ויאטנם 2018

ויאטנם 2018

6.10.18 תל אביב- בנגקוק-הנוי

שעות ארוכות של טיסות. יצאנו ביום שישי אחר הצהרים בטיסה לבנגקוק בדרך לטיול בויאטנם. הטיסה בארקיע שפתחה בעת האחרונה קו לבנגקוק בו היא מתחרה ישירות באל על. המטוס מלא בערך במחצית מושביו. טיסת לילה עוברת על מרבית הנוסעים בשינה טובה כל אחד על מה שתפס ליאורה זכתה ברביעיה כך שיכלה לישון בשקט. בבוקר נוחתים בבנגקוק וכאן נוחתת עלינו מכה לא כתובה. נוסע זריז בעל מזוודה דומה לשלנו החליף במזוודות ונעלם . לא נותר אלא למסור פרטים ,לידע את ארקיע בבנגקוק על אפשרויות תקשורת בימים הבאים ולהמשיך לדלפקי ויטנאם איירוויס לטיסת ההמשך להא נוי. מזג האויר אביך. לא ראינו דבר מבעד לחלונות המטוס.

בשדה התעופה בבנגקוק

להנוי הגענו בצוהרי היום. לקח קצת זמן לקבל את הויזה אבל ס"ה היה די חלק. יצאנו מבית הנתיבות היישר לידי אה המדריכה שלנו לפחות ביומיים הבאים. בדרך משדה התעופה לעיר קבלנו שיחה מקדימה על תולדות ויטנאם. עד היום זו מדינה שכוחות רבים מנסים לשלוט בה . נכון להיום היא מדינה קומוניסטית חד מפלגתית אלא שהמדיניות הנוכחית של העומדים בראשה מאפשרת רווחה ושגשוג כלכלי כל עוד אין חולקים על השלטון שבידיהם. המדריכה הביאה אותנו למלון המיועד. השארנו שם את הציוד וירדנו עמה העירה לסיור באתרי האגם. דבר ראשון החלפת כסף ולאחר מכך שוטטות במרכז העיר ליד האגם

גשר כניסה למקדש הירקן שעל האגם

נכנסנו לביקור במקדש אבן הירקן המוקדש לבודהה שבמקום. היום זה יום שבתון שהוא חלק מסוף השבוע. הרחוב הסובב את האגם הפך למקום משחקים. אחד המשחקים הוא מעין כדור נוצה המשוחק בבעיטות במקום במטקות. סובבנו בסביבת האגם הכביש הסובב אותו הפך למדרחוב מלא בדוכנים .

רוכלות בשוק הלילה

העייפות מיום הטיסות הארוך שידרה אותות מצוקה כך שחתכנו למלון ונפלנו ישר למיטות.

7.10.18 האנוי

מטיילים היום בהאנוי. יש לנו בעיקרון תכנית טיול סגורה אך מכיוון שאתמול עשינו עצמאית חלק ממנה היום קל יותר. היום נפתח בסיור במקדש טראן קוק המצוי לחוף האגם המערבי בעיר.

פגודת טראן קוק

מתוודעים לתכולת מקדש בודהיסטי בנוסח ויאטנם. מתנות פירות גודשות את המדפים שלפני הפסלים. מאמינים בתפילה ותיירים סקרנים מעורבים אלו באלה.

מאמינות ותיירים במקדש

היעד הבא הוא המוזיאון האתנוגרפי המציג את הפסיפס האנושי המגוון של ויאטנם החל בדמויות וכלה במעשה ידיהם.

הפסיפס האנושי של ויאטנם

המוזיאון כולל בתים שונים שהובאו מכל רחבי המדיה ומדגימים את השונות הגדולה בין השבטים השונים ובין אזורי המדינה הארוכה הזו.

בית עץ ממרכז ויאטנם

חיי אדם סביב בית המתים

האתר הבא הוא מקדש הספרות על שם קונפוציוס. זהו מקדש סיני שנבנה ב 1070 .

שער הכניסה למקדש הספרות של קונפוציוס

ציר אורך העובר במרכז האתר מחלקו לשניים בסימטריה דו צדדית.

התוף בצד אחד של חצר המקדש

והפעמון בצדו האחר מופיעים בכל מקדש. המקום שימש כאוניברסיטה עילית . הבודדים שזכו לעמוד בדרישות המוסד ולסיים הבחינות הקשות בהצלחה זכו לאנדרטה המפרטת את הצלחתם. האנדרטה ניצבת על גבו של צב המסמן בטחון יציבות ואריכות ימים.

אנדרטאות הצבים

היעד הבא המאוזולאום של הו צ'י מין. כמיטב המסורת הקומוניסטית קברו של מיסד המדינה הנוכחית הוא מקדש זכרון רם ונישא. לידו גן ובו מעונו הפשוט של הו צ'י מין.

המאוזולאום של הו צ'י מין

מכאן לשווקי הלילה המתחילים להיפתח. שווקים אלה הם שילוב של רוכלי מזון ודוכני סחורה מכל סוג. חלקם נפתחים רק לעת ערב וחלקם פשוט לא נסגרו מהבוקר.

בדרך לעבודה בשוק הלילה

משנה מקום משנה מזל

סיימנו בטיול רכוב בריקשת אופניים. לפעמים טיול רגלי הוא הרבה יותר טוב. כך שסיימנו הרכוב די מהר ועברנו לשוטט רגלית.

כזכור המזוודה שלנו נותרה בבנגקוק. קבלנו הודעה שהיא תגיע בערב להאנוי ונוכל למשוך אותה בשדה התעופה. חברת הטיולים עמה אנו מטיילים שלחה לנו רכב ונהג ונסעתי להביא המזוודה. בדרך לשדה התעופה שוק לילה סיטונאי לפרחים. לכאן מגיעים כל הפרחים שימכרו בחוצות האנוי. הרכב המקובל לשם כך הוא האופנוע. הררי פרחים מוסעים כך ליעדם.

חנות פרחים טיפוסית

חנות פרחים מעוצבת

8.10 האנוי-נין בין – האנוי- רכבת לילה ללאו קאי.

הבוקר נפתח בנסיעה דרך העיר נין בין אל הכפר טאם קוק. כאן התפתחה מערכת תיירותית מסועפת הבנויה על הסביבה.

ליד טאם קוק

בטאם קוק משאירים את הרכב בחניה ועולים על אופניים. מתחילים לדווש לעבר אתר השייט בנהר הסמוך. הדרך עוברת בשטח מישורי. עמק בין ההרים הזקופים משני עבריו. שדות האורז נקצרו מכבר וכעת עומדים מוצפים במים עד העונה הבאה. ההצפה מהווה חיטוי קרקע ממזיקים ומחלות שאינם שורדים את הסביבה הרוויה במים עומדים. מי שעולים ופורחים הם צמחי המים. המקומיים עשו כנראה טעות רצינית והביאו לכאן את יקינתון המים המתחיל לכבוש את השטח . לטענתם הוא משמש למאכל אדם ובהמה. הרכיבה על האופנים די נעימה ומסתימת באתר השייט של טונג נאם. כאן עולים על סירת משוטים המופעלת בידי ידיה ולעיתים רגליה המאומנות של המקומית

טונג נאם- סירה ומשיטה בנהר

הסירה מעבירה אותנו דרך 3 מערות בהן החושך מוחלט . רק אורות הפנסים שלנו מאפשרים להבחין במעט הנטיפים שהתפתחו. כמו כן משמשות מערות אלו כמקום שינה לעטלפים.

יציאה מאחת המערות

בסופו של מסלול מגיעים למעגנה נוספת ובה שוב עולים ליבשה אל עבר מערת נטיפים נוספת הקרויה המערה של בודהה כי אחד הזקיפים המעטרים אותה מזכיר למקומיים את בודהה. קשה לצלם בתנועה כי האור מועט והסירה נעה יחסית די מהר. מכאן למערת טיאן הא. כאן כבר מצויים הרבה יותר נטיפים. המערה מוסדרת והנטיפים המרשימים יותר ואף מוארים באורות צבעוניים. במערה זו השייט הוא הלוך וחזור. המראות משתנים בהתאם לזוית הראיה. מערה זו די גדולה. גם מערה זו מוצפת מים והסיור בה הוא בשייט.

זקיפים במערת טיאן דא

הדרך חזרה לאופניים היא בשייט באותו המסלול. הכלל מה שרואים מכאן לא רואים משם עובד תמיד

נופי הנהר בטונג טאם

חזרנו לכפר היישר לעוד ארוחת צהרים ויאטנמית. כל מסעדה והתפריט שלה. המשותף לכולן שזהו תפריט טעים מעין כמוהו. אנחנו הודענו מראש שחזיר פסול. בתמורה חוגגים על פירות ים.

חזרנו למלון בהאנוי למקלחת טובה ולאחריה שוב טיול ערבית לאורך האגם. ליאורה גילתה חבורת נשים מתעמלת בטאי צ'י בהדרכת מדריך. היא הצטרפה מיד והשאירה אותי להסתובב ולחכות.

טאי צ'י לעת ערב בהאנוי

היה שווה לחכות. לפתע הופיעו שתי צעירות מקומיות והחלו לדבר איתי באנגלית. אלו שתי סטודנטיות שמנצלות כל דרך לשפר את שליטתן בשפה. שיחות עם תיירים מזדמנים היא דרך מצוינת.

מבט לילי על המקדש באגם בהאנוי

ב 9 בערב הגיע הצוות המנצח של המדריכה והנהג והעבירו אותנו לרכבת הלילה ללאו צ'אי שעל גבול סין. התא ברכבת הוא ל 4 נוסעים. שתי בנות כבר יושבות בו. התברר שאלו אם ובת מאוסטריה. לאם משפחה בארץ וכך השיחה ביננו היתה בעברית, באנגלית וכשהמילה נתקעת אף בגרמנית.

9.10

לאו קאי – קוק לי – סאפא

ב 6 בבוקר הרכבת הגיעה ללאו קאי שעל הגבול עם סין. כדי שהכל ילך מהר העירו את כולם כמחצית השעה לפני שהרכבת עצרה סופית. זה הצליח. הרכבת עצרה וכולם מיהרו לרדת אל בית הנתיבות. כאן עומדים המדריכים עם שלטים עליהם שמות הנוסעים אותם ידריכו. שלנו הגיע רגע מאוחר יותר כי בסריקה הראשונה לא מצאנו אותו. כשהחלנו לסרוק שנית הוא כבר עמד נושף והשלט בידו. כמו כולם צעדנו בעקבותיו אל המסעדה הסמוכה לארוחת בוקר ולאחריה חברנו לרכב וקדימה לדרך. יצאנו לעבר קוק לי כפר בו מתקיים היום שוק אזורי לכפרים שמסביב. זהו שוק לתוצרת החקלאית ולכל מה שהתושבים זקוקים ביום יום. רוב הסחורה הנמכרת ומחליפה ידיים היא תוצרת מקומית של כפרי האזור.

גדיים למכירה

שטיחים מהאזור

סנדלים לכל

כלי עבודה בעיקר מצ'טות מכל גודל

השוק הומה אדם. נשות השבטים נותנות את הטון בכל תחום. במרבית הדוכנים המוכרים הן נשים. מרבית הקונים נשים ואת הצבע במלבושים נותנות נשים בתלבושתן המסורתית.

נשות השבטים בשוק בקוק לי

נשות השבטים בשוק בקוק לי

הליכה לשוק היא ארוע המאפשר גם סדורים נוספים כמו תספורת

ספר צמרת בשוק קוק לי

כלי התחבורה המשמש את כל ויאטנם הוא הדו גלגלי. מקטנוע ועד אופנוע. מגרש החניה מלא בם .

מגרש החניה בשוק קוק לי

שוטטנו בשוק . התעלמנו ממוכרות עקשניות שהמילה לא עבורן זה לא למוצג זה מה עם המוצג הבא?! בסופו של דבר לא קנינו דבר כי הצעיף אותו ליאורה חיפשה לא נמצא. מהשוק ירדנו אל הנהר צ'אי. עלינו על סירת מנוע שתיקח אותנו עד העיירה באו נה בה נחבור לרכב.

הנהר צ'אי

על הנהר נבנה כעת סכר ענק שיספק חשמל לכל האזור. השייט על הנהר רגוע. הנהר די רחב והזרימה מהירה. בנהר מספר סירות מחפר המעמיקות הערוץ. החול הנכרה משמש לבניה . פה ושם על גדות הנהר מופיע בית בודד. הגענו לבאו נה. כאן אכלנו צהרים בבית משפחה המשמש גם כמסעדה. מכאן חזרנו ללאו צי לצפות על הנהר. זהו מעבר הגבול ויאטנם-סין. המעבר משמש להולכי רגל בלבד. הגשר על הנהר מפריד בין שני הטרמינלים הסיני שבתמונה והויאטנמי שמולו מעבר לגשר

סין מעבר לנהר

מכאן לסאפא. הכביש מטפס אל העיירה המצויה בגובה של מעל 1000 מטרים מעל פני הים. הערפל כאן הוא בן בית. היום מעונן וגשם קל יורד ולעיתים מתחזק. הדרך ידועה בנופי המדרגות שיוצרות טרסות האורז הגדל כאן בשפע. כעת היבול כבר נאסף והכל בצפייה לעונה החדשה.

טרסות האורז בדרך לסאפא

הגענו לסאפא זו עיירת תיירות הררית שראשיתה עוד בימי השלטון הצרפתי. התמקמנו במלון למנוחה קצרה.. בתי מלון נבנים כאן כפטריות אחרי גשם. המאמות משבטי ההרים מנסות לצוד לקוחות ללינה כפרית בביתן בכפר הסמוך. באויר נשמעות כל השפות כולל עברית. גם מדריכי התיירים למדו לקשקש מילים ספורות בשפתנו. הרחובות מתמלאים בדוכני אוכל רחוב. הכמויות אדירות. עצרנו ליד דוכן כזה לארוחה טעימה וקלילה. קנחנו בבית קפה מפואר בתה ועוגה. הגשם שלא מפסיק לטפטף לא מפריע לבלוי ערב מהנה.

הכל על השיפוד בסאפא

10.10 סאפא – סיור בכפרי השבטים – סאפא

קמנו לבקר מעונן וגשום. התחזית היא לגשם גם היום וגם מחר. התכנית לטפס לפסגת הפאנסיפן מתבטלת סופית. אפילו הרכבל לשם הושבת מחוסר ענין ציבורי. המדריך אסף אותנו ברכב לטיול באזור הכפרי סביב סאפא. כל האזור מיושב בשבטים שונים שהיגרו לכאן במרוצת השנים בעיקר מסין. כל שבט מתייחד בבגדיו ובמנהגיו. המשותף לכולם הוא גידול האורז וניסיונות ביצירת תיירות ייחודית להם. נשות השבטים מצטיינות בעבודות יד ,בעיקר רקמה, ומנסות למכור זאת לתיירים הממלאים האזור. בנוסף הן מנסות לארגן תיירים ללינה בביתן ולטיולים באזור בהדרכתן.

ליאורה ומאמא מאחד השבטים בסאפא

התיירות היא הכוח המניע כאן. ערוגות גידול האורז הן המאפיינות את נוף מורדות ההרים. אלו פולסו והפכו לטרסות לגידול האורז. מזג האויר בסאפא מאפשר רק עונת גידול אחת כל שנה. השתילה בסוף החורף וקציר עד מחצית ספטמבר. השדות כאן נקצרו מכבר. כעת דשים וזורים את היבול במחסנים שבבית האיכר. הכל בעבודת ידיים או במתקנים המופעלים ע"י מים.

הביקור כולל כניסה למגורים. נכנסנו לבית משפחה. התנאים די מחפירים. המאה ה-21 מיוצגת רק ע"י הטלפון הסלולרי שביד והטוסטוס שחונה בכניסה. כל היתר המאה ה-14. כוח העבודה בשדה הוא בבופאלו. אתו חורשים והוא גם הניזון משלפי האורז. הברווזים גדלים בשפע בסמטאות הכפר. יסיימו חייהם על שולחן המשפחה בחג. כנ"ל התרנגולות והחזירים. לכל משפחה יש מכל מגוון בעלי החיים.

מדושת אורז מופעלת בכוח המים

הבופאלו המשפחתי רועה בשלפי האורז

כעת סוף העונה הבוערת. בבית מנקים האורז ומעלים לאחסנה בקומה העליונה. מאוחר יותר השלוה תחזור. הגברים יעשנו בנחת והנשים תמשכנה במעגל האינסופי של בית-רקמה- ילדים וכו'.

הנוף היה מסמר היום. העמק בו חיים הכפריים. ערוגות האורז שעל מורדות ההרים והכל בשקט שאין שני לו. אפילו הגשם שירד ללא הרף לא הפריע לטיול שחלקו הגדול היה רגלי אל ובתוך הכפרים. מבחינה אתנית היינו בכפר של בני ההמונג. אלו נחלקים לתתי שבט על פי צבעי הלבוש של הנשים. הכפר בו בקרנו משתייך לאנשי ההמונג השחור כי הצבע השולט בלבוש הוא אינדיגו כהה מאד על סף השחור. ידי הנשים שחורות מהצבע שדבק בן עת הן טובלות הבדים לצביעה בצבע האהוב עליהן. בתחילת הטיול לווינו ע"י שלוש נשים שניסו כל העת למכור לנו ממרכולתן. הן התמידו בניסיונותיהן עד שהגענו אל גבול נחלתן. השבט השני בו בקרנו היה הדאו . כאן מצטרף האדום לצבעי הלבוש. נכון להיום לצבעים הבולטים והמאפיינים הצטרפו צבעים נוספים כמו הירוק.

בגדי השבטים השונים בחנות.

אחד המאפיינים של ויאטנם הוא התפריט העשיר. כל יום טועמים במסעדות שבדרך מאכלים אחרים. האוכל טעים ואינו מכביד.

בערים מנסים כיום להגביל הילודה. בכפרים עדין ללא הצלחה מרובה. המאפיין בכפרים שה מגורי שלושה דורות תחת גג אחד. העוני הוא בן בית. בערבים רואים בסאפא ילדות קטנות ,לבושות בבגדי השבט כנסיכות, מקבצות נדבות.

11.10 סאפא –מפלי הכסף – סאפא – האנוי

קמנו לבוקר ערפילי כבד. הראות מוגבלת למספר מטרים בודדים. התקוה שאולי בכל זאת נעלה לפאנסיפן נגוזה סופית. אתמול החלטנו כי די לנו בשבטי ההרים ואנו רוצים טיול טבע למפלי הכסף (silver falls). ולחוות גידול תה הסמוכה למפלים. יצאנו מסאפא בערפל כבד בתקווה שהוא יעלה מעט. תקוות שוא. מבעד לערפל רואים את שדות האורז שבמדרונות.

הגענו למפלים והתחלנו בטיפוס. השביל מסודר. בנוי מדרגות בטון ומשלבות בו מרפסות תצפית

מפלי הכסף

בתחילה עוד ראינו את המפל העליון. מהר מאד הוא כוסה סופית בעננות כבדה. חיכינו מעט כדי שאולי יתבהר אבל הערפל רק התעבה. ירדנו חזרה לרכב ונסענו לחוות תה הסמוכה למפלים.. זה עסק מסחרי של חברה שאינה מעודדת מבקרים. ההפך הוא הנכון. אבל השומר דיבר ויאטנמית אנחנו ענינו בעברית וצילמנו מהר . ס"ה הויטנאמים נחמדים ועם קצת חיוכים אפשר לעגל מעט הקצוות.

חוות גידול תה בויאטנם

חזרנו לסאפא. אני מגלה כי מכסה עדשת המצלמה נעלם לי. בסאפא אפשר להשיג הכל. הולכים לחנות בה ניתן למצוא גם עזרי צילום. ברגע הראשון נראה שיש הכל חוץ מהמידה הדרושה. נכנס בעל החנות והוא ברגע שולף אחד מתאים. אני משלם מרכיב המכסה ומנסה להכניס המצלמה לתיק ולא מצליח. משהו מפריע לה להיכנס. דוחף היד ושולף משם את מכסה העדשה המקורי. כולם פורצים בצחוק מהדהד. אני מחזיר למוכר את המכסה שקניתי הוא מחזיר לי הכסף ונפרדים בצחוק זה מזה. הנסיעה חזרה להאנוי במיניבוס מפואר האוסף הנוסעים במלונות בסאפא ומפזרם איש איש למלונו בהאנוי. נסיעה די ארוכה. מבעד לחלונות הרכב רואים כי באזור הנמוך האורז עדיין גדל.

שדות אורז בדרך להאנוי

כאן מגדלים שתי עונות אורז בשנה . כעת מבשיל היבול של העונה השניה. חלק מהישובים נראים יפים חלק מאד עלובים. הבתים בנויים כשהחזית לרחוב צרה והבית בנוי אל עומק המגרש. המדריכה הסבירה לנו שקשה מאד למצוא פרטיות בבתים.

להאנוי הגענו כשהחושך בשיאו. האנוי מוארת בלילה בניגוד לאזור הכפרי בו האור דל ביותר. האנוי היא כאוס תחבורתי . האדיבות המאפיינת את הויאטנמים מאפשרת להם לשרוד בשלום בכל המהומה שישנה. הגענו לקרבת המלון הרחוב צר והרכב בו באנו רחב. בדיוק ממול הגיח רכב . הכל עצר. רכב אחד נסע מעט אחורה. מישהו הזיז הצידה קטנוע חונה ותוך כמה דקות הכל הסתדר בלי עצבים ובלי צפירות זועמות כמקובל אצלנו.

12.10 האנוי – מפרץ הלונג

הטיול היום למפרץ האלונג בצפון מזרח ויאטנם. המקום הוכר כאחד משבעת פלאי תבל . המפרץ מנוקד במצוקי גיר גבוהים ומיוערים. מי הים מלמטה מכים בם ומחוררים אותם. מראה יפה ומיוחד. הדרך לשם עוברת מדרום מזרח להאנוי. שדות האורז הגדלים כאן בשלבי גידול אחרונים לקראת קציר. כאן לעיתים רואים קומביינים קטנים בפעולה. ההצלחה הכלכלית מתורגמת לבניה ראוותנית של ארמונות פאר. הרכב עוצר להפסקה במתחם המכיל חנות ענק למכירת כל דבר אמנות המיוצר בויאטנם.

מבחר הפיסול הויאטנמי

בחזית החנות מפת העולם ולצידה מחירון משלוח לכל מדינת יעד פוטנציאלית. גם ישראל מופיעה . הגענו להלונג אל נמל היציאה לשייט. העסק מאורגן להפליא. אנחנו יורדים מהרכב ומיד עולים עליו בוגרי השייט שהסתיים והוא יוצא חזרה להאנוי. כל אחד מקבל את מקומו בספינה. יש לנו תא זוגי מרווח. לוח זמנים די צפוף ופעילות רודפת פעילות. ביו היתר שייט קיאקים. לקח קצת זמן לשכנע את ליאורה לנסות. התחלנו לחתור ואז גילינו שהגבות שלנו מסרבים לשתף פעולה ולאחר שייט קצר החזרנו הקיאק.

מפרץ האלונג

בארוחת הערב מדגים הטבח איך הוא מכין לנו את השרימפס. לתוך סיר חם עם אבנים להטות מכניסים יין אורז שרימפס צ'ילי ולמון גרס. מוסיפים מים ומכסים. הסיר מעלה אדים מוסיפים עוד קצת מים וכעבור 10 שניות והשרימפס ורודים ומוכנים לאכילה. הארוחות בסירה הן חגיגת אוכל. הטעמים נהדרים. האוכל מבושל ללא שמן ואין מטוגנים. התבלון מאד עדין וכל פעם מכירים עוד משהו חדש לחיכנו.

13.10 מפרץ האלונג –האנוי – טיסה להואה

יום די עמוס . דבר ראשון בבוקר יוצאים לסיור במערת נטיפים שעל אחד האיים. כל סירות הטיולים במפרץ עוגנות זו לצד זו ומשגרות את המטיילים לאותו המסלול.

מפרץ האלונג

סלע האי הוא גיר קשה. המערה די גדולה אך הנטיפים די דלים . זה חילוץ עצמות לאחר ליל שינה .

במערת הנטיפים

אתמול בערב חטפתי וירוס שדי ניטרל אותי מפעילות אבל מערת נטיפים זה לא אתר שמוותרים עליו אז לאט לאט גם זאת עשינו . חזרנו לאניה לארוחת בוקר אני חזרתי למיטה לאגור כוח להמשך . ליאורה נותרה לפעילות בנושא הבישול הויאטנמי. הירקות הם חלק ניכר מהארוחה ובעיקר מהקישוט שלה. מפסלים מהירקות בעזרת קולפנים דמויות ופרחים כיד הדמיון .

פרחים מגזר לקישוט האוכל

סדנת הקישוטים נגמרה בארוחה טובה שלאחריה ירדנו מהאניה וחזרנו להאנוי. הערב יש לנו טיסה להואה הבירה הקודמת של ויאטנם. סוכנות הנסיעות עמה סגרנו הטיול עובדת מצוין. בתחנת דלק על הכביש להאנוי חיכה לנו רכב ונהג שהעבירונו ישירות לשדה התעופה. הטיסה יצאה בזמן ואחר שעה נחתנו בהואה. כאן שוב מחכה לנו נהג שמסיע אותנו למלון בדרך עוברים בפאתי הואה. התאורה מינימלית. רק כשנכנסים אל מרכז העיר התאורה גוברת. מחר ננסה להבין היכן בדיוק אנו ממוקמים.

14.10 הואה

השמים התבהרו ויום נאה ללא גשם ירד על הואה. יוצאים לטייל בעיר שהיתה מאות בשנים בירת ויאטנם. בהיסטוריה הויאטנמית נודדת הבירה בין האנוי להואה. בימי השלטון הצרפתי הואה היתה הבירה. לאחר סיום המנדט הצרפתי ב1956 העביר הו צ'י מין הבירה להאנוי.

מלכי ויאטנם בנו בהואה ארמונות ואחוזות קבר לעצמם. בקרנו בשנים מהם. האחד מאד מפואר. השני ניזוק קשות .מעט הנזק מהפצצות אמריקאיות בעת מלחמת ויאטנם. רוב הנזק פגעי מזג אויר ,בעיקר פגעי הטייפונים, כי מרבית הבניה בעץ.

הואה - סירות לטיולים בנהר הבשמים

הסיור היומי החל בשייט על נהר הבשמים (Perfum river) . העיר המלכותית בנויה מצפון לו העיר החדשה מדרום. הסירה מסורתית הונעה בעבר ע"י משוטים היום כמובן במנוע בנזין. השיט במורד הנהר די מהיר. צופים על גדות הנהר משני צדיו. הנהר רחב ידים. בשנים גשומות הוא עולה על גדותיו ומציף העיר.

ירדנו מהשייט אל פגודה בודהיסטית עתיקה. הבודהה הטוב הוא איש שמן וחייכן ובעל אזנים גדולות להיות קשוב לכל. הויאטנמים היום מרביתם אתאיסטים אבל המסורת קושרת אותם לבודהיזם והם מקיימים חלק מהטקסים באדיקות.

בחצר מקדש בודהיסטי בהואה

המשכנו לאחוזת הקברים המלכותיים של מלכי ויאטנם במאה ה-19 הממוקמים באזור הכפרי שמדרום להואה. בין השנים 1803-1945 מלכו 13 קיסרים. רק לשבעה מהם היה הכבוד להיקבר באחוזות משלהם באזור הזה.

בכניסה למתחם משמר המלך וכלי תחבורתו

אחוזות הקבר מכילות שלושה אלמנטים אחד מציין את המקום בו חי המנוח. השני את המקום בו זקן המנוח. השלישי את העולם הבא אליו הלך המנוח ובו מצוי הקבר. אלה מתחמים מפוארים.

במתחם אחד הקברים המלכותיים בהואה

השימור בם שונה. חלקם לא נפגעו כלל וחלקם פגועים. הכל מרשים חרוץ באגמים מלאכותיים ובהם פרחי לוטוס ונימפאות. המתחמים בנויים על פי עקרונות בודהיסטיים. אל המקדשים במתחמים אלה נכנסים על פי הבודהיזם יחפי רגליים וגלויי ראש. אחר הצהרים נכנסנו אל העיר המלכותית. ההשפעה הסינית מאד בולטת. זו גרסה ויאטנמית לעיר האסורה בבייג'ין.

הכניסה לעיר האסורה בהואה

כאן חי המלך עם נשיו ופילגשיו. כל המתחם היה סגור לעם. רק העובדים בו נכנסו בתחילת יום עבודתם ויצאו ממנו בסוף היום. בין החומות חיו רק בני משפחת המלוכה. במות המלך חזרו פילגשיו אל בית אבותיהן כאשר הן אסורות בנישואין.לסיומו של הסיור חזרנו ליום יום הנוכחי של הואה - אל השוק. זהו שוק אוכל וסדקית כמיטב השווקים המזרחיים.

מבחר פירות ים-השוק של הואה

קנינו בשוק דוריאן. הפרי מאד מסקרן. אומרים עליו שריחו סירחון וצחנה , טעמו גן העדן. במרבית המקומות הציבוריים במזרח הוא אסור בהכנסה. גם בסין וגם בתאילנד במלונות שילוט בולט של אין כניסה לדוריאן . הרבה אנשים נגעלים ונרתעים ממנו.

פרי הדוריאן

הסקרנות הביאה אותנו לקניה. המוכרת ניקתה אותו והכינה הפלחים לאכילה. בערב עת ירדנו לנהר אכלנו אותו בגן הציבורי. האמת היא שהרעש סביבו די מוגזם . הריח – כבר הרחנו גרועים ממנו והטעם די טעים אבל לא משהו יוצא מן הכלל.

15.10 הואה – דאננג – הוי אן

עוברים היום מהואה להו יאן בנסיעה על כביש החוף הויאטנמי. רצועת החוף מעובדת בצפיפות. הכביש עליו נוסעים הוא הקרוי כביש מספר 1 הרץ לאורך החוף מצפון לדרום. היעד הראשון הוא אגם לאנג קו שסביבו מתחילה להתפתח תעשית תיירות . מסעדות מוקמות על עמודים מעל המים. סביב האגם תרבות של גידול דגים ויתר יצורי מים אכילים.

אגם לאנג קו

היעד הבא הוא מעבר ההרים האי ואן או בתרגום שמו מעבר העננים מהאוקינוס. מצויה כאן מצודה עתיקה ששמרה על הדרך אך החלק היותר מרשים הם שרידי מוצב אמריקאי ששמר על הדרך בזמן מלחמת ויאטנם.

מעבר ההרים האי ואן ושרידי המוצב האמריקאי

הכביש העולה מהחוף אל המעבר וירד ממנו חזרה לחוף מפותל מאד כיאה למעבר הרים. עוברים דרך דאנאנג. העיר השלישית בגודלה בויאטנם והנמל הראשי של המדינה. עיר מאד מודרנית עם גורדי שחקים בשפע. העיר די גדולה והמעבר בה נמשך זמן רב. לאורך החוף טיילת נאה.

הגענו בצהרים אל הו יאן. כאן היה במאות הקודמות השער לויאטנם. ראשונים הגיעו היפנים. לאט לאט נדחקו החוצה על ידי הסינים. כל אחד תרם את חלקו בבנין העיר. בקרנו בשתי פגודות שיסודותיהן סיניים. כמו כן בשני בתים של משפחות סיניות החיות בם מאות בשנים. הבית עובר מדור לדור. הבניה בעץ. כדי לשמר המקום חייבים לצבוע כל הזמן ולחדש הצבע . הנהר דואג להצפות שנתיות. באחד הבתים יש רשום גובה ההצפה לפי שנים. ב 2009 המים הגיעו כמעט עד התקרה.

בעיר העתיקה-הו יאן

מנוחת הלוחמת-הו יאן

הנהר בהו יאן הוא ענק רדום אך מאיים. שטנו עליו סבוב בסירה לראות העיר ממנו.

מבט מהנהר בהו יאן

בסופו של השייט ירדנו אל השוק המקומי. זה ברובו שוק אוכל ומוצרי מזון. חזרנו אל השוק גם בערב. כעת הוא מואר ומקבל אופי שונה. הרבה יותר ססגוני. על הנהר מושטים בערב נרות כמו בוארנסי בהודו. זוגות יוצאים לשייט בסירות על הנהר והטיילת הומה אדם. ההרגשה הפרטית היא שאנו אוהבים את הו יאן . העיר פשוט מקסימה.

בערב בהו יאן

16.10 המרחב הכפרי ליד הו יאן

מטיילים היום בהו יאן ובמרחב הכפרי העוטף אותה. בבוקר מגיע אל המלון המדריך ואיתו עוד זוג אוסטרלים שכבר אסף. הטיול ברכיבה על אופנים במרחב הכפרי של הו יאן. זהו מרחב של שדות ונתיבי מים העוטפים את העיר. ראינו שדות אורז שנקצרו והתבואה נאספה. כעת עולה הספיח והכל ירוק. כל הירק הזה הוא מרעה לבהמות הבית שבבוא העת תעלינה על השולחן המשפחתי.

שדה אורז לאחר הקציר

שדות האורז הקצורים מוצפים במים. אלה יעמדו כך עד תום העונה הקרה ואז הכל יחרש וישתל בשנית. בשדות המוצפים חגיגת ברווזים. גם הם נהנים מהשאריות שמייצר הספיח וממה שעולה מן המים . גם הם יסיימו חייהם כברווז צלוי ברוטב זה או אחר.

להקת ברווזים בשדות האורז הקצורים

ברכות האורז מספקות קרקע פורה לצמחי מים שונים העולים ופורחים כעת לצד ספיחי האורז

נימפאות פורחות במה שהיה שדה אורז

חוץ מאורז שהוא הגידול המרכזי מגדלים כאן ירקות שונים וצמחי נוי לקראת ראש השנה הויאטנמי, חג הטט, שיחול בראשית פברואר. כאן כבר למדו להוסיף תאורה להארכת היום הקצר.

משתלת עציצים פורחים לקראת החג

הויאטנמים בדומה לסינים אוכלים הכל. הבישול מייצר אוכל טעים ביותר. ארוחת צהרים בבית המדריך. הבית נאה ובחצר סדורי ארוח. ארוחת הצהרים מדגם של העולה מתוך המים שסביב. אחרי האוכל ממשיכים בסיור בנהר ובתעלות המים היוצאות ממנו. הנהר הוא ספק הדגים. שתי שיטות דייג בנהר. האחת ברשתות ענק (המכונות רשתות סיניות) היורדות אל המים ועולות ממנו בעזרת מנוף המונע במנוע בנזין. השניה בעזרת רשת הנזרקת ידנית מסירה למים על ידי הדייג.

סירות דייגים מקדימה ורשת דיג "סינית" מאחור

רשתות הדייג ה"סיניות" אופיניות לכל מקום במזרח בו הסינים הגיעו. חלק גדול מאוכלוסית ויאטנם הוא ממוצא סיני. הסינים שלטו כאן תקופה ארוכה והשפעתם ניכרת בכל התחומים. היום הויאטנמים רואים עצמם עם נבדל. שפת הכתיבה היום היא באותיות לטיניות אבל השפה הקדומה היא בכתב ציורים בדומה לסיני. במקדשים הוא עדין שריר וקיים. סופו של הטיול בתעלות הנהר בשייט בסירות במבוק עגולות. הכוח המניע ידיה האמונות של ויאטנמית לרוב מבוגרת מאד. חוויה נחמדה המביאה פרנסה למקומיים.

שייט בסירות עגולות מבמבוק

הדרך חזרה לעיר שוב על האופניים בנתיב אחר. רואים עוד מלאכות מסורתיות שעדין תקפות.

סככה מקורה בכפות דקלי מים

מכפות הדקלים הגדלים במים מיצרים משטחי עלים יבשים ודחוסים לקרוי הגגות. המשטחים האלה מחזיקים כ 10 שנים וגורמים למי הגשמים להחליק מהם ולא לחדור פנימה. האזור הכפרי הפך למוטה תיירות אבל עדין שומר על אופיו הקדום והעיסוק בחקלאות לא פסק. לסיומו של יום ירדנו שוב אל העיר העתיקה ואל הנהר לשוטטות וצילומים בשתי גדות הנהר.

על הנהר בערב בהו יאן

17.10 הו יאן – מאי סן – דאנאנג – דהלאת

הבוקר מתחיל לאט. שעת המפגש עם המדריכה עמה ניסע למאי סן היא 11 בבוקר. עד אז זמננו בידנו. אתמול תרמנו סכום נאה לכלכלת הו יאן. חגורת הכסף שלי די משומשת והיגיעה העת להחלפה. היום בעידן הכרטיסים האלקטרונים חגורה כזאת אינה מוצר מדף. באחת החנויות בה ביקרנו וחיפשנו המוכרת לא נבהלה ואמרה לי אין בעיה ניקח מידה ועד 10 בבוקר החגורה אצלך במלון. כעת אני במרפסת המלון בוחן הסביבה המתעוררת ומחכה לחגורה. מולי יצרן פסי מתכת ארוכים. מכין סחורה למשלוח. הרכב המסיע הוא קטנוע שאליו יקשר נגרר בעל סרן אחד. על הנגרר מועמסים המוטות. הכל נקשר היטב. הנגרר מתחבר לקטנוע ע"י הנחת היצול אל מתחת לכסא הנהג. על החיבור מתיישב עוזר הנהג להבטיח שהחיבור לא ישמט בנסיעה וכך יוצאים לדרך.

הובלת מוטות מתכת ארוכים בעזרת קטנוע

הקטנוע הוא הרכב המקובל ביותר. שיחה מאוחרת עם המדריכה הבהירה כי לקנות מכונית זה יקר בטרוף. קטנוע מחירו סביר וקטנוע סיני מחירו אף זול ובהשג יד של כולם. התושבים החליטו שעצמאות בנסיעה חשובה יותר מהנוחות ובחרו בקטנוע.

קטנוע ונגרר משא צמוד לו

החגורה הגיעה בזמן. גם המדריכה ורכב הנסיעה דייקו. יצאנו לדרך למאי סן. זו היתה עיר המקדשים של ממלכת הצ'אמפה במאות ה10-13 לספירה. הדת באותה עת היתה הדת ההינדית והמקדשים נבנו עמוק בתוך יער הגשם. לרוע המזל המיקום הזה גרם להרס האדיר שקיים שם. טייסת מסוקי התקפה אמריקאית שבה ממשימה כאשר תחמושת הפצצות רבה עדין עליה. הטייסים חיפשו מקום להיפטר מזה ונראה להם שהג'ונגל הנראה שומם יתאים לכך. העשן שהפולחן ייצר גרם להם לחשוב שבסבך מסתתרים לוחמי ויאטקונג והם הורידו את כל התחמושת על האתר. ההרס שנוצר רב. כרגע הודו ,שהמקדשים שייכים לתרבותה, ומדינות אירופה ובראשן איטליה עוסקים בשיפוץ .

ההרס שגרמה ההפצצה

אנחנו הגענו בשיא החום. רוב התיירים מגיעים מוקדם בבוקר היישר מהאניה העוגנת בדאנאנג. כשבאנו מגרש החניה היה מלא באוטובוסים המעמיסים המבקרים ועוזבים המקום. באתר יש הרבה צל מהעצים הגדלים כאן. בחוץ חום אימים, בצל העצים מאד נעים. כך הלכנו בין מרחץ האדים שבחוץ לנעימות שבצל.

השור של שיווה בשרידי אחד המקדשים

לינגאם בחזית מקדש הרוס

המקדשים הינם הינדים. מוקדשים בחלקם לוישנו הבורא ובחלקם לשיווא ההורס ומשחזר. פסלי הלינגם והשור מלווים כל מקדש המוקדש לשיווא.בסיום הבקור באתר ראינו מופע ריקודים ויאטנמיים שהיה קצר וחביב.

במופע ריקודים ויאטנמים במאי סן

לשדה התעופה בדאנאנג הגענו מוקדם מידי. ישבנו זמן רב במזנון שדה התעופה עד שנפתחו הדלפקים ויכלנו לשלוח המטען לבטן המטוס. לדאלאת הגענו די מאוחר בחושך. שדה התעופה בדאלאת מרוחק מהעיר כ 30 ק"מ . הנהג שהוא גם המדריך למחר ניסה, בדרך למלון הנמצא במרכז העיר , להראות לנו כמיטב יכולתו משהו מהעיר אליה הגענו.

18.10 דאלאת

כל היום מטיילים בדאלאת ובסביבתה הקרובה. דאלאת ממוקמת בגובה של 1500 מטרים מעל פני הים. גובה המבטיח אביב נצחי כל השנה. אין כאן תעשיה מזהמת ואין כאן רכבים מזהמים בכמויות כך שהאויר צלול ונקי פשוט תענוג. זהו מקום נופש מועדף בעיקר ע"י זוגות בירח הדבש. במלון בו אנו נמצאים מרבית התיירים הם סינים בקבוצה מאורגנת הכוללת זוגות על ילדיהם. הילדים הסינים למדו מהר מאד את כוחם והם מרעישים ללא הרף. ההורים אפילו לא מנסים להשתיק אותם. התחלנו את הבוקר בסיור לשוק העירוני . זהו מבנה ענק בן 3 קומות שכל אחת מוקדשת לנושא אחר. קומת הקרקע למזון בעיקר בשר ודגים מעליה קומת הלבשה וגלנטריה וקומה עליונה שוב הלבשה. ירקות ופירות נמכרים ברחוב המוביל לשוק וביחד זהו שוק ענק.

חנות ירקות בדאלאת

שוק הירקות מדהים בסדר בו מוצגים הירקות הנמכרים. ראינו כאן כל ירק שאנו מכירים . המיגוון אדיר. בנוסף לחנויות מסתובבות הרוכלות עם תוצרת טריה הנישאת ע"י אסל וזוג דליים.

רוכלות בצל ירוק בשוק בדאלאת

השוק הזה מנוהל ע"י נשים. הוכחות הגברית כמעט ולא מורגשת. נשים מוכרות ונשים קונות. גם בשוק הבשר הנוכחות הנשית היא מוחלטת. נשים מרימות גושי בשר ומפרקות אותם לנתחים כאילו היו צעצועי ילדים. והמפליא ביותר זהו הנקיון המופתי. הכל מבריק ומצוחצח ולא לשכוח אנחנו בעולם השלישי! שני מטר מהשוק הלכלוך חוגג.

קצבית בפעולה בשוק הבשר

מכאן עברנו אל תחנת הרכבת שבנו הצרפתים בדגם של תחנה צרפתית. הרכבת פעלה עד מלחמת ויאטנם. הפצצות בעת הקרבות פגעו גם במסילה ושיתקו אותה.כרגע הרכבת מתפקדת כתעלול תיירותי. נוסעת כ 7 ק"מ ואז חוזרת. כל הדרך בפרברי דאלאת. מנצלים כאן את האקלים הנוח לגידולים חסויים בחממות. מגדלים ירקות ופרחים.

חממות וירקות ליד מסילת הרכבת

סוף המסע ברכבת בכפר טראי מאי. כאן ממוקם מתחם מקדשים בודהיסטי חדש. זהו מרכז די חדש ומאד מפואר. הכל מוקם מכספי תרומות המאמינים. חלק מהתרומות מגיע מפריטי אמנות שמקורם בירושות. פריטים אלו מוצגים למכירה והכסף ילך לשגשוג המקדשים שבמקום.

למכירה-מערכת סלון עשויה עץ ואבן מלוטשת שנתרמה למקדש

במקד הנשי מצוי פסל ענק של הבודהה הנשית. הפסל בנוי מעלי כותרת של פרחים מיובשים. אורך החיים שלהם הוא כשנתיים ואז מחליפים הכל בחדשים. צהרים אוכלים ממטעמי המקום ולאחר הסעודה עולים לפסגה המשקיפה על העיר דאלאת. מכאן יורדים ברכבל ארוך אל עוד מנזר בודהיסטי שנמצא בתוך גן פורח ענקי.

המנזר הבודהיסטי בדאלאת.

היעד האחרון בטיול עם המדריך הוא חפלי דאטאנלה. הירידה למפלים היא או רגלית או המסלול של מזחלת הרים.

מפלי דאטאנלה

ירדנו למפלים רגלית. חזרה עלינו במזחלת ההרים הנמשכת מעלה בעזרת כבל פלדה. המפלים די נאים הזרימה די חזקה והמקום הומה מטיילים.

סיימנו את היום בסיור נוסף באזור השוק העירוני. עם רדת החשכה נסגר השוק ומתחלף בדוכני לילה של אוכל ושמונצס. בקצה השוק גילינו חנות פרחים שכנראה היא חנות הבית של חוות פרחים גדולה. מגוון נאה של פרחים מוצגים.החל בהרבה סחלבים, חרציות וציפורנים וכלה בעציצי צמחי עלים. השבוע חל יום האישה ונשות דאלאת מנצלות זאת להעשרת הצמחיה בביתן.

פרחים ועציצים לחג האישה בדאלאת

19.10 דאלאת – סייגון

קמים מוקדם כי צריך להגיע לשדה התעופה לטיסת בוקר לסייגון. בלילה ירד גשם וכעת הכל רחוץ ומבריק. הדרך היא אותה הדרך בה הגענו בלילה לדאלאת. כעת הכל ברור הירידה מדאלאת כולה ביער אורנים גבוה וצפוף. הטיסה די קצרה כ 40 דקות בלבד. נוחתים בסייגון ומרגישים שנפלנו לסיר מרק מהביל. חם ולח ולאחר מספר דקות גם גשום. להפתעתנו לא מצפה לנו איש. טלפון למשרדי החברה בהאנוי והם מבטיחים שתכף יגיעו. לא הספקתי לחזור אל ליאורה והופיעה בחורה עם שלט ושמנו עליו, אספה אותנו לתוך רכב וקדימה למלון. המלון במרכז העיר ברחוב מקביל לכביש ראשי. הרושם הראשון עיר יפה וגינון בה רב. מאוחר יותר, במבט מחלון החדר במרומי המלון, מגלים כי לכל חזית הדורה יש גם גב פחות הדור. שם גר העם ושם הדברים פחות זוהרים. למלון הגענו מוקדם מידי. שמנו החפצים בקבלה ויצאנו לשוטט ברחובות העיר. היעד הראשון השוק העירוני בן טאנה . הגשם יורד בעצמות שבין טפטוף קל לגשם שוטף. הולכים צמוד לבתים כדי לנצל הגגונים למחסה מהגשם. יש בעיה. המדרכה נועדה להולכי הרגל אבל בפועל היא מגרש החניה של הקטנועים ואלה חוסמים המדרכות.

מנוחת הלוחם

בדרך לשוק עברנו ליד בית ספר בעת שתלמידיו יצאו להפסקת צהרים. היה שם בלגן נחמד. חצר בית הספר משמשת כמגרש החניה של אופנועי התלמידים ומוריהם. כולם מנסים לצאת מי ברכב ומי ברגל. ליאורה נכנסה פנימה לצלם. השומר מנסה בקול רם לצעוק לה שתצא מהמקום אבל הגשם היורד בולע הקול ומותיר אותו במחסה שבשער הכניסה. אז הוא צעק, ליאורה צילמה וכשגמרה היא יצאה החוצה והשומר נרגע. הגענו לשוק בו תנאה. השוק מקורה כך שהגשם פסק מלהיות בעיה. השוק תוכנן ע"י ארכיטקט צרפתי. הוא מחולק ע"י המעברים לרבעים. בכל רבע מוקד סחורות אחר.

בשוק בסייגון

במרכז השוק מתחם לאוכל בו סעדנו צהרים. האוכל כרגיל טעים ביותר. חזרנו למלון למנוחה ולאחריה ירידה לרחוב אל חיי הלילה. הגשם לא פוסק. סובבים בסביבה הקרובה עד לרחוב הראשי . חזרה למלון דרך הסמטאות הצרות שבגב הרחובות הראשיים. אין כאן חלונות ראווה נוצצים אלא חזיתות דירות מגורים בכל רמות העוני מדלות ועד דלות מאד.

20.10 סייגון – מערות הוייטקנג בסו צ'י – סייגון

יום טיול בסייגון ובמורשת מלחמת ויטנאם. מתחילים הבוקר בנסיעה לעבר הכפר סו צ'י בו מצויה מערכת הגנה תת קרקעית מימי מלחמת ויאטנם. התחנה בראשונה בדרך היא במתחם יצירה המופעל עבור ובידי נפגעי מלחמת ויאטנם. כאן עובדים אנשים שנפגעו העיקר מהכמיקלים שרוססו על יערות ויטנאם כדי לגלות את מי שהסתתר בם.

ציור תמונות בצבע וקליפות ביצים

מייצרים כאן חפצי נוי תוך שימוש במה שיש. הצבע הלבן מתקבל ע"י שמוש בקליפות ביצים. התמורה ליצירות המתקבלת במכירתן משמשת לאחזקת המקום וליצירת עוד מקומות תעסוקה לנפגעי המלחמה. מכאן לסו צ'י. כאן חפרו תושבי הכפר מתחם ענקי שאפשר להם לשרוד את ההפצצות הכבדות שהמטירו האמריקאים על כל אתר בו התגלתה פעילות הויטקונג. המתחם מצוי תחת עצי היער. המחילות שנחפרו היו ברוחב צר לחייל אמריקאי רחב מידות. הכילו מעברים ומלכודות פתאים מתוחכמות. תוצרי החפירה היו מסולקים מהמקום אל מי הנהר הסמוך.

פתח כניסה קטן ממדים לירידה למנהרה

כל מערכת המנהרות היא בתחום שבין 0 ל30 מטר עומק. נמוך מכך מגיעים למפלס מי התהום. האמריקאים הפציצו ללא רחם. מכתשי הענק שנוצרו שימשו כמאגרי מים. זו היתה מלחמת חתול ועכבר. בסופו של יום העכבר היה חצוף ועקשן עד שניצח .ארוחת צהרים ליד הנהר בסו צ'י. מתחם יפה ושליו אנטיתזה למתחם רווי הדם ממנו זה עתה יצאנו. חזרנו לסייגון להמשך מורשת מלחמת ויאטנם. היעד כעת מוזיאון ההתנגדות. כאן מציגים הויטנאמים את זוועות המלחמה עד חתימת חוזה השלום בפריז. הצפון קיבל לאחר הנסיגה שליטה על כל המדינה וסייגון הפכה להו צ'י מן סיטי, שם שבפועל יש לו רק שימוש רשמי. העם ממשיך לקרוא לעיר סייגון.

פצצות בכל קוטר ומשקל שהוטלו ממטוסים

כיום ויטנאם היא מדינה מתפתחת. המלחמה היא זכרון רחוק. גדל פה דור ענק שנולד אחרי המלחמה. היה קצת מוזר להסביר למדריך שלנו שמלחמת ויאטנם עבורו זו היסטוריה רחוקה עבורנו אלו זכרונות שחווינו כבוגרים. סייגון היא העיר הכי מודרנית בה היינו בויטנאם. הצרפתים השאירו בה

בניה אירופאית של תחילת המאה ה20. האמריקאים הרחיבו הבסיס לעיר הנוכחית הצומחת בלי הרף

אולם בית הדואר בסייגון –תוכנן ע"י גוסטב אייפל

סיימנו את החלק המודרך במופע בובות המים אותו פספסנו בהא נוי. זהו מופע תיאטרון בובות שכולו מתרחש מעל מי בריכה. השחקנים המפעילים את הבובות נמצאים בחליפות צלילה מתחת למים. אמנות זו מיוחדת לויטנאם. המופע מרשים ביותר למרות שאנו לא מבינים את ספור ההצגה. בגדול זהו אוסף של אגדות פולקלור המוצג בעזרת הבובות.

בתיאטרון בובות המים

בערב שוב ירדנו אל הרחוב שליד המלון. זה הופך בערב למדרחוב המתמלא בצועדים וסועדים. עלינו בסופו של טיול אל מסעדת המלון שלנו בגובה כ10 קומות מעל הרחוב. אין כמו כוס סלינגר ,המשקה האגדי של מלון ראפלס בסינגפור, לסיומו של יום.

21.10 סייגון – בין טרה (הדלתא של המקונג) – סייגון

נהר המקונג מתחיל אי שם בסין. זורם דרומה דרך מינאמר ולאוס. מהווה גבול בין תילנד ללאוס וממשיך לקמבודיה וגומר בדלתא גדולה על ים סין בתחומי ויטנאם. בדלתא חיים מליוני ויטנאמים מחקלאות מסורתית וממלאכות המנצלות את מה שהנהר מביא כמו דגים למאכל וטיט לבניה. נסיעה בת שעתיים מסייגון עוברת בנחת כי הכביש דו נתיבי בכל כיוון והיום יום ראשון שבו מרבית העסקים שובתים וכך המשאיות הרבות אינן. הגענו לבין טרה עיר מחוז על נהר המקונג מכאן נכנסים לאזור שבין זרועות הנהר. הכל מלא בגידולים חקלאיים. עצי הקוקוס בכל פינה. בגדות התעלות עצי קוקוס המים שכפותיו הן חומר לקרוי גגות הבתים. הטין אותו גורף הנהר משמש ליצור לבני טין לבניה. חומר הדלק לתנורי שרפת הלבנים הוא סובין האורז הנותר בשפע לאחר גמר עונת הדייש. כך נוצר מחזור יצירה בו הפסולת של פעילות אחת היא חומר הגלם או הדלק לפעילות הבאה.

תנור יבוש הלבנים-הדלק סובי האורז

בקרנו מגדל דבורים. הם מפזרים הכוורות בין הגידולים להפריה. הדבורים המקומיות די שקטות. זהו גזע מקומי קטן ממדים. את הדבש רודים כשהוא עדין די בוסרי ומכיל הרבה מים. את צנצנת הדבש שהבאנו משם הביתה חיסלנו די מהר מחשש שיתחיל לתסוס. לא רחוק משם מפעל ביתי ליצור סוכריות טופי משמן קוקוס. הרבה עבודת ידים סביב מוצר שהוא די מגוחך.

מיון ואריזת סוכריות הטופי

הדרך בין האתרים בשייט בתעלות ובהליכה העל השבילים שלידן.

בחזית קוקוס המים מאחור דקלי אגוז הקוקוס

הטיול בתעלות מסתיים בתחנת המוניות המקומית. המונית היא עגלה הבנויה על אופנוע. כמות הנוסעים-כמה שנכנסים.

מונית בדלתא של המקונג

קינחנו בארוחת צהרים ממיטב מעדני האזור. סיכום ארוחות הצהרים הוא חיובי מאד תמיד טעים ותמיד חדש. לא חזרנו על אף מנה פעמיים. כל אזור במדינה ארוכה זו יש לו את המאכלים שלו וטווח המאכלים שתופעה זו מייצרת הוא רחב ביותר. קטענו הסיור לקראת הסוף כי השמים התכסו בעננים כבדים והחל לטפטף. ברגע שהתיישבנו ברכב החל גשם טרופי כבד. מבול שהראות בו היא מטרים ספורים בלבד. הנסיעה היא כנגד מסך רטוב וכבד. לקראת סייגון הגשם נחלש עד שפסק. את היום קינחנו בטיול קטן בסביבת המלון. קנינו מעט מתנות כדי לגמור את יתרות המטבע הויטנאמי שבידנו. מעבר לגבול זה נייר חסר ערך. קינחנו בארוחת ערב במסעדה על גג המלון בו אנו לנים. העיר פרוסה למטה והכל מואר. סיום נאה לטיול מהנה.

ערב במדרחוב ליד המלון בסייגון

.