בשליחות "נתיב" לנובוסיבירסק 1994

יום ג  11/10/94

 סוף סוף טסים. אמנם באחור של שעה ביציאה אבל אנחנו באויר. במשך כל הימים האחרונים התעסקנו בלצמצם את הציוד לכמות סבירה. כל סודר, נייר, קלטת ומה לא נשקל. הלכנו הלוך ושוב למשקל ב"נועם" שקול והחלט - טס או נשאר בארץ. ארזנו ופרקנו וארזנו ולבסוף יצאנו עם שני קרטונים, מזוודת בגדים, מוצילת הענק של עמיר מלאה בכל הציוד הכבד והצ'ימידן הצבאי מלא ניירות בריסטול,ניירות קישוט  וכל מה שלא נדחס לאריזות האחרות. בכיסי המעילים נדחפו ספרים, השרוולים נמלאו בסודרים, צעיפים,כובעי צמר וגרביים עבות וכל מה שרק יעבירנו הקור הסיבירי בשלום. תקלה ברכב גרמה לנו להגיע לשדה התעופה באחור קל שעלה לנו בהרבה זמן. השדה היה ככוורת דבורים והחום בלתי נסבל. חמסין ישראלי מצוי ואנחנו כבר מוכנים לגנרל חורף . ישראל ,המשלח של לשכת הקשר, ותיאו יקירנו, איש התק"ם שהפיל עלינו התיק, חיכו לנו תוך שהם מדביקים לנו עוד כמה קרטונים עמוסים למטען נלווה. הם עזרו לנו בביקורת הבטחונית וברשום המטען לטיסה עד נובוסיבירסק כולל התשלום על המטען העודף. הצ'ק אין לטיסה בלוד היה די מבולגן עקב כך. את כל הליכי בקורת הדרכונים עשינו די בריצה כי הטיסה צריכה מיד להמריא. מגיעים לשער היציאה ומתבשרים על דחיה ביציאה. יש זמן לקודש הקודשים של הנוסע הישראלי לחו"ל –חנות הדיוטי פרי. קנינו בושם וויסקי שיחכו לנו עד שובנו ומקלט רדיו קטן הקולט בגלים קצרים בתקוה שנקלוט בסיביר את קול ישראל. התור לתשלום ארוך. כמו בסופר תל אביבי אנשים פורקים עגלות אל דלפקי התשלום. נכנסנו להרפתקה נקווה שתהפוך לחוויה נעימה. ההכנה בת חודשיים הגיעה לסיומה כשאנו באויר בדרך למוסקבה. הטיסה בטרנסאירו חברה רוסית חדשה משתמשת בציוד מערבי.המטוס בואינג 757 מלא עד אפס מקום. אבל יש מקום לרגליים והדיילות נחמדות.לידנו יושבת רוסיה  המדברת רק רוסית כך שלי נותר לדבר רק עם רנצי. קבלנו עתון באנגלית, משהו סטייל ידיעות אחרונות מעט ידיעות הרבה שטויות. זה מה יש. אנחנו אמורים לנחות במוסקוה ב2230 לפי שעון מוסקבה. הטיסה בינתים די נעימה .חילקו שתיה+בטנים ארוחת ערב טעימה ושוב שתיה. מקום קבלנו רק באזור המעשנים .למזלנו המיזוג אויר פועל כראוי והעשן עולה ישר למעלה.בינתיים לא סובלים למרות שסביבנו מעשנים בלי סוף.לישון אי אפשר.כל הזמן מחלקים משהו והאור דולק. מזל אין טלויזיה ופטורים מסרט זבל שירצד מול העיניים. לפני שיצאנו טלפנה שוש ומסרה כי הגיע מכתב מדרורוני. הם באוגנדה עושים חיים ומבסוטים. בעוד 3 שבועות דגנית וניר מתכוננים לנסוע לנפאל והודו מה שיהפוך אותנו למשפחה בפריסה עולמית. אני מקווה שנהיה עסוקים בעשיה ובראיית דברים חדשים ויהיה פחות ראש לגעגועים. סוף סוף כיבו האורות אז מספיק לכתוב וננסה לישון מעט כי לילה ארוך עוד לפנינו. בחוץ כנראה מזג אויר סוער כי המטוס החל להיטלטל  והשינה נעלמה. הטיסה היתה קצרה משחשבנו. נחתנו במוסקבה נפתחו הדלתות ומשב רוח צונן מחק את החמסין ממנו הגענו. הכניסה לרוסיה עברה חלק. ערמות הציוד הגיעו מהר. שני גברים גדולים שנשלחו מהשגרירות עזרו לנו בהעברת הציוד מהטרמינל הבינלאומי לטרמינל טיסות הפנים. במוסקבה המונח טיסת המשך ,גם באותה חברה, אינו משחרר את הנוסע מסחיבת הציוד. ס"ה איזה רוסי מאמין שחברת התעופה תעשה זאת בלי שדברים יעלמו בדרך . מגיעים לדוכן הרישום לטיסה לנובוסיבירסק ומתחילות הבעיות. הפקידה בתל אביב תלשה את שובר הטיסה  מוסקבה-נובוסיבירסק במקום את השובר תל אביב מוסקובה וכמובן שרוצים שנקנה שובר חדש.לקח קצת זמן עקשנות ועזרה מאנשי השגרירות לשכנע הפקידה לתת לנו כרטיס עליה למטוס תמורת השובר שהיה צריך להשאר בתל אביב. כעת התחילה בעית המשקל העודף. אנחנו כבר שלמנו בתל אביב עד ליעד הסופי. שוב ויכוח שוב עקשנות ובסוף גם זה נגמר בלי תשלומים נוספים. בתור לדלפק נפגשנו עם מוסיקולוגית שעלתה לפני 5 שנים ועתה חוזרת לביקור קרובים בנובוסיבירסק. נתנה לנו מספר טלפון כדי שנוכל להעזר בה להשיג כרטיסים למופעים. בתור עוד חבורה דוברת עברית. משלחת  רפואית מבית חולים סורוקה המייעצת לבתי חולים במסגרת סיוע החוץ של ישראל. עשינו סבוב בחנויות השדה. חנויות קטנות עם כל מוצרים מיובאים-קטשופ, מיונז, זיתים שחורים מישראל, בייגלאך, שוקולד וכו'. המחירים כמו בארץ החנויות נראות כמו בארץ בשנות החמישים. לאט לאט כל הישראלים הטסים לנובוסיבירסק מתקבצים ומסתבר שאנו מיעוט לא מבוטל בין נוסעי הטיסה. יושבים ומפטפטים בעברית זה עם זה. למרבה ההפתעה בינתיים הכל זורם. טיסת ההמשך יצאה בזמן. מטוס נוח דיילות יפות ואוכל טוב. לישון לא מצליחים. בתחילה  מחלקים, שתיה אוכל וסתם נשנושים. לאחר מכן אחת הנוסעות חשה ברע.מסתבר שהרופא הישראלי הוא הרופא היחיד בטיסה והוא מתחיל לטפל בה. ציוד רפואי יש בקושי. המזל שלרופא בתיק יש ציוד עזרה ראשונה. הדבר היחיד שסיפק צוות המטוס היה חמצן. כל הזמן מתפללים שהנוסעת תחזיק מעמד עד האמבולנס בנובוסיבירסק אחרת זה בלבול מוח אדיר עם המשטרה והבירוקרטיה. המרחק בין מוסקבה לנובוסיבירסק כ3000 ק"מ או 3.5 שעות טיסה. רוסיה ענקית לוחות זמנים של נסיעות רק לפי שעון מוסקבה. כך ב0430 לפי שעון מוסקבה זרחה השמש ומלמטה נראים מרחבי אין קץ. אזור שטוח מלא מים,נהרות ואגמים. לא תמיד רואים הנוף כי העננים תחתנו יוצרים שמיכה ענקית. ישראל נגמרה לנו ב10 דקות. כאן אנו כבר 3 שעות טסים וכל הזמן רוסיה מתחת. המרחקים  עדיין בלי נתפסים עבורנו. נחתנו בנובוסיבירסק ב0930 בבוקר על פי השעון המקומי.גלי והנהג מהמרכז הישראלי מצאו אותנו. העמסנו את כל הכבודה ונסענו למלון במרכז העיר.הבנות עוזבות רק בשבת. עד אז במלון צנטרלניה אשר במרכז העיר.בנסיעה מתוודעים למה שתהיה עירנו לחודשיים הבאים. העיר על שטח עצום. בתים מרובעים רבי קומות,ובמרכז העיר בית האופרה וכנסיה קטנה. יש עדיין מעט צבעי שלכת. מרבית העצים ללא עלים כלל. הם נשרו  ברוח חזקה שפקדה העיר כמה ימים לפני בואנו. אחד העצים אופייני לסיביר שמו ברינה. ערום מעלים וצבוע באדום בזכות  פרותיו האדומים. מזכיר מרחוק אלמוגן בפריחה. שמנו החבילות במלון. האדרנלין בדם גבוה .החלטנו לנסוע ישר אל המרכז הישראלי בו נעבוד ולראות מה קורה שם,להגיד שלום למנהלת המרכז אידה, לעשות הכרות ראשונה אתה ועם הצוות המקומי. נפגשנו שם גם עם הסטודנטים המיועדים ללמוד בטכניון. הם כבר דוברים מעט עברית.התחלנו להתארגן מעט לחיי יום יום.החלפת כסף לרובלים וקניית אוכל הכל ללא שפה. נעזרים בשיחון של בנק דיסקונט ובעיקר בפנטומימה.בחנויות יש מבחר מוצרים. שיטת הקניה מקורית. בתור אחד מבררים האם המוצר קיים.לאחר מכן עומדים בתור נוסף בקופה כדי לשלם מראש. עם הפתק מהקופה עומדים שוב בתור שלישי כדי לקבל המוצר הנבחר. בלי שפה העסק מסובך כי לעיתים יש מחיר זהה למספר מוצרים שונים. ס"ה היה משעשע. ניסו כמובן למכור לנו במחיר שונה מהמצוין על העטיפה אבל ספרות ברוסית ועברית נכתבות זהה. אני במיטה עדין ערה לחלוטין למרות שעברו למעלה מ36 שעות מאז התעוררתי . רנצי כבר נרדם אני אכבה האור ואנסה לישון כי מחר יום חדש.

 13/10/94

 הצלחתי להרדם ובחצות צלצול טלפון רנצי הרים השפופרת  ומישהי ברוסית על הקו. כשסגר שאלתי אותו מי זו קבלתי תשובה "כדאי שתהיי בסדר כי כרגע קבלתי הצעה מגונה". מסתבר שזונת המלון בדקה אפשרות לעסקים. ב0700  חדר אור מבעד לחלון. קמתי לראות מה נעשה בחוץ. השמים בהירים  והכל נקי ורחוץ אחרי הגשם ומעט השלג שירדו אתמול. האנשים ברחוב נראים לבושים היטב בבגדים חמים.  המדחום הניצב בקרן הרחובות הסמוך מציין 2°C  - ברוכים הבאים לסיביר. רנצי ירד לדואר לשלוח, המכתב שניורה הפקידה בידו,לבני משפחתה. עוד מעט נרד העירה לשגרת יומנו. אלכסיי הנהג לוקח אותנו למרכז הישראלי .בדרך קופצים לראות את מה שתהיה דירתנו. מפגש ראשון עם הווי החיים הרוסי. הדירה ממוקמת בבנין שכון סובייטי ענק. אחד מיני ארבעה כאלה הסוגרים על חצר גדולה. למרכז החצר הגיעה מיכלית חלב .אנשים קונים חלב טרי לכלים ששמשו בארץ לאותה מטרה כשחלבן היה מקצוע.

חלב ממכלית מהיצרן לצרכן בחצר

בצהרים שוחחנו במרכז עם קוסטיה לוין. הוא מרכז פעילות מכבי בעיר.בארץ קבלנו התראות כי הנ"ל אגוז קשה ועושה צרות לבנות אותן אנו מחליפים. הסברנו לו מה ברצוננו לעשות. שמענו מה רצונו שיעשה נקווה לשיתוף פעולה. חצינו את שדרות קרל מרקס אל משרדי משלחת הסוכנות היהודית הממוקמים בבנין שמולנו. שוחחנו עם השליחים שם ונקוה לעבוד בשיתוף פעולה אתם. הפעילות במרכז אחה"צ די עלובה.ערכנו תכנית פעילות לשבוע הבא ונקוה שנצליח ויתקבצו קצת יותר צעירים לפעילות.

יום ו 14/10/94

 יום אביבי נעים.קצת קריר אך בהחלט נעים לטייל. הלכנו לשוק יחד עם דפנה וגלי אותן אנו מחליפים ועם מיכל וענת המורות החיילות לעברית הנשארות עמנו.השוק מאד יפה. שפע של סחורה מחירים זולים מהארץ בהרבה. שוק מזון בעיקר צבעוני תוסס תאוה לעיניים. גם בחנות ליד הבית יש כמעט הכל. ס"ה בארץ אמרו לנו שברוסיה אין מה לאכול. פה לא שמעו על כך דבר.תמורת כסף יש הכל.מהר מאד יתברר לנו כי יוקר המחיה פה למקומיים המשתכרים רובלים הוא בלתי אפשרי.

בוקר ראשון בנובוסיבירסק- היום רק קריר

בשעות אחה"צ המוקדמות הגענו למרכז. עשינו מעט תכניות עם אידה ואז באה הנפילה הגדולה קבלת שבת. מקרה קלסי של חוסר תקשורת. זו היתה צריכה להיות מסיבת הפרידה לדפנה וגלי.רצינו שכולם יהיו ויפרדו מהן.משום מה אנו חשבנו שהבנות הכינו את קבלת השבת. כדי שיהיה חגיגי ירדנו לשוק וקנינו פרחים.באו      כ 70 מבוגרים זקנים וטף.  מעט מאד צעירים ( נראה כי מישהו רמז להם לא לבוא) קבלת השבת היתה מכובדת. הדלקת נרות ,קידוש, פרשת השבוע לך-לך.רנצי הסביר אידה תרגמה. המבוגרים שרו ממש יפה. צעירים לא היו.חשבנו שיגיעו מאוחר יותר ויפעילו דיסקו במועדון גם זה לא קרה.ב2000 היה שקט מוחלט כולם התפזרו. היתה לי כעת שיחה טלפונית עם אריה קוגן רכז הנוער בסוכנות. הוא סיפר כי גם אצלם כמעט ולא באים לקבלת שבת. שוחחנו על  אפשרות גביית תשלום פעוט עבור פעילות כדי שיעריכו המאמץ.הוא אמר שגם זה לא עובד.אני מקוה שלא נישבר מהר. ירדנו לרחוב ליד המרכז ל½  שעה כשחזרנו השוער סירב לתת לנו להיכנס ונאלצנו להגיע לטונים גבוהים כדי שיבין שאנו שייכים לבעלי הבית. תקרית שהוסיפה לטעם הרע בפה.אנחנו קצת בלחץ מחוסר האפשרות לתקשר עם האנשים בשפה מובנת. במרכז רק אידה דוברת עברית. יתר העובדים אינם דוברים לא עברית ולא אנגלית ובעצם רק רוסית. קשה להעביר חומר. הבטיחו לנו מתורגמן צמוד. בינתיים לא דובים ולא יער. יתכן וקרה פה מה שסיפרו לנו בארץ. מי שרצה לעלות לארץ עשה זאת .פה נותרו רק שולי הקהילה שהיתה ומשפחות מעורבות ובעצם שום דבר לא מעניין אותם. יתכן מאד וכדאי להעביר הפעילות לערי השדה. נשוחח על כך עם אידה ביום שני. אידה נוסעת עם מיכל ודפנה לקמרובו ביום א. אנחנו ניסע אתה לאומסק בסוף השבוע הבא.שתי נסיעות לבדיקת המצב בפריפריה.אולי שם נפעל.מחר שבת יום חופשי ננסה לטייל ולהכיר את העיר.

שבת 15/0/94

 היום הוא יומנו החופשי.חם היום C °6 + .מסתובבים בעיר עם ארבעת הבנות. רנצי מרגיש כמו שיך סעודי. גלי ודפנה נוסעות הערב למוסקבה בדרכן הביתה מיכל וענת נשארות. ארבעתן צעירות ונאות. אחרי כל הסיפורים בארץ חשבנו שאנו נוסעים לארץ המחסור.מסתובבים ומגלים שבעיר שפע.תוצרת מכל העולם כולל ישראל.אני צריכה מעיל. באתי עם מעיל גשם שאבא שלי הביא מקנדה.כמעיל גשם הוא מצוין. קור זה משהו אחר. זה בקושי מתאים פה לסתיו והחורף עוד לא התחיל. חיפשתי מעיל פוך.מצאתי ב"צום". חנות כלבו גדולה היתה בבעלות ממשלתית . המעיל מיוצר בסין עבור חברה קנדית. כנראה נעלם ברכבת הטרנס סיבירית ועלה לפני השטח כאן. שילמתי $ 70 . לא זול אבל מעיל פרוה  מתחיל  ב $2000 .בחורף שולפים פה את הפרוות. בצהרים נפרדנו מהבנות והלכנו לכיוון המלון. עברנו ליד הקרקס יש תור, ב 1500 ההצגה. הצטרפנו לתור. קנינו כרטיסים במחיר 4 שקלים לשנינו. היתה הופעה חביבה של הקרקס המקומי. המון ילדים עם הוריהם.לבושים במיטב מחלצותיהם. הילדות עם סרטים. לא ראינו משפחה עם יותר משני ילדים. הרוב ילד אחד. גורי הדובים הם כבר תוצר של משטר חופשי. עשו מה שבראש שלהם. המאמן היה בגדר המלצה לא מחיבת. הילדים חניכי המשטר הנוקשה די אהבו מה שראו. מחאו כפיים צחקו אבל באיפוק ובנימוס.הכנו ההרצאה על נגב פורח למחר. הכנו שעורי עברית לבית ספר יום א ולצוות המרכז.ארזנו הציוד כי מחר אנו מפנים המלון אל דירתנו המתפנית היום.

המלון סמוך לכיכר המרכזית כיכר לנין. בנובוסיבירסק לנין עדיין חי. פסלו זקוף מכוון התנועה בכיכר.

כיכר לנין במרכז העיר במרכז לנין מכוון התנועה בעיר . מצידיו כל הגבורים. מאחור בנין האופרה העירוני

סביבו פסלי הגבורים מגיני המולדת.מאחורי הכיכר בית קברות של גדולי האומה. הרבה פארקים ופרחים. כעת הפרחים מתחילים להשחיר מהקור. ברחובות רוכלים מוכרים פרחים. ורדים ענקיים ,כלאי תה כמו באפריל בגינתנו באורים. ריח אמיתי לא פרחי פלסטיק מחממות. יופי ואסטטיקה מאד נחשבים פה,אבל הבתים מתפוררים. מרבית הבתים רכבות רבות קומה. 10-12 קומות האחד. מעט בתי עץ סיביריים מסורתים. אלה בנויים בולי עץ בחבור סין וגרז. סביב החלונות והדלתות כרכובים מגולפים מאד יפים ומרשימים. ליד ה"צום" ראינו ניצני ההתעוררות הדתית שהחלה.על המדרגות עמדו 4 גברים לבושים לבן עם תמונות קדושים בידיהם .הם הזמינו עוברים ושבים להצטרף אליהם. גם בטלויזיה משודרות דרשות כמרים. ליד ה"צום" ניגשה אלינו אישה ופנתה אלינו בעברית. היא זיהתה שאנו ישראלים. פנתה אלינו סיפרה שניסתה לחיות בישראל אבל כפסנתרנית לא הסתדרה בעבודה. אחרי שלוש שנים חזרה לנובוסיבירסק. בבוקר נתקלנו בצד האפל של העיר. ביציאה מהמלון עמד גברתן שניסה להיטפל אלינו. הוא היה שתוי. רנצי הדף אותו ופתחנו בהליכה מהירה אל תחנת המטרו הסמוכה. הוא ניסה לעקוב אחרינו אך ויתר ונטפל לזוג אחר.כמובן שלבנות לא סיפרנו כדי לא להבהיל אותם.מספיק הבהילו אותן בזמן ההכנה בארץ.

 יום א 16/10/94 

יום נעים ובהיר ארזנו הפקלאך ועברנו לדירת הקבע. משם לבית הספר של יום א ואחר כך למרכז. בקרנו בבית הספר.הוא מסודר לפי גילאים בכל כיתה כ 10 תלמידים.יש למידה של עברית, מסרת יהודית והיסטוריה. יש גם מורה למוסיקה. העסק מתנהל בכוחות מקומיים ולא נראה כי צריכים פה את עזרתנו. המשכנו למרכז.עסקתי בהוראה פרטנית של עברית לכמה צעירים שרק התחילו האולפן.      ב1730 רנצי העביר ההרצאה על הנגב. היו כ 15 מאזינים.נראתה התעניינות. חזרנו בערב לדירה לפרק הציוד להתחיל להרגיש קצת בית.

 17/10/94

בוקר צח ונעים .השמש מחממת הדירה. מסביבנו שכונים רבי קומות. באחד הצדדים מספר בתים סיביריים עם ארובה . זו נראתה לנו בלילה כפסל של מדונה.לפנות ערב ומוקדם בבוקר אנשים לוקחים הכלבים לטיול.אוסף כלבים מרשים מכל הגזעים. נראה כי לכל משפחה יש כלב. הדירה בה אנו גרים בגודל דירות שנות ה 50 בארץ.  2 חדרים די גדולים, מטבחון קטן ושרותים. הרצפה מעץ. החלונות גדולים וכפולים ללא תריסים. מעל כל חלון יש חלון קטן שניתן להשאירו פתוח שיכנס אויר צח. הבעיה היחידה מיטת השינה צרה מידי לזוג. הדירה מחוממת בהסקה מרכזית ומים חמים במטבח ובאמבטיה. בבוקר הולכים לשוק לקנות תוצרת טריה. קונים מה שיש. המחירים עבורנו המשלמים ברובלים שמקורם בדולרים מגוחכים. קילו גבינה צהובה כדולר ורבע  קילו בשר תלוי בטיב בין דולר לשלושה.ס"ה מצאנו כמעט כל מה שחיפשנו.ירקות פירות ובשר. ביצים לא היו וחלב קנינו בתפזורת מהמכלית שבחצר. החלב אינו מפוסטר .חלב מאוד שמן. אחרי הרתחה יש הרבה קרום ורנצי חוגג עליו.בשעות אחה"צ היינו במרכז.עסקנו בעיקר בלמוד עברית פרטני. (במקביל יש אולפן).היום חולף מהר החברה רוצים ללמוד ולדעת.לא האמנתי ביכולת הפנטומימה שלי.אני מלמדת, קונה ושואלת מידע ברחוב בלי מילה רוסית.בקצור מסתדרת בשפה הכי בינלאומית-שפת הידיים. אנחנו עסוקים בהכנות ההרצאות הבאות על ישראל דרך הבולים ועל מזון ומטבח ישראלי.בקצור חדוות היצירה. ישבתי עם נטשה המנגנת ללמדה שירי חנוכה, לתת לה תווים. אני אומרת בעברית היא כותבת המילים עברית בכתב קירילי.אני שרה היא רושמת תווים. החברה יזייפו נהדר. זמרת גדולה מעולם לא הייתי. פעולות בנוסח תנועת הנוער לא מצליחים להעביר. מנסים צורות אחרות אולי ההרצאות.

 18/10/94

השעה די מאוחרת בין פיהוק אחד למשנהו אני מנסה לכתוב כמה מילים. כל הבוקר ישבנו על עריכת ההרצאות וסדור פלקטים להמחשות. ב 1100 לקחנו את אידה לשעה להכיר את השוק.היא כבר כאן כמה זמן, אישה לבדה. מפחדת לזוז מעבר לסביבה המידית של דירתה או המרכז. אנו זוג ומרגישים חופשיים.קניות פה זה דבר מדהים. קונים לא מה שרוצים לפי רשימה אלא מה שיש . אין הרבה זמן להתלבט. ראית משהו שצריך אז קנה מיד עוד רגע לא יהיה.מתי יהיה שוב איש אינו יודע. ספרו לנו את זה בארץ. יש על כך בדיחות אין ספור אבל המציאות היא הבדיחה הטובה ביותר. אנחנו מחפשים ביצים. ביום הראשון היו רוכלים בכל פינה שמכרו ביצים מאז לא מוצאים. במרכז לימדתי עברית חמישה מתלמידי האולפן האוניברסיטאי. רנצי לימד עברית תלמידה אחת .חיפש ומצא אוצרות בארונות המרכז. מצא ונתן לגלינה ,המורה לריקודים, קלטות של ריקודי עם ישראלים.אף לימד אותה ריקוד.

 19/10/94

 כל הבוקר הינו עסוקים בהכנת ההרצאות, אני על המטבח הישראלי רנצי על בולים. בצהרים  למרכז- לימוד עברית פרטני ל4-5 תלמידים. לא תמיד כולם באים והתפיסה שונה מאחד לשני. בכל אופן לפחות מילה חדשה בשעור נקלטת. אני מצליחה להציג להם המילים החדשות.  להרצאה על המטבח הישראלי היו 6-8 בנות בעיקר מעובדות המרכז. אידה היתה מתורגמנית מצוינת כי היא גם מתמצאת בנושא. נראה היה שהן נהנו. בערב הגענו הביתה. מהדורת החדשות בטלויזיה משעממת כרגיל. אין צילומים מהארץ ומבחינתנו מעניינת רק תחזית מזג האויר (יש שקופיות ואת המפה   אנו מבינים). לפתע אידה בטלפון עם הבשורות הרעות מתל אביב. היה פיצוץ ליד הדיזינגוף סנטר . מיד טלפון לארץ. ניר לא היה בבית. השארנו לו הודעה שטילפנו. מכיוון שאיש לא טלפן הנחנו שאין חדשות זה חדשות טובות. במקביל מתחיל סבב טלפונים בין הקהילה הישראלית המקומית. מנסים ליצור קשר עם הארץ בכל צורה אפשרית.

 20/10/94

 אחרי שעור קצר בעברית החלו הכנות לחנוכה. הכנתי למורות בבית ספר יום א חומר על חנוכה המתאים לילדים. לגלינה ומאלך ,מורי המוסיקה, תווים ומוסיקה שילמדו הילדים שירי החג. הכוונה להפעיל המערכת עם כמה שיותר אנשים כדי להגביר המעורבות. ביוזמתנו ישיבה מתאמת מרכז ישראלי-סוכנות היהודית לתכנית פעולה לקראת חנוכה.מה עושים ומי עושה מה.אריה ובילי מהסוכנות,מצדנו הצוות הישראלי והצוות המקומי על טוהרת ה-שה. סשה פשה אברשה ונטשה.זה לא מערכון של שייקה אופיר אבל זה התנהל בדיוק כמו במערכון. סשה מעביר לפשה שמסיט לאברשה המגלגל לנטשה המחזירה לסשה וחוזר חלילה.בקצור המקומיים מנסים להעביר הכדור לישראלים המפולגים בין  סוכנות לנתיב (לשכת הקשר). אנחנו מנסים להיות הגשר אבל כל הישיבה מתנהלת ברוסית ואנו לא מבינים דבר.בסופה של ישיבה אחרי שכל צד משך לאן שמשך סוכם שמנסים לעשות מסיבה גדולה לכל הקהילה היהודית על כל שלוחותיה. לאט לאט מתבררת לנו תמונה די מסובכת של קהילה קטנה רבת עסקנים.יש סוכנות ויש לשכת הקשר,עד בואנו היה נתק מוחלט, כעת לפחות מדברים זה עם זה .יש רב המחפש מנין יש ועד קהילה המחפש כבוד וכיבודים וברקע יש גם את הג'וינט.ס"ה שלושה יהודים,ארבע מפלגות, חמש דעות ועם זה צריך לעבוד.אנחנו סיכמנו עם אריה כי גם אם הסשות והפשות ימשיכו להתכסח ביניהם אנו נפעיל את הנוער במשותף. בכל מקרה נכין מסיבה משותפת לנוער ולסטודנטים. לאריה שזו שנתו השניה במקום יש קשרים עם הנוער ומכיר את כולם. אנו הבאנו מהארץ חומרים ואביזרים לעזרה. סיכמנו על חלוקת עבודה בינינו לבין אריה ובילי (אשה מופלאה ,פנסיונרית המלמדת עברית ובעצם עושה כל דבר ) .יחד אתם אנו מכינים סמינר נודד למורי בית ספר ולנוער על חנוכה. לעזור לקהילות בפריפריה להכין  מסיבות חנוכה. את ההרצה נעשה בבניין המרכז פה עם הסטודנטים ונוער הסוכנות. אידה אישרה לנו התכנית ונתנה ברכתה שזה אומר גם תקציב בעיקר לנסיעות. יש לנו כחודש להכין הסמינר.אחרי הישיבה המתישה הלכנו לתיאטרון לראות אופרטה מאת קאלאמן. מוסיקה נהדרת הרבה צבע על הבמה התוכן לא חשוב. היינו שם כל צוות המרכז ונהנינו. נגמר המופע הגיע רק נהג אחד לאסוף אותנו.החלטנו כי לא נחכה לסבוב הסעה נוסף ונלך הביתה ברגל. הנהג הסביר לי איך להגיע לכיכר לנין אבל הפך הכיוונים. לקח לנו קצת זמן להבין שאנו הולכים  בכיוון ההפוך .אני הייתי כמעט בהיסטריה למרות שהשעה לא היתה מאוחרת ואנשים עדין הסתובבו ברחוב. מזג האויר היה נעים .הלכתי בחולצה דקה תחת המעיל שמים בהירים זרועי כוכבים וצינה יבשה ונעימה. בבית חם ונעים מסתובבים יחפים כמו בקיץ בבית. ניר טלפן עדכן אותנו בנעשה בארץ.סיפר כי הגיע הפקס מכתבנו הנודד בסיביר ומכתב מדרורוני באוגנדה. השעה כבר מאוחרת מחר בלילה נוסעים לאומסק. התכנית רכבת לילה לשם. בשבת וביום א נשהה שם ובמוצאי יום א שוב רכבת לילה בחזרה.

21-24/10/94

 בבוקר שוטטות לכיון אחר בעיר ללמוד את הסביבה כדי לא להתברבר כמו אתמול בערב. קבלת שבת למבוגרים כ20 איש.הגיע יהודי מבוגר,על חזהו שלל אותות הצטיינות ממלחמת העולם. היה קצין בצבא הרוסי ופתאום גילה את יהדותו. היה מפגש מרגש אתו. מישה בלקין הסביר פרשת השבוע (חיי שרה) בצורה מפולפלת ויפה.עזבנו לקבלת השבת של הצעירים במועדון. היו כ 60 צעירים סביב השולחן. הדלקת נרות קדוש ברכת החלה.דניאל לוין, צעיר חכם ובעל חוש הומור-עכשיו לומד יהדות-(אמו גויה אביו יהודי פרופסור לאלקטרוניקה באוניברסיטה ומורה להיסטוריה בביה"ס של יום א) סיפר על פרשת השבוע שרנו שירים בצוותא לימדנו שיר חדש הרבה חברה השתתפו לאחר מכן החלו בדיסקו ואנו נסענו לאומסק. השעה כבר מאוחרת ליד המרכז עוצר אותנו שוטר תנועה אידה מורידה אותו מאתנו די בתקיפות כשהיא מנופפת בכרטיסי הרכבת. ס"ה הוא רצה קצת שוחד מה שמאד מקובל פה (המשכורת נגמרת יומיים אחרי התשלום). המרכז מעסיק קציני משטרה כשומרים בשכר וזה מנער מאתנו את השוטר הפשוט.הפעילות במרכז אינה חשאית. נהפוך הוא השלטונות יודעים ומיודעים בפעילותנו.  לרכבת הגענו בדקה   ה- 90 . רכבת נקיה ומסודרת. כשהתפרקה ברית המועצות חל שוד נכסים מסיבי. קווי הרכבת הרווחים נתפסו ע"י חברות פרטיות המפעילות אותן. רכבות כאלה מכונות "פירמאני" והם מתוחזקות ברמה גבוהה. אנו ארבעה בתא שינה . השרותים בקרון נקיים, מדד מספר אחד לבחינת רמת הרכבת. לקחנו עמנו את ולדימיר שיהיה מנהל המשלחת. הוא הדובר ואחראי על הנחירות . הרכבת רצה על המסילה הטרנס סיבירית. 10 שעות נסיעה בכל כיוון בין נובוסיבירסק לאומסק. במונחי הטרנס סיבירית אלה תחנות סמוכות. מהחלון ראינו רק ערבות אין קץ. חלקן מיוערות בעיקר עצי לבנה  ערומים, בשטחים מעובדים ערמות חציר.הגענו בבוקר ויעקב זילברברג חיכה לנו עם רכב ונהג. לקח אותנו אליו הביתה.דירת חדר אחד-סלון חדר שינה חדר אוכל ומטבח ושרותים. הכל קטן וצפוף אך יעקב ואשתו גלינה משפחה חמה. היה מאד נעים אצלם. גלינה מורה למוסיקה מלמדת גם בביה"ס של יום א. יעקב טכנאי.למד גיאולוגיה באירקוצק, אחראי על פעילות מכבי באומסק. מפעיל פעילויות ספורט מגוונות לילדים ולצעירים בעיקר בקיץ. מרינה- מנהלת ביה"ס של יום א- לקחה אותנו לסיור בעיר. כנסיות מתחדשות,הרובע העתיק, הטיילת לאורך נהר האום שסביבו בנויה העיר העתיקה ונהר אירטיש הזורם מקזחסטאן צפונה אל נהר האוב. העיר כולה בנויה סביב שני הנהרות  המתחברים זה עם זה.

אומסק הגשר על האום ומגדל מכבי האש שלצידו

לאורך הנהרות טיילת יפה ופארקים. יש פארק זכרון ענקי לחללי מלחמת העולם השניה. עד היום צל המלחמה הזו בכל פינה.בסיביר המלחמה הביאה את תנופת הפתוח הענקית עת סטאלין העביר כל מה שיכל אל מעבר להרי האורל הרחק מטווח המפציצים הנאצי. הכנסיות באומסק ברובן פרבוסלביות. אחת קתולית שייכת למעוט הגרמני שהוגלה לכאן בזמן המלחמה ממקום מושבם בשפך הוולגה לים הכספי. צחוק הגורל הוא כי מי שכעונש הוגלה לסיביר באותה תקופה חייו ניצלו. הכנסיה משופצת בכסף המגיע מגרמניה. ממשלת גרמניה רואה בקהילה הגרמנית  פה מעין תפוצה שצריך לשמור על זהותה התרבותית וקשרים למולדת. ס"ה הם פועלים פה די בדומה לפעילותנו בקרב היהודים. רק שכשאומרים תפוצה גרמנית זה מזכיר ימים אפלים.ראינו את המבנה הראשון שממנו צמחה תחנת הסחר שהפכה לאומסק. זהו מבנה מבוצר שבנו הקוזקים בשנת 1700 .

אומסק- המבצר הקוז'קי ממנו צמחה העיר

עברנו ליד בית הגביר היהודי מראשית המאה. זהו בית מידות בנוי אבן אדומה. בפינות הגג מגיני דוד המצביעים על מוצא בעלי הבית. הבית כיום משמש את המכס הרוסי. בית הכנסת היהודי נשרף כליל לפני חודשיים.חושדים כי לאומנים רוסים ידם במעשה.  הצריף נשרף כליל נותרו שתי חנוכיות אחת ענקית.הצענו ליעקב כי יקחו אותן למשרדי הקהילה ויעניקו משמעות מקומית לנס האור. הרובע היהודי העתיק של אומסק בנוי בתי עץ סיביריים נקרא עדין בשם "דאר שטאט" (העיירה). בערב הלכנו לאופרטת בלט.מוסיקה נעימה כוריאוגרפיה מרשימה המון תנועה וצבע על הבמה העלילה מטומטמת. האולם מלא מפה לפה מכל הגילאים כולל בני נוער שישבו מאחרינו וצחקו על המופע. בארץ משהו כזה היה יורד מהבמה אחרי שתי הופעות. אחרי ההופעה שוחחנו עם מי שהיה מנהל התיאטרון המקומי (יהודי כמובן). הוא טען כי התפטר ממשרתו על רקע המשך העלאת מופעים מטומטמים מהסוג הזה וחוסר רצון להתאים הרפרטואר למציאות של סוף האלף. סיפר כי אין פה בעיה כלכלית, ההצגות מכורות מראש לבתי ספר וועדי עובדים לחודשים רבים ואלה משווקים הכרטיסים באגרסיביות. המדינה הסובייטית דאגה ללחם ושעשועים. בלחם היא כשלה אבל הצגות זבל כאלה הועלו בכל מקום בכל עיר גדולה יש תזמורת סימפונית, תיאטרון,אופרה וקרקס. עד גל העליה מרבית המוסדות האלה נוהלו בידי יהודים.שבנו אחרי האופרטה לדירה שבה נישן.שם חיכתה לנו בעלת הדירה עם כיבוד. יעקב וגלינה נשארו לתה בינתיים הצטרפו גם בנה של בעלת הבית אשתו ובתו.הבת כבת 18 צריכה למלא את הציפיות של שני דורות. היא רוצה לעלות לארץ המשפחה מתנגדת ורוצה אותה קרוב. היתה לנו שיחה ארוכה עד חצות. הבנו מה פרוש המונח ילד מרובה הורים. באומסק התנסינו במחסורי רוסיה .מים זורמים בשרותים אין ממלאים דליים ומרוקנים פנימה. השתמשת הכן חדש לבא אחריך. מים חמים למקלחת מחממים בסיר על הכיריים שופכים בכוסות זה על זה.

בבוקר יום א הלכנו לבית ספר של יום א .הקהילה שכרה בנין שהיה מועדון קומוניסטי מפואר. לילדים מערכת בת 5 שעות לימוד הכוללת עברית מסורת, היסטוריה ,שירה עברית ומחשבים. בבית ספר מחשבי 286 שניתן לספק להם תוכנות מהארץ. יש להם שעורי ספורט כדי לשחרר קצת עצמות ואנרגיה. הצענו להם לנסות ולהפעיל הילדים דרך משחקי חברה לגיבוש כי ספורט יש להם בשפע בביה"ס הכללי בכל יום אחר. רנצי הרצה על ישראל בראי הבולים ל 50-60 ילדים כולל שאלות ותשובות (אידה תרגמה). איסוף בולים זה תחביב בינלאומי והילדים ידעו במה מדובר והראו התענינות. היה ממש כיף להיות אתם.נכנסתי לשעור מוסיקה כמו בארץ.הבנות ניסו לשיר הבנים הצליחו להפריע. במקביל יש פעילות להורים. שעורים ביהדות, הנושא הפעם - קבלה. כ50 מבוגרים ישבו ולמדו.  

מרינה מנהלת הבית ספר בחורה נמרצת עם המון קסם אישי. הופיעו גם נציגי הג'וינט. אומסק היא נמל הבית של פעילות הג'וינט בסיביר. מרינה מנווטת לא רע בין כולם ומי שנותן היא לוקחת. הפעם באספת ההורים שהתקימה נווטו כולם למגמה להטיל על ההורים תשלום עבור הפעילות.לפנות ערב הלכנו לבית הקהילה היהודית. אידה נפגשה עם המבוגרים אנחנו עם הצעירים. כאן פגשנו בחורה חמודה בשם אירה הדוברת אנגלית רהוטה וסוף סוף יכולנו לדבר עם החברה כשאירה מתרגמת את מה שצריך.הצעירים מתאספים במועדון אך חסרים להם תכנים.בקשו עזרה בארגון תכנים ובשמירה על קשר. הם מתכננים מסיבת חנוכה רוצים שנבוא. הבטחנו להקליט ולשלוח להם מוסיקה ישראלית ולנסות לארגן להם מהארץ משלוח של ציוד אורקולי מינימלי. נדאג שסמינר חנוכה שאנו מכינים עם הסוכנות יגיע גם לכאן. שימשנו גם יועצי עליה.הצגנו בפניהם את תכניות העלייה לצעירים שקימות.

בחוץ יורד השלג הראשון ושלוליות המים קפואות. רנצי נפגש עם פרופסור חייקין. וטרינר המנהל את מה שהיתה תחנת הנסיונות הממשלתית באומסק. כשהחל הפרוק הכללי הבין היהודי כי אם לא יעשה משהו לא יהיה מי שישלם לו ולחבריו שכר. הוא השתלט על החווה (3000 ד') והחלו לגדל בה גדולים מסחריים ובמקביל לערוך נסויים והדגמות עבור חברות זרות. מעונין בקשר עם יצרן ציוד טפטוף כדי לדחוף השיטה לאזור. שלחנו פקס לנטפים שייצרו עמו קשר אם יש להם עניין בכך. קרוב  ל1800 התחלנו בהכנות לנסיעה חזרה. קודם להגיד שלום לגלינה. זה היה שלום עם תה ובלינצ'אס בטעם גן עדן. אם נמשיך ככה אנחנו נשמין פה פראית. בדרך לרכבת שוב אותו טקס. המשטרה עוצרת .כרטיסי הרכבת משכנעים השוטר להניח לנו. לישון היה קצת קשה. ולדימיר יקירנו חטף התקפת אסטמה .נחירותיו ואנחותיו עלו השמימה. הגענו בבוקר לנובוסיבירסק חזרה הביתה. כאן עדין רק קריר בהשוואה לאומסק. שם כבר הפרוות על הכתפים פה רק על הראשים פה ושם גם על כתפים. רנצי הלך לשוק חזר עם כל טוב במחירים הרגילים (לא מצא ביצים אבל אנשים נראים הולכים עם סלים מלאים בביצים) . יש פה הכל ובשפע צריך רק לדעת איפה.השלג הראשון החל לרדת. מחלון דירתנו בקומה השישית זה נראה פתיתים גדולים.בינתיים צבע העיר עדיין אינו לבן אבל השלוליות קפואות. אנחנו בדירה לבושים קיצית והחלון הקטן עדין פתוח לאיורור. למרכז הגיעו חבילות מהארץ-שמחנו קיוינו שהגיע מה שבקשנו לקראת החג. הגיעו קלטות פרפר נחמד (הארונות מלאים בהם) חומר על חנוכה אין. יש כמה ספרי שירים טובים כמו שלמה ארצי, נעמי שמר,חנן יובל. אלבומי ספורים וצילומים על תל אביב וירושלים, הרבה יהדות כללי-בר מצוה, ברית מילה,שבת,טלית ,חנוכה אין.טוב שהכנו מראש בארץ הרבה חומר שהבאנו עמנו. קשה לתרגם כי רק אידה מסוגלת לכך ואי אפשר להפיל הכל עליה. נקודה חיובית אחת בכל זאת קרתה-שמואל בעלה של אידה הביא כל אלה ונוכחותו תהפוך את חיי אידה לנורמלים ויהיה עוד דובר עברית-רוסית במשרד. אחה"צ   לימדנו עברית במקום מיכל וענת שנסעו לאקדמגורודוק. ירד כאמור השלג הראשון ומספר התלמידים שהגיעו פחת. קבלנו פקס מבתיה והיה נהדר לשמוע משהו מהבית,למרות החדשות הקשות על האוטובוס ליד הדיזינגוף סנטר. הרדיו שקנינו בקושי קולט את שידורי קול אמריקה וגם אז לא תמיד זה שדור החדשות. על רוסית אין מה לדבר לא מבינים השפה קשה לקליטה. הכרחנו את עצמנו ללמוד לקרוא כתב קירילי אבל מפה הלאה קשה. אנו כאן כבר 12 יום ונראים כמו המקומיים .רנצי עם כובע הפרוה על הראש נראה קוז'ק מלידה.אני עם המטפחת כמו יתר הבבושקות המקומיות. מקומיים שואלים אותנו ברחוב על כתובות וכיווני דרך. גם כשאנו יודעים התשובה אין שפה לענות.

  25/10/94

 שלג ראשון אמיתי. משעות הבוקר החל לרדת שלג דק שהלך והסמיך ובסופו של דבר תוך שעתיים כוסתה העיר בשמיכה לבנה. עדיין שלג לא רציני. לקראת ערב חלקו נמס או נרמס ע"י מכוניות והולכי רגל.אבל הטמפרטורה -2º גורמת למים הנוצרים לקפוא מיד לקרח ואז מחליקים.ליאורה מגלה כי ישבנה הרך הוא בולם זעזועים מאין כמוהו. בדיון מעמיק בנושא סיכמנו שאת הבדיחות על ההתחלקויות ברחוב נשמור לסוף.יש להניח שאף ישבן לא ינצל מפגישה בכביש או במדרכה מהיום ועד תום השליחות. עוסקים באסוף והכנת חומר לסמינר חנוכה. בעוד יומיים ניסע לאקדמגורודוק העיר האקדמית הסמוכה לכאן. אני אמור להרצות על ישראל בראי הבולים ליאורה על חנוכה ושמואל יהיה המתורגמן. ס"ה היה יום בלי הפתעות קולינרית עלינו מדרגה בעקבות הקניות אתמול בשוק עפו היום בישולים והבטן חוגגת.

26/10/94

 יום ללא חויות מיוחדות .עבודה נטו.הכנה לסמינר חנוכה.סיכמנו סופית עם בילי ואריה על חלוקת העבודה ביננו. נתחיל בנובוסיבירסק אחר כך בקמרובו,טומסק ואומסק. באחריות הסוכנות ההפעלות החברתיות הדורשות רוסית שוטפת.אנחנו נעביר התיוונות, יהודה המכבי ומנהגי החג דברים שניתן להעביר בהרצאות או כרזות בלווי תרגום.במרכז העברתי שעור בישול בסדרה אוכל ישראלי. בשלנו חומוס ועשינו טחינה.חסרו קצת תבלינים אבל כשהיגיעה עת הטעימה כל אנשי המרכז אכלו. הצגתי גם אבוקדו וביסלי בטעם פלפל. למה שקשור באוכל יש בקוש. בדרך הביתה בקרסני פרוספקט כל הטרוליבוסים והחשמליות נעצרו כנראה תקלת חשמל כל אחד תקוע בזוית אחרת. מענין כמה זמן יקח לתקן. כמובן זה קרה בשעת השיא כשכולם בדרך הביתה. למדנו להשתמש ברכבת התחתית. היא משרתת אותנו ביעילות למקומות אליהם אנו נוסעים בקביעות. הדבר משחרר אותנו מתלות בתחבורה ובנהג המרכז. היום עדין כל הגוף כואב מההחלקות של אתמול.

 27/10/94

 מחכים לנהג שיקח אותנו לאקדמגורודוק. זה זמן טוב לכתיבה. מזג האויר היום די חמים. פתחנו חלונות לאיורור .בבוקר נגמר החלב .מפעם לפעם מציצים אל עבר המקום אליו מגיעה המכלית ורואים רק את האנשים המחכים. ב 1100 כבר היתה חבורה גדולה של זקנים עם כדים בידם מחכים. ב1200 התייאשו והאספה התפזרה. מתי יגיע שוב חלב איש לא יודע. מנסים לאתר את משפחת שוורצמן מבית ראשון במולדת שנסעו לביקור משפחה ונעלמו עיקבותיהם. הקשר עם הקונסוליה בסנט פטרבורג קשה .טלפונים מתנתקים באמצע השיחה. בכלל טלפונים פה זה סיפור. שיחות מקומיות לא מחייבים כי אין לכך מיכשור מתאים.הטלפונים הציבוריים אינם פועלים כי המטבע בו הפעילו אותם יצא מהמחזור מזמן .בגלל האינפלציה המשתוללת לא כדאי לשנות למטבעות זמינים כי אלה מתחלפים כל הזמן. אסימון זו המצאה שעדיין לא הגיעה הנה. מהבית יש לנו חיוג ישיר אל מחוץ לעיר רק דרך  קוד גישה. מרגע שאנו מחיגים את קוד הגישה מישהו מתחבר לקו להאזנה. זה כל כך שקוף שאפילו לא מנסים  להסוות.

 בדירה גילינו שאין לנו כסאות שאפשר לשבת עליהם מבלי לפחד שיתפרקו. הבנות פתרו הבעיה בישיבה על הרצפה. אנחנו הודענו שאם הדירה מרוהטת אז יהיו גם כסאות נורמלים אחרת כדאי לרמוז למשכירת הדירה שאפשר להחליף דירה. המנהל האדמינסטרטיבי במרכז הרים הכפפה אמר לבעלת הבית מה שאמר היום הופיעה והביאה כסאות נורמלים.

נסענו עם שמואל (בעלה של אידה) לאקדמגורודוק. זה פרבר של נובוסיבירסק שהוקם בלב היער לשמש כקמפוס אוניברסיטאי למיטב המוחות שאמורים היו להצעיד את ברית המועצות אל האלף השלישי. המקום הוקם בפקודת ברזנייב והיה מחוץ לתחום לכל מי שלא הורשה לגור שם. הבתים ומכוני המחקר בנויים בין העצים. הכל טובל בירוק אין תעשיה מזהמת האויר צלול פשוט עולם אחר.הדרך לשם אורך הנהר אוב. יערות אורנים בתי קיט ששימשו את האצולה הקומוניסטית והיום מושכרים בזול למחנות הקיץ . בקרנו בסכר הגדול על האוב.הסכר יצר אגם מלאכותי ענק ומשמש מקור הזנה למפעל חשמל אדיר. הוא נראה כאחיו התאום של הסכר הגדול באסואן . נדמה לי שניבנה ע"י אותם מהנדסים רוסים שלימים בנו במצרים. נכנסנו למוזיאון הגיאולוגי. המדריכה קלטה שאנו גם מבינים וגם מתעניינים וקבלנו הסברים מבלי להסתכל על השעון.בקרנו במרכז המסחרי מלא מכל טוב. ואי אפשר בלי חנות המזכרות. יש חליל עבור חגי. בסוף הגענו לאולם באחד מבניני הקמפוס בו העברנו ההרצאות. היו שם 9 זקנים והוריו של שמעון,חיל בחה"ן  גבעתי שבא לביקור קרובים.זה סיפור מענין. שמעון ואחיו התאום המשרת גם הוא בקרבי עלו לארץ בגיל 18 כי לפני זה לא יכלו לצאת לבד. נקלטו באולפנים בקבוצים. שמעון נקלט בבית קמה ומדבר עברית שוטפת במבטא דרום אמריקאי כבד. חושב כצבר וטוען שהוא כבר חושב בעברית.ההורים אבא פרופסור ללייזרים באחד המכונים כאן, האמא רופאה. שניהם יהודים שהוריהם היו קומוניסטים אדוקים. הסבים והסבתות התנערו מיהדות אך הקפידו שבניהם ובנותיהם יתחתנו רק עם יהודים. רוצים לעלות בעקבות הילדים אבל מפחדים לאבד מעמדם המקצועי. ס"ה זוג תאומים המשרתים בצה"ל מרבית הזמן בלבנון היו צריכים כבר מזמן לשמש סיבה לעליה מהירה.הם עדין מתלבטים וחיים מביקור לביקור. ס"ה כל המאזינים אנשים משכילים ביהדות אין להם מושג.ספרתי להם על חנוכה מעוז צור שרתי עם רנצי בלבד הם האזינו והתענינו בתערוכת צילומי החנוכיות ובמנהגי החג. ההרצאה על ישראל בראי בוליה גם היא עברה תוך ענין ושאלות.

 28/10/94

 היום נסענו לביידצק לפתיחת סמינר חנוכה שארגנה הסוכנות לפעילים ומורי בתי ספר של יום א מכל רחבי רוסיה שמזרחה לאורל. נפגשנו עם אנשים מקמרובו , טומסק ואומסק.ניצלנו הזדמנות להכיר עוד אנשים שאנו צריכים לפעול מולם. היו גם מיתר קהילות סיביר. מקום הסמינר בבית הבראה של השלטון הקודם. היום הסוכנות שכרה אותו בפרוטות כאכסניה לסוף השבוע. מכיון שהסמינר ריכז אנשים ממרחקים הנמדדים בימי נסיעה ברכבת הגיעו אלה שיכולים להרשות לעצמם להעדר ממושכות וזה אומר בעיקר פנסיונרים. הדרך לביידצק מקסימה. נוסעים עד הסכר הגדול ומשם מקיפים האגם אל פינתו הצפונית .כל הדרך יערות אורן סיבירי, כפרים סיביריים עם בתים מסורתיים.מזכיר מעט את נורווגיה רק שפה הכל שטוח. בדרך חזרה עברנו באקדמגורודוק לתלות מודעות על הרצאה עתידית של אליק פדן (רכז הפעילות של נתיב ברוסיה). תלינו המודעות במכלול הנקרא בית המדענים. במקום תערוכות מתחלפות והעיקר חנות מזכרות קטנה ויפה חזרנו למרכז והפתעה נעימה החברה ארגנו לבד קבלת שבת מכובדת.אמנם היו מעט משתתפים כי הסטודנטים מערי השדה נסעו לחופשת שבת אבל במקום באו גם תיכוניסטים  וס"ה שימשיך ככה. הראש שלנו הוא כעת בהכנת הסמינר הנודד.

 29/10/94

 שבת של טיולים.מזג אויר נאה. הטמפרטורה מעל האפס והשמש זורחת.קבענו עם מיכל וענת מפגש על מדרגות הרבנות (כלבו צום) .התחלנו במוזיאון הטבע וההיסטוריה של סיביר הממוקם בקומת הקרקע של בנין מגורים הסמוך לכלבו. תצוגה נאה של פוחלצי חיות הבר של סיביר.מפות תפוצה של החיות,שרידי ממותות ומוזיאון גיאולוגי מענין לא פחות מבאקדמגורודוק. עשרות מינרלים המצוים באדמת סיביר.כמעט כל המינרלים הידועים למדע מצויים בסיביר באתר זה או אחר  המוזיאון בנוי דידקטית וכיתות שלמות באות על מוריהן לשעורים במקום.שעורי תורת הקרקע בפקולטה לחקלאות ברחובות היו מהמשעממים ביותר כי כל תורת מיון הקרקעות שהרוסים היו מבשריה מודגמת על הקרקעות העמוקות ברוסיה ולא על הצעירות והרדודות שאצלנו.בתצוגה כאן למדתי יותר מכל ההרצאות המשעממות ברחובות. משם הלכנו לחנות המזכרות לראות מה התחדש.ס"ה גם חנות היא מיני מוזיאון ותמיד יוצאים עם עוד משהו.הלכנו לגלריה לאמנות.מבנה ענק אוסף תמונות של ציור רוסי אימפרסיוניסטי, ציורי ילדים עכשויים וחדר המוקדש לאיקונות. הקומוניזם חיסל את הכנסיות. שתי דתות דומיננטיות לא חיות בכפיפה אחת. בנובוסיבירסק פעילה רק כנסיה אחת ליד ביתנו.כל היתר או הרוסות או עומדות בשיממונן.החדר הזה מציג אמנות רוסית דתית.אמנות שבמאות הקודמות פרחה. בדרך לגלריה עוברים בכיכר לנין.העבר עדיין חי- צילומי חתן כלה עם פסלו של  לנין. באנו הביתה כולנו לארוחת צהרים.מצאנו את בעלת הבית יושבת ומחכה לשטוקס האינסטלטור הנצחי שיבוא לתקן נזילה באמבטיה.הסתבר כי כבר אתמול הבטיח לבוא אך כמו שטוקס תמיד הולך אף פעם לא בא. אכלנו צהרים, כשהגברת ברקע, מאזינה מאחורי הקיר. כדי שארוחת הצהרים תהיה חגיגית כיאות לאורחותינו הוצאנו מבעוד יום צלחות מאחד הסרוויזים העומדים לתפארת בסלון. לא בטוח שהגברת אהבה זאת.עשה רושם שהיא מחכה לצלצול צלחת נשברת כדי לאמר דעתה בנידון. ס"ה בעלת הבית קרציה רצינית מופיעה ברגעים לא מתאימים ומתחילה להסתובב בין הרגלים. הפסקנו להיות נחמדים אליה ומתיחסים אליה כאל אויר בתקוה שתבין הרמז. מכיוון שעד תום הארוחה היא לא הלכה החלטנו אנו ללכת וירדנו אל טיילת נהר האוב. הטיילת בחוף המזרחי של הנהר. בקיץ ,יש להניח, היא הומה אדם. היום הסתובבו בה רק כמה עשרות. היתה שקיעה נאה ואז חזרנו הביתה. הפתעה- הגברת הלכה, הנזילה תוקנה והעיקר חזרו המים החמים. הפעם הם חמים במיוחד. חנכנו שנית האמבטיה בהרפיה כמו שצריך עם הרבה מים חמים!

 30/10/94

 הגענו בצהרים לבית ספר של יום א והוטלה עלינו המשימה לסתום חור וללמד עברית. נכנסנו לשעור של בני 8-10 .לימדנו באנו חושך לגרש .בהפסקה שוחחתי עם שתים מהאמהות . אחת מתמטיקאית מובטלת השניה רופאה קרדיולוגית. אחר כך רנצי העביר הרצאה-שיחה ישראל בראי הבולים היו כ15 ילדים בגילאי 12-15.כרגיל ההרצאה מלווה בתרגום סימולטני. נצלנו אחת המורות המקומיות כמתורגמנית . ממלא מקום המנהל זה טפוס מענין. שמו גרישה והוא סובל מתסמונת Tri-s דהינו  stupid square & sealed . מפחד משנויים ומצפה ממורה להיות תקליט, תניח על הפטיפון ומיד ינגן.לוח הזמנים שלו אינו מתואם עמנו למרות שבטלפון אחד זה אפשרי. באמצע ההרצאה תחב את ראשו לכיתה ושלף את המתורגמנית מבלי לחשוב איך ממשיכים. מזל שהיתה אידה .נפגשנו היום עם הטוען לכתר רבנות סיביר-יהודה ויסמן. הוא אינו רב. ס"ה תלמיד ישיבה שנשלח ממנצ'סטר יחד עם אשתו הצעירה לכאן. הם זוג נחמד. הוא מלמד בבית ספר יהדות וטוען שהיעד שלו עדוד העליה. הוא קבל מהארץ תגבורת בדמות שליח של מוסד הקרוי "שבות עמי" . העזרה מגיעה לתקופה של 3 חודשים והפעם הגיע מבני ברק בחור שעלה לארץ לפני 5 שנים מאודסה. הבחור למד בישיבה  מול בית ההסתדרות ברח' שטראוס בירושלים. לא שרת בצה"ל למרות היותו יוצא צבא. התגאה בעובדה כי הגיע ללא קבלת אשור מצה"ל ולא מאשתו שנשארה בארץ. מתוך השיחה אתו הבנו כי המימון של "שבות עמי" בא מכסף אמריקאי. למרכז איש לא בא  כך שחזרנו מוקדם להתכונן למשימתנו החדשה-הוראת עברית לסטודנטים כי אחת המורות נסעה לארץ ואנו נמלא מקומה בינתיים.

 31/10/94

 ב0830 אספו אותנו מהדירה בדרך למרכז.העברנו שעור עברית לכיתת המתקדמים. דיברנו עברית בפנטומימה, בשירה ובוידאו. נתנו להם לספר בעברית על עצמם.אחר כך  הראנו מאין באנו.בעזרת פנטומימה לימדנו משחקי כדור-עף,סל,רגל,טניס וכו", קצת עברית בעזרת שיריה של דתיה בת דור-מילים של טעם.חלק מהמילים הסברנו בעזרת מילון עברי- אנגלי- רוסי מצוין שהוציא בנק דיסקונט . כמו כן קצת עברית שמושית של סלנג וקללות כדי שצברינו החמודים לא יעבדו עליהם. הם צחקו מכל הלב. אחר השעור הלכנו קצת לעוד אזור שאיננו מכירים עדיין. חזרנו למרכז כאשר הסטודנטים סיימו ללמוד וישבנו ופטפטנו אתם. תלמידי העברית לא הגיעו חזרנו הביתה מוקדם. בדרך עברנו במשרדי אירופלוט לברר מחירי טיסה למוסקבה ולסנט פטרבורג. הפקידים ברגע שקלטו שאנו תיירים מיד הפנו אותנו לאינטוריסט וסרבו לענות לשאלות. בעזרת אחת העומדות בתור הצלחנו בכל זאת לברר הפרטים אותם חיפשנו. הסתבר לנו שאין הבדל גדול במחיר ולא צריכה להיות בעיה לטוס לסנט פטרבורג במקום למוסקבה בדרכנו הביתה. מחר יהיה פה אליק פדן ואנו מתכוננים לסגור הנושא אתו. מהשגרירות במוסקבה רמזו לנו שהוא האיש שרשאי לשנות דברים במסלול שנקבע בתל אביב.  תכניתנו להאריך בכמה ימים את השהות בדרך הביתה ולטייל גם בסנט פטרבורג. הבוקר כשחיכינו לנהג הסתכלנו קצת על סביבת הבית הקרובה.ארבעה בתי מגורים ענקים הסוגרים על חצר פנימית גדולה. בחצר יש מקלטי ענק מגרשי משחקים לילדים ומגרש מיוחד לטיולי כלבים. האישה המנקה את החצר משתמשת במטאטא זרדים כמו לפני חמישים שנה בארץ. זה מנקה לא פחות טוב ממטאטא דשא מודרני. בכלל יש לנו הרגשה כי חזרנו במנהרת הזמן כ50 שנה. הירידה המוקדמת בבוקר מאפשרת התבוננות במשכימי הקום (7 בבוקר). קודם כל זקני האזור מתייצבים כמו שעון למסדר החלב היומי. המסדר במרכז החצר. כל אחד וכלי הקיבול בידו ומחכים למכלית החלב. זו לא תמיד מגיעה (ראה ימים קודמים) אבל הזקנים על משמרתם כל בוקר.אין פה הרבה ציפורים כעת.רואים דרורי בית, ירגזי סיביר ומין עקעק בעל חזה שחור ולבן וזנב שחור ארוך. הירגזי פה כמעט מבוית לחלוטין. ניתן להתקרב אליו למרחק נגיעה כמעט. הפאן המכוער של המקומיים הוא חוסר האכפתיות למה שמחוץ לדלת הבית. מגדלים פה כלבים מכל מין וגודל. יש פה אוסף יפהפה של דני גדול וכמובן רועה גרמני. כמו באורים כלבים קודמים לאנשים. חדר המדרגות מלא צואת כלבים כי כשקר מוציאים את הכלב לחדר המדרגות וזהו. הבעיה העיקרית הם הכלבים הקטנים כי את הגדולים מוציאים החוצה גם בשלג.

 1/11/94

 כרגיל הדבר הכי בטוח כאן הוא הבלתי צפוי.באנו היום למרכז ללמד עברית את כתת המתחילים. הינו אמורים ללמד מ-9 בבוקר ועד 1 בצהרים. לא מספיקים להתחמם ומודיעים לנו כי ב-11 הסטודנטים צריכים לחזור למעונות להחליף חדרים. זה משהו שידוע כבר מזמן אבל איש לא חשב לספר לנו.הראנו להם הסרט על אורים. הוצאנו ממנו מילים המסבירות מה רואים וכך למדנו אותם מעט. שיטת הלמוד הרוסית היא לכתוב ולכתוב ולכתוב.מורה עומד מול כיתה .הוא מדבר הם כותבים. כל נסיון לשתף אותם בשעור כמעט בלתי אפשרי. ברוסיה הקומוניסטית איש לא פתח את הפה וגם כעת יש מחסום בפני דבור בקול רם. קצת קשה ללמוד לדבר כאשר הפה סגור. בצהרים הגיע אליק נדן ממוסקבה. הוא מרכז את כל פעילות שליחי לשכת הקשר. היתה עמו שיחה בת שעה כאשר הנושא העיקרי איך לפעול כאן כאשר לא ברור האם יש עם מי. הסכום היה כי נובוסיבירסק צריכה להיות עוגן לפעילות בערי השדה בהן יש עדין יהודים. הפעילים כאן צריכים להיות ניידים יותר. הוא נשאר גם למחר ונראה מה יהיה הלאה. ס"ה הפעילות היום היתה די דלה. בחוץ אחד מפלאי תבל. השמים מעוננים גשם אינו יורד ובכל זאת כל העיר מלאה שלוליות . זה אפילו לא גשם של אויר רטוב פשוט הולכים לא נרטבים ובכל זאת בכל מקום בו יכולה להיווצר שלולית יש כזו. בדרך הביתה עוברים בשוק. יש בו שפע מדהים של מזון. בקטע המקורה של השוק יש תצוגה מתמדת של פרות וירקות מסודרים במגדלים כמו בכל שוק מזרחי מצוי.בחצי שעה קונים לכל השבוע . נותר רק לקנות לחם טרי בכל יום וכמובן המצוד אחרי החלב. אתמול נשברנו וקנינו חלב מפוסטר הבוקר כמובן מכלית החלב היתה במקומה וכדי להכעיס היא הגיעה מוקדם .  חוקי מרפי עובדים כאן ללא יוצאים מין הכלל. חזרנו לדירה אין מים חמים. הספקנו לאכול ולחמם מים בקערה והופ אין גם מים קרים. ליאורה כבוגרת המצור על ירושלים עשתה רשימת שימושים במים שישנם. איך מתרחצים, שוטפים הירקות ובסוף מורידים המים בשרותים. למזלנו מיד לאחר מופע המקלחת שבו המים הקרים לזרום בצינורות. התכנית הוכנסה להקפאה במגרה .כמו שהדברים מתנהלים כאן יהיה לה שימוש בעתיד. הכי חשוב סגרנו עם אליק אשור עקרוני על חזרה דרך סנט פטרבורג  שהיה שם יומיים ולאחר מכן יומיים במוסקבה ומשם הביתה. עכשיו הכדור בידנו.

 2/11/94

 נכנסנו לשגרה של למוד עברית לסטודנטים. מבחינתנו נחמד מאד. משחקי מילים. אנו כותבים מילים על הלוח הם מחברים משפטים בעלי משמעות מהמילים הללו. השוקולד משמש כפרס הראשי. כל משפט נכון שווה קובית פרה אדומה. מסרט פרסומת על הבנקים מלמדים מילים הקשורות בבנקאות. האינפלציה ברוסיה גבוהה. מחירים עלו במשך החודש ב 25% לערך. אנו מרגישים זאת בעקר במוצרי היסוד. החברה טוענים כי הקצב השנתי קרוב ל 200% . העברתי בחוג הבישול  את מאכל החנוכה- ה"לאטקס". מסתבר כי פה זה כמעט מאכל לאומי. ההבדל היחידי שכאן מגרדים התפודים על פומפיה גסה ואין מוסיפים בצל.

 3/11/94

 שעורי עברית לסטודנטים. בנקאות-הנושא חשוב כי אין להם מושג איך זה עובד. בעזרת שבלונות שיצר בנק דיסקונט מלמדים איך לכתוב המחאה. מה זה כרטיס אשראי . סרט של הסוכנות על תכניות לצעירים בנגב וסתם עוד סרטי פרסומת מתוכם מלמדים עוד מילים ומושגים. לאחר מכן הכנת קישוטים לחנוכה. חזרנו הביתה די מותשים להמשך פרויקט הסביבון הגדול. אנו לא מאמינים לעצמנו אבל הפכנו למומחים בכל. רנצי שכל נסיון אמנותי שלו נידון לכישלון מראש הופך לאמן חיתוכי נייר. כרגע במרכז אנו משמשים כפתרון לכל דבר יתום מהורים. חסרה מורה לעברית אנחנו מורים.אין מי שיקשט אנחנו האמנים. כמו בפרסומת של בל"ל אנחנו עוד נרקוד רק שיבקשו. אפרופו פרסומות ידידנו רם ברוך הקליט עבורנו קלטת ממיטב סרטי הפרסומת שרצים כעת בארץ. המיטב שלו ושל יוצרים אחרים. זה חומר גלם מעולה לכל. מלמדים עברית,מציגים הווי,ובעקר פותחים להם העיניים.על רקע הפרסומות העלובות בטלויזיה המקומית נפתחו להם האופקים. הם גילו כי פרסומת יכולה להיות מצחיקה ומהווה ים של גרויים. (טוב זה לא חכמה כי לשם כך הפרסומת נוצרה). את הקרב על המילקי נשאיר להם לסוף. הם בטוח ינחתו בארץ בשירת "אין כמו במבה". ס"ה העבודה עם הסטודנטים היא ממש בכיף. אתם הזמן עובר מהר. אחר הצהרים הזמן די נמרח וחוזרים לדירה. החיים נגמרים פה מאד מוקדם. כשמחשיך הרחובות מתרוקנים. 8 בערב זה כבר עמוק בתוך הלילה ואין נפש בחוץ. למעש אחרי 8 בערב אנו כלואים בדירה. מפעם לפעם מדברים בטלפון עם הישראלים האחרים וזהו.יושבים מול הטלויזיה ומנסים להבין מהחדשות מה קורה בעולם בכלל ובארץ בפרט.

 4/11/94

 שלג! אמיתי וחזק. העיר לבנה והתנועה בעצלתיים.יתכן ועוד שלג אחד ונפסיק להתרגש מכך אך בינתיים זה מרגש.הטמפרטורות צללו אל מתחת לאפס. עדיין לא הקור הסיבירי הנוראי אבל זה כבר מספיק כדי לחנוך את הגאטקס. בבית חם  ואם רק יוצאים מהבית המחומם לרכב המחומם ומשם שוב לבית מחומם אז בקושי יודעים כי קר.התחזית פיספסה בגדול. אתמול חזו גשם קל וטמפ'  מעל האפס. בבוקר קבלנו שלג קל שהלך והתחזק עד לשעות אחה"צ. ללילה כבר חזויה טמפ' של  12ºC- נחיה ונראה . שוש טלפנה ומסרה לנו כי דרורוני מחכים בקניה במספר טלפון שמסרה לנו. לאחר נסיונות אין ספור הצלחנו לדבר עם קנייתי חביב שספר לנו כי אכן הילדים חכו וחכו עד שהלכו. לפחות אנו יודעים בדיוק היכן הם בקניה.    הרציתי הערב על דגי ים סוף. קראתי לנושא קומוניזם מעולם אחר כי בעוד שבוע יום המהפכה. הבעיה היתה שהחברה שמעו קומוניזם אחר תרגמו זאת מיד להרצאה על קבוץ מהו והסתלקו. המעט שנותרו היו די מופתעים. מסתבר שלמזלנו לא דברנו אתם כלל על קבוץ כנושא.  קודמינו במקום טחנו הנושא הזה עד דק ודי נמאס להם לשמוע על כך. במסגרת שעורי העברית הראנו להם סרטים על קבוצים שונים אבל תמיד הנושא היה השפה ולא הקבוץ. האמת שדי קשה לחדש להם משהו על ישראל כי מרביתם כבר היו בארץ לפחות לחודש ימים במסגרת כזו או אחרת. לליאורה היתה שיחה מענינת עם נער שסולק מתכנית "נעלה" בפתח תקוה. הוא היה במסגרת מוסד חנוך דתי. כנראה סולק על רקע דתי (אביו יהודי) . הנער מעיר הקרויה נורילסק ומצויה בשפך נהר היניסי אל אוקינוס הקרח צפונית לחוג הקוטב. העיר בת כ 40 שנה נוסדה ע"י גולים ועובדי כפיה בימי סטלין. כיום באים לשם אנשים לעבוד במכרות מרצונם כי המשכורת משולשת לעומת המקובל ברוסיה. הבעיה שחיים שם בתוך קור קיצוני ( 40ºC- ומטה בחורף) וזה די מדכא. היו לנו תוכניות לנסוע ולפגוש הקהילה בברנאול . מזג האויר כנראה מבטלן. האוטובוסים שותקו בגלל השלג .ברכבת זה להגיע לעיר זרה בחצות הלילה במקום בו החיים נגמרים ב 8 בערב וזה קצת מוגזם. כבר ציינו כי נעזרים אנו בסרטי הפרסומת בעת למוד העברית. חלק מההומור המוצג בסרטים מובן לכל גם ללא מילים. כל ההומור הבנוי על חקוי דמויות מסרטים אינו מובן כאן. הסיבה פשוטה הכול מדובב פה לרוסית. הצופים בסרט או טלויזיה  רואים מה שצולם ושומעים רק רוסית במבטא אחיד. כך כשאריק אינשטיין משחק גנסטר איטלקי באמריקה זה נשמע להם כמו צ'כוב .גם דונלד דאק מדבר עבורם רוסית באותו המבטא.

הקשר עם הארץ קשה. טלפון יש בדירה לטלפן ממנו זה מבצע.הבוקר תיאו התקשר וקצת עדכן אותנו על הנעשה.

 5/11/94

 שבת והעיר לבנה.בכל זאת לא מותרים על טיול השבת.היעד הם בתים סיבירים עתיקים לאורך הרכבת. אל היעד המקורי לא הגענו. הרגשנו כי לאט אבל בטוח אנו נכנסים לסלאמס של נובוסיבירסק ואין לנו חשק להפתעות אז חתכנו חזרה לכוון הרחוב הראשי. בדרך ראינו בית סיבירי נאה וצבוע טרי עליו הכתובת באנגלית Sibirian fair . נכנסנו פנימה ההפתעה היתה הדדית. כנראה משרד מהוגן של המאפיה המקומית. מאוחר יותר ראינו בערוץ הטלויזיה המקומי פרסומת לסחר בכלי יריה המפנה לכתובת הזו. היינו יחד עם ענת ומיכל. ארבעתנו מלמלנו משהו הרבצנו קיפול לאחור וטסנו החוצה. בחוץ שמנו לב למרצדסים החונים שמשום מה התעלמנו מנוכחותם המסבירה הכל. לאחר שוטטות נוספת וגלוי עוד כמה בתים סיבירים נאים נוספים חזרנו לדירה.

בית סיבירי מעץ בנובוסיבירסק

משפצים פה כנסיות שבזמן השלטון הקומוניסטי היו הכל חוץ מבתי תפילה.כרגע ישנה סמוך לדירתנו כנסיה פעילה. בבוקר נכנסנו בשעת המיסה. הכנסיה המתה מאדם בעיקר סבתות אבל גם צעירים. בעיר בת למעלה ממליון תושבים כנסיה אחת הומה זה לא הרבה אבל המספרים רק גדלים. 

שלג אמיתי והעיר לבנה.פתיתים גדולים יורדים בלי הרף ואנו בכיף הולכים לשוק לקניות. בשר ירקות ושאר דברים נחוצים. הטיול בשלג לא קר במיוחד. הטמפ' סביב אפס ופתיתי שלג ענקים יורדים כמו צמר גפן ושקט מסביב. למעשה הרבה חדש לא ראינו בטיולנו. הלכנו בסביבה הקרובה. העצים בפארק ליד הקרקס מכוסים ב"פרחי שלג". הכנסיה בעלת הכפות הכחולות ובצלי הזהב מכוסה לבן ומבעד ללבן מציץ הצבע המקורי. יתכן ובעוד יומיים נפסיק להתרגש משלג אבל כעת זה יפה ומכסה את כל הלכלוך שקים כאן.

הכנסיה בנובוסיסירסק עטויה בשלג

לבית ספר של יום א באו כל התלמידים כרגיל. בשבילם שלג זה לא מאורע רציני. מהיום ועד אפריל זה יהיה מצב קבוע יכול להיות רק יותר או פחות שלג. העברתי שעור בגיאוגרפיה של א"י לכתה הבוגרת. ליאורה שוחחה עם אנשים בחוץ. גם עם קשיי השפה מבינים היטב את בעיית מיהו יהודי המצפה בארץ לעולים מכאן. מרבית נשואי התערובת בם נתקלנו הם אשה רוסיה בעל יהודי. יהודים היו בן זוג מועדף. רובם בעלי השכלה שתורגמה לעבודה מכניסה. הם אינם מבזבזים שכרם על וודקה. לא משתכרים ולא מכים בקצור שידוך מושלם. כאן  העיר היא אחת הערים הכי סובייטיות שישנן. נשואי תערובת היו חלק מהאמצעים לבניית העולם החדש. ברחוב רואים תערובות של הכל בכל. מלוכסני עינים עם לחיים סלביות רחבות. היהודים היו חלק מהכלל. עולה מפה בעוד שבועיים נערה בת 16 לפרויקט "נעלה". האם טטרית האב יהודי. זו רק דוגמא אחת מיני רבות.  חתמנו את היום בגיחה לקונסרבטוריום המקומי לבדוק מה מנגנים היום.בדיוק היה קונצרט לעוגב מיצירות באך. העוגב קטן בחדר קטן. יושבים ליד המנגן ורואים מקרוב את הטכניקה של נגינת העוגב המסורתית עם עוזר המחליף את סולמות המנעד לפי הצורך. בין המאזינים משפחות עם ילדים בגיל הגן. החינוך למוסיקה מתחיל מינקות. העוגב קטן  הצלילים היוצאים ממנו עשירים,חוויה אמיתית.

 7.11.94

 יום המהפכה-קבלנו במתנה יום חופש לא מתוכנן. ניצלנו אותו לטיולים בשלג. למי ששכח אז מהפכת אוקטובר לפי הלוח של אז התחוללה בנובמבר ע"פ הלוח הנהוג כעת. וכך חיים עם השם שאינו מעיד על התאריך. דבר ראשון כיכר לנין, מוקד העינינים המסורתי. קומוניסטים ותיקים נושאי דגלים אדומים וכרזות סביב פסלו של לנין.נאומים בפתוס מהרמקולים וס"ה די מסכן. נראה כמו ארוע של מק"י בימים קשים.

יום המהפכה בכיכר לנין

כשצילמתי הארוע מעל מדרגות המטרו עצר לידי אדם מבוגר הצביע לעבר המפגינים ופלט משהו בנוסח חסרי תקנה. בסכום לנין לא מת פה עדין סופית אבל גם הוא לא בדיוק בחיים. המשטרה סגרה את כל הכיכר הענקית לתנועה. למפגינים הספיקה המדרכה ליד הפסל ברווחה. משם נסענו לכיכר קרל מרקס אל אנדרטת החייל האלמוני.חשבנו אולי קרל הזקן יזכה למשהו אבל הוא כבר פגר זנוח. האנדרטה עצמה הוקמה לזכר בני המקום חללי מלחמת העולם השניה .שמות הנופלים אלפים במספר חקוקים עליה. ב8.5 הוא יום הנצחון על הנאצים מתקיים שם טקס זכרון בו מקריאים שם שם ומניחים פרח לזכרו. ירדנו לטיילת לאורך הנהר. בקיץ היא מוקד המשיכה כעת מושלגת ויפה. בערב בטלויזיה סקירה של ארועי יום המהפכה ברחבי האימפריה שקרסה. המוני המפגינים שצולמו הם כנראה יותר זוית צילום מרשימה ופחות המונים בפועל. לפחות לגבי נובוסיבירסק זה היה נכון.

8/11/94

השעה 1400 תפשתי ברדיו בגלים קצרים בתקוה שאמצע את שדורי ישראל. במקום זאת קלטתי מטיף אמריקאי מחגורת התנ"ך מספר את ספור כבוש יריחו ע"י בני ישראל. משהו בלתי רגיל למי שלא שמע מעולם מטיף אמריקאי בפעולה. פתוס אמונה והתלהבות. המשכתי לחפש עליתי על מטיף נוסף. כנראה יום ב' הם במיטבם. ירדנו למרכז,הבלגן בשיאו.לאידה אין מחליף ואין מי שינהל המרכז בהעדרה.לא ברור לכמה זמן תעדר והאם היא בכלל תחזור. לא ברור גם מה קורה במקרה שהיא אינה חוזרת. לוח הזמנים שלנו גם הוא משתנה. לקמרובו איננו נוסעים כי החברה שם לא רוצים פעילות וזהו. ניסע לפיכך לטומסק בשבת. מחר נתחיל כאן בסמינר חנוכה כאשר קהל היעד הם הסטודנטים הלומדים במקום. נקוה שאריה יביא עמו כמה פנים חדשות אחרת העסק נראה די דועך.

 9/11/94

  בוקר של בטלה בבית .בחוץ שלג כבד כאילו משהו מרוקן כריות נוצות אל האויר. עדין הטמפ' חד ספרתית והקור נסבל. לסמינר חנוכה הגיעו 11 חברה מרביתם אריה הביא מנוער הסוכנות. המזכירה במרכז נשבעה כי הודיעה לכולם ודאגה לפרסומת מתאימה .התוצאות בשטח לא נראו. ס"ה מי שהיה השתתף ונהנה. ההרצאות חולקו ביננו כאשר את ההפעלות המחיבות דו שיח פעיל יעביר אריה הדובר רוסית. כל היתר הועבר בעברית ותורגם סימולטנית לרוסית. בילי הסבירה הרקע ההיסטורי לחג ורנצי התיוונות או חילופי תרבות. למחר מתוכננת הפעלה ע"י אריה מעין משפט למתתיהו בנושא אידיאולוגיה או חיי אדם. ליאורה אמורה להרצות על מנהגים וקשוטים לחג.

10/11/94

 בוקר צח בהיר וקר!! הטמפ' צללה מתחת ל10ºC – ובפעם הראשונה אנו מתחילים להרגיש שקר בסיביר. אבל קור זו לא סיבה למעצר בית.קבלנו שתי כתובות חדשות של חנויות מזכרות ממש ליד ביתנו אז יורדים לבדוק תוכנן. שופינג זה כמעט הדבר היחיד ששובר השגרה בעיר הזו בשעות היום. בערב קונצרט,אופרה או משהו דומה אם רק יודעים היכן מתקיים ומשיגים כרטיסים. מצאנו באחת החנויות אבני צ'רואיט מלוטשות לשבוץ בתכשיטים. קנינו מספר אבנים ובבית כבר ננדנד לברוך שישבץ אותן. חוץ מזה שלחנו לברוך פקס עם מחירי אבנים שיחליט אם הוא מעונין לנסות האבן המיוחדת הזו. ס"ה צ'רואיט היא אבן ממשפחת הפלדספרים המצויה רק במקום אחד בעולם,עמק נהר הצ'רוי  במזרח סיביר. לאבן צבע לילך עז ויחודי. הרוסים השתמשו בה בכמויות לצפוי מבנים יוקרתיים וכאבן חן לתכשיטים. ס"ה זו אבן מיוחדת שחסרונה בהעדר אגדות ואמונות בכוחה המאגי . אבנים אחרות שידועות לאדם כבר שנים רבות הספיקו לצבור ספורי בדים ואמונות תפלות דבר העוזר במכירתן. אחה"צ המשכנו בהצלחה בהעברת סמינר חנוכה. הסמינר בנוי טוב ועורר ענין במשתתפיו.היעד הבא  טומסק. בערב חזרה לדירה נגיעה בברז ההסקה והופ מתחיל טפטוף. לא עזרו המשחקים הברז בשלו.צלצלנו לבעלת הבית הסברנו לה הבעיה היא הבטיחה לטפל בה בבוקר. שמנו מתחתיו קערה לקליטת המים עוד פיילה לתגבורת ונקווה שזה יעביר אותנו בחרבה את הלילה.

 11/11/94

 היום הופכים תקליט. מחצית השליחות נגמרה. בעלת הבית הופיעה עם אינסטלטור. לא ברור מה הוא עשה אבל מקץ 5 דקות הברז נבהל והפסיק לטפטף. הבית פה מוחזק שלם רק בזכות הסיד והצבע. אסור לגעת בקיר שלא לדבר על הצנרת. את הלילה עברנו יבשים. מידי פעם נזכרנו בימים עת היינו קמים להחליף חיתולים בלילה. הפעם החלפנו ורוקנו את הכלים שהתמלאו מים.

היום במרכז סוף סוף מעט נחת.שיחות עם הסטודנטים ביוזמתם על מוסיקה , על תכניות בישראל , מקומות למוד וכו'.לקבלת שבת הופיעו פתאם הרבה בני נוער שאף פעם לא ראינום. קבלת השבת החלה כרגיל כשדניאל מספר על פרשת השבוע. כרגיל החלה הנהירה החוצה וכאשר נראה היה כי הולכת להיות הקטסטרופה הרגילה ונותרו רק מספר מצומצם של נערים התחלנו לשחק אתם משחקי חברה. לאט לאט החלה נהירה חזרה. בשלב מסוים פרשנו בתירוץ שאנו צריכים לנסוע השכם בבוקר לטומסק (מה שהיה נכון). פרשנו כשהם משחקים לבד צוחקים ונהנים ביחד כאשר אנו מיותרים. לשבת הבאה שוב נכין משחקים וננסה לחזור על הערב הזה עד מועד צאתנו המתוכנן לרכבת לאומסק. נפרדנו מאידה ומשמואל החוזרים לארץ.יתכן ועוד נפגש כאן אם יחזרו. הם עדין לא יודעים מה קורה אתם.

 14/11/9 - 12

 טומסק-  בבוקר ה 12/11 קמנו מוקדם כדי לקצר זמנים ירדנו לחצר לחכות לנהג שיקח אותנו לתחנת האוטובוס. בדרך כלל מחכים לו בדירה. הוא מגיע עולה אלינו ואז אנו יורדים יחד אתו לאחר שנעלנו את ה"כספת".מטעמי בטחון כל דירה ברוסיה ננעלת במספר מנעולים. בשלנו מסיבות ברורות התקינו פלדלת נוספת וכך כל כניסה  ויציאה זה עסק ארוך. זה עוד יותר מלחיץ כשבאים מבחוץ והשלפוחית לוחצת.בקצור הבוקר קר מאד ואנו די קופאים בכניסה לבית. למזלנו הנהג בא בזמן. הגענו לתחנת האוטובוס כמחצית השעה מוקדם למועד הנסיעה. ליתר בטחון עמדנו ליד עמוד התחנה וקפאנו. הרוסים ישבו בנחת בתוך המבנה המחומם. כשהאוטובוס נכנס לתחנה הודיעו ברמקול ואז הם רצו החוצה והסתדרו בתור ישראלי לכל דבר כולל הדחיפות. מזג האויר נאה ואנחנו בדרך לטומסק. נוסעים בלב הטייגה הסיבירית. קילומטרים של יערות ליבנה בשלכת מלאה מתחלפים ביערות ירוקי עד של אורן סיבירי. בסביבת נובוסיבירסק השלג די דליל. ככל שמצפינים השלג מעמיק. אחרי שעתיים נסיעה הפסקה. שתי אטרקציות לפנינו. הראשונה שירותים צבוריים נוסח רוסיה. קרוסלות  החירבון האגדתיות של מחנה 80 קמות לתחיה. רק  שהן היו שיא ההגיינה והטכנולוגיה לעומת הנוסחה הרוסית. ליאורה ויתרה על התענוג ופרשה ליער הסמוך. שם היה מאד נקי אבל גם מאד קר. השלג הטרי מהלילה קבר את כל הטינופת  בשכבה צחה ונקיה. האטרקציה השניה פונדק הדרכים. זה היה משהו מטונף שאפילו מסעדות השוק בקהיר הן שיא הנקיון. אפילו אני שסף הגועל שלי בשמים  טסתי החוצה. לרוסים אין שום בעיה עם שני האתרים. מבקרים תחילה בראשון לאחר מכן קונים האוכל בשני ומלקקים האצבעות. הדרך נמשכת אל תוך ערבה מושלגת מפעם לפעם כפר או קולחוז. קשה לדעת מה זה מה למעט הרגע בו חלפנו על פני הקולחוז על שם לנין. כמובן שלנין ניצב במלוא תפארתו בכניסה ו"כוון את התנועה בכביש". נכנסים למחוז טומסק והנוף השולט הוא יער אורן צפוף לפעמים גם עצי ארזים. בדי העצים כורעים תחת השלג הנערם וזו פעם ראשונה עבורנו שסיביר שאנו חווים היא הסיביר של דמיוננו-שלג ויערות. נכנסים לטומסק מדרום והרושם הראשון העתק של נובוסיבירסק. אותם בתי שכון ענקיים שהשלטון הסובייטי בנה לפי אותה תכנית. התחנה המרכזית בפאתי העיר ובעצם כל מה שראינו עד אליה אינו שיך לטומסק העתיקה. בוריס- הבחור המקומי פוגש אותנו ומוביל אותנו בחשמלית למלוננו. זהו מלון דירות שמרביתן מושכרות לעובדי מפעל כלשהו. הדירה גדולה מרוהטת ומרווחת. במרכז אחד החדרים שטיח. הצצה מתחת לשטיח מגלה את החור ברצפה אותו הוא מכסה. מים יום אחד יש יום שני אין. לכל דבר יש הסבר . לעירית טומסק אין כסף להחליף או להוסיף משאבות כדי ליצור לחץ מים מספיק שידחוף מים לקומות עליונות גם בעת צריכה מוגברת. מחיר הלינה כמו במערב 30$ ללילה לזוג. במערב במחיר הזה יש חדר עם מים חשמל וארוחת בוקר. פה במיטה ומצעים נקיים דיינו. יום אחד בלי מים יום אחד בלי חשמל זה נורמלי. לפעמים אין לא מים ולא חשמל.יצאנו לטייל תחילה לבד ומאוחר יותר עם בוריס. העיר העתיקה לגדות נהר הטום (עוד יובל   של האוב) יפיפיה נרדמת ונהרסת. רחובות עם בתי עץ  יפיפיים.

טומסק היפהפיה הנרדמת

אלה הבתים אותם חפשנו בטיולנו בנובוסיבירסק וגילינו בודדים, פה רחובות שלמים. חלונות עם כרכובים מגולפים לדברי הספרות הגילוף היה עסוק של לילות חורף ארוכים ומשעממים.בית הכנסת העתיק בית עץ שמגיני הדוד  המגולפים על כרכובי חלונותיו מסגירים את מקורו. כיום הבית הוא בית מגורים שדייריו הסתכלו בחשדנות ובעצבנות בזרים שעמדו וצילמו. מבית העץ עברה קהילת יהודי טומסק לבית אבן  מהודר שנבנה בראשית המאה. הבית היום משמש כבית המשפט של מחוז טומסק. מקצוע שפגשנו ברחובות טומסק –מפיל נטיפי קרח. גגות הבתים מעוטרים בנטיפי קרח הנוצרים כל הזמן בגלל הפרשי הטמפ' בין גג הבית המחומם לאויר שסובב אותו. הנטיפים הללו מגיעים למשקל רב והסכנה היא בנפילתם הספונטנית על ראשו של עובר אורח תמים. עובדי עיריה המצוידים במוטות ארוכים מפילים כל הזמן את נטיפי הקרח. על גבעה המשקיפה אל הנהר ניצבות שתי כנסיות הנראות זנוחות. מקומן הוא הגרעין ממנו צמחה תחנת המסחר שהפכה לעיר. ירדנו לנהר. מרחוק נראה הכור האטומי המספק חשמל לכל האזור. כנראה גם בו חלה תקלה והוא דולף. בכלל טומסק נפתחה לזרים רק בזמן האחרון. עדין יש בה חלקים הפתוחים רק לתושבי אותם חלקים. העיר בעלת פוטנציאל תיירותי אבל כמו כל מה שראינו עד כה הכל מתפורר ונהרס. בעקבות ההפרטה השתלט מי שהשתלט על איצטדיון הכדורסל המקומי, משהו מקורה בגודל יד אליהו,והפך את משטח הפרקט לשוק בגדים ענק. המבואה וחדרי ההלבשה הפכו לשוק של דברי בית ומוצרי חשמל. חבלים מתוחים מיציע ליציע ועליהם תלויה הסחורה. היציעים שוממים,על הפרקט המסחר חוגג.

איצטדיון הכדורסל של טומסק- שוק פורח

הסמינר היה מאד מענין. ביום הראשון כ 12 חניכים ביום השני כ 10 כאשר בכל יום היו 8 קבועים והיתר התחלפו.ס"ה יש פה קבוצת צעירים פעילה גם ביחד וגם בקהילה כמורים בבית ספר של יום א'. מסיבת חנוכה הם יעשו לבד. לפי המרץ שלהם תהיה מסיבה לענין. הקהילה שכרה לפעילות מועדון גדול המכיל כמה חדרים בהם פעילות הנוער,בי"ס של יום א' וספריה.המסיבה מתוכננת להיות במבנה הזה. בי"ס יום א'- בקרנו בו בעת פעילותו. יש כ-40 תלמידים בכל הגילאים. מלמדים  עברית,מוסיקה-שירים לחג ושירים עבריים, מסורת יהודית, היסטוריה יהודית ו...אנגלית. אנגלית כולם רוצים ללמוד כשפה בינלאומית וזה מה מושך את מרבית ההורים להביא הילדים לכאן ביום החופש השבועי. ארקדי, מנהל בית הספר,נתן לנו רשימה של ספרים ואמצעי עזר ונראה אם נוכל לשלוח אותם לכאן. מרבית הרשימה שוכבת במחסני המרכז ואין בעיה לספק, הבעיה היא של לוגיסטיקה. דואר חבילות ברוסיה זה תרומה לכל דכפין. בדרך חזרה מטומסק ירד שלג קל שהתחלף בנובוסיבירסק לגשם. הגשם גרם לשלג שהצטבר בימים האחרונים להפוך לעיסת בוץ שחורה.

 5/11/94

  התעוררנו לבוקר שטוף שמש. שמים בהירים והיד המוצאת אל מעבר לחלון אינה מגלה דבר חריג. יוצאים החוצה וקופאים. התרמומטר בכיכר לנין מראה 12ºC- . קור כזה עדיין אינו משנה למקומיים אורחות חיים. אפילו תינוקות נלקחים לטיול בחוץ. בדרך חזרה מהמרכז עברנו דרך החלק הפתוח של השוק. כאן הכל קפוא, ירקות פירות וכל השאר. הכל נראה כמו במקפיא עמוק. מה הפלא העיר כולה הפכה למקפיא ענק. נכנסנו לקניות ולהפשרה בחלק המקורה והמחומם של השוק. ההליכה הביתה בעייתית. רוצים ללכת במהירות כי קר מאד אבל הקור גם הקפיא את עיסת בוץ מאמש למשטחי החלקה. וכך אנו הולכים בזהירות כי נחיתה על הקרקע כואבת ומקפיאה כאחת. המקומיים הולכים כאילו דבר לא קרה.

 16/11/94

 במרכז משכפלים כל היום קלטות שירים ומצלמים חומר לחנוכה עבור כל הפריפריה. זה העסיק אותנו כל היום.מסיבת חנוכה משותפת למרכז ולסוכנות לא תהיה כי אין מספיק תקציב. לסבר האוזן היה וכוח על בערך 100$  שלא נמצא להם מממן. במרכז הבלגן בעיצומו.אין בעל בית וכולם חוגגים. הטלפון והפקס עובדים נון-סטופ .לא בטוח שרק עבור העבודה במרכז. הפקס פלט היום את רשימת השיחות היוצאות. מופיעות שיחות לארה"ב. ברור קטן מעלה שאיש מהשליחים לא שלח פקסים לארה"ב. ההרגשה היא שבערבים המשרד משנה יעוד ומשרת את כל המשרדים האחרים במסדרון.שמואל נהג לנעול הטלפונים והפקס בערב. כעת השועל איננו והלול חוגג. לפתע מוסרים לנו הודעה שהגיעה בפקס מתל אביב המחיבת את עובדי ושליחי המרכז לחגור חגורות בטיחות בעת נסיעה ברכב. כששאלנו את  העובדים המקומיים מה קרה הם מספרים לנו כי לפני יומיים נהרג איש מהשגרירות באלמהאטי בתאונת דרכים. ההודעה על התאונה הועברה מתל אביב בשפה הרוסית דרך המחשב. מתברר לנו לפתע כי יום יום מגיע מידע מעודכן מהארץ בדרך זו. אלא שלא מתרגמים אותו לשליחים. לשלוח גם בעברית זה כבר מוגזם. הטלפון צלצל ועל הקו היתה מישהי מהמשרד בתל אביב שרצתה לוודא כי אכן הגיע הפקס וקראנו אותו. השיחה עימה התנהלה בטונים גבוהים. הסברנו לה שלא יתכן שנהיה מנותקים ממידע מעודכן ויצפו מאיתנו להתנהג על פיו.לא עשה רושם עליה. נתנה לנו להבין שהיא יושבת על האולימפוס ועושה עמנו חסד שהיא מקשיבה .כמובן שזה לא הפריע לפנות אלינו שננהל המרכז בהעדר שליח אחר. בלי השפה זה בלתי אפשרי. העובדים המקומיים עסוקים כל הזמן בתחמוני המערכת. 70 שנות קומוניזם למדו אותם כי המתחמן שורד וקשה להתנתק מהרגלים טובים. היום תפשתי עצבים והתחלתי לרדת עליהם. החומר לטומסק שוכב מוכן כבר יומיים ומחכה להעברה לחברת האוטובוסים למשלוח. מסתבר שבל זאת קיים שרות משלוחים אמין וכל שצריך זה להביא אליהם את החבילות. מי שאמור לעשות זאת החליט שזה צריך לספק לו תעסוקה מלאה לאורך ימים והתחיל למכור לי ספורי סבתא למה ומדוע הוא לא עושה כלום. בקשנו מהארץ שישלחו לנו חומרים לחלוקה למסיבות החנוכה כי אנו הבאנו עמנו מעט מידי. החומר עדין לא הגיע.

הטלפון בדירה תחת האזנה מתמדת ע"י הרוסים. הם אינם מסתירים זאת וכל פעם שומעים כיצד המאזין התורן מתחבר ואז הרחשים בקו נעשים בלתי נסבלים. ניסיתי היום לדבר עם מרינה באומסק. פעמיים החלה שיחה פעמיים התנתקה ואז נדם הקו המקשר את העיר למרכזיה הארצית. כנראה המאזין התורן החליט שהזמן בו בחרנו לדבר אינו מתאים לו ודאג שלא תהיה לו עבודה.

 17/11/94

 כנראה שהתרגלנו לקור. 10ºC-  כבר לא מרגש אותנו. מעיל טוב לפרק הזמן הקצר שנמצאים חשופים וכל היתר,בתים,חנויות והרכבת התחתית מחוממים. כדי להתמודד עם הבעיה קניתי מעיל ארוך ממולא נוצות שיחמם גם את התחת. הקניה בשיטה הרוסית החדשה. מפה לאוזן מספרים לך כי במקום מסוים מישהו מוכר. אתה מגיע למשרד המתעסק בהדפסת תווים למוסיקה. לפתע מתוך גמגומים הדדים מבין הגוי כי אני מחפש מעיל. הוא קם וניגש לארון הקיר ושולף מתוכו מעיל באריזה ובאנגלית מגומגמת ופנטומימה שואל זה? ליאורה אומרת לי בעברית משהו ואז הגוי אומר אף הוא בעברית "זה מעיל טוב". ומתברר כי הגוי יהודי הוא ומשפחה לו בישראל והוא בדרך לבקר אותם. בקצור המעיל עבר אלי והדולרים אליו וכשנגיע לארץ ישמש את אחד ההורים בימות החורף הישראלי. במרכז העניינים יגעים. המקומיים  ממשיכים לא לעשות כלום. החומר  לטומסק מחכה לגואל. כל פעם שאני נתקל בו העצבים רותחים. חבורת אוכלי חינם היונקים מקופת המדינה. זו רוצה להיניק והם עושים זאת בשמחה. מזלנו ונחמתנו הם הסטודנטים. היום רתמנו אותם לקשוט המועדון למסיבת החנוכה. יש בינהם כמה כשרונות שמה שליאורה ואני עושים בשבוע הם עושים ברגע. מכינים ויטראז'ים מחיתוכי צלופן צבעוניים. הבעיה שאין לנו מספיק. בנובוסיבירסק של שנת 1994 עדין לא ראו ולא שמעו על המוצר שנקרא ניר צלופן. בלית ברירה משתמשים בניירות קרפון אותם ניתן להשיג גם פה. החברה מקצוענים וההדבקה טובה ובסך הכל התוצאה נראית יפה. בעיקר כשתולים על חלונות האולם והאור חודר דרכם. נפרדנו היום מענת ומיכל היוצאות מחר למוסקבה ליומיים. טיול  הסיום בדרכן הביתה. אנו נשארים פה עם שתי המורות המבוגרות לעברית. אלו שתי תרנגולות כבדות תרתי משמע. עושות עבודה טובה עם הסטודנטים בלמוד עברית אבל מעבר לכך קשה איתן. כשהן מתחילות לדבר זו מכה אמיתית. כנראה שמורות מקצועיות לומדות במשך השנים לאמר באריכות מה שאחרים אומרים במשפט קצר.

 20/12/94 - 18

 יום שישי מתחיל בהכנות לנסיעה לאומסק. אורזים מחדש את הסמינר לתוך הצ'ימידן הגדול  + כל הציוד שהבטחנו להביא לאומסק. ב 4 אחה"צ יורדים למרכז לקבלת שבת. מעט מהסטודנטים הגיעו רוב הנוער לא בא. מסתבר כי הטלפונים בבנין המרכז מנותקים. חלק מהם טלפנו לסוכנות לברר מדוע לא עונים לטלפונים מהמרכז. עם המעט שהגיעו נסינו לארגן המשך הקישוטים ביום ב' לאחר שנחזור מהנסיעה והעקר ליצור קבוצת נוער להמשך הפעילות. סביב הסטודנטים מסתובבת חבורת בני עשרים שכל שמענין אותם במרכז זה שלחן הפינג פונג , משחקי מחשב ומכשיר הוידאו להקרנת סרטים שהם מביאים. מכיוון שבזמן קבלת שבת אינני מאפשר להם לפתוח את שולחן הפינג פונג ובמקביל בספריה התקיימה קבלת שבת למבוגרים כך שהמחשב והוידאו היו מחוץ להשג ידם הם ניסו מזלם בסוכנות מעבר לכביש. החברה שאריה עובד אתם הם תיכוניסטים ואי אפשר לשלבם עם בוגרי התיכון הללו מה גם שאריה כנראה כבר זרק אותם מפעילות בגלל היסטוריה של שתית אלכוהול והתפרעויות בעקבות השתיה. בקצור קבלת השבת היתה מעין מפגש נחמד עם הסטודנטים בעיקר עם חבורת היפות מטומסק. ב 8 בערב אספנו את אריה ואנה אשתו מהסוכנות ויחד נסענו לרכבת לאומסק. הפעם אנו נוסעים במחלקה ראשונה שזה אומר תאים זוגיים. כדי שנרגיש בהבדל עונדת מנהלת הקרון (הפרובודניצה) על החזה כנפי רכבת. זו אינה אוהבת את כל הציוד שעולה עמנו אל התא. רטנה משהו ברוסית על אלה שסוחבים חבילות ומלכלכים לה השטיחים. אנחנו נכנסים לתאנו ומיד מפזרים הציוד על כל התא. הסדר במשפחת גילת מעולם לא היה הצד החזק. הגברת עברה העיפה מבט וזרקה סדרת פקודות קצרה ברוסית. אריה מתרגם לנו ומתברר כי קבלנו מסדר נוסף על התא. אצלה בקרון יהיה סדר ומיד. כולנו פרצנו בצחוק אדיר וזו לא הבינה מה מצחיק בדרישתה האלמנטרית. לך תסביר לה שהמסדר הנוסף האחרון היה לפני 30 שנה ומאז הנושא ירד מסדר היום. הגענו בבוקר לאומסק למלון ופה הפתעה. כדי להכנס למלון צריך דרכון. אני שולף הדרכונים שלנו אנה משמיעה קולות מצוקה. הזוג קוגן השאיר הדרכונים בנובוסיבירסק. צלומי דרכון לא נחשבים. הדרכון פרושו זכות קיומך. בתחילה בקבלה לא היו מוכנים אפילו לדבר איתם. לאחר מכן הבינו שרק אריה יכול לדבר אז הוא סידר לנו הקבלה והעלינו לחדר גם את הציוד שלהם. הם נסעו חזרה לתחנת הרכבת כדי לסדר נסיעה חזרה עוד באותו הלילה לפני שמסתבכים עם השלטונות. בערך ב 9 בבוקר חזרו לאחר שהצליחו להדחק לרכבת הלילה הראשונה היוצאת לנבוסיבירסק. ישבנו ותכננו כיצד להעביר הסמינר למרות הכל. חלקנו התכנית כך שביום הראשון עד הנסיעה חזרה אריה יעביר מה שיותר חומר הדורש רוסית שוטפת. ביום השני ליאורה ואני נעביר הפעלות ונעזר באירה (סטודנטית מאומסק) הדוברת אנגלית שוטפת. ס"ה העסק דפק מצוין .העברנו הסמינר בצורה חלקה כאשר ביום השני נשארנו ליאורה ואני לבד. היו כ 30-25  חניכים בכל מפגש. הגילאים מ 14 ועד סטודנטים בני 20 + .מועדון הנוער באומסק מלא פעילות כנ"ל בית הספר של יום א' בו ערכנו בקור פתע ומצאנו פעילות ענפה לקראת החנוכה ובשוטף. כללית נראה כי הקהילה באומסק מנצלת לא רע את כולם,מרכז,סוכנות וג'ויינט ויוצרת לעצמה כלים בה תוכל לקיים חיי קהילה עצמאיים גם במנותק מעזרה ישראלית. ההרגשה היא כי בית ספר של יום א' יהפוך בשלב מסוים לבית ספר יהודי של יום יום שירכז כוחות הוראה מעולים מתוך הקהילה (יש כאלה) ויתן ליהודי אומסק בסיס להמשך פעילות. הסטודנטים שנפגשנו אתם ברובם רוצים לעלות לארץ. המשפחות לוחצות להשאר במקום. מצוקת הדיור תהיה כנראה הנימוק המשכנע למה לעלות לארץ.אינה-רכזת מועדון הנוער- גרה עם בעלה ובתה יחד עם עוד שתי משפחות בדירה קטנה. אין מה לדבר על פרטיות ולא על משפחה עם יותר מילד אחד. מאידך התארחנו בסוף היום עד למועד הנסיעה ברכבת אצל בת דודתה של אינה. זו גרה בדירת 4 חדרים עם בעלה 2 ילדים וחתול. הפערים הם אדירים בין רמת החיים של שתי המשפחות וזה המנוף הלוחץ לצאת. הבעיה של אינה היא שיש לה אמא  בת 60 + שהודיעה לה כי היא עולה לישראל רק ביחד. לא לפני ולא אחרי. אינה ומשפחתה מאד מתאימים לתכנית בית ראשון במולדת ורוצים בכך. אבל התכנית בנויה להם בלי האמא.

חוויות באומסק היו בשפע. בכלל אומסק עבורנו זה ספור אהבה. העיר העתיקה קטנה ויפיפיה הפעם הסתובבנו רגלית בסמטאות וברחובות. בפעם הקודמת הנהרות אום ואירטיש עדין זרמו. כעת הכל קפוא.

אומסק- מפגש האום והאירטיש . הכל קפוא בשלג

באומסק ירד הרבה שלג,וכך קיפצנו כמו ילדים קטנים בתוך הררי שלג בגובה הברכים. הבאנו עמנו ליעקב חבילה מהמרכז עבור המועדון וביה"ס של יום א'. בערב טלפון מיעקב- אני בא לאסוף אתכם גלינה הכינה בלינצ'ס. הם מתגוררים ליד המלון. בילינו אתם ערב נעים ונחמד.עם יעקב מדברים הרבה אידיש ומעט עברית. גלינה דוברת מעט עברית וס"ה האוירה חמה ונעימה. לאחר מכן החברה הצעירים ממש על הכיפאק. להרצאה על מיזוג התרבויות נעזרתי בטייפ של אחד הנערים. זהו טייפ רוסי שאין לא מפסק לעצירת הנגינה. יש רק נגן או הרץ ימינה או שמאלה. כל פעם שצריך לעצור הנגינה פשוט מוציאים החוט מהתקע. לזה קוראים טכנולוגיה רוסית. 

 22/11/94- 21

 חוזרים מאומסק מלאי מרץ והתלהבות ועם טעם טוב בפה ונוחתים חזרה למלחמות היהודים בנובוסיבירסק. באים לדירה אין מים חמים ואין הסקה.זה דבר רגיל יודעים כי בסוף זה מסתדר כי הבעיה היא עירונית.מתקלחים בספל ולמרכז להכין קישוטים לחנוכה. אחת הסטודנטיות עזרה לנו ויחד עמה גם יורה. זה נער חמוד המחפש לו חברה של בני גילו במרכז. התחלנו לתלות הקישוטים במועדון הופיע מר קוסטיה לוין יו"ר מכבי המקומי. הבחור מתודלק היטב ומתפתח בינו לביני דוקרב מילולי קשה. הוא לא מסכים שכרזות המכביה שהיתה לפני שנתיים בערך יפנו מקומם לקישוטי החנוכה המתקרב. לי העסק נמאס ובשלב מסוים שפכתי על הצוות את דעתי על המתרחש במקום והודעתי להם כי אינני מתכוון לשמור בבטן הדברים ואעביר זאת הלאה ואולי זה יגרום לסגירת המרכז.הבעיה איננה מי הבוס אני או קוסטיה לוין. הבעיה היא מה אופיו של המקום. כרגע אין במקום דבר ישראלי אחד. הציוד ממיטב התוצרת המערבית  (יפן וארה"ב). בקלטות הוידאו הנשלחות מהארץ איש אינו צופה. קלטות המוסיקה בערמה בארון. הובאו לכאן שני מכשירי טייפ דבל קאסטות. אחד משמש את המרכז לכל.  השני נלקח פעם ע"י קוסטיה למטרות חוג מחול אירובי המתקיים פעם בשבוע ומאז נעלמו עקבותיו. סביב קוסטיה ישנה חבורת בני עשרים שנזרקו מכל פעילות בגלל בעיות שתיה  .קוסטיה עצמו מקבל משכורת כיו"ר מכבי המקומי . פעילותו העיקרית רביצה מול הטלויזיה וצפיה בערוצים המענינים אותו תוך שהוא מנטרל את האפשרות להשתמש במכשיר לצרכים להם נועד. הצוות המקומי בעיקר הצעירים שבהם פשוט אינו מנסה לאמר לו מילה. המחשבים המצוים בספריה הם ספור בפני עצמו.פרט לשימושם כטרמינל תקשורת לארץ וקבלת מידע (זה מעסיק אחד מהם בערך שעה ביממה) הם משמשים כמוקד משחקי מחשב. משחקים אלה הם פתוי רב עצמה לתלמידי האולפן לעברית וכך הם חותכים לשם בכל הזדמנות. מעבד תמלילים עברי אין! בקושי יש באנגלית. אם היתה כוונה לפתוח כאן מרכז למשחקי וידאו לתושבי נובוסיבירסק אזי הצלחנו בגדול. סביב המחשב נמצא תמיד אוסף טיפוסים מכל גיל. חלקם עובדים במשרדים האחרים שלאורך המסדרון ועוסקים במשחקי מחשב במשרדם או במשרדנו. הרגשתי האישית היא כי המחשבים משמשים גם לנהול עסקים פרטיים. היו לכך מספר אינדיקציות. מומחה מחשבים אם ינבור בקבצים המצויים בכונן הקשיח יגלה כמה הפתעות. בערב שידרתי כל זאת בטלפון לקונסול במוסקבה. הוא היה מופתע מה יצא מזה איני יודע. למחרת בבוקר מבשרים לנו כי אנו מקבלים אחה"צ בחורה מישראל הנמצאת בסיבוב הרצאות לקראת החג. שמה נטשה גולמן והיא צריכה להגיע מקזחסטן בטיסה שאמורה לנחות בערך ב 2 אחה"צ. התכנית היא לצאת עמה ברכבת הלילה לנובוקוזניצ'ק כדי לפתוח שם בית ספר של יום א'. נטשה אמורה להרצות על נופי הארץ ובעיקר להיות לנו שם לפה. לקראת שעת הנחיתה המיועדת מטלפנים לשדה התעופה ומתבשרים כי הטיסה תתאחר בגלל ערפל כבד בנמל המוצא. היא מגיעה בסופו של דבר  בערב ומספרת לנו כי בעת הטיסה מישהו היה צריך להגיע ליעד שמרוחק מנתיב הטיסה מאות ק"מ. הוא פשוט דחף לטייס שוחד הגון וזה סטה מנתיבו נחת היכן שנחת ולאחר מכן המריא חזרה להמשך טיסה כמתוכנן. מסתבר שזה דבר די מקובל במדינות חבר העמים. בגלל בואה המאוחר דחינו הנסיעה ברכבת ביממה. בינתיים סדרנו לה הרצאה לסטודנטים כדי שתרגיש שבואה אינו לשוא. נובוקוזניצ'ק זו הפתעה בשבילה אבל היא שמחה לעזור. בין לבין הלכנו לגן החיות המקומי. רחמנות זו תפילת מזער למען החיות הנמצאות שם. זה הגולאג האחרון הפעיל בסיביר. הכל עלוב קבור בשלג.חלק מהחיות הועברו למקום אחר איש אינו יודע לאן. הנותרות מבוססות בשלג. לכמה מהן, ואלה הנדירות יותר בטבע כמו הטיגריס הסיבירי ,זה בית הגידול הטבעי. הכלובים הם מהדורה של צינוק. אפילו גרעין רביה למינים שבסכנת הכחדה לא ניתן לקיים כאן. הדבר היחיד הנקי ומסודר פה למרבית הפלא אלו השרותים. אמנם שרותי בול קליעה אבל נקיים.

 23/11/94- 22

 הימים והלילות קצת מחוברים.אנחנו מכינים עצמנו לנסיעה לנובוקוזניצ'ק ברכבת הלילה היוצאת ב- 23/11  בשעה 2230 (שעון מקומי) מנובוסיבירסק.  ב2145 מגיע בוריס הנהג ואוסף את ליאורה ואותי מדירתנו.אנחנו והציוד הכולל מטען אישי במשקל סביר, תרמיל אמצעים ואביזרים לחנוכה במשקל כבד וחבילה מלאה ספרים מכל הבא ליד עבור בית הספר שאנו אמורים להקים. בחבילה ספרים ללמוד עברית, יהדות,גיאוגרפיה של א"י וכו' ומשקלה כבד מאד. אוספים את נטשה מדירה ליד הרכבת וקדימה לרכבת. 3 פעמים אני שואל את בוריס האם הוא יודע לאיזה רציף צריך לרדת והוא משיב בהחלטיות כן. וכך אנו מותרים על הכניסה הרגילה בה יורדים למנהרה הרצה מתחת לכל הרציפים ואז צריך לעלות במדרגות אל הרציף הרצוי ( אבל על היציאה כתוב יעד הרכבת שברציף) ואנו יורדים ישר ממפלס הרחוב דרך הגשר הרץ מעל הרציפים (זו היציאה הרגילה לבאים ברכבת) הישר אל הרכבת הממתינה. בוריס נושא את החבילה הכבדה אנו את יתר הציוד. בכרטיסים מצוין קרון מספר 7 שלשמחתנו נמצא בדיוק מולנו. הכרטיסן כבר מקפל הדלתות . הוא מלוה אותנו פנימה לתאנו. הפתעה ראשונה התא מלא. הוא שולף מפתח ומכניס אותנו לתא הסמוך הריק ויוצא. השעה 2215 .הרכבת רוסית עלובה תואמת את מה שספרו לנו על איך תראה הרכבת לנובוקוזניצ'ק.  הפעמונים האדומים עדין אינם מצלצלים בראש.אנו מתמקמים בתא. בוריס מכניס החבילה פנימה וממהר להסתלק. כביכול בוריס הוא הנוסע הרביעי בתא כדי שלא ידחפו לנו מישהו מהרחוב. דקה לאחר מכן הרכבת זזה. כעת העסק מתחיל להיות מוזר. רכבות ברוסיה יוצאות בזמן! לא סתם בזמן אלא לפי שעון מוסקבה.בכל 11 אזורי הזמן הקיימים לרוחבה של מדינת הענק הזו שעון הרכבת הוא שעון מוסקבה והוא מדויק.לאחר כמה דקות נסיעה מגיע הכרטיסן,משהו מעלובי החיים,מבקש הכרטיסים לבקורת. השיטה פה היא הוא לוקח הכרטיסים ללילה מסדר אותם בתיקו לפי היעדים ושעות ההגעה ומעיר הנוסעים הצריכים לרדת במשך הלילה. במקביל הוא גם מוכר המצעים ללילה. מאד מתענין היכן הנוסע הרביעי ומקבל התשובה המוכנה מראש המסכן רץ לשרותים. המשא ומתן ברוסית נטשה הדוברת. אני אומר לנטשה שתבקש מצעים לארבעה ובבוקר שיביאו יחד עם הכרטיסים קבלה עבור המצעים. הכרטיסן אומר "בסדר, בצהרים נגיע לקרסנויארסק (כ 1000 ק"מ מזרחית לנובוסיבירסק) תקבלו שם גם הכרטיסים וגם קבלה." פה משתררת דממה ואז נטשה אומרת לו אבל אנחנו יורדים בנובוקוזניצ'ק. עכשיו הכרטיסן מראה סימני תדהמה ופולט חזרה אבל זו רכבת לקרסנויארסק היא לא עוצרת בנובוקוזניצ'ק ואפילו לא עוברת שם. אנחנו די במבוכה. מכיון שהכרטיסן נראה די אהבל והאלכוהול מפיו נודף למרחוק מחליטים ללכת אתו לבוס שלו.זה לבוש במדי הרכבת אבל שתוי לא פחות מחיך שולף ספר עבה מעיין בו רגע ואומר טעיתם אבל תוכלו לרדת בתחנת טייגה ושם לתפוס את הרכבת לנובוקוזניצ'ק היא בעקבותינו. אני מציץ במפה שבידי ומגלה כי טייגה אינה יושבת כלל על המסילה לנובוקוזניצ'ק. הפניה לנובוקוזניצ'ק הרבה לפני טייגה. אבל מכיוון שהמפה בקנה מידה גדול והשמות רבים וצפופים יתכן ואחד השמות מסתיר מסילה פעילה. OK נרד בטייגה מתי טייגה? התשובה בעוד 4 שעות. אנו דוהרים מזרחה על הטראנס-סיבירית במקום דרומה ל נובוקוזניצ'ק. טייגה היא התחנה האחרונה בקו לפני טומסק ולכן עדיין אנו באזור מוכר. ס"ה לפני שבועיים עשינו הדרך אמנם באוטובוס אבל הכביש והמסילה צמודים זה לזה.לשבחם של אנשי הרכבת יאמר כי למרות היותם שתויים היו אדיבים ואפילו לא ניקבו הכרטיסים ולא בקשו דבר עבור הקטע נובוסיבירסק- טייגה שברוסיה זה קטע מאד קצר אבל זה כמעט כל אורכה של מדינת ישראל. אנו חוזרים לתא רגועים משהו ומנסים להסתדר איך להעביר 4 שעות בבטחון. הרכבת רוסית מהדרגה הדפוקה ביותר.דלתות התאים לא ניתנות לנעילה מבפנים. מסובבים המפתח פרט לרעש דבר לא קורה. השרותים משגרים פרסומת עצמית לכל עבר. צחנה קשה לתיאור.בשרותי הקרון שלנו מתנהלת פעילות נמרצת. הדלת נעולה וקולות צחקוקים עולים מבפנים. הלכתי להשתין בקרון השני. דלת השרותים רחבה ממשקופה. השתנתי בעמידה שלא מבישת לולין בקרקס. רגל אחת מחזיקה בדלת השניה בקיר ממול והצינור באמצע בזוית המתאימה לקליעה מרחוק. הבנות לוחצות הרגלים ומחכות לרגע היציאה. אחרי שעתיים  עצירה ראשונה. עיירה על הכביש לטומסק. מחשבה ראשונה נרד ונמשיך לטומסק. שם כבר יש לנו כתובת וטלפון. כל מה שנשאיר מהציוד ליהודי טומסק רק לברכה. מבט נוסף דרך החלון משאיר אותנו בפנים כי בחוץ חושך, אין נפש חיה ,דלתות הקרון נעולות והצוות נוחר בקולניות. עוברת עוד שעה ועצירה בתחנת יורגה. הפעם יש אורות ואנשים מסתובבים. בהחלטה מהירה אנו תופסים הכל והחוצה. או שנתפוס הרכבת לנובוקוזניצ'ק או שנתפוס רכבת חזרה לנובוסיבירסק. הכרטיסן מבסוט נפטר מהבעיה אנחנו מאושרים נפטרנו מהרכבת העלובה. קשה להאמין כי במדינה בה הרכבות הם הדם הזורם בעורקים קימות רכבות כאלה. אפילו האור בתא היה ספור דלק וכבה עצמאית. התחנה מוארת באור זרקורים. שלג לבן סביב ובנין תחנה נאה.משאירים את חבילת הספרים בחוץ לרגע ונכנסים פנימה עם כל היתר. חוזרים לקחת את חבילת הספרים החבילה נעלמה. מישהו חשב שמצא אוצר ולקח. הרבה הייתי משלם לראות את פרצופו של הגנב ברגע שיגלה ממה מורכב המשקל אותו סחב. 40 ק"ג של עברית למתחילים  שבת ופסח בר מצוה מהי וברית מילה כיצד מילון רוסי עברי ואקסודוס ברוסית (10 עותקים) ועוד כהנה וכהנה. ספרים ברוסיה לא זורקים, גם לא עוטפים בהם דגים מלוחים (בשביל זה יש את ה"פראודה") ,ברוסיה ספרים קוראים. יש להניח כי בעוד 20 שנה יתגלה ביורגה עוד אחד מעשרת השבטים והעולם היהודי יתמה כיצד הסתתר שבט זה. בקצור נכנסים פנימה ומתבשרים כי אכן היתה רכבת לנובוקוזניצ'ק והיא חלפה על פנינו מספר דקות קודם לכן בכוון ההפוך. הרכבת הבאה בעוד 24 שעות. נובוקוזניצ'ק הופכת ליעד בלתי פופולרי ואנחנו מחליטים לחזור לנובוסיבירסק מהר ככל האפשר לפני שיתחיל מסע חפושים אחרינו. השעה חצות והקופאית אומרת כי ב 4 לפנות בוקר שעון מקומי יש לנו רכבת מתאימה בה יש אולי מקומות עבורנו. זו הרכבת שיצאה מקרסנויארסק בדרכה למוסקבה. הקהל באולם רוטן כי הרכבת הזו יקרה המחיר 18000 רובלים (כ 18 ₪) לכרטיס.אנו מסתכלים זה על זה ופורצים בצחוק . אנו מבינים כעת מה משמעות הפער בין מה יקר לנו ומה יקר לבבושקות הממלאות את האולם. הן תשבנה שעות עד לאותה רכבת עלובה בה המחיר נמוך כי פשוט אין להם כסף. בס"ה מעבירים עוד 4 שעות בצחוק ובדיחות על אמא רוסיה . נטשה טוענת שתחנת הרכבת הנוכחית מחקה לה את שארית הגעגועים לרוסיה שממנה עלתה לפני מספר שנים. מגיעה הרכבת וזו כבר רכבת מהליגה הראשונה. תא לארבעה שבהשוואה לרכבת בה הגענו זה מלון 5 כוכבים. הפרובודניצה אמא רוסיה חמה ומיטיבה. למרות שיש לנו רק 4 שעות נסיעה קונים מצעים ושוקעים בשינה מתוקה.

בקושי הצליחו להעיר אותנו לרדת. הגענו לנובוסיבירסק ב 6 בבוקר לפי השעון המקומי  שזה  7 בבוקר לפי שעון נובוקוזניצ'ק. הספקנו לטלפן לאיש הקשר ולהודיע לו כי קרה מה שקרה והצענו לו שנבוא למחרת ונחזור לפי התכנית המקורית. הוא הבהיר לנו כי אנחנו לא חסרים לו או לקהילתו ובעצם פרט לכסף לא חסר להם דבר. למעשה קבלנו חיזוק מפי הגבורה למה שאמרו לנו בסוכנות שבוע קודם שחבל על הזמן כי בנובוקוזניצ'ק אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר וטוב שהדברים התגלגלו כפי שהתגלגלו. איך שלא יהיה החלטנו כי מגיע לנטשה פצוי קטן על עמידתה בתלאות רוסיה וחבר המדינות. החלטנו על טיול של אחה"צ למוזיאון הגיאולוגי של אקדמגורודוק. הגענו לדירה ודבר ראשון שינה טובה עד הצהרים. בצהרים התעוררנו ומכיוון שהנחנו בצדק כי במרכז לאיש אין שמץ של מושג מעלילות הלילה הרמנו טלפון. לינה המזכירה ענתה ואז אמרתי לה "מדבר רן אנחנו בקראסנויארסק ונא לשלוח את בוריס הנהג עם הרכב להחזיר אותנו". מעבר הקו השתררה לשניה דממה ואז בפעם הראשונה ברוסיה שמעתי צחוק אדיר של מי שלא מאמין למשמע אזניו. ס"ה  לאחר שסיפרנו לה מה באמת קרה ומה רצוננו היא ארגנה לנו רכב ולקחנו את נטשה לאקדמגורודוק למוזיאון. פה נכונה לנו הפתעה נעימה. הדריכה אותנו אישה מבוגרת שכל חייה עבדה במקום מיום פתיחתו. עבורה המוזיאון הוא כמו ילד נוסף שלה. כדי לחסוך בתרגומים היא הסבירה בגרמנית שפה אותה שלשתנו מבינים בעיקר שדובר אותה זר והגרמנית הינה גרמנית בסיסית. היא הצליחה לספר לנו הכל כולל אגדות העם והפולקלור הקשורים במינרלים השונים. כשנכנסנו היא התנצלה שיש לה רק 15 דקות בשבילנו אבל תנסה לערוך לנו סבוב מהיר. לאט לאט שפכה הכל ביסודיות ובהומור נדיר. כך הסתובבנו עמה שעה ארוכה וחתמנו את טיולנו בערבות סיביר עם טעם מתוק. כשהציגה את בצרי הזהב של סיביר יצא לה ההומור הכי שחור והכי כואב על מצבה של רוסיה. "מיר האבן פילה גולד ואון קיין זייף".- יש לנו הרבה זהב ואין סבון.

השיחה הטלפונית עם הקונסול במוסקבה עשתה את שלה ולמרכז הגיע משה שר אחד הקונסולים ממוסקבה כדי להיות לפחות שבוע ולנסות לעשות סדר. נפגשנו אתו לפני צאתנו לאקדמגורודוק והצעתי לו לראות לבד ולהתרשם ממה שקורה לפני שהוא שומע אותנו וכשנחזור נשב ונדבר. חזרנו מאקדמגורודוק וישבנו אתו מעט. עובדי המרכז כבר נסעו ואנו הסברנו לו מה יושב לנו בבטן. תוך כדי שיחה הוא קבל הדגמות חיות  מהשטח. כמו שנכנסנו למרכז ישב מישהו והיה מרוכז במשחק פוקר סטריפ במחשב. במשך השיחה נכנסו ויצאו כל מיני טיפוסים מהמשרדים השכנים והרגישו כמו בביתם. בקצור היתה הדגמה חיה של חלק מהבעיות בהם נתקלים. ונשאלת השאלה האם זה מה שעם ישראל צריך לממן?! .

25/11/94

יום ששי.החלטנו שצריך לעזור למסיבת החנוכה למרות הכעס על איך מתנהלים הדברים. חוץ מזה אנחנו כאן ולא נשב מהצד. לפני צאתנו להרפתקאות ברחבי סיביר הכנו ויטראז'ים עם אלגה ומשה מהסטודנטים ותלינו אותם במועדון הצעירים (מועדון מכבי). מגיעים בבוקר למרכז והמורות שואלות אותנו מה קרה ולאן נעלמו הויטראז'ים. מבט קצר מגלה שרידים זרוקים על רצפת המועדון. למרות שכל מי שנשאל לא ראה דבר ולא שמע דבר ההימור של מי הידיים והמוח  שמאחרי המעשה אינו מסובך. ברגע הראשון רוצים לחזור לדירה ושתלך המסיבה בנובוסיבירסק לכל רוח. רגע לאחר מכן מגלים כי משה הביא אתו ציוד שהגיע מהארץ ולהפתעתנו זכרו כי בקשנו צלופן צבעוני ושלחו. גייסנו המורות (ארוע נדיר) ותוך שעתיים נתלו ויטראז'ים חדשים. לינה חיפשה מקום לתלות ציורים נחמדים שילדי בית הספר של יום א' ציירו. הראנו לה את קיר מכבי המפונה ואמרנו לה תלי כאן. היא נכנסה להלם  וסירבה בפנים מפוחדות. יצאנו מהחדר קראנו למשה ואז כמו במערכון הגששים "זה אני וזה אח שלי" אמרנו לה שנית תלי כאן. היא שוב תקעה בנו מבט מפוחד ואז משה קלט במה דברים אמורים ואמר לה אף הוא תלי כאן זה בסדר. הבעיה עם משה שהוא קלט מה קורה עם קוסטיה ושלטון הטרור שהוא השליט על הבנות במשרד אלא שהוא קודם כל דיפלומט מקצועי. במקרה נכנסתי למשרד בעת שהוא שוחח עם מוסקבה בטלפון והסביר להם מה קורה בשפה מאד דיפלומטית. וכאן יש בהחלט אפשרות שמישהו יחליק קצוות ויקנה שקט תעשייתי בשיטת אני עוצם עין כאן ואתה שם. לצערי הגדול קוסטיה לא הגיע אחרי קבלת השבת כמנהגו. רק חבורתו הופיעה ולא נשארה זמן רב. צעירים לא באים ואני מוכרח לתחקר  מישהו מהם מה קרה ביום ששי לפני שבועיים אחרי שליאורה ואני נסענו. חיבת להיות סיבה רצינית לכך כי למרות שהיה להם ערב בכיף כל זמן שנכחנו איש מהם לא חזר. נטשה הצליחה להרצות בנובוסיבירסק. היא הרצתה למבוגרים לפני קבלת השבת .היו לה כ 40 מאזינים וזה השג מכובד כאן.

רגע של נחת היה לנו במרכז הבוקר כשגילינו כי הגיע מהארץ משלוח אדיר לאומסק- טלויזיה, ווידאו וטייפ דאבל קאסט. פשוט לא יאומן אבל הפעם תל אביב היתה זריזה. אידה ואנחנו היינו באומסק בסוף אוקטובר ראינו התרשמנו והמלצנו לתל אביב לשלוח להם הציוד כדי לאפשר להם פעילות עצמאית בעזרת קלטות. אנחנו מנסים להיות סנטה קלאוס ולהביא להם הציוד לחנוכה הקרב. יש לנו הרבה תכניות לעשות שם בעזרת הציוד. דברים שלא יכולנו לעשות בביקורים הקודמים. ניסינו למשוך את משה לנסיעה לשם. הצענו לו שיעשה שם יום קונסול במקום בנובוסיבירסק. הוא רוצה אבל טוען שאין תקציב לעוד נסיעה. ננסה בכל זאת לא לוותר לו . נסיעה נוספת לאומסק עבורנו יכולה להיות פרויקט הסיום שלנו שישאיר לנו טעם טוב מיהדות מערב סיביר.

 26/11/94

 שבת. כל מה שמתוכנן לנו הוא הליכה לאופרה במוצ"ש לאאידה. בבוקר טלפנו לאריה כי לא נראה אותו יותר. הוא ספר לנו כי בערב שבת תקפו ליד הסוכנות ביריונים את קיריל וסמיון, שני חניכים שלו שגם אנו מכירים. הם הצליחו בסופו של דבר להמלט חבולים לבנין המרכז אבל לא עלו אלינו למרות שהינו שם. מסתבר שהמקומיים לא התרגשו מכך. טוענים שכל אחד עובר בנובוסיבירסק חוויה כזו במוקדם או במאוחר. שלג קל מטפטף והעיר אפורה. ירדנו לשוק לקניות ובערב לאאידה. המופע בבית האופרה המקומי שהוא מבנה ענקי בסגנון קלסי. ברגע הראשון אכזבה. זה בצוע קונצרטנטי לאופרה. 3 זמרי בס מעולים הטנור ככה ככה רחוק מרמתם של זמרי הבס. זמרות הסופרן והאלט גם הן מעולות. ס"ה ערב מהנה גם בלי התלבושות והתפאורה. הזמרים והמקהלה חיפו על העדר הצבע.הקהל בסיום מחא כפים ארוכות.היותר נלהבים צעקו בראבו אאידה. ביום שלישי נראה את כרמינה בוראנה באותו מקום. אחרי ההצגה נפרדנו מנטשה היוצאת מחר למוסקבה בדרכה ארצה. מכיוון שבוריס הנהג אמור לקחת אותה לשדה התעופה אנו מתפללים עבורה שהפעם הוא לא יתבלבל ויביא אותה לשדה הנכון (יש פה שניים) ולטיסה הנכונה. 27/11/94

 מסיבות החנוכה במרכז. ב1500 מסיבה לילדי בית הספר של יום א'. מסיבה נחמדה. הכינו להם פעילויות שונות. צלמו שטרי כסף שקלים ודולרים ונתנו להם מעין דמי חנוכה. לפחות התחלת ההכרות עם שטרי הכסף הישראלי וערכם מול הדולר והרובל. הקורא לעצמו רב ברך על הנרות והדליק נר חנוכה שעשה במקום כמו בימים ההם מקערית שמן זית ופתיל. ב 1630 החלה המסיבה לסטודנטים ויתר המבוגרים. המורות הכינו עם הסטודנטים שירים, הדלקת שמונה נרות כאשר לכל נר מוקדשת ברכה שאנו הכינונו. משה רצה להזמין את הקורא לעצמו רב להדליק נר ע"פ המסורת. הספקנו להבהיר לו כי כיבדנו בכך את לב ,המנהל האדמיניסטרטיבי המקומי של המרכז, והוא כבר עושה חזרות. משה עשה טעות חמורה, נתן ל"רב" חמש דקות לספר לקהל מהי חנוכה .  זה התיישב על הכסא התחיל לדבר וזהו. בתחילה רמזו לו בעדינות לקצר לאחר מכן התעבו הרמזים ולבסוף משה הוריד את גלימת הדיפלומט מעליו והודיע לו חד משמעית גמרת ודי. כמובן שהיתה לו החוצפה להעלב. ס"ה מסיבת הסטודנטים היתה נחמדה. יש שם כוחות והיה מרגש לשמוע אותם מדברים עברית ולאו דוקא זו של ספר לימוד למתחילים. לפתע גילו לנו מישהי מיורגה. פה הסתבר לנו שיש יהודים ביורגה משורדי הגולאגים באזור. לאט לאט אנו מתחילים להבין מה מרכיב את יהדות סיביר. ישנם בני המקום מצאצאי הסוחרים היהודים שהגיעו לסיביר בימי הצארים בחפוש אחרי פרנסה. יהודים אלה דוברים רק רוסית. ישנם אלו שהוגלו או נמלטו בעת מלחמת העולם השניה ממזרח אירופה. אלו אנשים מבוגרים הדוברים גם אידיש. אתם אני מצליח לדבר גם בלי מתורגמן. המקטע המגוון ביותר הם אלו שנשפטו למאסר בגולאג, שרדו את התלאות והשתחררו. בעת השחרור הבינו שעולמם הקודם אולי כבר לא קיים ואז החלו חיים חדשים במקום בו השתחררו. הקהילה ביורגה מורכבת מאנשים כאלה. אולי מי שלקח  הספרים שהתנדפו ביורגה בחצות הליל ידע מה הוא לוקח ואלו הגיעו בכל זאת לידים הנכונות.

שני של חנוכה. על הניר יש תכנית פעילות לכל יום. בפועל כלום. להיום היה מתוכנן טורניר שחמט. בצהרים מגלים כי לא הכינו מערכות שח. אילצתי את איש המחשבים להעתיק במהירות לדיסקטים תכנת משחקי שח כדי שניתן יהיה לקיים הטורניר כנגד המחשבים. בפועל ירד שלג כבד ואיש לא בא. יתכן ומזג האויר הקשה סגר את כולם בבית ויישר ההדורים. 

בקשנו מזמן מהמזכירה לסדר עבורנו סידורים הקשורים בנסיעה לסנט פטרבורג. כמובן שהיא לא עשתה עד היום דבר. החלטנו שגם בלי רוסית אם אין אני לי מי לי וניצלנו העדר הפעילות לסידורים אחרת לסנט פטרבורג לא נגיע. כך למדנו היום את ההבדל המהותי בין עולם העסקים הרוסי לזה המערבי. ראשית הלכתי כהרגלי לבנק הפעם ליד המרכז להחליף כסף. כאשר סוף סוף גמרתי ויצאתי לרחוב גילתי שם את ליאורה. הסתבר שביליתי בבנק למעלה משעה . ליאורה חששה שמא מישהו עקב אחרי, ראה אותי מחליף כסף והחליט לערוך לעצמו מגבית פרטית (סידור מקובל כאן) .כך נפגשנו ליד תחנת המטרו וקדימה לסניף טרנס אירו המקומי. שם עברנו לעולם המערבי. פקידה חביבה דוברת אנגלית שוטפת שמעה מה רצוננו,לקחה את כרטיסי הטיסה מאתנו ותוך כמה דקות דחתה את טיסתנו לתל אביב ל 15/12 ואשררה במחשב את התאריך החדש. תהליך פשוט כמו בכל מקום במערב. בערב טלפנו לסנט פטרבורג למספר טלפון שקיבלנו מאריה. הסתבר לנו שזו אכסנית הנוער המקומית. ענתה לנו בחורה באנגלית מצוינת .רשמה את הזמנתנו ואמרה להתראות וזהו. כנראה גם שם העסק עם ריח של מעורבות מהמערב. במהדורת החדשות בערוץ הטלויזיה המקומי כ 15 שניות על מסיבת החנוכה במרכז. הכתב היה אוהד ונרות מצטלמים היטב, גם ליאורה. על רקע צילומי הנרות שומעים את כולם שרים ירושלים של זהב.

 29/11/94

 היום במרכז אורחים-מרינה מנהלת בי"ס של יום א' באומסק ואביה יפים. מחכות להם פה הרבה חבילות לקחת . עזרנו להם באריזה וארחנו אותם. כרגיל לתכנית היומית איש לא בא. בהדלקת הנרות כבדנו את יורי  ראש הקהילה בטומסק שגם הוא בא (מחר יום קונסול). הוא ממש לא ידע מה עושים אז גם לימדנו אותו ושרנו מעוז צור בצותא. המסיבות באומסק וטומסק בשבוע הבא אבל אנו מרותקים לכאן. הרבה יותר נעים לעבוד שם עם מי שמראה עניין בכל מה שאנו מנסים לעשות. לפנות ערב אספנו את בילי מהסוכנות ויחד לבנין האופרה להופעת  להקת הבלט המקומית . המופע בלט מודרני ע"פ  כרמינה בורנה של אורף. חלק ראשון של המופע בלט קלסי ע"פ מוסיקה של שופן.ש ע מ ו ם זה בלשון המעטה. מנמנמים מעט מפהקים הרבה. החלק השני מדהים. תפאורה שנבנתה בעזרת אפקטים של קרני לייזר הקימה כנסיה על הבמה. דמויות נזירים מרכיבות את "המקהלה". המוסיקה אמנם מנוגנת מפס קול מוקלט אבל זה לא גורע מאומה מהמתרחש על הבמה. הרקדנים משתוללים כאילו ניוטון לא חטף תפוח בראשו. בקצור הנאה מלאה . את החלק הראשון מחקנו כלא היה. חזרנו במטרו הביתה. לפתע הרכבת עצרה  נשמעה הודעה ברמקול ואנשים החלו לרדת ממנה.אנחנו נותרנו לשבת ואז שתי נערות פנו אלינו באנגלית והסבירו כי הרכבת אינה ממשיכה הלאה וצריך לרדת ולחכות לזו שתבוא. אין סיבה למה. זו רוסיה אמרו לרדת יורדים. לא שואלים יותר מידי. מי ששאל מצא עצמו בסיביר. על הרציף שוחחנו עם הנערות סיפרו לנו שהמוסיקה של אורף אינה מוכרת להם אבל התלהבו מאד מהבצוע המודרני ואף הן לא סבלו את הקטע המקדים הקלסי. מאוחר יותר התברר לנו שהנהלת הבלט פחדה שרק הקטע המודרני לא ילך עם הקהל המקומי ולכן נתנו לו מנה ראשונה מוכרת. חזרנו הביתה בהליכה לילית בשלג. יש קסם בהליכה לילית בעיר הלבנה. 30/11/94

 יום קונסול ,המרכז כמרקחה.אנשים נכנסים ויוצאים. באים מכל סיביר כדי להסדיר ניירת ולקבל ויזה לישראל. הרבה מבוגרים אבל גם חברה צעירים. ספורים אנושיים קשים לא חסר. הגיעה סבתא עם שני נכדים יתומים שהיא אימצה. הגיעה מקצה העולם לקבל הויזה.עקב כל הספורים על יהדותם המפוקפקת של העולים מקפידים הקונסולים על קוצו של יוד. הכל צריך להיות מגובה בתעודות ומאומת כך שספור קבלת הויזה ארוך ומיגע. עולה נודד בין שני בניני התאומים. ראשית במרכז הוא מקבל ויזה מהקונסול. משקבל הויזה הוא חוצה הכביש לבנין ממול אל משרדי הסוכנות היהודית ושם הוא עושה את סידורי העליה, כרטיס טיסה,הובלת המטען וכו'. שום דבר לא נעשה במכה ראשונה וכך הוא נודד בין שני הבניינים הלוך וחזור. הלכנו רגע לסוכנות פגשנו שם את כל אלה שנפרדנו מהם במרכז כמה דקות קודם. מוקד הפעילות לביבות החנוכה. כדי שהסטודנטים יהנו (וכמובן מורותיהן הזעירות לא תחסרנה) ערב הלביבות המתוכנן הוקדם לצוהרי היום.פתחנו תעשיית לביבות שליאורה היא המנהל והפועל. מידי פעם בא מישהו לעזור לה בדרך כלל לאכול יותר מלעזור. ס"ה יוצרה כמות רצינית של לביבות ואז עשינו הפסקה מתודית בקבלת הקונסול הדלקנו נר רביעי של חנוכה וחלקנו הלביבות לאנשים המחכים. לרובם זה היה האוכל היחידי שאכלו כי ברוסיה לא אוכלים בפרהסיה סנדוויצים מהבית. לא מנומס כך לפחות לימדונו הורינו שגם הם הגיעו מכאן. האמת היא שהבאים חוסכים כל פרוטה. יוקר החיים למשתכרים ברובלים הוא מדהים.לחלק גדול מהקהל זה היה מגע ראשון עם החג-נרות-חנוכיה-מעוז צור. לביבות תפ"א הם מאכל נפוץ פה. הקשר שלהם לחג החנוכה למרביתם היה הפתעה. קבלנו הזמנה לבוא לשבת לברנאול למסיבת החנוכה שם. התארגנו היום לנסיעה.בברנאול קהילה בת כ2000 יהודים שני ראשי קהילה אבל את החג עושים ביחד במסיבה אחת.

אחה"צ תפשנו את גרישה האמור להיות המתורגמן הצמוד שלנו והוא תרגם לנו את כל לוח המודעות במרכז (הכל כמובן ברוסית גם מה שהגיע במחשב ישירות מהארץ) הסתבר כי יש נתק מוחלט בין תכניות החג ללוח המודעות. לכל מה שבקשנו לפרסם אין זכר. המזכירות כל הזמן מודיעות לנו שהכל כבר מזמן על הלוח. עבודת המקומיים במרכז זה ספור  בלתי נתפס. טוחנים מים כל היום.

בשישי שבת תהיה החלפת משמרות. משה יחזור למוסקבה ואחת בשם גסיה תבוא לא ברור לכמה זמן. לפחות יהיה מישהו.

1/12/94

בבוקר הטלפון בדירה מצלצל. על הקו חן מחליפנו המיועד. הוא מבשר לנו כי בארץ החליטו להדיח את קוסטיה ולמנות את נטשה במקומו. בשיחה עמו מתברר לנו לראשונה כי לו ולזוגתו יצאה הרוח מהמפרשים והם שוקלים לא להגיע. חן מקבל ממני הרצאה ציונית על חשיבות הגעתם ויצירת המשכיות למעט בו התחלנו. נפרדנו  ממשה שר. שהותו במשך השבוע היתה יעילה ונהיה קצת סדר במרכז. כולם הרגישו כי יש מנהל ויש בעל בית. המורות קצת מעצבנות. מנסות כל הזמן לחתוך פינות ולקצץ בשעות האולפן. אפשר לחשוב שאחרי הלימודים יש להן כאן משהו אחר לעשות. נסענו לאקדמגורודוק להרצות שם על יצירת המכתשים בנגב.הדרך יפיפייה. השלג עמוק ויערות האורן עמוסים בו. בדי האורנים כורעים תחת העומס ושילובי הצבעים של החום ירוק לבן מרשימים. מגיעים לסכר הגדול על האוב. האגם המלאכותי הענק שיוצר הסכר קפוא. על הקרח דייגים. שיטת הדייג קודחים חורים בקרח עד למים .לתוך החור מטילים החכה. המראה מרהיב קרח לבן בעבר האחד של הסכר .מים זורמים מעברו השני. באמצע מייצרים חשמל.בצד הסכר גרם מדרגות היורד לנהר. השלג הפך את המדרגות למשטח החלקה. ליאורה אינה מפספסת ההזדמנות להדגים החלקה על התחת כמו בסרטי וולט דיסני. ישבנה ספר מדרגה מדרגה. מזלה שהמעיל עבה וחוץ מצחוק בריא דבר לא נפגע.

משם שוב למוזיאון הגיאולוגי . לקחנו לשם עמנו את בילי ואת רעיה נערה שהיתה בארץ בפרויקט נעלה והיא תשמש לנו כמתורגמנית. קבלו אותנו כיאה לותיקי המקום. קיבלנו שי אוסף מינרלים מייצג למזכרת. ס"ה בכל פעם נהנים מחדש. המוזיאון מרשים. תצוגה של כל אוצרות הטבע בסיביר וזה המון.למדנו כי רזרבות הצ'רואיט כבר נוצלו עד תום וכי כיום הצ'רואיט הוא יותר מוצג מאשר אוצר טבע. בערב ההרצאה לקהל הרגיל של יהודי אקדמגורודוק. זה קהל משובח צמא תרבות שאינו מפספס דבר המעשיר את רוחו. בילי גילתה בקהל את מרבית תלמידי האולפן שלה.

 2/12/94

 יום  רגיל עבורנו. התרגלנו כבר לקור ולשלג ולבעלת הבית המגיעה לנקות הדירה לעיתים בהפתעה. היא הופיעה ואנו יצאנו לשוטט אל  אחד המושגים שלמדנו כאן  הבלאחולקה. המילה באלאחול פרושה זבל ובאלאחולקה זהו שוק הפשפשים. מרבית הסחורה בו היא אכן זבל. אחד השווקים האלה נמצא בכיכר ליד תחנת הרכבת. הרכבת הטרנס-סיבירית היא השוק הנייד הגדול בעולם. חלק מהסחורה הנעה ברכבת יורד כאן לבאלאחולקה המקומית. הרוכלות אסורה אבל רק על הנייר. בפועל מגיעים השוטרים והשוק הופך למעין רוכסן ענק.הוא נסגר מהר אל מול     פני השוטרים ונפתח מיד מאחורי גבם.למרכז אספו אותנו באחור של שעתיים כי המורות נזקקו לרכב המרכז ללכת לשוק לקניות. צריך לראות את צמד המורות כדי להבין המשמעות. כל אחת מהן בית מהלך והן כל הזמן בדיאטה מתמדת שמשמעותה 10 לביבות תפ"א תוך כדי טיגון ישר לפה. עוד כמות דומה לוקחים הביתה שמא נהיה רעבים (נהיה גם נהיה). העברנו ההרצאה על דגי ים סוף הפעם בלי להעניק לה כנוי מיותר ומי שהיה נהנה.מחר בבוקר קימה מוקדמת ונסיעה לברנאול.

 3/12/94

  רוסיה מלאת הפתעות. היום היה יום כזה ,מפרך ומעניין מעין כמוהו. נסענו בילי ואנו לברנאול, העיר המרכזית בחבל האלטאי בגבול סיביר קזחסטן. ההתארגנות לנסיעה היתה בסימן האי-ודאות. יש או אין אוטובוס לברנאול. הכביש לשם עביר לתנועה או סגור בגלל השלג וכן הלאה. בילי דאגה מבעוד יום לרכישת כרטיסי אוטובוס . ביום שישי בערב טלפון מבילי, במהלך היום גנבו לה במשרדי הסוכנות את הארנק המכיל את כספה ואת כרטיסי האוטובוס. הגענו בבוקר לתחנה המרכזית סשה מהסוכנות האמור לדאוג לכרטיסים חלופיים איננו. עומדים בתור לקופה וקונים כרטיסים לבד. גומרים לקנות סשה מופיע. הוא קנה כרטיסים בקופה אחרת הנמצאת במרכז העיר. אנחנו עולים לאוטובוס ומותירים לו להיפטר מהכרטיסים העודפים. הוא מצליח במהירות למכור אותם לאיזה אזרח ממהר בצד. הכביש עד לביידצק מוכר לנו מנסיעות קודמות  אבל הפעם הכל מכוסה שלג עמוק במיוחד בעיקר יערות האורנים. אלה נמשכים ללא הפסקה עד ברנאול . זוהי טייגה סיבירית במיטבה. פשוט השלוב של הגזעים האדומים,הבדים הירוקים והשלג הלבן העוטף הכל זה יופי שאנו איננו מכירים. פה ושם כפר או עירה. לפעמים מישהו יורד מהאוטובוס ופונה ונעלם אל תוך השלג כמו בתיאורי המרכבות המתפזרות בערבה ב"חתונתה של אלקה". הגענו לברנאול והפתעה נעימה. העיר אינה מכוערת, זה לא פריז אבל בהחלט מקום נאה. אפילו הבתים הסוביטיים קבלו משהו מאופי תושבי המקום.קשתות סביב החלונות. בתים נמוכים יחסית. 4 קומות זה בנין גבוה בניגוד לבתי הרכבות הענקיים של נובוסיבירסק. גם פה לנין עדיין חי ועמו יתר הקומוניסטים. הפסל עומד בכיכר והרחוב הראשי קרוי בשמו המלא-ו.א.לנין.

ברנאול

מסיבת חנוכה של קהילה דועכת ומפולגת נערכה בקפטריה של האוניברסיטה. כמה מראשי הקהילה מרצים באוניברסיטה וכך שכרו את המקום. השתתפו כ 150 איש בגילאי 9-90 .בגלל מלחמות היהודים נעדרו תלמידי אחד משני בתי הספר של יום א' הפועלים במקום. בכל בית ספר כזה יש כ 20 תלמידים בכל הגילאים. למסיבה הכינו פלקטים לחנוכה והוציאו גם את דגלי המדינה כי זה מה שיש להם. אין להם מושג מהי חנוכה וגם הסמינר בביידצק בו השתתפו מורי בי"ס של יום א' לא שיפר המצב.בשיא המסיבה הציגו את החנוכיה בפני הקהל כפי שמציגים הצלב בכנסיה בעת המיסה.הדלקנו בחנוכיה הנרות יחד עם הילדים. יש לנו הרגשה שמרביתם רואים חנוכיה ונרות דולקים בה בפעם הראשונה. הילדים דקלמו ברוסית טקסטים על חנוכה אבל לא הבינו דבר ממה שהם אומרים. לאחר הדלקת הנרות קם אחד מוותיקי המלחמה בנאצים וכל הקהל עמד דקה לזכר 6 מליון הנספים בשואה והאלפים בגולאגים של סטאלין. שייך לחנוכה לא בדיוק אבל אפשר להבין על רקע מי ימלל גבורות ישראל. מה שלא ברור האם זה היה ספונטני על רקע הנרות הדולקים או מתוכנן מראש. ס"ה היתה מסיבה נחמדה שהבהירה לנו מה קורה פה עם מה שנותר מהקהילה הזו. תוך כדי המסיבה תפשנו שיחה עם הנוער המקומי     כ 10 סטודנטים הלומדים או מסיימים הלימודים. מבקשים מידע על אפשרויות לימודים בישראל ובעולם. להם ברור היכן לא מקומם אבל המשפחות מחזיקות אותם חזק עד כדי חנק. ס"ה החיים בברנאול טובים יותר.הדירות מרווחות יותר. למשפחות שפגשנו יש 2 ילדים לעומת ילד בודד כמו בנובוסיבירסק או אומסק. במהלך הארוחה נאלצתי לשתות כוסית  מהמשקה הלאומי-וודקה. הדוגמא ששתיתי היתה דומה יותר לדלק סילוני מאשר למשקה.

 4/12/94  

 שיא שיאי חג החנוכה בנובוסיבירסק. מסיבת החנוכה של הקהילה היהודית. פתאום נמצא כסף והקהילה שכרה את בית האופרה המקומי  ומוכרים כרטיסים ב 1500  רובל  לאחד והאולם מלא מפה לפה.המסיבה מתחילה בנאומי ברכה ואלו ארוכים וכל אחד מוסיף ומאריך בדברי קודמו. לאחר מכן קונצרטים לכינורות. בזה אחר זה עולים המושכים בקשת מכל הגילים וכ"א נותן הקטע שלו. מאד תרבותי ושייך לחנוכה כמו לפסח ולראש השנה. לאחר ההפסקה סוף סוף מדליקים חנוכיה ולליאורה ולי יש רגע של נחת עת נטשה וחברתה שרות שירי חנוכה שאנו לימדנו אותן.בצוע נהדר לשבחי מעוז של נעמי שמר. בסיום הערב  מוסיקה לריקודים ושירים מההגדה של פסח. הבמה מקושטת בדגלי ישראל וחסר רק ליצן ורעשן כדי שכל חגי ישראל יקבלו ייצוג. בס"ה כאב לב על כי ככה נראים חיים יהודים בקהילה בה יש לא מעט היודעים חנוכה מהי ופסח מהו ומה שייך למה. הכאב גדול יותר מכיוון שפיצול הכוחות בין קהילה, סוכנות ומרכז ישראלי הביא לכך. ניתן היה בקלות למלא האולם הענקי לא רק בקהל אלא גם בתוכן המתאים. זה כוחן של מלחמות היהודים. פגשנו באולם את גסיה. שיחת הכרות ראשונה  ומחר נשב אתה יותר בפרוט.                                 

מגיעם הביתה עם חשד כבד שאין מי שמחליף אותנו.שני רמזים עבים ושונים לכך.  א. אין במרכז אף פקס המדבר על בוא המחליפים. בקטע הזה מהארץ מאד מקפידים ליידע בזמן ואף יותר מפעם אחת על הגעה של מישהו כדי שלא יווצר ואקום והאדם ילך לאיבוד במרחבי האימפריה שקרסה. ב. גסיה דיברה על שיחה קשה עם תיאו.

טלפון לארץ מבהיר לנו כי החשש מבוסס. חן ויהודית החליטו שלמלחמות היהודים אינם נכנסים. מתברר שההחלטה להעיף את קוסטיה קיימת במישור העקרוני. מועד ביצוע אין. כלומר בדרך דיפלומטית גרמו לכך שדבר לא יקרה. לנו יצאה באחת הרוח מהמפרשים והחלנו בפרוק הרכוש בדירה. את כל החומר שאספנו והבאנו מהארץ ולא הספקנו להשתמש בו נעביר לאריה בסוכנות .בעצם נותר לנו שבוע לחסל השליחות וזהו. זה כואב לנו כי בכל זאת בפריפריה יש נוער צמא לפעילות. נוצרו הקשרים עם הנוער באומסק טומסק וברנאול. עקרונית גם הנוער מקמרובו שלח מסר כי הם מצטערים שדחו אותנו ואת סמינר החנוכה ומבקשים שיגיעו אליהם לעזור להם להתארגן. העובדה כי בנובוסיבירסק צריך לחולל הפיכה קטנה אינה צריכה להשפיע על הפריפריה. כרגע הכל באויר. מזל שאריה איש הסוכנות נשאר בשטח והוא ימשיך עם הנוער הזה.

  5/12/94

 התחלנו להעביר את התפקיד.ישבנו ארוכות עם גסיה.שמעה מאתנו חלק ממה שהציק לנו. ב 1345 גילתה כי הסטודנטים אינם למרות שהם אמורים ללמוד עד 1400 . היא התרגזה  ומיד היתה לה שיחה עם המורות. לא ברור לנו מה נאמר בה. שיחת הטלפון הרגילה של מורותינו הזעירות הערב לא היתה. סיכמנו עם גסיה כי ביומיים שנותרו לנו נכין מה שנוכל לקראת ט"ו בשבט ומסיבת הסיום של הסטודנטים. הקלטנו בוידאו עוד קלטות לאומסק ואריה יקבלן ויעביר להם. כמו כן ננסה ביומים שנותרו לתת לסטודנטים עוד העשרה בעזרת קלטות הוידאו שעדין לא הראנו להם (התכוונו להשאיר משהו גם למחליפים כדי שיהיה להם במה להתחיל).

 6/12/94

 בבוקר נסיעה למרכז. פעילות אחרונה עם הסטודנטים.הראנו להם את לול בתרגום לרוסית. איך כל עליה, במבטא שלה,  מקללת את הבאה אחריה באותה קללה בערבית- "אינעל דין בעבור איל ג'בהום" (ארורה האניה שהביאה אותם). הסברנו להם שיתכן ויקבלו גם הם משהו מכך עם בואם.תוך שנה הם יהפכו לקולטים ויעבירו לבאים אחריהם את אותו דבר בנוסח שלהם. ס"ה הם צחקו ונהנו למרות שנאלצו להישאר לשם כך זמן נוסף לאחר תום הלימודים. ישבנו עם לורה שחזרה מסמינר בישראל. סיכמנו שלקראת ט"ו בשבט תתמקד הפעילות בשני נושאים שט"ו בשבט קשור להם. שמירת טבע ואיכות הסביבה וסדרי שלטון בישראל  כי ט"ו בשבט הוא גם יום הולדת לכנסת. בעיות שמירת טבע ואיכות הסביבה קשות בסיביר לא פחות ואולי אף יותר מבארץ. הכנו לה תערוכות בנושאים. היכן לתלות הדברים שגסיה תחליט אנחנו כבר לא מטפסים על קירות. בערב נסיעה להרצאה אחרונה באקדמגורודוק. הנושא דגי ים סוף. ליאורה מרגישה לא טוב ונשארת בדירה. נסעתי לבדי.מכיוון שאין וידאו בכיתה הקבועה מעבירים זאת לחוג בית בדירה שלבעליה יש וידאו.מכירים פרצופים חדשים. אלו אנשי אקדמיה הנוסעים בעולם במסגרת כנסים מדעיים או חילופי מרצים בין אוניברסיטות.בעל הדירה היה במסגרת זו באוניברסיטת חיפה. בתום התקופה קיבל למזכרת צלום לווין של צפון הארץ. כל שדה התעופה הצבאי של רמת דוד על מסלוליו מופיע בבהירות. קרקעית אסור לצלם. על הלווין מלמעלה אין שליטה והתצלומים נמכרים חופשי לכל דורש. לפני ההרצאה מתפתחת שיחה מענינת על בלשנות ומקורות השפות השמיות והסלביות. בלשן רוסי כתב לפני כ 10 שנים חבור עב כרס בו הוא מבסס על סמך 100 מילים דומות תיאוריה האומרת כי מקור השפות הסלביות במזרח התיכון. אולי הוא צודק אבל 100 מילים זה מדגם קטן מידי לשפות בעלות אוצר מילים בן אלפי מילים. ס"ה זו יכולה להיות תוצאת נדידה ויבוא ע"י אנשים במשך השנים. אחרי ההרצאה וסרט המלווה אותה התפתחה שיחה על פוליטיקה ישראלית. פה עמדתי בפעם הראשונה בצורך להסביר, למי שאינו יודע דבר על איך דמוקרטיה פועלת,למה לכל אזרח יש זכות בחירה, גם אם הוא קבל אזרחות יום לפני המועד הקובע. ההנחה כי העם הוא עדר עדין לא נעלמה מהנוף הפוליטי המקומי. ניסיתי להסביר להם כי בסופו של דבר כל בוחר מחליט בעצמו למרות כל התעמולה  וכי הדבר הטוב ביותר שקורה זה חילופי שלטון מעת לעת. בשלב מסוים השיחה עברה לשלום הטרי עם ירדן ופה נאלצתי לשתוק כי  השלום לשמחתי פרץ בעת שכבר היינו בסיביר. אנו מהארץ לא קיבלנו שום מידע או עדכון. כל שאנו יודעים זה המעט שהבנו מתוך שידורי החדשות בטלויזיה ברוסית (הכל מדובב לרוסית). לגמגם אסור כי כאן גמגום פרושו יש לי מידע לא נוח ואני מעדיף למשוך זמן ולהתחמק מהבעיה.  היושבים במשרד בתל אביב גדלו באוירה הזו ולא ברור לי למה עדיין צריך להתוכח איתם על נחיצות המידע לשליחים.הערב היה מענין וארוך. נאלצנו לקטוע אותו כי הנהג נשאר בחוץ ברכב (רכב ללא שמירה צמודה מתאדה) והשעה כבר היתה מאוחרת.הגעתי לדירה רגע לפני שליאורה החלה בסבב טלפונים לחפוש הבעל האובד.

8/12/94 - 7

השליחות מסתימת. מעבירים לגסיה את כל האינפורמציה שבידנו. נראה כי היא תפסה מהר מאד איזה שדה קוצים גדל כאן וכמה עבודת ניכוש יש לעשות. פתאום החברה באים לעבוד ולא רק לעבודה. קוסטיה ידידנו מסתובב במרכז כעכבר מסומם בכלוב.איש לא אמר לו דבר אבל נראה כי הוא מרגיש שמבחינתו משהו לא טוב קורה בשטח. גסיה החליטה כי היא תשלם ישירות לעובדי מכבי משכורות ללא תווכו של קוסטיה. כל אנשי מכבי במרכז. מעולם לא הסתובבו שם כל כך הרבה פרצופים שלא ראינו כל החודשיים. ממש גיוס מכבי כללי. במבט ראשון מרביתם נראים כמו "שחקני חיזוק זרים". מכיוון שהגדרת ה"יהודי" לגבי עבודת המרכז היא זו המופיעה בחוק השבות אז אין לנו לחרוץ משפט. באנו ביומנו האחרון כאן להיפרד מעובדי המרכז. הסטודנטים בהופעה מלאה. גסיה הודיעה להם שהלימודים הם חובה ולא תכנית כבקשתך ומכיוון שבצמוד יש גם מלגת קיום הרי שיש גם שינים להודעה. המורות הזעירות גם הן מרגישות כי יש משטר ויש מי שמפקח על סדר יומן וכך דלתות הכיתות לא נפתחו רגע לפני הזמן המתוכנן. לסיום שתינו לחיים  עם כל עובדי המרכז. קבלנו מהם למזכרת שני ספלי עץ. לכל אחד החיה המתאימה. עבורי מישקה הדוב לליאורה ארנבת. חזרנו לדירה לאסוף חפצינו. בערב מצפה לנו הטיסה לסנט פטרבורג.