הודו סוף הדרך -רג'אסטן ודלהי

7/02/00 אגרה- ג'ייפור (העיר הורודה)

יצאנו מאגרה ב0630 בבוקר.כל הדרך לג'ייפור שרר ערפל כבד .כך שמהדרך לא ראינו דבר. היה די קר באוטובוס כי החלונות לא היו סגורים היטב. בצהרים הגענו לג'ייפור התמקמנו במלון ויצאנו לשוטט ברחובות העיר המכונה העיר הוורודה.

חזית ארמון הרוחות בג'יפו'

נכנסנו למסעדה לאכול.הזמנו תה וארוחה. עם התה קבלנו כף למרק. עם האוכל קבלנו כפית. הגענו במסגרת השוטטות בעיר לחצר ששמשה כמונומט מוסלמי. במרכז החצר עומדת מזרקה יפיפיה. החצר עצמה נראית כמו חצר המשביר המרכזי בבאר שבע. מרכז מסחרי של אביזרי סניטציה ואינסטלציה. בצד החצר מינרט. טפסנו למעלה. תצפית נהדרת על כל העיר הפרוסה מתחת.רואים התכנון המקורי של ג'אי סינג בונה העיר הקרויה על שמו.הרחובות בתבנית שתי וערב בסגנון אירופאי. סמטאות מתפצלות מהרחובות בתבנית שתי וערב בסגנון הודי. היום הפאר נעלם והזוהמה שולטת אך מלמעלה זה נראה יפה. בתי העיר המקוריים נבנו כחצר פנימית. מעטים הבתים שנשארו כך. מלמעלה ניתן עדין לראות פה ושם בתים כאלה. עכשיו זו עונת החתונות בהודו.בכל הערים שהיינו בהן ראינו הכנות לחתונות. מכינים מערכות תאורה הנישאות בידי אנשים או ע"ג עגלות. גנרטור נייד הנישא גם הוא בצורה זו מספק המתח. החוטים נשרכים על הקרקע . עגלה גדולה עם מערכת רמקולים ותזמורת במלוא הדרה. כאולמות החתונה משמשות סככות מקושטות בבדים צבעוניים והרבה פרחים. החתן והכלה על סוס מקושט בקשוטים צבעוניים וזהובים וכל התהלוכה עוברת ברחוב מנגנת ושרה ברב הדר ותפארת. שוטטנו בעיר עד שעייפנו. חזרנו למלון . כעת אנו מחכים לארוחת הערב תוך כדי שיחה עם בחור ברזילאי חביב בנושא טיולים בהודו.

7/02/00 ג'ייפור

הבוקר יצאנו ליום טיול באתרי ג'ייפור וסביבתה. אתמול קנינו את הטיול בסוכנות נסיעות המציעה טיולים כאלה. לשמחתנו אנו היחידים שנרשמו לטיול וקבלנו מונית נהג ומורה דרך לשרותנו.התחלנו במקדש האלה לאקשמני הנחשבת לאלת המזל. המקדש חדש .נבנה ע"י משפחת בירלה שהיא מאמינה נלהבת של לאקשמני. נראה כי האהבה הדדית יען כי משפחת בירלה היא אחת המשפחות העשירות ביותר בהודו. המקדש נחנך ב22.2.85 .עשוי כולו שיש לבן. על קירותיו החיצונים יש תבליטים של נביאי הדתות העיקריות בעולם. קונפוציוס,ישו וחלק מהאפוסטולים,משה רבנו ולוחות הברית, סוקרטס,זרהטוסטרא. בולט בהעדרו הנביא מוחמד (מעניין למה?). המבנה מוקף גינה ענקית והמקום מאד מטופח. כמקדש המוקדש לאלוהות נשית ,מלא המבנה בדמויות נשים.האולם עצמו ענק .פתוח לכל. הרבה ויטראז'ים יפיפיים-כולם דמויות נשיות. עברנו ליד המונומנט המוקדש לאדוארד מלך אנגליה במאה הקודמת. המבנה הוקם ע"י הבריטים במימונם ומשמש כיום כמוזיאון. מכיוון שהמוזיאון סגור ולא ברור מתי יפתח, משמש המבנה כולו על כיפותיו כאתר קינון אדיר לאלפי יונים. מהמבנה מוביל כביש רחב אל שער העיר העתיקה. העיר העתיקה בנויה כולה בורוד. מבנה מעניין נקרא ארמון הרוחות.זהו חלק מארמון המהרג'ה של גייפור. זוהי חזית בלבד ששמשה לנשות ההרמון של המהרג'ה המקומי עמדת תצפית על הפעילות בעיר מבלי שתחשפנה לעין זרה. הארמון היום בחלקו הגדול שוק. היתר מוזיאון פרטי של המהרג'ה הנוכחי. נסענו למצודת אמבר-מקום מושב השליטים המקומיים. בדרך לשם ארמון בלב אגם. שיטת הבניה קודם בונים הארמון. לאחר מכן מציפים השטח סביבו ונוצר ארמון בלב אגם. כיום מתכננים לפתוח שם מסעדת יוקרה.מצודת אמבר מתנשאת מעל אם הדרך לדלהי.אפשר לעלות אליה ע"ג פילים או מסביב ברכב. כל מכלול המצודה מוגן סביב סביב ע"י מצודות נוספות ומגדלי תצפית. מעל הארמון מבצר ששמש מקלט בעתות חרום. המבצר היום הוא רכושם הפרטי של צאצאי המהרג'ה האחרון של ג'ייפור.

הארמון באמבר מכיל מעון חורף ומעון קיץ למהרג'ה ונשותיו.כמו בארמון הרוחות ישנן נקודות תצפית מוסתרות מהן הנשים עקבו אחר הפעילות בארמון.כללית הארמון פחות מפואר מארמונות אגרה למרות שגילו כגילם. המהרג'ה של ג'ייפור היה ואסל של הקיסרים המוגולים באגרה. הוא די נזהר שלא להרגיז אותם. הבניה הינדית אבל לא חסרים מוטיבים מוסלמים כדי לרצות השליטים המוסלמים מאגרה. כאשר נוסדה ג'ייפור עבר המהרג'ה לארמון החדש ואמבר שימשה כמעון משני. משם נסענו לראות תעשיית טקסטיל הודית מסורתית.ראינו איך מדפיסים הדפסי יד על בדים בעזרת חותמות מעץ וצבעים טבעיים. הצבעים מוצאם ממינרלים שונים או מתמציות של צמחים.הצבעים בשעת הדפסתם נראים שונים מהצבע הסופי המתקבל לאחר תקופת הבשלה של ייבוש בשמש למשך שבועיים. ראינו איך אורגים שטיחים מצמר גמלים. 3 חדשים נמשכת אריגת שטיח כזה והוא טוב לשמוש במשך כ 10 שנים. לאחר מכן יתחיל להתפורר. (אם היצרן מבטיח זאת אפשר במקרה זה להאמין לו). הראו לנו גם שטיחים קשמירים מצמר מעולה עליהם יש אחריות ל150 שנה. (בשיטת היהודי והפריץ ימותו לפני השטיח).הציגו לנו בדי משי, צעיפים ובגדים. רנצי לא נתן לי לקנות דבר. (מה את צריכה את הסמרטוטים האלה. תוך שנה תזרקי אותם). עברנו הכביש לצדו השני. תעשיית אבני חן. שם כבר רנצי חגג. התחביב שלו לראות לבדוק אבני חן מומש. נתן למוכר לשפוך הכל. התמקד בספירים. בדק הליטוש, בדק הצורה בסוף בחר אבן ותוך כמה שעות יצאתי עם טבעת שעלתה יותר מכל תערוכת הבגדים בה לא נתן לי לקנות דבר.ראינו את תהליך הליטוש, מאבן גלמית לאבן מלוטשת ,לקראת שיבוץ בתכשיט.אנשים עובדים בתנאים קשים. ג'ייפור היא אחד המרכזים העולמיים לסחר באבנים טובות ובעיבודם. חזרנו העירה למוזיאון המדע .עוד אחד ממפעלות משפחת בירלה. מוזיאון חביב. מקום נהדר לבוא עם ילדים ללמוד איך פועלים חוקי הפיזיקה בחיי היום יום.בדרך שיחה עם המדריך על סדרי עדיפות בהודו. מבחינתו עדיף היה שמשפחת בירלה תשלם מס הכנסה ולא תבנה מקדשים ומוזיאונים כתרומות פטורות ממס. הכניסה למוזיאון עולה כ 5 רופי בשביל מרבית ההודים זה מותרות. מה גם שבדרך הכסף לא יצא מידי משפחת בירלה לרגע. המחצבה השייכת למשפחה מכרה האבן לחברת הבניה השייכת למשפחה שקנתה המגרש לבניה מהמשפחה והובילה האבנים במשאיות השייכות למשפחה וכן הלאה. למעט שכר עבודה הכל נשאר במשפחה ועוד נוכה ממס הכנסה. למוזיאון צמוד פלנטריום . רצינו לראות ההצגה אבל התצוגה היתה מתוכננת לשעה מאוחרת מידי עבורנו והיינו מאחרים לאוטובוס למאונט אבו. ג'ייפור הינה אחת הערים היפות ביותר שראינו בהודו עד כה. כבישים רחבים. שפע של גנים צבוריים. בתים קטנים ויפים.זהום אויר מינימלי.

 ג'יפור-רחוב בעיר

מזג האויר בעונה זו של השנה מאד נעים. אביב ביום, קרירות נעימה בלילה. המלון בו שהינו מאד נעים. המסעדה בו מגישה אוכל טעים. אנחנו די נהנים מאוכל הצמחוני ההודי. שכחנו טעמו של בשר והוא לא חסר לנו. יש בג'ייפור מסעדות מלכודת לתיירים מערבים. אלו מוכרות האוכל במחירים מפולפלים. פיתחנו את מדד הצ'אפאטי לבדיקת העלויות.כאשר מחיר הצ'אפאטי בתפריט כפול מהמקובל כל היתר הוכפל ביותר. במסגרת סיורנו בעיר הגענו גם למצפה האסטרונומי שבנה ג'אי סינג. הוא היה אסטרונום נלהב ובנה 5 מצפים כאלה ברחבי הודו.בקרנו גם בזה של ורנסי . מכשירי הצפיה בנויים לתצפיות בגובה ומיקום של גרמי שמים. המצפה (הג'אנטר מנטאר) של ג'ייפור הוא הגדול מבין החמישה.

מצפה הכוכבים (הג'אנטר מנטאר) בג'יפור

8/02/00 ג'ייפור- מאונט אבו

יצאנו בלילה מג'ייפור למאונט אבו באוטובוס "דה לוקס". האוטובוס היה בסדר הבעיה היתה רבוי התחנות בדרך.בכל תחנה נדלקים האורות והשינה נגמרת. הגענו למאונט אבו ב 9 בבוקר. מצאנו מלון נחמד. בבוקר היה ריק אחה"צ התמלא בטיול בית ספר. כרגע בשעת כתיבת מילים אלו נהיה שקט ונקווה שזה ימשך גם הלאה. מאונט אבו הוא אתר נופש במקום הגבוה ביותר ברג'אסטן.המקום חביב מאד על זוגות בירח הדבש. לקחנו סיור למקדשי הג'אינים בדלוורה הסמוכה.

מאנט אבו-חתן וכלה לנצח

האוטובוס מלא בזוגות טריים המבלים ירח דבש.מצטלמים בכל מקום ביחד ונהנים מלילה ראשון בלי אבא אמא. נקודה ראשונה מרכז עולמי למודטים. במאונט אבו מצוי המרכז העולמי של תנועת המודטים מיסודו של המהרישי ברהמה. המבנה מרשים וכן גם הגן סביבו. אסור לצלם במקום והשומרים מקפידים על כך. משם למקדשי הג'אינים בדאלוורה השכנה. המקדשים בנויים בשיש לבן. הכל מעובד ומפוסל עד הס"מ האחרון.מהממות ביופין כפות הבנין והמבואה להיכל.ראינו הרבה מוטיבים ג'אינים שאכבר העתיק לעירו פטיפור-סיקרי. מורה הדרך שימש גם כצלם החצר. כמובן שעיסוק זה היה עיסוקו העיקרי בטיול. היה מסביר ארוכות בהינדית היכן הוא יעמוד ויצלם את התמונות הכי טובות. בסוף כשהאוטובוס עוצר וכולם יורדים באתר החדש היה זורק לעברנו באנגלית שתי מילות הסבר להיכן הגענו ו" נפגש כאן בעוד כך וכך דקות" . טיול מקדשים הוא תרגולת אינסופית בחליצת ונעילת נעלים. עלינו לפסגת הר אבו. זו הפסגה הגבוהה ביותר בראג'סטן. כ 1700 מטר מעל פני הים. מסביב נשקף נוף השטחים המישוריים של ראג'סטן.כעת העונה היבשה. חקלאות שלחין קיימת בעמקי הנהרות שחרבו. ההר עצמו מיוער. רוב העצים בשלכת. האקליפטוסים והגרווילאות הנטועים פה בשפע הם זכר לשלטון הבריטי. אלה פזרו את צמחית אוסטרליה בכל רחבי האימפריה. למרות האובך התצפית מהפסגה מרשימה. חזרנו לעיר לנקודת תצפית נוספת צפינו מערבה אל שקיעה על רקע מישורי ראג'סטן. מאונט אבו מקום נחמד. אין זהום אויר. הרוכלים אינם נדבקים. מרבית הנופשים הודים צעירים המעונינים זה בזו יותר מבכל דבר אחר כולל קניות.

מאונט אבו מראה כללי

9/02/00 מאונט אבו

היום יום מנוחה וטעינת המצברים להמשך הטיול.קמנו מאוחר. הלכנו לאכול ארוחת בוקר ובדרכנו למרכז העיירה המנומנמת ראינו תכונה רבה. משטרה מוצבת בכל פינה ושערי בכל רוחב הרחוב עם כיתובים בהינדית. בזמן הארוחה החלו להישמע צלילי תזמורת ולפתע הופיעה תהלוכה של אנשים לובשי לבן. נערות עם סארי צבעוניים נושאות מנחות על ראשם. משאיות נושאות פסלים ומקדשים קטנים עם לינגם . הכל מקושט בפרחים ברוב הדר. התברר שמגיעים לעיר פסלי שיווא והתהלוכה לכבודם. יש גם סיום של קורס מדיטציה שהתקיים במרכז הבינלאומי וגם הם בחוגגים.התהלוכה הלכה למגרש הפולו העירוני ושם הוקמה במה ואוהל ענק למתכנסים. בדרך התברר כי שערי הבד נמוכים מידי למשאיות ובכל פעם שמשאית עברה היה צורך להרים השערים ביד וכך היתה תעסוקה לכל מי שרצה. מאמינים נלהבים זרקו זיקוקים לעבר הפסלים אבל כל המהומה עברה בשלום. בשלב הזיקוקים נתקנו מגע (ס"ה רצינו להגיע הביתה בשלום כדי לספר לחברה) . הלכנו לטייל אל האגם המקומי טיפסנו לנקודת התצפית הקרויה תצפית ירח הדבש.תצפית יפה לכל עבר .אל הפסגות הסוגרות על העיר ואל המישורים שמעבר .יחד עמנו היו זוגות בירח דבש שבעיקר הצטלמו בתלבושות המסורתיות.

ירדנו חזרה לעיר בנתיב אחר שקראנו לו נתיב הקופים. קופי לנגור שעשעו אותנו לכל אורכו.ירדנו לסעוד צהרים למסעדה שבערב הקודם נראתה לנו הדורה מידי. המוני ההודים שהתנקזו לשם לא טועים. זה סימן בדוק לאוכל טוב וזול. הסתבר כי המסעדה מגישה תפריט תאלי גוג'ראטי .אוכל טעים לא חריף מידי ובשיטת מחיר קבוע ואכול ככל יכולתך מהתפריט היומי. המלצרים מסתובבים כל הזמן עם מנשאי אוכל וממלאים הצלחת עד שמסמנים להם די. אכלנו ושבענו ולא נצרכנו לארוחת ערב. לפנות ערב ירדנו שוב לשוטטות במקום החביב הזה. נכנסנו לבזאר המרכזי קצת קניות ושוב שוטטות.בדרך למלון תהלוכת חתונה.נערים ונערות נושאים מנורות פלורסצנט המוזנות מגנרטור נישא ביד. הבטיחות אינה שם המשחק.התזמורת מנגנת ושני חתנים מובלים על גב סוס מקושט אל בית הכלות. למעשה כל הערב התנהלו תהלוכות החתונות. המקום הוא אתר חתונות וירח דבש מאד פופולרי. יש ממנו תחבורה צבורית כמעט לכל חלקי הודו. מחר בבוקר נמשיך מפה לאודייפור.

10/02/00 מאונט אבו-אודייפור

בבוקר אוטובוס פרטי לאודייפור. לפני קניית הכרטיסים שאלתי האם האוטובוס לוקח רק בישיבה. התשובה היתה חיובית. צריך להבין מה זה רק בשיבה.ראשית עולים בעלי המושבים המסומנים.זה ממלא את כל המושבים הרשמיים. אחר כך ממלאים את תא הנהג שזה עוד 8 נוסעים ואחר מכן מכניסים למעברים כסאות פלסטיק כנדרש. אם זה לא מספיק הרי למרות שהאוטובוס הינו ישיר עולים ויורדים כל הדרך החברים של הנהג. הדרך ממאונט אבו לאודייפור חוצה את רכסי האראואלי. דרך בנוף המזכיר את הערבה והרי סיני. רוב השטח מדברי. בערוצים מעט חקלאות שלחין מושקית במי בארות.הבארות בחלקן מטיפוס האנטילות שנושא המים בן אלו כדי חרס. משהו שרק לפני עשרים שנה ראינו במצרים וגם שם הוא נעלם. הצמחיה העצית די מדוכאת ע"י כריתה מואצת למטרות הסקה.עצים בעלי פריחה הדומה לאלמוגן פורחים בכתום.מרביתם גדמי עצים המנסים להתאושש. הכריתה פה היא בעיה חריפה. חסר להם חומר בערה להסקה ולבשול .רואים בעיקר נשים נושאות על ראשן ערמות גזרי עצים שנכרתו להסקה. לאודייפור הגענו אחר הצהרים. התרגולת הידועה בוחרים ריקשה ואיתה מתחילים הסבוב. ראשית קונים כרטיסים ממוביל פרטי לדלהי וליום טיול מחר לראנאקפור. משם למלון שבריג' המליץ עליו. מלון חמוד על גדת האגם.המחיר מעט גבוה יחסית למה שהתרגלנו לשלם. בתמורה החדר צופה אל האגם והישראלים גרים ברחוב המקביל אז שקט זו מעלה ברוכה. לפנות ערב עלינו לארמון נטוש של המהרג'ה. הארמון קרוי ארמון המונסון. יושב על גבעה נישאת מעל העיר.התצפית נפלאה לכל כוון.שוחד קטן לשומרי הארמון פתח את דלתותיו. עלינו למעלה וצפינו בנוף כפי שנהג לעשות המהרג'ה.סביב הארמון שמורת יער המכילה לפי הספר מגוון נאה של בע"ח.בפועל ראינו רק עצים בשלכת ומעט צפורי שיר. לסיום היום הופיע נשר בדאיה מלכותית וגוון במעט את התצפית בבעלי החיים. ארוחת הערב במסעדת הגג במלון הצופה אל האגם. מלון "לייק פאלאס" שבמרכז האגם מואר כמו ארמון העיר וארמון אשת המהרהג'ה שבהמשך האגם. רוח מערבית חזקה קלקלה מעט את האוירה. נעשה קריר מידי לשבת במסעדה. אחר האוכל טיול ערבית קצר לשיפור העיכול. הסימטאות ליד המלון מלאות גאסט האוזים זולים בחלקם מציגים לראוה מכתבי המלצה מישראלי א' לישראלי ב'. ליאורה ממשיכה ליפול באותם פחים קטנים שטומנים בעלי החנויות כדי למשוך לקוחות פוטנציאלים פנימה.(הי את מישראל? אני נוסע בשבוע הבא לקבוץ קליה) מה שאומר שהישראלי האחרון עימו דיבר היה כנראה מקליה אבל הוא רק רוצה לפתוח בשיחה שתימשך לתוך חנותו שאינה שונה במאומה מהחנויות האחרות. בחדר לידנו שתי צעירות הודיות בגפן. הפרפרים המקומיים לא מפסיקים לעלות לרגל.

11/02/00 אודייפור – ראנאקאפור- אודייפור

הטיול היום לראנאקאפור ולאתרים שבדרך. לקחנו יום טיול בחברה מקומית. באוטובוס מלבדנו עוד זוג צעירים מערביים היתר הודים מכל רחבי הודו.תחילת הדרך חזרה על הכביש המוביל למאונט אבו. בערך במחצית הדרך למאונט אבו פנינו צפונה לעבר ראנאקאפור. הדרך מתפתלת בתוך הרי האראבלי.

בדרך לרנקאפור

יער נשיר של רחבי עלים. רובם בשלכת. חלקם נראה יבש לחלוטין.שלוש השנים האחרונות היו בצורות רצופות והדבר ניכר.במקביל לכביש ערוץ נחל אכזב. מידי פעם רואים מעט זרימה הנעלמת. לדברי המדריך היער הוא מעונם של פנתרים שחורים וטיגריסים. היונקים היחידים שראינו היו פרות. ישנה חקלאות שלחין המנצלת מי תהום. מקורות המים הן בארות אנטילה המופעלות ע"י שוורים. לשרשרת המעלית מחוברים כדי חרס . זו הצורה העתיקה ביותר של האנטילה.הגענו אל אתר מקדשי הג'אינים ליד ראנאקאפור. לג'אינים ישנם נביאים הנקראים מורי הדרך. לכל דור מורה הדרך שלו. משך הדור אינו קבוע והוא מסתיים ברגע שיש מורה דרך חדש. המקדש בראנאקאפור מוקדש למורה הדרך הראשון. המקדש פעיל מותר לצלם בו חפשית אבל יש הקפדה יתרה לא להכנס עם מוצרים שמקורם מהחי. בעיקר מוצרי עור. הג'אינים מאמינים בזכות הקיום של כל יצור חי מיבחוש בן שלולית ועד לפיל.הם צמחונים אדוקים ביותר. המקדש בנוי שיש לבן. זו האבן המקומית באזור. מהמחצבות הפזורות כאן לעשרות חצבו השיש לבנין הטאג' מאהל. כל המקדש מפוסל ומעובד עד למ"מ האחרון. כפות המקדש הן כיפות עם אותן המוטיבים הנשיים כמו במאונט אבו. האתר מאד מרשים. ניתן להסתובב בו בחופשיות ולצלם הכל כולל טקסי הפולחן . כשיצאנו הופיעה תהלוכת חתונה. החתן צועד בגאון מקדימה. כלתו מאחוריו בראש מורכן.

תהלוכת חתונה ברנאקפור

הטיול מיועד לתיירים ההודים. עוצרים כמעט בכל מקדש גדול או קטן בדרך. הגענו למקדש המוקדש הפעם לוישנו. המקדש נמצא בלב כפר קטן במרכזו של שוק הומה, מתנות וחפצי פולחן. הכפר נקרא Nathdwara. המקום קדוש להינדים, מלא פעילות פולחנית. תעשיית אוכל לאלים.במכתש זהב ומכתש כסף כותשים הזעפרן לתיבול ארוחת האל. דלתות המקדש עשויות מכסף טהור. דלתות ההיכל נפתחות מידי פעם וכל ההמון נדחק פנימה בסערה לחזות בזיו פניו של וישנו. לעומד מהצד נראה כי עיקר הפעילות אלו הדחיפות ההדדיות כדי להיות מה יותר קרוב לפסל.ברחנו מהר החוצה.הדחיפות והצפיפות לא בדיוק נשאו חן בעיננו. גם כאן כל חפצי העור נותרו בחוץ. כל הזמן אחד מארבעת התיירים המערביים נותר לשמור על הציוד. נכנסים למקדש יחפים. גרביים נשארות בחוץ. הג'יפה בחוץ מתחדשת כל הזמן ע"י הפרה התורנית. בפנים מרוב רגלים משפשפות הרצפה מלוטשת ומבריקה.המשכנו לעוד מקדש. חשבנו טוב עוד אחד שמעניין רק הינדים מאמינים. התגלתה לנו פנינה אמיתית. המקדש מוקדש לוישנו. אבל סביבו 108 מקדשי שיווא .כל אחד בנוי מכיפה ולינגם תחתה. המסורת ההינדית מספרת כי שיווא חיסל 108 דמונים. מול כל דמון מחוסל עומד לינגם. בשפתנו כל דמון אכל זין וקיבל למזכרת זין עומד. הכיפות נבנו ע"י המהרהנים ששלטו באזור עד היום. בימי שני שזהו יומו של שיווא מגיעים בני משפחת המהרני האחרון ב-BMW כיאה למעמדם לקיים הטקסים הקשורים בפולחן שיווא.חלק מהכיפות סגורות לציבור. נפתחות רק למהרהני כאשר הוא מגיע.המקדש המרכזי מוקדש לכל אחד מאלוהיות ההינדוהיזם

במרכז פסל עשוי שיש שחור כאשר לכל אחת מרוחות השמים פונה אלוהות אחרת. ברהמה וישנו קרישנה ושיווא. אל מול הפסל ארבעה שוורים כורעים(נאנדי) רכבו של שיווא. הפר הרחוק ביותר מהפסל הוא הגדול ביותר ועשוי שיש שחור. ככל שמתקרבים יורד גודל הפסל אבל עולה ערך המתכת ממנה הוא עשוי,פליז,כסף וזהב. דלתות המקדש עשויות כסף טהור מעוטרות בפרחים אשכולות ענבים ועלי גפן.על קירות המקדש החיצונים פיסול כמו בקג'וראהו ודרום הודו כולל פיסול אירוטי. לדברי המדריך אל מול פסל המתאר סוס בועל אישה זהו העונש בגלגול הבא לחוטא בגלגול הזה. הוא שכח לפרט מי המעניש ומי הנענש. המדריך במקדש היה אחד מאלה שנדבקים ומנסים למכור את שירותיהם. הפעם הוא היה העונש שהטלנו על מדריך הטיול הרשמי. זה מדבר אנגלית שוטפת אבל מסרב להסביר גם באנגלית למי שאינו דובר הינדית.למזלנו היו עמנו שני אחים נחמדים מבומבי שטרחו לתרגם לאנגלית עבור ארבעת אלו שאינם דוברים הינדית. בעיקר עשה זאת האח הצעיר שהיה כבן 13. מכיוון שברגע של חילוקי דעות עם המדריך הסתבר לנו כי אנגלית הוא יודע היטב החלטנו כאן לשכור המדריך המקומי וזה הסביר ארוכות. לאט לאט הצטרפו אלינו עוד הודים מבין המטילים בקבוצה. יחד בשמחה שיבשנו לו את לוח הזמנים ואילצנו אותו לחכות לנו עד שנחליט לחזור. לשחיתות בהודו אין גבולות. מרגע שיצאנו מאודייפור הנהג עוזרו והמדריך עסקו בהסעות פרטיות. העלו והורידו בדרך נוסעים מזדמנים. הכסף שילשלו לכיסם. בתחילה הקפידו לקחת רק לתא הנהג. לפנות ערב פרצו הסכרים והם מלאו את האוטובוס כאילו היה מאסף תקני. לרנצי היתה שיחה מעניינת עם חקלאי הודי מאוטר-פארדש. הוא מגדל פחות או יותר את אותם הגידולים שמגדלים באורים.הבעיות דומות. תפ"א מגדלים זנים מקומיים בלבד.הדרכה ממשרד החקלאות ההודי. המיכון מינימלי. חיטה/ חרדל קוצרים ביד ודשים במכונה.תפ"א חותרים במכונה אוספים בידים וממינים במכונה. אותן צרות שוק קשה ומחירי תוצרת נמוכים. יבולים אינם גבוהים אך העלויות מאד נמוכות. ראינו ליד אגרה אסיף תפ"א. לפי גודל האומן שנערם היבול היה סביב 2 טון לדונם. מייצאים תפ"א למדינות השכנות-בנגלה דש ונפאל. ס"ה היה יום טיול מהנה ומעניין למרות העימותים עם מדריך הטיול. כעת אנו שוב במסעדת גג המלון. משקיפים על הארמונות שבמים ובגדות המים. מבינים היטב מדוע הצעירים אומרים כי אודייפור זה המקום לשלות אליו את ההורים לחופש.

12/02/00 אודייפור

הטיול היום באתרי העיר המרוחקים מעט מהמרכז. האתר הראשון מקדשים שבנו במשך השנים המהרנים של אודייפור לשיווא פטרונם.כל אחד בתורו בנה כיפה ומתחתה לינגם או לינגם ונאנדי (השור). יש הבדלים בין מהרני עשיר לעני ובין מי שמשל תקופה ארוכה לזה שתקופתו קצרה . אלו שבזמנם חברו זמן ארוך דיו ופריחה כלכלית הרימו כיפות ענק העניים הצניעו לכת.

מקדשי המהרנים לדורותיהם באודיפור

הכל בנוי שיש שזו האבן הנפוצה באזור.בדרך לשם העין יירטה בית מלאכה לכלי הקשה. מיקוח קצר ומילאנו את בקשת רוני לצייד הגן שלה במרעישים אוטנטים. אני מקווה שבזאת הסתימו קניותינו וסוחרי דלהי ישארו מאוכזבים. מכאן לעבר האגם השני באודייפור אגם ה"פתח סאגר". במרכז האגם פארק נהרו ,לא משהו מרשים. בקצהו מצפה כוכבים מודרני.לחופי האגם על גבעה נישאת פארק ובתוכו פסל הנצחה לאחד המהרנים שהיה שר בצבא אכבר ובאחד הקרבות הגדולים של אכבר הראה גבורה עילאית. סוסו היצילו ממות בקפיצה אדירה מעל מכשול גבוה. הפסל מראה המהרני על גב סוסו האמיץ.מהפסל תצפית לעבר צפון העיר וההרים סביבה. אודייפור היא עיר גנים.האגמים מוסיפים לה חן נוסף. המשכנו למרכז תרבות לשבטי האזור. מוזיאון אתנוגרפי ואולם מופעים בו חזינו בהופעת פולקלור. מחצית ההופעה תיאטרון בובות,נחמד אבל מעט ארוך בעיקר למי שאינו מבין דבר מהנאמר ומהתרבות בה צמח המחזה המוצג. במחצית השניה מופע רקודי פולקלור מקומיים. כ"א בוצע ע"י רקדנית סולו. אחת הרקדניות חוללה תוך שהיא מעמידה על ראשה מגדל גדל והולך של כלים לאגירת נוזלים כאשר כל המגדל עומד על כוס מים.היא חוללה והמגדל (11 כלים בשיאו) היה יציב להפליא. תוך כדי מחול עלתה וירדה מעל כלי מים אחרים, חוללה בתוך שברי זכוכית ברגלים יחפות תוך שהיא כותשת אותם בכפות רגליה החשופות.חלק זה של המופע היה היותר מעניין עבורנו. מהמופע שוטטנו עוד קצת בסביבה ואז נהג הריקשה לקח אותנו לארמון בו מתגורר המהרני הנוכחי. בחצר מבנה בדמות חצי סהר וחצר עגולה . בקומת הקרקע חונות מכוניות המשפחה. אוסף מרשים של מכוניות יוקרה ממודלים שונים די עתיקים. המכוניות שמורות היטב,כולן כשירות לנסיעה. צוות גדול מטפל ומשפץ כל הזמן. בין הרכבים שלושה רולס רויסים ,מרצדס, קדילאק וכו', במרכז החצר מסעדת תאלי בנוסח רג'סטאן. האוכל הרבה יותר כבד מזה של גוג'ראט. כאן אוהבים הרבה גיר שזו חמאה מזוקקת, איימת כל הסובלים מבעיות שומנים וכולסטרול. שחררנו הריקשה וירדנו אל השוק. הרבה צורפי זהב.הסתכלנו ארוכות בעבודתם. איך עושים רביד לצוואר ואיך יוצרים צמידים לידים או אצעדות לרגלים. עונת השידוכים והחתונות היא העונה הבוערת של הצורפים. קונים הרבה זהב עבור הכלה.מציידים אותה בתכשיטים מכף רגל ועד ראש. ההודים מאמינים בזהב. השבטים העניים מסתפקים בכסף.כעת עונת החתונות בהודו. חנויות הצורפים מלאות בהודיות הקונות תכשיטי זהב לקראת השמחה המשפחתית. בעיר הרבה תיירים והרבה תיירים צעירים. מנהל המלון מצייר מיניאטורות כמובן גרר אותנו לסדנתו. הוא מצייר על משי ,על נייר והלהיט החדש על לוח שיש מלוטש במקום על שנהב.בסופו של דבר קנינו מימנו מיניאטורה נחמדה פרי מכחולו.מה נעשה בה זה ספור לימים הבאים.

13/02/00 –אודייפור

יום אחרון בעיר חביבה. עלינו לסיור לארמון העיר. ארמונם העיקרי של משפחות המהרנים ששלטו בעיר. הארמון עדיין נמצא בשליטת המשפחה המלכותית. כללית הם בעלי רכוש רב בעיר. מנהלים אותו ביד רמה ובחמדנות מרובה.המלונות שלהם טובים ויקרים מאד. הארמון בלב האגם שלהם. המסעדה שלו מאד רומנטית אבל יקרה גם במונחי אירופה.כמובן שהם מתפארים כי שועי עולם התאכסנו במלונותיהם כשהם מבקרים באודייפור. ליד הארמון שני מלונות פאר. גם הם שיכים למשפחה המלכותית.

אודיפור-ארמונות בלב האגם

אנחנו הגענו לשערי ארמון העיר מצד השוק,מולנו הגיעו הקבוצות המאורגנות היישר ממלונות הפאר שמעבר לכיכר. ארמון העיר מפואר. כל מהרהני הוסיף אגף משלו.זה מבוך של גינות פנימיות,מרפסות מקורות,ופינות תצפית מרהיבות על כל סביבות העיר. פנים הארמון אינו מפואר כארמונות המוגולים אך יש השפעות של סגנון. שמוש רב במראות. כנראה המראה העצמי היה המראה המועדף עליהם. חלקי מראות קטנים מודבקים על קירות ומחזירים אור לכל הכיוונים.מתחם ענק במקום הטוב ביותר בעיר עם התצפית הכי טובה לכל עבר. הסתובבנו שם 4 שעות בהנאה מרובה. בתוך הארמון איש אינו נדבק ואיש אינו מטריד. מפלט טוב מהנחמדים שמנסים למכור לך כל דבר. באודייפור יש אינפלציה של בתי ספר לציור וכל אחד או מציר או שיש לו בן דוד שמציר אז למה לא תכנס לבקר ולראות.הסתובבנו קצת בשוק. היום יום ראשון ומרבית השוק סגור. פתאם העין קלטה חנות לצעצועים עם צעצועי עץ מקסימים כמו של פעם.כל ההחלטות הקודמות שזהו גמרנו לקנות נדחות הצידה.וקנינו לכל הנכדים צעצועי עץ משובחים משהו שכבר לא מוצאים במקומותינו. אחרי שגמרנו והכל נארז ושולם הודי הוא סוחר בלתי נלאה. הוא שולף את המספר המנצח לדעתו-צעצועי מתכת מונעים בקפיץ כמו בימי ילדותנו לפני עידן הבטריה והאלקטרוניקה. אנחנו צחקנו ואמרנו לו שהבעיה היא כי מהר מאד נאבד המפתח ואז אי אפשר למתוח הקפיץ יותר. התשובה היתה מאד עניינית- תקנו מה שאתם רוצים מפתחות תקבלו בשפע. לפנות ערב ארוחה אחרונה על גג מסעדת מלון אחר ממלוננו. תצפית אחרת על נופי האגם והעיר בעיקר הגגות הסמוכים. גג בית הודי הוא עולם ומלואו. מתפתחת שיחה עם הודי צעיר על שידוכים. הוא מודרני אבל גם הינדי מאמין. כלה תמצא עבורו אמו בדרך המסורתית של שידוך והתאמה אסטרולוגית.

בלילה אוטובוס לדלהי. חשבנו שלמדנו כבר הכל על האוטובוסים בהודו. אבל הודו מלאת הפתעות.יש לנו מקומות מסומנים למרכז הרכב. מגיעים לסוכנות הנסיעות בה קנינו הכרטיסים מתברר שהאוטובוס שבו ניסע יוצא מחברה אחרת.הם מעבירים אותנו לשם. האוטובוס מלא מפה לפה. שמרו עבורנו שני מקומות בספסל האחורי. לליאורה מוקפץ הפיוז והיא בתקיפות דורשת את המקומות שקנינו.וכוח קצר מסתיים כששני הודים ששיפרו מקום נאלצים ללכת לספסל האחורי.האוטובוס הוא ישיר לדלהי. אבל מסתבר שברכב אחד מתנהלת מערכת כפולה.החלק האחורי בו נמצאים ספסלי האוטובוס הוא ישיר לדלהי. אליו עולים רק בעלי כרטיסים שמורים.החלק הקדמי בתא הנהג זהו מאסף עצמאי, עסקים פרטיים. לאורך כל הדרך עולים ויורדים נוסעים. תפוסתו אינה נופלת מתפוסת החלק האחורי.באוטובוס יש תא גדול לטלוויזיה. למזלנו אין טלוויזיה בפנים אבל בשלב מסוים נפתחה דלת התא. הוצאו ממנה שמיכות בכמות של בית מלון ניד. להפתעתנו מישהו החליט להפוך התא הזה למיטת שינה. הוא גמר למשוך השמיכות והחל להציע מיטתו. הרעיון היה שדלת התא הפתוחה תשמש חלק מהמיטה. אולם החבור היה מתנתק בגלל הקפיצות בכביש והדלת היתה צונחת מטה על ראשי היושבים. להם זה נמאס מהר והם פשוט דחסו הבחור לתוך תא הטלוויזיה וסגרו הדלת.עד דלהי הדלת נותרה סגורה .אנחנו ירדנו מהאוטובוס הבחור עדיין נותר סגור בתא.

15/02/00-14 דלהי

פתחנו את טיולנו בדלהי כרגיל. סדורי לינה,קנית סיור יום בעיר וסדורי הסעה לשדה התעופה לטיסה הביתה. דלהי ב 8 בבוקר מנומנמת לחלוטין. במלון שסימנו לעצמנו בספר לא היה מקום. נהג הריקשה גם לא היה עזרה גדולה וכך נפלנו לסוכנות נסיעות המכנה עצמה מודיעין לתיירים. הם סדרו לנו הכל במחיר קצת יקר אבל סביר. זה לא מומלץ אבל נסבל.המלון טוב קצת יקר ממה ששלמנו עד כה. המיקום דפוק לגמרי. זהו אזור מגורים. אין במלון מסעדה ואלו שבסמוך פתוחות כשאנו שבעים וסגורות כשאנו רעבים. ביומנו הראשון סיור בזארים. בדלהי ביום שני הבזאר הרשמי סגור אבל הרוכלים כובשים כל חלקה.הם פותחים בזאר ספונטני צבעוני להפליא ומלא שטויות. קנינו אלא מה. חגורה פה צעצועים לנכדים שם. בכלל סבא וסבתא בשוק זו חגיגה לסוחרים תחילה ולנכדים בהמשך. טילנו בבזארים ליד המלון .לקחנו ריקשה למרכז ניו דלהי לכיכר קונוט(Counought place) מקום בו הבנקים הכי גדולים מקיפים כיכר עגולה שמתחתיה בזאר התחנה המרכזית.נהג הריקשה שהחזירנו למלון לא ידע בדיוק הדרך וכך סובבנו עוד קצת בחוצות הכרך עד שנהג ריקשה אחר הסביר לנהגנו כיצד להגיע. ליומנו השני לקחנו יום טיול במונית באתרי ניו דלהי. המונית סגורה. זהום האויר בדלהי כבד. בריקשה כל עצירה ליד רכב בעיקר אוטובוס פרושה נשימת המפלט המצחין ישירות לריאות. אתר ראשון מקדש לאקשמני של כמובן משפחת בירלה. יחודו בכך שהוא בנוי בסגנון מקדשי אוריסה. המכלול גדול ופחות מפואר מהמקדש בג'ייפור אבל בהחלט מרשים. משם סיור באזור מבני השלטון בניו דלהי. מבנים בריטים מפוארים של הפרלמנט, משרדי הממשלה הראשיים, ארמון הנשיאות ומונומנט ההנצחה הקרוי "שער הודו". זהו אזור של כרך מערבי מודרני.כבישים רחבים ושדרות ענקיות. לא רחוק משם בפארק חביב המאה ה-17. עוד מצפה כוכבים אחד מאלה שג'אי סינג בנה ברחבי הודו.פחות גדול ופחות פאר מזה של ג'ייפור אבל ניגוד מוחלט לגורדי השחקים המודרניים מסביב. האתר הבא קברו של אומאיון, אביו של אכבר.

קבר אומאיון

האתר נבנה ע"י אלמנתו לאחר מות בעלה ולאחר שהיא חזרה ממסע החאג'.מסביב גן בהשפעה פרסית המחולק לריבועים ע"י תעלות מים. אלמנט החוזר על עצמו במבנה הטאג' מאהל.המבנה מרשים ושמור היטב. תשליב של אבן אדומה ושיש לבן. סביבו עוד כמה מבני קבר מוגולים השמורים פחות.הסגנון המוגולי משלב הינדי פרסי ומוסלמי.כך העמודים בסיסם הינדי בדמות עלי הלוטוס, העמוד חרוץ כגזע עץ בסגנון פרסי ומעליו קשת מוסלמית. מגיני הדוד המעטרים המבנה הם עיטורים הינדים במקורם. בפעם הראשונה הכיפה היא פרסית המוגבהת מהתוף עליו היא רוכבת.דומה יותר לתפוח או לצנון גדול מאשר לאשכולית שמאפינת כיפות קדומות יותר. מפה למקדש הבהאי הבנוי כפרח לוטוס נפתח מתוך האגם.

המקדש הבהאי בדלהי

המתחם חדש כבן 14 שנה.הגן עדיין בהקמה אבל המבנה מרשים מאד. כולו חלל ענק נקי מכל קשוט אבל מלא הדר יותר מכל כנסיה מצועצעת. השקט נשמר בקפדנות. העקרון הוא המקום פתוח לכל אחד המתפלל לאלוהיו בשקט. המבנה רוכב על ברכת מים המשמשת כחלק ממערכת קרור המבנה. למרות החום בחוץ בתוך המבנה בפנים קריר ונעים.

מכאן למתחם הידוע בשם כותאב-מינאר. זהו מכלול המסגדים הראשון שנבנה בהודו הנכבשת ע"י המוסלמים. כותאב-א-דין בונה מסגד בשיטת אבני בניה לוקחים ממקדשי הנכבשים. כך מבלי משים מונח לו משקוף מעוטר בקמא סוטרא במסגד מוסלמי. המסגד פתוח לשמים.שדרות עמודים ממקדשים הינדים סביב סביב. בכוון מכה מערכת קשתות המעוטרות בפסוקי קוראן ומושכות העין לכוון המיחראב. ליד המסגד הצריח של כותאב. הוא החל בבניה, מת במהלכה ובנו סיים.כוונת המשורר היתה לתחום את גבולות האימפריה המוסלמית מהאוקינוס האטלנטי ועד להיכן שהיא מגעת במזרח. החירלדה בסביליה ספרד כבר עמדה עת נבנה התאום המזרחי שלה.

כותאב מינאר

זהו מגדל ענק סביבו פסוקי קוראן. כל מרפסת בעלת עטורים בסגנון שונה, בעקרון על בסיס הנטיפים .סגנון המאפין את טורקיה והמזרח התיכון.(כותאב א דין היה ממלוכי). מפה לקצה העיר הנגדי למבצר האדום. מאד מאכזב אחרי קודמו באגרה.רוב המתחם אזור צבאי. פתוח לצבור שוק והאזור שהיה הדיוואן אל עם או החצר הציבורית בה נפגש השליט עם נתיניו. למסגד יום השישי של דלהי הגענו מאוחר מידי. התחילה תפילת הערב והוא נסגר לתיירים. הסתכלנו מבחוץ וזהו.דלהי כרך ענק. החלק העתיק הודו הקלסית - צפוף, לכלוך,המולה ושוק ללא גבולות. ניו דלהי עיר מערבית. אין כניסה לריקשות ואין כניסה לרוכלים.

אנשי דלהי זה ספור אחר. כמעט כל מי שבאים עמו במגע מנסה למכור לך משהו.אם אתה קונה ולא חשוב מה מכרטיס כניסה לאתר ועד חפץ בשוק ינסה לסחוט מה שיותר החל במחיר וכלה בעודף. הגדילו עשות א- מוכר הכרטיסים בכניסה לקבר הומאיון. הוא החזיר לליאורה עודף 50 רופיות במקום 90 תפסנו זאת בתוך המתחם. כשיצאנו הוא כבר לא היה, התחלפה המשמרת.דברנו בתקיפות עם המחליפים ולהפתעתנו הם שתפו פעולה. כנראה זה היה דפוס פעולה רגיל אצלו. אנחנו השארנו להם תלונה כתובה והם החזירו לנו ההפרש. פשוט שמחו לתפוס אותו על חם. אני מניח משהבחור למחרת החל לשלוח קורות חיים למקומות חדשים.ב- בערב מסעדה במלון הנראה יחסית מעל הממוצע.כללית ההודים אוהבים שירות חדרים.במלון שלנו אין מסעדה רק שירות חדרים.ערב אחרון בהודו החלטנו לטעום עוף בטנדורי. הינו מאד רעבים. כל היום רק פירות וטיולים.הזמנו עוף שלם.קבלנו תרנגולת נכה בעלת רגל אחת.בתחילה המלצר לא מבין מה לא בסדר. לאחר רגע הלך וחזר עם צלחת עליה בדיוק החלק החסר. כנראה החליט לשמור לעצמו משהו לימים קשים. בכל הודו לא נתקלנו ברמאויות הקטנות האלה כמו בדלהי.

ליאורה והסטודנטיות בדלהי

זהו סוף הטיול .מחר לשדה התעופה והביתה. ס"ה שישה שבועות במדינה שאין דומה לה בעולם במורכבותה. כשבקרנו במצפה הכוכבים ניגשה אלינו קבוצת סטודנטיות וראיינה אותנו במין שאלון לתיירים על איך ומה ובעיקר מה התרשמותנו מהודו. עניתי להם שהכי מרשים אותי הפאזל של מליארד בני אדם. התגובה שלהן היתה מידית זו בדיוק הבעיה שלנו.די הפתיע אותן שתיירים מערביים מבוגרים מטיילים בהודו כמו הצעירים בתחבורה ציבורית ובמלונות עממים.אבל האמת היא שהחלק הכי מרתק בהודו הם ההודים עצמם.בניגוד לדרום אמריקה בה מעשי הבריאה היו המוקד להתפעלות, בהודו המוקד הוא האדם ומעשה ידיו.