הטיול הזה תוכנן כטיול חבר'ה, כהפוגה בין שנת לימודים אחת לאחרת באוניברסיטה. אבל איכשהו, בסוף, מצאנו את עצמנו נתי ואני לבד על המטוס לאתונה. היה לנו שבוע ביוון, רכב שכור שחיכה לנו בשדה, ורשימה של מלונות מוזמנים מbooking.com, כי לא איש רציני כמו נתי ייסע בלי לדעת לאן.
את הכרטיסים הזמנו שבועיים מראש דרך האתר של Aegean Airlines, והם היו בהחלט הדבר הכי זול בסביבה.
את הרכב (האוטומטי) שכרנו דרך "אופרן" הישראלית, שעובדת עם חברת National היוונית.
הימים היו ימי המהומות הקשות ביוון בסוף 2011, סביב ההחלטה להיכנס לצנע כדי להציל את המדינה מקריסה כלכלית. רק כמה ימים קודם לכן נסגר שדה התעופה באתונה בגלל השביתה הכללית במשק. נחתנו באתונה ממש בעין הסערה, והמסלול שתכננו כיוון, קודם כל, החוצה ממנה. את רוב הימים תכננו לבלות בחצי האי פליון, שלמען הגילוי הנאות לא שמעתי עליו לפני כתבה שקראתי כאן, בלמטייל.
שעתיים וחצי של נסיעה ו-GPS אחד הביאו אותנו לדלפי. דלפי הייתה מין אילוץ- נחתנו ביום שישי בבוקר, והיינו חייבים להגיע ליעד כלשהו לפני כניסת השבת (זה לא אני, זה הוא). כיוון שדלפי נמצאת במרחק של שעתיים ומשהו נסיעה מאתונה, היא הייתה בחירה בטוחה יותר מפליון, שדרשה 4 שעות.
הנופים הפכו למרשימים יותר ככל שיצאנו מאתונה, ושמחנו בכל ליבנו על ההחלטה שעשינו.
בשלב מסוים נראה באופק הר פרנסוס, שהוא החרמון של היוונים. מי צריך אולימפוס כשעל החרמון המקומי יש שלג גם בסוף הקיץ?
השילוט בכבישי יוון הראשיים (במקרה זה כביש 3, מאתונה לדלפי) בסדר לרוב, וכמעט כל שלט כתוב גם באנגלית. אולם ברגע שתרדו מדרך המלך, לא תהיה לכם ברירה אלא להתחיל לשנן את האלפא-ביתא. זה לא מאוד קשה, אגב, כי אין הרבה אותיות לזכור, והדברים נשמעים כמו שהם כתובים.
הגענו לדלפי בשעת צהרים מוקדמת, לא לפני שעצרנו להצטלם בכל צד כביש עם נוף מזהיר.
המלון שלנו היה זה שקיבל את הציון הכי גבוה בדירוג של booking,com ושמו Fedriades. דלפי אינה מאוד מפותחת מבחינת תיירות, ולכן כל המלונות בה בסיסיים, כולל זה. החדרים קטנים ונקיים, המחיר הוגן, השירות לבבי, והנוף...
אז מה יש בדלפי? בגדול, יש גן ארכיאולוגי אחד, היכן ששכן פעם מקדש האורקל שאליה באו להתייעץ כל המי ומי של יוון. הוא בנוי על צלע הר, וכרוך בחלקו בטיפוס רב במדרגות. ככל שתבואו עירניים יותר (ולא אחרי טיסת לפנות בוקר, כמונו) תוכלו למצות אותו טוב יותר. הנה טעימה:
וכפי שהבנתם, דלפי בורכה בנוף משובח. כל שביל שייצא מהעיירה הקטנה יוביל אתכם למקום נפלא אחר. תמצאו עצמכם הולכים הרבה ברגל, אבל לא באמת מתאמצים, גם לא בעליות. זו יוון, הכול בשאנטי.
רוב הזמן תהיו לבד, ולא תשמעו שום דבר מלבד ציוץ ציפורים. אם תבחרו להיות פחות לבד, תוכלו לצפות באותו הנוף באחת מהמסעדות ברחוב הראשי, שכל אחת מהן מצוידת במרפסת שטופת שמש. רוב המלצרים מבוגרים ואדיבים לאללה, המוסקה טעימה (ולא גדולה מספיק) והקפוצ'ינו משובח. או שאולי סתם היה לי מזל.
מסקנה: אם איתרע מזלכם "להיתקע" מחוץ לאתונה לשישבת, זה המקום. נתראה בפוסט 2, בחצי האי פליון.
פוסט 1: מאתונה לדלפי
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
