23/10/96 קופקבנה,בוליביה – פונו פרו
התעוררנו הבוקר לקול הגשם. הגשם היה קצר מאד. הספקנו להוריד הכביסה מבלי שתרטב. הלכנו לטייל ברחבי העיירה קופקבנה. האוטובוס לפונו יוצא רק בצוהרים.
היה יום חרף קריר. נכנסנו בשנית לכנסיה להזין עיננו בעבודות הכסף המרהיבות סביב המזבח ולהנות מגינת הכנסיה. בכניסה לכנסיה לוח עליו המועדים בשבוע בו נותנים הכמרים ברכה לכלי הרכב. לכל סוג רכב יש יום ושעה משלו. לא תתערבב הברכה לאוטובוס עם זו של האופנוע. בצוהרים עלינו לאוטובוס לפונו בפרו. כל עוד נסענו בבוליביה הדרך היתה דרך עפר לחופו של האגם. עברנו לפרו סוף סוף כביש אספלט. מעבר הגבול היה מהיר. בדלת אחת חותמת יציאה מבוליביה בדלת השניה חותמת הכניסה לפרו. נוסעים לפונו לאורך חופי אגם טיטיקקה. הכביש מצופה אספלט. הנהג מרשה לעצמו להשתולל . לאורך האגם הרבה עופות מים כולל פלמינגו. שטחים הניתנים לעבוד מעובדים עד האחרון. מידי פעם ישנם גם שטחי ביצה. הבתים בפרו שונים מאלו שבבוליביה. מכוסים בגגות פח. לעיתים גגות מהצמחיה הגדלה בשטח. ההרים מתרוממים קרוב לחוף. מפוסלות בהן צורות מופלאות. הארוזיה מותירה עמודי עלמות. הסלעים בגוונים שונים. קשה לצלם תוך כדי נסיעה וחבל כי הטבע יצר פה צורות מופלאות. הנוף האנושי משתנה פחות. הפרצופים דומים לאלו שבצד הבוליביאני. אלה ואלה הם אנשי הקצ'ואה. הגענו לפונו לתחנת האוטובוס. אני נשארתי עם החבילות. רנצי הלך להחליף כסף. הזמנו טיול לאיים למחר ומחרתיים. בינתיים היגיעה הגברת ממלון מרגריטה עליו המליצו לנו החברה בלה פז. נסענו עם הריקשה עד המלון. התמקמנו וירדנו העירה לאכול. מחשיך פה ב6 אחה"צ לפי שעונם. בהיותנו במדרחוב המקומי נפסק לפתע זרם החשמל. הרחוב התרוקן מיד. חנויות נסגרו וכמו במדינת הגמדים כולם הלכו לישון. החשמל התחדש אחרי מספר דקות. אבל העיר כבר הלכה לישון. בעלת המלון הגברת מרגריטה דומה מאד לדודתי מטילדה כשהיתה צעירה. שוחחנו עימה קצת והדמיון מדהים.
24/10/03 אמנטני בלב אגם טיטיקקה
הבוקר בפונו שוחחנו בעת ארוחת הבוקר עם מרגריטה בעלת הבית. היא אישרה לנו את הרגשתנו כי שרות בצבא פרו הוא נחלת העניים בלבד. למרות שהחוק מחיב בשרות חובה, בן 3 שנים, סטודנטים לומדים פטורים ממנו וכך גם אלו שמשלמים ליד הנכונה. אחרי האוכל הגיעה מכונית ואספה אותנו לכוון נמל פונו ממנו נצא לשיט בן יומיים לאיים שבלב אגם טיטיקקה. לא משנה דרך איזו סוכנות קונים הטיול כולם מתקבצים לאגודה אחת על ספינת הטיולים. המדריך, הפעם לשם שנוי, דובר אנגלית רהוטה. אגם טיטיקקה הוא האגם הגבוה ביותר על הגלובוס שניתן לשוט בו באניות סוחר. השם פרושו בקצ'ואה טיטי- חיה גדולה לרוב הכוונה לפומה. קקה – חיה קטנה לרוב הכוונה לויסקצ'ה היא ארנבת ההרים האנדינית. הקדמונים דמיינו את צורת האגם לפומה הטורפת ויסקצ'ה. צילומי לוין די מאמתים את תצפיות הקדמונים. האגם מחולק בין פרו לבוליביה. מרבית האגם לפרו וכמו שהמדריך אומר לפרו הטיטי לבוליביה הקקה. האגם מלא ציפורי מים. ברווזים, שחפים, פלמינגו. ציפורי שיר שונות שאיננו מכירים. האגם מלא דגה. לאגם הוכנס דג טורף כדי להעשיר המינים ולהשביח הדגה. בפועל החל הדג להשתלט על האגם ולדלדל אותו מהדגים המסורתיים. סביב האגם האלטיפלנו . בגובה של 3800-4000 מטר.הקיץ חם וגשום החורף קר ויבש. יוצאים מפונו דרך חגורת אצות ירוקות הגדלות על מי הביוב של פונו. מכיוון שמי האגם הם גם מי שתייה לעיר האריכו את צנור השאיבה אל מעבר לחגורת האצות. התחנה הראשונה הם האיים הצפים.
בני האורו על אי צף
אלו איים מלאכותים שבונים בני שבט האורו מגומא הגדל בשפע המים הרדודים. הכל בנוי קש, האי הבית והסירה. בני השבט מזמן התערבו בשבטי החוף. כיום אלו שחיים על האיים מתפרנסים מהיותם אטרקציה תיירותית. הם מיצרים מזכרות ומוכרים. האיים הנוכחים חדשים. הישנים נשטפו לפני מספר שנים עת האגם גאה בעקבות עונת גשמים עשירה.
הגענו לאי אמנטני. נאספנו ע"י אחת התושבות לחדר בביתה. בעלת הבית פרשה להכין ארוחת צוהרים ואנו שיחקנו עם ילדתה הקטנה. השמים התקדרו וגשם החל לרדת. הילדה הלכה לביתה ואנו התישבנו לכתוב ולקרוא. ארוחת צוהרים הגיעה. הבישול ממטבח המשפחה שבחצרה אנו מתאכסנים. לכל משפחה בכפר יש חדר אירוח. כמות התיירים אינה גדולה ובערך אחת לשבוע החדר מכניס מזומנים לקופת המשפחה. השיטה כמו בסיני. המאכר המקומי מארגן את התור ומגלח לעצמו עמלה נכבדה. היהלום שבאוכל תה מנטה מקומי הפותח את דרכי הנשימה. הבישול על עצים. האי נטוע בעצי אקליפטוס הנכרתים לבערה. נשות הכפר לבושות בתלבושת יחודית של צעיפים וחולצות רקומות בדוגמאות יפות. הכפר מפוזר על מורדות ההר הבונה את האי. לכל משפחה חצר ומספר מבנים למגורים למחסנים. החלקות מוקפות באבנים סקולות והשבילים לאורך גדרות האבן. כרגע הכל יבש ומחכה לתחילת הגשמים. אז יזרעו את הגידולים שלהם בעיקר תפ"א ואוקה.
שבילים וטרסות באמנטני
אחה"צ טיול אל מרומי ההר הבונה את האי. מרחוק ענני גשם כבדים ההולכים וקרבים. בהתקרבותם מגלים העננים את רכס הקורדילריה המזרחית של האנדים הפרואנים. פסגות מושלגות מציצות ומוארות באור השמש כאשר ביננו לבינן ענני הגשם. התחלנו לטפס בהר. הגענו כמעט לקו הרכס וליאורה החליטה שדי לה. שוב כאבים בחזה. עצרנו והתחלנו להסתכל על סערות הברקים שקרבו ובאו. ירדנו מהר לנקודת המפגש, עם נציג המשפחה המארחת, ליד כנסית הכפר. כשהגענו החל טפטוף קל שהלך והתחזק. מעילי הגשם הקלים שמרו על חזה יבש. הג'ינסים נרטבו כהוגן. כרגע בעת הכתיבה אנו ישובים לאורו של נר. חשמל אין בבתים. הכל חפור ומוכן להכנסת רשת תאורה לבתים אבל בקצב המקומי התעלות תיסתמנה ע"י מי הגשמים הקרבים לפני גמר הפרויקט. על המיטות פרסנו הרטוב לייבוש. מזלנו שטרחנו ולקחנו חליפת בגדים להחלפה. את הלילה נבלה לצלילי הגשם ולצלילי השעון. החדר בו אנו מתאכסנים בסיסי ביותר. קירותיו לבני בוץ ורצפתו בוץ מהודק. אבל יש בו שעון קוורץ חדש התלוי על הקיר. כל שעה שלמה הוא מנגן נעימה אחרת ולאחריה הוא מודיע בספרדית את השעה המדויקת. בארוחת הערב שיחה קלה עם המארחת. החיים פה די קשים. זרעו כעת תפ"א. עונת גידול ארוכה, 180 יום. היבול אינו רב וכולו לתצרוכת עצמית. חוץ מתפ"א מגדלים מעט אוקה ומיני ירקות מקומיים. הכל על מי הגשמים. היום יורד היורה. גשם ראשון מאז פברואר. באי ישנה מרפאה אבל אין רופא. לבעיה רפואית רצינית יש להפליג לפונו בערך 4-5 שעות בסירת מנוע. בבוקר ראינו בנמל פונו אניית בית חולים, כנראה צבאית. היא אינה מסיירת בקביעות בן איי האגם. יש בכפר בית ספר כולל תיכון. המורים באים מפונו. מקור ההכנסה הראשי הוא החדר להשכרה.
26/10/03 אמנטני-טקילה-פונו
היום החל בשיט מאמנטני לאי השכן טקילה. הגשם שירד בלילה פסק. השמים מעוננים בחלקם. ליאורה חטפה שלשול וכאב בטן ועלתה לספינה די דואבת. לאחר כשעה הפלגה מגיעים לקצה הצפוני של האי טקילה. רוב המטיילים יורדים במטרה ללכת ברגל את האי מצפון לדרום. ליאורה עדין מרגישה ברע ואנו ממשיכים להפליג בספינה לנקודת האיסוף ננסה משם ללכת כמה שנוכל. הספינה עצרה במעגנה וליאורה בינתיים חשה בטוב ואנו מתחילים לטפס אל מרומי העיר במטרה להגיע מדרום אל הקבוצה המטיילת. השביל בנוי מדרגות ומטפס בתלילות לכוון הכפר שעל האי. הדרך עוברת בין חלקות מעובדות. שוב תוקפים את ליאורה כאבי בטן ואנו עוצרים ב ⅔ הגובה. ממולנו אגם טיטיקקה המוקף הרים מסביב. ומימיננו איכר פרואני חורש אדמתו בעזרת מחרשת עץ הרתומה לזוג שוורים. מכינים השטח למזרע תפ"א.
חריש לקראת מזרע במרומי האי
אשת האיכר משלימה ידנית את השמדת העשבים במעדר. הנוף כולו משובץ במשחקי אורות וצללים שיוצרים העננים. יושבים בשקט במקומנו. מתחילים לראות ציפורים. פרט לזהבן המקומי אין לנו מושג אילו ציפורי שיר ראינו. התחלנו לרדת חזרה לחוף. בדרך 3 ילדים עוקרים שיח מאחת הגדרות. עובדים קשה בעזרת מצ'טה. מרוב התלהבות אינם מרגישים כי הם כורתים הענף עליו הם יושבים. לפתע הענף קורס ועמו אחד הילדים. מחזה די משעשע. ירדנו לספינה. ליאורה נשכבה לנוח. אני הלכתי לצוד מקומיים בעדשת המצלמה.
דייג פרואני תושב האי טקילה
בינתיים הגיעה סירה נוספת. ירדה ממנה קבוצת ישראלים צעקנית המשוכנעים שאיש בסביבה אינו מבין את צעקותיהם והם מתבטאים בחופשיות על כל דבר. קבוצת המטיילים שעמה הגענו חזרו לספינה ואנו מפליגים חזרה לפונו. בינתיים התענן שנית. גשם יורד והאגם החל לגעוש. הספינה מיטלטלת מצד אל צד. לפנינו 4 שעות של הפלגה. תופסים שיחה עם זוג אנגלים צעירים. הוא דר' לפיזיקה. את הפוסט דוקטורט עשה במכון ויצמן בתורת הכאוס. מקום אידיאלי להשתלמות. כאוס והמזרח התיכון נולדו ביחד. היתה שיחה מעניינת. הסתבר כי הבחור, הנראה ספורטאי, אכן היה בנבחרת ישראל בהוקי. צחקנו ואמרנו כי לא שמענו על נבחרת כזו. לדבריו ביפו ישנם כמה משוגעים לנושא שהרכיבו נבחרת לאחת המכביות. חסר להם שחקן אזי צרפו גם אותו. סיפרנו לו כי אחת הבדיחות הישראליות המקובלות על הספורט הישראלי היתה הנבחרת הוירטואלית להחלקה על הקרח. אלא שהעליה הרוסית הביאה עמה גם מחליקים מקצועיים והבדיחה התחסלה.
אחת החוויות בטיול עצמאי הינה המפגש עם מטיילים מכל העולם. מחליפים מידע על מה כדאי והיכן ואיך וסתם שיחות חולין על כל נושא שבעולם. פגשנו גם את ליאב וניצן ,זוג צעיר מהצפון. קבענו להערב ארוחה במסעדה בה סעדנו בלילנו הראשון בפונו. הגענו למרגריטה וזה כמו לחזור הביתה. החדר מסודר, כרטיסי הטיסה לקוסקו אושררו והמקלחת חמה. האמת שהלילה באמנטני היה בסדר גמור. אבל למיטה מסודרת ומקלחת חמה יש ערך מוסף משלהן. ארוחת הערב כצפוי היתה מעולה. המסעדה נראית מאד מהודרת אבל אנחנו בפונו. גם תרמילאי תפרן יכול להרשות לעצמו את המחירים הנהוגים בה. רוטב השום שליוה את הבשר היה מעולה. בילינו שם ערב נחמד. בדרך חזרה למלון קפאנו. כשיצאנו לפנות ערב מהמלון לא הערכנו נכון את הקצב בו יורדת הטמפרטורה. הלכנו די קליל. בחזרה היה קר!!.
26/10/96 פונו
היום שבת ואנו עושים שבת כהלכתה. קמנו מאוחר כי דבר לא בוער. לטיול למגדלי סיוסטאני יאספו אותנו רק ב1430. יצאנו לסיור בעיר. ארוחת בוקר במדרחוב המקומי. מצאנו את המלצר הכי מבולבל ביבשת. לקח לו בערך שעה להביא את הזמנתנו. הוא לא התנכל רק לנו. הוא היה עקבי ועשה זאת לכל מי שסעד. לא היה קשר בין מה שהוזמן, למה שהוא רשם ולמנה שהגיעה. וכך מנות באו וחזרו ובאו עד שקבלנו את ארוחת הבוקר שהזמננו. לאחר מכן עליה אל תצפית על העיר. ככר נאה הצופה ממעל על העיר. ירדנו אל הכיכר הראשית (הפלאצו דה ארמאס) ראינו כי א. הקתדרלה פתוחה. ב. שורה של מוניות שרות מקושטות בבלונים וסרטים צבעוניים, כמו להובלת חתן כלה, חונה מול הכנסיה. החלטנו שתכף תהינה חתונות ונערכנו לצילום. ראשית יצאה מהכנסיה תהלוכת צופות שהתברר כי היא שייכת להלוויה או אזכרה שהתנהלה בכנסיה. בינתיים למכוניות המקושטות נוספות עוד מכוניות. בשלב מסוים החלטתי כי כנראה אנו צופים במהדורה פרואנית של הסרט 4 חתונות ולוויה אחת. לוויה כבר היתה נותר לחכות לחתונות. אבל דבר לא קרה. בשלב זה החלטנו לשאול את אחד הנהגים, שלא פסק מלצחצח את מכוניתו, מה הקטע. התשובה היתה בלתי צפויה לחלוטין. היום חל יום ההולדת של חברת המוניות המקומית. כל המוניות התייצבו במיטבן בכיכר העיר ליד הקתדרלה לציון הארוע החשוב. הקתדרלה היא רק ללוויות ולטקסים רציניים באמת כמו יום ההולדת לחברת המוניות. ארועים בנליים כמו חתונות עורכים בכנסיה האחרת שהיא היותר צנועה.
פונו -יום הולדת לחברת המוניות העירונית
חשבנו לעזוב המקום כי גם לארוע רציני כמו יום ההולדת יש גבול. לפתע תזמורת נשמעת. מסתבר שיש הרבה מה ללמוד על מנהגי פונו. אל הקתדרלה צועד מסע הלוויה. בראש הארון, אחריו זרי הפרחים ובני המשפחה האבלים, במאסף תזמורת כלי נשיפה המנגנת מרש בעל שנים או שלושה אקורדים החוזרים על עצמם בלי הרף. כך לא ברור מה שמח יותר בפונו, יום הולדת לחברת המוניות עם בלונים וסרטים צבעוניים או לוויה עם תזמורת מנגנת. בשלב זה עצרנו וחזרנו למלון למנוחת צוהרים. הסייסטה קדושה בכל יום, בשבת שבעתיים.
שמלת השבת של חנה'לה בפונו
אחה"צ טיול לסיוסטאני. זהו אתר קבורה מתקופת האינקה. האתר שייך לבני המקום דוברי האימרה והקצ'ואה. באתר מגדלי קבורה ,חלקם הושלמו וחלקם בניתם הופסקה ונעזבה. מגדלי הקבורה נחלקים לשני טיפוסים. אחד פשוט, בגובה ממוצע. ההשערה של פשוטי העם. השני בנוי מגדל חיצוני של אבני גזית כפי שהאינקה בנו. בפנים המגדל חדר קבורה בצורת קונוס מאבנים קטנות. במגדלים נמצאו מומיות וההשערה היא כי כל מגדל שימש כמוזואילאום משפחתי. האתר נמצא על חצי אי החודר אל לגונה גדולה. בלגונה ציפורי מים ואי עליו גרות שתי משפחות. נכנסנו פנימה אל אחד המגדלים לראות החדר מבפנים. במגדלים הגדולים והמפוארים חצוב פתח הכניסה באבן אחת גדולה. במגדלים הקטנים, ובאלו שבניתם הופסקה, הבניה פשוטה יותר והפתח אינו חצוב אלא בנוי כגשר אבנים. באתר שני מעגלים מלוחות אבן. ההשערה היא כי שמשו כאתר פולחן והקרבת קורבנות לפצ'ה ממה (אמא אדמה).
27/10/96 פונו- קוסקו
הטיסה שלנו מחוליקה לקוסקו אמורה לצאת ב1300 . יצאנו מפונו בזמן. נכנסנו לאולם הנוסעים נפגשנו עם ה"מרעישים מטקילה". שני זוגות מבוגרים מחולון. גם הם בעקבות הילדים מממשים טיול בדרום אמריקה. יושבים מדברים ומחכים לטיסה. ב1400 לאחר שעה שדבר לא קורה אני ניגש לדלפק ומגלה שאנו באמצע הסייסטה ואין עם מי לדבר . המטוס הגיע לבסוף בסביבות 1600 . לא משהו בלתי רגיל במציאות הפרואנית. הטיסה בת מחצית השעה. מתחתנו הרים גבוהים. על חלקם בוהקים קרחונים.קרוב לקוסקו מופיע צבע ירוק של שטחים מעובדים.
נחיתה וקדימה למצוא מלון. יש לנו רשימה מוכנה מההנדבוק. המלון הראשון, מלונם של הישראלים, מלא. השני יקר מידי. נהג המונית אומר תגידו עד כמה אתם מוכנים לשלם. תוך כמה דקות הביא אותנו למלון אמבסדור. התמקמנו במהירות ולעיר. התאהבנו בה ממבט ראשון. יום ראשון בשבוע והעיר ריקה מתנועה ופשוט כיף לשוטט. סימטאות צרות. בניה באבן מתקופת האינקה. בניה מדויקת להפליא. אבני פינה מעוגלות. סיתות חלק והתאמת אבן לאבן בדיוק מרבי. בוגרי הנדסה אזרחית בימינו יכולים ללמוד שעורי יסוד מבנאי קוסקו. נכנסנו לאחת מכנסיות העיר, לקומפניה דה חזוס. האפסיס מכיל עבודות עץ מדהימות. אין לזאת הגדרה אחרת. הפאלצו דה ארמאס והבניינים סביבו פנינה ארכיטקטונית. הקתדרלה הגדולה בסגנון בארוק ספרדי. הבניינים עם הארקדות מלפנים והכיכר במרכז פשוט תענוג לעין. אכלנו ארוחת ערב במסעדה הצופה אל הכיכר כדי לא להפסיד היופי. מחר נשוב לכאן לארגן את הימים הבאים בהם קוסקו תהיה הבסיס לטיולים ובעיקר לשפשף סוליות בסימטאות העיר הזו.
קוסקו- במרכז העיר הפאלצו מאיור
28/10/96 קוסקו
הבוקר שפשוף סוליות וסידורים. התחלנו במנזר סנטה קתלינה, כי הוא היה בדרך וכי בו ניתן לקנות כרטיס כניסה אחד הכולל את כל האתרים בעיר ובסביבתה הקרובה. המנזר עצמו מבנה גדול ומרשים. עומד במקום בו עמד ארמון מלך האינקה. פה ושם נותר קיר חיצוני המדגיש עד כמה נחותה הבניה הספרדית אל מול הבניה המקורית של האינקה. בפנים מוזיאון ובו תערוכת תמונות על נושאים דתיים. ישו,מריה ויתר הקדושים.
בניה ספרדית על גב בניה אינקאית בסמטאות קוסקו
ביציאה מהמנזר חנות המוכרת מרציפן מתוצרת המנזר. לא משהו מיוחד. בפלצו דה ארמס עורכים סבוב בין סוכנויות הנסיעות ובאחת החנויות סוגרים עסקה על כל תכניותנו. כעת לסידורים. ליאורה נעמדת בבנק בתור להחליף כסף. אני למשרדי חברת התעופה לקבוע מועד לטיסה מכאן לאריקיפה. אני חוזר לבנק, ליאורה התקדמה בינתיים מטר אחד בתור. אין ברירה גם העמידה בתור עם יתר התיירים הממלאים את קוסקו היא חלק בלתי נפרד מהטיול. סיימנו את עניני הכסף והיעד הבא הוא מסעדת הדודות. עוד מוסד שהתרמילאים הישראלים ניכסו לעצמם ביבשת. מול המסעדה נמצאת האכסניה שהישראלים מעדיפים והרחוב נשמע כמו שיינקין. האוכל מגוון ויחסית זול. הרעש כמו במסעדה תל אביבית מצויה. פרואני מסכן התיישב לאכול צוהרים בקצה שולחן ארוך. בקצה השני יושבים זוג ישראלים. המסכן לא שיער שזוג ישראלים שלידו יש מספר מקומות פנויים זה בערך מגדלור לעוד שנים שלושה זוגות נוספים רועשים שבשבילם הוא בערך אויר. לידנו התיישבו שתי צעירות שלקח להן הרבה זמן להבין כי שני העב"מים השותקים לידם מבינים כל מילה. התגובה המיידית שלהן למראה שני מבוגרים בגיל הוריהן המטיילים כמוהן היתה "ואו אמא לא תאמין ואבא ימות מקנאה". גם פה לא מצאנו סימן לעומר פרץ וכנראה שלא תפגשנה דרכינו. אחה"צ סיור ראשון באתרי קוסקו. השיטה הפרואנית היא כולם נוסעים באותו סדר אתרים. וכך בבת אחת נוחתים 10 אוטובוסים על אתר. כולם מסיימים הסיור פחות או יותר באותו זמן. הופ אתר א' מתרוקן באחת, הופ אתר ב' מתמלא מיד. התחלנו בקתדרלה של קוסקו. הרבה עבודות עץ וכסף. במסעדי כסאות מושב המקהלה מצויה נקמת האינדיאנים בכנסיה. האמנים האינדיאנים גלפו את מסעדי הכסאות בדמויות נשים חשופות חזה. כך יכולים נערי המקהלה להתחרמן בציבור תוך כדי שירת ההמנונים.
היעד הבא מנזר סנטו דומינגו היושב על אתר מקדשי האינקה. כסחו את המקדשים ומהאבנים בנו את המנזר. הבניה המקורית שנשארה על תילה מרשימה. בניה מדויקת ומיוצבת. שיפוע הקירות אחיד וקיר תומך קיר. בשנת 1670 רעדה האדמה בקוסקו. מהבניה הספרדית של אז לא נותר דבר. הבניה האינקאית נשארה ללא פגע עד עצם היום הזה.
יצאנו ליעדים שמחוץ לעיר. עלינו לססקאיומן היושב ממש מעל העיר. אתר פולחן בנוי אבני ענק וממנו תצפית מרהיבה אל העיר שמתחת. והעמק בו היא שוכנת. אתר נוסף קואקו .שוב אתר פולחן המכיל מזבחות להקרבת קורבנות. מעין אמפיתאטרון ובו מקומות להנחת מנחות לאלים. השם קואקו פירושו זיגזג ובא מחריטת תעלת זיגזג בסלע ששימשה להזרמת דם הקורבנות או לניסוך מתנת צ'יצה. כעת מתחיל מרוץ עם הזמן . מה יקרה קודם חושך או גמר תוכנית הסיור. נסענו לטאמבומצ'אי. מים זורמים למזרקה בת שני מפלסים היוצרת מפל מים מלאכותי. המקום שימש את מלכי האינקה והוא חלק ממערכת מצדים הצופה אל הדרך הראשית בואכה קוסקו. מצדים אלו שימשו גם להגנה וגם לאכסניה לעובדים בחלקות החקלאיות בעמק מעל קוסקו.
29/10/96 פיסק, אורובמבה, אוינטאיטמבו,צ'יניצ'רו
מטיילים בעמק הקדוש ביום טיול שלקחנו מקוסקו. לא חשוב באיזו סוכנות לוקחים הסיור. הסוכניות מאחדות המטיילים לתפוסה מלאה של הרכב. כולם נוסעים זה בעקבות זה. ההבדל הוא במדריך עליו נפלת ובמחיר אותו שילמת לסוכנות הנסיעות. כל חנות בפאלצו דה ארמס מתפקדת גם כסוכנות טיולים. התחלנו הסיור בנסיעה לעמק הנהר אורובמבה. התחנה הראשונה שוק ארטסניה בכפר הראשון שבדרכנו.
וק הארטסניה בפיסאק
החלטה ראשונית לא קונים כלום, רק מסתכלים. קניות בסוף הטיול. החלטות לחוד וביצוע לחוד. ראינו, קנינו והמשכנו הלאה. הנוף מוריק יותר ויותר ככל שיורדים בגובה לתוך העמק. התצפית הראשונה מעל העמק מגלה עמק חקלאי ירוק החתור בין שני רכסים תלולים ובמרכזו זורם הנהר אורובמבה. עד התמזגותו עם האמזונס ישנה הנהר את שמותיו מספר פעמים. אך זהו אותו נהר המתחיל בקרחוני הרכס הסוגר על העמק הקדוש. פיסק, כפר קולוניאלי היושב למרגלות ישוב מתקופת האינקה. ההליכה לעתיקות מתחילה במזג אויר נאה ההופך מהר מאד לסגרירי וגשם מטפטף. מעילי הגשם נשארו כרגיל ברכב. הישוב העתיק נחלק לשלושה אזורים: אזור חקלאי, אזור מגורים ואזור דתי שלטוני שבמרכזו מקדש השמש. המקדש צורתו עגולה ובמרכזו סלע ששימש לתצפיות אסטרונומיות. הבניה אינקאית בעלת נישות בקירות ופתחי דלתות טרפזואידים העומדים בפני רעשי האדמה.
המקדש בפיסק ובמרכזו הסלע לתצפיות אסטרונומיות
החלק החקלאי טרסות בנויות. כל ההר חפור ומיושר במדרגות מדרגות. אלו משמשות עד היום כחלקות לגידולי בעל. מערכת ההשקיה שבנו האינקה נהרסה כליל. תוך כדי בנית הטרסות הותירו הבנאים סלעים בולטים מתוך הגדרות שישמשו מדרגות לטיפוס ממפלס למפלס. הבניה מדויקת וחלקה.
טרסות חקלאיות בהרים מעל עמק האורובמבה
זה בולט בעיקר באזור המקדש. בעמק גידלו בני האינקה את התירס שהיה קדוש להם ונחשב כמתנת האלים. מיקרו אקלים יחודי לעמק מאפשר לגדל שלושה יבולי תירס בשנה. באלטיפלנו בו שוכנת קוסקו ניתן לגדל יבול בודד אחד.
שלל צבעי התירס
ארוחת צוהרים באורובמבה. בכניסה למסעדה הרוכלות הנצחיות. רק מסתכלים, רק מתמקחים ושוב קונים משהו. הפעם הרוכלות מנוסות ולא מוותרות בקלות. הגענו לאוינטאיטמבו, כפר שהישוב לא פסק בו מאז ימי האינקה. כך נותרו ברחובות מערכות הניקוז ואיסוף המים מימי האינקה. יסודות הבתים הנוכחים יושבים על בתים מתקופת האינקה. מעל לכל החלק הדתי המקדשים. בחזית המקדש טרסות המשמשות הפעם כאלמנט קישוטי. אבני המקדש ענקיות. המחצבה בהר ממול שמעבר לנהר. כנראה שיטת העברת האבנים והבאתם למיקומם הסופי היתה בדומה לשיטה הפרעונית. בנית מישור משופע ועליו גררו את האבנים. למרות התאריך המאוחר בו שלטו האינקה (המאות ה14-15 לספירה) הם לא הכירו לא גלגל ולא מערכות מנופים. את האבנים ליטשו בעזרת חול לרמת ליטוש גבוהה כמו זכוכית. לאינקה היו 5 חיות קדושות: הפומה, הקונדור,הנחש, הייאמה (למה) ומין דג. אוינטאיטמבו נראית מהאויר כמו זוג ייאמות אחת גדולה ואחת קטנה. הדרך בעמק עוברת בנוף משגע. משני הצדדים הרים גבוהים. מפעם לפעם מתרומם בסיס העננים מעלה ואז נגלה הרכס המזרחי של האנדים הפרואנים. פסגות מכוסות בקרחוני עד. סופו של היום בצ'יניצ'רו ליד קוסקו. שוב ישוב הבנוי על שרידי הישוב האינקאי שקדם לו. סדר היום כרגיל. האוטובוס נעצר וגל הרוכלים מסתער. בשלב מסוים זה מתחיל לעצבן. אבל אין מה לעשות. ניערת אחד צצו שנים אחרים. כנסית הכפר הספרדית עומדת על קירות המקדש האינקאי. גג הכנסיה בפנים מצויר כולו. ס"ה עבודת אלילים צעירה החליפה עבודת אלילים ותיקה. האטרקציה המרכזית של המקום היא תצפיות אל ההרים מסביב. לצערנו הכל מכוסה בעננים כבדים. למדנו במשך היום דבר בסיסי בחיי המקומיים. דלת ועליה מתנוסס סל קש סימן למאפיה או מקום בו מוכרים לחם. אם במקום הסל מתנוססת שקית פלסטיק צבעונית, מעין פרח, מקום בו נמכרת צ'יצ'ה (הבירה המקומית העשויה מתירס שהחל תסיסתו בפיה של בעלת המבשלה). מספר חנויות הצ'יצ'ה גדול לעין ערוך מאלו של הלחם.
30/10/96 קוסקו
החלטנו לעשות יום הפסקה ברצף ימי הסיור בסביבה ולשפשף סוליות בסימטאות קוסקו. יצאנו אל כנסית לה מרסד. הכנסיה בשפוצים. זהו בארוק ספרדי במיטבו. חצר פטיו פנימית יפהפייה. סביבה מבנה דו קומתי מרפסות עטורות בקשתות ובמרכז החצר מזרקה.
בארוק ספרדי בקוסקו
חתכנו משם חזרה אל אזור הקתדרלה והתחלנו לשוטט בסמטאות שמאחרי הקתדרלה. לראות כל מה שעדין לא ראינו מהאתרים שבכרטיס העירוני ובעיקר לראות מה מסתתר מאחורי כל דלת פתוחה. גילינו חצרות פטיו כמו בירושלים. הכל בנוי סביב החצר הפנימית. חלק מהמבנים הקולוניאלים הפך למלונות פאר. כך נכנסנו דרך כנסיה פתוחה אל חצר מלון פרו שהוא מלון היוקרה של קוסקו. את הדרך פנימה צעדנו על שטיח אדום (אמיתי!). לא ברור לכבוד מי הוא נפרש אבל לנו זה התאים. גילינו שוב חצר פטיו ענקית. גינה יפה סביב עץ בודד וכמובן המזרקה העומדת במרכז המדויק של החצר. נכנסנו למוזיאון האמנות הדתית. בעבר היה מעון הפטריארך של קוסקו. הרבה ציורים על נושאים דתיים של ציירים בני המקום. אלו התחנכו על ברכי הציור האיטלקי אבל יצרו אסכולה משלהם. הבית עצמו שוב באותו סגנון של בית דו קומתי,מרפסות מקורות בקשתות וכמובן החצר הפנימית. בסימטאות ישנם מבנים רבים שבסיסם שרידי הבניה האינקאית הקדומה. כל פעם מתפעלים מחדש מרמת הדיוק וטיב הגימור של הבניה הזו. לא לשכוח, האינקה הכירו רק את המישור המשופע. לא גלגל ולא מנוף. כמו כן לא ידעו קשת מהי ובודאי לא ידעו כיפה מהי. את חללי הבתים ייצבו כנגד רעידות האדמה בבניה טרפזית כאשר הבסיס הרחב למטה והבסיס הצר למעלה. ביקרנו במוזיאון ההיסטורי. אחד המוצגים הפשוטים ביותר אך מהמאלפים ביותר, טבלת השואה בין אירועים. משחר היות האדם ועד ימינו, בכל היבשות. את המזרח התיכון מייצגות מצרים ועיראק. המאורע האחרון המוזכר ,מלחמת המפרץ מ1991. גם מקומה של מלחמת יום כיפור אינו נפקד. ההשוואה המאלפת היא בעיקר בפרה- היסטוריה. מתברר שיש ממצאים של תרבות אנושית בדרום אמריקה המקבילה לפרעוני מצרים ואולי אף קדומה להם.
גילינו כי לטלפן לארץ הכי פשוט וגם זול , חיוג ישיר ע"י מטבעות מטלפון ציבורי, המצוי כאן בכל קרן רחוב. לפנות ערב החל לרדת גשם. התחזית למחר התבהרות. הלואי, כי מחר אנו ניסע למצו-פיצ'ו. לאחר מכן התכנית היא לטוס לאריקיפה להמשך הטיול בפרו. עד כה קוסקו היא פנינה אמיתית. מזכירה מעט את ירושלים. לאן שלא תזוז יש עוד מה לראות. פה חצר ושם סימטה.
האינקה בנו את עריהם כאשר מבט על יציג דמות של אחת החיות המקודשות. במוזיאון ההיסטורי , צלום אויר של קוסקו. אכן קוסקו העתיקה יחד עם גבעת ססקאיומן הצמודה יוצרים את דמות הפומה.
לעת ערבית ירדנו לשוטט בגשם תוך ניצול הרחובות המקורים של העיר. ראינו כי כנסית הקומפניה דה חזוז פתוחה לתפילה. נכנסנו פנימה. האזור המקודש (המזבח וסביבתו) עשוי בעבודת גילוף עץ נהדרת. הכל צבוע זהב המחזיר את האורות ויוצר אפקט תאורה מדהים.
31/10/96 מאצ'ו פיצ'ו
לקחנו יום טיול לאתר דרך חברת טיולים. נוסעים ברכבת התיירים וכרגיל כל החברות מאחדות לקוחותיהן לקבוצות של 20 למדריך. הדרך למצ'ו פיצ'ו ברכבת משגעת. ראשית יש לטפס את ההר הסוגר על קוסקו. הרכבת עושה זאת בהלוך וחזור מספר פעמים . כל פעם עולים עוד כמה מטרים. כל הזמן צופים על קוסקו המשתרעת בעמק שמתחת. משיא הגובה מתחילים לרדת בערוץ ההופך לקניון אל עמק הנהר אורובמבה. משם לאורך הנהר עד מצ'ו פיצ'ו. משני צידי הנהר מתרוממים ההרים לגובה מאות מטרים מעל הערוץ. עמק האורובמבה מעובד עד מעט אחרי איוטנאיטמבו.לאחר מכן מתחזק יער הגשם עד שהוא משתלט כליל על כל השטח. עכשיו אביב והפריחה בעיצומה. בגוניות,סיפנים,סחלבים, צפורי גן עדן ומה לא בשלל צבעים.יש פה צמח דמוי אחירותם הצובע המדרונות בצהוב. יתכן וזה האחירותם שלנו שהובא ע"י הספרדים ופרץ מהגינות לבר. מגיעים למצ'ו פיצ'ו והמדריך נעלם. הוא לא בדיוק חסר לנו אבל כרטיסי הכניסה לאתר בכיסו. חיכינו לו בשער הכניסה כשעה וחצי והדם מתחיל לרתוח. כשהיגיע לבסוף התברר כי 4 חכמולוגים השייכים לקבוצה ירדו מהרכבת באגווס קליינטה,תחנה אחת מוקדם מידי. המדריך רץ לשם ברגל (1.5 ק"מ) ולמזלנו הצליח להעלות אותם לאוטובוס האחרון שעלה משם למצ'ו פיצ'ו. נותרו לנו רק 3 שעות לבקר באתר. מזג האויר נע בין טפטוף לגשם ולשמש. כל הזמן לובשים מעיל גשם ופושטים אותו בהתאם. מחוסר זמן לא טיפסנו אל ראש הצוק המשקיף על העיר.
מאצו פיצ'ו מראה כללי
הנוף הנשקף מהעיר פראי .צוקים נישאים מעל, נהר זורם מתחת ובתווך על צוק מבודד יושבת עיר. כיום רובה משוחזר. אין הפרדה בין שרידים למשוחזרים. זו היתה עיר מתוכננת בדומה לקוסקו. מה קרה בדיוק איש אינו יודע. הכל השערות. העיר נעזבה בשלב מסוים ובניתה לא הושלמה. הספרדים לא הגיעו הנה. במשך הזמן השתלט עליה יער הגשם עד גלויה ע"י חירם בינגהם בסוף המאה הקודמת. מבחינת טיב הבניה, השרידים בקוסקו מרשימים יותר. כמכלול של עתיקות בתוך נוף אין למצ'ו פיצ'ו מתחרים.כל פעם שזרחה השמש נגלה עוד צוק ועוד הר מושלג. בגמר הסיור בעיר החלטנו לרדת אל תחנת הרכבת ברגל דרך שביל מדרגות העובר בתוך היער. חגיגה אמיתית. פריחה שופעת, פרפרים צבעוניים, ויער אמיתי.
תצפית אל עמק הנהר אורובמבה ממצ'ו פיצ'ו
חזרנו לקוסקו ושוב יורד גשם. ס"ה החלה כאן העונה הגשומה ובקוסקו ביומיים האחרונים יורד גשם מטפטוף ועד גשם חזק.חופרים פה די הרבה תעלות לצרכים שונים והכל נעשה עיסת בוץ גדולה. מחר טסים לאריקיפה ומשם נסייר לאורך החוף עד לימה.
1/11/96 אריקיפה
היום יום מעבר.התחלנו בקוסקו באריזה מהירה של חפצינו וישבנו בלובי המלון לכתוב מכתבים ולהעביר הזמן עד צאתנו לשדה התעופה לטיסה לאריקיפה. הטיסה אמורה לצאת ב12 בצוהרים. אמריקנה חברה מסודרת מודיעה לנו כי הטיסה נדחתה ל 1 אחה"צ. בפועל טסנו ב 2. אחור קל במונחי היבשת. כדי שלא נשכח טסנו חזרה לחוליקה ומשם לאריקיפה. הנוף מחלון המטוס יפה. בדרך לחוליקה נשקפים הרים מושלגים. יש עליהם שלג טרי מהימים האחרונים. מחוליקה לאריקיפה נוף מדברי מצולק ומבותר. מתקרבים לאריקיפה ומתגלה הר הגעש מיסטי במלוא הדרו. מצפון לו מתחתר קניון ובתוכו מפל מים זורם. נחתנו באריקיפה לשדה תעופה חדש . יש בפעם הראשונה עגלות למטען אישי. עימנו חנה. רופאת שינים מניו יורק בעלת זיקה לחוגי הימין בארץ (רפול,שרון,ביבי). קצת מתווכחים עד שנמאס לי והודעתי לה חד משמעית שחופשתי כוללת גם חופשה משלטון הימין בארץ. בפרו היום חג, יום כל הקדושים, והכל סגור. חנה צריכה לקנות כרטיס חזרה הביתה ואין עם מי לדבר. לא בשדה התעופה ולא בעיר. לקחנו מונית למלון עליו המליצו החברה מזיקים שפגשנו בלה-פז. המלון בית קולוניאלי של משפחה לא מקומית, הדוברת אנגלית שוטפת. אין לנו בעיות בספרדית אבל אנגלית בכל זאת קלה לנו יותר. החדר בו אנו מתגוררים ענקי. יש לנו גם פסנתר אבל אין לנו מה לעשות איתו. שמנו החבילות וקדימה לעיר.הרושם הראשון היה די מעורב. נכנסנו משדה התעופה לעיר דרך משכנות העוני. מהמלון הלכנו רגלית לכוון מרכז העיר העתיקה.הכל השתנה.נצטרך לכתת רגלים רבות כדי לעמוד על יופיה המיוחד של עיר זו. מהאויר נראית אריקיפה כנווה מדבר. טיילנו בחוצות העיר העתיקה בשיטת-דלת פתוחה הזמנה לכניסה. ראינו מספר חצרות קולוניאליות ספרדיות. נכנסנו למספר כנסיות שהיו פתוחות לרגל החג. ברגיל הן סגורות כדי לשמור על אוצרותיהן מפני גנבים. בתוכניתנו לנסוע מחר לקניון נהר הקולקה ליומיים ולאחר מכן להסתובב באריקיפה לפחות עוד יום מלא.
במרכז אריקיפה
2/11/96 אריקיפה
את היום התחלנו בציפיה לרכב שיאסוף אותנו לסיור לקולקה. חיכינו וחיכינו ודבר לא קרה. טילפנו לסוכנות הנסיעות ואין תשובה. הלכנו לשם הכל סגור ואין עם מי לדבר. בערך ב 10 בבוקר הגיע מישהו לסוכנות הנסיעות ואז הסתבר כי הפקידה רשמה בטעות את כתובתנו כמלון קונטיננטאל במקום קולוניאל. הפכנו התוכניות. היום מסתובבים באריקיפה מחר לקולקה. הסיור בעיר היה די ארוך. העיר העתיקה בנויה בתים נמוכים. מאד נקיה. הרבה כנסיות די מעניינות בעיקר החלק החיצוני העשוי פיתוחי אבן. מנזר גדול, סנטה קתלינה, הוא עיר עצמאית בתוך העיר. כיום פתוח לציבור חלק נכבד מהמנזר. המנזר שייך למסדר של נזירות שתקניות. בעבר היו סגורות לחלוטין מהעולם החיצוני. המגע ההכרחי נעשה דרך דלתות מסתובבות. כיום נותרו מעט נזירות והשתקנות קיימת אבל מאד רופפת. ניתן ללמוד על תנאי החיים במנזר. תנאי מינימום וסגפנות. העיר מאד מזכירה את ירושלים. הרחוב הראשי הוא רחוב ירושלים ואנו מרגישים בבית. דלת פתוחה נכנסים. יש מדרגות מטפסים. כך ראינו חצרות פנימיות וגנים מיניאטורים בסגנון ספרדי.
חצר פנימית באריקיפה
העיר בנויה לשפשוף סוליות וזה מה שעשינו. ברקע העיר מתנשאים שני הרי געש רדומים המתנשאים לרום של 5500 מטר מעל פני הים ולמעלה מ 2000 מטרים מעל סביבתם. בעיר נמשכות חגיגות יום כל הקדושים. היה מופע של זיקוקין מול אחת הכנסיות. הבטיחות במופע אינה שם המשחק. מפעיל הזיקוקין מדליק והולך. מי שנשאר בעיה שלו. הנצרות הקתולית כאן רוויה עבודת אלילים. קדושים לכל יום. כנסיות מלאות קדושים מכל המינים והצבעים. חלקם יחודיים למקום בעיקר המדונות. העם רואה, משתחווה ומתיחס לכך בשיא הרצינות.
4/11/96 - 3 אריקיפה-צ'יבאי-קניון הקולקה-אריקיפה
אספו אותנו מאריקיפה לסיור באחור קל. הפעם למוד נסיון רצתי בזמן לסוכנות הנסיעות, הנמצאת מעבר לפינת הרחוב, לוודא שאכן זה רק אחור ולא שיכחה. היינו ברכב 7 נוסעים, בהם זוג רופאים צעירים מגרמניה. הבחורה,יוטה שמה, עבדה כגניקולוגית בביה"ח שיבא במסגרת השתלמות. ביציאה מאריקיפה מתנשאים שני הרי הגעש במלוא הדרם. אלה השנים רדומים אך לפתע באופק נגלה אחד פעיל . העשן מיתמר ועולה ממנו. הנוף מדברי. הרוח והגשם חתרו בו לכל כיוון.בפונדק דרכים עצירה לצורכי "מטה דה קוקה" לאלו הזקוקים לאיקלום לגובה. מגיעים לנקודה הגבוהה בשטח. ממנה תצפית לכל עבר. שלטי הכוונה מצביעים על פסגות שחלקן מכוסות בשרידי קרחונים.
שרידי קרחונים על פסגות בדרך לקניון הקולקה
כמו כן בולטים בין הפסגות החרוטים של הרי הגעש שחלקם פעילים ומעשנים. צ'יבאי, הכפר בו ישנים בלילה מצוי על גדות נהר הקולקה. מערבה ממנו ערוץ הנהר חותר בנוף ויוצר קניון עמוק. הגענו לצ'יבאי בצוהרים. ליד הכפר מרחצאות, המנצלים מי מעיינות חמים. המים ממלאים בריכות שחיה. מחיר הכניסה המדורג ממין את הקהל בבריכה לתיירים ולמקומיים. ההבדל במחיר בכסף המקומי הוא פי 3 . במטבע זר גם המחיר הגבוה הוא חצי חינם. רבצנו במים החמים כמו ג'מוסים בביצה. מנסים להרפות שרירים המכווצים מחודשיים טיול. בערב מופע של מוסיקת פולקלור דרום אמריקני. להקת צ'יבאי במיטבה. ההופעה במסעדת התיירים המקומית. מלכודת תיירים משומנת היטב. את ארוחת הערב סעדנו במסעדת הכפריים. הולכים בעקבות שוטר הכפר. מגיעים למקום בו סביר כי האוכל יהיה טעים וזול. עוד לא נולד ביבשת מי שסידר את שוטר הכפר ויצא נקי. השיטה עובדת היטב. אכלנו ,שבענו, הותרנו וברכנו ברבע המחיר ששילמו עמיתנו לקבוצה שסעדו במלכודת. למופע הצטרפנו אליהם. היה נחמד. בבוקר קימה מוקדמת ונסיעה לאורך נהר הקולקה. המטרה לראות הקניון ולצפות בקונדורים המעופפים מעליו.
מבט אל קניון הנהר קולקה
קמים מוקדם כי הקונדורים נעלמים בשעת בוקר מאוחרת. עמק הנהר מלא טרסות מעובדות שתחילתן בימי שלוט האינקה. העמק מספק ירקות ופירות לסביבה. הקניון רץ לאורך קו שבר גיאולוגי ראשי. מסביב מספר קווי שבר משניים. באחד הכפרים כנסיה עתיקה חרבה והרס רב של בתים. הטרסות חרוצות כאילו מישהו פרס עוגות וסידר הפרוסות זו לצד זו. הכל שרידי רעידת האדמה מ 1990. הגיאולוגים חוזים שכל הכפר ישקע בעתיד ובמקומו יוצף השטח ותהיה לגונה. האזור תחום בין שני הרי געש פעילים ורועד תמידית. בנקודה מסוימת ירדנו מהרכב להליכה רגלית על גדת הקניון בכוון הנקודה בה צופים בקונדורים. הקניון עמוק. כ 1000 מטרים גובה אנכי מפרידים ביננו לבין ערוץ הנהר מתחת. השבר עדיין צעיר ולא הספיק להתרחב. הנוף חד. המתלולים עזים ורעש זרימת המים בנהר נשמע עד ראש הקניון. בערך ב 8 בבוקר התחלנו לראות תעופה. מרחוק על סלע בולט נראה גוש שחור החשוד כקונדור עומד.
קונדור בתעופה
לנקודת התצפית הגיעו עוד רכבים. המקום התמלא מטיילים. הסתבר כי הגוש השחור קונדור הוא. זה היה קונדור צעיר הלומד לעוף. הסלע שימש לו כמקפצה או נקודת מנוחה. מפעם לפעם היה מזנק ופורש כנפיים,מתאמן בדאיה עד שמתעייף וחוזר לנוח. קהל הצופים היה שקט ולא הפריע. זוג ההורים הרביצו הצגת דאיה כשלעיתים הצעיר מצטרף אליהם וכל המשפחה באויר, מחזה מרהיב. הביצועים האוירודינמים שלהם מושלמים. הם אינם מניעים כנפיים כלל. רק הזנב משמש להגוי. הם חלפו מעלינו ומתחתנו ודי התעלמו מתקתוק המצלמות שעקבו אחריהם. סביב 9 בבוקר נעלמו באחת. לא נותר אלא לקפל הכל ולהתחיל לחזור לאריקיפה. לפני הנסיעה פרי היום-סברס. רוכלת אינדיאנית וערמת סברס צוננים מהלילה עשו לנו את היום. בקצב שהיא קילפה ליאורה ואני אכלנו. יתר המערביים פחדו אפילו לטעום. טעם גן עדן, צונן מתוק ועסיסי. כיבדנו את יוטה שתדע מה הפסידה בארץ. בדרך לאריקיפה עצרנו במחלבה מקומית המייצרת גבינות ויוגורט. לאחר שוידענו כי מפסטרים החלב קודם לעיבוד, טעמנו תוצרת מעולה. פרואני שהיה איתנו קנה כמות רצינית של חריצי גבינה לכל השכונה. הפרח הצהוב שמלוה אותנו כל הזמן שמו בספרדית, על פי המדריכה, רתמה! קיבלנו אישור סופי לחשדותינו כי זהו אכן האחירותם שהובא ע"י הספרדים. בדרך מהקניון ראינו גייזר חדש שפרץ בעת האחרונה בתחתית הערוץ. התופעה נראית כמו חור בצינור קיטור. המדריכה אומרת שזרם הקיטור גדל עם הזמן וכן גם גודל הנביעה. חזרנו לאריקיפה. בגלל בעיות בטחון אישי החלטנו להפקיד את ארגון הטיול מכאן ועד לימה בידי סוכנות הנסיעות (PERICO TOURS ) איתה עבדנו כאן. סגרנו איתם על כל הסיורים לאורך החוף עד לימה כולל מלון בלימה והעברה בבוקר המחרת ישירות לנמל התעופה לטיסה לגבול אקוודור.
5/11/96 נאסקה
שאול (למרות השם העברי הוא קתולי. שמות עבריים נפוצים פה . נושאי השמות הם קתולים מצאצאי הספרדים) מסוכנות PERICO בא לאסוף אותנו לאוטובוס לנאסקה. בנאסקה אנו אמורים לפגוש את לואיס, נציגם בנאסקה, האחראי לארגון המשך טיולנו לאורך החוף. היציאה מאריקיפה דרך נאת מדבר גדולה. עמק הנהר מעובד מקצה לקצה. ירקות,חיטה ופרחים.מידי פעם מטעים. נוסעים בשטח מדברי. דיונות חול,סלעי גרניט. סלעי החול חרוצים ומפוסלים ע"י המים והרוח. הכביש סלול היטב. הוא חלק מכביש פאן אמריקה. לאחר מספר שעות מגיעים לחוף האוקינוס השקט. שפך נהר הקולקה מעובד אינטנסיבית. מגדלים אורז בהצפה.כעת עונת השתילה והעבודה בעיצומה. ערוגות מוצפות מלאות עובדים כפופים השותלים אורז.לאורך החוף נאות מדבר. האוקינוס השקט רחוק מלהיות שקט. הים סוער. ההרים יורדים בתלילות אל קו המים כמעט ולא נותר חוף ים.במפרצים עוגנות סירות דייג.לאחר כ 4 שעות נסיעה עצר האוטובוס לארוחת צוהרים. עצירה חיונית ביותר. ממשיכים לאורך החוף. הרים ומדבר מימין וים כחול וסוער משמאל. דרך יפה להפליא. האוטובוס הוא עורק החיים של המקומיים. מעביר אנשים וסחורות כאחד. באחת העצירות עלתה גברת ביררה שיש מקום ולפתע הסיטה חתיכת פח שמאחריה החלו לזרום לתא המטען עשרות חבילות. תא המטען עמד במשימה. הנסיעות הארוכות באוטובוסים מאפשרות להכיר את חיי היום יום של המקומיים. לצפות לנסות להבין ולעיתים גם לשוחח מעט. כ 100 ק"מ לפני נאסקה עזבנו את חוף הים וחזרנו אל המדבר. השטח חולי. מעט נאות מדבר. כמעט ואין צמחיה. פה ושם מעט קקטוסים. ערפל רובץ על הכל. זהו הערפל הקרוי גרואה הרובץ על מישור החוף הפרואני. גשם כמעט ולא יורד כאן.המים היורדים מההרים מקורם בגשם המורידים עננים ממימי האוקינוס האטלנטי המרוחק מכאן מאות קילומטרים. רואים התחלות של מפעלי מים כדי להפריח המדבר הזה. מתקרבים לנאסקה ובאחת מנאות המדבר מגלים את העץ הכי ים תיכוני-הזית. מטע זיתים ענק. קרוב מאד לנאסקה סוונה כמו באפריקה עם עצי ינבוט או שיטה. לאחר 10 שעות נסיעה הגענו לנאסקה. לואיס פגש אותנו והעבירנו למלון. במסדרונות המלון על כל קיר חיצים המכוונים האורחים לאזור מוגן בעת רעידת אדמה. נאסקה רועדת תמידית. שבועיים אחרי שעזבנו היתה שוב רעידת אדמה חזקה. הערב ירד. ירדנו קצת להסתובב בעיר . ס"ה עיר קטנה. פאלצו דה ארמאס הכרחי ועוד כמה רחובות.
6/11/96 נאסקה
הבוקר הלכנו לראו את מה ששמענו,ראינו, קראנו וכו'. עד שלא רואים לא מבינים במה מדובר. ציורי הקרקע של נאסקה. תוצר של תרבות בת 1000-1500 שנים ע"פ מריה רייכה, גרמניה החוקרת במרץ את הציורים, או מרכבות האלים ע"פ בן ארצה פון דנינקן. טסים במטוס קל מעל הציורים. אלו משתרעים על שטח ענקי ורק מהאויר ניתן לראותם כציור ולא רק אוסף קווים. ציורים מרשימים. דמויות הניתנות בקלות לזיהוי: קוף, ידי אדם, קוליברי במעוף, קונדור במעוף, דמות אדם המכונה האסטרונאוט זכר לחלומותיו של פון דנינקן ועוד.
הקוליברי בציורי נאסקה
מרשימים גם אותם משטחים דמויי טרפז שאכן נראים כמו מסלולי המראה ונחיתה בשדה תעופה מודרני. מהאויר הכל נראה כמו שדה תעופה ענק, חסר רק מגדל הפיקוח וטרמינל הנוסעים. בסרט וידאו בו צפינו לאחר הטיסה מדגימה מריה רייכה איך בעזרת יתד וחבל ניתן לשרטט את הצורות . להערכתה הכול שימש למטרות פולחן, לתצפיות אסטרונומיות וכלוח שנה אסטרונומי. המסתורין בעינו עומד. הידיעה כיצד עשו זאת אינה מסבירה מדוע ולמה עשו זאת. הדעה הרווחת היום היא דעתה של מריה רייכה הנחשבת לחוקרת בהא הידיעה של המקום. בנאסקה היא זכתה שבימי חייה נקראה אחת השדרות הראשיות בשמה.
נסענו לאחד מבתי הקברות של תרבות נאסקה. בית הקברות נחפר ונהרס בידי שודדי קברים מודרנים המוכרים הממצאים בכסף טוב. העולם המערבי מוכן לשלם היטב כדי להביא לביתו תרבות אחרת. המחיר החרבתה של אותה תרבות כליל. רגש הנחיתות הצפון אמריקאי כנראה משחק תפקיד נכבד. אם תרבותם היא יחסית מאד צעירה. בת 200 שנה בערך אז קונים תרבויות עתיקות יותר. התוצאה בשטח בית הקברות מהפכת סדום ועמורה. חלקי מומיות ועצמות מפוזרות בשטח. מספר קברים נחפרו ע"י ארכיאולוגים.
מומיות בקברים בנאסקה
המימצאים מוצגים במקום פרוצים לרוח המכה וחשופים לשמש היוקדת. זוהי פרו, איש הישר בעיניו יעשה. תוך מספר שנים השמש והבדלי הטמפרטורות יפוררו הכל לחתיכות. ישארו רק הצילומים. מבית הקברות נסענו לבקר במפעל הפקת זהב. את העפרה כורים בהרים. % הזהב בעפרה נמוך ביותר. את הסלעים שנכרו טוחנים עד דק בשיטת ריחיים של אבן. לאחר מכן ממצים בעזרת כספית (ובלי להודות באשמה גם בחומצה הידרו ציאנית) את הזהב מהטחינה. השפכים זורמים חופשי למי התהום אותם שואבים ושותים היושבים במורד הנחל. שיטת זיהום סביבה מקסימלית להפקת זהב מינימלי. תוחלת החיים של העוסקים במלאכה נמוכה מאד.
הפקת זהב בנאסקה
סוף הסיור בסמטה המזכירה את עזה.קדר העובד בשיטות הקדרות של תרבות נאסקה. מיצר קרמיקה עדינה ומענינת באותן השיטות. מרבית התיירים בקבוצה תרמילאים. מסיבות ברורות (קרמיקה ← תרמיל ← חרסים ) איש אינו קונה ממנו קרמיקה. חם מאד בנאסקה, לוהט ליד תנור שרפת הכדים. הוא מתפרנס היטב ממכירת שתיה קרה (קולה, פנטה וכו') לציבור המבקרים לאחר ההדגמה. אכלנו צוהרים במסעדת המתנ"ס המקומי. מקום יפה עם חצר ובוסתן כמו בבית (דשא וגפן מצלה ). האוכל כרגיל טוב. הופיע קבצן מקומי צבוע בצבעי מלחמה. נאם נאום ארוך בספרדית על עוני ועושר. לבסוף בעלת המסעדה נתנה לו שקית מלאה אוכל ואז הוא פרש והלך.אחה"צ טיול לאקוודוקט. נאסקה ממוקמת בלב מדבר. זו נאת מדבר הניזונה משני מקורות מים. בעונת הגשמים בהרים מזרים הריו נאסקה כמויות מים גדולות. זהו מקור מים עונתי. מקור מים יציב הוא האקוודוקט התת קרקעי שלאורכו חפורות בארות שניתן לרדת בם עד המים הזורמים ע"ג מסילת מדרגות. האקוודוקט שראינו עדיין מתפקד ומסתיים בבריכת אגירה הבנויה מבטון וממנה מתפצלות תעלות להשקיית שדות. גידול עיקרי באזור נאסקה –כותנת פימה. ההשקיה בהצפה לכן הגידול פרוע. השיחים גדולים, מספר ההלקטים החונט קטן. הקטיף ידני. מרבית השדות לאחר הקטיף. ראינו שדה מכוסח והעלווה מתחדשת. ניתן פה לגדל יותר מעונת כותנה אחת בשנה. הלכנו בערב למלון נאסקה כדי לשמוע הרצאה מפי מריה רייכר על קווי נאסקה. חיכינו יחד עם עוד מספר תיירים עקשנים בבר המלון, מקום בו אמורה היתה להיות ההרצאה, אך המרצה לא באה. המלון בנוי סביב ברכת השחיה שלו. גינון נאה ודי נחמד היה לשבת שם במקום הלובי המשמים של מלון בו אנו נמצאים.
7/11/96 נאסקה- איקה- פיסקו
הגענו בבוקר אל משרד סוכנות הנסיעות כדי לנסוע לפיסקו. במשרד ישב בחור הולנדי צעיר מנומנם. כשהוא התעורר סיפר לנו כי בערב הקודם שתה בירה עם אנשים שאינו מכיר. יותר הוא לא זוכר. בבוקר התעורר בחדרו במלון נקי מכל רכושו, כסף מזומן והמחאות נוסעים. לואיס מנהל הסוכנות עזר לו עם המשטרה כדי שלפחות יוכל להחזיר לעצמו את המחאות הנוסעים הגנובות. השיטה המלוכלכת עבדה היטב. החברה ששתו עימו ערבבו לו סם הרדמה בכוס . הם לא חסכו בכמות הסם והבחור נרדם לפחות שלוש פעמים עד שגמר לספר את קורותיו. הדרך לאיקה בלב המדבר. מפעם לפעם נאות מדבר מעובדות באינטנסיביות. ליד איקה כרמי גפנים ליין, כותנה וגידול חדש אספרגוס. האדמה חולית מתאימה לגידול והוא מכסה שטחים נרחבים. מרבית ההשקיה בהצפה. לאט לאט חודרת ההשקיה בטפטוף. השיטה הזו כבר די נפוצה כאן.
איקה בנויה ככל עיר קולוניאלית עם הפלאצו דה ארמאס במרכז. הכיכר מלאה בצמחים שהביאו הספרדים. גרניום וחטמית פורחים בשלל צבעים. נסענו לוויהקוצ'ה ,נוה המדבר הסמוך לאיקה.
וויה קוצ'ה ליד איקה
יש כאן בריכה גדולה של מי תהום עיליים. הרבה מתרחצים במים. יש גם סירות לשיט. לחוף הברכה מלון מפואר ומספר בתים להשכרה בעונה הבוערת (חופשות בתי הספר). מסביב כל אלה מתנשאות דיונות החול הענקיות. אומרים כי הישראלים נוהגים לטפס מוקדם בבוקר אל מרומי הדיונה ולגלוש משם למטה. ניסו לשכנע אותנו לטפס . השעה שעת צוהרים. טללי הבוקר היוצרים מעטה נוקשה לחול התייבשו מזמן והחול טובעני. ויתרנו על הרעיון. בדרך לאוטובוס מאיקה לפיסקו עצרנו בשוק וקנינו פירות בטעם של פעם. מזמן לא אכלנו תותים ואפרסקים טעימים כל כך. בין איקה לפיסקו מתנהל פרויקט ענק של הפרחת המדבר. שטחי חול בתוליים מרושתים בטפטוף ומוכנסים לעיבוד אינטנסיבי. אספרגוס,כותנה, עצי זיתים וכרמי ענבים. לצידי הכביש נטיעות של ינבוטים שיטות וצאלונים לייצוב הדיונות. מתקרבים לפיסקו והנוף מזכיר את נופי צפון סיני. דיונות חול ועצי תמר. האזור הזה יהיה, תוך מספר שנים, ספק גדול של תוצרת חקלאית. הגענו לפיסקו לעת ערב. ארוחת הערב שחיתות, מסעדת דגים ופירות ים. ליאורה טוענת שאינה יודעת פירות ים מהם. הזמנו דג ברוטב פירות ים. תוך כדי אכילה הזמנו גם לחמניות שיהיה במה לנגב הרוטב. היה טעים ביותר, גם הדג וגם הרוטב. השארנו צלחות מנוגבות ומבריקות. אחרי הנפילה בלה-פז משתדלים לברוח ממלכודות התיירים למסעדות בהן המקומיים אוכלים. הפעם זה היה משהו ביניים. האוכל היה מעולה.
8/11/96 פיסקו-פאראקאס
נסענו היום לפאראקאס הידועה בפי התרמילאים כגלפגוס לעניים.
פיסקו ופאראקאס חיות מהים. מרינת סירות דייג גדולה. על הסירות נחים השקנאים. אזור התעשיה של פיסקו מריח ריח חריף של קמח דגים. מפאראקאס יוצאים בסירות מהירות לסבוב בים סביב האיים הידועים בשם איי באיסטאס. מפליגים לכיוון האיים. על צלע אחת הגדות ציור קרקע ענק בנוסח ציורי נאסקה.
קקטוס סן פדרו - ציור קרקע בנוסח נאסקה בדרך לאיסלאס באיסטאס
האויר מלא בציפורי ים מעופפות.הרבה שחפים וסולות . טסים קרוב לפני המים. האיים מלאים עופות ים. יש מעט פינגווינים (רובם כעת בנדידה). ראינו סולות פרואניות, שחפים, קורמורנים ציפורי אינקה אדומות מקור ורגלים ומין דומה רק צהוב מקור.
ציפורי ים על קו הרקיע של צוקי איסטאס באיסטאס
אלפי ציפורים המכסות את האי בשכבת לשלשת הנקצרת אחת לכמה שנים ומיוצאת כדשן לגידולים אורגניים. אין ירידה אל האיים רק סיבוב בסירות. הגלים מתנפצים אל סלעי האיים. גל נסוג מגלה כוכבי ים כתומים וסרטנים אדומים הדבוקים אל הסלעים. על חלק מהסלעים רובצים אריות ים. לכל זכר יש הרמון נקבות. לפתע באחד המפרצונים עשרות אריות ים בעיקר צעירים. זה בית התינוקות שלהם.הם נראים בצבעים משחור ועד צהוב. את גווני הצבע קובעת לחות הפרווה. יותר לחה יותר כהה. חלק מאריות הים הצעירים עסוק בלימודי שחיה במים הרדודים יותר. הכול תוך שאגות רמות והמולה רבה. אריות הים מטפסים על הסלעים לתפוס סלע מתאים לאמבטית שמש. נאחזים בסלע בעזרת הסנפירים הקדמיים ומקפיצים קדימה את סנפיר הזנב.
אריות ים על תופי איסלאס באיסטאס
לאחר שעתיים של הפלגה חוזרים למעגנה למנוחה קצרה ויוצאים לסיור בפארק הלאומי פאראקאס.מדבר לחופו של האוקינוס השקט. גשם כמעט ולא יורד כאן. מים רק מההרים עליהם יורד גשם ושלג. מפרצים יפהפיים בצבעי כחול. סלעים היורדים אל תוך המים.אחד הסלעים הללו קרוי הקתדרלה על כי צורתו מזכירה מבנה של קתדרלה כולל הפתח ומגדל הפעמונים הנלוה.לאורך החוף שחפים, שלצדף בעל מקור אדום. בשמים עפים השלכים. גלי הים כמעט ומלחכים רגלינו. החוף מלא בפליטת הים. צדפים ממינים שונים, צמחי מים,שרידי קיפודי ים. טבע פראי במלוא עצמתו ויופיו. אחד המפרצים משמש את הדייגים המקומיים.במים להקת שקנאים גדולה ושחפים משני סוגים. אחד לבן ראש השני שחור ראש. השחפים עסקו ללא הרף בדייג דגיגים, השקנאים פשוט שייטו להנאתם. במוזיאון של הפארק ממצאים אותם חשפו שני ארכיאולוגים. האחד פרואני השני שוויצרי. ממצאיהם מהתקופה שלפני האינקה באזור. מעט הממצאים מוצג במוזיאון. הרוב הועבר ללימה הבירה.
במפרץ הפלמינגו רואים מעטים ורק מרחוק. הפלמינגו כעת מצוי בנדידה למרומי האנדים.(ראינו אותם בלגונות סלאר דה אויוני). הם חוזרים לכאן ביוני עת החורף בהרים קר מאד.
שקנאים במימי מפרץ פאראקאס
זה היה יום של חגיגת טבע. מזג האויר אף הוא היה נעים חם אבל לא חם מידי. רוח קרירה מהים ציננה את האויר. רנצי חטף היום שלשול נוראי והוא פשוט כעת בסופו של יום על הפנים. אני מקוה שלא נאלץ לעצור האוטובוס בדרך ללימה. אני כרגע כותבת היומן בתחנת האוטובוס בהמתנה לצאתו ללימה. רנצי שוב רץ לשרותים. לפנינו למעלה משלוש שעות נסיעה ללימה. נקווה שנגיע מהר למלון ונלך לישון. מחר בבוקר טיסה לטומבס ואז נעבור לאקוודור ובזה יסתיים הפרק הפרואני של טיולנו שהיה מאד מענין ומרתק.
9/11/96 צ'יקלאיו חנית בינים בטיסה.
אתמול בערב בזמן שעסקתי בכתיבה רנצי שכב על ספסל מאחורי ונמנם. היה ממש מותש מהשלשול שפקד אותו. קרוב ל 1800 מעט לפני מועד יציאת האוטובוס ללימה העיר אותו אחד מאנשי התחנה וביקש ממנו לא לישון על הספסל. אני לא שמתי לב כלל לנעשה מאחורי גבי. רק ראיתי את רנצי קם והולך לשרותים. אני המשכתי לכתוב. כשסיימתי הכתיבה שמתי לב שרנצי עדין לא חזר והאוטובוס עוד מעט זז. ארזתי המחברת ואמרתי בליבי לא להיות היסטרית ולחכות עוד כמה דקות. בעודי עסוקה במחשבות נשמעה השריקה המוכרת. מתברר שבשרותים רנצי אבד את ההכרה והתעורר חוור, קר ודי חסר אונים. במאמצים משותפים הצלחתי להביאו לאוטובוס. שני פרואנים טובים עזרו לי עם התרמילים ויצאנו לדרך. רנצי הרגיש רע היה חוור ולבן.כל הדרך הרמתי לו הרגלים ולא נתתי לו להרדם. למען האמת די חרדתי. הגענו בשלום ללימה. הסדורים המוקדמים של חברת PERICO עמדו במבחן. חיכה לנו נהג מונית שהעבירנו למלון אליו הגענו קרוב לחצות. רנצי התאושש מעט אך עדין בילה במשך הלילה רבות בריצות אל האסלה. בשעה היעודה בבוקר נהג המונית הגיע והעביר אותנו ישירות לנמל התעופה לטיסה לטומבס שלמרבה הפלא יצאה בזמן. כך שרדנו את לימה אותה ראינו בחטף בלילה מבעד חלונות האוטובוס והמונית. נהגי האוטובוסים בפרו מאפשרים לרוכלים לעלות ולמכור תוך כדי הנסיעה. בדרך כלל מזון. לעיתים עולים שלושה ביחד וכל אחד מנסה למכור את אותו הדבר. בכלל פרו היא שוק אינסופי. בנמל התעופה שוקלים התרמילים במשקל אלקטרוני. הבוקר שקלו התרמילים כ 33 ק"ג. לפני מספר ימים בתחנת האוטובוס באריקיפה המשקל המקומי נשק את 40 הק"ג. לנו זו היתה הפתעה. לא שמנו לב להשמנה הפתאומית של התרמילים. כעת הכל ברור. מזייפים במשקל וגובים דמי נסיעה על עודף משקל וירטואלי. עוד אחת מתכמנויות פרו.