28/01/00 ורנסי

למוגול סראי הגענו ב10 בבוקר. שעתיים אחור ללוח הזמנים וזה די מדויק במונחי המרחק אותו נסענו. מה שזה אומר שמי שמתכנן טיול רכבות בהודו שיביא בחשבון לפחות 4-5 שעות כזמן מינימלי לאפשר החלפת רכבות וגם אז צפה להפתעות.נהג מונית זריז ופקח עמד מול דלת קרון המחלקה הראשונה ומיד עם רדתנו הסתער על היעד. נתן מחיר סביר וקדימה למלון עליו קבלנו המלצות בבובאנאשואר מחיים ודיצה .תוך כדי נסיעה סגרנו עם הנהג על המשך לסרנת כך שהגענו למלון התמקמות מהירה ולדרך. סרנת נמצאת כ15 ק"מ צפונית לורנסי. זה המקום בו ישב על פי המסורת הבודהיסטית הנסיך סידהרתא ובו הגיע תחת עץ הבניין להארה הפנימית והפך לבודהה. כאן הוא לימד את חמשת תלמידיו הראשונים את עיקרי אמונתו שלימים תקרא בודהיזם. חמשת העקרונות אותם ניסח הם חמשת דיברות הלאו שבתורה. סביב המקום הקדוש שרידי מנזרים בודהיסטים מראשית הבודהיזם.סטופה עגולה ענקית ומנזרים בודהיסטים שנתרמו ע"י המדינות הבודהיסטיות. יש יפני,סיני,בורמזי,טיבטי והקדוש מכולם זה של סרי-לנקה הניצב על המקום בו לימד הבודהה את תלמידיו.כל מקדש מעוצב בסגנון העם הבונה. היפני זה אסתטיקה טהורה.הטיבטי הצבעוני מכולם. הסיני מתפקד כאכסניה ומדרשה לבודהיזם.

כאן החל הבודהה הטיף את תורתו לתלמידיו

כללית בכל המקדשים-מנזרים יש אכסניה לעולי הרגל. המקום מקודש גם לג'אינים. ע"פ אמונתם בסרנת או בקרבתה נולד מורה הדרך ה-11 . בסרנת יש גם תעשיית משי ענפה. הנהג לקח אותנו למפעל לאריגת משי בתקוה שנקנה והוא יזכה לקומיסיון. המוכר היה אדיב הראה לנו כיצד מיצרים סארי ברוקאד. הנול ידני אבל הדוגמה מוכתבת ע"י כרטיסים מנוקבים. סארי מלא מיצרים ב 3 חודשי עבודת אדם.הבדים הארוגים יפיפיים.ליאורה התמוגגה עד הרגע בו המחירים נזרקו לאויר.אמרנו יפה תודה וחזרנו למלון. בעל המלון אישיות מרתקת. בהמלצתו הלכנו לראות את הגאוה הלאומית של ורנסי ההודית (להבדיל מההינדית) מפת תבליט של הודו לזכר גנדי.לאחר מכן ארוחת ערב על גג בית בלב העיר. ארוחה טעימה ביותר. העיר שפגשנו כאן זו מהומה רבתית. מעט רכב ממונע הרבה ריקשות אפניים ולאלה קשה עם משקלה של משפחת גילת.

29/01/00 ורנסי

יום של הסתובבות בעיר שצריכה להיות תמציתה המרוכזת של המהות ההודית. קימה ב5 בבוקר כדי להספיק לשוט על הנהר לפני הזריחה ולראות איך העיר מתעוררת עם השמש הזורחת. איך הפעילות על הנהר תופסת תאוצה עם כל רגע נוסף של אור.הלכנו בחשכה אל הנהר לאורך הרחוב הסואן מאמש. רחוב רחב ידים במונחי הודו. פה ושם נפתח בית אוכל. הרוב עדיין ישנים במקום עבודתם. בעל החנות בחנותו,

בעל הריקשה בריקשה הרוכל על הדוכן הסגור.בשעה מוקדמת זו איש אינו נטפל עד שמתקרבים לנהר.

מתוך החושך צץ הודי בעל סירה. מיקוח קצר (אין לסגור דבר בלי זה) וקדימה השיט בחשכה האור עולה

באיטיות ורואים ראשים רוחצים. אנשים יורדים אל המים טובלים ומתפללים. באזור גתות הכובסים מתחילה פעילות. מכבסים הכל ומשטחים על המדרגות היורדות לנהר לייבוש.כך לאט לאט נוצרת תצוגת בדים צבעונית מעין כמוה.

מקום הכביסה ...(דובהיגאת) בורנסי

השמש שולחת קרנים ראשונות וגדת הנהר עליו בנויה העיר נצבעת .מבחינים במבנים המפוארים שבנו מהרג'ות שונים, במקדשים ובגתות שרפת המתים. בגת הראשית מיתמרים שרידי העשן של אתמול. צלום חטוף של גת השרפה מביא אותנו לעימות עם סחטן מקומי מצוי המשחק את שומר החוק. ליאורה מנפנפת אותו באסרטיביות נחרצת. נגמר שיט הבוקר ובטננו הומה ומקרקרת. אנו עולים אל אחת המסעדות הצופות על הנהר לארוחת בוקר .השעה 8 בבוקר הגתות הניצפות שוקקות תנועה.ארוחת הבוקר מפגישה אותנו עם להיט- משקה לימון זנגויל ודבש (המתכון מככב מאז במטבחה של ליאורה) משהו טעים ומחמם את הבטן. המראה מעל המרפסת על חשבון הבית.

גת על הגנגס בואראנסי

כעת צריך להחליף כסף. בנקים בהודו אגדה. עברנו מרחקים בחפוש אחר בנק בסוף גילינו את מרבית התיירים הזרים שנמצאו אותו יום בורנסי מצופפים יחדיו בסניף אחד המאפשר משיכת כסף בדלפק כנגד כרטיסי ויזה או מסטרכארד בלבד. כל היתר מופנים לסניף הקרוב הנמצא בדלהי (שעתיים טיסה). החלפת הכסף בריטואל הידוע. בדלפק אחד מקבלים סטיפות של שטרות בערכים נמוכים אותם מחליפים בדלפק אחר בשטרות בערכים גבוהים. בעל המלון הציע לנו את האוניברסיטה במקום רגוע שיתן לנו פסק זמן מהדחיסות של ורנסי. מצאנו נהג ריקשה שבשבילו הכנסת בירושלים והקמפוס של ורנסי זה אותו הדבר. אין לו מושג היכן הם אבל יש לו מחיר לנסיעה לשם. וכך בבטחון רב הוא הוביל אותנו ישירות אל תחנת הרכבת של ורנסי. הבהרנו לו כי אולי זו האוניברסיטה בה הוא למד אבל אנחנו רוצים את האמיתית. ברור קצר עם נהג ריקשה אחר הבהיר לו עד כמה הוא טעה בדרך. אנחנו קבלנו טיול נוסף בדרכי העיר. האוניברסיטה זה קמפוס ענק. עולם אחר של גנים ושקט.רחובות שלווים.אין נדבקים ואין נטפלים.שוטטות של כיף בין המבנים ובין הגנים. עץ בלתי מזוהה מבשיל פירות בגודל של מילון. מסתבר כי הפירות אכילים. באוניברסיטה מקדש לשיוא בדגם של מקדש קדום שהפך למסגד במאה ה-17 .המבנה מרשים ופתוח לכול.מבנה נוסף מוזיאון מוקדש לארכיאולוגיה ואתנוגרפיה. התצוגה כמו במוזיאון מערבי, תאורה ,הסברים וכו'. מוצגת התמצית ולא גודש מוצגים ללא הסבר והבנה. בין יתר המוצגים עבודות בשנהב ומיניאטורות. לאחר ששבענו מהשוטטות ומהמוזיאון ריקשה אל הצד המזרחי של הנהר אל מצודת ראמנאגאר,מקום מושבו של המהרג'ה של בנרס (ורנסי). הדרך חוצה את הגנגה על גשר פקקים. הגשר מיועד למעבר הולכי רגל ורכבים קלים. הנסיעה עליו מפרקת העצמות.תוך כדי המעבר עוד משהו מתמציתה של הודו. גוית קדוש שהוטלה למי הנהר לכודה בחבלי הגשר. עד שהזרם לא ישחררה או הנשרים יטרפוה היא תשאר שם לגורלה. מצודת ראמנאגאר היתה מפוארת היום מתפוררת. משמשת מוזיאון בעיקר לאוצרות המהרג'ה האחרון. אוסף מכוניות מראשית עידן המכונית בהודו ועד לפליימות של שנות ה-60. מנשאי כתף לאנשים.אוסף מלבושים ,נשק וכלי בית. אוסף מרתק של חפצי אמנות משנהב. אוסף מעצבן של ראשי חיות שניצודו ע"י המהרג'ה המשועמם.הפער בין הפאר בו חי האחד מול מה שקורה מסביב בהודו עצום.

גת השרפה ואראנסי

מכאן לסימטאות העיר העתיקה.מנהג הריקשה בקשנו שיביאנו למקדש הזהב.הוא הביא אותנו קרוב ככל שיכול. הסימטאות צרות מידי גם לריקשות. תוך כדי חפוש האתר נטפל אלינו מישהו. הוא מראה לנו הדרך כי הוא ממילא הולך לשם. כמובן שרצונו בבקשיש והוא נצמד כמו צל. מקדש הזהב סגור ללא הינדים. אפילו לצלם בסביבתו אסור. תצפית על המקדש מחנות סמוכה.אחד מבעלי החנות מנגן בלהקה שביקרה בישראל במסגרת אחד הפסטיבלים. יורדים לסימטה ומנסים לנער העלוקה ע"י פניה מהירה לסימטה צדדית תוך ניצול ההמון הממלא כל פינה. זה מצליח חלקית. הוא מאבד אותנו אבל אנו מגלים חנות לממכר צעצועי עץ ונעצרים לקניית מתנות לנכדים. כעבור 5 דקות העלוקה גילתה אותנו שנית ושוב הוא צמוד. לא מדבר לא נדבק רק צל מעצבן. ממשיכים בסימטאות מישהו פונה אלינו בעברית. יש לו חנות בדים . בפעם הראשונה שאני הולך לחנות ברצון.אנו הולכים העלוקה אחרינו. יושבים בחנות זמן ממושך. קונים מה שקונים. לומדים כי " בבא קטן שם את כיתן בכיס הקטן".יוצאים העלוקה בחוץ. ברגע מסוים נטפלו אל העלוקה ילדים (גם לטפילים יש טפילים משלהם). הוא רדף אחריהם לרגע. לנו זה הספיק. אנחנו בצעד מהיר חמקנו לתוך המסעדה בה אכלנו בבוקר. למקום יש שתי כניסות. האחת מהסימטאות , דרכה חמקנו פנימה. השניה ישירות אל הנהר. אכלנו בנחת ארוחת ערב כשאנו צופים אל הפעילות המשתנה על הנהר.החשכה ירדה לאט. אנשים מדליקים נרות ומשיטים אותם בסירות זעירות על המים. תפילות של ערבית ס"ה מראה מרשים.

תפילת ערבית

לאחר האוכל ירדנו לנהר. לקחנו סירה לשיט של ערב אל גתות שרפת המתים. בגת הראשית בערו 4 מדורות והכינו גופה חמישית לשרפה.ירדנו בגת הראשית וחזרה רגלית למלון. הדרך שוק תוסס והומה אדם,מואר ממש חגיגה בלתי פוסקת. הגענו למלון ישבנו לשוחח מעט עם בעל המלון-בריג'. אדם מענין. היה מהנדס גרעין עד שנפצע קשה בתאונה. ומאז מרותק לכסא גלגלים.למד אחרי התאונה כלכלה וסטטיסטיקה. עבד בכל העולם במסגרת הכשרתו ולבסוף חזר למולדתו. מכיר את ישראל היטב. היה בה ב1967 מתמצא היטב בבעיות הודו. ממש שיחה מענינת על כל נושא אפשרי. מכיר את ורנסי עירו כאת כף ידו ואוהב אותה אהבת נפש. כל טיולנו בעיר היה פרי עצותיו המועילות. לסיום היום יש גם מתכון. משקה גינג'ר דבש ולימון . להרתיח מים עם זנגויל להוסיף לימון ודבש להגיש חם.

30/01/00 ורנסי

הבוקר קמנו בעצלתים. רנצי לא קם במיטבו. בכל זאת ירדנו לגנגה. ארוחת בוקר ורנצי ממש לא מרגיש טוב.נח קצת במרפסת המסעדה והמשכנו בדרכנו. היום יום א' בשבוע זהו יום השבתון והכל סגור.עברנו בסמטאות השוק הססגוני של אמש היופי נעלם מאחורי תריסי החנויות הנעולים. נשארה רק הטינופת ויש הרבה טינופת. אנו מבינים את ענת שנחתה הישר לתוך הלכלוך חטפה את השוק וברחה מהודו. רנצי טוען היום כי הקדושה של ורנסי נמאסה עליו. יותר מידי טינופת ויותר מידי סרחון. העם רזה הברהמין שמן. הגענו לחלק הצפוני של העיר.בדרך לנהר פוגשים את רוכלי החלב.האיכרים מביאים החלב בכדים הסגורים בעזרת אניצי קש ועלים.הקונים הפוטנציאלים דוחפים הידיים לתוך החלב לבדוק את סמיכותו. לא מעט ירחצו ידיהם בחלב ויטעמו טרם ההחלטה הגורלית –קניתי. למזלי חלב איני שותה גם בישראל לא כל שכן בהודו. ירדנו שוב לנהר ולקחנו סירה לשיט. השעה כבר שעת בוקר מאוחרת והפעילות על הנהר בשיאה. רחצה כביסה מכל סוג וצבע, רחיצת כלים ומה לא נכנס למי הנהר. רנצי שוב הולך כשיכור. חזרנו למלון והוא נרדם לשעתיים. התעורר וחזר לחיים. ירדנו שנית לנהר אל גתות השרפה.

פגשנו בחור צעיר העובד שם והוא הסביר לנו את התהליך כשאנו משקיפים עליו מבית האלמנות. בית זה הוא מקום משכנן של אלמנות חסרות כל שיש להן מטרה אחת בנותר מחייהן למות בורנסי ולזכות בשרפת גופתן בטקס המלא בורנסי. שרפת הגופה הוא עסק יקר. עצים מביאים ממדינת ביאר השכנה. לעצי הבעירה מוסיפים עצי סנדל שיתנו בשומת.העסק מאד יקר ורק העשירים באמת זוכים לטקס מסורתי. הינדים עשירים מכל רחבי הודו מוצאים בורנסי את סוף דרכם בהגיע זמנם לעבור מן העולם הזה.העניים מובלים לקרמטוריום חשמלי שמפעילה המדינה ונמצא בחלק הדרומי של העיר. כדי להתחיל בטקס יש צורך באישור השלטונות . אחרת זו היתה דרך מצוינת להעלים גויות על רקע פלילי. בבוקר כשהסתובבנו באזור הגת הראשית ראינו ספרים מגלחים ראשי גברים ומותירים להם ציצית שיער קטנה

מגלחים הראש לאבל

במרכז הגולגולת.מתברר שאלו קרובי הנפטר והגילוח הוא לאות אבל.עשרה ימים אין הולכים לעבודה ,אוכלים מעט מאד רק בערב. בתום העשרת נעשית סעודת האשכבה. עוד בבית הנפטר רוחצים המת ומורחים גופו בבשמים. גופת צעיר עוטפים בבד לבן.גופת מבוגר בצהוב עד כתום. גופת אשה באדום.רק לטקס קונה המשפחה פרחים ועצי סנדל לבסומת. השרפה אינה מושלמת. החלקים החזקים בגוף, בית החזה לגבר ואגן הירכיים לאשה נותרים . את כל החלקים שלא נשרפו יחד עם אפר השריפה ושאריות העצים זורקים אל מי הנהר.את גופות הנפטרים מצרעת או אבעבועות , כן גם גופות ילדים או קדושים (סדהו) אין שורפים. משליכים אותם כמו שהן לנהר. בטקס השריפה עומדים רק גברים . הטקס כולו מתנהל בשקט. האמונה בגלגול הנשמות מקלה עליהם את המוות.אחרי ההסברים הממצים לקחנו שוב סירה ושטנו הלוך וחזור על הנהר.צפינו בצבעי השקיעה הצובעים העיר בעיקר בצהוב.ראינו תוכים (דררות) על העצים וציפורי מאנה על הסירות העוגנות.לעת ערב הפעילות פחותה. בגדה המזרחית של הנהר פעילות ענפה. מצלמים שם סרט הודי שעלילתו מתרחשת בורנסי. הם נזקקו להרבה ניצבים וכל הזמן חוצות סירות ומעבורות את הנהר מגדה לגדה.לקראת החשכה מתחילה תפילת ערבית. הקדושים מתפללים לשמש כי תזרח גם מחר. זה מלווה בהדלקת נרות והשטתם על פני המים.נגינה ,שירה ולפידים מוסיפים לאוירה. היום בגלל הסרט השיטו הרבה נרות , שבערו זמן ממושך, וזה היה מראה מקסים. שטנו כשעתיים ואז סעדנו ארוחת ערב במסעדה המשקיפה אל הגנגה.

האלהת נהרות אינה תופעה יחודית להודו. גם הנילוס היה אל בעיני המצרים הקדמונים.הנהר הוא סם החיים. הוא משקיע טין לטיוב השדות המוצפים. על הגתות בחלק הדרומי עדיין יש לא מעט טין. משתמשים בו לאט לאט.אחד השימושים בטין הוא ליצור צלוחיות חרס חד פעמיות ללסי. מוכר לסי טוב ניכר בכמות החרסים המוטלים בפתח חנותו.את הלסי שותים ומשליכים הצלוחית. הגנגה הוא אל וכול החיים מתנהלים סביבו.למעשה בורנסי אין הרבה מה לעשות ולראות מעבר לגדות הנהר אלא אם אתה בעסקי רוחניות. במקרה זה לא חסרים בתי מדרש ואשרמים לכל תורה מיסטית הודית.

31/01/00 ורנסי- קג'ורהו

אנחנו היום תיירים מפונקים. מורנסי לקג'ורהו נטוס. 40 דקות טיסה ולא 17 שעות בדרכים כפי שעשינו עד כה.הסיבה פשוטה. לקג'ורהו לא מגיעה הרכבת. יש שרותי אוטובוס אבל זה מינימום 17 שעות בדרך לא דרך.יצאנו די מוקדם בבוקר בריקשה לשדה התעופה. עשינו זאת כדי להמנע מלחצי התנועה של ורנסי. לא נעים לעמוד במקביל לרכב כלשהו ולנשום את סרחון המפלט שלו. הדרך לשדה התעופה עוברת באזור הכפרי הנאה. לשדה התעופה הגענו מוקדם למעשה פתחנו אותו .ארוחת בוקר במחירי שדה תעופה(כפול מהעיר).לקג'ורהו הגענו בצוהרי היום. נהג הריקשה שתפסנו בשדה התעופה הפך לנהגנו ומדריכנו במקום. התמקמות במלון ולמקדשים הדרומיים והמזרחיים. קג'ורהו ירוקה ופסטורלית. הרבה S.S.S. דהינו Sun.Sex.Silence .השמש לא חסרה לנו גם בורנסי. סקס מצוי על קירות המקדשים באזורים שבקרנו היום במנות קטנות אבל בכל צורה. שקט זה הדבר שנתפס מיד בעיקר אחרי ההמולה של ורנסי. במקדשים בהם בקרנו שקט. הרוכלים בחוץ.המבנים מרשימים עומדים על משטח מוגבה. הקירות החיצונים והפנימיים מגולפים. דמויות אלים, ספורי חיים כולל זימה וכו'.

יש מקדשים לכל אחד מהשילוש שבפנתאון האלים ההינדי. לשיוא לברהמה לוישנו. השיוך בעייתי כי הצלם המקורי אינו קיים יותר. צלמי האלים הקיימים היום הוחלפו מספר פעמים. מקדשים מעניינים הם מקדשי הג'אינים. אחד פעיל שנים דוממים.המבנה הארכיטקטוני דומה ליתר המקדשים. ההסברים מפורטים יש בכל ספר הדרכה על הודו. קג'ורהו הוא אתר מפורסם. בערב תלית כביסה על גג המלון אל מול שקיעה מדהימה על האגם הסמוך. ירדנו לאכול ארוחת ערב ולטייל קצת באתר. קשה לזוז בלי שני מלווים המנסים למשוך לחנותם שאינה שונה במאומה מהחנות שלפניה או אחריה. הם מחפשים פרנסה אנחנו מחפשים קצת שקט. עם כל ההבנה למצבם זה די מטפס על העצבים. אז טיילנו וגם גילינו כי הישראלי הגיע לכאן והנחיל להם ערכי בסיס ישראלים. שקשוקה בתפריט המסעדה, ז'וז'ו חלסטרה לשמה של חנות הודית ועוד .

תבליטי מקדש בקג'וראהו

1/02/00 קג'וראהו

יום נאה שליו ובכיף.היום יומם של המקדשים שבצד המערבי של קג'וראהו. קבוצת מקדשים שנבנו ע"י מלכי שושלת הצ'נדלה . המקדשים יושבים בתוך פארק ענק מטופח בלי רוכלים ובלי נודניקים. פשוט כיף אמיתי.הדבר הראשון הבולט לעין הוא מעט תיירים בכלל ובעיקר מעט תיירים הודים. בדרך כלל בכל אתר בו המורשת ההודית או ההינדית משמעותית יש המוני תיירים הודים. קג'וראהו רחוקה מנתיבי תחבורה.רכבת אינה מגיעה לכאן. הטיסה יקרה לתייר ההודי ובאוטובוס זה שעות על שעות. הריחוק מהנתיבים הראשיים הוא ששימר את קג'וראהו מפני הרס בידי שליטים מתחלפים. אלו פשוט התעלמו מקיומה.כך נותרו על תילם מקדשים מפוארים, חלקם כמעט ללא פגיעה. פגעי מזג האויר פגעו בם פגיעה מסוימת באחד יותר במשנהו פחות. במקום בו יד אדם התערבה כמו בקונארק ההרס רב יותר.

קג'וראהו מפורסמת כקמא סוטרא על הקירות. בתור טיזר זה נהדר. ס"ה האירוטיקה היא המעט. תוך כדי החיפוש אחריה מגלים את האסטטיקה הרבה בפסלים המתארים הכל.מסעות ציד על פילים וסוסים.דמויות שמימיות בכל מיני צורות ואהבה גשמית חלקה בבצועים אקרובטיים.גם בקג'וראהו וגם בקונארק יש סצנות הטרוסקסואליות בזוגות או ביותר.סצנות לסביות כנ"ל.סטיות מיניות בשפע אבל אין סצנות הומוסקסואליות.הטיול בשלוה ובנחת בפארק הירוק מלא הפרחים והמתוחזק היטב.

בפארק בקאג'וראהו

שני מוזיאונים נהדרים וקטנים. אחד מול הפארק,מוזיאון ארכיאולוגי המכיל ממצאים ממקדשים שחרבו כליל. מעט ממצאים המוצגים ע"פ נושאים.המוזיאון השני מוזיאון מדינת מדיאה פרדש (MP).ממוקם צפונית למקדשים ומוקדש לתרבות השבטים המרכיבים את מדינה זו הגדולה במדינות הודו(בגודל השטח). המוזיאון קטן מרוחק ממרכז העניינים אבל בהחלט שווה ביקור.היינו המבקרים היחידים. לכבודנו הדליקו האורות ופתחו הדלתות. מנוחת צהרים וחזרה לסיור ערבית.נכנסנו תחילה למקדש הפעיל. המקדש עצמו מכיל לינגם ענק סמלו של שיוא. חוץ מזה אין בו משהו מיוחד. התצפית ממנו אל מקדש לקשמני שבתוך הפארק מדהימה. זה בדיוק המרחק הנכון והגובה הנכון כדי לראות את כל יופיו של מקדש לקשמני. נכנסנו שנית לפארק. האפריז של המשטח הנושא את מקדש לקשמני מעוטר בסיפורי מלחמות ומסעות על פילים סוסים וגמלים.פה ושם גם תיאורי הסטיות המיניות שרווחו בקרב המשתתפים במסע.אחת הסצנות מתארת משכב בהמה פעיל. האמן המפסל דעתו לא היתה נוחה ממעשה ידיו. בסצנה מופיע האמן כמי שניצב מול המעשה אך מכסה עיניו כאומר אני לא בעסק. זוג הודים צעירים בחנו בעניין כמה תנוחות וכשהגבר הצביע לעבר תנוחה מסוימת היא עשתה לו מין תנועה של תשכח מזה. מתצפיות בפסלים אירוטים עברנו, ודי בקלות, לתצפיות בצפורים חיות.שעת ערביים והצפורים עפות לאכול ולמנוחה. ראינו תורים ,שעירים,מאנות ועוד צפורים שאיננו מכירים.היה טיול ערבית מהנה המשתלב היטב בסתלבט הכללי השורה על קג'וראהו. קג'וראהו הוא מקום טוב למנוחה מהודו. גם המעצבנים למדו להכיר אותנו. שמענו אחד מהם צועק לחברו "עזוב אלו מישראל לא יקנו כלום".

2/02/00 מפלי ריינה קג'וראהו- אגרה

שוב בוקר של קימה בנחת. התארגנות לארוחת בוקר בקצב של קג'וראהו לאט לאט. ארוחת הבוקר כרגיל על גג המסעדה אל מול פארק המקדשים. מקום יפה ורגוע. לאחר מכן ריקשה ונסיעה למפלי ריינה צפונית לקג'וראהו. מה קורין בשפתנו טיול טבע נטו. את הערוץ, הסכר והמפלים ראינו מהאויר לפני הנחיתה בטיסה מורנסי. מהאויר זה נראה יפה מהקרקע ספור אחר. נוסעים אל תוך שמורת טבע מלאה עצי טיק. עלי העצים יבשים ואכולים מחרקים. בשמורה יש מגוון של בעלי חיים. מה שמצליחים לראות זה עדרי פרות הודיות הרועות על הקמל בין העצים. נהג הריקשה היה מורה דרך מעולה. הלכנו אל תוך הערוץ היבש עד מעל המפלים ממש. משם רואים ומתרשמים. הערוץ כ30 מטרים עומקו קניון גרניט אדום החרוץ בורידי קוורץ לבנים ודייקים שחורים כמו היפים בקניוני הגרניט של סיני. המפלים שוצפים אבל מבוקר.במעלה הנהר ישנו סכר והמים הזורמים הם המים שהסכר משחרר.

מפלי ריינה בקג'ורהו

מראה יפה טיול מלבב הסוגר עבורנו את השהות בקג'וראהו. מקום בכיף גם עתיקות וגם טבע . כפר קטן ,שקט ופסטורלי.די נקי, אחרי ורנסי זה מלוקק. יושבים בשדה התעופה ומחכים לטיסה לאגרה. כל המחכים תיירים זרים.בדיקה בטחונית בלי חכמות. אחרי חטיפת מטוס לפקיסטן לפני כמה חודשים מתיחסים לכל נוסע כחוטף פוטנצאלי. פה התיחסו כך בעיקר לנשים.הבודקת בדקה שכל בליטה נשית אכן אמיתית היא וחלק בלתי נפרד מהנושאת אותה. נסעה אתנו אמריקאית מצועצעת שהבודקת טרחה להסיר ממנה את הכובע ואף בדקה שהתסרוקת תחתיו היא אכן אמיתית ולא פאה נכרית. הגברת הכבודה מאד לא אהבה זאת ואת כל תסכולה שפכה על בעלה המסכן. הטיסה כרגיל אחרה המטוס התמלא עד אפס מקום. כמעט כולו התרוקן באגרה. השדה באגרה זה טרמינל אזרחי בתוך שדה תעופה צבאי גדול. הכל מסודר ומאורגן כולל שרות המוניות לעיר. במחיר 50 רופי המונית לוקחת לכל מלון בעיר. אנחנו נסענו למלון עליו המליץ בריז' הזכור לטוב מורנסי. נהג המונית לא אהב את היעד. ניסה למשוך אותנו למלון אחר. תוך כדי התעקשות עמו למדנו פרק ביחסי הינדים- מוסלמים בהודו. בריז' בהיותו הינדי שלח אותנו למלון שבעליו הינדי. נהג המונית היה מוסלמי. היה מוכן לנסוע לכל מלון אפילו לאחד שלא יתן לו קומיסיון ובלבד שבעליו יהיה מוסלמי. עד הרגע האחרון ניסה לשכנע אותנו כי מלון הינדי זו טעות.

3/02/00 אגרה- פטפורסיקרי- סיקנדרה-אגרה

היום אנו צועדים בעקבות המוגול אכבר. השכמנו קום ונסענו באוטובוס לפטפורסיקרי עירו של אכבר. הוא בונה עיר בירה ואינו משתמש בה כלל. הספור מתחיל בכך שבגיל 26 עדיין לא היה לאכבר בן זכר מנשותיו. הוא שמע כי בכפר סיקרי הסמוך לאגרה יש חכם סופי (מסדר נזירים מוסלמי) קדוש. הוא עלה אליו לרגל. ישב ולמד אתו. הקדוש הבטיח לו בן זכר. ואכן נולדו לו שלושה בנים בזה אחר זה.סלים שמת ונקבר בפטפורסיקרי, דניאל וג'נג'יר שלימים יהיה יורשו בכס הקיסר.לאות הערכה לקדוש הסופי הוא בונה בסיקרי עיר בירה חדשה שונה בתכלית מהקימת באגרה וקורה לה פטפור- עיר הנצחון. הבניה באבן החול האדומה והמקומית. השוני הגדול הוא בזה שאכבר ואדריכליו מנסים למזג יחד את כל סגנונות הבניה והמוטיבים של כל העדות והדתות המרכיבות את הודו: מוסלמים,הינדים,נוצרים,ג'אינים וכו'.

סגנונות עיטורים -מוטיבים ג'אינים בדיואן אל עם בפטיפור סיקרי

בסופו של דבר אכבר מרגיש כחצי אלוהים ומנסה גם לברוא דת חדשה יחד עם הסגנון החדש. פתחנו במסגד שפעיל עד היום.יש בו מדרסה לבנים ולבנות. המסגד בנוי אבן חול אדומה ומנסה לחקות המסגד הגדול של מכה.החלונות תחרת שיש. גילופים באבן החול,שערי קשתות הנראים כאילו אחד קטן מהשני למרות שכולם שווים בגדלם.כל קבוצת שערים כזו בנויה מששה שערים כאלה.יש מקום תפילה לנשים, מסגד לגברים,שער לקיסר ושער לעם. בתוך המסגד קבורים בנו בכורו של אכבר-סלים והשיך הסופי- השיך צ'יסטי- ובני משפחתו. צאצאי המשפחה חיים עד היום במקום. המסגד משמש להם כאחוזת קבר. הם רואים בכך כבוד גדול.ליד המסגד באר שמימיה קדושים למאמינים השותים אותם כסגולה למזל טוב. ליד המסגד מתחם הארמון הקיסרי על כל מרכיביו,הרמון הנשים,חדר הכס,חדר האוצר,אולם קבלת הפנים - הדיואן אל עם. בהודו עד היום אין מבצעים דבר משמעותי בלי להיוועץ באסטרולוג. אכבר בונה לאסטרולוג החצר מבנה יחודי. יש חאן לסוחרים ומבנה הקרוי היום המטבעה אבל נראה כמבנה שוק מקורה. חומה מקיפה את כל העיר שהיתה אמורה להיבנות.לא ברור מדוע בהחלטה של רגע מפסיק אכבר הכל, נודד ללהור (פקיסטן של ימינו) ומשם חוזר לבירה הישנה באגרה שם הוא נפטר ונקבר באחוזת הקבר המלכותית שבנה בסיקנדרה הסמוכה. הארמון,חדר הכס. העמוד הנושא את הכס הכל בנוי אבן אדומה עם פתוחים מרהיבים . במושב האסטרולוג שולטים המוטיבים הג'אינים אותם נחשי קוברה היוצאים מפיו של דמון אחד ונבלעים בפיו של דמון שני.מעברים נסתרים מאפשרים לנשות ההרמון תנועה חופשית מבלי להחשף לעין זרה. טיול מהנה הנמשך כחצי יום כולל הנסיעה הלוך וחזור מאגרה.

אחה"צ נסיעה לסיקנדרה לאחוזת הקבר של אכבר. האחוזה במרכזו של גן ענק מלא גם בקופים ובאנטילופות מקומיות, וגם באנטילופות שהבריטים הביאו מאפריקה. המבנה מוקף ארבעה מבני שער. הכניסה מהדרומי שבהם. תשליב של אבן אדומה מקומית ושיש לבן מיובא. פסוקי קוראן חרוטים בשיש. עטורים גאומטרים, הרבה מוטיבים פרסיים.מבנה הקבר במרכז המתחם. מכל צד רואים רק חזית אחת של המבנה. רק כשמקיפים אותו רואים כמה גדול הוא.המבנה רב קומתי.ארבע קומות תחתונות בסגנון פטפורסיקרי קומה עליונה שיש לבן. מבנה השער הדרומי על ארבעת צריחי השיש שלו משמש מאוחר יותר כאב טיפוס לתכנית הבסיסית של הטאג' מאהל.

מבנה השער הדרומי בסיקנדרה

אתר שחבל לפספס אותו למרות שהדרך אליו די משובשת . צפינו גם בבעלי החיים המשוטטים בפארק.קופת לנגור התקרבה אלי ובזריזות כייסה לי השפתון מהכיס. ניסתה לאכול השלל אך גילתה שהשפתון אינו אכיל וזרקה אותו. נקבות הלנגור מטפלות בגורים ביחד וקשה לדעת מי אמו של מי. יש עדר נקבות העסוק בגן הילדים.יש בפארק טווסים והקופים רודפים אחריהם. היה טיול אחה"צ מהנה. בהחלט שוה את המאמץ להגיע.

4/02/00 אגרה- טאג 'מאהל-המבצר האדום –איתמד-א-דולה.

היום יום שישי. הכניסה היום לאתרי אגרה חופשית לכל. עד לפני חודשיים לא היתה לכך משמעות כספית אבל החל מתחילת ינואר השנה העלו את המחיר לתיירים ל500 רופי לכניסה בודדת לטאג' מאהל . את יופיו של המבנה לא ניתן לקלוט ברגע. הוא משתנה עם שנוי התאורה הטבעית. לא דומה המראה בזריחה למראה בשקיעה . אז כמו יתר התיירים משתדלים להגיע ביום שישי .קימה מוקדמת במטרה לראות הזריחה על המבנה.לרוע מזלנו האובך לא התפזר והזריחה היתה עמומה מאד. המבנה מתגלה לאיטו. בשעה מוקדמת זו יש מעט מבקרים וניתן לנוע בחופשיות לכל פינה ולהנות מכל אבן.המבנה מרשים עבודת שבוץ האבנים בשיש מדהימה.אין פרט שלא נלקח בחשבון.לא פלא שהמבנה נחשב לאחד משבעת פלאי תבל הקיימים. נצלנו החשכה כדי לראות את הפלא של האבנים האדומות המשובצות בציורי הפרחים המעטרים את המבנה. מאירים אותן באור פנס כיס והן זוהרות ובוהקות .המבנה מצבה לאהבה שהיתה ומתה טרם זמנה. הארמון הזה רושש את הממלכה עד כי בונהו נאסר ע"י בן היורש בשל כך.

הטאג' מאהל באור בוקר ראשון

משם למבצר האדום של אגרה. זהו מקום מושב הקיסרים המוגולים. מבצר אגרה הינו מכלול שנבנה במשך שנים. כל שליט הוסיף משלו, גם בניה וגם סגנון. החלק העתיק יותר שייך לאכבר. בנוי באבן החול האדומה. מאגרה אכבר העתיק אלמנטים עיצוביים לפטפור סיקרי. השיניות בחומת המבצר הנראות כמגיני החזה של הלוחמים הועתקו ומשמשות לאותה מטרה בחומת החאן של פטפור סיקרי. שאה ג'אן בונה הטאג' מאהל בנה בשיש לבן את חדר הכס ואת המבואות והאכסדראות סביבו. כאן הוא החל לשלב שבוצי אבנים יקרות השיש. מאוחר יותר הוא יעתיק ויביא לשיא טכניקה זו בעיטורי קירות הטאג' מאהל.

טאג מאהל-שיבוצי אבנים יקרות בשיש

הכניסה לארמון המראות (שיש מאהל) -בית המרחץ של הנשים- נעולה. השומר בשער רומז כי 50 רופי יעזרו למפתח לפתוח המנעול. בדרך כלל נמנענו מבקשישים לשומרים באתרים . פה עצמנו עיניים בכניסה פקחנו בפנים. היה שווה. השיש וצפוי המראות עליו יוצרים אפקטים מדהימים של משחקי אור.

המשכנו למתחם הקרוי איתמד-א-דולה. זהו מתחם קבר קדום לטאג' מאהל. נבנה ע"י אשתו של ג'אנאג'יר (יורשו של אכבר) כמוזילאון להוריה. אביה היה היועץ הבכיר של בעלה הקיסר.

איתמאד-א-דאולה

המבנה בסגנון פרסי משלב אלמנטים המצויים כבר במוזליאון של אכבר בסיקנדרה כמו ארבעת צריחי המסגד בפינות המבנה המרכזי. המבנה שיש לבן .בחלקו עבודת תשבץ של אבנים ושיש וחלקו הטבעת אבנים יקרות בשיש. העיטורים על פי המסורת המוסלמית. ברושים מסמלים המוות צמחיה ופרחים מסמלים חיים וגן עדן. המתחם קטן ויפה להפליא. חשיבותו גם בהיותו הניצן שנבט במוחו של שה ג'אן כאשר החליט להנציח את אשתו האהובה שנפטרה. בין שתי הנשים הללו יש קרבת משפחה. בונת האיתמד-א-דולה הינה דודתה של הקבורה בטאג' מאהל. כל האתרים בהם בקרנו אתמול והיום הם רצף המדגים את התפתחות סגנון הבניה המוגולית ששיאו בבנין הטאג' מהאל. איתרא מזלנו וראינו גם את הבייבי טאג' באורנגאבאד. שם הסגנון בנסיגה. אורנגזב שכולא את אביו בשל הבזבוז הנוראי בבנית הטאג' מאהל בונה אף הוא אחוזת קבר לאשתו שנפטרה אבל הרבה יותר צנוע במחיר זול ועם הרבה פשרות. אין יותר הטבעת אבנים יקרות בשיש. לפנות ערב חזרנו שנית לטאג' מאהל. המקום המה אדם.חגיגת צבעים של התלבושות ההודיות בעיקר של הנשים וילדי בית הספר. האור הדועך משנה מרגע לרגע את הצבעים אותם מחזיר השיש. הבנין כולו חי ומשנה צבעים מלבן בוהק לאפור משהו. פגשנו בטאג' שלוש נשים סיניות החיות בלוס אנג'לס. מכרנו להם את מלונו של בריג' בורנסי. בטאג' היום היה בליל של שפות אנשים וצבעים. ממש מגדל בבל אנושי. ס"ה יום מהנה מעין כמוהו.

5/02/00 אגרה- שמורת הטבע קאלדאו (בהרטפור)-אגרה

ום המוקדש כולו לטבע נטו. מהבוקר עד הערב. יצאנו מאגרה באוטובוס הראשון היוצא לבהרטפור בשעה 0630. הודו מתעוררת מאוחר. הכל עדין סגור. הכביש ריק מתנועה כולל הקטע העירוני שלו. גמאנו את 60 הק"מ בשעה ורבע. שיא מהירות בתנועה בהודו. רק ירדנו מהאוטובוס תפס אותנו נהג ריקשת אופנים בהצעות.לא יודע למה הימרתי עליו אולי כי הוא נשא משקפת רצינית. ההימור היה מוצלח. הבחור מכיר השמורה היטב ומכיר הצפורים בעיקר את אלה שאינן משותפות להודו ולמזרח התיכון.כך זכינו יום שלם להדרכה צמודה של בעל ידע רב ולמשקפת מעולה שבלעדיה אין תצפית בצפורים. השמורה בת כ 30000 דונמים היתה חוות הצייד של אחד המהרג'ות עד שנאסר הצייד כליל והשטח הכרז כשמורת צפורים.

שמורת הטבע קאלדאו-ברהטהפור

השמורה היא מערכת של שטחים מוצפים ושטחים יבשים ומדבריים. מגוון העופות אדיר בעיקר בחורף הצפוני עת צפורים נודדות מגיעות לכאן לחרוף.עופות מים נודדים מאירופה ומסיביר, צפורי שיר כנ"ל. מגוון יונקים בעיקר אילים ומגוון זוחלים המכיל גם נחשי פיתון ענקים. לשמורה זו אין כניסה לרכב ממונע. התנועה ברגל או באופניים כולל ריקשות אופן. מורי הדרך מחליפים ביניהם מידע על מה נמצא והיכן בשפה המקומית. קשה לראות משהו ללא הדרכה שלהם כי שלא כמו בקניה אין כאן את תנועת הרכבים אל עבר האטרקציה. פה הולכים ברגל והרבה. ס"ה הינו יום שלם מהבוקר עד הערב. ראינו מגוון ענק של עופות מים וצפורי שיר. מינים נפוצים ומינים נדירים כמו העגור הסיבירי שמעטים ממנו שרדו. השמורה היא אחד מאתרי החריפה המועדפים על מין נדיר זה. מדריכנו התעקש והצליח להראות לנו פיתונים מתחממים בשמש. אלו נחשי ענק. אורכם כ4-6 מטרים. הפיתון חולק מאורה עם הדרבן. ביום ישן הדרבן במאורה והפיתון מתחמם בחוץ. בלילה מתחלפים הפיתון נכנס פנימה והדרבן יוצא לאחו. מהאיילים ראינו איילי סמבר, אנטילופות הודיות ובעיקר איילים נקודים. אחה"צ התקבצו עשרות מהם למרעה משותף ויצרו תמונה של אחו אפריקאי. זו שמורה קטנה ומהנה. הולכים ברגל ורואים המון. צפרים מכל העולם מתקבצים בה. חלקם באים מידי שנה בשנה לתצפיות מעמיקות . אלו נושאים עמם ציוד תצפית וצלום מקצועי. בדרך כלל הצפר זו משלחת של צופה מערבי מלווה במספר סבלים מקומיים הנושאים הציוד ההכרחי-עדשות ארוכות מוקד-חצובות- טלסקופים. שווה להקדיש לשמורה יום מחשכה עד חשכה. אנחנו חזרנו לאגרה כי היה לנו נוח להשתמש באגרה כבסיס. אבל בכניסה לשמורה יש מקבץ רציני של אכסניות לכל כיס. התיירים ההודים בשמורה הם בעיה. מתלהבים וצווחים מכל דבר שזז. חלקם פשוט מציק לבעלי החיים לא כל כך מרוע לב כמו מחוסר מידע כיצד להתנהג. היו גם ילדי בית ספר מדלהי . הם יצגו את הצד החיובי .התעניינו, ציירו ,כתבו ובעיקר הסתכלו בעניין ובשקט כדי לא להבריח החיות. בדרך חזרה עלינו לאוטובוס דחוס. לא ניתן להעריך כמה נוסעים נדחסו לתוכו.זו היתה חוויה אמיתית. כל הדרך לאגרה ירדו נוסעים. חדשים כמעט ולא עלו. כמעט עד סוף הדרך לא הפסיקו לרדת אנשים והאוטובוס נשאר צפוף. המלון באגרה היה במיקום מאד נוח עבורנו. קרוב לתחנת האוטובוסים ליעדים בהם טילנו ומחצרו נצא מחר באוטובוס לג'ייפור.