ברצלונה והפירנאים-ספרד,צרפת אביב 2010

ranchy

21/07/2014 עודכן: 24/05/2020

11,536

תמונה ראשית עבור: ברצלונה והפירנאים-ספרד,צרפת אביב 2010 — הכניסה לאורדסה בפירנאים

ברצלונה והפירנאים-ספרד וצרפת אביב 2010

24.5.10 תל אביב-ברצלונה-ליאון

הטיסה לברצלונה יצאה בזמן. ספאנאייר היא הכלאה מצוינת בין חברה סדירה לביו חברת טיסות זולות. מחד לוח זמנים מוקפד כשל חברה סדירה. מאידך פרט למושב בטיסה דבר לא כלול בכרטיס. מכיוון שלא מחלקים אוכל כיבו האורות בנתב"ג לקראת ההמראה, הדליקו בשנית בברצלונה אחרי הנחיתה. החושך איפשר לנמנם כאשר כל אחד מאיתנו שרוע על שלשת מושבים. לברצלונה הגענו השכם בבוקר . קצת מוקדם מידי ללוח הזמנים של הרץ ממנה ניקח הרכב. בילינו עוד כשעה וחצי בהמתנה לפתיחת המשרד בשדה תעופה ריק המשכים לאיטו. קבלנו טויוטה יאריס. רכב הזכור לטוב, מטיולנו באלבניה, כבעל תכונות 4X4 לעת מצוא.

המטרה היא להגיע לנקודה הכי רחוקה בטיול המתוכנן, לליאון המרוחקת כ 750 ק"מ מברצלונה. האתגר הוא לגמוא המרחק מבלי להשתמש בכבישי האגרה.

ספרד מרושתת היטב בכבישים מהירים חופשיים. הנסיעה היא לרוחב המדינה בעמקים הנמתחים מדרום לפירנאים. הניווט די קל. פספוס קל מיד בהתחלה במחלפי נמל התעופה די איפס אותנו ומכאן בלי כל קושי בנתיב המתוכנן.

הנוף די מגוון. הרי המסור של מונסרט בתחילה, מישור ארוך ומשעמם בהמשך בקסטיליה בואך ליאון. כפרים עתיקים משולבים בחדש. במרומי הכפר הכנסייה או המבצר.הכפר יושב על הכיפה השדות למרגלותיו. חקלאות מפותחת. שדות מתחילים לנבוט לאחר ששלגי החורף הפשירו. משטחי פרגים כתומים בתוך שדות החיטה. הרבה חוות של משטחים סולאריים וטורבינות רוח ליצור חשמל..

חשבנו ששנינו ננהג לסרוגין. הרץ ביקשו 9 אירו ליום תוספת למחיר ההשכרה עבור הכנסת נהג נוסף לחוזה ההשכרה. ל16 ימים זה מצטבר לסכום נאה. רנצי על ההגה. אני על המפות ושמירת ערנותו של הנהג. על עיני הנסגרות לא הופקד שומר כך שמידי פעם העייפות שולחת אותנו לעצירת קפה. הקפה הספרדי מצוין. אוכל זה סיפור אחר. בין היתר הנסיעה שלא על כבישי האגרה היתה אמורה לאפשר לנו עצירה ליד מרכול כדי להצטייד באוכל. רק בפרברי ליאון עצרנו ובין מכולת למאפיה אירגנו לעצמנו אספקה עד מחר. בהמשך הטיול הסתבר לנו כי פשוט לא ידענו מה לחפש. ס"ה בנסיעה בתי קפה ומסעדות דרכים לא חסרו.

מכיוון שמראש היה ברור שלליאון נגיע עייפים הוזמן מראש המלון במקום אותו קל למצוא.דרך אתר הויה מישליין הזמנו מלון במתחם בית החולים בליאון. כל מי ששואלים אותו יודע היכן זה ואיך לכוון אותנו למקום. אני הכנתי שעורי בית באתר גוגל. הסתבר שבתצלומי הלווין של גוגל המלון הוא עדיין אתר עבודות כך שירדנו מחלף אחד מוקדם מידי. גילינו שאנחנו לא במקום. הראשון ששאלנו מיד כיוון אותנו למקום והסביר לנו איך בדיוק לרדת מעוקף ליאון למלון. המלון הוא מלון הבית של בית החולים. החניה משותפת. המחיר היה סביר והחדר נוח ביותר. הגענו לחדר ארוחת ערב ממה שקנינו מקלחת ולמיטה אחרי 48 שעות שלא חשנו סדין תחת גבנו.

כפר כיפה בדרך לליאון

ברוכים הבאים לאראגון

25.5.10 ליאון- מערת הנטיפים ואל פורקרו- קנגס דה אוניס

התעוררנו לבוקר קריר ומעונן חלקית. צ'ק אאוט מהמלון הוא עד 12 בצהרים. השארנו הכל בחדר ובאוטובוס העירוני אל העיר העתיקה של ליאון. הקתדרלה של ליאון ענקית. שילוב של סגנון רומנסקי וגותי. נכנסים פנימה מרגישים ננסים מול גובה הקשתות הגותיות. אקוסטיקה נהדרת. המון ויטראז'ים והשמש החודרת בעדם ויצרת תמונות הולוגרמה המרחפות בחלל הכנסיה. הויטראז'ים בעיקרם פרחים וגיאומטריה. כל חלון והדגמים שלו. הויטראז'ים הארוכים לגובה הקירות מספרים סיפורי הברית החדשה. לא הרחק מהקתדרלה ניצבים זה לצד זה מבנה מתקופת הרנסנס המשמש כיום כפארדור ליד מבנה שתכנן גאודי והיום משמש לבנק . המבנה של גאודי הוא אחד הראשונים שתכנן .

עדיין במתווה די קלסי. אפשר לראות את ניצני סגנונו המיוחד המתפתח.

הקתדרלה של ליאון קאסה דה בוטינס של גאודי בליאון

בדרכנו חזרה אל תחנת האוטובוס לנסוע למלון גילינו מרכול וכך עמוסי שקיות חזרנו לרכב ויצאנו לדרך למערת הנטיפים ואל פורקרו. המערה במרחק של כ30 ק"מ צפונית לליאון. הכביש רץ במקביל למסילה הצרה המחברת בין ליאון לחוף מפרץ ביסקאיה. במקביל זורם הנהר והדרך עוברת בין הכפרים. לפתע הנוף הופך לקניון צר בין מצוקים נישאים. ההרים חלקם מיוערים עד מלוא גובהם,חלקם חורגים אל מעבר קו היער. פה האביב בתחילתו. עצי אשוח עם ניצני אצטרובלים.אורנים שונים.רחבי עלים בראשית לבלוב ומתחת פריחת חד שנתיים מרהיבה. העיריות כאן נמוכות מאלו שאצלנו כך גם שיחי האחירותם והקידה. שפתניים רבים,פעמוניות וכן מינים של פרחים שאינם מוכרים לנו. אנחנו רוצים להגיע לסיור הארוך במערה היוצא ב12:30 בדיוק ולכן לא עוצרים לנסות ולהגדיר.המערה עצמה נמצאת במרומי הר בתוך דולינה קטנה. ליד שולחנות לפיקניק שמעליהם גגונים להגנה משמש או גשם. היום יורד גשם.

הסיור יוצא בדיוק בזמן. המדריך מסביר רק בספרדית ומנסה לשמור על מסגרת. אני מצלם ושובר לו מנהיגות. לא פעם זה מגיע לעימותים שנרגעים רק לאחר שיחה על מעלות מערה זו מול מערות אחרות שביקרנו בן בעבר.

מעבר לתצורות הנטיפים המוכרות יחוד המערה בנקבה העמוקה והארוכה שחצב הנהר הזורם במערה. על קירות המערה אפשר לקרוא את היסטורית הזרימה אחורנית בזמן הגיאולוגי. הסיור כשעה וחצי של הנאה צרופה.

זוג סטודנטים המטיילים עימנו במערה מדגימים את אירופה של 2010 . היא ספרדיה הוא גרמני. שניהם לומדים יחד כלכלה בגוולוי שבאירלנד.

יוצאים מהמערה לגשם שוטף. הסטודנטים מבקשים ומקבלים טרמפ עימנו אל תחנת האוטובוס לליאון. בדרך עצירה לקפה ושיחה די מעניינת עימם על חיי צעירים באירופה שללא גבולות.

מפל מים במערה

הטבע כפסל על

פריחת הורדניים ליד המערה

משיכים צפונה אל שמורת הפיקוס דה אירופה דרך קניון באיו. סכר יוצר אגם גדול המורדות צבועים בצהוב של הקידה וסגול של צמח מקומי לא מוכר. לצמח הזה יש גם זן לבן המופיע אף הוא. פריחת הורדניים בשיאה. מגיעים לקניון הקרוי בספרדית desfiladeros los beyos . מצוקי ענק משני צידי הכביש. נהר זורם בערוץ צר ורעש עז של המים. כפרים קטנים מצינים את סופו של הקניון ומגיעים לקנגאס דה אוניס.

קנגאס זו עיירת המחוז. התכנית לחפש לינה לא בעיירה אלא מחוץ לה באחד הכפרים שבכביש הרץ מצפון ולרוחב שמורת הפיקוס דה אירופה יעדנו למחר. בכל מקום הכל מלא. בנסיון האחרון נערה חביבה מודיעה לנו כי מחר מתקיים אירוע באזור והכל מלא . ככל שנמשיך בכביש זה רק יחריף והכי נבון זה לחזור לקאנגס כי רק שם יש מספיק חדרי לינה. חזרנו לקאנגס מצאנו מלון די מהר ויצאנו קצת לשוטט בסמטאותיה. מחשיך כאן בערך ב22:00 מה שמותיר ערב די ארוך.

הפריחה הסגולה

הפריחה הצהובה

מרכז המבקרים של הפארק הוא הבנין הסמוך למלון. בחצרו דגם של הפארק . בבוקר ניכנס ונתכנן את הטיול בעצתם.

26.5.10 קנגאס דה אוניס-שמורת הפיקוס דה אירופה-קנגאס דה אוניס

היום יום טבע. כל היום בשמורת הפיקוס דה אירופה. נכנסנו למרכז המבקרים. קבלנו מפות ומידע והמון חיוכים.לדברי הפקח תיירים מישראל משום מה די נדירים בשמורה זו.

התכנית היא הקפת השמורה ומידי פעם כניסה פנימה אל עומק השטח. מתחילים לנסוע בכביש הרוחב הצפוני .היעד אגמי קובאדונגה. הדרך יפהפייה. בלילה התבהרו השמים וכעת מעונן חלקית. אנו מטפסים מעלה דרך כפרים המתקיימים היום בעיקר מתיירות. הרבה פנסיונים ומסעדות.לצידי הכביש העולה מגרשי חניה נרחבים. כנראה בעונה הבוערת אין עליה למעלה ברכבים פרטיים. חונים במגרשי החניה ומשם באוטובוסים. לפתע נגלית כנסית קובדונגה על שני צריחיה.הכנסייה ניצבת במקום בו עצרו הויסיגותים את המוסלמים והשאירו את צפון חצי האי האיברי בשליטה נוצרית. הנופים מאד דרמטים.קניונים עמוקים ובתחתיתם הכפרים.

נופי הפיקוס דה אירופה

אחד מאגמי קובאדונגה

הכפרים מגדלים בקר.בחורף הבקר בכפרים בעמק. באביב נודדים במעלה ההר אל המרעה הרענן ובסתיו נודדים חזרה לעמק. כעת הנדידה היא למעלה. בקיץ הרועים ועדריהם נמצאים על ההרים בבתי הקיץ.

שני אגמי קובדונגה הם שרידי קרחונים שנמסו. על הפסגות מסביב יש עדין לא מעט שלג.

עלינו לתצפית אל קו הרכס המפריד בין האגמים. החקלאי שגר שם מבקע בולי עץ לגזרים בעזרת מתקן המחובר לטרקטור.
התחלנו לרדת חזרה לכביש הרוחב והחל להתענן ולטפטף גשם. הגענו לכביש הצפוני ופנינו מזרחה להמשך הקפת השמורה. לאחר מספר ק"מ משני צידי הכביש חונות מכוניות זו ליד זו בצפיפות. אתמול נאמר לנו שככל שניסע מזרחה נמצא פחות לינה כי יש ארוע חשוב. הגענו לארוע. כמובן אם יש חגיגה גם אנחנו משתתפים. החנינו הרכב בשדה מרעה שהפך למגרש חניה מאולתר וקדימה נגד הזרם אל מוקד הארועים.

זהו יריד הבקר השנתי של פרובינצית אסטוריאס. שוק רמלוד מצוי נפגש עם שוק בקר. מצד אחד כל התמהיל המוכר של שווקי שמונצס ניידים. מצד שני פרות, בני בקר ואביזרי עזר לממשק בקר. במכלאות הבקר מעורבים זה בזה קונים ומוכרים. סימן הכר לחקלאי מקומי הוא מקל ישר וארוך. זה משמש כמקל הליכה ,כעזר לגרש פרות ולעשות סדר היכן שמתבקש. כ"א ומקלו עימו. הרוב המכריע הוא גברי אבל יש לא מעט נשים. בקיצור חגיגה אמיתית במרכזו של כפר.הסתובבנו בין הדוכנים והבקר.טעמנו גבינות תוצרת בית וקנינו לחם כפרי לארוחת הצהרים.

משא ומתן ביריד יריד הבקר

בינתיים החל הגשם האמיתי. מטר ללא הפסקה. איננו משנים תכניות. מבט לשמים מלמד כי יש גם הפוגות בדרך. פנינו אל החלק המזרחי של השמורה לעמק של פואנטה די שם נמצא רכבל המעלה אל מרומי הרכס. לפואנטה די הגענו בגשם. בדרך לקופות הוא כבר הפך לטפטוף קל ואז לפתע חור בעננים וקדימה לרכבל ולמעלה. הנוף מדהים. מפל מים זורם מטה. מעלינו שרידי השלג מהחורף שנגמר ואנו בתווך בתחנת הרכבל העליון. 5 דקות הספיקו כדי לצלם והגשם התחדש . גשם מעורב בפתיתי שלג.

נרקיסי הבר-פיקוס דה אירופה

העמק של פואנטה די

ירדנו חזרה לרכב והתחלנו לנוע לכיוון פוטס היא שער היציאה מהעמק. בדקנו שנית במפה ונראה לנו כי להמשיך להקיף השמורה מדרום וממערב ארוך מידי ולכן נחזור על עקבותינו. זה מותיר לנו זמן בנחת לטייל בפוטס. זו עיירה עתיקה שהפכה למוקד תיירותי. שוטטנו בסמטאות. ירדנו אל הנהר דרך בית הטוחן. על דלת ביתו מצוירת כמובן בת הטוחן. הפולקלור האירופאי משום מה מיחס חשיבות לבת הטוחן.

באחת הסמטאות מפת תבליט של השמורה עם מרחקי נסיעה. מבט חטוף מגלה לנו שכדאי להמשיך בהקפת השמורה כי פוטס הרבה מעבר לנקודת מחצית הסיבוב. המשכנו דרומה. לעוד מעבר הרים. הגשם בא והולך חליפות. הכביש פה די רעוע ובשיפוצים. לפתע בצד הדרך קבוצת נרקיסי בר מטיפוסי החצוצרה. מקור נרקיסי החצוצרה התרבותיים הוא גם באוכלוסיות הבר של חצי האי האיברי.הפריחה עשירה. צמחיה ים תיכונית מעורבת בצמחיה ממוזגת צפונית. מעל קו היער מופיעים שני מיני פרחים האחד צובע מרבדים בסגול ולבן ממין שאינו מוכר לנו השני הוא כנראה האחירותם המקומי הצובע בצהוב. מרבדי עיריות נמוכות ובעלות שבולת פריחה דחוסה. סחלבי בר דומים לסחלבי ארצנו ועוד ועוד. את היום סיימנו בכביש המערבי של השמורה עליו נסענו גם אתמול. הפעם היה גם זמן להתבונן בפרטים וכך ירדנו אל חלקו העתיק של אחד הכפרים- החלק שליד הנהר. לסיום מצאנו מפל מים חביב לצד הכביש רק שצריך מעט לטפס עד אליו. ס"ה יום של חגיגת טבע. למלון חזרנו די עייפים. ארוחת ערב וישר למיטה.

27.5.10 קאנגס דה איניס-בילבאו-גרניקה-סן סבאסטיאן –לז'ה (גבול צרפת) .

תחילת הדרך בגשר הרומי על הנהר. גשר מרשים מאד. המים בנהר זורמים בשצף. ליד הגשר בית קפה שלבטח כייף לשבת בו לצד המים הזורמים. כעת בוקר והכל עדיין סגור. יצאנו לדרך בין כפרים קטנים ונופי גבעות עגלגלות. הכל ירוק. אנחנו נוסעים אל האוקינוס האטלנטי. ההרים די גבוהים. לאורך הדרך צמחיה למכביר-יערות,אחו מוריק ופרות או כבשים במרעה. נוף מאד רגוע ויפה.פרח כחול נאה מלווה אותנו. זהו פרח שפגשנו לראשונה בשנה שעברה בהרי הטטרה. צבעו כחול עז בעל 5 עלי כותרת שבבסיסם צינורות דמויי שופרות. מאד יפה אין לנו מושג אפילו לאיזה משפחה לשייך. אני הדבקתי לו את הכנוי "החבר שלי".

החבר שלי-אקויליגיה ממשפחת הנוריתיים

הגשר הרומי בקנגאס דה אוניס

מגיעים לחוף האטלנטי. ההרים והעצים יורדים בתלילות אל הים. אין כמעט חופי רחצה והקיימים מאד קטנים. הדרך עולה וירדת הכביש צר ועבודות הרחבה נרחבות. רובוט בדמוי פקח מסמן כל הזמן להאט וזה עובד.אנו מעדיפים את הכבישים המתפתלים על פני כבישי האגרה המהירים שבמקביל.

על סנטאנדר פסחנו כי אי אפשר לבלוע הכל המשכנו לבילבאו. נכנסנו אל העיר במהומת הבוקר .מצאנו חניה ליד ארמון המוסיקה של העיר והתחלנו לטייל רגלית לאורך טיילת הנהר עד למוזיאון גוגנהיים. המבנה מאד מיוחד ומרשים. סקרנו אותו מבחוץ. שיטוט מקדים באתר האינטרנט של המוזיאון לא העלה כל תערוכה שעניינה אותנו . המשכנו לאוניברסיטה של בילבאו. שטפנו העיניים בצעירי וצעירות בילבאו. קינחנו בגלידה מצוינת בבית קפה ליד הנהר. בילבאו מקרינה נינוחות מעין כמוה. שום דבר לא בוער ולא ממהרים לשום מקום

מוזיאון גוגנהיים בבילבאו

מבילבאו המשכנו לכיוון סן סבסטין דרך חופי מפרץ ביסקאיה. כיעד ראשון נבחרה גרניקה. עיר שזכתה בכבוד המפוקפק להיות העיר הראשונה בהיסטוריה שנמחקה בהפצצה מהאויר. הנאצים הוזמנו ע"י פרנקו להפציץ העיר כדי למגר את התנגדות הבאסקים בעת מלחמת האזרחים. הגרמנים כהרגלם עשו עבודה יסודית ביותר. יש הרואים בהפצצת גרניקה את הפרומו להתנהגות הנאצים בעת מלחמת העולם השניה. הגענו לגרניקה בעת הסיאסטה הקדושה. הכל סגור . מוצאים בקלות חניה במרכז העיר. בשעות אלו מרבית המשוטטים תיירים. במרכז העיר נותרה על תילה הקתדרלה. הכל נבנה מחדש כאשר משלבים את מה שנותר בבניה החדשה. גרניקה היתה הבירה ההיסטורית של הבאסקים. ליד הפרלמנט תחת הגנת מבנה עמודים מצויה גאוות העיר- גזע האלון תחתיו ישבו מנהיגי הבאסקים להחליט החלטות חשובות לחיי העם. מסביב גן נאה ומוזיאונים לתולדות העם הבאסקי.

גרניקה-שחזור העיר לאחר ההפצצה
דרך החוף המשכנו לסן-סבסטיאן. נכנסנו לעיר ולא מצאנו חניה או מלון שיתאים לתקציבנו וכך המשכנו לחפש עד שמצאנו עצמנו מחוץ לעיר על הנתיב לגבול צרפת. בסופו של דבר החלטנו לוותר על סן סבסטיאן . מצאנו חדר בחווה בכפר לאז'ה והתמקמנו בו. חשבנו לאכול באחת ממסעדות הכפר .המחירים החזירו אותנו לצידה שברכב. מסתבר שכל מסעדות הכפר שייכות לזן הקרוי מסעדת שף. האוכל הוא גורמה והמחירים שמים מרקיעים. מחפשים מרכול למלא הרכב לימים הבאים אבל לא מוצאים למרות ההסבר שקיבלנו. השארנו זאת לבסוף לפתרון לבוקר המחר.

עיירת חוף במפרץ ביסקאיה

חופי מפרץ ביסקאיה

28.5.10 לז'ה (ספרד)- כביש D918 בצרפת-מנהרת סמפרון- כביש N260 בספרד-לינאס דה ברוטו

קמנו בבוקר לגשם מטפטוף ועד חזק.לפני שנפרדים ממארחנו החקלאי ,שיחה על צרות משותפות. כמו אצלנו גם שם לפני 20 שנה התפרנסו בכבוד מהחקלאות היום המצב על הפנים ההוצאות גדלות ומחירי התוצרת יורדים בהתמדה.

החלטנו שבגשם שוטף הכי טוב להיות תחת גג.אין טוב מגג מרכול כי צריך לקנות אוכל.אתמול חפשנו את המרכול הקרוב ופספסנו אותו פעמיים למרות שחלפנו על פניו. גם הבוקר זה חזר על עצמו עד שגילינו חנות גדולה שלידה עגלות סופר. היה די מסובך לרדת מהכביש הראשי לכביש הצדדי רק לגלות שזוהי חנות לעשה זאת בעצמך. הראשון ששאלנו הצביע על הצד השני של הכביש ואמר מה שאתם מחפשים זה בדיוק ממול והשם זה קארפור. בקיצור מצאנו את אחת מחנויות הרשת הצרפתית הפרושה על כל אירופה. מהכביש רואים רק את גג המרכול ומי שלא מכיר לא יכול לנחש שזה שם. בקיצור הגענו לשם כמה דקות לפני פתיחת הסניף.מגרש החניה עדין ריק וכמה לקוחות מחכים בחוץ. רק נפתחו הדלתות והחלה ההסתערות פנימה. כשיצאנו היה כבר מלא בקונים לקניות לקראת סוף השבוע הקרב. בינתיים הגשם התדלדל עד שפסק. אנחנו נכנסנו לעברו הצרפתי של הצד המערבי של הפירנאים . עיון מקדים במפות בעת הכנת הטיול סימן צד זה כיותר מעניין בדרך מחוף ביסקאיה אל שמורת אורדסה. אכן כך הוא. כביש D918 מתפתל בין כפרים ציוריים לנוף משגע. הכל רחוץ מהגשם והירוק רענן ובוהק. כל עצירה ממלאת האף בניחוחות עשב הקצור טרי לחציר. הכביש מכונה גם נתיב הגבינה. החוות לאורכו מגדלות עיזים ומייצרות גבינות עיזים. בכל מקום שלטי הכוונה למגבנה זו או אחרת.הזרימות בנהרות בשיאן.מים בכל מקום. העיירות שומרות על אופיין העתיק מימי הביניים. המרכז עתיק וצפוף.מערכת הכבישים עוקפת את מרכזי העיירות. מידי פעם סוטים מהכביש פנימה אל מרכז העיירה להתרשם מאופיין המיוחד. למרות שגם כאן תושבי המקום הם בעיקרם באסקים צרפת נראית הרבה יותר טוב מהמקבילה הספרדית

נופי ארץ הבאסקים הצרפתית

עיירה מימי הביינים בחבל הבאסקים הצרפתי

חלק לא מבוטל מכבישי האזור מצוידים בשלטי מידע על מצב השלג ואפשרויות המעבר במעבר ההרים אליו נוסעים. עברנו דרך מנהרת סמפרון חזרה לספרד. כאן במדרון הדרומי של הרכס זורחת השמש ואנו לכיוון שמורת אורדסה. כעת צריכים לנסוע מעט בכביש הרוחב הספרדי הרץ במקביל לפירנאים אבל בעמק רחב . הנוף אינו מרשים כמו בכביש המתפתל בצד הצרפתי עד שמתחילים לחזור שנית אל בין ההרים. לישון עצרנו בכפר לינאס דה ברוטו. הכפר נמצא בגובה ההרים והטמפרטורה נמוכה. המלון בו אנו שוכנים ריק לחלוטין . זו העונה החלשה ביותר. עונת הסקי הסתיימה ונופשי הקיץ עוד לא יצאו לחופשתם. משני צידי הרכס. מתפרנסים מגדול בע"ח ותיירות. התיירות הכפרית תופסת תאוצה.

התמקמנו במלון ויצאנו לסבוב בכפר. בתים רבים שופצו כאשר האופי הישן נשמר בקפדנות כולל שיבוץ פריטי אדריכלות מעניינים כמו משקופים ואדני חלונות אל הבניה החדשה. שוב החל לרדת גשם ששלח אותנו לחדר לאכול ארוחת ערב. כשסיימנו פסק הגשם ותוך כמה דקות התבהר וחשף הרכס הגבוה על משטחי השלג שעדיין מצפים אותו. כאמור מחשיך די מאוחר מה שמאפשר סבוב נוסף בכפר לצילומים.

ערב רד גרסת לינאס דה ברוטו

ישן וחדש בלינאס דה ברוטו

29.5.10 פארק לאומי אורדסה.

שבת היום וכולה מוקדשת לפרק הלאומי באורדסה.מילות המפתח לפארק הן צוקים ומים. הרבה מים שוצפים החורצים בסלעי הפארק תוך יצירת קניונים אדירים. גובה הפסגות מעל 2000 מטרים. האזור העליון עדין מכוסה בהרבה שלג המפשיר ומזין את הנהרות. כל ערוץ זורם. מי יותר ומי פחות.

עמק אורדסה מלא היום במכוניות וטיולי משפחות. הפארק נחשב למתויר ביותר והיום החל סוף השבוע. למרות כמות האנשים הרגשנו די לבד. מידי פעם חולפים על פני משפחה מטיילת אבל לרוב מתנהלים בבדידות. פשוט הפארק ענק ומיוער. ההליכה ביער ממסכת את ההמון. טיילנו בעמק אורדסה כ 3 שעות במסלול מעגלי.הלוך בצד אחד של נהר ארה. וחזור בצידו האחר. מפלי המים מרשימים. הצוקים מעל לא פחות. הכל פורח. חלק מהפרחים איננו מכירים מצמחית הבר שלנו אבל כן מהתרבות.

צוקי אורדסה

מפל המים אסטרצו באורדסה

המשכנו ברכב לצידו המזרחי של הפארק אל מורדות מונטה פרדידו. הנוף ממשיך להרהיב. צוקים נישאים וכפרים שגרעינם העתיק נשמר. נכנסנו אל כביש צר המטפס בקניון אניסקולו. הקניון חותר עמוק בתוך ההרים. הזרימה עזה והדרך משגעת ביופיה.הכל מיוער ומים זורמים ברעש מחריש אוזניים. מעל חגים הדורסים. האזור משמש כבית לפרסים. ראינו משהו דואה בגובה המתאים לפרס אבל לאמור שזה זיהוי בטוח לא. לעת ערב הגענו למפל מים נוסף בעיירה ברוטו. המפל אמנם קטן יחסית למפלי עמק אורדסה, אבל הזרימה עזה. המפל יוצא מקניון צר ונופל בשתי מדרגות אל העמק שמתחת. זהו יום של טבע פראי פשוט ונהדר. לא השתעממנו לרגע.הצוקים, השלוגיות, המים הזורמים והצמחיה החוגגת היו תפאורה מתאימה ליום שבת שטוף שמש.

בקניון האניסקולו

מפל המים בברוטו

30.5.10 ברוטו-מעבר הרים חזרה לצרפת-לורד- לוז סט. סאבור

עברנו בשנית לעברו הצרפתי של הרכס. זהו למעשה צידו הצפוני של הרכס הבונה את מונטה פרדידו. ברגל ניתן לחצות מאורדסה ישירות לגוורני שבצרפת. ברכב זה סבוב קצת ארוך. בספרד השמש זורחת . חוצים את הרכס ומיד מתענן וגשם דק מטפטף.הרבה שלג על ההרים ומים זורמים מכל עבר. התכנית לחזור לכביש D918 ולנסוע את הקטע שלרוחב מה שהצרפתים מכנים הפירנאים הגבוהים. הנוף לאורך הכביש יפה מעין כמוהו. הכביש מטפס כמעברי הרים ויורד לעמקים נעלמים ומחבר את מרבית כפרי האזור. סיימנו לטפס את מעבר ההרים אביסק (col d' Aubisque ) והגענו לאנדרטת האופנים שבראש המעלה. כאן מתקיים כל שנה אחד הקטעים הקשים ביותר במרוץ האופניים הטור דה פרנס. כמה מטרים לאחר המעבר מחסום נעול ואי אפשר להמשיך. בהמשך הכביש קרתה מפולת סלעים שעדין לא פינו אותה. חזרנו על עקבותינו. זה יפה מאד גם בכיוון ההפוך. כעת צריך לבצע מעקף דרך העיר לורד ותעשיית הניסים שלה.

המחווה לטור דה פרנס

כחול שולט בגובה

לורד עיר שממנה מתחיל אחד מנתיבי עולי הרגל הקתולים לסנטיאגו דה קומפוסטלה. נס שארע לבתולה מקומית לפני 150 שנה סימן את המקום כבעל סגולות מיוחדות לרפוי נכים. הקתדרלה די מרשימה מבחוץ. מבפנים הרבה פחות. הנכים באים לכאן לקבל מזור מאלוהים. האמת שהסביבה מלאה מעיינות מרפא ומרחצאות חמים. לורד קבלה פנינו בגשם טורדני ובעסקי ניסים יש לנו את נתיבות וזה די והותר.

די בקלות עזבנו את לורד לטבע המקסים של העמקים בואכה גוורני. התמקמנו במלון בעיירה לוז-סט-סבור. המלון שיך לזוג שהיא אוסטרלית במקור. אז שפה לא הייתה בעיה. המלון ממוקם בכיכר הכנסיה העתיקה הקרויה על שם הטמפלרים. לאזור הזה הגיעו לאחר נפילת ממלכת הצלבנים בארץ חלק מחברי המסדר והכנסייה המקומית הפכה למרכזם המקומי.

קצת פטפוטים והכוונות עם בעלת המלון ויצאנו אל עבר העיירה קאוטורה שהכביש העולה ממנה אל ההרים קרוי גם כביש המפלים. הכביש מטפס אל מקום הקרוי שער ספרד ולאורכו מספר מפלי מים מרשימים שכעת זורמים במלוא עוזם. כמויות מים אדירות במסעם אל עבר האוקיינוס האטלנטי ממנו באו ואליו הם חוזרים. רצינו לעלות ברכבל לאגם גוב אבל הרכבל מסיים עבודתו כמו פקיד הסתדרות ב4 אחה"צ. חושך רק עוד 6 שעות מאוחר יותר. טיילנו במפלים ובגשר ספרד .בינתיים התבהרו השמים ורואים קצת את הפסגות המושלגות מסביב.

זה היה עוד יום טיול בטבע פראי. הרים מים ופריחה מרהיבה. ככל שעולים בגובה יותר ויותר רואים צבע כחול כצבע שולט בפריחה. מעניין למה?! לאחר שחזרנו שלחנו שאלה לפרופ' שמידע בנושא .התשובה שהתקבלה היתה שאכן בפריחה האלפינית הכחול שולט אבל אין לזה עדיין הסבר מדעי.

אחד מהמפלים בכביש המפלים

גשר ספרד

31.5.10–קרקס גוורני וקרקס טרומוז

היום האוטו במנוחה ואנו בעיקר בהליכה.קמנו מאוחר כי אין לאן למהר היום. הכל בטווח של לא יותר מכמה דקות נסיעה.השמים מעוננים ואנו מקוים שהעננים יתרוממו עם האויר המתחמם. בכיכר ליד המלון שוק לשתילי ירקות ופרחים לעונה. במרכז הכיכר שברגיל הינה מגרש חניה מרכז השוק. אמנם היה שלט שמודיע באיזה ימים החודש החניה אסורה אבל מה לנו ולשלטים בצרפתית. האוטו שלנו חונה בדיוק במרכז העניינים . רוכל שמייצג את שוק רמלוד מיקם עצמו ליד הרכב וזה מפריע לו להציג את השמטס שלו במיטבם. ירדתי לקחת משהו מהרכב והוא פתח בצעקות רמות בצרפתית. אני בעברית לאט מתמרן החוצה את הרכב. כל באי השוק כולל השוטרים מתפוצצים מצחוק למראה ניסיונות החילוץ שלי מדוכן הארנקים שמעלי. רק יצאתי הוא מיד תקע עוד קולבים ועוד ארנקים והשתלט על המרחב.

מכיוון שהערפל עדין לא התפזר נסענו בתחילה למרכול המקומי לקניות. קשה להיות צרפתי. 500 סוגי גבינות 1000 מיני יינות וצריך למצוא את השילוב המנצח. זה לוקח זמן. המוצר המנצח סלמון מעושן. הרשת נתקעה עם כמות של סלמון שמועד אחרון לשיווקו קרוב מאד והם חתכו מחירים. אנחנו חוגגים.

נסענו לגוורני.הכפר מצוי בקצה עמק בו הנהר חותר במרץ. קרחוני עידן הקרח עצבו במצוקי ההרים מבנה דמוי תיאטרון רומי הקרוי קרקס קרחוני. בקרקס גוורני מצוי מפל המים הגבוה ביותר באירופה. נפילה של 400 מטרים מראש המצוק לעמק שמתחת. בעמק עדיין שכבת שלג עבה ומי הפשרת השלגים והמפל זורמים מתחתיה. פרט למפל הגדול מצויים עוד מפלים קטנים יותר הגולשים מהמצוקים המקיפים את הקרקס מטה. גובה קו המצוקים הוא כ2000 מטר מאחוריהם נישאות פסגות עד לשיא במונטה פרדידו שמעל 3300 מטרים.

המלון ושוק הפרחים בלוז סט סבור

קרקס גוורני

מהכפר עלינו ברגל עד המלון שמול המפל. ממנו למפל לא ניתן היה להגיע כי הכל מלא בשלג מפשיר ולא יציב. איש אינו מעז להלך עליו. הצד הצרפתי של רכס המונטה פרדידו מרהיב ביופיו והעין לא שבעה. בסיס העננים היה בערך בקו המצוקים כך שלפחות המפלים נראו במלואם.

רוב המטיילים זוגות מבוגרים כמונו הנהנים מזרם מבקרים דליל והכל כאילו לרשותך בלבד. נפגשנו עם זוג הולנדים המטיילים עם קרואן . הם לא פסקו מלקטר על המהגרים היורדים לחייהם בבית.

הולכים לאט ומגלים כל הזמן פרחים חדשים. מרבדים מרבדים של ירוק מנוקד בשלל צבעים. המשכנו לקרקס נוסף קרקס טראמוז. הכביש העולה צר ומתפתל. קרקס זה קטן יותר ומפליו פחות גבוהים אך גם הוא מספק נופי מים ושלג למכביר. בקצה הכביש אל מול המצוקים אכסניית נוער. היה די קר שם בחוץ.

מרבדי הפריחה בגוורני

קרקס טראמוז

אכלנו ארוחת צהרים באמצע העליה. ישובים על משטח ירק ליד חורבת מבנה. לפתע הופיעה מרמיטה וסקרה אותנו בעניין.

בדרך חזרה שמנו לב לגשר נפוליון המתוח מעל הערוץ המנקז הקרקסים. הנהר שוצף מתחת והצוקים היורדים אליו משמשים לגלישת צוקים. כל האזור מלא אתרי ספורט אתגרי. הכבישים מלאים ברוכבי אופנים חלקם מקצוענים המתאמנים לקראת הטור דה פרנס הקרב מרביתם חובבים הרוכבים להנאתם גם בעליות התלולות ביותר. סיכמנו את היום הזה כעוד חגיגת טבע שאינה נגמרת.

1.6.10 לוז סט.סבור (צרפת)- וילאה (Vielha ) ספרד

הבוקר זרחה השמש והעננים התרוממו אל מעל גובה הפסגות.נפרדנו מבעלי המלון שקבלו בלילה את הורי הגברת מאוסטרליה ויצאנו שוב לפיתולי כביש D918 לכיוון וילאה שבספרד. הכביש הזה ממשיך להתפתל בין ההרים ולאפשר נסיעה בנופים הפראיים.היעד הראשון מעבר ההרים טורמולה. הכביש מלא קבוצות רוכבי אופנים המתמודדים עם המעלה. התשתית עבור רוכבי האופנים מצוינת. שלטי המידע עבורם מציינים גובה המעלה והשיפוע בכל קטע וכן אורך הקטע. מעבר למעלה מצוי הרכבל העולה לאתר פיק דה מידי. זהו מצפה כוכבים ותחנת מחקר גיאו-פיזית המצויה בראש פסגה בגובה מעל 2800 מטרים. האויר צלול ואין מקורות אור בסביבה .מיקום מצוין למצפה כוכבים. הרכבל מחירו לא זול. 30 אירו ליחיד. אבל יש תמורה מלאה. כל רכס הפירנאים נפרש למלוא אורכו מפסגת מונטה פרדידו במערב ועד פסגת האנטו במזרח. הרכבל תלוי מרבית זמן הנסיעה בין שמים וארץ מעל עמק עמוק. התחושה היא של ריחוף באויר. כשהגענו למעלה הופיעו עננים דקים שבאו והלכו עם זרמי האויר העולים ויורדים.

הרכבל לפיק דה מידי

פסגות הפירנאים מפיק דה מידי

המשכנו הלאה אל כביש שאמור להביאנו אל כביש טולוז-מרידה. בשלב מסוים גם כאן הכביש חסום וצריך לעשות עיקוף.גמרנו להסתובב ומולנו מגיעים ההולנדים מאתמול.למזלם עצרנו אותם במקום בו יכלו להסתובב עם הקרואן הגדול שלהם.

עם כביש טולוז-מרידה נכנסנו בסופו של דבר בחזרה לספרד אל עמק אראן. עמק זה למרות היותו חלק מספרד היה מנותק ממנה כ8 חודשים בשנה בגלל שלגי החורף. תושבי העמק יצרו תרבות משלהם כולל שפה.משלהם. היום הם מחוברים במנהרת וילאה אל יתר ספרד בכל ימות השנה.

כפרי העמק עברו הסבה לכפרי תיירות. סקי בחורף ותיירות קיץ. בחודשים יולי אוגוסט עת ספרד הנמוכה יותר נמסה בחום הקיץ.

תוך כדי נסיעה העין קולטת שלט הכוונה ועליו איקון של מצלמה. איקון מצלמה בספרד מצביע על תצפית נוף או אתר ייחודי יוצא דופן. אכן טיפסנו ברכב 12 ק"מ במעלה כביש צר לתצפית על קרקס קרחוני קטן בשם ארטיגה דה לין. המראה מקסים. אנחנו בתוך חגורת היער ומעלינו הקרקס עם רכסיו המושלגים. מי ההפשרה זורמים בעוז בכל פינה.פרחי בר בשפע כולל נרקיסים וסחלבים שונים.

בעמק אראן

ארטיגה דה לין
בסופו של יום הגענו לוילאה לחפש לינה. מלונות הסקי הגדולים לא קרצו לנו. חיפשנו משהו זול יחסית אם אפשר משפחתי. יצאנו מוילאה ונכנסנו לכפר הצמוד לה בשם ברטראן. מצאנו כאן מלון קטן וחמוד ונשאר כאן 3 לילות בהן נטייל בפארק איגווס טורטס ובסביבה הקרובה.המלון הוא בית כפרי גדול ששופץ ביד אוהבת ומרוהט בטוב טעם. פשוט היה כייף אמיתי.

2.6.10 וילאה- איגואס טורטס מערב- וילאה

השמורה נמצאת בפירנאים הקטלונים. היא די קרובה לברצלונה ולכן די מתוירת. הצד המערבי הוא הרחוק יותר. נופי השמורה רגועים יותר מאלו שעברנו בחלק המערבי והמרכזי של הפירנאים. המים הם המוקד. אגמים טבעיים ומלאכותיים מנקדים את הנוף. הזרימה בערוצים די נינוחה והרוח המנשבת גורמת לפני המים לרטוט קלות וליצר גלים רכים ומכאן שם השמורה איגואס טורטס בספרדית פרושו המים המנשבים. יש כאן פחות מפלי מים ומרבית השלג כבר נמס. אנו במפנה הדרומי של רכס הפירנאים ויש יותר שמש. היום בהרים הטמפרטורה בצהרים היתה סביב 16ºC .ירדנו בגובה לבערך 1000 מטרים והטמפרטורה עלתה ב 9 מעלות. כאן החקלאים התחילו להשקות שדותיהם בממטרות. מים לא חסר להם. אם לא משמים אזי מההרים. הכל פורח. התוודענו היום למינים חדשים. הכחול עדין שולט אבל יש גם לא מעט ורוד וצהוב. אדום כמעט ואין.הטיול בשמורה ברגל וברכבי השמורה בלבד. אין כניסת רכבים נוספים. הגענו למשרדי השמורה בבוי ומשם רכב הסעות מעלה הנוסעים למגרש חניה בגובה 1800 מטרים. משם מטיילים ברגל. אנחנו לקחנו מסלול שאמור לקחת כשעה וחצי ממגרש החניה ועד מאגר יונג. בפועל לקח כשעתיים לטפס ושעה ומחצה לחזור.השארנו כל הציוד ברכב והלכנו רק עם המצלמה.הדרך די קלה. העליה מאד מתונה. ההליכה על דרך ג'יפים העולה לבקתת הרים שליד המאגר. המסלול הוא הלוך וחזור באותה הדרך. כמובן שאפשר ללכת במסלולים שונים אבל אין מסלולי מעגל. מי שמכין עצמו מראש יכול להשאיר הרכב במגרש החניה שליד שער השמורה ולרדת את כל הדרך עד למטה. הסעות ממגרש החניה לבוי יוצאות כל חצי שעה. מכיוון שהיינו הרבה מטיילים נאלצנו לחכות לסבב הבא. ליאורה ישבה ואני נשכבתי לצידה על הדשא.כמו בכל סייסטה טובה נרדמתי. לא ברור מה העיר את כולם נחרותי הרמות או קול הרכב שבינתיים חזר לאספנו.

אגם יונג- איגואס טורטס צד מערב

המים המנשבים-איגואס טורטס צד מערב
חזרנו די עייפים למלון בברטרן. די נוח לטייל טיול כוכב בעקר כשהעוגן הוא מלון קטן וחמוד. 10 חדרים מסודרים בטוב טעם. ליד החדרים יש כורסאות הסבה. הסלון המקורי של הבית הפך למסעדה.

3.6.10 וילאיה-איגואס טורטס מזרח-וילאיה

היום הטיול לצידה המזרחי של שמורת איגואס טורטס. הכביש מוילאיה מטפס אל מעבר הרים בגובה2000 מטרים. השלג עדין לצידי הכביש.בראש המעבר אתר סקי ענק. רכבלי סקי מתוחים לכל עבר. כעת רק הכבלים במקומם. את הכסאות הסירו מהם והם מאוכסנים בערמות עד העונה הבאה.

כמו אתמול סדר ההתנידות דומה. ממשרדי הפארק באספוט עולים ברכבי הפארק עד להיכן שרוצים בתנאי שיש מספיק נוסעים. ההסעה המקובלת היא עד הסכר היוצר את מאגר סנט מורצי. אנחנו רצינו לעלות גבוה יותר אבל לא היו נוסעים אז נכנענו להמון. מהמגרש חניה שליד הסכר טפסנו בשביל מסומן דרך מפל מים אדיר אל המאגר שנמצא מעל סנט מורצי. מפל המים מנקז את מי המאגר העליון אל מאגר סנט מורצי. האגמים בחלק זה של השמורה חלקם טבעיים וחלקם כתוצאה מסכירת הזרימה הטבעית. מסביב הרים גבוהים והפסגות עדיין מושלגות. הפשרת השלגים כאן מתנקזת לערוצים והזרימות אדירות. מפל המים אליו הגענו זורם בעוז ומקרר את סביבתו כמו מזגן ענק. האגם העליון קטן וחביב ומסביב עדיין הרבה שלג. הנוף מצטלם היטב כמו לתמונות עבור לוחות שנה.

מאגר סנט מורצי

פסגת היום היא הפריחה. זו שופעת בגווני צהוב כחול ורוד ולבן. רק כשיורדים בגובה מופיע מעט אדום בעיקר בגווני ארגמן. האזור הוא בית הגדול הטבעי של מיני נרקיסים שונים. אתמול ראינו את אחד ממיני הפואטסה. היום זה אחד מהמינים ארוכי החצוצרה. מלבד הנרקיסים ראינו פרחי נץ החלב,קטניות שונות והרבה לוע ארי בגוונים שונים. האחירותם מתחיל לצבוע מדרונות בצהוב תוך הפצת ריחו המיוחד. גיחת הפרפרים החלה. הם ממלאים את האויר בשלל צבעים. מטיילים בנחת. ירדנו חזרה שנית דרך המפל . מה שרואים בכיוון אחד לא רואים בכיוון השני.

בירידה חזרה לאספוט לפתע הופיעו איילים.מלחכים את המרעה הרענן שעלה לאחר הפשרת השלגים.

איילים במרעה באיגואס טורטס

חוזרים לוילאיה באותו כביש שעימו באנו. לפני תחילת העליה למעבר ההרים מפל מים לצד הדרך. הלכנו אליו דרך היער. למפל לא ניתן להתקרב בלי מעילי גשם. הרסס ניתז למרחק רב. ראינו אבל לצלם לא יכולנו תוך שניות נרטבים עד היסוד.

השעה עדין מוקדמת. ניצלנו את שעות האור המרובות לטייל באחד מכפרי הואל דה אראן. בגלל הבידוד מיתר ספרד ברוב חודשי השנה נשמרו בכפרי העמק אורחות חיים של פעם. עלינו לכפר ש"הקידמה התיירותית" פסחה עליו. יש הרבה ישן אבל השימור נותן הרבה כבוד לישן. גם משטחי בטון חדשים מצופים באבן במקומית ליצירת תחושת השייכות למקום מקדמת דנא.

חלונות בית כפרי בואל דה אראן

כנסיה רומנסקית –כפרי ואל דה אראן

4.6.10 וילאיה-אנדורה

הבוקר עוזבים המלון החמוד בוילאה בנחת. פנינו אל נסיכות אנדורה. הנופים אותם אנו רואים מתחילים לדמות לנופי הגליל העליון. המסלע דומה וכן גם הצמחיה. הפריחה משגעת. מגיעים לשטחי כורכר והיא מלאה בפרחי שמשון בשלל צבעים. לפתע ליאורה מזהה אירוס ספרדי פורח. הגבעה מלאה בעלי אירוס ומרבית הצמחים לקראת פריחה. אנו רואים את זה שהקדים. האירוס הספרדי דומה לאירוס ארם נהרים שלנו. אלה אירוסים שעל עמוד הפריחה פורח יותר מפרח אחד.בספרד האירוס הזה די נפוץ בתרבות. ליד האירוס מגוון נאה של גיאופיטים, כחליות וסיפנים. הרבה פרחי בר חלקם מוכרים מהארץ וחלקם לא. האחירותם נהיה מרכיב חשוב בפריחה כאן. ריחו נישא למרחוק. בעמקים חקלאות מודרנית של גדול בקר כנראה לחלב עם כל המסביב- שחתות תחמיץ וכו'.

מתקרבים לאנדורה ושוב חוזרים לנופי קניונים זורמים והרים מושלגים ברקע.

לאנדורה נכנסים דרך מעבר גבול. ראינו כי היוצאים מאנדורה לספרד נבדקים במחסום המכס הספרדי.

בכל האזור הגובל עם אנדורה אין תחנות דלק. הן מופיעות מיד לאחר מעבר הגבול. הדלק באנדורה זול בלל העדר מיסים. אנדורה היא חנות ענקית פטורה ממכס. הנסיכות מקבלת פנינו במרכזי קניות ענקיים. הכל למכירה במחירים שמושכים את אזרחי האיחוד האירופי לקניות. העיר אנדורה דה ואלה צפופה ודחוסה. העמק הצר לא מותיר לה מרחב רב.ברחנו ממנה להרים לחפש מקום לינה. מעל אנדורה לינה לא מצאנו אבל נוף מקסים ראינו והטיול היה נחמד.

אנדורה

כלנית ממין אחר באנדורה

לאחר חיפוש נואש החלטנו להמשיך לצרפת ולישון שם. קצת לפני הגבול הצרפתי מצאנו מלון במחיר סביר כולל ארוחת בוקר והחלטנו להישאר לישון בתחומי הנסיכות. למרות שהמלון על הכביש הראשי המחבר את ספרד עם צרפת דרך הנסיכות רק ירד החושך הגיע השקט.

5.6.10 אנדורה- מערת ניי- בורג' מדאמה (גבול צרפת-ספרד)

תכנית היום מוכתבת ע"פ לוח זמנים נוקשה. מהארץ הוזמן סיור למערת ניי בצרפת. זו מערת נטיפים שאבות אבותינו גרו בה והאמנים שבם ציירו על קירות המערה דמויות מעולם החי של סביבתם. כדי לשמור על הציורים בני רבבת השנים, מפני אצות שתתפתחנה על הקירות בעדוד דו תחמוצת הפחמן הנפלטת מנשימת המבקרים, מוגבלת כמותם היומית ל200 ולא יותר מ20 בבת אחת. לכן חובה להזמין מראש כדי להימנע מאכזבות גם בעונה הרגועה. קבלנו תור לסיור המתחיל ב13:30 לפי זמן זה אנו מתנהלים.

דרך מאנדורה לצרפת יפהפייה. ראשית מעבר הרים שסופו במנהרה ואז יוצאים לצרפת. חשבנו לרגע כי הצרפתים ויתרו על בקורת המכס אבל לא. מכוניות מסחריות נבדקות במעבר הגבול עצמו.לכל היתר מחכה מחסום בהמשך בדיוק לפני הפניה לכביש המוליך למערה. במקום שהמוכס ישאל שאלות אנחנו היינו השואלים. הראנו למוכס המפה והוא כיוון אותנו לכביש הנכון. שוב נופי הכפרים והעיירות הצרפתים. צרפת של הפירנאים הרבה יותר חיה ותוססת ממקבילתה הספרדית. העיירות מלאות אדם. הכביש העולה לאנדורה דחוס במכוניות העולות לקניות. היום הוא הראשון בימי סוף השבוע ואין כמוהו לקניות. דלק באנדורה זול מאד בהשוואה לצרפת. חלק מהקניה באנדורה זה התדלוק. נכנסים ריקים ויוצאים מלאים. לפחות 70 הק"מ הסמוכים לגבול אנדורה גם בצרפת ריקים מכל תחנת דלק.

ביציאה מאנדורה שוב הכלניות הלבנות והצהובות. אלו מיני כלניות הגדלות בר בפירנאים. הפריחה ממשיכה להדהים ועדיין אין אדום בפרחים.

לניו (Niaux) הגענו מוקדם מידי. הכל סגור. על דלת המשרד כתוב יפתח ב13:15 .ניצלנו הזמן לצהרים אל מול נוף הכפר ני והעמק שבו הוא שוכן.

הכפר ניו (Niaux ) והעמק בו הוא שוכן

הסיור אותו קבלנו מתנהל באנגלית. המערה חשוכה ללא סידורי תאורה. כל זוג מקבל פנס כדי לנתב דרכו. מפתח המערה לאולם בו הציורים הליכה של כ800 מטרים .

כאן מכבים כולם את הפנסים ורק המדריכה מאירה אל הציורים ומסבירה. הציורים מלאי חיים.מצוירות חיות הבר והבית שבסביבת הצייר, יעל,ביזון,סוסים. במערות אחרות בסביבה מצוירים גם,ממותות,קרנפים ודגים. הציורים בני למעלה מ10000 שנה. נראים כאילו צוירו אתמול. גם רמת הציור והדיוק בפרטים מאד גבוהה. פה ושם יש על הקירות כתובות גרפיטי בנות מאות שנים ללמדך כי גם האמיצים מבין יושבי העמק נכנסו למערה. לאורך הדורות. אין אפשרות לצלם במערה. בכניסה למערה תלוי בד גדול עליו העתקי ציורים מאפיינים ממרבית המערות הידועות ביותר.

יצאנו מהמערה ומתחילים לחזור לספרד שלא דרך אנדורה. שוב נופי הפירנאים. כל כביש והצמחיה שלו והפריחה שלו.לפתע לצידי כביש D118 משטחי נרקיסים לבנים מסדרת הפואטסה. לאלה יש נזר עם שולים אדומים או זהובים במרכז הפרח. על כל גבעול פריחה פרח בודד. הכמויות עצומות. משטחים גדולים צבועים בלבן. זה מסביר את המחירים הנמוכים בבורסות הולנד לפרחים כאלה. אין כאן כל בעיה לגדל אותם הם פשוט בהמוניהם. הנרקיסים הללו זקוקים למנות קור כדי לפרוח ולמזג אויר נוח למלוי הבצל לאחר הפריחה. את זה יש להם כאן בשפע.

הפרחים הם חלק בלתי נפרד מחוויות הטיול.כל הזמן פרחי בר מוכרים או כאלה שמוכרת לנו צורתם התרבותית אבל מכאן מוצאם. יש כעת גם פריחת סחלבים ממינים דומים לאלו שבארצנו.

סמטאות כפר בצרפת

משטחי הלבן של הנרקיסים

עברנו בחנות עוגות כי לעבור בצרפת ולא לטעום עוגות זה פשע. אני חגגתי על משהו דמוי קרמשניט ליאורה על משהו דומה אבל בתוספת ריבת פירות יער היה מעולה.

בערך ב19:00 נמאס לנהוג. התחלנו לחפש מלון. אנו עדיין בצרפת היקרה מספרד כמעט בכל אבל זה מחוץ לעונה והמחירים בהתאם. חתכנו למלון שמחיריו התאימו לנו. החלטנו שהערב אחרון בצרפת ילך מצוין עם ארוחה צרפתית. בעל מסעדת המלון שאל אותנו מספר פעמים אם אין לנו כוונה לאכול בספרד ומשנענה בשלילה מוחלטת הביא התפריט. האוכל היה טעים מאד למרות שהוזמן רק מה שידענו בברור מה זה.

6.4.10 בורג' מדאמה (צרפת)- פוגרצה (ספרד)- ואל דה נוריה- מנרסה

בבוקר לאחר נסיעה של כמה מאות מטרים הסתבר לנו למה נשאלנו האם אנו בטוחים שלא נרצה לאכול בספרד. עברנו את הגשר על הנהר ואנו בספרד. בין בורג' מדאמה הצרפתית ופוגרצה הספרדית מפריד נהר צר וגשר קצר. אנו ממשיכים בכבישי ההרים לכיוון ואל דה נוריה. גשם החל לרדת. אבל ככל שאנו ממשיכים מזרחה הגשם מתדלדל והולך עד שפסק. מגיעים לעיירה ריבס דה פרסר.מכאן יוצאת רכבת גלגלי השינים המטפסת אל נוריה עד לגובה של כ1900 מטרים. הכוונה להגיע עד הכפר קרבלס שמתחנת הרכבת שלו ניקח הרכבת למעלה ומשם נרד חזרה רגלית לאורך נהר הפרסר שמקורותיו בשלגי ההרים הסוגרים על עמק נוריה. עמק נוריה שימש נזירים ומתבודדים. היום המנזר נעלם לתוך אתר מסחרי ענק של אתר סקי בחורף ואתר לנופש משפחות ביתר ימות השנה. היום יום ראשון ועימנו עולה ברצלונה על טפה וקשישיה. משפחות שלמות על טפן מחד וחבורות גמלאים מאידך עולים למעלה. מרביתם גם ירדו רגלית לקרבלס. העליה ברכבת מספקת מראות נוף יפהפיים.מים זורמים בנהר ומפלי מים בכל פינה. הרכבת עצמה מטפסת במדרון התלול תוך שהיא נעזרת בשינים הממוקמות במרכז המסילה. המראה מזכיר רוכסן והרכבת אכן מכונה לה קרמייה שזה הרוכסן בספרדית. כרטיס הנסיעה כולל גם עליה לתצפית ברכבל קרוניות שאינו עוצר. הוא מאט בתחנת המוצא והכל נעשה בתנועה . מי שיורד ראשון ומי שעולה שני והכל בלי לעצור הרכבל. אימון זחל"ם למתחילים. הרכבל מעלה עד לראש מסלולי הסקי. משם נשקף נוף יפה של העמק והפסגות. אלו עדין מושלגות אבל הרבה פחות מאלו שראינו במערב עד כה. נוריה די סמוכה לברצלונה ומאד חביבה על תושביה. ברכבל חלקנו קרון עם בני גילנו מברצלונה והיתה לנו עימם שיחת חולין נעימה עד שהגענו למעלה לתצפית. הנוריה אגם מלאכותי קטן ובו סירות להשכרה,מגרשי משחקים לילדים ומוזיאון קטן המסביר על האזור.

התחלנו לרדת באחת בצהרים. תמרור ההכוונה מדבר על 3 שעות הליכה במורד עד קרבלס. אנחנו ירדנו בנחת. לליאורה תפוס הגב והיא מכתיבה קצב איטי. חשבנו שנראה פרחים חדשים אך לא כך הוא.חודש יוני החל ופריחת הרודורודנדרון רק החלה במורד העמק . היא מטפסת מעלה וסוף סוף יש גם אדום בפריחה.

נוריה

עמק נוריה

תוך כדי הירידה התחדש הגשם.שלא פסק עד הגיענו לרכב. הגשם לא הפריע כי מרביתו היתה מאד דלילה. לאורך המסלול מצויים שלושה מקלטי סופה. לשם כך ניצלו מערות קיימות . באחד המפלטים יש אפילו שמיכה למקרה שיהיה קר. הכלל התקף הוא השתמש בעת הצורך והשאר נקי כפי שהיה.

עבורנו הטיול היום היה יותר לשם ההליכה ופחות סיפק נופים ופרחים. למי שלא ירחיק אל השמורות הראשיות של הפירנאים זה מקום חביב הנותן מושג על הרכס הגדול שבהמשך.

כשהגענו לרכב חשבנו שנמצא מקום לקנות אוכל. בבוקר כל חנויות האוכל היו פתוחות. אחר הצהרים הכל סגור. כוס קפה ראשונה מצאנו רק בתחנת דלק הרחק מריבס דה פרסר. מחר יום שני והמוזיאונים כולל מוזיאון דאלי סגורים. החלטנו להקדים ביום את מונסראט ולאחר את מוזיאון דאלי ליום שבו המוזיאון פתוח. עצרנו ללינת לילה במלון בעיר מנרסה הסמוכה למנזר. זוהי עיר תעשיה משעממת . מגוון אפשרויות השינה כאן דל. נכנסנו למלון הראשון וזהו.

7.6.10 מנרסה-מונסראט-חירונה

הבוקר נסענו ישירות למונסארט. הבוקר די מעורפל ואביך. אתמול אחה"צ היה די בהיר ורכס המונסראט נראה היטב מהדרך. היום הוא נעלם באובך למרות שאנו די קרובים אליו. למונסראט הגענו מצפון לרכס. הכניסה למנזר היא בחלקו הדרומי. הכביש מתפתל על צלע ההר. רואים שזהו הר שנוצר בתוך מים. המסלע הוא תלכיד של שחק נחלים וחול ששקע. המנזר היה אתר התבודדות מראשית האלף השני לספירה ונבזז ע"י חיילי נפוליון. המנזר שוקם לאחר גרוש נפוליון ויורשיו מספרד.

כיום זהו קומפלכס תיירותי ענק., משומן היטב. במנזר שמורה המדונה השחורה ומושכת עולי רגל קתולים מכל רחבי ספרד ובעיקר מקטלוניה. הפסל הוא מהמאה ה-12 . המדונה השחורה היא הפטרון של קטלוניה. הפסל מוצב במרומי כנסיית המנזר. תור המיחלים לראותו ארוך. מתוך האולם רואים את הפסל ואת האדם שמולו. מאד מעניין איך כל אחד העובר שם מתנהג. יש המצטלבים בכריעה ,יש בעמידה ויש אלו שמסתכלים מלמעלה על אלה שמסתכלים עליהם מלמטה. למנזר ניתן לעלות ברכבת גלגלי שינים מהעמק או ברכב עד מגרש החניה. אנחנו עליו ברכבנו.

עשרות מסלולים עולים ורצים על הרכס. חלקם טיולים בטבע וחלקם מסעות צליינות אל אתרים מקודשים. בספרות כתוב שממרומי הרכס רואים ביום בהיר את ברצלונה ואף את מיורקה. היום בקושי רואים את העמק שמתחת. למנזר מקהלת ילדים מפורסמת. הילדים מתחנכים במנזר. המקהלה שרה פעמיים ביום. לקראת הופעת המקהלה התמלא אולם הכנסייה. בתור פרומו קיבלנו את מקהלת בית האבות של ברצלונה. זה הכניס את כולם לשקט. הבצועים היו כמו של מקהלת שבועות באורים. מקהלת הילדים זה משהו אחר לגמרי. הם אמורים להשמיע את שירת המלאכים והם אכן עשו זאת.

המנזר והרכס מעל -מונסראט

מונסרט

ממונסראט ישר לחירונה. נסיעה בת שעה ומחצה. מלון מצאנו די מהר. בחירונה מחירי המלונות די אחידים והם גבוהים. כמות התיירים כאן היא גבוהה והעונה כל השנה. שוטטנו בסמטאות העיר העתיקה. נכנסנו לקתדראלה . מבנה מרשים בעל האולם הגותי הכי רחב מסוגו בכל אירופה. על מדרגות הקתדרלה נותרו שטיחי פרחים שנוצרו יום קודם לכן. החלונות מסביב מקושטים בדגלים שאין לנו מושג על מה ולמה. גם במידעון מה בחירונה לא נמצאה התשובה.

בסמטאות חירונה

בסימטאות חירונה

7.6.10 חירונה –פיגורס-קוסטה בראבה-ברצלונה

יומנו האחרון ברכב השכור.יציאה מחירונה לפיגוראס די בקלות. הדרך יפה אבל נעלמו ההרים בהם התפתלנו בשבועיים האחרונים. הרבה שטחים חקלאיים. זיתים, ענבים,חיטה,חמניות. הגענו לפיגוראס. השילוט די טוב ומגיעים למוזיאון דאלי די בקלות. אנחנו כבר מקבלים כרטיסי אזרח ותיק ללא בעיות,מבט חטוף ומשתכנעים. המוזיאון מקסים. דאלי היה מטורף וגאון כאחד. הזוי לחלוטין. כל יצירה בעלת משמעות. הוא מותח את הדמיון לקצה גבולותיו. פשוט חוויה. יצירות שלו, אוספים שאסף,בית חלומות שבנה לאהובתו. הכל ביחד. המוזיאון מלא במבקרים המון אנשים ובליל שפות. בקרנו גם במוזיאון התכשיטים שלו שהוא פשוט מקסים. תכשיטים נעים. הכל יקר ביותר ומעוצב בדמיון הפרוע ביותר ,מקסים זו מילה נחותה לתיאור היצירות.

מוזיאון דאלי

מוזיאון דאלי
מפיגוראס יצאנו לכיוון החופים הידועים בשם קוסטה בראבה. זהו האזור הנמתח לאורך החוף הים תיכוני מברצלונה ועד לגבול צרפת. ההרים יורדים די בתלילות לים. מפרצים חביבים. עיירות חוף שהפכו מכפרי דייגים שכוחי אל לעיירות נופש עתירות תיירים. הרבה בתים קטנים גם בתי המלון ברובם קטנים ונטמעים בנוף. ככול שמתקרבים לברצלונה הדחיסות עולה בתי המלון מתחילים להיות הדומיננטים בשטח. כביש החוף הישן לוקח אותנו בין הנופים הללו. זה הרבה יותר לאט מאשר בכביש האגרה המקביל אבל אנחנו בטיול לא במרוץ. לפתע הופיע לנו ספק כפר ספק עיירה וחתכנו פנימה לסיור נחמד וקצר בכפר עם בניה מסורתית. סבוב קטן בבשקרה. קטן ומקסים.

מפרץ בקוסטה בראבה

בכיכר הכפר-באשקארה

לברצלונה הגענו ישירות לראמבלה. מהמפות שבידי חשבתי שאוכל להגיע עדהמלון שהוזמן מהארץ. הרובע הגותי על סמטאותיו הצרות סגור מרבית שעות היממה לתנועת רכבים פרט לכניסות ויציאות אל חניונים תת קרקעיים. הקפנו את הרובע. קלטנו את הבעיה וישר לחניון הראשון בראמבלה. הסתבר שנכנסנו לחניון הכי קרוב למלון. הליכה קצרה עד דלת המלון ופה החל מסע הכומתה. המלון בבית עתיק בו גובה כל קומה כ 6 מטרים. מעלית אין את הקומה הראשונה לא סופרים במניין הקומות. צריך לעלות לקומה השנייה שזה בערך 4 קומות בבנין תל אביבי. עמדנו בזה בכבוד. הגענו למעלה מזיעים אבל הגענו. המלון הוא מלון תרמילאים אמיתי.אבל המיקום מצוין והמקום נקי ומצוחצח. קבלנו חדר קטן עם מרפסת לחזית. השירותים והמקלחות בקצה המסדרון.

אפשר לחלק את הטיול לשניים. עד ברצלונה תיירים רגילים עם רכב וכל היתר. ברצלונה מחזירה אותנו לתרמילאות .

ליאורה נשארת לסדר החדר ולסבוב הכרויות עם חנויות הסביבה. ישר סגרה התחייבויות לנכד.(חולצה של מסי לאיתי).

אני בינתיים נסעתי להחזיר הרכב להרץ באתרם שליד תחנת הרכבת המרכזית של ברצלונה. חשבתי שזה יהיה מאד פשוט וקל אבל לא. למרות שלמדתי הדרך היטב למצוא את המשרד היה בלתי אפשרי. איך שהוא הגעתי למקום עם חניה. הראיתי לנהג מונית את הכתובת והוא הצביע לי על המשרד אבל אי אפשר להתקרב לשם ברכב. לבסוף הלכתי לשם תוך שאני מתפלל שלא יגררו לי את הרכב ואז הפקיד מצביע על מלון מעבר למהומת התחבורה ואומר לי ששם מגרש החניה שבו מקבלים הרכבים. הוא צייר לי מפה עם לוגו של חנות הכלבו שהמלון והחניון שייכים לה ואמר שמעל הכניסה לחניון מופיע הלוגו. אני נוסע לפי המפה. רואה את הכניסה לחניון אבל ביני לבינה יש אי תנועה גדול. ממשיך לנסוע להקיף את בנין המלון ולפתע מזהה את הלוגו של הכלבו מעל כניסה רחבה מעבר למדרכה הרחבה. אישה עם עגלת תינוק עומדת לרדת מהמדרכה ואני מסמן לה בעצבנות לזוז. היא מביטה בי במבט השמור למשוגעים אבל זזה ואני ישר קדימה לרוחב המדרכה דוהר לדלת חנות הכלבו. ברגע האחרון הבנתי שאני מטורף לחלוטין חזרתי מהר לכביש והמשכתי להקיף הבנין עד שמצאתי את הכניסה לחניון.. הרגע בו עובד הרץ נתן לי את האישור על קבלת הרכב ללא תלונות והערות היה רגע מאושר. ירדתי למטרו וחזרתי חופשי ומאושר למלון.

9.6.10 ברצלונה בגשם

קמנו בבוקר ליום גשום. זה החל בטפטוף קל .יצאנו לתור את הסביבה הקרובה- הרובע הגותי בו אנו מתגוררים. היעד הראשון הרובע היהודי העתיק הנקרא כאן CALL מלשון קהל בעברית. על אחד הבתים לוח הנצחה ועליו חקוק בעברית " הקדש ר' שמואל הסרדי נ ב ת" . נ ב ת זה ראשי תבות של נרו בל תכבה או במילים אחרות יחיה לנצח. משם לקתדראלה של ברצלונה. הפנים מאד מפואר. עבודת אלילים לתפארת. היגיע זוג מבוגר נושא סל ובו נרות. בפטיו של הקתדראלה מסודרים פסלי קדושים . הגברת מתמחרת כל אחד לפי קדושתו-זה קדוש רציני מדליקים 3 נרות לקדוש סטנדרטי 2 נרות קדוש לא חשוב שלא יתבאס נר אחד יספיק. בקיצור תרבות הבבות שלנו היא כאין וכאפס מול תרבות הקדושים של הנצרות הקתולית.

סמטאות הרובע הגותי

תמרורים ישן וחדש ברובע הגותי

הגשם התחזק. הטיול מתמקד במה שמתחת לגג. הלכנו למוזיאון פיקסו. היה מרתק. פיקסו הוא בן העיר,חי ופעל בה מראשית דרכו ועד סופה. המוזיאון ממוקם בבית שהיה בית חברו למקצוע והמנטור שלו בראשית דרכו האמנותית. זה לא מנע מפיקסו לכבד את ידידו במספר קריקטורות כולל על העדפותיו המיניות. ניתן בתצוגה לעקוב אחר התפתחותו האמנותית של פיקסו לאורך מסלול חייו. המוזיאון עמוס במבקרים. לא מעטים עשו כמונו וברחו מהגשם אל מתחת לגג.

רק התחזק הגשם ומוכרי המטריות צצו בכל פינה. הרוכלות מתבצעת בעיקר ע"י מהגרים זרים מכל העולם השלישי. מהמוזיאון חזרנו למלון למנוחת צהרים ולאחריה לראמבלה. לעשות את מה שכל תייר בברצלונה עושה. שוטטות הלוך וחזור במדרחוב הכי מפורסם. הראמבלה מחולקת לקטעים . בכל קטע פעילות מרכזית אחרת: פסלי רחוב אנושיים, שוק פרחים, שוק ציפורים,דוכני אוכל,דוכני רוכלים, בין כל אלה מסתובבים המוני בני אדם מכיכר קטלוניה ועד אנדרטת קולומבוס הלוך וחזור. את הערב קנחנו בארוחת פאייה וטאפס. הטאפס היו מעולים הפאייה הרבה פחות. בדרך חזרה למלון ניסה בחור צעיר למכור לנו משהו שלא עניין אותנו. הוא ניסה להיטפל ואז פלטתי לכיוונה של ליאורה את המילה יאללה כדי שנתחיל להסתלק יותר מהר. מיד התחיל דו שיח קצר בערבית עם הבחור שנגמר בברכות שלום הדדיות ונפרדנו זה מזה

הדוכן של בארסה

פסלים אנושיים בראמבלה

שוק לה בוקריה

10.6.10 ברצלונה- גאודי ויצירותיו

יום שמתחיל בגשם ונגמר במזרקות. קמים בבוקר ושוב גשם. לא משהו רציני אבל מנגז' שוב הולכים אל מבנים סגורים. הולכים אחרי גאודי, הארכיטקט הכי מזוהה עם העיר. המבנה הראשון ארמון גואל אותו בונה גאודי לידידו ופטרונו הסוחר העשיר גואל. הארמון סגור לשיפוצים. מבחוץ ניתן לראות בחידושיו הארכיטקטונים של גאודי אל מול המבנים הסמוכים. ממשיכים ברגל די הרבה אל רבע אישאמפלה. זהו האזור אליו מתרחבת העיר במאה ה-19 כי העיר שבין החומות דחוסה מידי. היעד הראשון קסה בטיו- עוד ארמון אותו בונה גאודי עבור משפחת הסוחרים בטיו.המבנה כולו משוגע לחלוטין. אין בו זוית ישרה הכל מעוגל.האור חודר מכול עבר. חמום הבית באחים מעוצבים הכל מתוכן בקפדנות עד הפרט האחרון.העיצוב מאד שונה מהמקובל באותה תקופה. מכאן ממשיכים לקסה מילה או כפי שהמקומיים מכנים המחצבה (לה פאראדרה) וזאת כי הקירות החיצוניים נראים כקיר מחצבה לאחר גמר הכריה.לכאן לא נכנסנו כי התור היה ארוך מידי ולחכות בחוץ בגשם היה מאד לא מושך.

המשכנו לגולת הכותרת של גאודי בברצלונה ,לכנסיית המשפחה הקדושה (לה סגרדה פמיליה). גאודי מתכנן כנסיה ששואבת מכל קודמותיה אבל לא דומה לשום דבר קיים. גאודי החל בבניה אך מת בראשית הדרך. לרוע המזל האנרכיסטים בעת מלחמת האזרחים הספרדית שרפו את התכניות המקוריות הבניה נמשכת ע"פ רוח האמן העולה מתוך מה שהוא השלים בחייו. זו אמורה להיות כנסיה גותית אבל זו גותיקה אחרת העמוד מתפצל כמו גזע עץ. הכיפות אינן נסגרות אלא הן חלק מהתאורה. האולם עצום ממדים ומדמה יער. בחלונות ויטראז'ים גדולים. המקום הוא אתר בניה ענקי מלא בתיירים ובבנאים. חלקו רק פתוח לקהל. כל היתר עדין בבניה. עמדנו כשעה בתור לעלות לאחד הצריחים לתצפית על העיר והאתר. הפסלים והתבליטים הגמורים עד כה מספרים את ספור משפחת ישו על פי המסורות הנוצריות. עד כה הושלמו 12 הצריחים שגאודי תכנן. הצריחים מוקדשים ל12 האפוסטלים. כמו כן הושלם אולם הכנסיה על יער עמודיו. עדיין עבודה רבה .המימון בא מדמי הכניסה ובכמות המבקרים במקום אין בעיות מימון.

משם המשכנו במדרחוב החביב הקרוי בשם שדרות גאודי אל מבנה בית החולים סנט פאו. בדרך עשינו הפסקה לקפה ועוגה מצוינת .

צריחי הסגרדה פמיליה

קסה מילה-המחצבה

בית החולים סינט פאו הוקם בראשית המאה ה-20 בתרומת בנקאי עשיר בשם פאו שתרם הכסף בתנאי שהתואר סינט יתוסף לתאריו. בכנסיה הקתולית לכל דבר יש מחיר. כך ברצלונה זכתה בבית חולים מפואר לזמנו ופאו הפך לסינט פאו. היום בית החולים עבר למבנה חדש ומודרני אך חסר כל יחוד. הבית הישן בשיפוצים בדרך להפיכתו למשהו אחר למען העיר.

חזרנו למלון למנוחה ובערב יצאנו למופע המזרקות המתקיים ליד מרכז הקונגרסים של ברצלונה.

עד שיחשיך טיילנו לאורך הנמל הישן. בערב האזור שקט. מבנה גדול הוא בית המכס לא הרחק ממנו מבנה המספנות הישן של ברצלונה. זהו מבנה ייחודי של גותיקה אזרחית. מיומו הראשון היה מבנה אזרחי. מרבית הספינות של המאות הקודמות למאה העשרים נבנו בו. היום שוכן בו מוזיאון הספנות. מולנו על המדרכה פוסע גבר הנראה לבוש רק בבגד ים ומשקפים וכל גופו מקועקע. כשאנו חולפים על פניו מתברר שגם בגד הים הוא קעקוע. הכלי מקדימה חופשי ומאושר.

מופע המזרקות מדהים. משחקי אור וצבע ומים . יפה ומושקע. כל חצי שעה עגולה מתחיל קטע מופע חדש לצלילי מוסיקה בסגנון אחר ממוזיקה מקלסית ועד רוק מודרני

אור ומים במופע המזרקות

המופע מתחיל כשעדיין אור בחוץ ואפקטי התאורה נראים פחות. ככל שמחשיך יותר המופע יותר מרשים. החושך יורד על העיר די מאוחר. חזרנו למלון במטרו. כאן חווינו את החלק האפל של העיר. בהמתנה לרכבת שתגיע הצליחו שני צעירים לשלוף לי את הארנק מהתיק. כשהרגשתי שהתיק פתוח הצלחתי לתפוס אחד מהם אבל הוא היה ההסחה. אצלו לא נמצא דבר. בינתיים הגנב ברח ונעלם.

לא נותר אלא לדווח לויזה על גנבת כרטיסי האשראי שנחסמו מיד. יחד עמם נעלם גם רשיון הנהיגה. המזל שיותר לא מתוכננת נהיגה בטיול. כסף בארנק היה מעט כי קודם שיצאנו מהמלון חילקנו את המזומן בייננו. אבל הארנק היה ממש ארנק טוב ונוח. ברצלונה למי ששכח מפורסמת בכייסיה.

11.6.10 ברצלונה

קמים בבוקר ושוב מעונן. בתכנית היום פארק גואל שתכנן גאודי. נקווה שנוכל להנות ממנו בלי גשם . עד שאנו מגיעים לפתח הפארק מתחיל הגשם הקבוע של הבוקר. אלא שהפעם זה גשם די חזק השולח אותנו במהירות אל תוך אחד החללים שגאודי יצר. הפארק תוכנן כבסיס לפרויקט נדל"ן לעשירי ברצלונה באותה התקופה. גאודי תכנן בו מעברים ודרכים כשבינותם חלקות הבניה. הפרויקט לא צלח אך עד הפסקת הפרויקט הספיקו להשלים את כל השבילים. ב1922 קנתה עירית ברצלונה את הפרויקט שכשל והפכה אותו לפארק ציבורי. הכניסה מאד מצועצעת עם כל מיני יצורים דמויי בעלי חיים. גאודי מאוהב בקו שמתאר את הפונקציה המתמטית סינוס היפרבולי .כל קווי המתאר והשבילים הנבנים עוקבים אחר המיתאר הזה. הדרכים הראשיות בנויות על גשרים שעמודיהם בתבנית גזעי תמרים.הפיסול מאד ריאלי וקשה להבחין בין פיסול לבין חציבה. בלינו בפארק זמן רב כולל עליה לתצפית שבשיא הגובה. ממנה נפרסת כל העיר עד הים. ברצלונה לא מקבלת ציון גבוה על נוף זה. מלמעלה היא ים של גגות מאד לא מלהיבים. יופיה הוא בחזיתות ולא בגגות. היום העיר בתנופת בניה לקו הרקיע נשלט ע"י העגורנים.

הכניסה לפארק גואל

בפארק גואל

יצאנו מהפארק חזרה למטרו כדי לנסוע לכיכר גלוריאס בה לפי המידע שבידנו מתקיים שוק הפשפשים של ברצלונה. נכנסים למטרו ושוב מפגש עם כייסי ברצלונה. הפעם ניסו לכייס את ליאורה בשיטה אחרת. הרכבת מגיעה לתחנה. צעירה מנסה לחסום את דרכה של ליאורה אל תוך הקרון תוך ששותפה מנסה לשלוף הארנק. אבל הארנק היה מחובר היטב למכנסים בשרשרת הם הבינו שהפסידו ותוך שניות קפצו החוצה מהרכבת כדי לא להילכד בפנים כשתסגרנה הדלתות .

הגענו לכיכר גלוריאס כדי לגלות ששוק הפשפשים חוסל ובמקומו ניצב מרכז קניות חדיש ובו נציגות לכל המותגים. על הכיכר שולט מגדל חדש וממרשים של חברת המים . המגדל קרוי מגדל אגבר שזה ראשי תיבות של אגווה ברצלונה (בספרדית מי ברצלונה). ליאורה תכננה על איזה מרכז קניות ובול נפלנו על אחד כזה. אני תפסתי כסא בבית קפה .ליאורה יצאה לצייד. חזרה עם מטפחת חדשה. העיקר שחזרה מבסוטה. חזרנו למלון לארוחת ערב ומנוחה קלה. אחרי שעה נמנום לפתע קולות תופים. הצצנו מהמרפסת וראינו תהלוכה של בטוקדה של בני נוער מרעישה עולמות בקצב מדליק. זה היה הסימן לקום להתרחץ ולצאת שנית לסמטאות לשוטטות של ערב. תוך כדי השוטטות ברובע הגותי נשמעים שוב קולות התופים. לא היה ברור מה האירוע אבל בטוקדת הנוער התמקמה באחד מכיכרות הרובע ופצחה במופע. הקהל אוהד ומתחיל להזיז ישבנים לפי הקצב. זה כלל גם אותנו. בכיכר העיריה הפגנת מחאה נגד מלחמות השוורים. על שולחן הפרלמנט הקטלוני מונחת הצעת חוק להוצאת מלחמת השוורים אל מחוץ לחוק.שבוע לאחר שחזרנו אכן אסר הפרלמנט על מלחמות שורים בקטלוניה החל מ2012. בכיכר הקתדראלה כנראה יהיה מחר שוק איכרים. הדוכנים כבר במקום. ברצלונה היא עיר בלי הפסקה. כמויות התיירים בה אדירות. לא כולם אוהדים זאת.בלילה לפי הרעשים העולים מהכיכר ליד המלון כנראה סחר הסמים בעיצומו.על מרפסת הבית מול חדרנו תלויה כרזת ענק בקטלנית ובאנגלית וזו לשונה תיירות היא סרטן. תיירים לכו הביתה. תפסק מכירת הסמים ברובע שלנו.

12.6.10 ברצלונה-מונט ג'ואיק

שבת בברצלונה. לילה ראשון ששקט יחסי ירד. מוכרי הסמים המשיכו להרעיש עד השעות הקטנות אבל הרעש האמיתי נדם. משפצים כאן את הסמטה הקרובה. השיפוץ כרוך בפרוק הישן והחלפתו .לשם כך כל בוקר בערך ב4:00 פטיש מכני חוצב ברעש אדיר את המנה היומית. לאחר מכן החומר שצריך לסלק מוכנס לשקי ענק ומשאית מנוף מגיעה לסמטה חוסמת אותה כליל ומעמיסה את השקים. כל זה מלווה בצפירות המכוניות שנחסמו ומנסות לעבור. ריטואל קבוע שהיום פשוט הושבת לכבוד סוף השבוע המקודש. סוף סוף יכולנו לישון בשקט.

את היום פתחנו בנסיעה במטרו לתחנת הרכבת המרכזית. עשינו חזרה כללית על המסלול אותו נצטרך מחר לעבור עם הציוד בדרך לנמל התעופה. המטרו בברצלונה משולט היטב אך גם בנוי בחסכנות מרובה. במעבר בין מפלס למפלס ובין צד אחד של המסילה לצידה השני סוחבים הציוד במסדרונות ארוכים ובמדרגות קשיחות. לא משנה כמה מסועים ודרגנועים ישנם במסלול תמיד יש קטע ללא מעליות אותו צריך לעבור. לפחות כעת אנו יודעים כיצד להיערך.

עלינו למונט ג'ואיק הוא הר היהודים. לא ברור במה זכה בכינוי הזה כי הרובע היהודי בכלל נמצא הרחק משם בעיר העתיקה.

ההר הוא הריאה הירוקה של העיר. מלא בגנים וטבע פורח. אוירה אחרת מהמהומה שלמרגלותיו. אויר צח בצל ממש נעים. בשמש מתבשלים. צפינו מהמצודה אל הנמל על כל שלוחותיו וירדנו אל המתחם האולימפי של אולימפיאדת 1992. האצטדיון האולימפי נבנה כמייצג העיר והמסורת הקטלונית. הכניסה אליו מאד מרשימה.

יש לה יום הולדת בגני מונט ג'ואיק

חזית האצטדיון האלימפי במונט ג'ואיק

ירדנו אל מה שקרוי הכפר הספרדי. זהו מעין מוזיאון פתיח אליו הועברו מבנים אופייניים מכל חלקי ספרד. מכיוון שדי חרשנו את המקור הצצנו והחלטנו שזה מיותר.

שאלנו איש בטחון במטרו האם יש מקום אליו שולחים מסמכים שנמצאים זרוקים במטרו והוא שלח אותנו לנקודת המשטרה הממוקמת בתוך תחנת המטרו של כיכר קטלוניה. לא היה קל למצוא המשרד בתוך המבוך הענק של התחנה. אבל ס"ה זה ממוקם במקום די מרכזי מבחינת התייר. זו תחנה שאיך שלא תזוז תעבור בה. כדי לברר האם יש משהו צריך להגיש תלונה רשמית. לשם כך צריך לשבת עם יתר מכויסי העיר לפחות שעתיים בתור. הערכתי שבבאר שבע יקח בערך רבע שעה להוציא כפל רשיון וויתרתי.

תחנה זו היא הנקודה בה ניתן לקבל אישורי משטרה לנזק שנגרם עבור תביעה לביטוח.

בערב יצאנו לנמל הישן שהפך למרינה.ובה מרכז קניות ענק. זהו מקום המושך אליו רבים והתנועה הלוך וחזור כמו בראמבלה. בקצה הראמבלה ליד העמוד לכבוד קולומבוס עומדים מהגרים מאפריקה ומוכרים תיקים. התיקים פרושים על יריעה שבקצותיה קשור חבל. את ארבעת החבלים הללו מחזיק הרוכל בידו. שוטר מתקרב ובמשיכה אחת היריעה הופכת לחבילה המועמסת על הכתף וקיפול מידי. ראינו אותם בפעולה זה די זריז. רצינו לקנח בעוגה טובה. לא מצאנו אף קונדיטוריה. הכל זה השילוש הקדוש של קפה,מסעדה וטאפאס. העוגות בתצוגה לא עוררו תאבון.

13.6.10 ברצלונה-תל אביב

יום ראשון בברצלונה יש בו מעין אוירת שבת אצלנו. כל מי שיכול אינו עובד. אתמול שאלנו את הירקן בפינה והוא הודיע לנו שנקנה ירקות גם למחר כי בימי ראשון הוא בשפת הים.

כל בוקר יורדים למאפיה השכונתית לקרנות באגטים טריים. גם בימי ראשון המאפיה פתוחה אבל רק עד הצהרים. בדרך לשם צריך להיזהר מאלו שלקחו בלילה מנה חזקה מידי והם זרוקים לרוחב הסמטה. גם בימי ראשון מגיעה מיכלית מים של העירייה ושוטפת הסמטאות ומה שבתוכן בזרנוקי מים.

יש אטרקציות המתקיימות רק בימי ראשון והן יעדינו עד לרגע שנצטרך לזוז לשדה התעופה.

היעד הראשון בית העירייה של ברצלונה. ארמון מימי הביינים הפתוח לקהל רק בימי ראשון . מאד יפה. שוב גותיקה אזרחית. הגענו מיד עם הפתיחה ויכולנו ליהנות ממנו בנחת. כעמדנו לצאת הוא התמלא בהמוני טיולים מאורגנים. משם לרחבת הקתדראלה. כאן מנגנת תזמורת נעימות עממיות והאנשים רוקדים ריקודי עם קטלונים לצלילי התזמורת. ליד שוק ענתיקות נחמד. בכלל יום ראשון זה יום שווקי הרחוב. בכל כיכר או שדרה השוק הייחודי לה. ליד הסנטה מריה דה פה שוק של ציירים, בכיכר ריאל שוק מעניין של בולים ומטבעות, במורד הראמבלה ציירי רחוב ליד הנמל עוד שוק של ענתיקות ובין לבין הרוכלים האפריקאים שמתמקמים ונסים לפי הנסיבות.סובבנו בין השווקים ספגנו מראות ומצאנו גם עוגות שהלמו את דרישותינו לטעם ולקפה מצוין נילווה.

רוקדים בכיכר הקתדראלה

בשוק הבולים

צייר רחוב

אוספים של פקקי בקבוקי שתיה למכירה בשוק הבולים

כשהיגיעה השעה נפרדנו בצער מבעלי האכסניה בה שהינו. אכסניה שהייתה צנועה ביותר אבל עם הרגשת בית אמיתית, ויצאנו במטרו לשדה התעופה. החזרה אתמול על המסלול חסכה לנו הרבה זיעה. בבית הנתיבות נעמדנו בתור הכללי של דלפקי ספאנאייר ולא שמנו לב שיש עוד שורת דלפקים מהצד השני בגבם של הדלפקים מולנו. האמת משהו נראה חשוד.חוץ ממני איש לא אחז בדרכון כחול והתור התנהל בשקט מופתי. לא בדיוק מתאים לתור לטיסה לתל אביב. כשהגענו לדלפק לאחר של יותר משעה בתור הפקיד העביר אותנו אל התור הנכון למזלנו ממש לקראת סגירת הדלפק. כאן כבר האווירה הנכונה של תור שיש לו רק רוחב ואין אורך.

זהו תם הטיול. כעת נותר רק להתחיל לתכנן את השנה הבאה.
ולקנוח למי שהגיע עד הלום הרי הקישורים לגלרית התמונות
הפירנאים ברצלונה והסביבה