6.9.05תל אביב-איסטנבול
היום יום סתוי ראשון. רוח קרירה נושבת באורים וחומו של קיץ תש. בצהרים יצאנו לנתב"ג. הפעם אנו נוסעים לטייל עם סילביה ופיטר שהצטרפו אלינו. פעם ראשונה בנתב"ג 2000 . טרמינל מודרני המכניס את ארצנו למעגל המדינות ששער הכניסה והיציאה שלהן הוא אתר בפני עצמו.
יושבים בכיכר המרכזית של אולם הטרמינל וקוראים יומן שחבר של סילביה נתן לה כששמע לאן היא נוסעת. לפני מספר שנים הוא נסע בערך את כל המסלול אותו אנו מתכננים וכתב יומן. כך אנו כבר נכנסים לאווירה המתאימה. המטוס המריא באחור של 40 דקות. מבחינתנו זה לוח זמנים צפוף. באיסטנבול אנו צריכים למהר ולתפוס אוטובוס לילה לכיוון צפון מזרח. היעד הסופי עדין לא סגור. התכנית הראשונית היא לבועזקלה של היום, חתושש של האימפריה החיתית.
הגענו לאיסטנבול ,החבילות יוצאות על מסוע המטען. התרמיל השחור שלנו חסר. מתורגלים בנושא הולכים לדלפק האבדות למלא תלונה. המטוס שבאנו איתו בעצם היה שלב ראשון בדרכם של מרבית נוסעיו לבייג'ין. אני מתעקש עם הפקידה לנסות לברר עם נתבי המטען אולי בטעות התרמיל בדרכו לבייג'ין. לפתע המסוע מתחיל לפעול ומקץ דקה מופיע זוהר בבדידותו תרמילנו השחור. כעת המטרה להגיע במהירות לאוטוגר היא תחנת האוטובוסים של איסטנבול.
לשם כך צריך לרדת למטרו. עמוסים בתרמילים אנחנו ממהרים. פיטר מפספס מדרגה ונוקע את רגלו. כך צולע ונשרך מאחור מספיק פיטר להדביק אותנו ואנו במטרו לאוטוגר. מפטפטים קצת עם שני טורקים העובדים בארץ ובאו לחופשת מולדת. בינתיים ראשי עובד ומגיע להחלטה שחתושש תישאר בלעדינו ואנו ניסע לטוקאט כדי לבקר במערת הנטיפים שלידה ומשם נמשיך לאמאסיה.
7.9.05איסטנבול- פאזאר- מערת בליצ'ה-אמאסיה
אוטובוס לילי מאיסטנבול. מלחמה מתמדת עם הנהג כדי שיפעיל המזגן. אנו בספסל האחורי ובלי מזגן אין אויר. למדנו מילה בטורקית שהועילה לנו בהמשך במלחמת המזגנים-קלימה זה מזגן בטורקית. הנהגים לא אוהבים להפעיל מזגן כי זה מעלה את צריכת הדלק. לנהג עצמו יש חלון קטן שפתוח כל הזמן. ס"ה ההתעקשות גורמת לכך שהמזגן בכל זאת יפעל.
האור האיר כשהיינו ליד העיר צ'ורום. בתחילה עדיין הנוף המשעמם של אנטוליה. לפתע נכנסים לעמק נהר צר. הנוף מוריק. הרים מיוערים ועמק מעובד עד הס"מ האחרון. העמק מתרחב מעט ושוב נעשה צר בשנית כאשר אמאסיה מופיעה לשני צידי הנהר. ברוכים הבאים לעמק הנהר ישיל אירמק (הנהר הירוק).
אמאסיה לגדות הנהר הירוק
באמאסיה אנו מחליפים אוטובוס להמשך הדרך לכיוון טוקאט. היעד הוא מערת הנטיפים ליד בליצ'ה. לכאן אוטובוס אינו מגיע. עלינו לרדת בפניה לעיירה פאזאר ומכאן לחפש דולמוש/מונית להמשך הדרך.
קטיף עגבניות בפניה לפאזאר
ירדנו בפניה לפאזאר. המחזה של ארבעה תיירים עם התרמילים משך תשומת לב המקומיים שהיו עסוקים בעיניני עגבניות. שניים נגשו אלינו. בעזרת שפת ידים הבינו מה אנו מתכונים לעשות ואחד מהם הציע שמכוניתו תשמש כמונית לכל דבר. מיקוח קצר ויאסר הטורקי מביא את הטרנטה שלו. בתא המטען אין מקום לתרמילים כי הוא תפוס במיכל הגז שמשמש כדלק. את התרמילים אנו מאחסנים בביתו שעל הכביש וקדימה לבליצ'ה.
הדרך לבליצ'ה
נסענו אל המערה המצויה על הר מעל הכפר בליצ'ה. המערה מוסדרת לביקור עצמאי.יש שילוט בנקודות מפתח. התאורה נדלקת וכבה עם התקדמות המטייל בה.המערה היא בולען ענק מלא בנטיפים וזקיפים שחלקם ראינו בפעם הראשונה כמו את רגלי הפיל שבתמונה.
נטיפי רגלי הפיל-מערת בליצ'ה
כאן המקום לציין שראינו כבר כמה וכמה מערות נטיפים בעולם ועדין זה מרגש כל פעם מחדש. שוטטנו בה כשעה וחצי של הנאה צרופה .חזרנו למונית המחכה . בדרך חזרה לכביש הראשי עצרנו בקראואנסראי נאה מהתקופה הסלג'וקית שכעת משפצים אותו.
הקאראוןסראי הסלג'וקי בירידה מבליצ'ה
לאמאסיה חזרנו בשני דולמושים.ראשון עד לטורהל והשני מטורהל לאמאסיה.נהג הדולמוש לאמאסיה היה מאד אדיב.נשארנו אחרונים בדולמוש והוא שאל אותנו לאן רצוננו. נתתי לו את שם המלון שסימנתי לעצמי בספר. הוא שאל מה ששאל עוברים ושבים ולקח אותנו הישר לפתח מלון היוקרה המקומי. 100$ ללילה לחדר זוגי. הודינו לו מאד והתחלנו לצעוד עם כל הציוד על הגב. מסע גיבוש בחוצות אמאסיה במטרה למצוא חדר במחיר סביר. לא לקח זמן רב ומרחק גדול מידי לליאורה להכריז עד כאן. מנוחה קצרה בכיכר העיר ולאחריה מצאנו מלון קרוב ליד הבאזר המקורה וישר למקלחת.
בבאזר של אמאסיה
לאחר מנוחה קצרה חזרנו לעיר לסיור ערבית. ארוחת ערב במסעדה על גדת הנהר. אוכל מקומי, מסעדה נאה, מחירים זולים להפליא.
קנינו כרטיס חיוג. ליד הדואר סוללת טלפונים ציבוריים מרשימה. כדי לחייג נאלצנו לעבור את כולם עד שנמצא אחד תקין. בשמונה בערב מחשיך. הרחוב התרוקן באחת. את הקברים הפונטים שבמצוק מעל העיר מאירים באור סגול והתוצאה נאה ביותר.
בערב על גדות נהר באמאסיה
8.9.05אמאסיה
קמנו לבוקר שטוף שמש. מטיילים באמאסיה.
דבר ראשון יורדים אל שפת הנהר לבית מאפה אותו סימנו עוד בערב כשווה ביקור. קונים בורקס וכעכים ועוברים לבית התה הסמוך לארוחת בוקר על כוס תה מהביל. בבית התה יושבים גברים עצובים.בערב הקודם אוקראינה גברה על טורקיה בכדורגל במסגרת מוקדמות מונדיאל 2006.
עלינו לקברים הפונטיים. אלו קברים של מלכי ממלכת פונטוס.
הנתיב החצוב לקברים הפונטיים
אמאסיה הייתה בירתם. במצוק שמצפון לנהר נחצבו קברים בצורת חדרי ענק. את החדר חצבו כך שיופרד מסלע האם כמו בפטרה.
הקברים הפונטיים מעל אמאסיה
כאן החציבה באבן גיר קשה. על המצוק נראים סימני חציבה שנזנחו.מהקברים תצפית יפה על העיר הדחוסה בין שתי שלשלאות ההרים ומשני צידי הנהר ישיל אירמק (הנהר הירוק).
ירדנו אל העיר העתיקה. המסגד שהקים הסולטן ביאזיד השני מזכיר מאד את מסגדי בורסה. בניה של ראשית התקופה העותמנית. מסגד ביאזיד עדין בנוי בחלוקה פנימית כמו בסיליקה. מאוחר יותר יקום סינאן ויתכנן את המסגדים בעלי החלל הפנימי הענק והבלתי מופר. חזרנו למלון לקפל הציוד ולאוטוגר לקנות כרטיסים לאוטובוס לילי לטרבזון. האוטובוס יוצא בחצות. הפקדנו את התרמילים בחברת האוטובוסים וחזרנו לשוטט באמאסיה.
התיישבנו לאכול צהרים במסעדה מקומית. את עיננו צד פלקט פרסומת לאמאסיה ועליו תצלום של מבנה ייחודי. שאלנו היכן הוא נתנו לנו כיוון והגענו למבנה מתומן שנבנה ומשמש מיום בנייתו כמדרסה פעילה. אין כניסה למבנה. דרך החלונות רואים הילדים שלומדים בו.
הפרלמנט של אמאסיה
שוטטנו רבות בעיר. עיר נעימה ונאה. סימטאות עם בתים עותמנים בחלקם מתפוררים ובחלקם משופצים למלונות ומסעדות.
האוכל הביתי מצוין.לפיטר יש בעיה הוא צמחוני. בטורקיה אוכלים בשר עם כל דבר. כמעט כל תבשיל ירקות מכיל גם בשר. הוא מסתפק בסלט ירקות ובמרק שעועית שנבדק ונמצא נקי מבשר.
לעת ערב ירדנו אל טיילת הנהר המוארת. לאורך הנהר פסלי דיוקנאות הסולטנים העותמנים ששירתו באמאסיה כמושלי המחוז או נולדו בה. מסתבר כי נסיך הכתר היה מתחיל את מסעו לכס הסולטן בתפקיד מושל המזרח היושב באמאסיה כחלק מחניכותו לכתר. כמעט כל הסולטנים העותמנים שקדמו לסולימן המפואר התחילו הקריירה באמאסיה.
העיר לא התגלתה עדיין לתיירים והמקומיים חביבים ומלאי רצון לעזור. פשוט תענוג היה לנוח כאן בדרך הארוכה מאיסטנבול לטרבזון. להנות מאוכל טורקי ביתי משובח ומהכנסת אורחים לבבית וחמה.
9.9.05 טרבזון -מנזר סומלה-מערת קארג'ה-טרבזון
את הלילה בילינו באוטובוס מאמאסיה לטרבזון. הנסיעה היתה די נוחה. כיסינו העיניים במסכה אטומה וישנו היטב. בבוקר הסרנו המסכה. נגלה לעינינו הים השחור כשההרים גולשים אליו בתלילות רבה. הגענו לטרבזון אל אזור הנמל. לא בדיוק האזור המרנין של העיר.הכוונה להיות כאן יומיים. לטייל יום אחד בסביבה הקרובה ויום נוסף בטרבזון עצמה. נכנסנו למלון איתו יצרנו קשר דרך האינטרנט. החדרים עדיין לא מוכנים. השארנו הציוד ויצאנו לכיכר המרכזית לאכול ארוחת בוקר ולהזמין יום טיול למנזר סומלה ולמערת נטיפים סמוכה. נכנסנו לסוכנות נסיעות מומלצת ע"י הלונלי פלנט . לפי הכתוב במדריך הסיור המוצע הוא לשני האתרים גם יחד. הציעו לנו יציאה מידית והסכמנו. ב 10 בבוקר מגיע הרכב ומתברר שהסיור הוא רק למנזר סומלה. לא הסכמנו לכך למרות שכנראה המחיר לסומלה בלבד מאד נמוך. הם ניסו לשכנע אותנו כי לבד לא נצליח לארגן רכב. אחרי שנשברו מאיתנו והלכו לדרכם ניגשנו לנהג המונית הראשון. משא ומתן עקשני הסתיים בלחיצת יד ולדרך.
האתר הראשון מנזר סומלה. הדרך נכנסת אל בין הרי הפונטוס, אל המדרון הצפוני של הרכס. מדרון זה מקבל כמויות נאות של גשם כמעט כל יום. הוא ירוק תמיד. הנוף אלפיני של יערות רחבי עלים ומחטניים חליפות. הצוקים נישאים ופה ושם תלוי כפר ציורי בעל מסגד וצריח בדגם העיפרון המחודד.
יער אלפיני בדרך למנזר סומלה
הגענו לסומלה. הדרך מקסימה. מים זורמים בערוץ ברעש ויוצרים מפלים לכל אורך הערוץ. המנזר עצמו כמרבית המנזרים היוונים נבנה על המצוק ונראה תלוי באויר. ראשיתו כמנזר ביזנטי המוקדש למריה אם ישו. בשנת 1923 נעזב סופית עת המאמינים היוונים עזבו האזור במסגרת חילופי האוכלוסיה בין יוון ותורכיה.
מנזר סומלה תלוי על ההר
כנסית המנזר מעוטרת בפרסקות המתארות את חיי מריה בפרט ויתר הקדושים בכלל. הציורים עברו התעללות בידי רועים שהתאמנו בקליעה מהרוגטקות שלהם. שודדי עתיקות פשוט כרתו ציורים שניתן היה למכור.
מנזר סומלה-פדסקאות וונדליזם
לפני כמה שנים הבינה ממשלת טורקיה מה גודל האוצר שבידה והחלו בשיקום המקום. בעת היותנו שם המה המקום תיירים מקומיים וזרים. הטיול לשם והאתר עצמו הם שילוב של טבע מדהים ומעשה ידי אדם.
המשכנו אל מערת הנטיפים קראג'ה הנמצאת בהמשך הכביש ליד העיירה טורהל. בדרך למערה ככל שמעמיקים אל ההרים הנוף יותר מדברי. הצמחיה דלילה וההרים גבוהים יותר ומלאי מצוקים.
נוף ערבתי במורדות הדרומיים של הרי הפונטוס
גם כאן השקיעו בכביש אספלט המטפס עד המערה ובסידורי כניסה. למערה עצמה אין כניסה עם מצלמות. אחד השומרים כל הזמן בשטח משגיח שאיש לא יצלם.הרכב הנטיפים והזקיפים משגע. מכל מין גדולים והרבה. כל זאת בשטח די קטן.
בצאתנו מהמערה ראינו כי הצד הצפוני של הרכס מעונן וכנראה מקבל את מנת הגשם היומית. עלינו ירדו טיפות בודדות. המערה עצמה נמצאת די גבוה במרומי ההרים. המערה נגישה לבעלי רכב. בתחבורה ציבורית הכי נוח זה להגיע לטורהל הנמצאת על כביש טרבזון – ארזורום. משם מונית עד המערה.
חזרנו לטרבזון אל מהומה של עיר רועשת. המולת מכוניות וצופרים. ניגוד מוחלט לרוגע של אמאסיה מאתמול.
את קבלת השבת חגגנו על איסכנדר קבב. סיכמנו יום של חגיגת טבע יפה.
10.9.05טרבזון
העיר הרועשת ביום שקטה בלילה.תנועת המכוניות פסקה בתי הקפה נסגרו והמולת האדם נרגעה. הלכנו לישון בשקט מוחלט. קמנו בבוקר די מאוחר כדי לפתוח יום של שוטטות בעיר טרבזון ואתריה.
העיר בנויה על שלוחת הר. עוברים גשר מעל ערוץ. חלק מהערוץ מלא בפסולת בניה ובתים הרוסים. הגשר מפריד בין חלקו הבנוי של הערוץ לחלק שעדין בשלבי הריסה לקראת בניה מחדש.
מצחצחי הנעלים בטרבזון
כנסיה ביזנטית הפכה למסגד. מהעיטורים הביזנטיים לא נותר דבר פרט לקיר אחד מצופה בשיש. התבנית הבסיסית של המבנה הוא הצלב. ממשיכים הלאה אל גן נחמד ובו גינות תה. זהו בית תה ענקי מזמינים כוס תה ומקבלים זמן ישיבה כמה שרוצים.
גינת תה בטרבזון
בקצה הגן מסגד שבנתה גולבאר האטון אמו של סלים האכזר. המסגד נבנה לפני שסינאן נהיה הארכיטקט המלכותי אבל יש הרבה מוטיבים שסינאן משתמש בם המופיעים בתבנית המסגד כמו החלל הבלתי מופר שנוצר תחת כיפות המסגד.
המבנה בשיפוצים אבל ליאורה אומרת את מילת הקסם מימאר סינאן ומצביעה אל המבנה ובתגובה מקבלת יחס השמור למביני דבר. צריחי המסגדים של טרבזון מלמדים על התפתחות הארכיטקטורה האימפריאלית מהסלג'וקים לעותמנים.
גולת הכותרת של טרבזון העתיקה כנסית האיה סופיה. זהו המבנה הציבורי הראשון המקבל את פני הבאים ממערב לאורך כביש החוף.
כנסית האיה סופיה-טרבזון
הכנסיה הפכה למסגד לאחר הכיבוש המוסלמי. בימי מלחמת העולם הראשונה היתה למחסן לבית חולים שדה. לאחר מכן חזרה להיות מסגד וכעת היא משופצת ומשמשת כמוזיאון. בימי תפארתה היתה הכנסיה מכוסה בפרסקאות מבפנים ומבחוץ. די הרבה שרד חלק אף שופץ ונצבע מחדש.
ליד הכנסיה שרידי מקדש פגאני.
טרבזון היא עיר די עתיקה. בחלק מהזמן היתה אף לבירת הממלכה עת הקיסרים לבית קומנוס ברחו מאיסטנבול בלחץ נוסעי הצלב והעבירו לטרבזון את הבירה.ליד הכנסיה שוק ירקות שכונתי תוסס וצבעוני.
בשוק ליד האיה סופיה
חזרנו העירה ונסענו אל הוילה בה התאכסן אתא טורק בטרבזון.
זוהי וילה שבנה סוחר יווני עשיר והעמיד אותה לרשות אתא טורק. מאוחר יותר מכרה הבת את הבית לממשלת טורקיה כדי שישמש מוזיאון.
הוילה של אתא טורק-טרבזון
הבית נמצא על ראש הר וממנו תצפית יפה אל העיר והחוף. הדרך מהעיר עוברת דרך מטעי אגוזי לוז (בונדוק) .מטפסים למעלה בתלילות וכל האזור הוא ספק עיר ספק כפר.
חזרנו העירה למנוחה ולשוטטות עצמאית. נדברנו עם פיטר וסילביה שנפגש שנית לארוחת ערב משותפת ועד אז כל זוג לנפשו. למרות שמסתדרים עד כה מצוין צריך גם קצת מנוחה זה מזה.
אנחנו ירדנו לטיילת שלאורך הים השחור. מסתבר שזה כמה דקות הליכה מהמלון בהמשך הרחוב. התיישבנו על המים בבית תה עם כוס התה הנצחית ביד.
בתי תה על חוף הים השחור-טרבזון
עד כה שתינו כאן את כמות התה השנתית באורים. זהו המשקה הלאומי כאן ואנו במרכז גידול התה. אין דומה תה טרי לתה מעלים ישנים שנדדו על פני הגלובוס בדרכם מיצרן לצרכן. למרות השם המפוקפק שיש לטרבזון וההמלצות המדברות על " אין ברירה זהו השער לקצ'קר אז לעבור בו במהירות" מצאנו כי עם קצת שוטטות מגלים עיר די מעניינת לפחות ליום אחד. אנשים מסבירי פנים וס"ה די נהנינו בה.
11.9.06 אוזונגול
בלילה ירד גשם שפסק לקראת בוקר. השכמנו קום כי חששנו שההליכה עמוסים בציוד במעלה הגבעה עד לתחנת האוטובוס לאוזונגול תארך זמן. בפועל זה לקח דקות מעטות. כך שהגענו מוקדם השארנו הציוד במשרדי חברת האוטובוסים ויצאנו אל הפארק הסמוך לחזות בטרבזון המתעוררת. לפתע מופיע טורקי זקן בחליפה וקסקט המזכירים את דויד הספר שלנו ומתחיל לשוחח עמנו בגרמנית. מתלונן שהפנסיה שלו מאד קטנה. שממשלות תמיד לוקחות כסף מהעם אף פעם לא נותנות. זמן לעומת זאת יש לו בשפע והוא מעסיק עצמו בשיחות מזדמנות עם תיירים. השהות הארוכה בגרמניה הטמיעה בו גם משהו מההתיחסות הגרמנית לחלוקת הטוב והרע בעולמנו. הוא שאל אותנו היכן טיילנו עד כה בטורקיה. כל עוד ציינו אתרים מערבית לטרבזון הוא הנהן בהערכה, ברגע שסיפרנו לו כי יעדנו הפעם ארזורום ומזרח טורקיה הוא פלט בבעתה אבל שם זה אוסט טורק. ההתיחסות הגרמנית הטיפוסית שכל מה שמזרחית לה נחות . גם יהודי גרמניה כינו את יהדות מזרח אירופה אוסט יודן ככנוי גנאי.
התחלנו במסע לאוזונגול לאורך כביש החוף עד לעיירה אוף (Of) בה פנינו דרומה אל בין הרי הפונטוס.על מורדות ההרים מטעי אגוזי לוז ותה.
הרי הפונטוס-הכביש מאף לאוזונגול
הכביש צר נחל זורם לצידו ומידי פעם מפלי מים נופלים לתוכו. הכל ירוק,ירוק וירוק.עצי אורן,אלונים רחבי עלים. קצת חקלאות וכפרים ציוריים. לאחר שעתיים הגענו לאוזונגול. כפר ציורי קטן לחופו של אגם ציורי לא פחות.
אוזונגול
האגם מוקף פנסיונים קטנים וחנויות מזכרות. זהו אתר הנופש החביב של טרבזון וסביבתה העירונית. התמקמנו באחד הפנסיונים וקדימה לטיול בטבע.
הלכנו במעלה הנחל המזין את אגם אוזונגול (אגם ארוך בטורקית). ערוץ הנחל מימיננו וממול ההרים גבוהים מכוסים בעננים המותירים רצועת אויר שקופה צרה מאד מעלינו. האויר רטוב. משפחות מטיילות ובעיקר מנפנפות על המנגל. בכל מקום בו אחו פתוח סתווניות ורודות וגדולות פורחות בהמוניהן.
סתווניות באוזונגול
רוב הפרחים מוכרים גם מהארץ אבל יש גם לא מעט חדשים. לאורך הדרך עומדים כוורנים ומציעים דבש פרחי הרים מתוצרתם. טעימות חינם מפגישות אותנו עם דבש בעל צבע כהה וטעם גן עדן. עולים במעלה הערוץ שנעשה צר יותר. שקט ושלוה מסביב.
במעלה הנהר המזין את אוזונגול
מפעם לפעם עובר רכב ומציע טרמפ. הדרך לאורכה אנו צועדים מגיעה בסופו של דבר לכביש אוף-ארזורום אבל התנועה בה דלילה ביותר ואין תחבורה ציבורית אפילו לא דולמוש שנוסע את כולה. כך שנאלץ בסופו של דבר לחזור לטרבזון כדי להמשיך לארזורום. פיטר וסילביה נכנסו לבקתת זקן שילדיו בגרו ופרחו והותירו אותו בדד בנחלתו. אין שפה משותפת אבל כנראה הבדידות מדברת בשפה עולמית אחת. חוות פורלים לאורך הנחל אבל הכל סגור כנראה עונת התיירות הסתיימה.
המשכנו עוד במעלה הנחל והגענו אל כוורן נוסף. יש לו צריף קטן ליד הכוורות המשמש למגורים ומחסן. הוא עצמו מטרבזון וגידול דבורים זה ההובי שנותן לו טעם לחייו.
הכוורן הבודד באוזונגול
קנינו דבש ממנו שתינו תה בחברתו והפגנו במעט את בדידותו. שוחחתי איתו מעט בערבית שפה שגם הוא מבין. כשמתחיל להתקרר בהרים הוא מתקפל חזרה לטרבזון. בינתיים החל להתקרר והחלטנו לחזור לכפר . חזרנו למקלחת חמה ולארוחת ערב של פורלים. אלו גדלים פה בחוות ולצלחת הם עולים היישר מהמים.
אוזונגול- פורל מהברכה לצלחת
עשינו סיבוב לעיכול האוכל סביב האגם וזהו . מחשיך הכל מתכנס לבתים. מתאים לנו בהחלט וכך גם אנו חזרנו לפנסיון לצבור כח לעוד יום טיול.
12.9.05 אוזונגול
צהרים באוזונגול. שקט כמו שבת בבית. זו לצד זו מתקימות המאה ה19 והמאה ה21 העמק והאגם מלאים בבתי קיט חדשים והכל סובב סביב התיירות. המקום בתנופת פתוח אדירה. כל אחד בונה פנסיון/מלון/מסעדה. התיירים בעיקר טורקים הבאים לסופי שבוע. גם נוכחות נאה לתיירות בינלאומית העוברת בסביבה אינה פוסחת על אוזונגול. המקום מקסים. עמק קרחוני שמשני צדדיו הרים תלולים ומיוערים בעצי מחט ענקיים. במרכז העמק הנהר הממלא האגם ומנקז אותו. אלמלא המסגד הצמוד לגדה הצפונית של האגם ניתן בהחלט לחשוב על נוף מרכז אירופאי. המסגד בעל צמד הצריחים מזכיר לנו כי אנו בנוף ציורי של טורקיה המוסלמית. מעל נטוע הכפר אוזונגול. כאן הזמן עצר מלכת.
מפל המים באוזונגול
כעת עונת החציר. קוצרים (בפועל קוצרות) במגלים את העשב שגדל בשטחים הפתוחים ומייבשים על מדפים כמו כביסה או בשטח על גבי יריעות פלסטיק.
מיבשים חציר באוזונגול הישנה
שדה תירס, על התירס מטפסת השעועית ובין השורות זוחלת הדלעת. נסיון לחצות שדה תירס ללא מצ'טה נידון לכשלון מראש. הכל סבוך וקשור זה בזה.
בכל שטח חשוף הסיתווניות.ענקיות ובצבעי לילך עזים. צובעות משטחים בשמש. היום החל כבוקר שטוף שמש לאחר הסגריר של אתמול. על ההרים נראות היאלות, אלו בקתות הקיץ של הרועים. כעת לקראת צהרים התענן בשנית וראשי ההרים שוב עטופים בעננים.
הכפר אוזונגול-הזמן עצר מלכת
ס"ה טיול בוקר של שלוה ורוגע בכפר בו המאה ה21 מיוצגת רק ע"י צלחות הלווין לטלויזיה וטלפונים סלולרים ביד. בשדות דבר לא השתנה.
האזור מלא כעת באגסי בר בשלים הנופלים לקרקע ובאין אוכל תוססים. ריח של בית מרזח ממלא האויר. מי הנהר מזינים ברכות לגידול דגי פורל. חלק נכבד מהגידול מסיים את חייו בצלחת מסעדה סמוכה.
חזרנו אחה"צ לטרבזון. הפעם חוזרים למקום מוכר. ירדנו ליד האוטוגר. שלושה נשארו לעמוד לשמור על הציוד. אני חציתי הכביש וחזרתי עם כרטיסי אוטובוס למחר בבוקר לארזורום.
בצהרי היום
מכאן הדרך ידועה למלון אניל.אנחנו קבלנו את החדר הקודם של סילביה ופיטר. הם קיבלו חדר חדש.
ירדנו לבזאר האירו אסיתי. שם מפוצץ לשוק פשפשים די עלוב. זבל אמיתי. כאן כבר פוגשים בנערות עובדות. מליד הבזאר יוצאים האוטובוסים לגרוזיה ולבאקו באזארביג'אן. השפה הרוסית נשמעת. חתכנו מכאן די מהר לכיכר העיריה לארוחת ערב וסידורים שכללו הורדת תמונות מהמצלמה לדיסק וקבלת דוא"ל.
היינו בטרבזון יותר מידי אבל ס"ה לא סבלנו מכך. יש מה לעשות כאן. לא יותר מידי אבל היא בהחלט לא אסון כפי שחשבנו בתחילה.
13.9.05 טרבזון ארזורום
בלילה חשבנו כי נעלמו הזונות מטרבזון. טעות גדולה!
לקוח לא שילם לזונה וזו תבעה את אתננה בקולי קולות. הסימטה בה המלון שוכן תיפקדה כמו מגבר קול והתחושה הייתה שהמריבה בתוך חדרנו.
האוטובוס לארזורום נוח ביותר. הנוף בתחילת הדרך הוא הנוף של הדרך למערת קראג'ה. קצת אחרי הפניה למערה מתחילה הערבה. ההרים קרחים והעצים גדלים רק לאורך הערוץ הזורם.
עד גומשחנה עדיין ישנם מדרונות המיוערים חלקית. פה ושם החלו צבעי השלכת. מבייבורט מתחיל האזור בו העצים מוגבלים רק לתחתית הערוץ. לאט לאט השטח נעשה מישורי. קציר החיטים הסתיים וכעת אסיף הקש.
ארזורום שוכנת במרכז רמה שטוחה וגבוהה. ביום כל עוד זרחה השמש היה חמים ונעים. ירד החושך צללה הטמפרטורה מטה במהירות.
מצאנו מלון בסיסי ביותר. אנחנו בקומה שלישית. מים מגיעים לכאן רק אם למטה איש אינו משתמש.
מדרסת יקוטיה -ארזורום
ארזורום מלאה אתרים מוסלמים מימי הסלג'וקים והמונגולים.
הבניה בעקר באבן הבזלת המקומית.הציפטה מינרלי מדרסה היא הסמל של העיר.
הבניה בעקר באבן הבזלת המקומית.הציפטה מינרלי מדרסה היא הסמל של העיר.
הצ'פטה מינרלי-הסמל המסחרי של ארזורום
זהו מבנה שנבנה ע"י הסולטן הסלג'וקי במאה ה13 מיד לאחר שהעיר נחרבה ונעזבה ע"י המונגולים. שני צריחי המדרסה בנויים בנוסח מרכז אסיה. יתכן וגם הטבעת האריחים הכחולים אל תוך אבן הבניה השחורה מקורה משם. העיר העתיקה קטנה המרחקים בין האתרים צנועים. בחצי יום חרשנו בנחת את כל האתרים המענינים בה.
ארזורום-מראה מחומות המבצר
טיול נחמד הוא על חומות מבצר העיר. צריך להתגבר על פחד הגובה כי החומה רחבה דיה להליכה בטוחה אבל אין מעקה ומכל צד יש תהום מספיק גבוהה כדי להנזק קשות בעת מעידה ונפילה. התצפית מהחומה אל העיר וסביבותיה מרתקת.
קינחנו בסבוב בחאן מקורה שנבנה ע"י רוסתום פאשה. סביר להניח כי האדריכל הוא סינאן או מישהו מתלמידיו. כיום החאן הוא אוסף גדול של חנויות תכשיטים המציגות בעיקר עבודות באבן השחורה (קרה טאש) שנכרית כאן באזור.
החאן של רוסתום פאשה- האדריכל כנראה מיאמר סינאן
הלכנו למסוף הדולמושים וקנינו למחר כרטיסים לדולמוש הראשון היוצא בבוקר ליוסופלי. בינתיים אנו מטיילים בנחת לפי לוחות הזמנים שתוכננו עוד בארץ.
14.9.05 ארזורום – יוספלי- ברהל
קימה בבוקר במלון ומתארגנים לארוחת בוקר. יוגורט ודבש קונים במכולת. עוברים לחנות המאפים הסמוכה ובה קונים מאפה טעים וטרי ותה. בה גם יושבים ואוכלים. אני קופץ לצומת הסמוכה ומביא מונית. במקום להסביר לנהג לאן מראים לו את כרטיסי הנסיעה ואומרים לו אוטוגר יוספלי ולא איסטנבול. הוא מהנהן בראשו ודוהר ישירות לכיוון האוטוגר לאיסטנבול המצוי בכיוון ההפוך ליעדנו. ברגע האחרון עוצרים אותו נותנים לו לקרוא בעיון את כרטיס נסיעה ליוסופלי . הוא מסתובב ודרך סימטאות חדשות מביא אותנו למחוז חפצנו. המונה דופק כמו משוגע. מגיע עת התשלום והנהג מצביע על המונה ומרביץ פרצוף של כבש תמים. אני עושה לו ביד סימן של מה קרה?! והוא מיד חותך המחיר למה שצריך בלי הסיבובים.
כך מתחיל שטיח כורדי-צמר כבשים למכירה בארזורום
לא תיכננו דבר לקטע שבין ארזורום ליוסופלי. מהמפה ידעתי שבדרך יש אגם גדול וזהו. קיבלנו דרך מפתיעה ביופיה. נוף מדהים של הרים תלולים. בתחתית הערוץ זורם הנהר לאורכו עצים וירק רב. במקומות בם העמק מתרחב מעט, ישובים קטנים. האגם הקרוי אגם טורטום נוצר לפני 300 שנים עת מפולת קרקע חסמה את הנהר וכל העמק הוצף. הנוף כמו לחופי ים המלח. מסביב צוקים נישאים ובתווך אגם מים. הנהר הופך לקניוני יותר ויותר. בקטעים מסוימים זה כביש וערוץ זורם צמודים זה לזה ומני הצדדים קירות זקופים. הקימוט היה כה נמרץ עד כי לעיתים השכבות ניצבות במאונך.
עמק הנהר טורטום
כאשר הנהר הבא מטורטום נשפך לצ'ורו פנינו לכיוון יוסופלי. הצ'ורו נחשב לנהר בעל זרימה חזקה ביותר ומתאים לרפטינג. כעת העונה השחונה יותר . מי הנהר ירדו וחשפו סלעים המשבשים את ספורט הרפטינג. הערוץ ירוק ומעובד ומסביב ההרים נישאים כקירות זקופים.
יוספלי עיירת המחוז יושבת על גדות נהר ברהל שהוא עוד יובל של הצ'ורו. זהו כפר שתפח מעט. מכיל את כל תמהיל החנויות האופיני למרכז כפרי. מכאן יוצאים הדולמושים אל כל כפרי הסביבה. פה עושים את הסידורים של הסעות, רפטינג וכו' נהג הדולמוש לברהל חיכה ליד האוטובוס. העברנו הציוד אליו. הוא ממתין עד שמגיע גם האוטובוס מטרבזון שמא יש עוד לקוחות ואז יוצא לדרך.
משחקים מחבוסה-יוסופלי
הנהג הוא בן המשפחה המפעילה את הפנסיון המומלץ בברהל כך שהתחנה הסופית היא בפנסיון אליו פנינו מועדו. הדרך לברהל יפה הצוקים מתמלאים ביערות טבעיים והזרימה בנהר ברהל (אחד מיובלי הצ'ורו) מרעישה עולמות למרות שכעת זו עונת השפל. מזג האויר בהיר. יום שהיה בתכנית יום של העברות הפך ליום טיול יפה ומענין. הדולמוש הביאנו אל מתחת לפנסיון.
מהמט מעלה הציוד לפנסיון בברהל
את הציוד מעלים בעזרת קרונית על כבל. בברהל מרבית התיירים הזרים מדברים עברית מבית. פגשנו בפנסיון זוג בוגרי צבא מהעמק. קבלנו מהם סימני דרך לטיול הרגלי למחר. קיבלו מאיתנו רעיונות לטרבזון.
שרידי הכנסיה הגיאורגית בברהל
15/9/05 ברהל-אגם קרהגול-ברהל
יום קשה ומהנה. כל היום בהליכה מהפנסיון אל אגם קרהגול הנמצא במרומי הרכס מתחת לפסגת האלטיפארמק.
האגם הוא מקורו של נהר ברהל שהכפר יושב לצידו. את הקטע הראשון במעלה דרך העפר מהפנסיון ועד לכפר נזנרה עלינו בדולמוש אותו הזמנו בערב הקודם.
זו עליה די ארוכה של מספר ק"מ במעלה דרך עפר וזה עוד הרבה לפני המנה העיקרית. מסתבר שלא רק הזקנים החליטו לחסוך את המאמץ. גם הצעירים בוגרי הצבא שכרו דולמוש לאותו הקטע וחסכו הכוח לדבר האמיתי. הם היו חכמים מאיתנו . סגרו עם הדולמוש על שעת חזרה. אנחנו בנינו על הליכה במורד.
השביל העולה לאגם קרגול
הטיול ארוך. 5 שעות טיפוס עד האגם ועוד כ 3 שעות ירידה בחזרה. השביל המטפס לעיתים מאד לא ברור . פיטר מהר מאד השאיר אותנו לבד. למעשה גילינו אותו רק כשהוא החליט שאנחנו למעלה לא נגיע והחל לרדת. אנחנו כבר היינו די קרובים לסוף המעלה. לאגם ניתן לטפס בכמה שבילים שבעיקרון די מקבילים אך מנצלים תוואי שטח אחרים, החל בשביל המסומן המנצל את קו הרכס של השלוחה עליה הולכים ובסך הכל הוא די נוח להליכה וכלה בשבילים משוגעים המטפסים ישירות למעלה דרך כל דרדרות הסלעים.
השביל לאגם קרגול
אנחנו התחלנו לטפס לאורך השביל המסומן. בערך במחצית הגובה איבדנו אותו ואז עלינו בשבילים משוגעים עד שחזרנו אליו ושוב איבדנו וכך לאט לאט טיפסנו . לעיתים כל פסיעה היתה משולשת. שתים למעלה אחת למטה.
מפל ברהל
לנו הטיפוס ארך כ 5 שעות .במקביל לנו טיפסו חברה צעירים בוגרי צבא. למזלנו הם סיפרו לנו בירידה שהדולמוש מחכה להם ואז סגרנו איתם כי נחזור איתם את דרך העפר.שנים מהם הלכו עימנו עד לסוף הירידה כשלקראת הסוף אחד מהם פתח צעד ושמר שנהג הדולמוש לא יברח. לליאורה וסילביה הירידה קשתה מהעליה. אבל הן עמדו בה בכבוד. 3 שעות בתנועה ללא הפסקה פרט לנחיתות על הישבן ואלו לא חסרו.
הנוף בכל היום היה משגע. עמק קרחוני ומעליו ההרים בנויים כמו תיאטרון רומי מה קרוי בשפה המקצועית קרקס קרחוני.הנהר זורם במרץ. בתחילת המעלה כפרי היאלות. אלו מגורי הרועים בעונת המרעה בקיץ.
מדרגות לאסם באחת היאלות
הם מאיישים הכפרים כאשר מצוי מרעה עסיסי ובמקביל מגדלים גם מעט ירקות ככרוב ותפ"א. כעת אוספים את יבול התפ"א. הפקעות בגודל זעיר כך גם היבול. הכל נאסף בעבודת ידים. יש להם גם מטעים בעיקר אגוזי מלך. הכבשים הגדלות כאן הן מגזע שונה מהאוסי הגדל ברב טורקיה. יש להן אזנים שחורות בבסיסן ולבנות בקצה. בסיכום היה יום טיול קשה אך מהנה. מקלחת חמה וארוחת ערב טובה החזירו אותנו לאיתננו. כעת שעת ערב מוקדמת כולם הלכו לישון רק רעש המים בנהר נשמע ברחבי הפנסיון.
16.9.05 ברהל- יוסופלי- קארס
יום העברות. בבוקר ארוחת בוקר בפנסיון מהמט בברהל. הכנסת אורחים כמו שקבלנו ומקבלים המתארחים שם היא מעל ומעבר המחיר הנקוב. ארוחת הבוקר כרגיל על המרפסת בחיק הטבע כאשר הדבורים מזמזמות סביב וטובעות בקערית הדבש. קשה להיפרד ממקום יפה כזה אבל צריך להמשיך הלאה.
הדולמוש ליוסופלי יוצא מוקדם כך שמגיעים ליוסופלי בשמונה בבוקר. כעת צריך להמתין עד שתים אחר הצהרים כדי להמשיך לקארס באוטובוס היוצא מארטוין.
טילנו ביוסופלי לאורכה ולרוחבה. ראינו כיצד הטורקים נאנקים תחת עבודה קשה על כסאות בתי התה בצל העצים.
קשה בצהרים
בשתים בדיוק הדולמוש מוריד אותנו לכביש ארטוין ארזורום ושם בתחנת הדלק כבר מחכה האוטובוס שבא מארטוין ועימו נמשיך הלאה לקארס. ראשית הדרך בנופי סיני. הרים נישאים, צוקים מחודדים ולמטה בעמק זורם הנהר. גידול עיקרי באזור מקנה- צאן ובקר. כל האזור עסוק בהכנת מספוא לחורף. קוצרים את העשב שצמח פרא או נזרע במיוחד לחציר, אותו מובילים בכל צורה אפשרית כולל עגלת שוורים. הנוף ההררי כולל גם שטחי יעור. נטעו בעיקר אורנים. תעשית העץ בטורקיה מספקת עצים לבניה ולהסקה. כעת אוגרים עצי הסקה לחורף הקרב. בחורף צוללת הטמפרטורה מטה עם העליה בגובה. האזור הזה מאד גבוה.
הכפריים עובדים קשה ,בעקר עובדות הנשים. הכפרים נראים דלים יותר מבימים הקודמים.לפתע, על הרמה , בכביש ישר וטוב, חסימה. בונים מעביר מים. האוטובוס נאלץ לרדת לדרך בשדה ולנסוע בזהירות רבה כדי לא לחבל בתחתיתו או לחליפין לשקוע בבוץ.עברנו גם את זה אך זמן הנסיעה התארך. לקארס הגענו באור אחרון. בתחנת האוטובוס מתקיימת תרגולת הודו. נהגי המוניות צרים על האוטובוס. התחרות היא על מי יתן מחיר אטרקטיבי ויסגור עניין על סיור לאני מחר בבוקר. הנהג שדיבר אנגלית זכה במכרז. מחר בבוקר נתחיל עימו לאני ואז נחליט מה הלאה. לקח אותנו למלון אותו אישרו הבנות לאחר מבחן קבלה מדוקדק. בינתיים בחוץ המשכנו במשא ומתן עם הנהג שנתן מחיר סביר לנסיעה עד לדואוביאזיד. כרגע זו אופציה שמחר נצטרך להחליט עליה .
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpg?width=818&height=1604)
