22.9.05 באטמן –חסנכיייף –מידיאט
קמנו בבוקר לאחר לילה במותרות.אמרו לנו בערב הקודם כי האוטובוס לחסנכייף יוצא ב 8 בבוקר כך שירדנו לאכל בנחת. רק התישבנו לשלחן ופקיד הקבלה בא ואמר האוטובוס יוצא ב עוד 10 דקות. אכלנו בחטף וקדימה לאוטובוס.
נוסעים דרך שדות הנפט של טורקיה.חוות מיכלים וחרגולים פזורים בשטח. ריח נפט הגלמי באוויר. זה מסביר מדוע באטמן חיה אחרת ממרבית טורקיה.כשהגענו בלילה מצאנו עיר סואנת,בתי קפה הומי אדם. בכל מקום בו היינו עד כה, כולל טרבזון שהיא עיר גדולה בהרבה מבאטמן, ירדה חשכה כולם הלכו לישון.
הגענו לחסנכייף. נכנסנו לבית תה לשתות משהו. קיווינו להשאיר שם החפצים עד שנגמור הטיול במקום. נענינו בסרוב. בסופו של דבר המלון ממול הסכים שנשאיר שם תמורת תשלום של חדר לפי שעות.
Picture 316.jpg
חסנכייף-מערות המגורים על גדות החדקל
התחלנו לטייל בחסנכייף .זו עיירה עתיקת יומין. מעליה מתנשא המבצר שראשיתו בבזנטיון. העיירה על גדות החדקל .יושבת על מצוק מעל הנהר. נוף ציורי ביותר של צריח מסגד איובי. קבר סולטן ארתוקי מהמאה ה15 בהשראת הבניה של מרכז אסיה.הרבה קרמיקה כחולה מוטבעת בטיט החום.
Picture 321.jpg
 הקבר הארתוקי בכניסה לחסנכייף
בחסנכייף גרים במערות חצובות בסלע. מאד מזכיר את גרמה בקפדוקיה. גם ממוסחר כמו בגרמה. תכניות לבנות סכר נוסף על החדקל גרמו לפרסום עולמי למקום. האגם שהסכר יצור יציף את העיירה ויקבור בתוכו את מרבית אתרי חסנכייף.
Picture 330.jpg
האזור שיוצף אם יבנה הסכר המתוכנן על החדקל
בינתיים מעבירים כל שאפשר למקומות מבטחים. שוחחנו ארוכות עם הארכיאולוג שמכין את הקבר הארתוקי להעברה אל חצר המוזיאון באיסטנבול.
מדריכת תיירים מקומית אמרה לנו כי כעת התחלת העבודות בסכר מוקפאות כנראה כתוצאה של לחץ בינלאומי על טורקיה.
Picture 334.jpg
 אורג שטיחים בחסנכייף
בצהרי היום עזבנו את חסנכייף לכיוון מידאט. הגענו לשם המלון היחידי בעיר מולנו. מאורת כלבים זו הגדרה מיטיבה עם המקום אבל זה מה יש. לכבודנו עשו כביסה כדי שנקבל מצעים נקיים. בדרך כלל הופכים הסדין לכבוד האורח החדש. התכוונו לישון כאן יומיים. מחר בבוקר טסים מכאן למרדין ולמרות מחירי המלונות הגבוהים בה יעלה מה שיעלה עוד לילה במאורה לא נשארים.
אבל אין רע בלי טוב. למלון יש רכב ששימש אותנו כמונית למנזר מור גבריאל המרוחק כ 40 ק"מ ממדיאט. המנזר הוא הסיבה הראשית לעצור בכלל במידיאט.
המנזר משתייך לכנסיה הסורית או הנסטרויאנית או היעקובינית תלוי בהגדרה. הכנסיה שייכת לכנסיות המזרחיות המונופיזיטיות שמאמינות כי ישו האיש ודמות האלוהית חד הם.
Picture 356.jpg
 מנזר מור גבריאל ליד מיידאט
בעבר מנזר מור גבריאל היה מגדולי המנזרים של ביזנטיון. כיום יושבים בו הבישוף של המחוז ועוד שני נזירים. המנזר בשיפוצים רציניים. שוחחנו גם עם אחד העובדים שהיה גם בכנסית סנט מרק שבעיר העתיקה בירושלים.
המנזר העתיק מכיל מעט פסיפסים ביזנטיים. הרוב נהרס במשך השנים בעיקר ע"י הכורדים שהם מרבית תושבי האזור. כרגע למנזר יש פטרון,גנרל בצבא הטורקי. בדיוק היום בא לביקור. המסוק שהביא אותו נחת והרים לאויר טונות של אבק. הגנרל בלווי הבישוף צעדו אל המנזר. השומר מצביע עלינו ואומר אלו תיירים מישראל. קיבלנו ברוך הבא מגנרל טורקי. פסגת התהילה במנזר בית השימוש. לא פחות מהיכל התחת. שיש ממורט והכל נקי ומצוחצח. כמובן שכל אחד מאיתנו ניצל ההיכל בזכרו שהאלטרנטיבה במלון זה שיא ההתכלבות.
חזרנו למידיאט לטיול בעיר העתיקה שלה. בעבר חיו פה הרבה נוצרים.יש לפחות שני מגדלי פעמונים של כנסיות ובתי ספר נוצריים דתים.
במרומי העיר העתיקה מתנשא בית מידות שמשמש היום כמוזיאון. הבית מאד מרשים בפיתוחי האבן שלו. והרבה חדרי שינה. כל אחד מרוהט אחרת אבל מכיל מיטת מלון כפולה וטובה. מגג הבית תצפית מרהיבה אל העיר ועל המתרחש בה בעיקר על גגותיה.
Picture 367.jpg
 בית מידות בעבר- מוזיאון היום-מידיאט
אוספים הצמר,מייבשים ענבים ובעיקר על כל גג מיטה ענקית שמשמשת לשינה בלילות הקיץ הלוהטים.
Picture 375.jpg
 מידיאט בגבול המדבר הסורי
בגלל המדרון גגו של האחד היא חצרו של השכן. במעט מאד בתים יש מזגן. במלון שלנו רק הקבלה ממוזגת. בחדרים אין אפילו מאורר. ס"ה יש מה לראות במידיאט אבל לישון בה זו בעיה.בעיר העתיקה משפצים כעת בית נוסף למלון בוטיק שיהיה מלון יוקרתי. אולי בעקבותיו יפתחו עוד מלונות. כרגע זה חור שכדאי לא להתקע בו ללינה. בין יתר החסרונות קיימת תופעת הילדים הנדבקים ואינם מרפים ומציקים לתיירים. עד שלא הורם הקול בערבית לא הסתלקו המציקים.
הזהב הוא סחורה חשובה במידיאט. יחסית הרבה חנויות צורפי זהב בשוק. בערב כל התצוגה נאספת לכספת. חלון הראוה נותר יתום מזהב. בבוקר הכל יוצא חזרה לתצוגה. השוק מצטיין במבחר תבלינים נאה למראה ונעים לאף.
Picture 362.jpg
 תבלינים ופירות מיובשים בשוק מידיאט
יורדת החשכה והכל נסגר במהירות. תחנת הדולמושים נאלמת דום יושבי הכסאות מול בתי התה נעלמים והמרכז הסואן לפתע משתתק.
23.9.05 מידיאט-מרדין
בבוקר קמנו מקדם ובדולמוש הראשון שעזב למארדין יצאנו ממאורת הכלבים בה ישננו. הלילה עבר בנסיונות לישון. בית התה בכיכר שמתחת המלון עבד עד חצות. המבלים בו התבטאו בקולי קולות. כשהוא נסגר המשיכו מפעילי המלון לצפות בטלויזיה שבקבלה וגם זאת בעצמה מירבית. רק בסביבות 2 לפנות בוקר נהיה שקט וגם הטמפרטורה ירדה לנסבלת וניתן היה לישון. הרעש היחידי היה של סיורי הצבא שלא פסקו לרגע. הצבא הוא גורם מרכזי באזור. כל טיול אל מחוץ לעיר מפגיש אותנו עם המחסומים כולל בקרת דרכונים לפי גחמת מפקד המחסום/סיור. הבעיה הכורדית רדומה כעת. הטורקים אינם מאפשרים לה להתעורר.כל הזמן עם היד על הדופק ועם אוזן קשובה למה מתרחש מעבר הגבול העירקי הקרוב לכאן ממזרח.
הגבול עם סוריה תוחם האזור מדרום. היחסים עם סוריה תקינים אבל יחס הטורקים לסורים הוא חשדהו וחשדהו. מעל מרדין מתנשא מוצב התראה של הצבא הטורקי אל מול מישורי מסופוטמיה בואכה סוריה ועירק.
Picture 398.jpg
 מרדין- צופה אל מישורי סוריה בראש ההר מוצב מודיעין של צבא טורקיה
במרדין קיימת בעית לינה במחירים זולים. לפי הספר יש רק מלון אחד והוא יקר. היתר מאורות כלבים. בפועל יש שני יקרים. אחד יקר והשני יקר מאד. ההבדל ביניהם הוא שהיקר מחייב מחיר גבוה לתמורה נמוכה השני הוא מלון בוטיק הנמצא בלב העיר העתיקה בתוך מבנים עתיקים ומשופצים ולפחות מקבלים אוירה של ימים עברו. בקרנו בו כבאתר תיירות והוא די מרשים.
אנחנו ירדנו אל היקר שיתרונו בכך שהוא על הדרך לדיארבקיר יעדנו הבא. לפחות חבילות לא נסחב. כשהגענו היה מקדם מידי והחדרים עדיין לא היו פנויים. השארנו החפצים במלון וקדימה לעיר.
דבר ראשון הפכתי המפה והתחלנו לצעוד בבטחון לכיוון דיארבקיר. למזלי תפסתי מהר שאני בכיוון ההפוך הסתובבנו חזרה כמה עשרות מטרים ועלינו על הדולמוש העירוני שהביאנו אל הרחוב הראשי (והיחיד) בעיר העתיקה.
הדבר הראשון ארוחת בוקר כי רעבים היינו. לאחר מכן נסענו אל מנזר דיר א זעפרן מקום מושבו של הארכיבישוף היעקוביטי של אנטיוכיה. זהו הבוס של הכנסיה היעקוביטית. גם כאן ראשית המנזר בתקופה הביזנטית.מרבית המנזר הביזנטי שלם ועליו נבנו תוספות מאוחרות. שם המנזר נגזר מהסיפור כי לטיח המצפה את המנזר העתיק הוסף זעפרן לקבלת הצבע הרצוי.
Picture 395.jpg
 די א- זעפרן
המנזר מרשים פחות ממור גבריאל. הדרך למנזר מזכירה את הירידה מבית לחם למנזרי מדבר יהודה. גם הנוף דומה וגם הבתים. מרדין בנויה אבן מקומית בצבע דבש. מלאה בתים מעניינים מבחינה ארכיטקטונית. חשיבותה היתה במיקומה על צומת דרכי המסחר מכל כיוון אל מרכז אנטוליה. כמיטב המסורת במזרח התיכון עברה פעמים רבות מיד אל יד. כל שליט השאיר בה משהו מחותמו.
Picture 434.jpg
המסגד האיובי במרדין

 במוזיאון המקומי עתיקות אשוריות. ברחובות העיר בניה איובית ולמעשה כל שליט מוסלמי השאיר משהו.
בית הדאר של מרדין במבנה של קראואנסראי מהמאה ה17 שנבנה ברב פאר.
Picture 416.jpg
בית הדואק של מרדין
זהו כנראה סניף הדואר המפואר בעולם. במרדין משפשפים סוליות נעליים במרץ רב.כך הסתובבנו ברחוב הראשי ולאחר מכן ירדנו לבזאר. אוירה נינוחה.
Picture 438.jpg
 הוט קואטור נוסח מרדין
מסתובבים מצלמים ואיש אינו מושך לחנותו. הבזאר הוא אוסף סמטאות שבחלקן מקורות.
Picture 437.jpg
 בבאזר במארדין
ניתן למצוא בהן פעילות של בעלי מקצועות שכמעט עברו מהעולם כמו מתקין אוכפים לחמור.
Picture 441.jpg
 יצרן מרדעות לחמור
בחנויות הפיצוחים מוכרים שקדים ואגוזים קלופים.את הקילוף מבצע בעל החנות בזמנו הפנוי וזמן לא חסר. כך הוא יושב ומפצח על סדן אגוז אחר אגוז ומוסיף אותם לערמה. במרדין השפה הערבית מדוברת כי מרבית התושבים הם ממוצא סורי.

Picture 448.jpg
 גם משיח כנראה יגיע ממרדין -רק שיחזירו לו את החמור
כרגע שעת אחה"צ. בחוץ רוח חזקה המזכירה את סופות החול של סוף הקיץ. בחדרנו במלון אין מזגן וחום כמו בסאונה. השארנו החלון פתוח כדי שיתאורר מעט החדר. בתמורה למחיר הגבוה נשאיר להם הרבה אבק כטיפ.
ירדנו לארוחת ערב ולאחריה שיחה קלה עם עובד חברת נסיעות השייכת למלון. השיחה איתו בערבית ובסופה הוא ממליץ לנו ללכת לבית המורים. מבנה סמוך למלון שבחצרו אפשר שתות תה ולהנות ממוסיקה. המקום אכן מלא. בחצר ישנה מסעדה ובמרפסת מעליה בית תה המגיש משקאות ללא אלכוהול. כך בילינו ערב שבת על כוס תה ומוסיקה טורקית ואנדלוסית. היה נחמד.
24.9.05 מרדין-דיארבקיר.
ממרדין יצאנו בבוקר לאחר שלפחות אכלנו ארוחת בוקר טובה. בסכומו של דבר מרבית המלונות הכוללים ארוחת בוקר במחיר החדר מגישים את אותו התפריט. אין הבדל בארוחת הבוקר בין מלון של 30 לירות לחדר למלון של 90 לירות לחדר. יוצא הדופן היחידי היה הפנסיון של מהמט בברהל. שם ממש קיבלנו ארוחות מלכים.
עולים על הדולמוש לדיארבקיר. בפנים יושבת מכשפה כורדית זקנה.תופסת ספסל שלם. שום דבר לא עוזר היא לא תשב ליד גבר זר ולא ליד אשה נכריה בקיצור מנהלת את הדולמוש. בסופו של דבר כאשר הבררה היתה נוסע אחד פחות בדולמוש ירד הנהג ותקע את המכשפה על כסא ניד ששלף מתחת אחד המושבים. בכך תם שלטונה אך לא רטינותיה שלא פסקו לרגע. הנוף החולף בחלון נופו של השומרון. גפנים נטועות. מידי פעם כפר כורדי ומסגד מתנשא אל על. האזור הוא לב כורדיסטן הטורקית. כאן היה מרכז ומוקד כוחו של הפ.ק.ק . עדות לכך הן עמדות השמירה הרבות הפזורות לאורך הכביש בואכה דיארבקיר. רב העמדות נטושות כעת אך מחנות הצבא הסמוכים מרמזים כי תוך 5 דקות כל השטח בשנית מפוקח ונשלט ע"י הצבא. מגיעים לדיארבקיר וישר לאוטוגר לקנות כרטיסים לאוטובוס לאיסטנבול לשעה 5 אחה"צ. הכוונה לסייר בעיר כמה שאפשר אבל ברדת החשכה להיות כבר בדרך הרחק מדיארבקיר. יש מספר חברות פעילות בקו. נוסעים עם זו שיוצאת בשעה הרצויה ועדיין היו לה 4 מקומות אחרונים. שוב אנחנו נשב ביציע לנסיעה בת 20 שעות.
את החפצים משאירים לחברת האוטובוסים ויוצאים קלי משקל אל העיר. שני דברים בולטים תופסים את העין. האחד רשת כבישים מודרניים המקיפים את העיר ונכנסת פנימה והשני חומת העיר העתיקה. זו כמעט שלמה לכל ששת הק"מ של אורכה. זו החומה העירונית הארוכה ביותר בעולם. החומה נבנתה לראשונה ע"י הקיסר תיאודוסיוס והיא בנויה אבן בזלת שחורה ובפאר רב.מגדלי שמירה צפופים חלקם מעוטר בתבליטים וכתובות בערבית.
Picture 507.jpg
 חומות דיארבקיר
העיר שומרת על המתאר הרומי הקלסי של קרדו ודקומנוס המאונכים זה לזה. הסימטאות היוצאות ובאות משני רחובות אלו אבדו מזמן את קוי הרשת המוגדרים וזה מבוך ללא סדר. סיור לאורך החומה ובעקר על החומה מבהיר לנו את גודלן.
Picture 470.jpg
 טיילת החומות בדיארבקיר
מלון היוקרה של העיר בנוי בקראונסראי מהמאה ה17 .ישבנו בחצרו לכוס תה,שירותים והעיקר ניעור הילדים הרודפים אחרינו כצל.למקומות הללו אינם מעיזים להכנס כי השומר בפתח מסלק אותם מיד ובתקיפות.
Picture 480.jpg
 בחצר מלון היוקרה של דיארבקיר
המסגד הראשי האולו ג'אמי והמדרסה שצמודה לו מרשימים בעבודות האבן המעטרות אותם. דיארבקיר הומה אדם.
Picture 488.jpg
 המגדל העומד על 4 רגלים-דיארבקיר
ההמולה רבה וכן הדוחק והצפיפות. לדיארבקיר יצא שם רע בין המטיילים כעיר קשה ומסוכנת. יש מעט מאד תיירים זרים בעיר בעיקר בקבוצות מאורגנות. אנחנו נתקלנו בעיר די אוהדת. לאורך החומה יש גן וטיילת. החומה מחולקת בין שומריה לקטעים. כל אחד שומר על קטע, מנפנף את הילדים הנדבקים לתיירים ועושה כמיטב יכולתו לעזור למרות מחסומי השפה.Picture 468.jpg
מראה מהחומה בדיארבקיר
מתורגלים בנהלי האוטובוסים בטורקיה סיימנו הטיול במשרד העירוני של חברת האוטובוסים עימה ניסע. הסרויס הגיע בדקה ה90 לקח אותנו לאוטוגר דרך כל העיר וכך חתמנו את טיולנו במזרח טורקיה. מכאן נוסעים לעיר הגדולה איסטנבול באוטובוס מאד נוח בחברת ילדים נשים וטף. בספסל לצידנו יושבת אמא צעירה ולה 3 ילדים קטנים.מהר מאד הילדה הופכת לנכס הכלל.קצת יותר מאוחר גם אחיה זוכה בתואר. בשלב מסוים אני מתפקד כסבא לתינוק שיושב מבסוט על ברכי.עד שהוא מחליט להשתין ואז הוא מוחזר אחר כבוד לאימו. רב הנסיעה היינו עסוקים בלנסות לישון. מפעם לפעם עצירות לאוכל ושירותים מאפשרות לישר הגב.
בעזרת סימני ידיים מדברים עם הכורדים. אלה בני דיארבקיר גאים הצריכים אחת לשעתיים לוודא כי אכן גם אנו חושבים כי דיארבקיר יפה. האמת שכן. החומות והבאזרים המיוחדים שלה ובניה מיוחדת של מסגדים ומגדליהם מקנים לעיר הזו ייחוד ויופי בלעדיים. החידקל העוקף העיר ממזרח מוסיף אף הוא.
Picture 514.jpg
 סנדלרי דיארבקיר
במרד הכורדי האחרון דיארבקיר שמשה כבירת המרד ומוקד הסכסוך. נכון להיום שקט בה אך גם הצבא יוצא מנקודת מוצא שהכל נזיל ונוכחותו בעיר עצומה. החל במחנות העוטפים העיר מכל עבר וכלה בפטרולים בתוכה. דיארבקיר הרשמית קרי העירייה מנסים למשוך התיירים חזרה לעיר ואכן העיר נראית רגועה ומזמינה. הבעיה העקרית לתיירים הם הילדים שלמדו משפט אחד באנגלית WHAT IS YOUR NAME? והם נדבקים וחוזרים עליו בלי הרף כאילו היה מנטרה שתפתח את מערת הקסמים. לעיתים אין ברירה וחייבים להרים הקול.
 אבל היו גם שני החמודים האלה
Picture 506.jpg
 ילדים כורדים בדיארבקיר
25-26-27.9.05 איסטנבול
לאחר 20 שעות נסיעה בחברת החביבה של בני דיארבקיר הגענו לאיסטנבול. כאן אנו כבר בני בית. הגענו למלון פריס התארגנות מהירה למופע הדרוישים המרקדים. אני חשבתי שבקבלה מכרו לנו כרטיסים למופע במנזר הכת בטקסים. הסתבר שנפלנו במו ידנו לאחת ממלכודות התיירים של איסטנבול. זהו מופע של אולי פרחי דרוישים וקרוב לודאי של רקדנים מקצועיים המריצים כאילו סמע אמיתית.רק שהדרוישים רוקדים פעמיים בחודש ואלו פעמיים בערב. היתרון היחידי זה היה קצר ובמיקום קרוב למלון, באולם בתחנת הרכבת סיקרג'י שבעיר העתיקה.
Picture 537.jpg
 יעני הדרוישים המחוללים
הריקוד מעניין. המוסיקה המלווה מזכירה את נעימות בתי הכנסת הספרדיים. ס"ה שלושה סובבו במחול ודי מהר תפסנו העקרון. לפחות זה היה קצר. לפני המופע הספקנו להראות לפיטר וסילביה את מסגד רוסתום פשה ולהתבשם משפע אריחי איזניק המעטרים את קירותיו הפנימיים.
Picture 520.jpg
 אריחי איזניק במיחרב-מסגד רוסתום פשה איסטנבול
הבוקר 26.9 נפרדו דרכינו. סילביה ופיטר יטיילו לבד. העיר חדשה להם לגמרי. אנו רוצים לראות חלקים נוספים על מה שכבר ראינו בעבר. עלינו על המעבורת לצד האסייתי וממנו חזרה למעגן בשיקטש לארמון הסולטנים המאוחרים-הדולמהבחצ'ה. במחיר הנסיעה ראינו את מראה איסטנבול מהים.
Picture 566.jpg
 קו הרקיע של רובע סולטנאחמט מהבוספורוס
המצלמה עבדה ללא הרף. מזג האויר סגרירי ואפור. מידי פעם יורד גשם. הארמון סגור היום למבקרים. האמת לא הצטערנו על כך כי זה עוד ארמון אירופאי שסולטן רווי בכסף בנה. הסולטן עבדול עזיז בונה הארמון מציין גם את תחילת ההדרדרות שחסלה את האימפריה העותמנית בפחות מ60 שנה. טיילנו לאורך הבוספורוס לכיוון העיר העתיקה. מבנים עתיקים רבים לאורך הדרך תפוסים ע"י הפקולטה לאמנות וארכיטקטורה של אוניברסיטת איסטנבול. הפקולטה כמובן קרויה על שם מימאר סינאן ולא צריך לנחש מדוע. על החוף מתנהלת סדנת יצירה של פסלים שהוזמנו במיוחד ע"י עירית איסטנבול. כל פסל שלח סקיצה של הפסל אותו הוא מציע. מי שנבחר מקבל ארוח וגוש שיש מתאים. עליו לסיים הפסל תוך חודש ואז הוא יהפוך לרכוש העיר איסטנבול. פגשנו שם זוג ישראלים מורה ותלמידו. הם יוצרים שולחן ראש השנה. כרגע הם כבר בשלב די מתקדם. ממרחק נראה שולחן מכוסה במפה. מקרוב רואים שהכל עבודה באבן. איחלנו להם שנה טובה והצלחה.
הגשם החל לרדת בחזקה אז לקחנו החשמלית לאמינונו. כאן התחלנו במסע הקניות. מתנות ופיצוחים לחג הקרב.
Picture 585.jpg
 פיצוחים בבזאר המצרי
בשוק המצרי קונים גבינות ופרות מיובשים. נכנסנו לבזאר הגדול. הוא שינה פניו.פחות תוסס ויותר תיירותי. שיפצו וניקו די הרבה. הסוחרים מזמינים לחנותם כהרגלם אבל הרבה פחות מנדנדים.
Picture 592.jpg
 סוחר אדיש בבזאר הגדול
בפעמים הקודמות כמעט ניסו בכח למשוך לחנותם. הפעם הזמנות כן נדנודים לא. משהו מרוח הבזאר נעלם.
כעת אני יושב על גג המלון צופה אל הבוספורוס. נהנה ממעט שמש שלפתע הופיעה וכותב היומן. מחר חוזרים הביתה לאחר טיול מהנה אך לא קל.
Picture 593.jpg
 נקי ומצוחצח -הבזאר הגדול
ירדנו העירה בשנית. הגשם פסק והאויר צלול.השמש זורחת והאור מיטיב עם המונומנטים הגדולים של איסטנבול.
Picture 606.jpg
 האיה סופיה
הלכנו למסגד הכחול לראות ולצלם. בחצר המסגד שוב מנסים מכור לנו את מופע הדרוישים מאתמול.

Picture 605.jpg
 המסגד הכחול
חזרה למלון דרך מה שהיה פעם הארמון של קיסרי קונסטנטינופול. כדי לבנות משטח ועליו ארמון בנו מהנדסיו של קונסטנטינוס קשתות תמך זו על גבי זו. באותה שיטה הם גם בנו את המשטח עליו נבנתה כנסית הניאה בירושלים. לפני שנתיים כל האזור היה מגרש גרוטאות ושדה חרבות. היום הכל נקי. גינות תה וחנויות. מבנה גדול וחדש לכד את עיננו. חנות הנראית כמוזיאון מציגה את המיגוון המצוי באיסטנבול דהינו תכשיטים ושטיחים. מה שמשך את תשומת ליבנו היתה הבטחה לתצוגה של אריחי איזניק. נכנסנו פנימה. המוכרת ניסתה להציג לנו תכשיטים. הסברנו לה מה מעניין אותנו והיא הצביעה על המדרגות היורדות. אלו הורידו אותנו אל בסיס המבנה – הקשתות המקוריות של קונסטנטינוס. ביניהן תצוגה מתוחכמת של תמונות עשויות מאריחי איזניק מתקופות שונות. הכל מוצג באפלולית וכל פעם שזזים קדימה כבים האורות על התצוגה מאחור ונדלקים האורות על התצוגה החדשה. מאד יפה והעיקר מאפשר הצצה אל שתי התופעות גם יחד. הארמון הקיסרי העתיק והאריחים שפארו את ארמונות היורשים המוסלמים. שוב למדנו כי באיסטנבול כדאי להציץ לכל פינה.
Picture 613.jpg
 שטיחים בחמאם של רוסטלנה

 בחמאם שבנה מימאר סינאן לרוסטלנה אשתו האהובה של סולימן המפואר יש מוזיאון ממשלתי לשטיחים מכל רחבי טורקיה. המוצגים הם למכירה והמחיר מצוין על השטיח. מותר למשש ובעיקר לקבל מושג על טיב ואיכות מול מחיר. כאו המחירים קבועים. האיכות מובטחת . מי שרוצה לקנות שטיח כדאי לו לעבור כאן תחילה.אין שום סיבה לשלם בבזאר יותר מהמחיר כאן.
Picture 610.jpg
 כוס תמרהינדי לסיום הטיול

סבוב אחרון ברחובות העיר העתיקה מפגיש אותנו עם חלון ראוה של חנות שטיחים. בתצוגה שטיח דומה בגודל באיכות ובמוטיבים לשטיח אותו קנינו בואן. המחיר המבוקש למעלה מפי שלושה מהמחיר אותו שילמנו בואן. ואין הנאה גדולה יותר מלדעת שעשינו עסקה טובה.