בולגריה

בלוג זה מוקדש למיסדי קבוצי אורים יוצאי בולגריה שעלו במוצאי יום הכיפורים 1946 להתישבות בחולות הנגב.
כשחוזרים מבולגריה הירוקה מבינים את גודל השנוי שעשו בחייהם.

תכנית הטיול

		בוקר	צהרים	אחה"צ	ערב	לילה
28/08	שבת				tlv 21:15	23:30 sof
29/08	יום ראשון	sofia	sofia	iskar canion	belogradchik	belogradchik
30/08	יום שני	belogradchik	mapura cave	vidin	belogradchik	belogradchik
31/08	יום שלישי	belogradchik	koprivishtitca	starossel (tharacian tombs)	hishar	hishar
01/09	יום רביעי	hishar	trojan	veliko ternovo	arabanasi	arabanasi
02/09	יום חמישי	veliko ternovo	veliko ternovo	veliko ternovo	veliko ternovo	arabanasi
03/09	יום שישי	veliko ternovo	nasabor	veliko ternovo	arabanasi	arabanasi
04/09	שבת	trajavnaetar	shipka pass	kazanlak	plovdiv	plovdiv
05/09	יום ראשון	plovdiv	plovdiv	plovdiv	plovdiv	plovdiv
06/09	יום שני	bachkovo monastry	pomporovo	shiroka luka	trigard	trigard
07/09	יום שלישי	davil's cave	trigard	jagodina cave	trigard	trigard
08/09	יום רביעי	trigard	batak	valingrad	valingrad	valingrad
09/09	יום חמישי	valingrad	bansko	vihren hut	bansko	bansko
10/09	יום שישי	bansko	goce delchev	malnik	sandanski	bansko
11/09	שבת	bansko	rila monastry	dupnika	sprava banja	sprava banja
12/09	יום ראשון	sprava banja	vada hut	seven rila lakes	sprava banja	sprava banja
13/09	יום שני	sprava banja	samokov	zlatani mostovy	vitosha mt.	vitosha mt.
14/09	יום שלישי	sofia	sofia	sofia	sofia	sof 22:50
15/09	יום רביעי	01:15 tlv

29/9/04 סופיה-עמק הנהר איסקר –בלוגרדצ'יק

בערב הקודם טיסה מתל אביב לסופיה. המטוס מלא ביוצאי בולגריה וצאצאיהם העורכים טיולי שורשים או ביוצאי בולגריה שיש להם רכוש בבולגריה והם בדרך בפעם המי יודע כמה להנות ממנו רק בבולגריה. בתור לבקורת הדרכונים בסופיה שיחה עם זוג. האם בת ליוצאי בולגריה לקחה את המשפחה לטיול שרשים. שאלו אותנו מאיזו עיר בבולגריה הורינו. השבנו להם שאנחנו לא בטיול שרשים אלא תיירים נטו. השאלה הבאה היתה מה פתאם בולגריה? התשובה היחידה היתה לצטט את סר אדמונד הילרי שענה לשואלים למה לטפס על האברסט בתשובה הפשוטה כי הוא קיים והוא שם.

תוך כדי שיחה עם אותה משפחה הסתבר כי יש לה גם שרשים בביטולה וההנחה כי הקהילות היהודיות בבלקן חד הן קבלה עוד אישור.

לחפצים לקח הרבה זמן להגיע וכך רק אחרי חצות נפגשנו עם בעלי ההוסטל שהמתינו לנו. את ההוסטל הזמנו מהארץ דרך האינטרנט והוא בסיסי ביותר. חדר ללא תריסים ווילונות אבל מיטה נקיה ומים חמים. אנחנו היינו עייפים וישר צללנו למיטה.

ההוסטל היה מלא. אותנו שיכנו בדירה השייכת להוסטל ומרוחקת ממנו מעט. בבוקר קמנו ולארוחת הבוקר הגענו ללא כל בעיה. מכאן סיור רגלי במרכז סופיה בדרך אל משרדי חברת השכרת הרכב כדי למשוך הרכב שהוזמן ולצאת לדרך. היום יום ראשון הכל סגור והכבישים ריקים. פשוט תענוג להסתובב. ליד כנסית אלכסנדר נייבסקי מתארגן שוק הרוכלים.מצלמות ישנות, איקונות חדשות,בבושקות צבעוניות ודברי תחרה. קניות נעשה כשנחזור אבל לפחות יודעים היכן לחפש.

בשוק הרוכלים

שוק הרוכלים ליד כנסית אלכסנדר נייבסקי סופיה

קבלנו רכב כמו שהוזמן. אופל קורסה שעברה כבר 120000 ק"מ ונראית נהדר. אם תעמוד במשימה אזי עשינו עסקה מצוינת.

נוסעים חזרה לדירה לאסוף החפצים וכאן מתחילים להתברבר. הגענו כמעט עד הדירה אבל במפה שההוסטל נתן לנו סומנו יותר מידי אתרים צפופים ובמקום לדירה הגענו בסופו של דבר אל ההוסטל. השארנו שם את הרכב וצעדנו רגלית להביא הציוד. זה היתרון של תרמילי הגב. כשצריך לסחוב הכי נוח זה תרמיל.

קבלנו הרכב עם רבע טנק דלק וכך אנו צריכים להחזירו. המשימה הראשונה היא לצאת מהעיר לכוון העיירה נובו איסקר, השניה למלא בדרך דלק. מסתבר שביום ראשון חלק מתחנות הדלק סגורות. נסענו בכוון תחנה שאליה היה שילוט והיא סגורה. המשכנו לתחנה הבאה של אותה חברה הגענו למסוף הדלק של סופיה. פחות ממכלית לא ניתן לקבל. בסופו של דבר חזרנו מעט על עקבותינו וגילינו תחנה פתוחה שמשום מה נעלמה מעיננו.

עלינו על הכביש הרץ לאורך הנהר איסקר. הנהר חצב עמק עמוק שלאורכו הכביש ומסילת הברזל.

קניון הנהר איסקר

הכל ירוק והצוקים נישאים אל על. הנסיעה איטית עם עצירות תכופות לצילום. במזדרה עלינו על ה 79 E שזהו הכביש המחבר גם את טורקיה עם אירופה דרך בולגריה. חלקים ארוכים ממנו הינם דו מסלולים. כעת מנסים לקצר מעט את הזמנים. ליאורה נוהגת. לפתע אני הופך להיות זה שנסע לאט. "מה אתה מסתכל עלי אני לא לוחצת זה האוטו שרץ לבד".

בפניה לבלוגרדצ'יק אספנו זוג טרמפיסטים. אם ובנה בדרך למרכז הרפואי שבבלוגרדצ'יק. מחוסר שפה משותפת, לא התפתחה שיחה בנינו, למרות הניסיונות. לאט לאט מופיעים צוקי הסלע שעליהם גאוות העיר.

צוקי בלוגרדציק

זהו סלע משקע רך שהרוח והמים חרצו בו בקלות והותירו עמודים ופסלים. נוף משגע. הצוקים אדומים וכל היתר ירוק. פה ושם מתחילים גם צבעי שלכת. בבלוגרדצ'יק מצאנו מלון משפחתי. כעת ארוחת הערב בחצר. מזג האויר נעים אחרי שבמשך היום הזענו רבות. באוטו אין מזגן וכשעומדים הוא הופך לחממה מושלמת. המלון חמוד. המגבלה היחידה לא מתאים לשחקני ה NBA . החדרים בנויים ע"פ השיפוע של עלית הגג בגובה המינימלי הדרוש. כך מעל המיטה הגובה יורד למטר בלבד כנ"ל במקלחת.

חצר מלון Madonna בבלוגרדציק

30/8/04 בלוגרדצ'יק- מערת מגורה-וידין- בלוגרדצ'יק

לאחר ארוחת בוקר, כיד המלך, בגינת המלון, יוצאים לטייל ליעדנו הראשון, צוקי בלוגרדצ'יק. מבחינה גיאולוגית מתחיל ספור הצוקים בהיה היה נהר קדמון ששיקע חלוקים ובוץ. לימים התיבש הנהר וכל המשקעים התקשו לסלע רך. תהליכי בליה שנוצרו ע"י מים רוח והבדלי טמפרטורות החלו לכרסם ולחרוץ בסלע הרך. כך נוצרו העמודים של סלעי המשאר בדמויות כיד הדמיון. כדי להוסיף אגדות לגיאולוגיה התפתח סיפור עם על נסיכה שנכלאה במנזר והנסיך הגואל נלחם בנזירים הרשעים שהופכים לנציבי האבן. בקיצור עמק הפיות בגרסת בולגריה.

בלוגרדציק

הנוף מרהיב עין. צוקים אדומים ויערות ירוקים מעורבים זה בזה ומעל כולם משקיף המבצר הבנוי אל תוך הצוקים. ראשיתו כמבצר רומי. כל שלטון שהתחלף הוסיף או גרע בתורו. הביצורים הנוכחים הינם טורקים מהמאה ה-19. מהמבצר התצפית לכל עבר עד למישורים המשתפלים צפונה לעבר נהר הדנובה.

בלוגרדציק-המבצר

ממשיכים דרך כבישי הכפרים אל מערת מגורה. הניווט למערה בעייתי מעט. לא כל השלטים קיימים. באלה הקיימים חלק מהכיתוב מחוק ולא ניתן לקריאה. מאידך יש שילוט מודרני הכולל מספרי כביש גם לכבישים הנידחים באזור. אבל המיספור עדיין לא קיים במפה שבידנו. זהו האזור הכי קרוב למערב אירופה ובולגריה נושאת עיניה מערבה. הבירבור רק מוסיף עניין ונוף. על הפניה למערה חלפנו . ראינו את שלט ההכוונה לפתע במראה. הסתבר שבאנו מכיוון שממנו תיירים כמעט ולא באים והמקומיים הרי אינם זקוקים להכוונה.

בכפרי האזור

הנוף יערות אלונים ומישורים מעובדים ובהם מפוזרים הכפרים. בכפרים כמעט ולא רואים צעירים. חלק מהבתים מטים ליפול. הרבה בניה בלבני בוץ. מגדלים הרבה תירס וחמניות. הקציר בעיצומו. קומביינים קוצרים בשטח.

מערת מגורה הינה מערת נטיפים קרסטית שגם אבותינו הכירו והשתמשו בה למגורים. הם הותירו על קירות החלק ששימש למגורים ציורי קיר הצבועים באדמה ובפרש העטלפים שכניהם לדירה. הציורים מתארים חברה מטריארכלית שחיה באקלים טרופי. צוירו חיות הבית והבר של סביבתם הקרובה ובהם גם היען והג'ירף. היום באירופה יען וג'ירף יש רק בגני החיות.

ציורי קיר פרה הסטורי במערת מגורה

החלק העיקרי של המערה משמש את היקב הסמוך כמקום איחסון ויישון לשמפניה שהוא מיצר. בתוך המערה טמפרטורה קבועה של C º 12 . במרכז המערה אולם קונצרטים עם כסאות. בחג המולד התזמורת מנגנת ואנשי וידין באים בהמוניהם.

הכניסה למערה בלווי מדריך. קבוצה מינימלית לסיור מלא במערה לפחות 10 אנשים. כעת העונה הסתיימה. נכנסנו עם מדריך לבד אבל רק למחצית המערה. המדריך דובר רק בולגרית. שפת הידיים וכמה מילים ברוסית עזרו לנו להבין אותו. חלק מהמילים הן פשוט בינלאומיות. המערה ענקית וחלקה עדיין פעיל. בחלק הפעיל נמשכת השקעת גיר לבן ע"י המים. העטלפים ממשיכים להפריש במרץ גואנו שחור. בחלק הפעיל יש תחרות וצבע הזקיף נקבע לפי הגורם המנצח. לרוב שחור מגואנו אבל לעיתים לבן מהגיר. הונדליזם לא פסח על המערה. גרפיטי חדש מגואנו בנוסח איוון היה פה חרוטים על הקירות.

מהמערה נסענו לוידין. עיר גדולה על הדנובה. קודם כל לראות נהר שהוא מושג. ליד הנהר מבצר הבבה וידה. מבצר טורקי על גדת הנהר. ממול רומניה מיוערת ביערות צפופים. על הנהר גוררת דוחפת ארבות נהר במעלה הזרם. הנהר פתוח לשייט כמעט למלוא אורכו . משמש מוצא לים למדינות כמו הונגריה החסרות מוצא ישיר.

הדנובה בוידין

בוידין טיילת לאורך הנהר ומעין חוף רחצה המושך קהל מתרחצים ומשתזפים. היום בשמש מאד חם. על החצץ שליד המים שוכבים ומשתזפים.

ליד המבצר שרידי בית הכנסת של וידין. את המבנה בנתה קהילה עשירה שלא חסכה באמצעים. הקהילה התחסלה ובית הכנסת ננטש באין דורש. עומד בחורבנו והצמחיה הטבעית משתלטת עליו.

בית הכנסת בוידין

בהמשך הרחוב המסגד הטורקי והכנסיה הפרבוסלבית. שלושת הדתות בשכנות. את הקפה של אחה"צ לגמנו בבית קפה אל מול הנהר.

התחלנו לנסוע חזרה לבלוגרדצ'יק וכמובן קצת תעינו בדרך וכך נסענו לאורך הדנובה לעוד קטע די נאה עד שמצאנו כביש שהחזירנו לכוון בלוגרד'ציק.

ארוחת הערב לאור נרות בגינת המלון. היום יש ארוע בעיירה שמשך לגינה אורחים רבים. בעלת המקום פשוט מבשלת אוכל בולגרי בייתי במיטבו.

31/8/04 בלוגרדצ'יק-קופרובישצה-סטרוסל-חיסאר(הישאר)

היעד היום מרכז בולגריה. ממלון מדונה נפרדנו בארוחת בוקר דשנה. לפנינו דרך ארוכה. את חלקה עברנו ביום הראשון ומנסים לא לנסוע באותו הכביש פעמיים.

המסלול כנראה יהיה הפשרה בין הרצון לבין השעון.

הקטע הראשון בכבישי הכפרים של צפון מערב בולגריה. הכפרים נראים די ריקים. האיכרים באזור קוצרים את דגני הבר ומייבשים לחציר. בשדות רואים רק זקנים עובדים. עגלות נגררות ע"י בהמות משא הן הרכב המשפחתי.

הרכב המקובל בכפרי בולגריה

הכל בעבודת ידים. קוצרים במגל או חרמש ומעמיסים לעגלות בקלשוני עץ. עצרנו לצלם באחד הכפרים . האיכרה גמרה לאסוף עגבניות של פעם. כל עגבניה בגודל הדרוש לסלט למשפחה. אם בסלטים עסקינן אזי הסלט הלאומי קרוי צ'ופסקה. זוהי הגרסה הבולגרית למכונה סלט יווני. חותכים לערמה הרבה עגבניות מעט מלפפונים ומעליהם קצת בצל. את כל הערמה מצפים בגבינת פטה בולגרית מגורדת. ליאורה רוצה פרי. לא מוצאים חנות. למרות שכעת עונת הפרות בעיצומה אין באזור הזה דוכנים למכירת פרות לעוברים בדרך. מגיעים למעבר הרים. הנוף מיוער בצפיפות בעצי אלון כבירים,עצי לבנה שקליפתם לבנה ועליהם בולטים בגוני אפור לבן של צידם התחתון. המחטניים מיוצגים ע"י האורן המקדוני (המוליקה) שחור הגזע. היער צפוף ודחוס. פה ושם פסגות קרחות. לפי המפה אנו בגבהים שמעל 2000 מטר. תמרורי הדרך מזכירים לנהגים את הצורך בשרשרות שלג. בחורף לא ניתן לנוע בלי זה.

חוסכים בדלק

הכבישים מצבם ממצוין ועד אנוש. אין קשר בין חשיבות הכביש למצבו. יש כבישים צדדיים מעולים ולפתע ה 79 E הופכת לרצף של בורות שמאלץ את כולם לבצע סלאלום כדי להתחמק מהם, אלא שההצלחה זעומה. למדנו כי תמרורים בבולגריה למרבית הנהגים הם פחות מהמלצה. תמרורי אין כניסה בעיר זה לידיעה בלבד. אבל עם כל זאת מצייתים לרמזורים ולתמרורי עצור. ס"ה מרבית בולגריה ריקה ממכוניות. במרבית הזמן אנו לבד על הכביש וההרגשה היא כי המדינה עומדת לרשותנו. גם בשיא העומס זה היה פחות מהתנועה לאורים.

עצרנו בדרך לקפה. כנראה מצאנו את חביב הקהל של המשתמשים הקבועים בכביש בו נסענו. תוך דקות התמלא המקום בשוטרי האזור, בטכנאי החשמל ועוד נהגים שכנראה קבועים במקום. ההרגשה היתה שכולם מכירים את כולם.

לאחר כ5 שעות של נסיעה רצופה הגענו לקופרובישצה .כפר שמרבית בתיו מהמאה ה- 19 . בגלל מיקומו בלב ההרים שימש כמעוז למארגני המרד בטורקים. מכאן מרכזיותו בהיסטוריה של בולגריה של ימינו.

קופרובישצה

הכפר שופץ ושוחזר. מתוייר רבות גם ע"י חברות האוטובוסים. הוא די קרוב לסופיה . הסטיה מהדרך הראשית המקשרת את סופיה והים השחור אינה רבה.

הכפר הבולגרי בנוי בשיטת החצרות המוקפות חומה גבוהה. השערים נעולים והכל מוסתר מעין זרה. חצר ששערה פתוח לרוב הינה חצר מוזנחת. הסתובבנו בין סמטאות הכפר. ראינו והתרשמנו עד שהחל לטפטף גשם . הגשם קרר מעט את האויר החם העומד ללא תנועה, בעיקר באזורים הנמוכים. היכן שיש מעט רוח החום נסבל.

סמטה בקופרובישציצה

המשכנו בכביש כפרי לסטרוסל. כפר שבסביבתו נמצאו שרידים של מלכי תרקיה. קברים ומקדשים. בקרנו במקדש קבר של מלכי תרקיה. הם שלטו בחלק זה של בולגריה בתקופה ההלניסטית והושפעו רבות מהשכנה יוון.

מקדש קבר תרקי בסטרוסל

המקדש בנוי עמודים בסגנון הדורי וס"ה ראינו כבר דברים מרשימים ממנו. הכפר סטרוסל מלא אופי. טבק תלוי לייבוש במנהרות פלסטיק. הזקנים יושבים בפתחי הבתים וסורקים את הנעשה. המושג יושבי קרנות כנראה נולד בבולגריה. בכל קרן זוית צמוד לבית ספסל עליו יושבים בעלי הבית ואורחיהם ומגלגלים בענייני דיומא. לפעמים בעלת הבית תוך כדי השיחה עסוקה במלאכתה כמו ניקוי הזרעים מפירות הפלפל או חליצת זרעי השעועית מתרמילם.
סוף היום בחיסאר (הישארה) . זוהי עיר מרחצאות חמים שראשיתה בתקופה הרומית. השרידים הרומיים פזורים בכל עבר. תבנית העיר הרומית נשמרה בתוך חומות העיר. חיסאר מפורסמת בבולגריה במים המינרלים שלה. הן החמים והן הקרים. לחמים מייחסים סגולות מרפא. אנשים באים אל מקור המים וממלאים בקבוקים לקחת לשתיה בבית. כבר הרומאים הכירו בסגולות אלו.

מקור המים המינרלים בחיסאר

בתקופה הקומוניסטית חיסאר הייתה עיירת ספא עם מלונות רבים ופעילים. היום מרביתם נטושים. הקיימים מאד יקרים. נכנסנו לאחד מהם וקיבלנו מחיר מרקיע שחקים. מתחילים לחפש משהו במחיר סביר אבל קשה לתקשר עם המקומיים. לשכת תיירות אין. פתאום מגיעה ניידת משטרה. בשפת הידיים אנו מסבירים לו מה אנו מחפשים ושאין לנו כסף למלונות הסמוכים. אחרי רגע מחשבה השוטר מסמן אחרי ומביא אותנו לבית קפה ליד תחנת הרכבת המשכיר גם חדרים ללינה במחיר נורמלי. השתמשנו בגלוית שגרירים של רצון טוב כדי להודות לשוטר. הוא היה מופתע מהגלויה המכילה את המילה תודה בהרבה שפות . המילה merci הצרפתית היא כיום המילה השימושית ביותר לתודה בשפה הבולגרית. טיול ערבית רגלי ממחיש לנו את העיר הרומית כפי שהייתה. חומת העיר ושעריה עומדים עד היום על תילם.

שער בחומה הרומית של היסאר

התיישבנו לאכול ארוחת ערב במסעדה במרכז העיר. בעזרת כמה מילים ברוסית וסועד מקומי שדיבר מעט אנגלית הצלחנו לקבל ארוחה טעימה. בערך בשמונה בערב סיימנו לאכול ונוכחנו לדעת שבעלת הבית מחכה שנלך כדי שגם היא תסגור המקום. בולגריה (לא סופיה) הולכת לישון עם שקיעת החמה.

1/9/04 חיסאר-מעבר טרויאן-טרויאן-וליקו טרנובו- ארבנאסי

התחלנו את היום בנסיעה דרך חלקו המערבי של עמק הורדים שלמרגלות רכס הבלקן המרכזי. ארוחת בוקר בקומפלכס חדש של תחנת דלק- קפה- מוטל בסגנון מערבי לחלוטין. האוכל בולגרי אבל הריהוט כמו בקפה תל אביבי.

מתחילים לטפס במעלה ההרים לעבר העיירה טרויאן. הכביש מתפתל והיער צפוף. למרבה הפלא הכביש טוב ללא מקבצי הבורות המקובלים. ככל שעולים בגובה האויר נעים יותר. בראש המעלה, יוצא הכביש אל מעל חגורת היער. בפסגת המעבר ניצבת מצבה בסגנון הקומוניסטי הבומבסטי. המצבה לזכר מלחמת העצמאות הבולגרית בסוף המאה ה- 19 ומלחמת העולם השניה. המשחררים משתי המלחמות ניצבים על המשמר. רכס הבלקן המרכזי הוא שמורת טבע מלאה בשבילים משולטים ומסומנים, כולל זמן הליכה משוער מהשלט אל בקתת ההרים אליה מוליך השביל.

קצה מעבר ההרים טרויאן

הכפרים שבדרך נאים. כמעט ואין רואים נפש חיה. מרבית האנשים שבכל זאת פוגשים הם רועי צאן או בקר. לכל אחד מהם מספר בעלי חיים והתמונה המקובלת היא רועים העומדים ומשוחחים זה עם זה והעדרים מסתובבים במרעה.

בוקר בכפר

טרויאן עצמה עיר די גדולה. בתחילה נראית כמו כפר שצמח ולאחר מכן מגיעים אל בתי הענק הקומוניסטים . בתקופה הקומוניסטית, סיפקו מפעלי ענק מים חמים במרוכז לבתי המגורים. המפעלים הללו נטושים כיום. עדיין עומדות ארובות גבוהות וזקורות אבל מתפוררות.

בקרנו במנזר טרויאן. מנזר פעיל המושך אליו המוני מאמינים ומבקרים. הכנסיה בנויה בסגנון הכנסיות המזרחיות. הכיפה במרכז המבנה. למבנה עצמו צורת צלב..

חצר מנזר טרויאן

הגענו לוליקו טרנובו והחלטנו שהביקור בעיר ידחה למחר. בינתיים נסענו לארבאנסי . זהו כפר במרחק כ 5 דקות נסיעה מהעיר. יושב בראש ההר וצופה אל העיר והעיקר כל בית שני משכיר חדרים ללינה. אין הרבה תיירים והמחירים סבירים ביותר. הוטל עלינו לבחור בין ארמון המלך למגורי המלכה. בשני הלילות הבאים אנו ישנים בפאר. כל אחה"צ טיילנו בסמטאות הכפר. רוב הבתים משופצים.
כמה מעשירי בולגריה וידועניה גרים כאן לאחר ששיפצו אחוזות ישנות. סגנון הכפר הוא כבוד בת מלך פנימה. כל שרואים מבחוץ אלו גדרות אבנים גבוהות ומבני שער מרשימים.

אראבנאסי

2/9/04 וליקו טרנובו

יום טיול בעיר. האוטו נח בחניה. אנו משפשפים הסוליות. מצאנו לאוטו חניה במקום מוצל שלא יתחמם בשמש ולא יגרר ע"י העירייה המקומית. יעד ראשון כוס קפה של בוקר עם גרסת הבורקס המקומית. האמת כאן זה לא בדיוק בורקס כמו שהבולגרים עושים בארץ. מה שמצאנו עד כה זה או בצק ממולא בתרד או מאפה של בצק מעורב בקצ'קבל. וליקו טרנובו היא עיר שמקבלת תיירים זרים בכמויות גדולות וערוכה לכך. במרכז העיר מצויה לשכת מידע לתיירים. ניצלנו את שרותיה כדי למצוא היכן ניתן להוריד התמונות מהמצלמה לדיסק. הבחורה היתה מאד אדיבה. לקחה אותי לחנות צילום סמוכה ושם נתנו לי כתובת ברחוב הראשי של מעבדה דיגיטלית. הורדנו התמונות לדיסק ואפשר לצלם שוב בחופשיות.

וליקו טרנובו

וליקו טרנובו בנויה על גדת הנהר יאנטרה . חבויה בעמק מעל מצוקי הנהר. העיר היתה בירתם של מלכי בולגריה במאות ה 15- 12. כמו כן היתה גם הבירה הדתית ומקום מושב הפטריארך. מצודת מלכי בולגריה נחרבה ע"י הכובש הטורקי. היום נמצאת בשיפוצים מתמידים במסגרת פרויקט בולגריה יפה. הפרויקט הזה רץ בהרבה מקומות ומשקם את עברם הלאומי של הבולגרים. בקצה הצפוני של המצודה נמצא סלע הבולט אל מעל הנהר. ממנו השליכו את הנידונים למוות היישר אל המים.

מזג האויר חם. בשמש חם ולח. בצל מאד נעים. השילוב של החום והלחות גורם לנו להזיע כמו סוסים במרוץ והזיעה אינה מתייבשת.

חזרנו מהמצודה אל העיר העתיקה וסמטאותיה. ההרגשה שאנו בכפר שצמח לעיר. הסמטאות צרות. מרוצפות בחלוקי נחל. השיפועים תלולים.

אחר כל כמה מטרים של עליה תלולה חוצה רחוב העוקב על קו הגובה ומאפשר מנוחה לשרירים העייפים מהטיפוס. הבניה מזכירה מאד את צפון יוון וטורקיה. בטרנובו נכתבה החוקה של בולגריה . כל העיר מלאה בפסלים ומצבות זכרון לאבות המייסדים של העצמאות הבולגרית. את השרידים מהתקופה הקומוניסטית סילקו ומחקו כנראה.

כוס בירה של צהרים באחד מבתי הקפה הצופים אל הנהר. חלק מבתי הקפה האלה גם משכירים חדרים. למעשה מי שמחפש לינה בטרנובו צריך להגיע אל החלק העתיק.

העיר יושבת על שלוש גבעות. אחת מהם קרויה סבטי גורה (ההר הקדוש) וממנה תצפית אל כל העיר. הגבעה הינה בעקרון פארק טבעי ענק. שביל מדרגות עולה אליו מהנהר. כמובן שאפשר גם לעלות ברכב מצידו השני של ההר. בנקודת תצפית יפה על העיר מבנה שאמור להיות מסעדה. כנראה חילופי המשטר חלו באמצע בנייתו. כך הוא מתפורר לאיטו כשהוא עזוב רגע לפני השלמתו.

חזרנו לעיר ולרכב. רגע לפני שמתניעים ליאורה מגלה כי סוליית הנעל נפרדת מהגפה. שכחנו לקחת דבק מגע לתיקוני חירום מעין אלה. אנחנו הפעם בעיר גדולה ולא במדבר. נער שעבר ידע מעט אנגלית וכיוון אותנו לחנות בה מצאנו דבק. את הסוליה הדבקנו כשאנו יושבים בפארק במרכז העיר ומנסים לנער מעלינו שתי ילדות צועניות שהתעלמו מכל רמז קל או עבה שתסתלקנה. הן עזבו אותנו רק כשקמנו ללכת. כמו ברוסיה גם כאן ניקוי רחובות ונהיגה ברכב ציבורי כמו אוטובוס או חשמלית הן פרנסות נשיות.

ארוחת הערב באראבנסי במסעדה הצופה אל טרנובו. אם יש קבוצה המשלמת לפחות 250 לבה אזי מפעילים את החזיון האורקולי במצודת העיר. הערב לא נמצאה קבוצה כזו.

הבולגרים עדיין מעשנים ללא הגבלה. הדבר הראשון ששמים במסעדה על שולחן ריק זו מאפרה.

3/9/04 וליקו טרנובו-נסאבר- וליקו טרנובו

יושבים כעת בארבאנסי. קבלת שבת במסעדה הצופה אל וליקו טרנובו. אל מול העיר שמתחת. אם יתמזל מזלנו אולי הערב נחזה בחזיון האור קולי במבצר העיר.

אתמול בערב החלטנו שמתאים לנו עוד לילה כאן וזה מאפשר לנו את הנסיעה הארוכה של הלוך וחזור אל נסאבר. עיר עתיקה היושבת לחוף הים השחור מצפון לבורגס.

קמנו מוקדם. פתחו לכבודנו את שער החצר ובשבע וחצי היינו כבר על הכביש בנסיעה. שוב תופרים את רכס הבלקן המרכזי מצפון לדרום. כל נסיעה כזו פרושה עוד מעבר הרים המתפתל ביער צפוף. הכפריים מדללים היער לעצי הסקה ועצי בניה. העובדים הם בני כל גיל ומין. ערמות העצים הכרותים מסודרות לצידי הכביש מוכנות להעמסה. את הכריתה מוציאים מהיער בעזרת סוס ועגלה. מכיוון שיצאנו לדרך מוקדם ראינו את השיירות העולות מהכפרים אל היער.

ארוחת הבוקר במרכזו של כפר. כוס קפה עם בניצה שזו הגירסה המקומית לבורקס. זה לא כמו הבורקס שהבולגרים עושים בארץ. יותר מידי בצק עם פחות מידי גבינה. אבל זה טעים ומשביע. מחירי האוכל פה נמוכים מאד. כח הקניה של הלבה במונחי אוכל אדיר. בניצה ואספרסו במרבית המקומות זה פחות מלבה אחת.

מעבירים את הזמן

ליאורה ואני מתחלפים בנהיגה. הכבישים ריקים וליאורה אינה חוששת לנהוג. הרכב קטן וחמוד. סוף סוף גם אני יכול להביט ולהנות מהנוף. כבישי בולגריה בלתי צפויים. נוסעים על כביש חלק וטוב ולפתע אוסף בורות מכל הגדלים. בכבישים הצדדיים שהם גם היפים נוסעים די לאט. מכיון שלפנינו נסיעה ארוכה ברגע שעלינו על הכביש הראשי סופיה-בורגס התחלתי ללחוץ על הדוושה. תוך כמה דקות צץ שוטר תנועה ממחבואו ותעמוד בצד. השוטר מסביר לי בבולגרית שיש לי בעיה עם הרדאר. נפלתי למלכודת מהירות כשאני דוהר 46 קמ"ש מעל המהירות המירבית שהורה התמרור. להתווכח אין טעם ואין שפה. השוטר מוציא את ספר החוקים מראה לי את התמרור עליו עברתי (מהירות מוגבלת ל 50 קמ"ש) ואת המחיר שעלי לשלם-30 לבות זה בערך 90 ₪. מסביר לי שהוא יחתים דרכוני ואז אצטרך לשלם הקנס בשדה התעופה לפני הטיסה לארץ. השוטר השני ,זה שמפעיל הרדאר וצריך לרשום הדו"ח, מחליט שזה מסובך מידי עבורו. בקריצת עין בין השוטרים זה שעצר אותי תופס את הבולגרי הראשון שמגיע ומדביק לו את הרדאר. היושב ברכב מחזיר לי את המסמכים ומסמן לי ביד סע לאט. אנחנו נפרדים בלחיצת יד ומשאירים להם גלוית תודה של שגרירים מקרב לב. מרגע זה נוסעים לאט. המזל לא מכה פעמיים באותו מקום. לנסאבר הגענו בצהרים. בספר כתוב כי אם תרצה לראות היכן יש תיירים בבולגריה סע לנסאבר.

הכניסה לנסבאר

זה בערך מה שקורה בפועל. העיר העתיקה מלאה מלכודות תיירים בדמות מסעדות וחנויות שמאטס. אבל מעל הכל היא יפהפיה. בנויה על חצי אי החודר אל הים.

מוכרות התחרה בנסבאר

שרידי הכנסיות שנבנו בסוף התקופה הביזנטית בנויות בסגנון מיוחד המשלב עיטורי קרמיקה צבעונית עם לבני קרמיקה אדומים. בנסאבר נבנו הרבה כנסיות. חלקן שרדו, ממרביתן נותרו ההריסות.

חזית כנסיה ביזנטית בנסבאר

קשה למצוא סמטה שאינה מוצפת בתיירים. אלה מגיעים מהמלונות שלחוף הים השחור. צבע עורם השולט הוא האדום של סרטן שלוק. שומעים בליל של כל שפות אירופה וכמובן גם עברית. נסאבר הינה האטרקציה היחידה בין ורנה לבורגס שאינה בית קזינו.

חזרה לוליקו טרנובו דרך כבישי הכפרים באזור שרוב תושביו מוסלמים. הנשים עוטות מטפחות ראש ולובשות מכנסיים רחבים ותפוחים כמו בטורקיה. למסגדים צורה משונה. לרוב זה מעין חרוט פח מורם ואליו מחוברים הרמקולים של המואזין. למרות שיום שישי היום קריאות מואזין לא שמענו. עצרנו לצלם תהלוכת עגלות סוסים החוזרות מהעבודה ועליהן כל המשפחה והיבול היומי. המאה ה- 19 צועדת מולנו בסך.

חוזרים הביתה מהשדה

לפתע מאחת העגלות נשמע צליל מוסיקה קלסית. אחת הבנות פותחת חריץ בחצאית .ידה נכנסת פנימה ושולפת החוצה טלפון סלולרי, מתחברת הישר למאה ה-21 . בולגריה הכפרית היא תערובת של עבר והווה. אווזים ותרנגולות מתרוצצים חפשי בחצרות. רועה הכפר אוסף הפרות למרעה . מחנה צוענים פרוש באחו ליד הנהר. יש גם חוות מודרניות עם טרקטורים ומיכון חקלאי.

אווזים באחו

4/9/04 וליקו טרנובו-טריאבנה- אטור-מעבר השיפקה-קזנלאק- רקובסקי

היום הוקדש ברובו לתרבות העממית של בולגריה. אמרנו בבוקר שלום למקומנו החביב באראבנסי ויצאנו לכיוון טריאבנה. השילוט לשם לא במיטבו. התברברנו לא מעט אבל כל מקום ומקום חדש ויפה. הדרך לשם עוברת ברכס המרכזי של הבלקן. כל סטיה מגלה עוד ועוד כפרים יפים ופינות חבויות.

לצד הכביש לטריאבנה

יערות עבותים ופלג מים תמידי המלווה את הכביש. ארוחת הבוקר ליד הנהר במסעדה הבנויה אל תוך הנוף.

טריאבנה היא עיירה שהחלק העתיק שלה בנוי בסגנון שהיה נפוץ בתקופת התחיה הבולגרית באמצע המאה ה- 19 . פרויקט בולגריה היפה הגיע גם לכאן. במסגרת הפרויקט משפצים ומשמרים את הבתים ואת המלאכות שטריאבנה הצטיינה בן.

כיכר העיר טריאבנה

סדנאות אומנים בעקר גלפי עץ ומסעדות ממלאות את החלק המשופץ. היום סוף שבוע והעיר מלאה תיירים בולגרים. בסדנאות ניתן לצפות באמנים בעבודתם, בעיקר גילוף בעץ. מוזיאון אתנוגרפי ממוקם בביתו של בולגרי עשיר מאותה התקופה ובו תצוגות של חיי היום יום באותו הזמן והרבה גילופי עץ.

חרש עץ בעבודה-טריאבנה

ארוחת צהרים במסעדה ליד הנהר החוצה את הכביש. המסעדה מלאה במשפחות על זקניהן וטפם, המנצלים את חופשת סוף השבוע ומזג האויר הנאה לטיול. הסתכלנו בתפריט במלוא עניין ובקשנו מהמלצר שימליץ על מנת הבית. הוא הביא לנו מרק כרס שמעולם לא אכלנו. טעימה ראשונה , מרק די סתמי. אחרי רגע המלצר חזר עם קנקן רוטב משום טרי. המרק הפך למעדן.

הגענו לאטור (ETOR ). זהו מוזיאון אתנוגרפי פתוח המצוי ביציאה הדרומית של גברובו. ערוץ נחל זורם מזין ומניע גלגלי טורבינות המפעילות מכונות שונות . המוזיאון הוא מוזיאון פעיל . אמנים ואומנים יוצרים במקום . מדגימים את כל המיגוון שקיים. אמני עץ וחרשי ברזל. מבשלים פובידל משזיפי הכפר וסורגים גרביים בדגמים האופייניים לאזור. המוזיאון מלא מבקרים מקומיים.

רקודי עם באטור

להקת ריקודים של אחד מבתי הספר רוקדת על הבמה ריקודי עם בולגריים. האווירה נעימה למרות שהמקום מאוד ממוסחר. יש מאפיה המוכרת בורקס בנוסח האזורי של בצק שמרים מעורב בגבינה. התור הארוך ביותר משתרע לפני דוכני הקבב והקוקה קולה.

שוב ראינו, כמו ברוסיה בעבר, את תופעת הילד מרובה ההורים. משפחה מורחבת של סבים וסבתות דודים ודודות כולם סביב ילדה אחת וכולם נותנים לה הוראות. לעירוניים יש מעט מאד ילדים. בכפרים המוסלמיים רואים הרבה ילדים כתופעה מאד בולטת.

סורגות הגרבים באטור

ממשיכים מאטור לכוון פלובדיב. חטפנו מכה מאבן שוליים בגלגל והחישור התכופף. הצמיג ללא אבוב והאויר מתחיל לצאת. החלפנו גלגל על אם הדרך והמשכנו אל מעבר השיפקה. כאן בראש המעבר ניצח הצבא הרוסי שבא לעזרת הבולגרים את הצבא הטורקי במלחמת העצמאות הבולגרית. בראש הגבעה מצבת זיכרון לקרב . הדרך העולה לשם ארוכה ומתפתלת ביער עבות. אל המצבה עולה שביל מדרגות ארוך. עלינו למצבה רק בכדי לשמור על כושר כי הנוף כולו מוסתר על ידי ערפל כבד. בקצה המעבר, בגמר הירידה לכיוון קזנלוק, הכפר שיפקה ובו מצבת זיכרון לחיילים הרוסים שנפלו בקרב. המצבה היא כנסיה רוסית עם כפות הזהב כאילו הועתקה מסנט פטרבורג לכאן.

כנסית הזכרון בשיפקה

בכניסה לקזנלוק מצאנו מכונאי עובד. בכמה מכות פטיש תיקן את החישור הפגום.לשאלה כמה מגיע לך קבלתי תנועה ביד של לך ואל תפריע לי. גם הוא קיבל גלוית תודה והיה די מופתע מהרעיון.

התחלנו לנוע מקזנלוק לכיוון פלובדיב. השעה כבר מאוחרת ומתחיל להחשיך. כ 30 ק"מ לפני פלובדיב, ממש באור אחרון, מצאנו מוטל חדש בצד הכביש. המוטל במחירי בולגריה הרגילים .דהיינו 30 לבות לחדר זוגי. החלטנו כי עדיף ציפור ביד ועצרנו ללינת לילה באמצע שום מקום.

5/9/04 פלובדיב

קמנו בבוקר ארזנו החפצים וקדימה לרכב. לא כל כך פשוט. הרכב מחוץ לחצר המוטל. אנו בפנים והשער נעול. את התשלום עבור החדר שילמנו בערב וכעת אין נפש חיה מלבדנו. חיפשנו עובד, עשינו רעש כמיטב יכולתנו וכלום. מצאתי צרור מפתחות במנעול אחד החדרים . המפתח לשער לא היה אחד מהם. השער הוא דלת עץ מגולפת ובה פתח דקורטיבי. בסופו של דבר קרבנו כיסא אל השער.אני טיפסתי ראשון. השתחלתי החוצה דרך הפתח. ליאורה העבירה לי הציוד ועברה גם היא. בולגרי שעמד בצד וחיכה להסעה התפוצץ מצחוק.

הגענו לפלובדיב. מצאנו מיד מלון קטן בעיר העתיקה וקדימה לטייל. יום ראשון היום והעיר העתיקה ריקה מרכב.. שקט מוחלט.

פלובדיב

התחלנו לטפס אל עבר הגבעה עליה יושבת העיר העתיקה. הכבישים בעיר העתיקה מרוצפים חלוקי אבן. יש להניח שהמרכב התחתון של הרכבים הנעים כאן בקביעות דפוק כולו. טיול חביב בין הסמטאות. ברחוב הראשי בית המרקחת ע"ש היפוקרטס. זהו בית מרקחת שראשיתו במאה ה-19. דרך החלון שבדלת רואים כיצד היה מאורגן בית מרקחת באותם ימים.צנצנות חרסינה מעוטרות ועליהן שמות התרופות. מגרות לעשבי המרפא עם השמות המתאימים. כלי הכתישה והערבול. למי שלא ראה את בית המרקחת בכנסית הפלאגלסיון בעיר העתיקה בירושלים אז פה האפשרות לראות. מגיעים לכנסיה ע"ש קונסטנטין והלנה וזכינו לראות את טקס ההטבלה של שני ילדים. בסביבה חנויות המזכרות הבלתי נמנעות. המוכרים מנסים בכל השפות גם בעברית צחה של הכל בזול מחיר טוב וחבל"ז. הסתובבנו הרבה בסמטאות העיר העתיקה שראשיתה כעיר הרומית טרימונטיום (שלוש גבעות). השרידים מפוזרים בכל העיר. .

התאטרון הרומי בפלובדיב

פה קיר בנוי מאבנים גדולות שאנו מכנים בארץ כבניה הרודיאנית שם תיאטרון רומי שלם שהתגלה במקרה בגלל מפולת קרקע. הרבה בתים מתפוררים, מעט בשיקום. בכיכר המרכזית, ליד המסגד הגדול (עדיין מסגד פעיל), מתארגן שוק של מדרחוב. ציירים, עושי תכשיטים, תמונות של תחנה מרכזית וכו'. הרחוב הומה אדם.

האויב מאזין במדרחוב פלובדיב

העיר מלאה גנים נפלאים,המון פסלים. ככלל ערי בולגריה מלאות בפסלי רחוב כולל כמה מונומנטים קומוניסטים גדולי ממדים. מעל הפארק היפהפה של העיר מתנשאת אנדרטת הידידות לצבא האדום משחרר בולגריה מה"ידיד" הנאצי. הדרך עולה בשביל מרוצף אבנים המתפתל בתוך הפארק הטבעי. מידי פעם יש מדרגות המקצרות הנתיב. כאן בפארק ראינו בפעם הראשונה פריחה של בן חצב סיתוני. בארץ אני מצליח לראות רק את העלים שצצו לאחר גמר הפריחה. את העייפות שבהליכות מרגיעים בבתי הקפה .כאן קפה ושם גלידה מצוינת. כל הקלוריות שנשרו מאתנו במשך השבוע חזרו ובגדול. יום ראשון היום והחתונות הן מבוקר ועד ערב. זוג אחר זוג מגיעים מלווים באורחיהם לכנסיה. העסק מתנהל כמו בסרט נע. טקס דתי בכנסיה ולאחריו כיבוד במסעדה סמוכה. עמדנו בצד וצפינו בתהליך. העין קלטה גם את הזקנות שכמו הדודות שלי דאגו לדחוף לתיקן עוגות "שיהיה בבית למי שלא יכל להגיע".

חתונה בפלובדיב

קרוב לשבע בערב החלטנו לאכול ארוחת ערב במסעדה סמוכה למסגד הגדול. כשהתיישבנו לאכול הכל היה סואן והמסעדה מפוצצת בסועדים. לאט לאט ראינו את רוכלי שוק המדרחוב מקפלים הדוכנים ונעלמים. ישבנו בגבנו למסעדה. כשסיימנו לאכול הסתבר לנו שאחרון הסועדים זה אנחנו. הכל מאחור היה שומם. שולחנות ריקים וכסאות מקופלים. בולגריה של פלובדיב הולכת לישון כשהחשכה ירדה.

6/9/04 פלובדיב-מנזר בצ'קובו-שערי האבן-פמפורובו-שירוקה לוקה-טריגרד

יום של נופים. יצאנו מפלובדיב למנזר בצ'קובו. זהו המנזר השני בגודלו בבולגריה.נמצא מחוץ לדרכים הראשיות של התקופה הטורקית ולכן נותר לא פגוע. בזמן מלחמת העצמאות שימש כמקלט למורדים. הכנסיה בנויה בסגנון הכנסיות הביזנטיות. הכיפה של הרוטונדה במרכז מבנה דמוי צלב. האור נכנס דרך חלונות בבסיס הכיפה. על הקיר החיצוני של חומת המנזר יש שלט בבולגרית ואנגלית המזהיר מפני זריקת אשפה במקום. בדיוק מתחת לשלט זורק המטבח של המנזר את אשפתו. סביב המנזר ולאורך כביש הגישה שוק מזכרות ודוכני אוכל. מאד אפייני לאתר אליו מתנקזת תנועת תיירות ענפה.

מנזר בצ'קובו

נסענו מבצ'קובו לכיוון סמוליאן. פנינו לכיוון הכפר זבארדו אל תופעת טבע ייחודית הקרויה בשם גשרי האבן ((skali mostove. עולים בכביש הררי אל נופים אלפינים. יער צפוף של אשוחים. מפעם לפעם מדרון חשוף עליו רועות פרות. נוף כמו בגלויות משוויץ.

נוף אלפיני בעליה לגשרי האבן

במרומי ההר גשרי האבן. הנהר פרץ לעצמו מחילות בסלע שהתרחבו למערות. תקרת המערות התמוטטה והנהר סילק את השברים והותיר רק את המעברים שנותרו כגשרי אבן כבירים. גם היום ממשיך הנהר לחתור באבן ולהגדיל חלק מפתחי הגשרים. הנוף סביב אלפיני. האשוחים ענקיים. במקום שתי בקתות הרים סמוכות. יש שבילים מסומנים אליהן ולבקתות הרים מרוחקות יותר הנמצאות בהמשך הרכס.

אחד מגשרי האבן

על תמרורי ההכוונה מצוין גם זמן ההליכה הממוצע אל היעד. המשכנו לפמפורובו. זו עיירה המשמשת מרכז לסקי בחורף. מלאה מלונות ומלכודות תיירים. לידה מגדל תקשורת המצוי על פסגת ההר. במרומי המגדל מרפסת תצפית עגולה ומסעדה הצופה אל הנוף. מזג האויר בהיר והתצפית מרהיבה.ארוחת צהרים בתוך הנוף. המסעדה בעלת השם המקורי פנורמה מפקיעה קצת את מחירי הקפה והבירה אבל לא את מחירי האוכל.

נוף ממסעדת פנורמה

המשכנו לשירוקה לוקה. עוד אחד מהכפרים המשמרים את הבניה מתקופת התחיה הבולגרית. הבתים מאד מזכירים את כפרי חצי האי פיליון ביוון. מאוחר יותר התברר לנו כי מוצא חלק מתושבי הכפר אכן ביוון הסמוכה לכאן.

הסתובבנו מעט בסמטאות הכפר. בדוכן על אם הדרך מציעים פטריות יער למכירה.

שירוקה לוקה

המשכנו לטריגרד הכפר בו אנו מתכוננים לישון . הכביש לטריגרד עובר בקניון מרשים. הכפר עצמו כפר מעורב של נוצרים ומוסלמים. ליד הכנסיה ניצב המסגד. עד כה כבישי האזור סבירים ביותר. פה ושם הם הופכים לרצף בורות שלא ניתן להימנע מליפול באחד מהם. כרגע מחדשים, במימון הקהילה האירופית, את הכביש לטריגרד. די נעים לנסוע על האספלט הטרי.

הקניון בדרך לטריגרד

חיפוש החדר בפנטומימה. ליאורה יצאה מהרכב בכיכר הכפר. לראשון שפגשה עשתה תנועה של רוצה לישון. הוא קפץ לחנות הסמוכה ושלף משם את בעלת הבית בו אנו מתאכסנים. עד שזו הגיעה כבר היו בידנו עוד שתי הצעות של נשים שקלטו כי הגיעו לקוחות. אין פה בעיה למצוא חדר להשכרה. הילדים גדלו ויצאו מהבית. החדרים ריקים והתיירים משלמים מיד ובמזומן. פרנסה טובה בלי שותפים כמו מיסי ממשלה. בעלת הבית, שמעה שאנו נהיה שני לילות וגם מעונינים בלינה על בסיס חצי פנסיון, קפצה משמחה כאילו זכתה בפיס. ארוחת הערב אוכל בייתי מצוין. בעזרת שלוש מילים ברוסית שתיים בבולגרית וכל היתר בעברית ניהלנו שיחת חולין עם בעלי הבית. די משעמם להם לבד. כשבאים תיירים זה גם מביא פרנסה וגם שובר השגרה. הוא מנהל חשבונות והיא עבדה ביעור באזור. הפנסיה שלהם לא קיימת יותר. הלכה לעולמה יחד עם המשטר הקומוניסטי. השכרת החדרים משמשת להם מקור לקיום. טיילנו לעת ערבית בכפר. הפרות חזרו מהמרעה. בבוקר הרועה אוסף את הפרות מבעליהן לעת ערב חוזר העדר לכפר וכל אחת חוזרת עצמאית למקומה. לבעלת הבית שלנו יש פרה אחת . היא חולבת אותה לצרכי הבית.

7/9/04 טריגרד

היום הוא יומן של המערות, מערת לוע השטן ליד טריגרד ומערת הנטיפים שליד יגודינה הנמצאת מעברו השני של רכס ההרים. התחלנו במערת לוע השטן ליד טריגרד. הגענו לשם קצת מוקדם לשעת הסיור הראשון. שתי נערות כבנות 14 מבריזות מבית הספר כדי לעזור בפרנסת המשפחה. מציעות למכירה עשבי בר לתיבול התה וריבות תוצרת בית. בכניסה למערה תבליטים המתארים את אורפאוס היורד לשאול . המערה היא בולען ענקי שבתוכו זורם הנהר. כאשר עומדים בפתח הבולען קל להבין למה מיחסים את סיפור אורפאוס למערה זו. התחושה בכניסה היא מסע לבטן האדמה. הבור עמוק ושחור ומרעיש. ממש הזמנה לשאול. הטמפרטורה בפנים קרירה. המשקאות הנמכרים בקיוסק שבפתח המערה מקוררים טבעית בזמן האחסון במערה. המדריך הוא ילד הדובר בולגרית בלבד. לפי הספר במערה מפל מים שגובהו כ 40 מטרים. אין רואים אותו מהשביל בו הולכים. הרעש של המים הנופלים מחריש אזנים.

הכניסה למערת השטן

נכנסים למערה בפתח אחד. יוצאים בפתח עליון המחייב טיפוס של למעלה מ300 מדרגות. המשכנו ליגודינה. בין הכפרים מפריד רכס ההרים. יש שבילי הליכה מסומנים רבים החוצים את הרכס ממערת לוע השטן אל מערת יגודינה. הכביש ליגודינה עובר בקניון צר. בקטע מסוים הוא קרוי דילוג הזאב כי בזוית מסוימת נראה שאפשר לדלג בין שתי גדות הקניון.

השוק האירופאי עוזר במימון ושני הכפרים זוכים כעת לכביש גישה חדש. הכביש לטריגרד כמעט גמור. זה של יגודינה באמצע העבודה.

גשר עותמני ליד מערת יאגודינה
מערת יגודינה היתה מערה אטומה ומלאה במי תהום. היא התגלתה בעת סלילת הדרך שקדמה לכביש. מכיון שרצפתה היתה מלאה במים עד שנפרץ הפתח אין בה כמעט זקיפים ,רק נטיפים. במקומות מעטים בהם

מערת יאגודינה

הרצפה היתה מספיק גבוהה ממפלס המים יש קצת זקיפים ולעיתים אף עמודים. המערה פעילה מאד והכל רטוב. הנתיב במערה קל מאד. מרביתו במפלס אחד. המערה די צרה וניתן לצלם הנטיפים ממרחק מגע יד. סיורים במערה נערכים כל שעה עגולה החל מ-9 בבוקר.

שיטת תשלום דמי הכניסה מאד מיוחדת. כולם נכנסים למנהרה המובילה למערה. המדריך נכנס אחרון ונועל את דלת הכניסה. כעת הוא עובר לראש הטור ומוליך את הסיור עד שער היציאה. כאן הוא פותח השער וגובה את דמי הכניסה לפי הפרצוף המשלם ביציאה. מסתבר שהמערה הפכה לרכוש המשפחה המתפעלת את האתר.

המשכנו לכפרים הסמוכים. נכנסנו לכפר מוסלמי בשם גוברינו.חזרנו למאה ה-19 . אוספים תפ"א . חופרים במעדר ומסננים העפר בין אצבעות הידים. מכניסים לשקים והסוס/ פרד / חמור מועמס כל פעם בשני שקים וקדימה לכפר. השדה נמצא בעמק. הכפר בראש ההר. וכך המחמר עולה ויורד הלוך וחזור כל היום.

אסיף תפא

עונת אסיף השעועית בעיצומה.

דייש שעועית

מגדלים שעועית המטפסת על חצובות מקנה סוף. דייש התרמילים היבשים בין האצבע לאגודל. כל בית עטוף בעצים לחורף. העונה בעיצומה ומכל עבר נשמע קול חוטבי העצים המבקעים את בולי העץ לכפיסים קטנים שנערמים לגובה.

מכין עצים לחורף

בסופו של יום חזרנו לטריגרד. המשכנו דרך הכפר בכביש החוצה אותו עד סופו. גילינו עמק מלא שדות מרעה. בתים מבודדים. חקלאות של בודדים. באפרים הירוקים החלו בבת אחת לפרוח הסיתווניות. חוזרים לכיוון טריגרד והרכב לפתע מתחיל להתחמם. מסתבר שאיבדנו את מכסה מיכל המים והלחץ השתחרר. מה שגורם למים לרתוח ולגלוש החוצה. מזלנו שהאזור מלא מים זורמים. מלאנו מים כמה פעמים עד שהגענו לאכסניה בטריגרד. כל הכפר התגייס להצילנו אבל ללא הואיל. או גדול מידי או קטן מידי או שההברגה לא מתאימה לבסוף הצלחנו לאלתר פקק זמני מיריעת פלסטיק וחוט ברזל ונקווה שמחר נמצא חלק מתאים.

צריך גם לנקות לפעמים

ארוחת הערב היא גם מסיבת יום הולדת לאסיה המארחת שלנו.היא בת 56. הביאה יין עוגות ופיצוחים. הנכדה שלה לא רוצה לאכול אוכל בייתי רק ג'אנק פוד שלא חסר גם כאן. רנצי קנה את לב הנכדה כשצילם אותה ומיד הראה לה את תמונתה על צג המצלמה. בסיכום היתה לנו כאן חווית אירוח לא רגילה בחיק משפחה חמה . למרות מחסום השפה הצלחנו לתקשר ולהבין זה את זה.

8/9/04 טריגרד –דוספט-באטאק- ולינגרד

יום של נופים ממין אחר וחוויות אחרות. אתמול אילתרנו פקק למיכל המים במכונית. האילתור עבד די טוב ולדוספט הגענו בבטחה. נכנסנו לעיירה ומצאנו חנות לחלקי חילוף שמוכרת גם חלפים של אופל. השמחה היתה מוקדמת מידי. דווקא למודל בו אנו נוסעים לא היה פקק מתאים. המוכר חצה הכביש לחנות שממול ונמצא בה פקק שקוטרו מתאים אבל ההברגה עלתה רק קצת אבל נתפסה היטב. שמחנו כי נפתרה הבעיה. שוב שמחה מוקדמת. הסידור הזה החזיק מעמד עד שעות הצוהרים. אבל בל נקדים את המאוחר.

דוספט יושבת לחוף אגם. סביב האגם הרים מיוערים באשוחים. המים כחולים והמראה מקסים. כל האזור בין דוספט לבאטאק הוא רצף של אגמים. חלקם טבעיים וחלקם מאגרי מים שנוצרו ע"י סכרים.

אגם בכביש דוספט-באטאק

האזור כולו משמש לנופש. לחופי האגמים יש הרבה בקתות להשכרה. עונת החופש כעת בשפל שבין חופשת הקיץ לתיירות הסקי בחורף. הכל די ריק ונראה כי מחכה רק לתיירים שיגיעו. את האגם ליד באטאק מקיפים כעת בכביש חדש. ליד הסכר היוצר את האגם יש אתר נופש גדול. בקתות להשכרה ומסעדות חוף חמודות. לפי המפה הדרך ממשיכה לכיוון ולינגרד. בפועל בעל המסעדה בה עשינו הפסקת קפה אמר לנו כי הדרך אינה עבירה ונאלצנו לחזור על עקבותינו. חזרנו דרך העיירה פשטרה בכביש המקביל לאגם רק מצידו השני של הרכס. הכביש עובר בעוד מעבר הרים מיוער והעין אינה שבעה מהיערות הרעננים שלצידי הדרך. השלכת עדיין לא התחילה כאן.

אגם בכביש דוספט-באטאק

הגענו לוולינגרד בצוהרי היום והחלטנו לעצור למנוחה , ארוחת צוהרים וסתם שוטטות בעיר. מדרחוב נחמד וגם מרחצאות מים מינרלים. בקיצור חנינו בה כשעה שוטטנו מעט והתחלנו לנוע לכיוון בנסקו במטרה להגיע לשם ללינת לילה ע"פ התכנית המקורית. רצון לחוד ומציאות לחוד. הכביש מוילנגרד לבנסקו מטפס בהרים. הרכב התאמץ מעט וכך כמה ק"מ אחרי ולינגרד מד החום החל לטפס מעלה וסרב לרדת. סימן בדוק לבעיות רדיאטור. עצרנו פתחנו מכסה מנוע ו... אין פקק למיכל המים. מסתבר שעלית הלחץ בתוך מערכת הקירור פרצה והעיפה הפקק המאולתר. למזלנו הוא עף ונתקע בשקע בגוף המנוע. מלאנו מים וסגרנו בשנית. עוד אנו עסוקים בכך ובכיוון שמנגד מגיע רכב ועוצר מולנו. המשפחה מירושלים שעמה טיילנו אתמול במערת הנטיפים. הם עצרו לעזור לנו. הודינו להם והסברנו להם שאנו מתורגלים בפתרון הבעיה ורק נותר לנו להסתובב ולחזור לולינגרד לחפש חלק מתאים. חזרנו לעיר. לשמחתנו מצאנו פקק מקורי והבעיה נפתרה סופית. בהזדמנות זו שאנו באזור המוסכים אני אומר לליאורה שכדאי להכנס למוסך כדי לאזן את הגלגל שהחלפנו כי מי יודע מתי נזדקק לו. עשינו זאת והתחלנו לנוע בשנית לכיוון בנסקו. אבל כשלא הולך זה עד הסוף. נסענו בתוך ולינגרד כמה מאות מטרים ובור קטן וממזרי בכביש גרם לקפיצה שבעקבותיה שוב קמט בחישור והאויר בחוץ. שוב החלפת גלגל מהירה וחזרה לאותו מוסך ממנו יצאנו לפני כמה דקות. כאן לא הבינו מה קרה .חשבו שהתיקון שלהם כשל. הסברנו להם שזה רק מזל דפוק והגלגל שצריך לתקן זה גלגל אחר. בשלב זה החלטנו שבנסקו תחכה למחר. עצרנו במרכז העיר . ליאורה נכנסה למרכז מידע וחזרה עם משכיר חדרים. העסק של השכרת חדרים ללינה תופס תאוצה. זה עדיין סיפור של מפה לאוזן כי הכסף המתקבל הוא זה המכונה שחור. שאף אחד ובעיקר שלטונות המס לא ידע. ברגע שמבינים איך השיטה פועלת אין בעיה למצוא חדר בבית פרטי ללינה. בעלי הבתים שמחים עם כל אורח נוטה ללון. ולינגרד היא עיר מחוז . מצאנו בערב קפה אינטרנט וטלפון ציבורי . כך הצלחנו להתעדכן מה קורה בעיקר בקרב החולים שנותרו בארץ.

9/9/04 ולינגרד – בנסקו –הר ויחרן- בנסקו

הבוקר מלאנו מים ברדיאטור בתקוה שהמכונאות תמה. יצאנו לדרך. עברנו בשלום את הבור של אתמול, חלפנו על פני הנקודה בה רתחו המים ושלום לך ולינגרד. הכביש עובר בתפר שבין רכס הרילה לרכס הפירין . עם הירידה בגובה מתחלפים יערות האשוחים ביערות רחבי עלים. במקביל לכביש רצה מסילת ברזל צרה שלא ברור האם היא פעילה. האזור מוסלמי ברובו. מסגדים בנוסח הטורקי בכל כפר. גידול עיקרי באזור -טבק. האזור מלא במנהרות פלסטיק שבהן מתיבשות מחרוזות עלי הטבק. הטבק הגדל כאן אינו נחשב לטבק משובח במיוחד. מעט מאד מיכון שרובו נגרר ע"י סוסים. הכל בעבודת ידים וסוסים ועגלות הם אמצעי התובלה.

יבוש טבק

הגענו לבנסקו די מוקדם. חדר מצאנו ברגע. העיירה כולה בעונת השפל. מטפסי ההרים של הקיץ עזבו ותיירות הסקי עוד לא החלה. העיירה בנויה סביב הסקי. מעליות ורכבלים עולים לכל עבר. תנופת בניה גדולה סביב עסקי הסקי,בתי מלון ורכבלים נוספים. הכל אמנם מנומנם. אבל יש לא מעט תיירים זרים ושומעים כבר בליל שפות במדרחוב המקומי.

סקי של קיץ-גלגליות

עלינו לבקתת ויחרן הנמצאת מתחת לפיסגה בשם זהה. מסלולי טיול משולטים ומסומנים בשטח לכל עבר. השילוט מצין מסלול וזמן הליכה משוער אל היעד הרשום. לרוב השבילים נמתחים מבקתת הרים אחת לשכנתה. אנחנו נשמנו אויר הרים. שוטטנו מעט בין פרחים לפלגי מים זורמים וירדנו לבנסקו לתור את העיירה.

פסגת הויחרן

גם זו עיירה שהוכרזה כמוזיאון פתוח. החלק העתיק שלה משופץ ומרבית הבתים המעניינים הפכו למסעדות או מוזיאונים. ס"ה עיירה חביבה בעלת פוטנציאל אדיר להפוך בקלות למלכודת תיירים מהמין המוכר. אזור בנסקו מפורסם בבדים הארוגים שלו. ניתן למצוא דוכנים המתמחים בכך. הצבעים עזים ומזכירים את צבעי הבדים בדרום אמריקה. גם דוגמאות האריג דומות. סקרנו דיסקים של מוסיקה בולגרית והמוכרת הציעה לנו גם תקליטים של מוסיקה מקדונית. הסיבה –מבחינתם אין הבדל. בני בנסקו מחשיבים עצמם כמקדוניים במוצאם.

אריגי בנסקו

10/9/04 בנסקו- גוצ'ה דולצ'ב – מלניק – סנדינסקי – בנסקו

היום הקפנו את רכס הרי פירין. תחילה נסיעה לאורך הנהר המבדיל בין רכס הרודופי לרכס הפירין. רכס הפירין גבוה אל מעבר לקו היער. הרודופי נמוך יותר ומיוער עד לפסגות. הדרך עוברת ביערות צפופים.עד הכניסה לגוצ'ה דולצ'ב הכביש ברור. בכניסה לעיר השילוט מצליח לסבב אותנו סחור סחור ברחובות העיר ובכל פעם אנו חוזרים לצומת הכניסה. כל פעם מכיוון שונה. השילוט לכביש אותו אנו מחפשים פשוט איננו. בסופו של דבר הראנו לנהג מונית מקומי את המפה. הוא הניף ידו לכיוון רכס ההרים שמצפון לעיר ואמר בבולגרית נאגורנה שזה למעלה. חתכנו אל ההר וכך מצאנו את דרכנו. שוב מטפסים אל הרי הפירין. יערות עבותים מלווים את הכביש. הנתיב נראה לנו די ברור עד שמגיעים למזלג כבישים ובאופן טבעי אני לוקח את הסעיף הימני. זה פשוט מוביל אותנו חזרה במנהרת הזמן אל הכפר פירין. מקום בו בסוף המאה ה- 19 קפא הזמן.

הכפר פירין

הסימן המובהק לנוכחות המאה הנוכחית- הצלחת הלווינית לקליטת ערוצי טלויזיה איננו. כל גגות הכפר נקיים ממנה. הסימן היחידי למאה ה-20 הן כמה משאיות רוסיות חבוטות. לכפר מגיע חשמל וכביש אספלט צר. בתי הכפר מגובבים זה על זה. זקני הכפר יושבים בכיכר הכפר ומנהלים פרלמנט של גברים. מולם מתנהל פרלמנט של אלמנות הכפר הלבושות שחורים. אצל הגברים לא ניתן לנחש על פי הלבוש את מצבם המשפחתי.

פרלמנט הגברים- הכפר פירין

נסענו למלניק שעליה נכתב בספר שהיא העיר הבולגרית הקטנה ביותר. אכן כל העיר זה רחוב אחד. היופי הוא בחרוטי החומר הרך שממנו בנוי העמק בו מצויה מלניק. המים והרוח גרפו את החומר הרך והותירו בו עמודי מישאר בדומה לקפדוקיה בטורקיה.

פירמידות האבן-מלניק

פה זה בכמות קטנה וכדי לראות התצורות היפות יותר יש לנסוע עד סוף העמק ליד הכפר רוזאן. כאן נכנסנו למסעדה הממוקמת כרגיל במקום הכי יפה. מצאנו את הקפה הכי יקר בבולגריה. המחיר כפול מכל מקום אחר. מלניק היא אכן מלכודת תיירים ידועה אבל הנוף מפצה על הכל.

יוצאים ממלניק לכיוון סנדינסקי. לפתע הטלפון מקבל הודעת SMS . ברוכים הבאים לרשת הטלפון של יוון. האות הנקלט מהממסר היווני הרבה יותר חזק מהאות הבולגרי והמכשיר שלנו התביית עליו. הדרך עוברת במקביל לגבול יוון ובסמוך מאד אליו. לצד הדרך מחלידים שלטים בנוסח זהירות אזור גבול לפניך. תזכורת לימים בהם בולגריה הייתה חלק מברית וורשה. היום בולגריה חברה גאה בנאט"ו והגבול בינה ליוון סמלי בלבד. יצאנו אל הכביש הראשי E-79 המחבר את צפון יוון דרך סופיה לבלגרד. כעת אנו נוסעים צפונה במקביל לגבול עם מקדוניה. מרחוק נראה הרכס של מפגש הגבולות המשולש בולגריה מקדוניה ויוון. זהו פחות או יותר הרכס עליו הופל ב 1954 מטוס נוסעים של אל על ע"י תותחי הצבא הבולגרי.

סנדינסקי התגלתה כעיר חסרת עניין מיוחד . יצאנו ממנה די מהר. לבנסקו חזרנו לפנות ערב. לסבב הרגיל של מקלחת, ארוחת ערב וטיול לשיפור העיכול. הטיול הקצר ברחובות בנסקו הבהיר לנו כי זה מה שכולם עושים כאן. אוכל ,קצת שוטטות להיווכח שהכל סגור וקדימה למיטה.

11/9/04 בנסקו –מנזר רילה- ספראבה בניה

שבת היום והטיול בהתאם. יצאנו מבנסקו. היה קצת עצוב לעזוב מקום חביב זה אבל הזמן רץ וצריך להמשיך הלאה. יוצאים בשנית אל ה E-79 . הכביש משמש רבות את המשאיות הרצות בין אירופה ליוון. אין פלא מדוע האיחוד האירופאי משקיע ומממן את הרחבת הכביש והפיכתו לכביש בתקנים של מערב אירופה. נכון להיום כל חלקו הדרומי גמור והנסיעה עליו חלקה ומהירה.

הנוף די משעמם. עמק הנהר רחב ומלא ישובים. מימיננו רכס הרילה אליו מועדות פנינו. משמאלנו הרכס המפריד בין בולגריה למקדוניה. פנינו אל מנזר הרילה. זהו המנזר הגדול ביותר בבולגריה. משמש כסמל לנצרות בבולגריה. המנזר חבוי עמוק בתוך ההרים. שוב אנו בדרכים הכפריות והמקסימות .

מנזר רילה

מנזר הרילה משמש כאתר תיירות מספר 1 בבולגריה. גם מסופיה ניתן להגיע אליו בטיול של יום הלוך וחזור.

יום מנוחה היום והמוני בולגרים ממלאים כל פינה במקום. המנזר עצמו מבצר בעל שני שערים. במרכז החצר הכנסיה. במנזר קיים בית הארחה לצליינים. ראינו את התיירים המקומיים באים ומתאכסנים במנזר בתנאים די ספרטניים. ליד חומות המנזר מצוי מין קיוסק מאפיה ובו ניתן לקנות מעבר למיני מאפה טעימים וחמים מהתנור גם את היוגורט הכי מדהים שאכלנו אי פעם. זה יוגורט מחלב כבשים סמיך ביותר, הנחתך בסכין כמו גבינה מוצקה. גם הדבש המקומי מעולה והשילוב של מאפה חם עם היוגורט והדבש הוא הרכב מנצח. המשכנו מהמנזר אל מה שקרוי דולינת קיריל. זוהי דולינה שהיא חלק משמורת הטבע הרי הרילה. מסביב צוקי הפרא ובעמק יערות. ביערות יש גם קטע לימודי. לכל מין עץ הגדל כאן יש עץ מייצג ועליו הסברים (גם באנגלית) על המין ואזור תפוצתו הטבעי באירופה.

נוף בדולינת קיריל

מרילה פנינו לעבר העיירה ספראבה בניה. זוהי עיירה ובה מרחצאות מים מינרלים חמים. הגייזר היחידי, ביבשת אירופה למעט האיים כמו איסלנד, מצוי כאן. הגייזר בוית והוא מתפרץ כל כמה דקות דרך מזרקה. המרחצאות משמשים כמקלחת הציבורית לכל דכפין ויש הפרדה בין המינים. מתרחצים עירומים ואפילו ללא המגבת שמקבלים בחמאם טורקי. טבילה הגונה בבריכת המים החמים ולאחריה קפיצה למי המקלחת הקרים עשתה אותי חדש. ליאורה גם קיבלה עיסוי מידי הבלנית וסיכמנו שגם מחר חוזרים לשיפוצים.

הגייזר בסאפרבה בניה

סגרנו עם נהג של רכב 4X4 למחר יום טיול שיעלה אותנו למרומי הרכס אל אגמי הרילה.

לפנות ערב שוטטות בגבול העיירה והיער . זקנה גוררת בשארית כוחותיה שני שקים מלאים עצים שליקטה. החורף קרב והקור קשה. עכשיו עונת צבירת החומר לבעירה. לבעלי היכולת מגיעה אספקה של בולי עץ במשאיות. הגרזן עובד בלי הרף. כל בית מצפה עצמו במאגר גזירי עץ שיעדם הוא האח הבוערת. מעוטי היכולת פשוט מלקטים מהיער הסמוך. הריח השולט באויר הוא של בולי המחטניים שהגרזן בקע.

12/9/04 ספראבה בניה- טרק שבעת אגמי הרילה - ספראבה בניה

היום הרכב נח אנו מחלצים עצמות. עלינו ברכב 4X4 למרומי רכס הרילה אל מערכת אגמים שמקורה בשרידי קרחונים ומי הפשרת השלגים. עולים ברכב רוסי מגושם צורה אבל עביר בצורה יוצאת מין הכלל. נוסעים על בולדרים וההרגשה ברכב כמו של כביסה במכונה פועלת. תחילת הדרך ביער מעורב של רחבי עלים ומחטניים. עם העליה בגובה המרכיב המחטני משתלט. בשלב מסוים יוצאים אל מעבר לקו היער. נכנסים אל חגורת האחו והשיחים.

אחד משבעת אגמי הרילה

הרכב העלה אותנו אל בקתת אגמי הרילה בגובה 2200 מטר מעל פני הים. מכאן עליה ברגל אל מרומי הרכס אל האגם העליון. ממנו התחלנו לרדת חזרה דרך יתרת האגמים. הנוף מרהיב. היום בהיר ללא ענן בשמים. השמש משנה את זווית התאורה והאגם משנה צבעו בהתאם. האגמים די עמוקים. מעל 20 מטר עומק של מים צלולים וקרים כקרח. בחלקם מצוי צמח מים בעל פרחים לבנים זעירים. הצמח לעיתים מכסה שטח ניכר מפני האגם. הנהג קצב לנו כ 4 שעות לטייל. טיילנו בנחת. ארוחת צוהרים- מרק שעועית באחת מבקתות ההרים. חם וטעים. בגובה זה השעועית מהר הופכת לדלק והמבער האחורי בפעולה.

שבעת אגמי הרילה

חזרנו לספראבה בניה וישר למלון ולמרחצאות החמים. המים עשו הרפיה מעולה לשרירים. ליאורה שוב קיבלה עיסוי ויצאה כולה חיוכים. אתמול גילינו פה את הכופתה המקומית שהזכירה לנו את יוון. הערב בהיותנו רעבים ירדנו על כמה כופתות ואי אילו קבאבצ'י בכיף.

13/9/04 ספראבה בניה- סמוקוב – הר ויטושה מעל סופיה

בבוקר יצאנו לעבר סמוקוב. עיר היושבת בין הרי הרילה להר הויטושה. בסמוקוב מצוי מסגד טורקי מסוף המאה ה-19. המסגד אינו הענין. בסוף שנות החמישים הקומוניסטים חידשו את הריצוף במרפסת המסגד. לשם כך השתמשו במצבות בית הקברות של יהודי העיר. המצבות נחתכו לפי המידה הדרושה וכך קשה לדעת מה שייך למה. במשך הזמן נשחקו האותיות . באחת שניתן לקרוא הפרטים המצבה היא מ1932 .

מצבה יהודית - ברצפת חצר המסגד בסמוקוב

בסמוקוב התחלנו לחפש ארוחת בוקר. בבתי הקפה מגישים רק קפה או תה. המכולת נותרה רק בניצה אחת. התחלנו לשוטט והגענו לשוק. קנינו מצרכים לארוחת פיקניק בצוהרים. לפתע שמנו לב שסביבנו אנשים הולכים ואוכלים בניצה. לקח לנו קצת ומצאנו את המאפיה. אז זה סוד הבניצה (הבורקס הבולגרי) או מכינים לבד בבית או קונים ישירות במאפיה. במסעדות או בבתי הקפה פשוט אין.

מסמוקוב היעד הוא סופיה. אבל אין עדין כוונה להכנס אל תוך העיר עצמה אלא לנסות ולהתארגן ללילה אחרון בפאתי סופיה על הר הויטושה. עדיף אויר הרים צלול על ערפיח דחוס. הגענו לכביש הטבעת העוטף את העיר. ירדנו לפי השילוט להר ונכנסנו אל השכונה השוכנת למרגלות ההר. מלון ראשון בדרך בסדר אבל המחיר 45 אירו ללילה כולל ארוחת בוקר נראה יקר מידי. ארוחת בוקר זו הטבה של 2 אירו לזוג. ממשיכים במעלה ההר מגיעים למוטל שנראה בסדר. המחיר אותו דבר אבל בלבות שזה מחצית המחיר בשקלים. התמקמנו במוטל והתחלנו לטייל ברכב בכבישי הויטושה. תופעת טבע יחודית להר הם נהרות הבולדרים הגולשים ממנו. אלו שרידי הקרחונים שכיסו ההר בתקופת הקרח האחרונה.

נהר בולדרים בגשרי הזהב

הקרחונים דחפו כל מה שהיה בדרכם מטה. ההר עצמו מיוער ומשמש ריאה ירוקה לכרך הדחוס שלמטה. תצפיות על סופיה מגלות עיר באובך שלא ברור מה מקורו. סביר להניח שזה ערפיח היוצרים גזי הפליטה של המכוניות שהעיר מלאה בהן. סופיה ובולגריה הן שתי פלנטות נפרדות. טיילנו על ההר, ברכב וברגל, לכל כיוון. כל כביש שהעפיל בדקנו. באחת הפסגות צץ לפתע בולגרי זועף שסילק אותנו מידית למטה כי הכביש עליו העפלנו מיועד רק לרכבי שטח. משום מה לאופל לא היתה שום בעיה לטפס בו.

את ארוחת הערב האחרונה בבולגריה סעדנו במסעדת המוטל שהתברר כי היא יעד מועדף על בעלי מרצדסים ואהובותיהן.

14/904 סופיה והביתה

פתחנו את הבוקר בניווט לעבר הוסטל מוסטל בעיר העתיקה. המטרה להשאיר שם הציוד עד לטיסה הביתה. חששתי כי לחצי תנועה של בוקר יהוו בעיה. מה גם שהניווט בעייתי משהוא בגלל העבודות בכביש ליד ההוסטל. בערב שיננתי היטב המסלול והגענו די מהר עד לחניה קרובה להוסטל. לחצי התנועה היו בערך כמו ביום רגיל בבאר שבע.

החזרנו הרכב לחברת דרניקוב. הם החזירו לנו את הוצאות התיקונים ע"פ הקבלות ללא כל נסיון התחכמויות. פשוט חברה הגונה ואמינה שהיה תענוג לעבוד מולם. המחיר מחצית מהנדרש בחברות הבינלאומיות ומקבלים את אותם הרכבים.

מכאן התחלנו בשוטטות ברחובות סופיה. את חלקם אנו מכירים מיומנו הראשון בטיול. מבצע ראשון ,קנית וילונות תחרה לחדר השינה עבר בהצלחה. ליד כנסית אלכסנדר נייבסקי עשרות רוכלים. מהר מאד מצאנו מבוקשנו וגם המיקוח היה קצר וסגרנו ענין.

היעד הבא המסגד של סופיה. המסגד תוכנן ע"י מימאר סינאן וזהו כנראה המסגד האחרון שתכנן ובנה. לא מפואר כמו באיסטנבול אבל חתימת ידו של סינאן ניכרת. מבנה הכיפה, תשליבי האבן בכניסה וצורת המעבר מתוף מתומן לכיפה עגולה מסגירים את תכנונו של סינאן. בחצר המסגד שרותים נקיים. וזה דבר חשוב במרכז העיר.

תשליבי אבן טורקים במסגד של סופיה

מהמסגד לבית הכנסת הגדול של העיר הנמצא בסמוך. מבנה מפואר המשמש עד היום כבית כנסת לקהילה שנותרה בסופיה (כ 2500 יהודים ). היום זה יום פטירתה של אימי ז"ל. דבר ראשון קדיש אל מול הארון.

בית הכנסת הגדול בסופיה

זוג צעיר שפגשנו במסגד נכנסו עמנו לבית הכנסת. הוא גרמני והיא איטלקיה. שאלו וקבלו ממני הסברים על התפילה היהודית. לאחר מכן סיפרו שבתכניתם לטייל ברכב בבולגריה. נתתי להם את הכתובת של דרניקוב שיהנו גם הם.

מכאן לשוק של סופיה. בדרך חנות לגבינות מותירה אותנו עם חריצי קצ'קבל כי איך נחזור בלי זה.

בשוק בסופיה

שוק הירקות של סופיה צבעוני והומה אדם. בדקנו גרגרי יער. ניסו למכור לנו ענבים במחירים מופקעים והעיקר מצאנו את מאפית הבניצה של השוק לארוחת צוהרים בפרוטות. בסופו של יום הגענו אל המעבר התת קרקעי שליד מלון שרתון. ושם, אל מול הכנסיה השקועה, שנבנתה בתקופה התורכית, ע"פ הכלל שלעולם תהא נמוכה ממפלס הרחוב, ירדנו על גלידה חלומית. כך פחות או יותר הסתיים יומנו בסופיה. עברנו דרך גן ציבורי בו שחקני שחמט משחקים וקהל הקיבצרים עומד ומביט מסביב .

בגן היתה תערוכת צילומים המתארת את שיקום העיר ביירות. תמונות של אחרי הקרבות ושל השקום כיום. למתבונן מהצד זה נראה איום. אין שום הסבר לרקע שגרם לכל הזוועות הללו. כאילו שכל הטרגדיה של לבנון ירדה כגזרה משמים של מלחמת אזרחים ופלישה ישראלית. אין אף מילה על יאסר עראפאת וחבר מרעיו שהביאו על לבנון את אסונה.

שחקני שחמט בגן ציבורי בסופיה

בהוסטל יעצו לנו לקחת לשדה התעופה רק מונית שעל דלתותיה ומכסה המנוע כתוב O.K בגדול. הנהג הראשון שענה לתנאי מוקדם זה ביקש מחיר מופקע ללמדך שגם בחברה הגונה יש נבלות. הנהג השני הפעיל המונה וכך הגענו לשדה התעופה במחיר אותו ציפינו לשלם.

הטיסה היחידה שיצאה בלילה היתה לישראל. כל השדה סגור. רק כמחצית השעה לפני העליה למטוס נפתח קיוסק ושאריות הלבות הפכו לבירה ושוקולד. לנתב"ג הגענו לפנות בוקר. מונית והביתה למיטה. בערב נקבל פני השנה החדשה עם כל המשפחה.