גיאורגיה 2006

9/06 /8 תל אביב- טביליסי

לפנות בוקר אנו בנתב"ג מחכים לטיסה לטביליסי. יושבים בכיכר הדיוטי פרי שבבנין ומחכים לקריאה לעלות לטיסה. החנויות לא זוכות אפילו למבט חטוף. כנראה שנגמלנו מהספורט הלאומי הישראלי. הטיסה עוברת בנעימים. ס"ה כשעתיים ומחצה מנתב"ג לטביליסי. מתחתנו מזרח טורקיה ומאוחר יותר דרום מערב גיאורגיה. הרים ובקעות ישובים קטנים בין הרים גבוהים ולפתע מופיעה טביליסי למלוא אורכה. הנחיתה בזמן. הטמפרטורה בחוץ C 17 .חומו של הקיץ תש.

נהלי הכניסה לטביליסי מהירים ופשוטים. פשוט מציגים הדרכון חותמת וזהו. החלפת כסף בסניף הבנק שבטרמינל עצמו. פשוט ומהיר. בהמשך מתברר שזהו השער הכי טוב. יוצאים מהטרמינל ונהגי המוניות מנסים לצוד טרף. רק בשבילך 20$ העירה. עשינו שעורי בית ופנינו ישירות לאוטובוס העירונימספר 31 העומד מולנו. את סידורי הלינה בטביליסי סגרנו מהארץ בטלפון. בידנו ספור דרך כיצד להגיע לכתובת . בלי זה מאד מסובך כי כל שלטי הרחובות כתובים רק בגיאורגית. פה ושם נותר שלט מתקופת ברה"מ ועליו נותר הכתב הקירילי. נסענו באוטובוס עד תחנת מטרו ומשם לפי ספור הדרך במטרו ולאכסניה של אירנה.

הסובייטים בנו בכל הערים הגדולות ברחבי האימפריה שקרסה מערכת רכבות תחתיות לתפארת. הם לא פסחו על טביליסי . המערכת מובילה אלפי נוסעים בשעה ביעילות . המנהרות עמוקות ובעיקרון השלטון התכוון שימשו כמקלטים לעת צרה. ירידה למטרו זה מסע אל בטן האדמה.

ירידה למטרו בטביליסי

האכסניה בקומה השלישית של בית מלפני הקומוניזם. אירנה שמרה לנו חדר זוגי שבו הייתה מיטה נוספת. האכסניה היא דירה שבה ישנים בכל מקום מחדרים זוגיים ועד חדרים משותפים בהם מיטה נוגעת במיטה. השרותים משותפים. לא פעם יש תור. מרבית המתאכסנים ישראלים צעירים. האוירה עליזה .

התארגנו במהירות בחדר ולעיר. מזג האויר בצל מצוין,חם מאד בשמש והיום ס"ה הטמפרטורות נמוכות.

מול תחנת המטרו הבלאחולקה. שוק של נשים המוכרות מכל הבא ליד. פורשות הסחורה על הרצפה או מציגות ביד. ממש דה ז'בו. חזרנו באחת לנובוסיבירסק 1994 . מהמטוס ראינו את הבניה הקומוניסטית של רכבות המגורים הענקיות.

הבניה הקומוניסטית

במרכז העיר הרבה בתים מהמאה ה-19 אבל הרוב מתפורר.

רחוב בטביליסי

המדינה העצמאית מנסה לשקם אבל הקצב איטי. כך הפך רחוב הרקולאו השני למדרחוב חביב עם בתי קפה. בעיר העתיקה הרבה חצרות פנימיים. פעם גינה היום חניה למכוניות ומעל מצלה הגפן. בטביליסי המכוניות הן או מרצדסים חדשים או לאדות חבוטות. אומרים כי פעם הפרסומת של סוכנויות נסיעות בגרמניה אמרה "טוס איתנו לטביליסי, הביתה תחזור במרצדס שלך".

ההאמר והלאדות בטביליסי

נשבר לנו מיתוס שהבאנו מהארץ. המיתוס האומר כי ילד גרוזיני מתבגר כאשר צומחת לו שן זהב. הגיאורגים מחיכים בכל הזדמנות. חושפים שיניים לבנות כמו בכל מקום אחר בעולם ואין ברק של שיני זהב. כנראה בתקופה הקומוניסטית הפה תפקד ככספת.

עלינו למצודת העיר ממנה תצפית נאה אל העיר, הנהר והמרחצאות החמים שנתנו לעיר את שמה. טיפליס בגיאורגית זה חם.

גגות המרחצאות של טביליסי

ראינו כנסיות והתעוררות דתית , בית כנסת שנעזב ע"י הקהילה שעלתה לארץ.

פנים בית הכנסת בטביליסי

עדין יש מנין והוא פעיל בעיקר בשבתות וחגי ישראל.

למיטה נכנסנו די מוקדם. בערך ב8 בערב דפיקה בדלת ולחדר נכנסת אירנה בעלת הבית. היא מבקשת לשכן במיטה הנוספת אורח שצריך להגיע והכל מלא. קבלה הסכמתנו. הציעה המיטה והלכה. עד הבוקר איש לא הגיע.

9/9/06 טביליסי- מנזר דוד גארג'ה – טביליסי

דבר ראשון בבוקר קניות אוכל לדרך. נוסעים במטרו לתחנת הרכבת משם אמור להיות אוטובוס לרוסטבי העיר שלפי המפה שבידנו הכי קרובה למנזרים. האדם הראשון איתו מבררים פרטים הוא נהג מונית. מכל מה שדברנו בידים ,במעט רוסית ולהראות בספר את הכיתוב דוד גארג'ה בגיאורגית הוא קולט אוטובוס, רוסטבי, דויד גארג' ונותן מחיר די מפתה להלוך וחזור. מתחילים לנסוע בטביליסי. רואים הרבה מבני תעשיה נטושים. הנהג אומר נו ראבוטה-אין עבודה. פעם פאר התעשיה הכבדה היום שממה. המפעלים היחידים שעדיין פעילים קשורים בבניה –מפעלי בטון ובלוקים. הכבישים משובשים, בתי מגורים מתקלפים. אין כסף לאחזקה שוטפת. הגנים די מוזנחים. כעת שיא היובש והגנים פשוט מתייבשים. שרידי גני שעשועים לילדים. הכל נראה עלוב ומסכן. לאחר כחצי שעה הנהג נעצר הגענו. מולנו מסתבר המוסך (גראג') של דויד שמתקן האוטובוסים לרוסטאבי. חידת חמיצר כמעט נפתרה נותרה רק הבעיה שזה לא הפתרון. כעת הוצאנו המפה והראנו לנהג לאן בדיוק אנו רוצים. הוא הנהן בראש ואמר ברוסית קודם אצלי בבית כוס קפה ואחר כך ניסע. ביתו הוא הבית השני מהמוסך מולו אנו עומדים מה שמסביר איך הכל התחבר לו מצוין. נכנסנו לחצר ענקית . בוסתן פירות ומעל הגפן מצלה ואשכולות ענבים בשלים משתלשלים מטה.

איש תחת גפנו ותאנתו בטביליסי

קבלנו אירוח כיד המלך והעיקר הגיע בקבוק מים שהיו אמורים להיות קרים אבל זה היה בקבוק קרח. החלפנו עם בעלת הבית בקבוק מים על בקבוק קרח . מאוחר יותר בחום המדבר נהנינו ממים קרים בשפע.

נוסעים אל ספר המדבר הגיאורגי. היום חם ובשמש די מעיק. יצאנו לדרך בשעת בוקר מאוחרת. עד רוסטבי כביש מעולה והנסיעה מהירה. לנהג אין מושג היכן המנזר אבל מידי פעם הוא שואל נהגי מוניות אחרים. עובדים עם המפה לפי קטעים. לפתע אני קולט בצד הדרך שלט הכוונה למנזר בכיתוב לטיני. מכאן מתחילה דרך עפר בנוף חד גוני מבלי שיש מושג כמה עוד. הנהג נוסע כאן בפעם הראשונה בחייו. רטינותיו מתחילות לגבור. לפתע בא מולנו טרקטור שנהגו מרגיע הנהג ומבשר לו כי המנזר קרוב מאד. רכב שיצא מהמנזר ובא מולנו מרגיע אותו סופית. הגענו למנזר. הנהג הצטלב כמו שצריך אך לטייל לא רצה . הצטרף לשיח נהגים עם חבריו למקצוע .

מנזר דויד גארג'ה וסביבתו

נכנסנו אל המנזר. נבנה במאה השישית ע"י נזיר סורי בשם דויד גארג'ה ומכאן השם. הנזיר היה מתלמידיו של סבא הקדוש ממדבר יהודה ומכאן הדמיון הרב בין המנזרים. סלע ענק במורד ההר מעל המנזר נחרץ ומי הנגר תועלו לבור מים.

מערכת אסוף מי הנגר למנזר

המנזר פעיל עד היום. המנזר בנוי במורד רכס כמו מנזרי מדבר יהודה. יצאנו מהמנזר והתחלנו לטפס במעלה אל קו הרכס. עליה לא ארוכה אבל די תלולה. בשמש חם מאד ואנו נהנים משפע מים .קרים. עוברים ליד חבורת מטיילים מאנגליה ומדריכתם המקומית. מים לא לקחו עמם ואחד מהם כבר בשלבי התיבשות. השקינו אותם אבל זה לא הועיל רבות והם די מהר חתכו חזרה למטה. מראש הרכס תצפיות יפות לעבר אזרביג'אן הסמוכה. בהר חצובות מערות. מאד דומה לקפדוקיה ומערות שפלת יהודה. יש מערות מגורים,תפילה,קולומבריום, ומסתור. בחלקן שרדו עד היום ציורי הקיר.מפסגת הרכס חוזר שביל תלול ישירות אל המנזר שלמטה. כל הטיול במנזר וסביבתו כשעתיים של מסלול מעגלי. חזרנו לטביליסי לעת ערב. ירדנו אל המדרחוב שלשפת הנהר. הרבה מבלים בשתיה. המוסיקה המתנגנת לצערנו רק קלסית ולא גיאורגית עממית כפי שקיווינו.

10/9/06 טביליסי – מסטיה

הלילה עבר בשינה טרופה. צעקות שכורים מתחת לחלון וכל מיני רעשים אחרים העירו אותנו ללא הפסק. ב 4 לפנות בוקר צלצל השעון. התארגנו במהירות ולתחנת האוטובוסים שליד הרכבת. משם נאמר לנו יוצאת המרשרוטקה היומית ישירות למסטיה. זמן יציאה משוער הוא 7 בבוקר אך צריך להיות מספיק מוקדם כדי לתפוס מקום. מגיעים והכל ריק חוץ מכמה שיכורים שלא יודעים מימינם ומשמאלם. נהגי המוניות טוענים שאנו טועים בתחנה וצריכם להגיע לתחנת דידובה שהיא הטרמינל הראשי של טביליסי.

לפתע מופיע נהג מונית המציע להסיע אותנו תמורת 50$. מנסיון יום אתמול מבררים איתו פעם ופעמיים שהוא מבין לאן אנו רוצים . הוא מסביר לנו באנגלית רצוצה ובעיקר ברוסית שהדרך ארוכה וקשה ולכן הוא יחליף בביתו הרכב לאחר נוח יותר. המחיר נראה מאד נמוך אבל לאחר שבררנו פעם ופעמיים והנהג בשלו הסכמנו ויצאנו לדרך. השעה 5 בבוקר. טביליסי עדיין ישנה רק רחובות ראשיים מוארים. נוסעים בין שכוני צפון העיר לעבר ביתו של הנהג. אני רואה כי רנצי דואג. לשאלתי הוא עונה כי משהוא לא נראה לו. הנסיעה ארוכה . הנהג החליף הרכב ממונע בגז למונע בבנזין. רק מחיר הדלק צריך להיות יותר מכפליים המחיר המוסכם. אני מנסה להרגיע את רנצי אבל ליתר בטחון שואלים עוד פעם הנהג וליתר בטחון כותבים המספרים פעם נוספת. וכאן מתבררת אי ההבנה העמוקה ביננו. אנו מבינים 50$ הנהג אמר 50 אבל התכוון ל500 . כעת הכלכלה בסדר אבל אנחנו מבהירים לנהג שבמחיר הזה אנו לא יכולים לנסוע וגם לא במחציתו. בצער רב מחזירנו הנהג חזרה אל תחנת הרכבת. שילמנו לו 10 לארי כי בכל זאת טיול נחמד בטביליסי עשינו עימו.בתחנה הרבה לא השתנה. 3 דייגים על חפציהם יושבים בצד מחכים למרשרוטקה ליעדם. אני נשארת עם הציוד לידם רנצי הולך לברר על הרכבת לילה לזוגדידי שאולי ניסע איתה. הכל סגור. לפתע מתקרב אלי אדם נושא תרמיל גב ענקי ותיק. הוא דובר אנגלית והוא מרגיע אותי ואומר כי אני במקום הנכון ומכאן יוצאת המרשרוטקה בזמן. לשאלתו מהיכן אני משיבה מישראל ואז הוא עובר לעברית ואמר גם אני. זהו ארקדי מטפס הרים יליד סנט פטרבורג הגר היום בחיפה. הוא נוסע למסטיה.משם יחד עם חברו האלפיניסט המקומי יגנבו הגבול לרוסיה לטפס על הר האלברוז במסגרת תחרות טיפוס הרים. מתברר כי הוא כבר טיפס על מרבית פסגות תבל ובעיקר על פסגות בתחום ברה"מ לשעבר. בארץ הוא איש עסקים המוכר צמחי מרפא ומוצרים נילווים. בינתיים רנצי חוזר ללא כל הצלחה כי הכל עדיין סגור ואנו משוחחים עם ארקדי. לפתע באים שני צעירים מקומיים ומציעים לנו לחלוק עימם מונית למסטיה. המונית מרצדס והמחיר סביר מה גם שיתחלק על 5 נוסעים וקדימה. דוחסים הציוד לתא המטען ואנו נכנסים פנימה. ליאורה מקדימה כמו מלכה מאחור 4 גברים. למזלנו אחד מהם אלפיניסט המתרגל איך חריץ דק בסלע משמש מיטה בשעת הדחק. הוא כל הזמן נע ונד כל היתר ישובים צפוף אבל סביר. הכביש עד לזוגדידי מצוין והמונית טסה.עוצרים לקפה, מתקנים פנצ'ר אבל ס"ה נסיעה חלקה לאורך העמק המרכזי של גיאורגיה.

בעמק המרכזי של גאורגיה

הנוף חקלאי, בתים חד קומתיים קטנים וכפרים מאד מזכיר את הנוף של בולגריה. משני צידי העמק הרים ירוקים הכביש רץ לאורך הנהר המנקז. הנהג אינו מכיר הדרך ולא יודע מה מחכה לו אחרי זוגדידי. בתחילה הכביש עדין סביר. נכנסים אל בין ההרים והדרך נעשית משובשת. שני הבחורים המקומיים נוסעים הביתה והם כל הזמן מנסים להרגיע הנהג שמתחיל להבין את טעותו כשהסכים לנסוע. ככל שנכנסים אל בין ההרים האויר נעשה צלול. נוף מרשים של הרים הצונחים אל הנהר. .

נהר אינגורי הסכור

במוצא הנהר סכר היוצר אגם וחשמל.

מורדות ההרים מכוסים יערות רחבי עלים ומחטנים. בדרך נוכחות מוגברת של צבא. חלק מהדרך משמש גם את כוחות הצבא הפועלים בערוץ הקודורי שבאבחזיה הפורשת. גם בגיאורגיה יש צרות מבית.

מפעם לפעם מציצות פסגות הקוקז הגבוה עטויות שלג וקרחונים. הדרך משובשת אבל עבירה לכל סוגי הרכב. ככל שמעמיקים אל ההרים מתחילים להופיע שני הרכסים המושלגים. רכס סוונטי הדרומי יותר ורכס הקוקז הגבוה הצפוני יותר. ארקדי מזהה עבורנו את כל הפסגות. הוא מכיר אותן ברגליו.לפתע מופיעה מסטיה על מגדלי השמירה האופיינים לה .ברקע הרי הקוקז. התאורה מצוינת והתמונה מרהיבה.

הדרך למסטיה ברקע פסגת הטטנולדי

קצת לפני מסטיה הפנצ'ר המתוקן קרס והאויר יצא. הנהג כבר לאחר יאוש כל מה שהוא רוצה זה להיפטר מאתנו לתקן הגלגל ולחזור מהר לזוגדידי לפני רדת החשכה.ס"ה ישירות מטביליסי למסטיה זה כ7 שעות ברכב מהיר. ברכב איטי זה יכול להימשך עוד 3-4 שעות. הכביש אכן גרוע בקטע ההררי שלו אבל עדיין הרבה יותר טוב מהדרך לדויד גארג'ה.

נחתנו במסטיה אצל החברים של ארקדי. זוהי משפחת אלפיניסטים בעלת מסורת של טיפוס הרים. עד שבעל הבית יגיע הכינו כיבוד קל . זו ארוחה שלמה של חצ'פורי ופיתות חמים וטריים. בעל הבית חזר זה עתה מטיפוס על הר אררט. שם פגש גם מטפסי הרים מישראל שטיפסו אף הם. יש מין אחוות מטפסים חובקת עולם. בעל הבית מתפרנס כרגע מההובי. הוא מארגן ומוביל משלחות טיפוס להר קזבק מצפון לטביליסי.זה מאד נוח למטפסים כי טביליסי רחוקה רק שעתיים נסיעה מההר.

סיתווניות במסטיה

הגברת שבאכסניתה אנו אמורים להתארח כל כמה זמן מטלפנת אלינו להיות בטוחה שלא השתנו תכניותינו או נחטפנו לאכסניה אחרת.בסופו של דבר היא באה עם רכב ואספה אותנו אליה משיח האלפיניסטים. כך הבטיחה לעצמה שאנו אצלה. אנו מתאכסנים אצל אקה צ'רטולני שהיא בת דודה של אירנה מטביליסי. שתי הקוזינות שולחות זו לזו קליינטים כולל התראות על בואם.

11/9/06 מסטיה

קמנו הבוקר לעוד יום יפה. ארוחת בוקר מצוינת וקדימה לטפס בהרים. דויד אביה של אקה מטפס עימנו. הוא מורה הדרך. גם אתמול ארקדי יעץ לנו ליתר בטחון להסתובב בשטח עם מקומי ולא לבד כי החשדנות בזרים מאד מפותחת בחבל ארץ זה. דויד בגילנו אבל ההרים אצלו בדם. הוא ראשון ואנו אחריו. אין יעד מוגדר העיקר מטפסים מעלה. מולנו כל הזמן המדרון הצפוני של רכס סואנטי. זהו רכס מקביל לקוקז הגבוה אך נמוך ממנו בכמה מאות מטרים. המדרון הצפוני שלו מלא בקרחונים לבנים. מנגד אנו צופים אל עבר המדרון הדרומי של הקוקז הגבוה ושם השמש המיסה כבר את מרבית הלובן. רק שרידי הקרחונים מנצנצים בפסגות.

מסטיה שוכנת בעמק שבין שני הרכסים. הנוף משגע ההרים ירוקים מצמחיית יער ומעל הקרחונים הלבנים. למטה בעמק מסטיה על מגדלי המבצר המיוחדים שלה.

מסטיה

לאחר שעתים של טיפוס מתמיד נגמר הכוח ובהעדר יעד מוגדר החלטנו לחזור למטה למנוחת צהרים.

בינתיים הגיעו שכנינו לאכסניה. זוג ישראלים צעיר שבילו את הלילה בחיק הטבע בשינה באוהל. הם קיוו לראות דובים בטבע אבל מה שליחך את אוהלם בלילה היו רק פרות במרעה. לאט לאט התקבצה קבוצת ישראלים ויחד הלכנו למוזיאון משפחתי המתאר את החיים במסטיה בעבר . המוזיאון באחוזה השייכת מזה דורות למשפחה אחת. יש בה כנסיה ובית קברות משפחתי.

בבית האחוזה הישן קומת הקרקע מכילה מרבץ לאדם ולבהמה זה מעל זה הכל באותו האולם.

קומת הקרקע במגדל במסטיה

במרכז האולם המנגל לחמום ובישול גם יחד. כל הריהוט מגולף בעץ מאד יפה.לבית צמוד מגדל המבצר המשפחתי. בעת צרה התכנסו כולם במגדל טפסו לחדרים העליונים ונעלו באבן גדולה את הכניסה לסולמות. כשיצאנו מהמוזיאון חזרו הפרות מהמרעה כל אחת לבעליה. בבית סמוך נפתחה דלת קומת הקרקע ופרות נכנסו אל האבוס ברפת מגולפת כמו במוזיאון ונקשרו כ"א למקומה לקראת החליבה. בארץ רפת כזו מזמן היתה מוצבת מחדש כקישוט בוילה בתור אטרקציה.

בעלת הארמון

ירדנו אל הנהר. בתוך מסטיה הוא חותר קניון עמוק. גרגרי יער צומחים לגדות הנהר ומשמשים חומר מוצא למיץ אדום כהה וטעים.

12/9/06 מסטיה- אושגולי – מסטיה

קמנו לבוקר גשום. מחליטים כי בכל זאת לא נשנה תכניות וניסע לאושגולי. זהו הכפר הנחשב לישוב הקבע הגבוה ביותר באירופה. 2200 מטר מעל פני הים. בדרום אמריקה גובה כזה אפילו לא נספר. אנו יחד עם עוד 5 ישראלים צעירים בג'יפ. את הג'יפ אירגנה אקה בעלת הפנסיון בו אנו מתאכסנים. הג'יפ שיך לאחיה והוא הנהג. אקה מפעילה עסק משפחתי רב שלוחות. קנאית ביותר למקומה. נקודת היציאה לטיול הבית של אקה.שלושה מהמטיילים מתגוררים באכסניה אחרת בכפר. הם עוברים אצל אקה תחקיר עומק איך הם מרדו בסדר הטוב והלכו לרעות בשדות זרים למרות שאקה קיבלה הודעה מהקוזינה בטביליסי על בואם. מי שרוצה עצמאות טוב יעשה אם לא ידליף תכניות לאחת מהקוזינות אחרת מבחינתן הוא שיך למשפחה ואוי לו אם ימרוד.

הערפל מתפזר מעט ואנו יוצאים לדרך.הנהר זורם בעצמה. פה ושם אף חותר קניונים אדירים בסלעי ההרים. המסלע צפחות שחורות המשמשות גם כאבן בנין. בדרך כפרים מעטים. כולם בנוים בסגנון מסטיה עם מגדלים המשמשים כמבצר המשפחתי בעת צרה.

מגדל מבצר באושגולי

המבנים הללו בנוים כך שלא ניתן להחדיר פנימה מבעד לחרכי הירי דבר.הנצורים לעומת זאת יכולים לירות או לשפוך שמן רותח מלמעלה אל המנסה לפרוץ פנימה . באושגולי יש רכוז של מבנים כאלה מימי הביינים. בכנסיה ובמוזיאון המקומי יש אוצרות שהוברחו לכאן למשמרת כאשר זרים פלשו לגיאורגיה ואיימו לבזוז אוצרות אלו. מאז ומתמיד הגישה לחבל סוואנטי היתה קשה.ולכן שימש מקום מקלט.

אושגולי -השקרה בעננים

אושגולי ממוקמת למרגלות השקרה. זו הפסגה הגבוהה בהרי גיאורגיה והשניה בגובה לאלברוז שבתחומי רוסיה. ההר היה עטוף בענני גשם שלא פסק לרגע.מפעם לפעם התרוממו העננים והופיע חלק מהקרחון המכסה את חלקו העליון של ההר. כל היום זהו טיול טבע יפה. הרים נישאים,יערות,שפעת מים וקרחונים הכל במראה אחד.

מע"צ אושגולי

הגישה לכאן רק ברכב 4X4 או רכב רגיל אבל בעל מרווח גחון גבוה.במסטיה יש קרטל נהגים. המחיר לנסיעה לאושגולי וחזרה קבוע. נכון להיום זה 150 לארי (כ 90$) . היינו 7 אנשים כך שהמחיר לכל אחד היה נסבל. לכבוד סיום הפרק של מסטיה בטיול ערכה לנו אקה ארוחת מלכים כולל הרמת כוסית של יין תפוחים שאביה רקח מתפוחי הגינה. היין חריף אך לא מהסוג שדופק את הראש. ס"ה הארוח אצל אקה מצוין למרות היותה לחוצה וקנאית. למתארחים אצלה היא נותנת הכל בלב חם כשכל המשפחה בפעולה. האבא אוסף התפוחים, רוקח היין ומורה דרך בשעת הצורך. האמא מבשלת מצוין ואקה עצמה המנהלת העיסקית של הקונצרן.

מסטיה בהחלט מצדיקה את המוניטין של מקום קשה להגעה אבל שווה את המאמץ

13/9/06 מסטיה-זוגדידי-קוטאיסי

קמנו השכם בבוקר כדי לתפוס מקום במונית היוצאת ממסטיה . בערך ב 6 בבוקר זזים הרכבים ממסטיה לאחר מכן העסק נזיל ואפשר בקלות להתקע. למזלנו היה ג'יפ שתפקד כמונית. 5 תיירים הספיקו לו כדי לצאת לדרך. המחיר מעט גבוה ממחיר המיניבוס אבל הנוחיות רבה לעין ערוך. האזור הגבוה עדין עטוף עננים וגשם מטפטף. נהר האינגורי שמתחתנו שוצף וחותר בסלעים קניון עמוק.קירות הקניון מיוערים. רק כעת מתחילים מעט צבעי שלכת. זו רק ראשית ההתחלה.שלכת ממש תחל בעוד כשבועיים. הגענו לזוגדידי לאחר כ 4 שעות נסיעה היישר אל תחנת האוטובוסים. כאן יש גם כיתוב לטיני ואפשר למצוא לבד את התחנה הרצויה. המרשרוטקה לקוטאיסי חכתה רק לנו ומיד יצאה. היא התמלאה בתחנה מרוחקת מעט. כנראה הנוסעים שם דאגו לידע את הנהג שיש מספיק מחכים. אחרת הנהגים מחכים שלפחות מרבית המקומות יתמלאו בתחנת המוצא.הכביש לקוטאיסי טוב והנסיעה מהירה. הנוף מחזירנו לנופי בולגריה.

לקוטאיסי הגענו בצוהרים. יחד עם הזוג שחלק עימנו את האכסניה של אקה במסטיה לקחנו מונית אל הבית בו הם התארחו בקוטאיסי . זהו בית ענק בו מתגוררת החמולה. בעל הבית הוריו וילדיו. היה מקום לכולם. בברזי המקלחת אין מים חמים כי הספקת הגז משותקת. לא ברור למה. האם אלו בעיות פנים גיאורגיות או חיבוק הדב הרוסי. אז מתרחצים כמו בחמאם הטורקי. מחממים מים בדוד ושופכים זה על זה מתוך הדלי.

קוטאיסי התגלתה כעיר מפתיעה. זה יותר כפר שצמח ותפח. איש תחת גפנו ותאנתו. היעד הראשון כנסית בגארט.

כנסית בגארט בקוטאיסי

הכנסיה היום ללא גג כי הגג המקורי הועף בפיצוץ ע"י הטורקים. הבניה ארמנית והמבנה מזכיר מאד את הכנסיות הארמניות באני שבטורקיה. כרגע מתנהלת במקום חפירה ארכיאולוגית במטרה להגיע אל יסודות המבנה.המשכנו למרכז העיר .היעד בתי הכנסת של יהדות קוטאיסי שני בתי כנסת באותו הרחוב ומסביב מה שהיתה השכונה היהודית עד שהקהילה עברה בשנות ה-80 לארץ. בקוטאיסי היום נותרו מעט יהודים. חזרנו אל מרכז העיר דרך סמטאות מה שהיה הרובע היהודי של העיר.

חצר פנימית באזור הרובע היהודי של קוטאיסי

תצר ברובע היהודי של קוטאיסי

בתים שהיו נאים בעבר,היום קצת מוזנחים כמו כל העיר. ניכר כי יהודי קוטאיסי חיו טוב. חצרות מטופחות ובתי מידות מאפינים את הרובע הזה. מאוחר יותר סיפר לנו ג'ורג'י שאצלו אנו מתאכסנים כי מרבית בני כיתתו מימי התיכון נמצאים כעת בין נתניה לאשדוד.

נכנסנו במרכז העיר למסעדת פועלים לאכול משהו. כניסת תיירים זרים למקום התקבלה בחמימות יתרה . די היה קשה לסרב בנימוס להזמנות מכל עבר לשתות כוסית בצוותא.

לקחנו מונית למנזר גלאטה. המנזר נבנה ע"י המלך דויד הבנאי. מבנה מרשים בנוף מרשים לא פחות.

מנזר גלאטה ליד קוטאיסי

דויד הבנאי קבור במבנה השער דרכו נהגו להכנס הבאים מקוטאיסי. ע"פ צוואת המלך הצנוע הזה הקבר בנוי כך שכל הנכנס בשער דורך עליו. קבורה צנועה למלך צנוע אך רב פעלים. שוטטנו בשוק הירקות של העיר.שפע של תוצרת חקלאית מעולה בכל קנה מידה . גיאורגיה מיצרת בעונה זו של השנה שפע של ירקות ופירות בטעם של פעם. נעיצת השינים בעגבניה יוצרת מזרקת מיץ עסיסי. בארץ כבר שכחנו שפעם גם אצלנו זה היה כך. ארוחת הערב בבית המארחים כרגיל טעימה ביותר וכמויות כיד המלך.

עגבניות של פעם בקוטאיסי

14/9/06 קוטאסי-בורג'ומי

הבוקר קמנו בניחותא. התכנית להיום היא נסיע לבורג'ומי וזהו. ארוחת בוקר מצוינת אצל ג'ור'גי.

מונית לתחנה מרכזית קוטאיסי מביאה אותנו למקום תזזיתי. מרשרוטקות אוטובוסים ורוכלים מעורבבים זה בזה .

תחנה מרכזית קוטאיסי

אנו מחכים במרשרוטקה שהאמת אין לנו מושג לאן יעדה אבל נהג המונית שקיבל מג'יאורג'י הוראות הביא אותנו אליה והצביע זהו. לאחר שעה הרכב התמלא ולדרך. נוסעים בעמק מוקף הרים גבוהים. נהר זורם לצד הדרך. השטח רובו כפרי. הרבה חקלאות. פה ושם שרידי פילים לבנים מימי ברה"מ. לאחר כשעתיים מורידים אותנו בצומת ומראים לנו לבורג'ומי משם. הלכנו קצת עד שגילינו את תחנת המוצא. הגענו לבורג'ומי דבר ראשון מחפשים לינה. המקומיים מצביעים לנו על כיוון ואנו מגיעים למלון בורג'ומי הממוקם בבית מימי הצארים. המחיר התחילי 100 לארי ללילה. זה בערך פי שנים ממה שאנו רגילים. עושים פרצוף של לא מתאים לנו והמחיר צונח מטה ל80 לארי. החדר מרווח ומפנק. מים חמים בשפע ובלחץ ואנו מחליטים שאפשר להתברגן קצת. נהיה פה שלושה לילות .

בורג'ומי מפורסמת במעיינות המרפא והמים המינרלים שהם תרופה לכל מכאוב. למים יש קצת טעם של תרופה בעיקר למי הסודה של בורג'ומי.

טיילנו בעיר.תחנת הרכבת מכילה לוח זמנים כתוב קירילית. השמות מוכרים מוסקבה ונובוסיבירסק אומסק וטומסק פעם היינו שם. פעם גם ניתן היה לנסוע מכאן ישירות ברכבת ליעדים אלו. היום עד טביליסי בקושי. ליד התחנה שדרת עצים בה יושבות הסבתות ומוכרות מכל הבא ליד כל סריגה עצמית. מגרשי משחקים לילדים בתי קפה בקיצור מקום חביב.

שדרה בבורג'ומי

הפרות בגיאורגיה לא קדושות כמו בהודו. בגיאורגיה בסופה של כל פרה יש גריל פעיל אבל עד לרגע זה הפרות חופשיות ומנהלות את חיי הכביש כמו הודו. יומיים אין לנו קליטה בטלפון. לא נראה סביר, כי הרשת הסלולרית בגיאורגיה בעלת כסוי מצוין. כיבינו והדלקנו המכשיר והכל חזר לפעילות ושוב שולחים ומקבלים הודעות ס.מ.ס מהנכדים.

בחדר יש טלויזיה הקולטת את כל ערוצי הלווין האירופאים. קוינו שיש גם איזשהו ערוץ חדשות כלום. פורנוגרפיה יש בשפע. בעיקר מצטיינים האיטלקים ברבוי ערוצי הפורנו.

15/9/06 בורג'ומי- וארדזיה – בורג'ומי

יורד גשם. למזלנו החלטנו אתמול כי היום ניסע לוארדזיה המצויה באזור שחון יותר. עד שהגיעה המרשרוטקה לאחלציחה יעדנו הראשון. עמדנו בחוץ בגשם די שוטף. למזלנו היא הגיעה בדקה ה-90 לפני שמעילי הגשם החלו להעביר הרטיבות פנימה. נוסעים לאחלציחה עיר המחוז. הדרך במעלה נהר המטקוארי. מצפוננו החלק הגשום יותר של האזור בו מצוי הפארק הלאומי בורג'ומי –חראגאולי שבו נבקר מחר. מדרום לנו בתחילה הרים מיוערים וככל שמתקרבים לאחלציחה האזור נעשה ערבתי יותר. הגשם מתמעט עד שהופך לטפטוף חלש. מאחלציחה צריך לקחת מונית לוארדזיה. תחילה מבררים אצל השוטר הראשון את המחיר המקובל לנסיעה כזו. נהג מבוגר ניגש אלינו ומציע את מוניתו. לקח אותנו לרכב שנראה חבוט כמו כל היתר.כשנכנסנו פנימה והתחלנו לנסוע הבננו כי בחרנו בגרוטאה הכי רצינית בכל גיאורגיה. משימה ראשונה מלוי דלק. בגיאורגיה לא משאירים דלק במיכל הרכב. רק את המינימום הנדרש להגיע לתחנה הכי קרובה. שם ממלאים בדיוק כמה שצריך לנסיעה המתוכננת. מוניתנו מתברר תודלקה פעם בגז . כדי למקם הבלון נעקר מיכל הדלק. לימים התקלקלה מערכת הגז ואז במקומה חזרו לבנזין רק שנאלצו לאלתר מיכל חדש. המיכל המאולתר דל מידות ונוזל מכל עבר. ממלאים אותו וממלאים גם בקבוקי מים לשעבר צידה לדרך. האמת זה היה הזוי לחלוטין.אבל הנהג שידר אמינות והמשכנו איתו. היה לכך יתרון רציני. מהר הוא לא נסע ! חסכנו מאיתנו את דפיקות הלב הרגילות מנסיעה עם נהגי גיאורגיה המטורפים לחלוטין. לעומתם הנהג הישראלי המופרע הוא ילד טוב ירושלים. כך יכולנו להנות בשקט מהנוף. כמובן שבכל ירידה כיבה המנוע כדי לחסוך בדלק. אבל את זה עושים כולם כולל המרצדס עימו נסענו למסטיה. הנהג מנסה להסביר לנו על הדרך אבל יש קשיי שפה. הרוסית שבפינו היא פחות מבסיסית אבל הסתדרנו. הגענו למבצר השולט על נקודת החיבור של שני היובלים המרכיבים את נהר המטקוארי. המבצר נבנה ע"י המלכה תמר. לפי האגדה היא נתנה לשני טובי בנאיה להתחרות זה בזה על בנית מגדל השמירה המושלם. המפסיד בתחרות קפץ על פי האגדה ממרומי המגדל אותו בנה אל חרבו הזקורה.

המבצר של תמר מעל יובלי המטקוארי

כל האזור הוא בחותמה של המלכה תמר. וארדזיה היא פרויקט שלה. עיר חפורה אל תוך הסלעים. המסלע הוא קונגלומרט נחלים קל לחציבה.

וראדזיה עיר חצובה בהר

נחפרו חדרי מגורים שבחלקם היה גם שימוש לתעשיות בית כמו דריכת יין. בכנסיה שבאתר יש ציור של המלכה תמר עם אביה המלך גיאורגי. המלכים הגיאורגים המשיכו במסורת אותה התחיל דויד הבנאי והמליכו עוד בחייהם את היורש.וכך ניצבת תמר ליד אביה וכתר המלכות בראשה. תמר נחשבה למלכה האהובה על העם ותקופתה היא תור הזהב של גיאורגיה.

וארדזיה מזכירה במבנה מתחמים דומים במזרח התיכון כמו חסנכיף במזרח טורקיה (מאד קרוב לוארדזיה) ומערות בית גוברין אצלנו וכמובן מתחמי קפדוקיה. על תמר נאמר כי לבטחונה האישי ישנה כאן כל לילה בחדר אחר מתוך העשרות שהיו לה. וארדזיה ממוקמת בנוף מדהים של מצוקים ונהר זורם.

מפעל המים בוארדזיה-הנקבה היורדת לנהר

הסתובבנו כאן כשעה וכל הסבוב כולו לקח כ 5 שעות. בתחבורה ציבורית קשה להגיע ולחזור באותו היום. החברה הצעירים איתם טיילנו במסטיה סיפרו כי הם לקחו אוהל ולנו כאן בשטח. יש ליד העתיקות מלון הנראה עזוב. חזרנו לאחלציחה מבלי לעבור במנזר ספארה כי א. חששנו כי המונית תקרוס בדרך

וב. כי התענן חזק וכל רכס המנזר היה עטוף בענן כבד. לפי הספר המראה מהמנזר הוא החלק המענין במקום.

חזרנו לבורג'ומי לארוחת ערב במסעדה בה נוהגים החברה לשתות בצותא. באחד החדרים ישבה חבורה שמפלס האלכוהול העולה גרם להם לשפוך זה על זה בקולי קולות כל מה שבבטן. נסיונות ההרגעה של בעלת הבית לא צלחו. במקביל בחדר סמוך ישבו שתי משפחות עם ילדים לארוחה משותפת. בשלב מסוים האבות החליטו להשתיק ההמולה. אנחנו בשלב זה עזבנו כי סיימנו לאכול והקטטה היתה בדרך. הם עברו משלב התחזיקו אותי לשלב בו הדם רותח. חזרנו לעוד לילה של מלון מפנק.

16/9/06 בורג'ומי- הפארק הלאומי- בקוריאני – בורג'ומי

קמנו הבוקר למזג אויר הפכפך.בלילה עדין ירד גשם שפסק בבוקר. החלטנו שהולכים לטייל ברגל למרות שעדיין מעונן. נסענו לפרבר בשם ליקאני. נהג האוטובוס הראה לנו את הכניסה לפארק ליקאני. בפארק ארמון שנבנה בסוף המאה ה-19ע"י אציל מבית רומנוב.

הארמון של משפחת רומנוב

הארמון יפה וממוקם בגן מעוצב. בעבר גם סטלין נהג לבוא לנפוש כאן. כיום הארמון משמש את ממשלת גיאורגיה למקום התכנסות בחיק הטבע.
חלק גדול מהפארק מלא בבתי הבראה נוסח קופ"ח בהם מטפלים במים חמים. לא ברור מה מקור החום, נראה כי החימום מקורו ממכון קיטור פעיל. המכון היה המבנה היחידי ממנו נשמעו רעשי פעילות. טיילנו בפארק והתחלנו לרדת בו לכיוון העיר. הגענו לסוף החומה החוצצת בין הפארק והכביש היורד העירה.ליד השער הנעול בתי אנשים המתגוררים בקצה הפארק בתוך המתחם המגודר. אישה גדולת מימדים ישבה בפתח אחד הבתים וסימנה לנו בידה כי אין מעבר. ליאורה חייכה ועשתה לה סימן כי אנו רק רוצים לצאת לכביש. היא קמה הלכה לאן שהלכה וחזרה עם המפתח לחופש. יצאנו ומולנו הכניסה לפארק הלאומי בורג'ומי- חראגאולי. זהו פארק גדול מימדים. יש אומרים בעל השטח הגדול ביותר באירופה כולה.משתרע מכביש קוטאיסי-חשורי בצפון ועד כביש בורג'ומי- אחלציחה בדרום. מכיל שלושה בתי גידול אופיינים. יער של האזור הנמוך עד רום של 1800מטרים. האזור הסוב אלפיני ברום של 1800-2500 מטרים. האזור האלפיני ברום שמעל 2500 מטרים. בפארק שבילים מסודרים והוא בנוי למטייל הבודד.אנחנו לקחנו את המסלול הקצר ביותר כ 3-4 ק"מ. מסלול מעגלי המטפס אל מרומי הרכס עד לאזור הסוב אלפיני ויורד חזרה לכביש. השביל משולט עם תחנות ובהם הסברים בגיאורגית ובאנגלית על אופי הפארק.

מציפורי הפארק

ממש טיול שבת חביב. הגשם החל לטפטף . חזרנו למלון בשעת צהרים מוקדמת והחלטנו לנסוע לבאקוריאני. זהו אתר סקי המרוחק ב25 ק"מ מבורג'ומי. עלינו על האוטובוס שטיפס למעלה. האוטובוס מסיע נוסעים ומטען. מעין רכב של ריכוז קניות בקבוץ. כנראה הכפר האחרון בנתיב מספק חלב לחנויות בבורג'ומי.כל החלק האחורי היה עמוס בכדי חלב ריקים ושטופים בדרכם חזרה לבעליהם. מפעם לפעם עצר בדרך והעלה עוד כדים אן חבילות לחלוקה. הנהג הגיע לבאקוריאני והחל לחלק העיתונים לקיוסק, חבילת התרופות לבית המרקחת וכן הלאה. האוטובוס יצא מבאקוריאני והמשיך הלאה אל בלתי נודע עבורנו. כאן התעורר בי חשש ושאלתי הנהג מתי הוא חוזר לבורג'ומי. היא ענה לי כי הוא לא חוזר. מיד ירדנו והחלנו לצעוד חזרה לבאקוריאני. המרחק אינו גדול אך החשש להתקע כאן ללילה גבר. ניסינו לתפוס טרמפ שאולי יורד חזרה. בסופו של דבר עצר לנו נער שלקח המרצדס של אבא לסבוב דאוין על חברתו. הבחורה דוברת גרמנית כך שהבינה מה הבעיה שלנו. הם הורידו אותנו ליד תחנת האוטבוסים של באקוריאני ושם התברר לנו כי עוד כשעה וחצי תצא מרשרוטקה חזרה לבורג'ומי. התחלנו לטייל בנחת בבאקוריאני.
זה כפר שפרנסתו העיקרית על תיירות הסקי בעונה המתאימה. מחוץ לעונה משמשים המלונות בעיקר את תיירות האוטובוסים כי הם גדולים מספיק כדי להלין בלי בעיה אורחים רבים. נראה כי הכפר די מצליח והכסף זורם. הרבה שיפוצים,בתי מידות נאים ורכב נאה חונה בחצרם.

בית עץ מסורתי בבקוריאני

תוך כדי שוטטות הגענו למאפית הכפר. התנור עגול ושקוע באדמה. האש בוערת בתחתיתו והקירות מלבני שמוט. האופה איש גדול מידות מתכופף אל תוך התנור כשידו האחת מחזיקה בדופן התנור לבל יחליק פנימה והשניה בזריזות מדביקה את הבצק לקיר.

האופה בבקוריאני

התוצאה פיתה כמו הנאן ההודי מאד טעימה. לא הניחו לנו לצאת מבלי שנקבל שי פיתה חמה ישירות מהתנור. לבורג'ומי חזרנו בגשם שוטף כאשר קשת נאה מלווה אותנו לאורך כל הדרך. ארוחת הערב במבנה המשופץ של תחנת הרכבת . מאולם ההמתנה יצרו מסעדה נאה שתושבי בורג'ומי באים אליה לארוחה באוירה נעימה.

בבורג'ומי יש תחנת אוטובוסים מרכזית מאד פעילה אבל אין בה לוח זמנים אחד .אפילו מודיעין אין. לעומת זאת תחנת הרכבת בקושי פעילה אבל יש לוחות זמנים לרכבות מחברובסק במזרח ועד לנינגרד (זה עדיין השם כאן) במערב. פעם הייתה אימפריה .

17/9/06 בורג'ומי- טביליסי- מצחטה- טביליסי

הבוקר הסתימה החגיגה בבורג'ומי. ארוחת בוקר ונפרדנו ממלון התיירים חזרה לשגרה. לקחנו מרשרוטקה מבורג'ומי לטביליסי. כל הלילה ירד גשם חזק. כעת השמש זורחת והכל שטוף. הדרך מבורג'ומי יפה. בתחילת הדרך לחשורי הנהר ממש דבוק לכביש. ההרים המיוערים משני הצדדים. קצת לפני חשורי מגיעים לעמק רחב ידים הזרוע עיירות וכפרים. לפתע מצפון מופיע רכס הקוקז הגבוה ובמרכזו הר קזבק. בימים האחרונים ירד שם כנראה שלג. הרכס כולו מבהיק בלובן. זוהי חומה אדירה הסוגרת על גיאורגיה מצפון. עברנו ליד מצחטה בירתה העתיקה של גיאורגיה והחלטנו שזה יהיה יעדנו להיום. נתמקם בחזרה אצל אירנה בטביליסי. נשאיר הציוד שם וחזור למצחטה. הגענו לטביליסי לתחנת דידובה. זהו טרמינל המרשרוטקות הראשי של העיר. מכאן ניתן להגיע כמעט לכל מקום . צריך רק לשאול. בכל מקום הפנוי ממכוניות מתקיים שוק ענק. השווקים הללו אינם מלהיבים. חוץ מאוכל כמעט אין דבר השווה מבט שני. הגענו לאירנה כמו לבית מוכר. קבלנו חדר זוגי ללא מיטה נוספת. היום די רגוע כאן. כנראה לקראת סוף השבוע יתמלא ע"י חברה כמונו החוזרים ביום שישי לארץ.

נסענו למצחטה. זו כאמור הבירה העתיקה של גיאורגיה. יושבת על מצוק מעל מפגש הנהרות היוצרים את נהר המאטקורי. האתרים המעניינים במצחטה הם הכנסיות העתיקות.

היום יום ראשון והכנסיות בפעילות. ראינו כמרים מזים מים קדושים ונותנים ברכה. מאמינים הסוגדים לכל איקונה בנפרד ולכולן ביחד.

ברכת כהנים במצחאטה

באחת הכנסיות התקיים טקס לוויה או אזכרה שכלל העברת החטאים לטלה . הם סובבו עם הטלה סביב הכנסיה. יש להניח שבסופו של דבר הפך הטלה לסעודת מיצוה.

ליד הכנסיה במצחאטה

חזרנו לטביליסי לרחוב הראשי-שדרות רוסטאוולי. היום לכבוד יום המנוחה פעלו כל המיזרקות. הרחוב מלא מוכרי תמונות ויתר חפצי אמנות בפרוטה.

שוק האמנות בשדרות רוסטאוולי-טביליסי

מחר מתחילה כאן שנת הלימודים. לכבוד פתיחת השנה כונסו כל האוטובוסים האדומים המסיעים התלמידים לכיכר הראשית הטביסופלאביס. לא ברור מה היה בטקס אבל דבר ראשון נחסמה התנועה משדרות רוסטאוולי לכיכר. השוטרים חוסמים הנהגים צופרים ופניות פרסה באמצע הכביש מהומה אמיתית. ישבנו בקפה הצופה לכיכר במטרה לראות מה יקרה בסוף אבל במשך שעה חוץ מבלגן דבר לא קרה. חזרנו לאירנה .ערב של מפגש מטיילים. מחליפים חוויות ומידע. כרגע רב המתאכסנים הם ישראלים צעירים.

18/9/06 טביליסי – קזבגי

היום הוא יום הנופים הגדול. את הבוקר פתחנו בנסיעה במונית לקזבגי השוכנת למרגלות הקוקז הגבוה על מה שקרויה הדרך הצבאית הגיאורגית. זו דרך עתיקה ששימשה במשך דורות כדרך המאובטחת בין טביליסי שמדרום לקוקז הגבוה לולדיקוקז המצויה מצפון לרכס. לאורך הדרך מצודות עתיקות ומגדלי תצפית ששימשו להדלקת משואות. שיטת התקשורת המהירה והבטוחה מלפני עידן הטלפון הסלולרי. הדרך בתחילה מטפסת בערוץ הנהר היורד אל המאטקוורי מצפון ונשפך אליו מתחת למצוק של מצחטה.

בתחילה העמק רחב. הולך ונעשה צר יותר ככל שמצפינים. בסופו של דבר חסום העמק על ידי סכר היוצר אגם מלאכותי. מעל לאגם מצודת אנוארי. אחת מרבות שהיו לאורך הדרך . כיום השמורה מכולן. במצודה כנסיה ,מגדלי עוז ומגדל פעמונים מיוחד בצורתו. כולם בחצר המבוצרת. עוצרים לצילומים ולסיור.

מצודת אנוארי והאגם שלידה

בגיאורגיה יקר מאד לשכור רכב לנהיגה עצמית. מונית פרטית עולה הרבה פחות ויש גם נהג צמוד. הדרך מטפסת על הרכס לגודאורי. מעט לפני גודאורי תצפית הבנויה מעל עמק הנהר. התצפית בנויה על פי התהום. ההרגשה של מראה ממעוף הציפור.ערוץ הנהר כמה מאות מטרים ישר מתחתנו. ההרים סוגרים מכל עבר. אנחנו מצלמים כמו מטורפים בתקוה שנוכל לשמר המראות .

נוף ממרפסת התצפית

הכביש מטפס הלאה אל מעבר חגורת היער. מגיעים אל רצועת האחו האלפיני.את העשב הצומח קוצרים ועורמים לייבוש כחציר.פה ושם גרים אנשים בבתים מבודדים.קשה להניח כי גם בחורף גרים כאן. נהגנו תושב קאזבגי השב הביתה. מביא עימו משלוחים לתושבי הפזורה הזו. נעצר ליד רכוז בתים זה או אחר . צפירה ובעקבותיה יורדת אישה לכביש. זו מקבלת מטאטאים חדשים רעותה לוח עץ וכן הלאה. מגיעים לגודאורי. זהו אתר סקי בחורף. כרגע האתר הלוהט של גיאורגיה. במקום תנופת בניה אדירה של מלונות חדשים. מעט אחרי גודאורי מבנה מיוחד של קיר עגול הנישא על גבי קשתות נמוכות. זהו מונומנט ידידות רוסיה-גיאורגיה. המונומנט מתאר בציור סובייטי ריאליסטי כי רב הדומה על השונה בין שני העמים וטוב לנו יחד. פחות מחמש שנים לאחר חנוכת האתר פרשה גיאורגיה מברית המועצות וטוב ונעים לה לבד. היפי במונומנט הוא שהקשתות משמשות מסגרת ורקע לנוף המשגע שנשקף דרכן.

נוף מאנדרטת הידידות

נוף של ערוצים,מפל מים והרים נישאים. על חלק מההרים שרידי שלג שירד בתחילת השבוע. במדרונות צפוניים נראים הקרחונים.

הגענו לקזבגי. זו עיירה בעמק שלרגלי הר קזבק שגבהו מעל 5000 מטרים. מההר רואים כיפה ענקית וצחורה מקרח ומשלג. הנהג הוריד אותנו במרכז העיירה לאכסניה הראשונה שרואים . סגרנו איתו על המשך הנסיעה עד מעבר הגבול לרוסיה בהמשך הכביש לולדיקוקז.מחסום הגבול עצמו סגור כעת לכולם בגלל מתיחות בין גיאורגיה לרוסיה על רקע הבחישה הרוסית המתמדת בעניני גיאורגיה.

הדרך הצבאית מקזבק לגבול רוסיה

זוהי דרך מדהימה בתוך ערוץ כשמשני הצדדים חומות הרי הקוקז הגבוה. שוב רואים את שרידי עמודי המשואות הממוקמים כך שיהיה קו ראיה בין כל שני שכנים. הנוף פראי והאדם כמעט ולא שינה בו דבר. העצם מעשה אדם היחידי הנגלה מידי פעם הוא צינור הגז המוביל גז טבעי מטורקמניסטן דרך ארמניה וגיאורגיה לקרסנודר שברוסיה. צינור זה אמור לעזור לגיאורגיה להשתחרר מהתלות בגז הרוסי לחימום בחורף. הצינור חוצה הערוץ מפעם לפעם כמו גשר תלוי. חזרנו לקזבגי והשעה עדיין מוקדמת. מעל העיירה מתנשאת על הר נישא כנסית צמינדה-סמבה.

כנסית צמינדה סמבה מעל קזבקי

דרכם של הגיאורגים לתקוע כנסיה בנוף הכי מוצלח וגם כאן לא פספסו.היא נצפית מהעיירה על רקע כיפת הקרח של הר קזבק. מלמעלה היא צופה על העמק שמתחת ואל כל ההרים סביב. עלינו לשם בג'יפ. נהגי הג'יפים יושבים בכיכר העיר ומציעים מרכולתם לכל תייר מזדמן. הפעם התנהל מקוח ער שבסופו של דבר נחתכו 40% מהמחיר התחילי.

אסור לותר על העליה לכנסיה כי היא מדהימה. הכנסיה מקום קדוש ביותר לגיאורגים. הרוסים בנו לשם רכבל העולה מהעיר. עם העצמאות הרכבל פורק כדי שלא יהפוך המקום לזול. המקומיים אינם מתייחסים לכנסיה כתצפית נאה אלא כדבר שבקדושה. אין כניסה בלבוש שאינו צנוע דיו וזה אומר חצאית לאישה.

ירדנו לאכסניה והתבשרנו כי אין חשמל וכנראה גם לא יהיה כי יש תקלה בקו מטביליסי.. על מקלחת חמה ויתרנו. לבעל המקום יש גנרטור קטן אבל הוא מחפש את ה"שנור" (גם ביידיש זו המילה לחוט חשמל). ארוחת ערב רומנטית לאור נרות. המשך תכנון טיול גם הוא לאור הנר. לחדר השינה נכנסים בחושך.ליאורה נכנסת ראשונה ולפתע צעקה דרכתי על משהו. מדליקים פנס ומתברר כי ליאורה דרסה עכבר. בעלת הבית באה לראות מה הצעקה רואה עכבר וכמעט מתעלפת.אני נזכר כי בכיסי שקית פלסטיק. שולף השקית והעכבר נעטף בה ולפח. השקט חוזר לבית. יושבים בחדר לאור הנרות ולפתע חזר החשמל. בעל הבית מצא השנור ויהי אור. מיד תוקעים מטעני הבטריות לטעינת מצברי המצלמה. אפשר יום בלי מקלחת . אבל יום בלי צילום זה כמעט אסון.

ההר קזבק
את קזבגי נעזוב מחר כי די מיצינו אותה. הנופים דומים לנופי סואנטי. זכינו למזג אויר מושלם בלי ענן בשמים לאחר שירד כאן גשם לפחות שלושה ימים ברציפות. התכנית לנסוע דרך טביליסי לחבל קאחטי , עליו כמעט וויתרנו מראש. כעת יש לנו הזמן לכך.

19/9/06 קזבגי- טביליסי- סירנארי

התעוררנו בקזבגי לבוקר קר. בחוץ רוח חזקה המכפילה את עצמת הקור.. אוטובוסים לטביליסי יוצאים בבוקר בכל שעה עגולה . שוב נוסעים לאורך הדרך הצבאית.. נופי הדרך פראים ויפים .הנאה מלאה מכל רגע של נסיעה. הכפרים קטנים. עדרי פרות וכבשים גולשים במדרונות ההרים. באחד הכפרים עומדים שלדי חממות ללא הזכוכיות המכסות. כנראה פרויקט שנפח נשמתו. הנסיעה באוטובוס חויה בפני עצמה.לנהג הביאו חבילות לחלק אותן הוא מוסר אישית לבתים בהמשך הדרך.אנשים עולים ויורדים כמו בכל אוטובוס ציבורי אלא שכאן כולם מכירים את כולם. נשיקות וחיבוקים בין עולה ליורד עפים חופשי חופשי . לפתע רכב שבא ממולנו עוצר אותנו. ברכב משפחה של שתי נוסעות באוטובוס. שוב שמחה משפחתית כשכל האוטובוס מחכה בסבלנות. הנפגשים מספרים חויות מראים תמונות ובסופו של דבר אחת הילדות חוזרת לטביליסי באוטובוס עימנו כי הנוסעת המבוגרת היא הסבתא שלה.כל העולם מכיר בקדושת הפרות בהודו. בגיאורגיה הפרות אינן קדושות ואת חייהן תסיימנה על הגריל.אבל עד אז הן עריצות ובעלות הבית.בכל מקום פרות חוצות כבישים או נעמדות באמצע ודבר לא מזיז להן.תוסיפו לכך את הנהיגה הפראית של הגיאורגים וזו הבעיה בנהיגה בגיאורגיה. נהג החליט לעקוף דבר לא ימנע זאת ממנו. חוץ מזה חוסכים דלק גם אם מדובר בירידה תלולה ביותר מכבים המנוע.

כאן מקררים הבלמים

בירידה התלולה מגודאורי לפאסנאורי הבלמים כבר זעקו הצילו. אז הנהג עצר לכמה דקות. קירר הבלמים והמשיך להדרדר במורד. אבל את המנוע לא הניע עד סוף הירידה. לאחר 3 שעות הגענו לטביליסי.

לפי הספר שבידנו תחבורה לקאחטי יוצאת מליד תחנת המטרו סמגורי. שם איש אינו יודע על כך ובעזרת סימני ידים מסבירים לנו כי עלינו לחזור תחנה אחת לאיסני ושם לחפש. חזרנו וגם כאן קשה למצוא. מישהו ניגש אלינו ואיכשהו הסביר לנו כי נוכל לנסוע ברכבו הפרטי לסירגנרי במחיר המרשרוטקה. מסתבר שליוזמה פרטית אין גבול. תושבי חבל קאחטי הנוסעים ברכבם הפרטי עומדים ומחכים לנוסעים שיתחלקו עימם בהוצאה. בחלון המכונית יש שלט בו כתוב היעד (בגיאורגית כמובן). הנהג חיכה עד שהצטרף עוד נוסע וכך די בנוחיות נסענו אל סיגנאגי שבחבל קאחטי. החבל מפורסם כטוסקנה שבגיאורגיה. הרבה כרמי יין ויקבים מיצרים את יין קאחטי. בכרמים עדיין לא החל הבציר. סירנארי נבחרה כיעדנו כי לפי הספר היא העיר הכי איטלקית. ואכן כך הוא. העיר העתיקה מוקפת חומה .הכנסיה בנויה בסגנון שונה מהמקובל. ירדנו ליד הדואר במרכז העיר. שאלנו את אחת הנשים היכן ניתן ללון וזו הפנתה אותנו לאישה שלקחה אותנו לביתה. מסתבר שפתחה ארוח ביתי. חדר נוח אוכל מצוין על מרפסת הצופה אל הנוף . הנוף הנשקף מהעיר הוא הסיבה להגיע הנה.

סירנארי וברקע הקוקז הגבוה בגבול אזרביג'ן

העיר יושבת בראש הר. מתחת נפרש עמק רחב ידים ובסופו מתרוממת חומת הרי הקוקז המפרידה באזור זה את גיאורגיה מצ'צ'ניה ואזרביג'ן השכנות. שוטטנו בסמטאות העיר העתיקה. ליד החומות בית הקברות .מאד מקובלות המצבות השחורות עם תמונת המנוח.

אחוזת קבר משפחתית בסירנארי

גם כאן ישנם מגדלי שמירה ששימשו כמקום מוגן בעת סכנה. לכל כפר היה המגדל שלו. בגן העירוני ליד המצבה לזכר הנופלים בקרבות מלחמת העולם השניה עדיין עומד פסלו של הגיאורגי יוסף דג'וגאשוילי הידוע יותר בכינויו סטאלין.

עדין קיים בסירנארי

לסירנארי כדאי לבוא אחה"צ עת השמש מאירה היטב את חומת ההרים. חלק מהפסגות עטויות בלבן כנראה של קרחונים.

20/9/06 סירנרי – טביליסי

קמנו הבוקר וכל הנוף באובך. בקושי רואים את חומת ההרים למרות היותה מוארת מאחור. הלכנו למנזר בודבה. זו הליכה של כשעה ממרכז העיר אל לב היער. המנזר אינו דומה למנזרים הגיאורגים כי הכנסיה היא בזיליקה מהסגנון הישן ואין את צורת הצלב ובמרכזה הרוטונדה המוגבהת שמיחדת את הכנסיות הגיאורגיות והארמניות.גם מגדל הפעמונים הוא יותר ונציאני מגיאורגי.

מנזר בודבה בסינרארי

קדושת המנזר נובעת מקברה של נינו הנמצא ליד הכנסיה. נינו היא הנזירה שהביאה הנצרות לגיאורגיה. ההשפעה האיטלקית ניכרת גם בציורים שבכנסיה. תקרת הכנסיה מעוטרת בציורי בריאת העולם. מהדורה מקומית לקפלה הסיסטינית בוטיקן. המנזר הוא של נשים העושות הכל למעט עבודות בניה.

נזירות במנזר בודבה

כל המקום מטופח ומשרה אוירה אחרת מהמקובל בגיאורגיה בה אשפה נותרת במקום בו נוצרה.

אחה"צ חזרנו לטביליסי לאירנה. חוזרים הביתה. נשיקות וחיבוקים. היא שמרה לנו את החדר הזוגי. נפגשים עם הדירים במקום. חלקם מוכרים חלקם חדשים מחליפים חויות ויורדים העירה. נסענו לשוק המרכזי.יחסית לשווקים אחרים הוא רחוק מלהלהיב.יותר מידי הזכיר לנו איך כל מקום שהיה ציבורי ברחבי האימפריה שקרסה הפך לשוק מאולתר.

בשוק בטביליסי

שוק הצורפים במבנה מאובטח. נראה כמו בורסת התכשיטים. עשרות דוכנים קטנים וצפופים.בכל דוכן אין הרבה מוצגים. כשבאנו כבר החלו לקפל ולסגור. זה לא דומה לבאזרים של טורקיה השכנה.זה משהו האופיני לגיאורגיה של ימנו. הכל צנוע גם הנוצץ. נסענו לשדרות רוסטאולי כדי לקנות כרטיסים למופע בערב.התקציב שלנו די מוגבל כי איננו רוצים להחליף יותר דולרים. כמובן שתחילה הציעו לנו הכרטיסים היקרים יותר בטענה כי הזולים נמכרו כבר. הבהרנו להם כי אם אין זולים אז אין עסקה ולפתע צצו עוד זוג כרטיסים זולים. שוטטנו בשכונה במעלה ההר מעל שדרות רוסטאולי. יש בה לא מעט רחובות של בניה צאריסטית משופצים ונאים.לעומת השוק המשדר שפע של אוכל אבל צניעות עד מסכנות. בשדרות רוסטאולי הפאר חוגג.ראינו חנויות לכלי בית לאלפיון העליון. הכל טיפ טופ ברמה שגם בארץ לא רואים.

21/9/06 טביליסי

יום אחרון לטיול. אנחנו בטביליסי בתכנית קלילה. בבוקר הולכים למוזיאון הפתוח הנמצא בחלק היותר אירופאי של העיר. הלכנו לאורך רחוב רחב ובו בנינים בסגנון רוסיה הצאריסטית,

בניה מתקופת הצאר בטביליסי

מרביתם משופצים ומתוחזקים. החנויות ובתי הקפה פונים למגזר העליון של טביליסי.כמות המרצדסים החונה בצידי הרחוב ממחישה את האווירה הכללית. בשלב מסוים שאלנו שוטר והוא כיון אותנו לאוטובוס הנוסע ליעדנו. הבעיה שהתחנה הסופית של האוטובוס בעמק והמוזיאון בראש ההר. לקח לנו קצת זמן לטפס. הפארק ביער ארזים ורחבי עלים.די נעים ללכת בצל העצים. במוזיאון בתים שהובאו מרחבי גיאורגיה.

בית במוזיאון הכפר בטביליסי

די נאה אבל מיותר למי שטייל וראה את השטח עצמו. התצפית מהמוזיאון אל העיר יפה ויש בו גם מסעדה שמרפסתה צופה אל הנוף.

חזרנו לעיר וירדנו לאורך שדרות רוסטאולי פעם נוספת. זה הדופק של העיר. כאן רואים ונראים. חזרנו לאכסניה למנוחה. לאט לאט מתקבצים כולם. החוזרים מחר לארץ באים ללילה אחרון. טביליסי לכולם משמשת כעוגן. הכל מתחיל ונגמר כאן. פגשנו שוב את אורי וסמדר עימם בילינו הרבה במסטיה וקוטאיסי.

חתמנו את טיולנו בערב במופע ריקודים שהיה סיום מתאים לטיול מהנה. המופע בתיאטרון נאבדי ליד מלון מריוט. מציג ריקודים ומוסיקה גיאורגים. כדאי מאד הנאה מלאה ויש גם כיבוד.

טיפים שלאחר טיול

גיאורגיה חלקת אלוהים הקטנה

המקום האידיאלי לחובבי נופים ואוכל טוב. הרבה טבע בתולי אנשים מסבירי פנים והכנסת אורחים מכל הלב.

גיאורגיה עדין היא אתגר למטייל העצמאי. התשתית התיירותית בחיתוליה. חפוש כתובת בשיטה המקובלת מבצע בלתי אפשרי. מעט מאד שלטי הכוונה בכיתוב לטיני או קירילי. משכירי חדרים עובדים בשיטת מפה לאוזן. שמות הרחובות לרוב בכתב גיאורגי בלבד. אם נשארו שלטי רחוב מהתקופה הקודמת יש גם כיתוב קירילי אבל יתכן ושם הרחוב המופיע הוחלף בעיקר אם השם הקודם היה של קומוניסט סובייטי. אבל הנכונות של המקומיים לעזור מקלה מאד.

ספר ההדרכה הקלסי "לונלי פלנט-גיאורגיה ארמניה ואזרביג'ן" מאד מאכזב. רוב המידע מיושן .בעיקר הוא מעוות את המציאות בחבל סוואנטי המדהים. לעומת זאת אתר המטיילים שלהם The Thorne Tree מספק מידע מעולה. מידע טוב אבל מועט יש גם באתר הנוכחי.

כסף – המטבע המקומי הלארי (GEL) יציב . החלפת כסף היא עסק מאד פשוט. נכנסים לבנק או לסוכנות החלפה ופשוט נותנים השטרות ודרכון ומקבלים מטבע מקומי לפי השער הכתוב בלי שום ניירת מיותרת. כספומטים יש בערים המרכזיות וניתן למשוך בכרטיסי אשראי. הכספומטים מתרבים ומתפשטים די מהר.

הכי נוח להחליף זה מיד בדלפק הבנק בשדה התעופה. למרבה הפלא שם גם היה השער הכי טוב. בשדה התעופה יש גם כספומט בקיר החיצוני מול תחנת האוטובוס העירה. מחליפים בלי בעיות דולרים,אירו, ליש"ט ורובלים רוסים.

שפה – הגיאורגים מדברים גיאורגית . שפה עתיקה בעלת כתב יחודי לה. כל המידע שתייר זקוק לו בדרך כלל כתוב גיאורגית.במסגרת ההתנתקות מחבוק הדב הרוסי נעלמה אף הקירילית משלטי הרחוב. בבתי הספר נלמדת השפה האנגלית במקום הרוסית אבל עדיין לדוברי רוסית התקשורת קלה כי מרבית האוכלוסיה דובר רוסית.

תחבורה- טביליסי הבירה היא הצומת המרכזית. מכאן ניתן להגיע לכל פינה בתחבורה הציבורית. לרוב הכי נוח זה לחזור לטביליסי ולהמשיך ממנה ליעד הבא. מרבית התחבורה במרשרטקות שהם מיניבוסים הנעים במסלולים קבועים. היעד מסומן עליהם בגיאורגית כמובן, אלו הנוסעים לקזבק מסומנים גם בשלט בכתב לטיני. לטביליסי עצמה יש קו מטרו שרץ מדרום לצפון לאורך כל העיר. הטרמינלים של המרשרוטקות מצויים ליד תחנות המטרו. הטרמינל לצפון ולמערב המדינה נמצא ליד תחנת דידובה (didube). לחבל קאחטי יוצאים מליד תחנת הדלק שמאחרי תחנת המטרו איסאני isani)). למסטיה מתחנת הרכבת המרכזית (vagzalis moedani) . מפה יוצא גם אוטובוס מספר 31 לשדה התעופה.

שיטת תחבורה נוספת מטביליסי, בעיקר לסביבתה הקרובה, רכבים פרטיים. בעלי רכב פרטי מציינים על רכבם את יעד נסיעתם (בגיאורגית כמובן) וגובים מחיר מרשרוטקה או מעט יותר אבל אם הרכב מתמלא מהר אזי נוסעים מיד ודי בנוח. השיטה הזו מצויה בעיקר ליד מטרו איסאני ליעדי חבל קאחטי.

מוניות-משדה התעופה בשעות היום אין צורך במונית. אוטובוס 31 מול היציאה מהטרמינל נוסע עד תחנת המטרו שליד תחנת הרכבת המרכזית ,במחיר 0.5 לארי לנוסע ,ובדרכו עובר ליד כמה תחנות מטרו. אם יעדכם הוא בסמוך לתחנת מטרו פשוט רדו בתחנה כלשהיא ותמשיכו במטרו. בשעות הלילה אין ברירה ואז המוניות חוגגות.

נסיעות מיוחדות- ישנם יעדים שלא ניתן להגיע אליהם אלא ברכב פרטי- רגיל או 4X4. או לחליפין הדרך מלאה אתרים בהם כדאי לעצור ולהתרשם. המרשרוטקה פשוט תחלוף על פניהם במהירות מירבית. שכירת רכב בגיאורגיה היא ענין יקר ביותר . הכבישים זה אוסף מרשים של בורות, הנהגים המקומיים מטורפים, חוקי התנועה הם פחות מהמלצה ובנוסף ישנן הפרות שאינן קדושות אבל מתנהגות כבעלות הבית האמיתיות. המוניות הן האופציה הריאלית. הן נוסעות על גז שהוא זול. כדאי לחלק את ההוצאה עם עוד מטיילים. לסגור המחיר מראש גם אם הוא פחות או יותר קבוע וידוע. בכל מקרה יש יעדים שלמרות היותם נגישים לתחבורה ציבורית, כמו הדרך הצבאית לקזבק, חובה לנסוע לפחות כיוון אחד ברכב שאתם בו בעלי הבית.

מחירים לדוגמא

טביליסי-הדרך הצבאית- קזבק 60 לארי (6 לארי במרשרוטקה)

טביליסי- מנזר דויד גארג'ה – טביליסי 100-140 לארי תלוי בכושר המיקוח.

מסטיה- אושגולי-מסטיה בג'יפ 150 לארי (עד 7 אנשים בג'יפ)

אחליציחה-וראדזיה-אחליציחה 40 לארי

לינה- המלונות די יקרים בעיקר בטביליסי. לעומת זאת לינה במשפחות ((homestay די נפוצה בעיקר בכפרים ובעיירות הפריפריה. כתובת זה משהו אמורפי. הדבר האמיתי הוא מספר טלפון/Email ו-או ספור דרך איך להגיע.

אכסניה טובה רצה מפה לאוזן.

נקודות חן- מסטיה וחבל סוונטי. בעמק ירוק למרגלות הקוקז הגבוה עם תצפיות נוף אל פסגות מושלגות וקרחוני עד. בכפרים מגדלי עוז יחודיים ששמשו מגן בעת צרה. קשה להגיע אבל שוה את המאמץ. הדרך הנוחה להגיע: רכבת לילה מטביליסי לזוגדידי. משם מרשרוטקה או ג'יפ למסטיה. נכון להיום הדרך ארוכה אבל בטוחה והדבר היחיד שיכול להרתיע הוא מזג אויר סגרירי עם עננים נמוכים שאז הכל מוסתר בערפל. ולמרות הכל לנסוע ולהנות!

קזבק והדרך הצבאית מטביליסי- כדאי לנסוע לפחות כיוון אחד במונית. לעצור לפחות במבצר אנוארי, במרפסות התצפית ליד גודאורי ובאנדרטת הידידות גיאורגיה-רוסיה. התצפיות מדהימות על נופי הרים פראיים. בקזבק לעלות אל כנסית צמינדה סמאבה . קזבק היא נקודת מוצא לטרקים באזור וכדאי לנסוע לאורך הקניון המתחתר עד מעבר הגבול לרוסיה . משם הדרך חסומה. ג'יפים חונים במרכז קזבק ליד המלון היחידי במקום. המחירים נתונים למיקוח. בסביבה אפשרויות רבות לטיולי יום ולטרקים מיום ועד כמה ימים.

קוטאיסי – הרובע היהודי מפתיע. סמטאות ובתים של פעם הממחישים כי יהודי קוטאיסי חיו טוב מאד.

ורדזיה – העיר החצובה בדופן המצוק. גם העיר וגם הדרך אליה שווים. האזור חצי מדברי וכשיורד גשם בבורג'ומי כל הסכויים שכאן עדיין יהיה יבש.

בורג'ומי ושמורת הטבע לידה- מאפשרת טרקים עצמאים ממעגלי בן כמה שעות ליום או יומים במסלול מנקודה לנקודה פרטים באתר הפרק .www.borjomi-kharagauli-np.ge

מצחטה- הבירה העתיקה .עיקר הענין הוא בעיקרו נצרות בנוסח גיאורגיה. כנסיות ומנזרים. כדאי לבוא ביום ראשון כשהכל פעיל ומלא מאמינים ומורי אמונה.

מנזרי דויד גארג'ה- מערכת מנזרי מדבר המזכירה את מנזרי מדבר יהודה ומקורה אכן בנזיר מאותה אסכולה בשם דויד גארג'ה שהגיע מסוריה. המיקום כ100 ק"מ דרומית מזרחית לטביליסי על גבול אזרביג'ן.מעבר למנזר עצמו שווה לטפס אל קו הרכס שמעליו ולהמשיך עד הנקודה הגבוהה ברכס וממנה ירידה חדה חזרה אל המנזר. בדרך תאי התבודדות וכנסיות עם ציורי קיר בני מאות שנים חפורים אל תוך ההר ותצפיות נוף מרהיבות לכל עבר. למי שמתכוון לעשות את המסלול אל הרכס לא לשכוח לקחת מי שתיה ! זהו אזור מדברי חם ויבש . אין מקורות מים מחוץ למנזר הבנוי וסכנת ההתייבשות ממשית כי העליה אמנם קצרה אבל תלולה מאד.

לכאן תחבורה ציבורית לא מגיעה. סוכנויות הנסיעות בטביליסי ישמחו לארגן לכם יום טיול לשם. כדאי ליותר מ6 אנשים אחרת מונית זולה יותר.העיר הקרובה ביותר היאSagarejo על הכביש לסיגנאגי (Sighnaghi) .גם אם לוקחים המונית מטביליסי כדאי לנסוע דרך Sagarejo כי מעט אחריה מופיע השילוט כתוב בלטינית. אם באים מרוסטאבי חפשו את הרכס שעליו מוצב צבאי ליד הכפר אודאבנו דרך העפר המוליכה למנזר מתפצלת מהדרך העולה למוצב. לקחת בחשבון שיש לא מעט נהגי מוניות שיגיעו אתכם לשם בפעם הראשונה בחייהם. גם מטביליסי זהו טיול ליום אחד ובנחת.

סיגנאגי (( Sighnaghi- בדרום חבל קאחטי. העיר העתיקה מוקפת חומה ומגדלים. ממנה תצפיות אל הרכס המזרחי של הקווקז הגבוה והעמק שלמרגלותיו. כדאי להגיע אחה"צ כשהשמש מאירה את הנוף.

התצפית היפה ביותר היא מגג הכנסיה שבתוך החומות.

אוכל- גיאורגיה היא מעוז של אוכל ביתי מעולה ובשפע. ירקות ופירות בטעם של פעם מלפני עידן הפלסטיק . בדרך כלל ארוח בבתים כולל שתי ארוחות. קשה ליפול במסעדה גיאורגית. לשומרי משקל יהיה קשה . הכל מלווה או מצופה בבצקים שונים והמנות גדולות. לעומת זאת היין יכול גם לאכזב.

מסעדה שווה עם אוירה בתחנת הרכבת המשופצת בבורג'ומי. למרות האוירה המהודרת המחירים סבירים ביותר. לכאן באים המקומיים לארוחה שהיא קצת יותר מאוכל וזהו.