלת לכל אחד מימות השבוע

דלתות הכניסה לארמון המלך בפס

היעד הבא מדרסת בו עינאנייה שנבנתה ב1355 ע"י השולטן אבן עינאן שלא היה בלשון המעטה מגדולי צדיקי הדור. זו היתה מדרסה מפוארת ביותר ללימודי הדת ושימשה בעיקר תלמידים עניים מהסביבה. הדרך לשם עוברת דרך שער מפואר בשם באב בו ג'לוד. זהו יחסית שער חדש מראשית המאה העשרים עת כולם כבר מבינים שלשער אין יותר יכולת הגנה מפני נשק אויב ולכן מוקד הענין הוא יופיו ולא ביצוריו.

שער בו ג'אלוד

מהשער למדרסה בסמטאות השוק. שוב המערבולת של אנשים צבעים וריחות. המדרסה נמצאת במרכז ההמולה. עוברים השער לחצרה ונמצאים בעולם אחר. שקט מופלא וקירות מעוטרים כיד הדמיון. כאן למדו גם ילדי העניים מכל האזור לימודי דת.

חצר מדרסת עינאנייה

מול הכניסה למדרסה מעברה השני של הסמטה מצוי הבית בו התגורר בזמנו הרמב"ם לפני שנדד לקהיר. בחזית הבית מצוי שעון שמש שבנייתו מיוחסת לרמב"ם ועד היום איש לא פיצח את סוד פעולתו.

שעון השמש שמיוחס לרמב"ם

מכאן חזרנו אל בתי המלאכה שבשווקים. הראשון בית מלאכה לריקוע כלי נחושת ופליז. מלאכת הריקוע מחייבת ריכוז מירבי . הרוקע עובד מעט ונח הרבה כדי שעיניו תהיינה במיטבן בעת העבודה המדויקת.

רוקע הנחושת בפעולה

הביקור הוא במתכונת פשוטה . קודם רואים את בעלי המקצוע בפעולה ולאחר מכן קדימה לחנות שאף פעם לא נותרת בודדה. תה במרוקו זה ענין רציני והמפתח לכך הם הקומקומים המשמשים להכנתו.

מבחר קומקומי התה

חנות נוספת היא חנותו של אורג הבדים. כאן אל מול הנול נארגים בדים בדוגמאות שונות הכל בעבודת יד.

אורג הבדים בעבודה

מבחר תוצרת הנול

סיומו של המסע בין בעלי המלאכה הוא אזור הבורסקאים. לטעמי גולת הכותרת של היום. בורסקאות תמיד היתה מקצוע שהצחנה צמודה לו. עקב כך נדחקה לירכתי העיר. כדי לצפות על האזור יש ללכת אל האזור המרוחק בו נמצאים בורות הבורסקאים. התצפית על האזור מבנין גבוה שמאוחר יותר מסתבר שהוא חנות רב קומתית למוצרי עור. המתקנים בפס פעילים כבר מאות בשנים. דבר לא השתנה. בבורות מתנהל כל התהליך מהסרת השערות ושרידי הבשר מעורות הבהמה ועד ריכוך וצביעת העור. תחילה תצפית ולאחר מכן מסע דרך מוצרי החנות . בסופו של סיור נדבק תיק לידה של ליאורה ויצא יחד עימה החוצה בשמחה רבה.

בורות הבורסקאים

חזרנו למלון להתרעננות. שחיה בברכה ומקלחת הפכו אותנו רעננים חזרה. צריך לקנות מים מינרלים לנסיעות מחר. הליכה אל המרכול הסמוך הזכירה לנו כי העולם המוסלמי מתכונן לחג הקרבן שיחול בשבוע הבא. בחצר המרכול אוהל ובו מבחר בני צאן לחג.

מבחר טלאים לחג

סופו של יום בחינגה מרוקאית אליה מגיעים התיירים בטיול המאורגן כי הם כבר שילמו על כך מראש. לא משהו להשחית עליו מילה.

8.9.16 פס- איפראן – ארפוד

היום זה המסע דרך ההרים אל שולי מדבר סהרה.

היעד הראשון היא עיירת הקיט איפראן, השוכנת בגובה 1655 מטרים מעל פני הים בלב יערות האטלס התיכון. העיירה נבנתה ע"י הצרפתים בראשית המאה ה-20 בסגנון צרפתי ונראית כמו רסיס אירופאי שהושתל בתוך ההוויה המרוקאית. עד היום זהו מקום הנופש המועדף על עשירי מרוקו.

בתי נופש באיפראן

סימלה של איפראן הוא פסל האריה שנוצר ע"י קצין צבא צרפתי שסרח. את הפסל הוא יצר עת היה במאסר. במרכז העיירה אגם המתמלא מים בעונת הגשמים. כעת הוא היה חרב למחצה.

האריה של איפראן

כיאה לעיר נופש המושכת תיירים בהמוניהם לא חסרים דוכני מכירות לתיירים. באיפראן הם מסוגננים למראה ונפתחים רק כשבחניה העירונית ניצבים כבר כמה אוטובוסים שהביאו לקוחות אפשריים.

לקוחה פוטנציאלית מודדת תלבושת

ממשיכים בדרך כשהיעד היא העיירה אראפוד הנמצאת בשוליים המערביים של מדבר סהרה. הדרך יורדת מהאטלס התיכון אל עבר האטלס הגבוה. עצי ארזים אטלנטיים מלווים את תחילת הירידה.

ארזים אטלנטיים במורדות האטלס התיכון

הדרך יורדת אל רמה הזכירה מאד את הר הנגב שלנו. לאורך הדרך סימני ישוב פזורים ומבודדים זה מזה

בית בודד בין האטלס התיכון לגבוה

פה ושם מופיע ישוב מסודר יותר. עתה שעת צהרים וריח האוכל המתבשל בטאג'ין נישא אל על.

דוכן טאג'ינים על הדרך

מרוקו של היום נאמנה למלך. את האמונה מחזקים בכתובות אבנים המלוות כמעט כל ישוב. הכתובת מתארת את מסלול האמונה בשילוש הקדוש הנכון. אללה-המולדת-המלך. או בערבית אללה,איל ואטן,אל מליך.

השילוש הקדוש גרסת מרוקו- אללה,המולדת,המלך.

מטפסים במורדות האטלס הגבוה. הנהרות הזורמים מזרחה אובדים בסופו של דבר בחולות המציינים את מערבו של מדבר סהרה. לאורך הזרימות נאות המדבר. הגידול העיקרי הם התמרים. אלפי עצים נטועים לאורך הערוץ.

נהר היורד מזרחה מהאטלס הגבוה

לקראת ארפוד גידול התמרים הרבה יותר נמרץ. יש הרבה מים בערוצים. הממשל מעודד התישבות באזור והישובים הרבה יותר מוסדרים ומתוכננים.

בוקר בארפוד

המלון אליו הגענו בארפוד היה הטוב ביותר בטיול. מעולה בכל מדד שיבחר. פשוט חוויה באמצע שום מקום.

8.9.16 ארפוד-הדיונות של מרסוגה-עמק הטודרה-עמק הדאדאס-וארזאזאת.

קימה בשעת בוקר מוקדמת. החושך עדין בעיצומו. נוסעים בג'יפים אל הדיונות שליד מרזוגה לראות את הזריחה. מי שרוצה מטפס את הדיונה על גב גמל. היתר מטפסים רגלית. טיפוס די מפרך כשבשיא הגובה הקצב הוא שני צעדים למעלה וצעד חזרה למטה. מלווה אותנו בן המקום שתומך ומסייע להולכים.

התארגנות למסע הגמלים

מורה הדרך הפרטי שלנו

על הדיונות מחכים לזריחה

זריחה מעל מדבר סהרה

חזרה באור הבוקר הראשון

חזרנו למלון . חלק מאיתנו עצר ליד קברי משפחת אבו חצירא בבית הקברות היהודי של ארפוד. לאחר ארוחת בוקר ממשיכים לכיוון וארזאזאת. הדרך בשולי הסהרה. פה ושם שרידי מטעי תמרים שנעזבו. הקרקע בהירה והמדבר נראה חוזר למה שפעם אולי היה קרקע חקלאית.

שרידי חקלאות עזובה בשולי הסהרה

כשמתקרבים לעמק הטודרה הנוף נהיה מגוון יותר. לפתע הישוב צפוף וכל רוחב הערוץ ירוק שופע תמרים וחלקות חקלאיות.

עמק הטודרה

העמק נהיה לפתע צר מאד והנהר כאילו פורץ מבין ההרים בקניון צר המותיר מקום רק לזרימה וכביש הרץ לאורכה. דוקא , במקום בו יש ישוב קרוב, משום מה הרוכלים היו מעטים ולא הפריעו לטייל בכייף.

קניון נהר הטודרה

ביציאה מהקניון האוטובוס הסתובב וחזרנו אל הכביש לוארזאזאת. מה שרואים בכיוון האחד עיתים מקבל זוית ראיה אחרת בכיוון השני.

מבט נוסף אל עמק הנהר טודרה

בסופו של יום מגיעים לוארזאזאת עיר המחוז על גדות המדבר . תמיד היתה מרכז לסחר עם ארצות הסהל שמדרום לסהרה. היום היא עיר הסרטים של מרוקו ובה יושבים אולפני ההסרטה. גם כאן המלון הוא לעילא ולעילא.

בריכת השחיה של המלון בוארזאזאת

10.6.16 וארזאזאת- טולפני ההסרטה-קסבת אית בן חידו – מרקש

יום שעיקרו נסיעה ארוכה למרקש. בדרך שני יעדים לביקור. הראשון אולפן סרטים ליד וארזאזאת, השני קסבת אית בן חידו הנחשבת ליפה ביותר ולשמורה ביותר במרוקו.

וראזאזאת נמצאת באזור שטוף שמש שלכד את עיני המפיקים בהוליבוד ואלה החלו לצלם סרטים כאן. לאט לאט העסק התפתח וכעת יש בוארזאזאת שני אולפני הסרטה המציעים שרותיהם לכל יוצר. זוהי תעשיה שלמה שמספקת הרבה עבודה לתושבים. מעבודה מקצועית באולפנים ועד ניצבים בתמונות המוניות. התפאורות בנויות בעיקר מחזית שנתמכת מאחור ע"י כלונסאות.

תפאורה לסרט על הקיסר בסין

מתחילים לנסוע לכיוון מרקש. הנוף הירוק מתרכז לאורך העמק בו נוסעים . ההרים מסביב די חשופים. החקלאות בעיקר תמרים וזיתים וביניהם מעט ירקות.

נוף צפונית מערבית לוארזאזאת

קסבת בו חידו היא השמורה ביותר מבין אלפי הקסבות הפזורות במרוקו. הבניה בלבני בוץ לא מטיבה עם השימור. גשמי זעף השוצפים מעת לעת גורמים להרס רב . קסבת בן חידו היתה בשימוש של משפחות שגרו בה. כיום האתר הוא אתר מורשת עולמית של אונסקו המסיעת בשימור המקום.

קסבת אית בן חידו –מראה כללי

שטוט בסמטאות הקסבה מלמד על אורח החיים בה. מגדלי התצפית די חרבים. מספר מועט של משפחות עדין חיות בה. בעבר חיו כאן גם משפחות יהודיות ואף נותר בית הכנסת ששימש אותם.

סמטה בקסבת אית בן חידו

לסמטאות הקסבה הצרות אין אפשרות כניסה לכלי רכב. כל הפעילות נעשית על גבם של חמורים.

החמור נושא חומרי בניה בקסבה

מהובלת חומרי בניה ועד הספקת עצים להסקה ובישול. החמור הוא הרכב המשפחתי.

מעמיסים החמור בעצים להסקה

מקסבת אית בו חידו נסיעה ארוכה למרקש. בעיירות שלאורך הכביש התכונה לחג המתקרב בעיצומה. שיירות של מכוניות תושבי מרקש נוסעות מכיוון מרקש אל כפרי המקור באטלס

קניות לחג

הדרך מטפסת אל האטלס הגבוה וחוצה הרכס במעבר טיצ'קה ויורדת בצידו המערבי של הרכס.

ההבדל בנוף אדיר. לפתע מופיע במלוא העצמה הצבע הירוק. יערות עצי האטלס הגבוה פרושים לכל עבר.

בצד המערבי של האטלס הגבוה

בסוף הדרך מגיעים למרקש. היעד הראשון חנות תבלינים של מרוקאי אוהד ישראל בשם חסן פולאלי. בחנות הממצה תמציות מקשת רחבה של צמחים מקבלים הסבר והדגמה על מצוי שמן הארגן מזרעי העץ וכמובן פורסים את כל מוצרי החנות לדגימה וקניה.

קילוף זרעי הארגן לקראת עצירת שמן במעצרה השחורה שבימין התמונה

אני ברחתי משם די מהר לרחוב ולשוק הסמוך . כאן מקבלים הצצה ראשונה לעושר הסחורה שמרקש מציעה לבא בשעריה. מרקש היא העיר האדומה בתיה צבועים בצבעי אדמה.

רחוב במרקש

בערב יוצאים במסע כיכרות אל מוקד העניינים בכיכר גמעא אל פנא שבמרכז העיר. כאן החיים אינם עוצרים לרגע. שוק אוכל ונגני רחוב מספקים ענין לתושבי העיר.

שוק הלילה-תמרים רבותי תמרים והכי יקר המג'הול שמגיע... מישראל

11.9.16 מרקש

יום טיול בעיר ואתריה. המלון ממוקם באזור בתי המלון שלאורך שדרות מוחמד החמישי. מכאן נוסעים אל העיר העתיקה דרך האתרים שבדרך. הראשון היא ברכת האגירה שבגני המנארה.

כאן עומד , בלב מטע זיתים ,ביתן התענוגות של השולטן .מכאן צפה בחייליו המתאמנים בשחיה בבריכה הענקית שליד הארמון. הבריכה בעבר היתה מאגר מי שתיה לעיר והיום מקור המים למטעי הזייתים שסביבה. במטעים רואים עצים עתיקי יומין שהגזע הספיק להתפצל ולהפוך למספר גזעים מניבי פרי.

בריכת מנארה וארמון השליט שלידה.

מכאן לארמון אל בהייה. שנבנה ע"י עבד שעלה לגדולה והיה לוזיר הראשי ולמושל העיר. את הבית הוא קרא בשמה של האהובה בנשותיו. מספרים כי בעת היודע מותו החלה שדידה רבתי מהארמון וכל מה שניתן ניתן לשאת נלקח תוך שילדיו ונשותיו מגורשים בבושת פנים לכל עבר. הארמון בנוי בסגנון אנדלוסי.

ארמון באהיה-החצר הפנימית

יעד קרוב הוא הרובע היהודי המלאח. נכנסנו לבית הכנסת שבו. יום הזכרון למות אימי מתקרב כך שניתן היה לומר קדיש אל מול ארון הקודש. בחצר בית הכנסת נוצר כיום מוזיאון למורשת הקהילות היהודיות השונות ברחבי מרוקו. מתנדבים מהארץ באים הנה לשנת שרות לעזור בהקמת ותפעול המוזיאון.

ספר לימוד עברית

מכאן חזרנו למוקד העניינים בעיר- כיכר ג'מעא אל פנא והשווקים הסמוכים אליה. הפעילות בשעות היום בכיכר שונה מהפעילות בערב ובלילה. האוכל מפנה מקום לרוכלים ולעושי הניסים ובראשם מאלפי הנחשים. מעגלי אנשים סביב מספרי ספורים ונגני רחוב. מאלפי הנחשים יושבים וגובים שכרם לפי תמונה מצולמת.

מאלף נחשים בפעולה

השווקים הם עולם ומלואו. הלכנו ולא פסקנו מלצלם. פה ושם גם לקנות. אנחנו בערב חג הקרבן בשווקים חגיגת קניות אין סופית. כל אחד מנסה למשוך הקונים אליו. במקום לחרטט עדיף רצף של תמונות.

עבודות בעץ ארז

אהילי מנורות מפליז

נעלי שפיץ למימונה

כלי נחושת

שמלה לחג

נוקשים בדלת

סובבנו בשווקים בהנאה . חזרנו לעת ערב למלון דבר ראשון משחררים העצמות בבריכת השחיה . לאחר ארוחת ערב יציאה לבלוי משותף במתחם תיירות מחוץ לעיר. כל תיירי העיר שהגיעו בטיול מאורגן מוסעים לכאן. נסכם הבילוי באין תגובה. עוד שעת לילה בג'מעא אל פנא היתה מייצרת חויה הרבה יותר רצינית ועניינית אבל זה המחיר של טיול מאורגן.

12.9.16 מרקש –עמק נהר האוריקה-מרקש

היום חג הקרבן המוסלמי או עיד אל אדחא. מרקש סגורה. כל משפחה מרוכזת בטלה שקנתה. שוחטים מבשלים ואוכלים. לא להאמין איך כרך שאינו שקט לרגע בבת אחת דמם. מנסים היום מזלנו בטיול בטבע הקרוב למרקש. העיר שוכנת בסמוך לאטלס הגבוה. נהר האוריקה מתפתל מהרכס בעמק נאה. לאורכו כפרים שלמדו כי התיירות מביאה פרנסה. ברגיל קשה לעצור לרגע כי מיד התנפלות רבתי של עשרות רוכלים. היום החג דילל אותם ומרביתם נטלו לעצמם חופש.

היעד הראשון בית בכפר שבעלת הבית שמחה לארח תיירים ופותחת דלתות ביתה (בתשלום מראש ע"י מארגני הטיול) לתיירים. האטרקציה טקס הכנת התה בחדר קבלת הפנים.

מזיגת התה לכוסות

לאחר לגימת התה ניתנת הרשות להסתובב בבית ולראות איך חיים בבית בלי הצגות . במרפסת עסקו בינתיים באטרקציה של יום החג. הפיכת הטלה לארוחת החג. הכל נעשה בהשתתפות ילדי הבית מגדול ועד קטן. כולם עסקו במלאכה .

שלב ראשון בדרך לארוחת התג

יצאנו והמשכנו במעלה הנהר. רוכל ממונע על אופנוע מלווה אותנו בנחישות. האוטובוס עוצר הוא כבר מול הדלת והסחורה ביד. האופנוע משמש כחנות הניידת.

האופנוע כחנות ניידת

עצרנו במעלה הנהר לפיקניק ליד המים. הכל מלא דוכני אוכל עמוסי טאג'ינים שברגיל מלאים בכל טוב. היום הכל שומם. החגיגה האמיתית היא כל אחד בביתו ועם משפחתו.

עמק האוריקה בחג הקרבן-פרט למטיילים אין נפש חיה.

חזרנו למרקש . גם כאן העניינים יגעים. עוד סיבוב בגמעא אל פנא לא שיפר המצב בהרבה.

13.9.16 מרקש-מפלי האוזוד- קזבלנקה

יום של נסיעה ארוכה בין שתי הערים. אתר הטבע היחיד הראוי לציון הם מפלי האוזוד שבמורדות האטלס הגבוה. זהו מפל היורד בשתי מדרגות גבוהות אל תוך ברכה . לאורך הירידה חנויות הרוכלים ומסעדות. יחסית ליתר אתרי מרוקו הכל רגוע ואין רוכלים שדוחפים לפנים את מרכולתם.

מפלי האוזוד

בני הבית בטבע המפלים הם קופי הבבון המקומי. כדרכם של קופים החיים בסביבה צמודה של בני האדם הם קבצני המקום וזרועם מושטת לקבלת מתת פרי.

קופי בבון במפלי אוג'וד

בירידה מהאטלס הגבוה עוברים דרך האגם הענק שיוצר הסכר בין אל וידאן (בין שני הואדיות) הסוכר את זרימת שני ואדיות היורדים מההר הגבוה. הסכר מייצר כמויות חשמל ניכרות ומספק מי השקיה לשטחים נרחבים.

האגם המייצר סכר בין אל וידאן

מי האגם יורדים בצינור עב קוטר אל העמק וכאן פוגשים כבר הרבה פרדסי הדר לצד מטעים נשירים.

מכאן הנוף די שטוח עד בואך קזבלנקה שעל שפת האוקינוס האטלנטי.

14-15.9.16 קזבלנקה והביתה

הסיור מתחיל בהליכה רגלית מהמלון אל בית הכנסת בית אל. המקום משמש עדין את הקהילה המקומית שמרביתה חיה בכלל ברובע אנפה.

חלונות בית הכנסת בית אל בקזבלנקה

מכאן המשכנו אל המסגד הגדול שבנה חסן השני. המסגד השלישי בגודלו בעולם המוסלמי בנוי בחלקו על מי האוקינוס. הפאר וההדר הם מילות המפתח. פרט למנורות שהובאו מאיטליה (מורנו—ונציה) ועמודי השיש מקררה באיטליה כל היתר נחצב ועובד במרוקו. למרבה הצער החזקה אינה בדיוק החלק החזק במרוקו. בחצר הענקית הסובבת את המסגד כבר נראים פגעי הזמן.

מסגד חסן השני בקזבלנקה

בבוקר לא הספקנו להכנס לסיור במסגד. ראינו רק מבחוץ . המשכנו לטיול רכוב בשכונת אנפה שהיא שכונת היוקרה של העיר.

ברחובות אנפה

הסיבוב בשכונה היה באוטובוס והמראות רק דרך חלונותיו.

קו החוף של קזבלנקה

לאחר ארוחת צהרים באחת ממסעדות החוף חזרנו לבדנו לסיור במסגד חסן השני. הפנים מפואר לא פחות מהחוץ. אין מזוג אויר במבנה. בעת התפילה נפתח גג המבנה לשמים והחם נפלט כלפי מעלה.

אגן לרחצה שלפני התפילה

חזרנו למלון רגלית. למען האמת קזבלנקה למרות גודלה ומרכזיותה בהוויה המרוקאית לא היתה משהו להתגעגע אליו. השוק במדינה היה עדין תחת השפעת החג. חלק מהחנויות סגורות ומה שפתוח זה לא בדיוק המיטב. אבל הטיפוסים היו גם היו. קשה לצלם כי הם מנסים להתחמק או מסרבים בתקיפות.

מריטת גבות בשוק

בבוקר האחרון במרוקו הכל מתנהל באיטיות. אקורד הסיום הוא הצצה לבית המשפט לענייני משפחה. זהו מבנה אזרחי בסגנון אנדלוסי. הקירות מעוטרים כמו במיטב הארמונות ההיסטוריים אבל בלי פסוקי קוראן. סיור מרתק בפנינת אמנות אמיתית.

גינה פנימית בבית המשפט לענייני משפחה

עוד חצר פנימית בין אולמות המשפט

מכאן נסיעה מהירה לשדה התעופה. הכביש היה די פנוי ובך הגענו לשדה די מהר. גם נהלי ההגירה עברו במהירות וכך יצאנו חזרה הביתה דרך רומא.

שדה התעופה ברומא קיבל פנינו כראוי לבאים ממדינה שהחשיש גדל בה חופשית. כלבי גישוש ונוהלי כניסה קפדניים. למזלנו היינו קבוצה מספיק גדולה כדי שהמטוס לארץ יחכה לה.